פטנקין - האיש שהביא את החשיבה הכלכלית לישראל - מגזין שנתי - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
עיצבו את הכלכלה

פטנקין - האיש שהביא את החשיבה הכלכלית לישראל

תגובות

בשלל ההספדים שנכתבו בעולם על דן פטינקין, עם מותו ב-1995 בגיל 73, הוא כונה "אבי הכלכלה הישראלית". פטינקין היה כלכלן מוערך בעולם האנגלו-סקסי, שפיתח גישה ששילבה את משנתו של קיינס - שתמך בהתערבות ממשלתית נרחבת בכלכלה - עם המוניטריזם, שגורס כי ההתערבות הממשלתית מזיקה. ספרו "כסף, ריבית ומחירים" מ-1956 התקבל כקלאסיקה, וזוכה הנובל פול סמואלסון מ-MIT כינה אותו "הספר האולטימטיבי על כסף - הספר שקיינס מעולם לא כתב".

אבל ההישג הבולט של פטינקין לא היה דווקא אקדמי, אלא העובדה שהקים מאפס קאדר של אנשי אקדמיה ומקצוע בתחום הכלכלה בישראל. הוא היה הראשון שהנחיל לישראלים גישות כלכליות אמריקאיות, שהיו מנוגדות למשנות הכלכליות האירופיות והסוציאליסטיות שנלמדו כאן לפניו. המרצים לכלכלה באוניברסיטאות, הוגי תוכנית הייצוב של 1985, כלכלני האוצר וחסידי השוק החופשי בישראל התחנכו בכיתתו, ושמעו ממנו בראשונה על מדיניות מוניטרית, על ממשלה קטנה ועל שווקים חופשיים.

"הקורס 'מבוא לכלכלה' של פטינקין ותלמידיו היה אחד המכשירים העיקריים שבאמצעותם נפוצה בישראל המהפכה במחשבה הכלכלית", כתב פרופ' נחום גרוס מהאוניברסיטה העברית. "הוא הציג באופן ברור את עיקרי הכלכלה האנליטית הניאו-קלאסית, שמקבלת את המסגרת החברתית והמוסדית כנתונה ודנה בהכרעה הכלכלית בכפיפות לנתוני המסגרת".

כמו המשנה האינטגרטיבית שלו, גם הסיפור האישי של פטינקין הוא שילוב של החלום האמריקאי והציוני. פטינקין נולד בשיקגו ב-1922 להורים שהיגרו מפולין. הבית היה דתי אורתודוקסי, ודן פקד את בית הספר היהודי והישיבה בימי ראשון - אך ב-1943, לאחר שנחשף לידיעות על השמדת היהודים באירופה, איבד את אמונתו ונהפך לחילוני.

שנות ההתבגרות שלו היו שנות השפל הגדול. כדי להקל על הוריו, הוא בחר ללמוד בקולג' קהילתי קטן וזול ולא באוניברסיטת שיקגו. רק בשנה השלישית ללימודיו עבר לאוניברסיטה, לאחר שקיבל מלגה על סמך הישגיו.

פטינקין, לפי עדותו, ידע מגיל צעיר שיעלה לארץ ישראל. הוא התעקש להיבחן בלימודיו דווקא בעברית כשפה זרה, וכבר ב-1945, כשהיה דוקטורנט לכלכלה בשיקגו, היה בקשר עם האוניברסיטה העברית לגבי מינוי עתידי בה. בגיל 25 השלים את הדוקטורט, אך עקב מלחמת העצמאות התעכבה נסיעתו לישראל. הוא התחיל ללמד בארה"ב, וב-1949 עזב את מולדתו והצטרף לאוניברסיטה העברית כמרצה בכיר. "אשרי האיש המגשים את חלומותיו", כתב על כך בזיכרונותיו.

"פטינקין היה כוכב עולה כשהוא עלה ארצה", אומר פרופ' ראובן גרונאו מהאוניברסיטה העברית. "החידושים שלו בדוקטורט שינו את הדרך שבה כלכלנים חשבו על בעיות מקרו. ציפה לו עתיד מזהיר בארה"ב, ורבים התפלאו שהוא לא קיבל פרס נובל. אולי העלייה הפכה אותו למעורב כל כך בקידום הכלכלה בישראל, שדברים כמו פיתוח אקדמי נדחקו הצדה".

אבל באף מדינה אחרת לא יכול היה פטינקין לעצב את דמותו של משק שלם כפי שעשה בישראל. כפי שכתב תלמידו חיים ברקאי המנוח, שהיה פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית, "דן היה אדם מאושר. ההחלטה שקיבל הניבה לו את החיים הכי מספקים שהיה יכול לתאר לעצמו. הוא נולד בזמן הנכון והגיע למדינת היהודים בעיתוי הנכון".

עד לעלייתו לא פעלה בישראל אף מחלקה לכלכלה. בירושלים לימדו חטיבת קורסים על "הכלכלה של ארץ ישראל והמזרח התיכון" מפי פרופ' אלפרד בונה האירופי - הכלכלן היחיד באוניברסיטה עד להגעת פטינקין. ב-1949, עם הצטרפותו, הקימה האוניברסיטה בראשונה מחלקה לכלכלה, שנכללה עדיין בפקולטה למדעי הרוח. הוא לימד את רוב השיעורים בה. ב-1959 מונה פטינקין לראש החוג, תפקיד שבו שימש עד 1963, אז החליף אותו תלמידו פרופ' מיכה מיכאלי.

ב-1953 הוביל פטינקין את הקמתה של פקולטה נפרדת למדעי החברה, שהחוג לכלכלה עבר אליה. ב-1956 הוא הקים את מכון מוריס פאלק שחקר את כלכלת ישראל, ובהמשך מילא שורת תפקידים ניהוליים באוניברסיטה.

פטינקין הקים מחלקה מרשימה שהטביעה חותם על כל המשק. לדברי גרונאו, "בניגוד למחלקות אחרות באקדמיה, שבהן פרופסור בכיר רוצה שכל תלמידיו יצמחו בדמותו, הוא שלח את התלמידים לחו"ל כדי שיתפתחו עצמאית ויחזרו לפתח דור חדש של תלמידים. כך הצלחנו לפתח פה מחלקות לכלכלה שהן מהמובילות מחוץ לארה"ב". אחרים מדגישים את ריבוי הדעות והמגוון בקרב הפרופסורים שפטינקין הביא למחלקתו. לדברי מיכאלי, "הוא נמנע מליצור אסכולה ולהכניס אנשים בדמותו. במובן הזה היתה במחלקה דמוקרטיה קיצונית".

פטינקין מונה לנשיא האוניברסיטה ב-1982, והתפטר מהתפקיד ב-1986 בעקבות המשבר הכלכלי הקשה שהאוניברסיטה נקלעה אליו. הבדיחה אז אמרה שהאוניברסיטה נקלעה לצרות משום שהנשיא הוא כלכלן תיאורטי. אבל הכלכלן התיאורטי ידע להביא למוסד תרומות נכבדות מיהודי העולם.

תלמידיו של פטינקין איישו בהמשך את שורות הסגל במחלקות לכלכלה שהוקמו במוסדות אחרים. רבים מהם פנו לכיוון הציבורי, והתברגו בתפקידי מפתח במשרד האוצר. אלה זכו לכינוי "נערי פטינקין". ד"ר יעקב ארנון, שהיה מנכ"ל משרד האוצר ב-1956-1969, החזיק בעמדות כלכליות דומות לאלה של פטינקין וקידם את קליטת תלמידיו באוצר. הרוב המוחץ מבין המנכ"לים שמונו אחריו כבר היו מנערי פטינקין.

התלמידים של פטינקין זוכרים חוויית לימוד יוצאת דופן בשיעוריו. "הוא היה מורה מבריק ומלהיב. רבים מאוד מתלמידי הכלכלה באו בזכותו ובגללו", מספר מיכאלי.

גרוס כתב על השינוי שעברו התלמידים, שנתקלו בראשונה בתורה שלימד פטינקין. "היתה זאת הגרסה החדישה של תורת הכלכלה האנליטית, כפי שפותחה אז בעיקר בארה"ב, על בסיס המודל הניאו-קלאסי... גרסה זו היתה שונה מאוד ממסורת הכלכלה המדינית של אירופה הקונטיננטלית, שהיתה תיאורית במידה רבה ושמה דגש על ההקשרים המדיניים והחברתיים, לא כל שכן מהמסורות הסוציאליסטיות. רבים מהשומעים היו בוגרי תנועת נוער חלוצית, וחלקם למדו כלכלה מדינית בבית הספר, בדרך כלל בגוון מרקסיסטי. עתה הוצגה להם תיאוריה שמתיימרת להיות בלתי תלויה בנסיבות ההיסטוריות-החברתיות ובהשקפות פוליטיות... התלמידים נשבו בקסם התורה החדשה, כשרבים מהם מצליחים ליישב את התורה הכלכלית הזאת עם הנאמנות להשקפה פוליטית שמאלית".

עם זאת, כותב גרוס, "בפרקים הראשונים של קורס המבוא לא נדון כמעט נושא חלוקת הרכוש וההכנסה... אם הגיעו לסעיף כלכלת הרווחה לפני שנגמרה שנת הלימודים הוצג הנושא באופן לא משכנע. (...) התלמידים הוקסמו מהאלגנטיות ומחריפות השכל של תורת הכלכלה שלמדו, ונהפכו למפיציה בשירות הציבורי ועם הזמן גם במגזר הפרטי".

בכנסת ובתקשורת, מציין גרוס, דווקא הופיעה ביקורת ציבורית על "'הכלכלה הקפיטליסטית נוסח שיקגו' שפטינקין מלמד". אבל לביקורת הזו לא היתה השפעה של ממש, והריבית ואחוזי הצמיחה נותרו העיקר. לדברי גרונאו, גם אם בשיעורים לא דיברו על חלוקת ההכנסות, "פטינקין היה אחד האנשים שידעו את המינון הנכון בין מעורבות ממשלתית לשוק הפרטי. הוא לא היה אידיאולוג קיצוני שאמר שהשוק הפרטי יפתור הכל. הוא הכיר במגבלות הפתרונות הכלכליים. הוא לימד אותם כמכשיר חשיבה, אבל מראש אמר שלא בטוח שהפתרון של השוק החופשי הוא הטוב ביותר מבחינה חברתית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#