רק תבואו: עם מע"מ 0 ובלי מס הכנסה, במשך שלוש שנים - Markerweek2014 - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רק תבואו: עם מע"מ 0 ובלי מס הכנסה, במשך שלוש שנים

בסינגפור, עידוד יזמות עסקית אינו סיסמה אלא מדיניות ממשלתית שמקלה על יזמים צעירים, ומעודדת חדשנות ויצירה. ארבעה סיפורים של יזמות ישראליות שהפכו את השהות שם לעסק כלכלי

7תגובות

הגעתי לסינגפור לפני ארבע שנים וחצי, בעקבות עבודתו של בעלי. שלושה ימים לאחר מכן כבר הייתי מאוהבת - במטבח המקומי. יש לי רקע בבישול מקצועי, בכתיבה ובהדרכת קבוצות, וכשגיליתי את גן העדן הגסטרונומי של סינגפור תהיתי כיצד אני יכולה לשלב את את כל היכולות שלי ולעבוד בתחום. הסתובבתי בשווקים ובמתחמי המזון המקומיים, חקרתי את הבישול המקומי, קראתי בלוגים של סינגפורים המתעדים מתכונים מ"בית סבתא" וספרים רבים העוסקים באוכל הסינגפורי כדי להרחיב את ידיעותיי בנושא.

השלב הבא היה להפוך תחביב לעסק. בניתי מערכי הדרכה וטעמתי מאכלים מקומיים רבים, התאמנתי על חברים ובני משפחה בסיורים בשווקים, כתבתי בבלוגים וברשתות חברתיות - אבל רק כשרשמתי את החברה שלי והקמתי אתר אינטרנט, האהבה והתחביב שלי נהפכו לעסק אמיתי. המידע על הסיורים עבר מפה לאוזן, בהתחלה אצל הקהל הישראלי המתגורר בסינגפור ולאחר מכן בקהילת הזרים השוהים במדינה. לרבים מהם, כך התברר, יש מבקרים שמעוניינים ללמוד יותר על המטבח המקומי. כיום רוב הלקוחות שלי הם זרים המגיעים לסינגפור ומתלהבים מהאפשרות להכיר אותה דרך האוכל.

העסק שלי, Wok 'n' Stroll, מדורג במקום השביעי בטריפ אדווייזור מתוך 203 פעילויות בסינגפור. הלקוחות נעים בין בתי ספר ומועדונים לחברות מקומיות ובינלאומיות כמו פרוקטר אנד גמבל ו-HP, המחפשות "Food Entertainment". מעודדת מההצלחה שלי, אני כבר מתכננת את השלב הבא של Wok 'n' Stroll: הכשרת מדריכי אוכל נוספים בסינגפור ובעתיד התרחבות למדינות אחרות באסיה, עם סניפים בקמבודיה, בווייטנאם, בבורמה ובתאילנד. אני מתכננת גם לכתוב ספר המתעד את המסע הקולינרי שלי בסינגפור.

אני לא הישראלית היחידה שהצליחה לבנות עסק קטן בסינגפור, ובוודאי שלא הזרה היחידה. עיר המדינה הדרום-מזרח אסיאתית, שהוקמה כמושבת סחר בריטית בתחילת המאה ה-19, נהפכה למרכז עסקים בינלאומי, שבו אחד מנמלי הסחורות הגדולים בעולם. באי הצפוף, שבו כ-4 מיליון תושבים, שוהים כמיליון זרים המגיעים לעבוד בו, בין השאר בתחומי הבנקאות, הנפט והגז, התעשיות הביטחוניות והטכנולוגיה. המיסוי נמוך יחסית, התשתיות המתקדמות והעובדה שהמדינה דוברת אנגלית מהווים יתרון לחברות בינלאומיות וגם לעצמאים הבאים לחפש יזמויות חדשות.

בלומברג

השלטון בסינגפור משתדל להקל על יזמים המחפשים את מזלם, ומעודד חדשנות ויצירה. ב-2011 לבדה, יותר מ-3,900 עסקים קטנים ובינוניים במדינה, כלומר כאלה שהמחזור השנתי שלהם קטן מ–100 מיליון דולר סינגפורי (כ-80 מיליון דולר אמריקאי) או מעסיקים פחות מ-200 עובדים, ייצרו 15 אלף מקומות עבודה חדשים וסיפקו מוצרים ושירותים בשווי של 4.4 מיליארד דולר סינגפורי. 99% מהעסקים בסינגפור מוגדרים קטנים ובינוניים, ותרומתם לכלכלה היא כמעט מחצית מהתוצר.

משיחה עם ארבע יזמיות ישראליות שעשו את זה בסינגפור עולה שלא קשה להקים בה עסק. מגוון היזמויות מפתיע בפשטותו: ממשחקייה לימודית אינטראקטיבית, דרך שירות משלוחים והזמנת מקום במסעדות, ועד למארזים יוקרתיים לבגדי תינוקות וחברת גישור בינלאומית.

עסק שהוא משחק ילדים

בתוך קניון ענק במרכז סינגפור נמצא מגרש משחקים ענק, צבעוני ושוקק חיים, ובתוכו חדרים רבים. באחד מהם סופרמרקט עם עגלות ומוצרים אמיתיים, קופות רושמות וכסף מפלסטיק, בחדר נוסף פינת אחות מאובזרת בציוד רפואי ותלבושות, ובחדרים אחרים מסעדה עם מיטב כלי המטבח והמאכלים, סלון יופי עם פיאות ותמרוקים, פינת תחפושות לגיבורי על וכיתת לימוד עם מפות. כל אלה משמשים פלטפורמה ללימודי חשבון, קריאה, כישורים חברתיים, משחקי תפקידים, דרמה ופיתוח דמיון. הבעלים של המקום, ששמו The City, היא סמדר רון, מעצבת פנים בהכשרתה ובעלת משרד לעיצוב פנים בישראל, שעברה לסינגפור בעקבות הצעה יוצאת דופן שקיבל בעלה במסגרת עבודתו.

"ראיתי את המעבר כהזדמנות להתפתחות עצמית וצמיחה, ונרשמתי לתואר שני באדריכלות פנים באקדמיית נאניאנג לאמנות (NAFA)", אומרת רון. "עם סיום הלימודים בהצטיינות התקבלתי לעבוד כמעצבת חנויות הקוסמטיקה של המותג הבינלאומי שאנל באסיה פסיפיק, שם נחשפתי לרמה אחרת של מקצוענות בתחום העיצוב ולמדתי המון על קמעונות יוקרה".

כעבור שנתיים התעורר אצל רון חיידק היזמות. לאחר ביקור ב-KidZania, מעין פארק שעשועים המדמה עיר קטנה שבו ילדים משחקים ב"להיות מבוגרים" ביפן, החליטה רון לפתח קונספט שמבוסס על לימוד תוך כדי משחק. "מרגע ההחלטה עברה חצי שנה, ובדצמבר 2012 הסיטי נפתח", אומרת רון. לדבריה, 30% מלקוחותיה הם בתי ספר באזור, 30% באים לחגוג ימי הולדת ואירועים והשאר לקוחות מזדמנים.

המהירות שבה הצליחה להקים רון את העסק עשויה להישמע דמיונית לאוזניים ישראליות, אבל היא מסבירה שמדובר במדיניות ממשלתית מכוונת - ולא במזל הטוב שלה. לדבריה, "לא היו עיכובים מינהלתיים, והיתה מינימום ביורוקרטיה. כל התהליך היה און-ליין. פשוט מאוד לתפעול".

זה באמת עד כדי כך פשוט?

"לגמרי. כשמרימים טלפון למשרד ממשלתי מקבלים מענה מיידי. לא מחכים שלוש שעות על הקו. יש תחושה שהממשלה תומכת בך. גם לא גובים מס בשנים הראשונות - הממשלה נותנת לך 'ספייס' להתחיל להסתדר ולהרוויח. יש אפילו קרנות מסייעות ויועצים שעוזרים עם הפנייה אליהן".

בכל זאת נדרשת השקעה ראשונית.

"נכון, אבל גם פה הממשלה מסייעת. כשקונים ציוד לעסק או לעובדים, הממשלה מכסה חלק מהסכומים ועוד מוסיפה מענק. אני מעסיקה עשרה עובדים ומקבלת תמיכה להתרחבות בתוך המדינה וברחבי אסיה. הם מסייעים לי בפיתוח מודל הזכיינות ובפתיחת מרכזים נוספים במדינות האזור. הם מציגים עבורי את הסיטי בכנסים לחדשנות ובכנסים שהם עורכים במדינות שכנות לקידום עסקים סינגפוריים מובילים".

לא היו קשיים?

"בוודאי שהיו. כמעט אין ייצור מקומי בסינגפור - הכל מיובא - כך שלא הצלחתי למצוא צעצועים ותחפושות במחירים סיטוניים. בנוסף, אף שהשפה הרשמית בסינגפור היא אנגלית, ענף הבנייה מתנהל בסינית. דמייני לעצמך, אשה מערבית שלא מדברת סינית, שמנסה לנהל משא ומתן על עלות השיפוץ".

קרני תומר

משא ומתן בדיוק בזמן

דנה בכר-גרוסמן הגיעה לסינגפור ב-2010, גם היא בעקבות רילוקיישן של בעלה. כעורכת דין ומגשרת בהכשרתה, היא קיוותה שתמצא מהר יחסית צורך בכישוריה לפתרון סכסוכים עסקיים. "הגעתי בהריון עם בני השלישי", היא מסבירה, "כך שהיה לי פרק זמן קצר של שישה חודשים לחבור לקהילת המגשרים בסינגפור לפני שהייתי צריכה ללדת". לאחר שסיימה הכשרה מקומית, התחילה בכר-גרוסמן לעבוד כמגשרת עבור בית המשפט העליון ובית המשפט לתביעות קטנות, לצד מגשרים מקומיים.

שלוש שנים לאחר הגעתה יצאה בכר-גרוסמן לדרך עצמאית, והקימה את החברה הראשונה לגישור בסינגפור שלא יוסדה על ידי מקומיים. החברה, בשם MeD8, מציעה מענה בינלאומי לפתרון סכסוכים עסקיים ומקיימת קורסי הכשרה למיומנות ניהול משא ומתן וניהול תקשורת רב-תרבותית. "הפניות אל MeD8 מגיעות מעסקים בסינגפור ומחוצה לה", אומרת בכר-גרוסמן. "השקעתי מאמצים ביצירת הסכמי שיתוף פעולה עם חברות גישור באוסטרליה, בישראל, בבריטניה ובהונג קונג". כדי לקדם את תחום הגישור - וכמובן את העסק - גם בקרב הקהל המקומי, בכר-גרוסמן משתתפת בתוכנית הרדיו הסינגפוריות "אתה והחוק", המשודרת מדי שבת בבוקר בערוץ הממלכתי. בתוכנית היא עוסקת בסוגיות גישור שמעלים תושבי סינגפור, שפונים טלפונית. "נראה שהם נהנים להקשיב לי", היא אומרת בחיוך.

בכר-גרוסמן טוענת כי התזמון היה לא פחות מקריטי. לדבריה, "MeD8 הוקמה בזמן נכון, עם התעוררות הממשלה לפעול לקידום סינגפור כמרכז בינלאומי לפתרון סכסוכים". ואמנם, סינגפור נהפכה בשנים האחרונות למרכז בינלאומי לבוררות עסקית בינלאומית ובדרכה ליהפך לכזאת גם בתחום הגישור. בסוף 2014 אף הושק המוסד הסינגפורי לגישור בינלאומי.

"מרגע ההחלטה על הקמת החברה התברר לי שהתהליך ברור ומהיר", אומרת בכר-גרוסמן. "הביורוקטיה מינימלית והמידע נגיש. יתרון נוסף מבחינתי הוא החשיפה הגבוהה לעסקים בינלאומיים בסינגפור - יש לנו נגישות ודלת פתוחה לדרגים גבוהים בעלי השפעה. רובם מוכנים לעזור ולתמוך מאחר שהם פועלים בסביבה שלנו ואתנו".

עם זאת, לדבריה, יש קשיים בהקמת חברה - ואחד מהם הוא דרישת החוק לדירקטור מקומי שיכהן בדירקטוריון החברה. כל חברה סינגפורית בע"מ חייבת לפחות דירקטור אחד מקומי על פי חוק החברות המקומי. הוא יכול להיות אזרח סינגפור או תושב קבע - וחייב להיות בעל כתובת מקומית. לאותו דירקטור ולמזכיר החברה יש אחריות חוקית, משפטית וחשבונאית לקיים ישיבה שנתית ולשלוח דיווח מאושר על ידיו לרשות החברות והמסים במדינה. מעבר לכך, לדירקטור אין אחריות ישירה או מעורבות פיננסית תפעולית או ניהולית - והוא לא חייב להיות בעל מניות בחברה. "הרבה חברות כאן מציעות שירותי דירקטור בתשלום", אומרת בכר-גרוסמן.

תחושת שליחות

כנרת קרין מתגוררת בסינגפור שש שנים וחצי. גם היא הגיעה לסינגפור בעקבות עבודתו של בעלה, והתחילה לעבוד במשרד המקומי של חברת התרופות הישראלית טבע, שבה עבדה גם בישראל. "אחרי עשר שנים בטבע, החלטתי לעזוב תפקיד מאתגר בשביל לפתוח פה עסק", היא אומרת, "וכבר היו כמה רעיונות בראש". קרין, כך נראה, החליטה להגשים את כולם.

העסק הראשון היה מדריך מסעדות אינטרנטי בשם "Singapore-Dine", שהיא פתחה עם שותף ישראלי. האתר כלל מידע על יותר מ-2,000 מסעדות בסינגפור: כתובות, המלצות ותמונות. הוא שירת את התושבים ואת התיירים הרבים הפוקדים את האי. אבל סיקור מסעדות לא הספיק לקרין, שהחליטה להביא את האוכל עד לפתח הבית. היא הרחיבה את האתר, והשיקה את Singapore-Dine Delivery - חברה למשלוחי מזון. כיום החברה מעסיקה את מספר שליחי האוכל הגדול ביותר באי, כ-30, ושמונה עובדים מקומיים במוקד שירות הלקוחות.

"אחרי שפיצחתי את הסוד כיצד לנהל את הנהגים שלא יברחו מהמשמרת ויצליחו לצלוח את גשמי המונסון ולהגיע בזמן לבית הלקוח, חשבתי שהגיע הזמן לעבור לאתגר הבא", אומרת קרין בחיוך. כך נולדה Singapore-Dine Book-A-Table - מערכת הזמנות אינטרנטית למסעדות. "זה היה שירות מבורך בסינגפור עתירת המסעדות", היא אומרת. "תהליך ההזמנות דרך הטלפון היה מסורבל מאוד, עם עומס על הקווים. המקומיים התקשו להבין את המבטא של הלקוחות הזרים והזרים התקשו להבין את המבטא של מקבל ההזמנה. הפתרון היה באון ליין". אתר ההזמנות, שקם לפני כחצי שנה, משרת כיום יותר מ-1,000 מסעדות באי.

קרני תומר

אחרי הניסיון שצברה בשנים האחרונות בעסקי האונליין, הקימה קרין את KK Web Consulting - חברת ייעוץ לאנשים ולחברות שרוצים להיכנס לתחום המסחר ברשת. החברה מלווה את הלקוח משלב הרעיון עד להקמת האתר המסחרי, ובהמשך מייעצת ומלווה את חבלי הלידה הראשונים המגיעים עם עסק חדש - מהתפעול ועד השיווק.

"בתחילת דרכי העסקית בסינגפור, גיליתי שמאוד קל להקים פה עסק והביורוקרטיה כמעט לא קיימת", אומרת קרין. "בישראל, כך אמרו לי, יש 15 גורמים שצריך לעבוד מולם עד שאתה יכול לפתוח משהו. זה נשמע קשה. כאן זה קל. מעבר לזה שלוקח חמש דקות לפתוח חברה - ולא צריך אפילו להגיע למשרדים של רשות החברות המקומית כדי לעשות את זה, אלא הכל דרך האינטרנט. מקבלים גם הטבות מטעם הממשלה: בשלוש השנים הראשונות לא משלמים כלל מס, אלא אם עוברים הכנסות של 100 אלף דולר סינגפורי כל שנה (76 אלף דולר אמריקאי); וברגע שמעסיקים לפחות שלושה עובדים מקומיים ומשלמים עבורם את מסי החובה, מקבלים מהממשלה זכאות להטבות כספיות בסכומים די משמעותיים. הממשלה מאוד מעודדת חברות קטנות, וזה עובד גם לטובתם וגם לטובת העסק".

אמנם השלב הראשון והפשוט הוא לרשום את החברה, אבל כדי שהחברה תוכל לפעול היא מחויבת לפתוח חשבון בנק מקומי ולשכור רואה חשבון ושירותי מזכירות משרדיים מקומיים. קרין, כמו בכר-גרוסמן לפניה, מזכירה כי אי אפשר לפתוח חברה בלי דירקטור סינגפורי או בעל סטטוס של תושב קבע שהוא בעל אחריות לחברה. מעבר לכך, קרין טוענת כי "כוח האדם המקומי מאוד קשה לניהול". לדבריה, "יש בסינגפור 'מנהג' של ימי מחלה שמאוד קל ומקובל להשתמש בהם, ואתה מוצא את עצמך בבוקר ללא עובדים, כי הם ביום מחלה. אתה יודע שהם בריאים, אבל אי אפשר להגיד כלום כי זה הטבות לעובדים. יש 14 ימים כאלה בשנה והעובדים המקומיים מנצלים כל יום מה-14".

אריזה משפחתית

לירון פוגל-שמעוני הגיעה לסינגפור לפני שבע שנים בעקבות לימודי בעלה בקמפוס האסיאתי של בית הספר למינהל עסקים "אינסיאד" (INSEAD). יש לה ארבעה ילדים: בנה הבכור, שנולד בישראל, ותאומים ובת שנולדו באי. מכל הדברים, דווקא לידתם של ילדיה בסינגפור הובילה אותה להקים עסק - שיווק מארזי מתנה יוקרתיים לתינוקות, עם הקדשה אישית.

"אחרי לידת התאומים קיבלנו מתנות רבות - מוצרי תינוקות ארוזים במארזים מיוחדים. חלקם נשלחו מישראל והיו מאוד יפים ואיכותיים, ואילו אלה שנשלחו מסינגפור נראו באיכות מאוד נמוכה, כאילו נשלחו הישר מסין", אומרת פוגל-שמעוני. "התחלתי לחשוב על הרכבת מארזים משלי עם כל המוצרים הטובים ביותר שהייתי רוצה לקבל עבור ילדיי, כאלה שהכרתי מישראל כשבני הבכור נולד".

לדבריה, "מה שמייחד את המארזים שלנו הוא שכל מארז מכיל כמה מוצרים שעליהם רקום שם התינוק. לכן, כל מארז הוא מיוחד ואישי ויוצר אצל ההורים התרגשות גדולה כשהם רואים את השם של התינוק החדש כתוב בפעם הראשונה. בדרך כלל מזמינים אצלי את המארזים מיד לאחר הלידה, ואנחנו שולחים אותם לבית ההורים. בחנתי את כל המוצרים על הילדים שלי, ואני מאוד מקפידה שהמוצרים יהיו שימושיים באמת, וכך נשארת להורים ולתינוק מזכרת לכל החיים".

פוגל-שמעוני התחילה את העסק בביתה, אך הביקוש הוביל מהר מאוד להתרחבות. "התחלתי לארוז את המוצרים בסלון הביתי ואת כל המוצרים איחסנתי בחדר הארונות, עד שהמלאי גדל והיה צורך לשכור משרד ומחסן", היא אומרת. "כיום אני מעסיקה חמש עובדות מקומיות ושולחת אלפי מארזי מתנה בשנה, בעיקר לסינגפור ולהונג קונג. כל המוצרים הבסיסיים מיוצרים עבורנו תחת המותג שלנו, MyBabyGift - בגדי גוף, שמיכות, מגבות, גרביים, בובות - ואנחנו משלבים גם מותגים מוכרים".

לטענתה, הנוכחות הגדולה של זרים בארץ אסיאתית מהווה קרקע פורייה ליזמויות מתרבויות שונות ומתקבלת באהדה רבה בקהל המקומי, ולכן מי שמזהה צורך או פער מסוים לוקח יוזמה ומקים עסק שייתן לו מענה. הממשלה מזהה את הפוטנציאל היזמי בקרב הזרים ובנתה מודל נוח יחסית להקמת עסקים בתנאי שמעסיקים מקומיים בכל הדרגים, כולל בדרגי הנהלה.

לירון פוגל-שמעוני

היה לך קל לפתוח את העסק?

"תהליך רישום החברה היה מהיר, ולעסק קטן אין צורך בביורוקרטיה ובהליכי רישוי מסובכים. בנוסף, יש מענקים ממשלתיים שאיפשרו לנו להשקיע בציוד, בהדרכה ובחדשנות בסבסוד ממשלתי ולהתחיל לייצר הכנסות בפרק זמן קצר. אנחנו מקבלים מענקים במסגרת תוכנית המעודדת עסקים קטנים ובינוניים להשקיע בטכנולוגיה, באוטומציה ובהדרכה. בפועל, על כל דולר שאנחנו מוציאים על טכנולוגיות מידע (IT), מחשוב, אתר אינטרנט וציוד אוטומטי עד 100 אלף דולר סינגפורי, מקבלים החזר של 60% תוך כמה שבועות ובונוס של 15 אלף דולר. התנאי לכך הוא העסקה של לפחות שלושה עובדים מקומיים.

"מעבר לכך, יש כמה גופים ממשלתיים שאפשר להיעזר בהם, שמציעים שירותים כמו ייעוץ עסקי, תוכנות פיננסיות, והלוואות לחברות. מס החברות הסטנדרטי כאן הוא 17%, ויש הקלות לעסקים קטנים יחסית. ב-2015-2013, למשל, מקבלים החזר של 30% מהמס שעסק משלם, עד תקרה של 30 אלף דולר מקומי. ההקלות האלה מאפשרות אורך נשימה מבחינה תזרימית ובנייה הדרגתית של העסק. ההנחה היא שתנאים נוחים להקמת עסקים מעודדים את הצמיחה הכוללת, ועסק קטן שמצליח להתרומם ישלם בטווח הארוך הרבה מסים, לעומת עסק שישלם מסים גבוהים מהיום הראשון אבל לא יחזיק מעמד".

כמובן שיש גם קשיים: לדבריה, הישראלים מצפים לפגוש עובדים המתאפיינים בראש גדול ובלקיחת יוזמה ואחריות. הציפיות האלה מתנגשות לעתים עם החשש של העובדים המקומיים מטעויות בתחום שאינו מוכר להם. בנוסף לכך, הנאמנות למעסיק נמוכה למדי, והעובדים נוטים לדלג ממקום עבודה אחד לשני.

גם שכירת חנויות במרכזים מסחריים עשויה להיות בעיה בטווח הארוך, לטענת פוגל-שמעוני. "כל העסקים ששכר הדירה הוא רכיב משמעותי בהם, כמו חנויות, עגלות, מסעדות וברים נתקלים כמעט בכל מועד חידוש חוזה בבעל בית קשוח, לרוב בעלי המרכז המסחרי, שמעלה את שכר הדירה ב-25%-50% לאחר שלוש-ארבע שנים", היא אומרת. "הרבה עסקים כאלה לא מחזיקים מעמד, והתחלופה די גבוהה".

האם העסקים האלה היו מצליחים בישראל?


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#