תתנדבו, זה יהפוך אתכם למאושרים יותר - מגזין שנתי - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תתנדבו, זה יהפוך אתכם למאושרים יותר

מחקרים מגלים שאנשים שמתנדבים מרוצים יותר ממצבם הכלכלי, ממקום מגוריהם, ממקום העבודה שלהם ומהכנסתם. למרות זאת, רק 15% מהישראלים תורמים לקהילה

6תגובות

אחת לשבוע מתיישבת אדר אמסטרדם בניידת של עמותת עלם, המסייעת לנוער במצבי סיכון, ונוסעת לשכונת מצוקה בעכו. אמסטרדם, 28, סטודנטית ממכללת אורנים שמתנדבת בעלם כבר שלוש שנים, מכירה היטב את הנערים והנערות שנאספים מהרחוב אל הניידת. היא שולטת בשמות ובסיפורי החיים שמאחורי הפרצופים, שבחשכת הליל נראים אלמוניים. לאחד היא מעניקה חיבוק, לאחר שיחת עידוד.

בחלק משעות ההתנדבות היא מסתובבת ברחובות ומאתרת עוד נערים ונערות במצוקה. "בשכונה הזאת יש לא מעט תופעות של סמים, עבריינות וביטחון עצמי נמוך. אני עובדת על תהליכים עם הנערים, ובצעדים קטנים אנחנו מנסים להראות להם כמה הם מיוחדים, שיש מציאות נוספת ושאנחנו שם בשבילם".

דלק המחאה החברתית הצליח אמנם להצעיד 450 אלף אזרחים מודאגים לכיכר המדינה בתל אביב בספטמבר, ונראה היה שרוחות הקיץ הובילו להתעוררות ברוח המעורבות הישראלית, אבל לא היה בו די כדי לשחזר את ההצלחה כמעט חודשיים מאוחר יותר. בהפגנה שהתקיימה בכיכר רבין באוקטובר הגיע מספר הנוכחים לפחות מעשירית. קשה לדעת בבירור עד כמה עמוק השינוי שחווה האזרח הישראלי, אבל אפשר ללמוד כמה דברים מניתוח המצב כיום, בכל הקשור לנכונותנו להתנדב ולעסוק בפעילות חברתית - החומרים שעליהם מבוסס השינוי המיוחל.

לדברי ד"ר מייקל נפתלי, אחת הדמויות הבולטות והוותיקות בתחום הפעילות ההתנדבותית בישראל, "השינויים שמתרחשים בשנה האחרונה בעולם מבחינת המעורבות האזרחית מרתקים. אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך מעניין מאוד. קיימות עוצמות חזקות מאוד של אי נחת וחוסר הסכמה נרחב בנוגע למבנה הכלכלי הקיים, ונראה שהוא לא ישרוד. הרוע הכלכלי ותאוות הבצע לא יימשכו. אלה תהליכים שלוקחים שנים, אבל אנחנו מתחילים לחוש את השינוי".

נפתלי, מומחה ליזמות חברתית ומייסדן של עלם, אנוש (העמותה הישראלית לבריאות הנפש), ברית עולם (תנועת ההתנדבות הישראלית-יהודית הבינלאומית) וטופז (חממה חברתית עבור יוזמות עסקיות-חברתיות) עומד בראש ועדת היגוי ממשלתית בנושא ההתנדבות, ומתנדב בעצמו. השיחה עמו מתקיימת אחרי קיץ סוער של מחאה חברתית בישראל, ובזמן שבארה"ב תנועת Occupy Wall Street כבר חרגה מזמן ממה שנראה תחילה כמו אנרכיזם מקומי וחסר משקל. גם בצ'ילה, ביוון ובספרד סוערות הרוחות, בעוד שבעשרות מדינות נוספות באירופה מתרחבים גילויי המחאה בעוצמות שונות. ברקע נשואות עיני העולם אל האביב הערבי במדינות ערב, שבהן הצליחה התלכדות אזרחית לערער ולנתץ את ההגמוניה רבת השנים.

זעקת הקולקטיב היא אות מבשר טובות של יציאה מאדישות ומתרדמת ממושכת אל התקוממות רבתי נגד השיטה. "אחת המגמות הבולטות שמזהים כיום היא התפתחות המושג 'אזרח פעיל' (Active citizen). זה אומר שכאזרח אתה מבין שללכת לקלפי פעם בארבע שנים, לתרום את חלקך בשוק העבודה ולשלם מסים - זה כבר לא מספיק. אתה חייב לבצע פעולה נוספת, אחרת תאכל אותה ורמת החיים שלך תרד", מסביר נפתלי.

"Occupy Wall Street היא דוגמה לחברה אזרחית במיטבה - הם לא סומכים עוד על הכלכלה החופשית ועל הממשל. הם לוקחים אחריות על החיים שלהם, וזה המרחב האזרחי שנוצר מול המרחב הממשלתי".

ובכל זאת, לא ברור כיצד ייראה היום שלאחר המחאה. התהייה הזו מתחדדת בהקשר של החברה הישראלית: היכן היא נמצאת על ציר השינוי? ואף חשוב מכך: עד כמה מושפע האזרח הישראלי מההתרחשויות, ובהתאם לכך, מהי ההשפעה על נכונותו לגלות מעורבות? לא קל לעורר מודעות חברתית בציבור הישראלי, ועוד יותר קשה לגרור אותו פיסית ולחלץ אותו מדל"ת אמותיו לפעילות ולמחויבות חברתית.

בעיקר כוונות טובות

דו"ח המדינות המתנדבות של ה-OECD, שפורסם לפני כחודשיים, העמיד את הפעילות ההתנדבותית של הישראלים באור לא מחמיא. על פי הסקר, רק 6.7% מבעלי ההשכלה האקדמית בישראל עוסקים בפעילות התנדבותית. הדו"ח ממקם את ישראל בפיגור צורם אחרי מדינות כמו הולנד (41.1%), ניו זילנד (40.5%), אוסטריה (34.3%), גרמניה (27.5%), בלגיה (26%) וצרפת (22.6%). אם הנתונים בדו"ח משקפים נאמנה את תמונת המצב, הרי שערכים של הדדיות ועזרה לזולת נמצאים בפשיטת רגל במדינת ישראל.

ואולם סקרי ההתנדבות המבוצעים בישראל, כמו גם גורמים מוסמכים בתחום, מעידים שהנתונים שהוצגו בדו"ח יוצרים תמונה מעוותת, שמקורה ככל הנראה בתקופה הקצרה שאליה התייחס הסקר ובניסוח הגדרת הבסיס (הבעייתית מיסודה) של מהי התנדבות. מומחים, פעילים, ראשי ארגונים ומתנדבים שהתראיינו לכתבה טוענים שיש מקום לשיפור, בעיקר בפיתוח תשתיות ההתנדבות בישראל, אבל המצב אינו כפי שמוצג בדו"ח השערורייתי. חלק מהגורמים חשים בהתעוררות ובנכונות להתנדב אחרי כמה שנים קשות, שבהן היקף הפעילות ההתנדבותית צנחה מ-20% מאזרחי המדינה לכ-15%.

הציבור בישראל מלא כוונות טובות, אך רובו המוחלט אינו עוסק בפעילות התנדבותית או במעורבות חברתית. לא צריך להרחיק עד לנתונים הרשמיים כדי לברר מה היחס של רובנו לנושא ההתנדבות - די בבחינה עצמית כנה. אין כמעט מי שלא התעורר בוקר אחד והחליט להיות אדם טוב יותר, לשריין לעצמו מקום בגן עדן ולהתנדב פעם בשבוע. זה כמעט קרה, אבל איכשהו תמיד התמסמס בדרך. המצפון שולף בתגובה את השירות הצבאי, את התרומה במשרד ואת הפעילות בוועד ההורים. אבל המחשבה שמתחת לאפינו מתקיים עולם שלם של מעשים טובים היא לעתים קשה מנשוא: כשם שהיא גאוותנו הלאומית, כך היא חולשתנו האישית.

בסקר שנערך על ידי מכון גיאוקרטוגרפיה ב-2006 ועסק בדפוסי התנדבות בקרב צעירים בני 20-30 בישראל, 90% מהנשאלים שאינם מתנדבים הביעו נכונות להתנדב אם יתבקשו לעשות זאת. על פי אותו הסקר, הסיבה העיקרית לכך שצעירים אינם מתנדבים היא חוסר זמן.

"אני חושבת שקיים קשר בין המחאה להתעוררות חברתית. ההתנדבות בחברה הישראלית היתה עד לא מזמן במגמת ירידה - ונשאלת השאלה למה", תוהה רונית בר, מנהלת תחום ההתנדבות בארגון ג'וינט ישראל. "בעיניי, אחת התשובות לכך היא שבשנים האחרונות היינו מאוד אינדיווידואליסטים, ובשנתיים האחרונות אנחנו חוזרים לעשייה חברתית משותפת. זה בלט במאבק לשחרור גלעד שליט, ואין לי ספק שיש שינוי, אבל אין עדיין נתונים עדכניים בתחום. אחד הקשיים הוא שכל תחום ההתנדבות נתפש כמשהו שהוא רק עזרה לאחר, ואנחנו מדברים על התנדבות חברתית שמאפשרת לי, האזרח, לפעול באופן שישפיע על הסביבה שבה אני גר".

על פי המועצה הלאומית להתנדבות, כ-800 אלף ישראלים בני 18 ומעלה עוסקים כיום בפעילות התנדבותית. 40% מתוכם פעילים בגופים ממסדיים, כמו המשטרה והמשמר האזרחי, והיתר בארגונים וולונטריים שונים.

לדברי נפתלי, בישראל קיימים כ-40 אלף עמותות וארגונים ללא מטרות רווח, 26 אלף מהם פעילים. תחומי הפעילות מגוונים: מפעלי הזנה לנזקקים, חינוך, רפואה, נשים, ניצולי שואה, נוער במצוקה, בעלי מוגבלויות, בעלי חיים, איכות הסביבה, מפעלים להנצחת מורשות או קידום אג'נדה חברתית ושינוי.

"אנחנו מקבלים מדי שנה אלפי פניות מאנשים שרוצים להתנדב. רק השנה, לקראת מועד חלוקת אות הנשיא למתנדב, קיבלנו 400 פניות מארגונים שונים שממליצים על מתנדבים ראויים", מספר עו"ד יורם סגי-זקס, יו"ר העמותה הלאומית להתנדבות. "מצד שני, בעשור האחרון היתה מגמה של ירידה מסוימת בהתנדבות, שהחלה ב-2000 והסתיימה בירידה של 5%". לדבריו, אם המדינה תאמץ תוכנית לאומית להקמת תשתית התנדבותית ראויה, היא תוכל להכפיל את מספר המתנדבים בישראל ואף יותר מכך, ובתרחיש אופטימלי להגיע ל-2 מיליון מתנדבים.

הנכונות להתנדב, לתרום וליצור שינוי ראויה להערכה ציבורית, אבל ככל שהיא פורחת, כך היא מעידה על אוזלת ידן של הרשויות והממשלה. אין כמעט תחום שארגוני המתנדבים לא משלימים בו את הפעילות הממשלתית, גם בתחומים כמו מזון, בריאות וחינוך - שלא לדבר על אוכלוסיות מוחלשות ובעלי צרכים מיוחדים. בסקר של מכון דחף מ-2008 נשאלו המשתתפים אם ארגוני המתנדבים עושים את עבודת הממשלה. 65% מהנשאלים השיבו שהממשלה צריכה לטפל ברוב התחומים, ו-10% נוספים טענו שרק חלק מהתחומים צריכים להיום מטופלים על ידי משרדי הממשלה.

העדר יכולתה של הממשלה לכסות את תחומי הטיפול באופן מלא מסביר את הצורך בנכונות להתנדב. במונחים כלכליים, סל השירותים והמוצרים שמספק מערך ההתנדבות הוא עצום. "כשאתה מחשב את שווי כוח האדם - עלות שכר העבודה והיקף השעות האפקטיבי - אתה מקבל סכום של פי שישה-שבעה מההשקעה. הפעילות ההתנדבותית בישראל נשענת על 600 מיליון שקל ממקורות שונים, ועל בסיסם היא מעניקה תוצר בשווי של קרוב ל-4 מיליארד שקל. לכן שווה להשקיע בתשתיות ארגוניות להתנדבות", טוען נפתלי.

הנתונים הסטטיסטיים שנאספו לאורך השנים יודעים לפרק את הוולונטריות הישראלית למרכיביה השונים. על פי הסקר של מכון דחף, ממוצע שעות ההתנדבות ב-2008 היה 7.8 שעות שבועיות, לעומת 11 שעות ב-2006. 54% מהמתנדבים הם גברים ו-46% הן נשים, שמעדיפות להתנדב יותר באופן פרטי ופחות במסגרת ארגון. על פי הנתונים, 17% מהמתנדבים בישראל הם בני 18-25, ו-25% מהמתנדבים הם בני 60 פלוס.

על פי מחקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שפורסם ב-2007, עם העלייה בגיל נוטים המתנדבים להקדיש יותר זמן לפעילות ההתנדבותית. עוד עולה מהסקר כי שיעור המתנדבים בקרב הנשואים גבוה במקצת מאשר בקרב רווקים, וכי שיעור העוסקים בהתנדבות עולה עם העלייה ברמת ההשכלה. המחקר קובע גם כי שיעורי ההתנדבות עולים בהתאם לעלייה ברמת ההכנסה: ככל שהכנסת משק הבית לחודש עולה, הפער בשיעורי ההתנדבות בין גברים לנשים הולך ומצטמצם.

המתנדבים מאושרים יותר

הנתונים הסטטיסטיים עלולים לגמד מעט את חשיבותה הערכית, החברתית והאישית של ההתנדבות הישראלית. ההתלהבות והטוטליות שבה מדברים המתנדבים על פעילותם נשמעת לעתים כמו אירוע מיסטי עמוק או הארה שמרוממת אדם לעולמות עליונים. ההישאבות לעולם ההתנדבות, כפי שמשתמע מדבריהם, היא על-זמנית, וחוצה גילים, מיקום גיאוגרפי או תחומי פעילות. רבים מהם מספרים על חוויה שהפתיעה אותם בעוצמתה, כזו שהובילה לשינוי בתפישת עולמם, העניקה לחייהם משמעות חדשה, שיפרה את פתיחותם לסביבה וגרמה להם לתחושה כללית טובה יותר. חלק מהם זוקפים לזכותה את נקודת המפנה בחייהם, שבעקבותיה גילו את ייעודם, שינו את תוכניותיהם, עזבו מקומות עבודה ונהפכו למאושרים יותר, גם כששכרם נחתך בחצי.

"לפני שהתחלתי להתנדב עבדתי חמש שנים בחברת yes", מספרת אמסטרדם. "הרגשתי שאני צריכה משהו קצת יותר הומני ושלחתי קורות חיים לאתר אינטרנט להתנדבות. אפילו לא פניתי ישירות לעלם. סיפרו לי על הפרויקט, זה נשמע מרתק וככה זה התחיל".

בעקבות הפעילות בעמותה החליטה אמסטרדם ללמוד חינוך חברתי-קהילתי ולהתמקד בנוער בסיכון. כיום היא עובדת בבית שבתאי לוי בחיפה, שמטפל בתינוקות שהוצאו מבתיהם בצו בית משפט. "הפעילות בעלם העצימה אותי. אתה לומד כל כך הרבה מהנערים. אתה חוטף סטירה ואומר לעצמך: 'באיזה סרט אני חי'. זה לא תמיד נוח ולפעמים גורם לך לפספס דברים אחרים, אבל שכשרואים את הפרצופים שלהם ושל המתנדבים האחרים, זה מרגיש כמו בית". גם אחרי שלוש שנים היא אינה מעלה בדעתה לפרוש: היא משקיעה יותר ויותר ופעילה גם בפורום הארצי של העמותה.

בעמותת עלם, שהוקמה ב-1983, יש כ-1,400 מתנדבים בני 18 ומעלה, רובם בגילים 25-35. "עיקר הפעילות של המתנדבים מתמקדת בעבודה ישירה עם בני הנוער - פרטנית או קבוצתית - ובעיקר בשיחת חונכות אישית. הם משמשים אח בוגר ואוזן קשבת", מספרת לאה אדלר, רכזת המתנדבים של העמותה. "אנחנו משופעים במתנדבים באזור המרכז וחסרים מתנדבים באזורי הפריפריה. המתנדבים מחויבים למינימום של שנה ולחמש-שש שעות שבועיות. חשוב לנו לשמר על רצף, בעיקר בגלל האוכלוסיה".

אנשים שעוסקים בפעילות התנדבותית מאופיינים במידת שביעות רצון רבה יותר בתחומי חיים שונים בהשוואה לאלה שאינם עוסקים בפעילות התנדבותית, קובע מחקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ-2007. על פי המחקר, 89% מהעוסקים בפעילות התנדבותית היו מרוצים מהחיים באופן כללי, לעומת 81% שאינם עוסקים בפעילות התנדבותית. כמו כן, 56% מהמתנדבים היו מרוצים ממצבם הכלכלי לעומת 46% מהלא מתנדבים.

המתנדבים היו מרוצים יותר ממקום מגוריהם, ממקום העבודה שלהם ומהכנסתם. 96% מהמתנדבים דיווחו שיש להם חברים (לעומת 85% מהלא מתנדבים) ו-92% מהם חשים שיש להם על מי לסמוך בשעת משבר (לעומת 86% מהלא המתנדבים). עוד נקבע במחקר כי המתנדבים גם נהנים ממצב רגשי-פסיכולוגי משופר בהשוואה לאלה שאינם מתנדבים: 92% מהם הרגישו שהם מאושרים, לעומת 83% מהלא מתנדבים, ו-91% מהם הרגישו מלאי מרץ, לעומת 78% מהלא מתנדבים.

שמעון גרוסמן, 28, חרדי מירושלים, נשוי ואב ולשניים (ועוד אחד בדרך), מגדיר את הפעילות ההתנדבותית שלו בזק"א במשפט אחד: "אנחנו רצים אל המקום שממנו כולם בורחים". הוא מחזיק ברזומה מרשים ומצמרר של סיוע בפיגועים חבלניים ובאסונות טבע בישראל ובחו"ל - מהקלים יחסית ועד לקשים והאכזריים ביותר שאפשר לדמיין.

"התחלתי להתנדב בגיל 16 במד"א", הוא מספר. "בגיל 18 כבר קיבלתי אופנוע מזק"א מתוקף היותי חובש. במקביל התחתנתי והבאתי ילדים לעולם. נכנסתי לזק"א בתקופה של גל הפיגועים". כיום הוא מוקפץ ל-60-70 אירועים בחודש - שניים-שלושה אירועים ביום. ואם לא די בכך, הוא מתנדב שמונה שעות בשבוע כנהג אמבולנס במד"א ("כדי לשמור על כשירות"). לגרוסמן יש הסבר לחיידק הגשת העזרה שדבק בו בגיל צעיר: "היינו בחורים חרדים ואנרגטים שלא קיבלו ריטלין וחיפשו אקשן. למזלנו, תפס אותנו משהו שהוא גם חיובי ומועיל. עם השנים זה נהפך לחלק מהחיים. כיום דופקים לי בדלת גם באמצע קידוש. השכנים כבר יודעים שאני הכתובת אם קורה משהו או אם מישהו מת בשבת. כל עוד יש לי כוח לתת למישהו אחר, זה נותן סיפוק. החברים שלי ואני הרגשנו שאם אנחנו לא לומדים בישיבה ולא הולכים לצבא, צריך להתנדב. אני מסייע בכל מה שאפשר מסביב".

לשאלה אם הפעילות ההתנדבותית האינטנסיבית לא פוגעת בפרנסתו הוא משיב, "יש כאלה שאומרים: 'תפסיק להתנדב, תעשה לביתך'. ברוך השם, עד היום לא נכנסתי לחובות ותמיד היו לי עבודות. כשאתה מתנדב ונותן מעצמך אתה מקבל בחזרה. עוד לא פגשתי מתנדב שנכנס לחובות בגלל פעילות התנדבותית. חוץ מזה שיש חבורה גדולה של מתנדבים צעירים, חלקם בעלי עסקים, אז דואגים זה לזה. זה כמו קהילה. גם זמן לאשה ולילדים נשאר".

גרוסמן מבטא במידה רבה את נוכחותו של המגזר החרדי בפעילות ההתנדבותית בישראל:כ-38% מהאוכלוסיה החרדית עוסקים בפעילות התנדבותית. הסבר חלקי לכך הוא אורח החיים הקהילתי וההיכרות האישית של חברי הקהילה.

ארגון זק"א הוקם לפני 22 שנה, לאחר הפיגוע בקו 405 בדרך לירושלים, על ידי יהודה משי-זהב. כיום כולל הארגון 1,650 מתנדבים בשגרה ועוד 3,000 מתנדבים לשעת חירום. הארגון מורכב בעיקר מחרדים ומאברכים, אבל ברבות השנים הוא נהפך למערך התנדבותי עצום שכולל, בין היתר, יחידות של צוללנים חילונים, שלוחות בינלאומיות ויחידות של בדווים בדרום ודרוזים בצפון.

"עשו עלינו מחקרים בעולם", טוען מוטי בוקצ'ין, דובר זק"א. "שני דברים מניעים את המתנדבים שלנו: האחד הוא כוח האמונה שמדובר בשליחות אלוקית, והשני הוא ערבות הדדית. אם אני עורך כיום אירוע משפחתי, 70% מהאורחים הם מתנדבי זק"א, שאת חלקם אני מכיר שנים רבות. כשאתה מבלה ביחד כל כך הרבה שעות, באופן טבעי נוצרים קשרים חבריים".

זק"א הוא אמנם ארגון גדול ומסודר, אך הפעילות ההתנדבותית באוכלוסיה הדתית והחרדית מבוצעת בדרך כלל על בסיס יומי במסגרות קטנות וקהילתיות - מחלוקת מזון לנזקקים ועד לפעילות גמ"ח לכל מוצר או שירות נדרש. על פי המחקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, למידת הדתיות בקרב היהודים יש השפעה מובהקת ומשמעותית על ההתנדבות - ככל שמידת הדתיות עולה, כך עולים סיכויי הפרט להתנדב. הנכונות של האדם החרדי להתנדב גדולה פי 3.9-4.3 מזו של האדם החילוני, ופי 1.6 מזאת של אדם המגדיר עצמו מסורתי-דתי.

העדפה לחיות ולאוכל

המקרים של אמסטרדם ושל גרוסמן מספרים בקווים כלליים את סיפורם של מתנדבים נוספים, אבל לא את של כולם. הסיבה לכך שקשה כל כך לשרטט קווים ברורים לדמותו של המתנדב הישראלי נובעת מהעובדה שההגדרה הרחבה של "פעילות התנדבותית" אינה מתייחסת לעוצמת הזיקה של המתנדב לפעילות או לתדירותה. מאות אלפי המתנדבים כוללים, בין היתר, תלמידי תיכון שמתנדבים בגלל מחויבות אישית בבית הספר, וסטודנטים שהפעילות מעניקה להם מלגת לימודים או שהיא בחזקת "התנסות מעשית" כחלק מתהליך ההכשרה שלהם.

סוג נוסף ונפוץ של התנדבות, שנהפך לפופולרי בשנים האחרונות ומגדיר 23% מהמתנדבים, הוא התנדבות באמצעות מקום העבודה - כחלק ממדיניות האחריות החברתית שאומצה על ידי חברות גדולות במשק. חלוקה נוספת מפרידה בין מתנדבים על בסיס קבוע לבין מתנדבים מזדמנים: "המכורים", אלה שהפעילות מהווה חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום שלהם, הם פחות ממחצית מהמתנדבים.

הניסיון לרתום את תקופת המחאה להגדלת הפעילות ההתנדבותית עדיין אינו משתקף בנתונים, אבל מפיח תקוות חדשות. "אני מרגיש שיש יותר אנשים שרוצים להתנדב. זה קיים יותר ויותר גם בשיח התקשרותי. הנכונות גבוהה, אבל צריך לתעל אותה", טוען קינן רבינו, מנכ"ל עמותת "רוח טובה". העמותה, שהוקמה ב-1996, נועדה לחבר בין המעוניינים להתנדב לבין מסגרות ופרויקטים שונים, והיא אמורה לקצר משמעותית את מסע החיפוש של המתנדב הפוטנציאלי אחר המסגרת ההתנדבותית המתאימה לו. כיום חלק משמעותי מהמתנדבים מוצאים את ייעודם הוולונטרי באמצעות אתר האינטרנט של העמותה.

המיקום של רבינו בצומת הקריטי מקנה לו ידע רב על ההעדפות של המתנדבים והבנה לאן נושבת רוח ההתנדבות. "כולם אוהבים ילדים וחיות ורגישים לנושא של מחסור במזון - דבר שכנראה מושרש עמוק בעולם היהודי, עם קונוטציה חזקה לשואה - ולכן חלק גדול מהפונים מבקשים להתנדב בתחומים האלה. מגזר שזוכה לפחות נכונות והמחסור במתנדבים בו גדל בהתמדה הוא העבודה עם הגיל השלישי, וזה עצוב. הרבה מהם צריכים חברות ואוזן קשבת. ככל שתוחלת החיים מתארכת, יותר משפחות אינן מקדישות תשומת לב לסבא ולסבתא - וזה רק הולך ומחמיר".

לדברי רבינו, הקושי בגיוס מתנדבים מורגש גם בעבודה עם נכים ועם אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים. "רמת ההיענות הנמוכה נובעת מרתיעה בסיסית מאותן אוכלוסיות, כמו האמונה הטפלה שלאדם בריא אסור לשבת על כיסא גלגלים. חלק גדול מהמתנדבים במגזרים האלה מקורבים לאוכלוסיות האלה באופן אישי. חבל שאין נכונות רבה יותר מצד חברות ועסקים, כי מנהל שהיה מתנדב במקום כזה פעם בשבוע היה פתוח הרבה יותר לקבל עובדים עם לקויות.

"מתנדבים זוכים להכיר חלקים בחברה שמעולם לא נחשפו אליהם, ויש לכך חשיבות עצומה. אני נתקל בעובדי חברות היי-טק רבים שמגיעים לחלק מזון בפעילות ההתנדבותית של החברה שבה הם עובדים. חלקם נחשפים בראשונה למצוקות שיש כאן. פעילות כזאת היא המפתח להבנה למה חשוב שעובד הניקיון בארגון שלהם לא יהיה עובד קבלן. לא כולנו נהיה שווים, אבל אפשר בכל זאת לשפר את איכות חייו של אדם אחר - אפילו בחיוך".

תקופות החגים מעוררות ארגונים ואנשים פרטיים רבים להתגייס באופן נקודתי לחלוקת מזון, אך הרתיעה מפעילות מחייבת גורמת לישראלים רבים לוותר גם על פעילות חד-פעמית. "רבים טוענים שאין להם זמן, אבל זמן יוצרים", מסביר רבינו, "לכן אנחנו מנסים להתחיל בקטן. אנשים צריכים כמה התנדבויות חד-פעמיות כדי שאפשר יהיה לעשות את זה באופן קבוע. כשאני יושב עם עובדי ארגונים, אנחנו מתחילים עם חמישה אירועים לאורך השנה - יום ספורט, יום מעשים טובים, הפעלה ועוד. שנה לאחר מכן כבר מדברים על 12 אירועים. ואם אני מתנדב פעם בחודש, אז למה שלא אתנדב פעם בשבוע? אנשים רוצים לעשות טוב בעולם הזה. זה אולי נשמע מצחיק, וחלק אומרים 'זה טוב לתדמית' או 'זה גיבוש', אבל אנחנו עדיין חברה שרוצה לעזור וזה קיים אצל כולנו".

בחירת תחום ההתנדבות קשורה לתחומי העניין ולרגישות שיש לכל אדם למושא ההתנדבות. כל תחום הוא חשוב, אבל בחברה הישראלית איש לא חף מהצמדת תוויות - גם לא המתנדב. "אם אתה פעיל זכויות למען בעלי חיים, אתה נתפש כתמהוני או כקיצוני", טוענת עו"ד טל סהר, שמתנדבת בהסגר העירוני של עיריית תל אביב. "זו תגובה רווחת, אבל אני מבינה אותה. אנשים חיים בסף רגישות מסוים עם ראיית העולם שהתקבעה כאן. קשה להם להבין שדברים לא באים זה על חשבון זה, ושמי שמתעלם מחתול פצוע או מכלב שמתעללים בו לא עוזר גם בדברים אחרים. הומניות היא הומניות".

חבריה של סהר, 34, נשואה טרייה שמגדלת עם בעלה שלושה כלבים, כבר יודעים שבכל פעם שיפתחו את עמוד הפייסבוק שלהם ימצאו בו תמונה של גור כלבים עזוב שמחפש בית. "עד לפני חמש שנים לא היה לי קשר אישי לבעלי חיים, אבל אז שותפה שלי לדירה הביאה אלינו הביתה כלב - וזו היתה אהבה גדולה. יום אחד טיילתי אתו בפארק וראיתי מכרה מטיילת עם כלב מוזנח. שאלתי אותה מי הכלב, והיא סיפרה שהיא מתנדבת בהסגר והסבירה לי מה עושים שם. באותו הרגע החלטתי שגם אני הולכת לעשות את זה. לא תיארתי לעצמי שזה ייהפך לחלק כל כך משמעותי בחיים שלי. כיום אני משקיעה בזה כ-15 שעות בשבוע".

הכניסה למסגרת ההתנדבות יצרה שינוי משמעותי בחייה. מעבר לעובדה שנהפכה לצמחונית, סהר עובדת כיום כמנהלת המקצועית של עמותת "הכל חי", ששמה לה למטרה להעביר תכנים חינוכיים ליחס הומני כלפי בעלי חיים -ובאחרונה אף יצאה בקמפיין נגד ההחלטה לקיים בישראל מרוצי סוסים למטרות הימורים.

"אנחנו 20 מתנדבים שנמצאים בקשר יום-יומי במיילים ובטלפונים, ואין יום שבו הקבוצה לא מעודכנת במה שקורה בכלבייה - מי חולה, מי לא יצא לטיול, מי צריך לקבל אוכל מיוחד, מי זקוק לתשומת לב מיוחדת ומי נמצא בדיכאון. כולם עובדים בעבודת אחרות: יש לנו מתנדבת שהיא מלכת יופי, מאמנת כושר, פסיכולוגית, סטודנטים", מספרת סהר. "דרך החוויה האישית שלי כמתנדבת גיליתי את ייעודי. אתה מרגיש שאתה עושה משהו בעל חשיבות יתרה, מעבר למאבק הקטן שלך. הפייסבוק יצר מהפכה של ממש בתחום הזה. הוא העלה את הנושא למודעות, וכיום יש דרך לפרסם ולנהל דיאלוג באמצעותו. יש קבוצות רבות בתחום הזה ונוצרה קהילה גדולה של כמה אלפי אנשים שמצליחים לקדם אותו באופן משמעותי".

ואולם הפעילות ההתנדבותית בתחום בעלי החיים לא פורחת רק בגלל המודעות הגבוהה: היא נכנסת לחלל הגדול שנוצר כתוצאה מהעדר פעילות של הרשויות בנושא, ובשל העובדה שהוא נמצא בתחתית סדר העדיפויות הציבורי-חברתי.

איפה הדוגמה האישית?

כשהציבור הישראלי מחפש דוגמה אישית של התנדבות להיאחז בה, או עידוד מצד הממשלה והרשויות לעסוק בפעילות התנדבותית, היא אינה בנמצא. "אחת הבעיות שמטרידות אותי היא שהמנהיגות שלנו אינה דוגמה אישית בנושא הזה", טוען פרופ' יוסף קטן מתחום המדיניות החברתית, שעוסק בארגונים ובשירותים חברתיים ופעיל במועצה הלאומית להתנדבות. "כיום, רוב המנהיגים הפוליטיים שפורשים מתפקידם פונים לעסקים. מעט מאוד מנהיגים שפרשו מפעילות פוליטית או מהצבא פונים לפעילות התנדבותית. נכון שפעילות כזו לא חייבת לעמוד בסתירה לפעילות עסקית, אבל לא יקרה דבר אם אדם כזה, שמובטחת לו פנסיה טובה, יקדיש את זמנו לכך. לצערי, המודל הדומיננטי הוא שאנשים שמילאו תפקידי הנהגה ממהרים לנצל את הכישורים האלה כדי לעשות לביתם".

הסקר של מכון דחף שאל את הנשאלים אם שרי ממשלה וח"כים צריכים להקדיש זמן לעבודה בהתנדבות. 51% מהנשאלים סברו שמנהיגיו צריכים למצוא זמן לעסוק גם בפעילות התנדבותית במקביל לתפקידיהם הרשמיים. 41%, לעומת זאת, סבורים שהם צריכים להקדיש את כל זמנם למילוי תפקידם. "התנדבות היא עניין של תפישת עולם ואורח חיים, אבל יש גם השפעה של האווירה הציבורית. אני מקווה מאוד שנראה עכשיו שינוי תפישתי - ממקום של עשיית כסף לראייה חברתית יותר", טוען קטן.

מי שמתנחם במחשבה שמי שאינו עוסק בפעילות התנדבותית מחפה על כך בתרומה כספית יתקשה למצוא אישור לכך, גם בשעה שהמאיון העליון וחברות גדולות במשק מתהדרות במפעלי פילנתרופיה. "יש התאמה בין מי שמתנדב למי שתורם, ולכן עידוד התנדבות הוא גם עידוד נתינה", טוען נפתלי.

"בינואר 2005 קיימנו יום התרמה מיוחד לנפגעי הצונאמי באסיה. גייסנו את כל העולם ואחותו, כולל משרד החינוך ונשיא המדינה, והצלחנו לגייס 800 אלף דולר. בהשוואה למדינות אחרות יצא שהישראלי תרם 10 סנט בממוצע, לעומת ההולנדי שתרם 20 דולר בממוצע. זה עניין של תרבות. אפילו בשכונות העוני של מנילה תמצא אנשים שתורמים מעשר משכרם. כמה ישראלים אתה מכיר שתורמים 10% מההכנסה שלהם? תרבות שאין לה מודעות ונתינה היא תרבות ללא ערך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#