על הריסות נוקיה 


1,000 סטארט אפים במקום לפטר 20 אלף עובדים

כשענקית הסלולר נוקיה קרסה, הבינו בפינלנד שהם חייבים לעשות שינוי, והחליטו ללמוד מהמדינה המזרח-תיכונית הקטנה איך בונים אומת סטארט-אפ. כמה שנים אחרי, עם מחויבות ממשלתית ויכולת מרשימה להשתנות, נראה שלאומת הסטארט-אפ המקורית יש מה ללמוד מהם

ענבל אורפז
פינלנד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ענבל אורפז
פינלנד

טרו מנאנדר אינו הטיפוס שמדמיינים כשחושבים על יזם בתחום אופנתי בעולם הטכנולוגיה הצרכנית. כשהוא עולה חנוט בחליפה להציג את החברה שלו מול קהל של עיתונאים סקרנים מכל העולם, שהגיעו ל הקפואה כדי להכיר את סצנת הסטארט-אפים המקומית - הוא מותיר רושם של טיפוס מאופק, מעט מרובע ונטול חוש הומור. הוא לא מתאמץ להיות מגניב או להתחנף לקהל. "העובדים בחברה שלנו בונים את האופטיקה הכי מדויקת והכי אמינה למדידת קצב לב", הוא מספר למאזינים, ללא טיפת התלהבות.

הסממנים שמבדילים את מנאנדר מהיזמים הנועזים והנלהבים של (או של ), הם בדיוק אלה שהופכים אותו לדוגמה מייצגת לדור היזמים החדש שצמח בפינלנד, דור שצמח מתוך החורבות של - שהחזיקה 40% משוק הטלפונים הסלולריים עד 2006, אך לא הצליחה להיכנס בזמן לשוק הסמארטפונים - והפך את פינלנד הקרה לאחת מזירות הסטארט-אפים החמות בעולם. זהו דור שחולם להקים חברות גדולות ומשפיעות שישתלבו בשורה הראשונה של חברות הטכנולוגיה בעולם - אך לא מוכן לוותר על ערכים שחשובים לו כמו סולידריות, צניעות, תרומה חזרה לקהילה ואיזון בין חיים לעבודה, רשימת ערכים שבוודאי תישמע חריגה ליזם בג'ינס וחולצת הטי מעמק הסיליקון. נראה שלהקים סטארט-אפ, או לפחות להצטרף כעובד לאחד ממאות הסטארט־אפים שקמו בפינלנד בשנים האחרונות, נהפך לחלום הלאומי.

באמצע נובמבר, בימים שבהם הטמפורטורה לא עלתה על אפס מעלות צלזיוס והשמש זרחה לה בעצלתיים אחרי 8:00, חגגה פינלנד במשך יומיים את החדשנות הטכנולוגית שלה בכנס הסטארט-אפים בבירתה הלסינקי. הכנס סיפק הצצה מרוכזת להלך הרוח החדש ששוטף את המדינה - סטארט-אפים אין, תאגידים גדולים אאוט. כל זאת בדחיפה ממשלתית מסיבית ותחת 
הצל של נוקיה השוקעת.

"אנחנו רוצים ליהפך לסצינת הסטארט-אפים מספר אחת בעולם", אומר ראש ממשלת פינלנד, , בפתיחת הכנס. "אני יודע שזה חזון גדול. אנחנו מנסים ליצור בסיס להרבה סטארט-אפים - להקל עד כמה שאפשר על יזמים להעביר לפה חברות. זו הדרך שבה אנחנו רוצים לחדש את עצמנו". סטאב מכיר בכך שכדי להגשים את המטרה שלו, נדרש שינוי תרבותי עמוק ואתוס לאומי חדש. "יש לי שני ילדים, בני 10 ו-13. כל לילה לפני השינה אני אומר להם - תחלמו, תאמינו, תעבדו קשה ותצליחו. פעם המוטו היה 'זה בסדר להצליח, אבל לא בסדר להיכשל'. אנחנו משנים את זה. כמו כל דבר - צריך סבלנות". כשהם נשאלים על ראש הממשלה הצעיר שלהם, הפינים מספרים עליו שהוא מצייץ בטוויטר לפני שהוא חושב.

גם נוקיה, הגיבורה הלאומית, זוכה להתייחסות בדבריו של ראש הממשלה - שנזהר מלהספיד אותה. "אני מאמין בהתחדשות. חברות באות והולכות. נוקיה היתה אחת מחברות הטלפונים הגדולות. כיום היא כבר לא מוכרת טלפונים, אבל היא אחת מחברות התקשורת החדשות. הם התחדשו". עם זאת, סטאב לא מייחל לתחייתה של נוקיה, אלא לצמיחתן של 1,000 החברות שקמו מתוכה.

מבחינת הפינים, עידוד היזמות במדינה הוא לא רק אופנה, אלא תוכנית עסקית שנטלה על עצמה המדינה לשנים הקרובות. יש הרבה מה ללמוד ובמה לקנא בפינים, כאזרחי מדינה סקנדינווית עם מערכות ציבוריות שמספקות רשת ביטחון חזקה ויציבה לאזרחיה. ואולם בשנים האחרונות, עם המשבר הכלכלי באירופה, גם בפינלנד מתמודדים עם האטה. לאחר שהתאגידים הגדולים והתעשיות המסורתיות במדינה נפגעו, הממשלה מאמינה שעסקים קטנים ובינוניים הם אלה שיביאו לצמיחה המיוחלת וייצרו מקומות עבודה חדשים כדי להילחם באבטלה, שעלתה בתקופה האחרונה לסביבות 9%. ישראל היתה אחד המודלים המרכזיים שפינלנד ראתה לנגד עיניה בסוף העשור הקודם, כשהחליטה ליהפך גם היא לאומת סטארט-אפ. הפינים ערכו התאמות במודל הממשלתי הישראלי לקידום תעשיית ההיי-טק, בעיקר דרך זרוע המדען הראשי במשרד הכלכלה, וכיום אנחנו יכולים ללמוד מהם דבר או שניים.

במותה ציוותה לנו 
את הסטארט-אפ

לפני שסטאב נכנס לתפקיד ראש הממשלה, בתחילת 2014 , הוא היה השר לענייני אירופה וסחר חוץ. מחליפתו בתפקיד, לניטה טואיבקה, לא זרה לאג'נדה החדשה. בכלל, נראה שבכל דרגי הפקידות הממשלתית הפנימו את הלך הרוח. "אני חושבת שסטארט־אפים הם העתיד. זו הדרך ליצור מקומות עבודה חדשים וצמיחה באירופה", היא אומרת במפגש מצומצם עם עיתונאים בכנס. "הממשלה לא יכולה ליצור מקומות עבודה, אבל אנחנו יכולים לעזור לארגונים ליצור משרות.

"אנחנו מאמינים שבעתיד עסקים קטנים ובינוניים ייצרו מקומות עבודה. לכן אנחנו צריכים ליצור סביבה בריאה וטובה ולהיפטר מחוסר הוודאות. הדבר העיקרי שאנחנו יכולים לעשות הוא לייצר סביבה עסקית נוחה". שרת החוץ מציגה כמה רפורמות שהממשלה הפינית הובילה בשנים האחרונות בשוק הציבורי כדי לקדם מדיניות זו: הורדת מס החברות מ-26% ל-20%, כדי שיהיה תחרותי יותר בקנה מידה אירופי; העלאת גיל הפרישה; והסכמים עם איגודי העובדים, שהביאו להורדה בעלויות ההעסקה. אמצעי נוסף שבו המדינה מעודדת עסקים, לדבריה, הוא סיוע להפיכתם לגלובליים.

המפגש עם טואיבקה נערך מאחורי הבמה המרכזית של Slush. השרה לבושה בסווטשירט כחול עז שעליו מודפס בקטן לוגו: "Team Finland". הלבוש הצנוע והלא פורמלי מבלבל ברגע הראשון - קשה להאמין שכך מתלבשת שרה בכירה. במהלך המפגש נשמעות תשואות מהקהל. מאוחר יותר יתברר שבאותו זמן השיקה על הבמה חברת יולה (Jolla) הפינית טאבלט חדש. יולה הוקמה על ידי צוות של יוצאי נוקיה ופיתחה מוצרים – מערכת הפעלה למכשירי מובייל ומכשירי קצה - שמבוססים על ידע שנוצר במקור בנוקיה. יום קודם לכן השיקה על אותה במה גם נוקיה עצמה טאבלט, שמסמן את חזרתה כחברה עצמאית לעולם המכשירים. למשך כמה שעות אפשר היה לחשוב שפינלנד הקטנה היא המוקד העולמי בכל מה שקשור לטאבלטים. ואולם השאיפה הרומנטית של חלק מהפינים שנוקיה תרכוש את יולה הצעירה, וכך תחזור לעולם הסמארטפונים, התפוגגה.

תחרות סטארט אפים בסגנון פיני: היזמים קפצו לחור שנפער באגם קפוא, והציגו את הסטארט אפ שלהםצילום: אי־אף־פי

עם זאת, גם טואיבקה לא ממהרת לקבור את הענקית הפינית. "נוקיה היתה כמובן כל כך חשובה לפינלנד. כמו הרבה חברות אחרות, הם בנו את עצמם ומתמקדים בדברים אחרים שהם עושים. הם גמישים, חכמים ומנסים למצוא דרכים חדשות לעשות עסקים. חברות רבות הוקמו בעקבות יוצאי נוקיה. לא הייתי אומרת שנוקיה יורדת - היא עולה מחדש עם מוצרים חדשים".

הפינים נעצבים כשהם מדברים על נוקיה. לכל אחד יש הסבר מדוע שקעה החברה: סרבול ביורוקרטי, אגו נפוח של הנהלת הביניים בחברה או הנהלה שחצנית. אבל דווקא שקיעתה של נוקיה היא אחד המנועים הראשיים מאחורי גל היזמות ששוטף את המדינה. רבות כבר נכתב על הסיבות שגרמו לכך שנוקיה, שהובילה את עולם הטלפונים הסלולריים עד תחילת שנות ה-2000, נהפכה לשחקן כמעט מינורי בעידן הסמארטפונים. חלק מעניין לא פחות בסיפור הוא מה עשתה נפילת נוקיה לכלכלה הפינית שנסמכה עליה - וכיצד התמודדה המדינה עם נפילתה הכמעט טרגית.

בחזרה למנאנדר. החברה שייסד, PulseOn, מייצרת שעונים חכמים עבור ספורטאים. הוא הקים אותה לפני שנתיים, עם ארבעה שותפים מומחים בתחומי החיישנים, האלגוריתמיקה והמובייל - כולם יוצאי נוקיה. מייסדי החברה לא רכשו רק ניסיון יקר ערך בענקית הסלולר. הם, כמו מאות יוצאים נוספים מהחברה, קיבלו מנוקיה את המימון הראשוני שאיפשר להם להקים סטארט-אפ. קשה לחשוב על תאגידים אחרים בעולם הקפיטליסטי שפתחו אפשרויות כאלה לעובדים בזמן שהם שקעו.

נוקיה היתה כוח חשוב בכלכלה הפינית. ב-2000, אחד מכל 100 מועסקים במדינה היה עובד של נוקיה. ברוב העשור הקודם, היא היתה אחראית ל-40% מהמחקר והפיתוח התאגידיים במדינה. נוקיה השאירה אחריה נפגעים רבים, בעיקר מקרב העובדים במפעלי הייצור במדינה, ויזמות היא לא פתרון שמתאים לכל אחד - אבל הפתרון שהציעה היה לא פחות מנדיר.

ב-2011 נוסדה תוכנית Nokia Bridge, שנועדה לשמש גשר לקריירה חדשה עבור המועסקים בנוקיה. התוכנית מייצגת גישה אנושית שקשה למצוא בתאגיד כלפי העובדים שלו. "צריך לתת לנוקיה קרדיט על כך שהם לא זרקו 20 אלף איש שלא היה סיכוי שימצאו עבודה, ומימנו להם הקמת חברות", אומר דיוויד קורד, עיתונאי אמריקאי שחי בפינלנד מזה 20 שנה וכתב את הספר "הירידה והנפילה של נוקיה". "זה מהלך ייחודי מאוד וזה הישג. הם לא היו חייבים לעשות את זה".

הקרדיט לרעיון שמאחורי התוכנית מגיע לאסקו אהו, שהיה ראש ממשלת פינלנד בשנות ה-90, והצטרף להנהלת נוקיה ב-2008, כאחראי על האחריות והיחסים התאגידיים בחברה. "הוא הבין שהם צריכים לעשות משהו שונה אחרי שהיתה פגישת הנהלה שבה דנו בפיטורים גדולים", כותב קורד. "לא יכולנו פשוט לזרוק את כל האנשים האלה על הממשלות המקומיות שידאגו להם", אמר אהו לקורד. "למחרת הפגישה הלכתי לסטפן אלופ, שהיה מנכ"ל נוקיה, והצגתי לו את הרעיון שלי. הוא אמר שזה רעיון מצוין".

משתתפי כנס הסטארט אפים Slushצילום: Jussi Hellsten

מטרת התוכנית היתה לסייע לעובדים שלא נדרשו יותר בחברה למצוא תפקיד חדש בתוך או מחוץ לנוקיה, ובעיקר לעודד יזמות. כל עובד נוקיה לשעבר היה זכאי למימון של עד 25 אלף יורו כדי להקים חברה. ארבעה עובדים לכל היותר היו יכולים להתאחד - ולקבל מימון של עד 100 אלף יורו. העובדים היו זכאים גם למימון המשך ותמיכה או סיוע. נוקיה לא קיבלה מניות בחברות שקמו במסגרת התוכנית, ולא דרשה זכויות יוצרים על שימוש בקניין רוחני שלה. "היזמים החדשים לא קיבלו באמת הרבה כסף, אבל התוכנית עודדה נטילת סיכון", אמר אהו לקורד. נוקיה לא העבירה קניין רוחני לחברות במסגרת התוכנית, אך בחלק מהמקרים הסטארט-אפים קיבלו רישיונות להשתמש בפטנטים שאינם בשימוש פעיל בנוקיה. בעולם שבו ענקיות הטכנולוגיה מנהלות מלחמות פטנטים זו נגד זו, זהו מהלך חריג.

לטענת קורד, בין 2011 ל-2013 השתתפו בתוכנית של נוקיה 18 אלף איש, מתוכם ל-60% היתה עבודה חדשה שהמתינה להם כשהם עזבו. במסגרת התוכנית הוקמו 1,000 סטארט-אפים - 400 מתוכם מפינלנד. החברות התגלו כקרקע יציבה: 90% מאלה שהוקמו בפינלנד בתוכנית עדיין היו פעילים באמצע 2013. קורד בוחן נתונים מוקדמים, וטוען שאם החברות ימשיכו לצמוח בקצב הנוכחי, יותר משרות ייווצרו על ידי החברות שהוקמו במסגרת Bridge מאשר המשרות שנסגרו בעקבות הנפילה של נוקיה. חברת יולה היא אחת הדוגמאות הבולטות שיצאו מהתוכנית. החברה הוקמה על ידי צוות שפיתח את מכשיר N9 של נוקיה. הצוות לקח את MeeGo, מערכת ההפעלה שנוקיה נטשה, וביסס עליה מערכת הפעלה ומכשירים חדשים.

"נוקיה לא היתה תאגיד חמדן חסר לב שלא היה לו אכפת מהעובדים שלו", כותב קורד. "נוקיה לא היתה חייבת לעשות את זה, ויהיו כאלה שיטענו שעדיף שלא היתה עושה את זה, שהם היו צריכים לחסוך כל סנט שהיו יכולים עבור בעלי המניות של החברה. אחרי הכל, זה מה שחברה אמורה לעשות. הם עשו מה שהם היו צריכים לעשות, אבל הם עדיין דאגו לאנשים שלהם".

ארץ הגיימינג העולה

החברה שהקים מנאנדר משלבת כמה חוזקות של תעשיית הטכנולוגיה הפינית, שנשענת על מסורת של חינוך מדעי והנדסי מצוינים ועיצוב פונקציונלי. כמו חברות נוספות בדור הנוכחי, PulseOn משלבת בין חיישן מדויק ורכיבי חומרה מעוצבים לבין שכבת אנליטיקה מתקדמת. חברה נוספת במקבץ חברות זה היא Enevo, שהוקמה ב-2010 ומעסיקה יותר מ-40 עובדים. החברה פיתחה חיישנים שמותקנים בפחי אשפה במקומות ציבורים ובודקים את רמת השימוש בהם - ומשתמשת בנתונים כדי לייעל מסלולי איסוף אשפה.

בפינלנד אפשר למצוא סטארט־אפים שמשתייכים לכל הטרנדים הטכנולוגיים המובילים בעולם - תוכנה, מובייל, אינטרנט של הדברים, אבטחת מידע; וגם לתחומים שבהם למדינה יש ניסיון ייחודי, כמו קלינטק, טכנולוגיות ארקטיות וטכנולוגיות לתחום הספנות. אבל ספינת הדגל של ההיי-טק הפיני בשנים האחרונות היא עולם המשחקים. הכוכבות הגדולות הן חבורת ציפורים זועמות שזכו למעמד של גיבורות תרבות בפינלנד בעקבות ההצלחה המסחררת של המשחק של חברת רוביו המקומית. אגב, במסיבת עיתונאים שרוביו ערכה ב-Slush היא לא הציגה משחק חדש. למעשה, היא בכלל לא הציגה מוצר טכנולוגי: החברה שמאחורי אנגרי בירדס הציגה את מנוע הצמיחה הבא שלה לשנים הקרובות - יוזמה בתחום החינוך שהוקמה במטרה ללמוד ולחנך מתוך משחקים, וכוללת הקמה של כיתות לימוד במדינות כמו ברזיל וסין. המוצר שחשפה רוביו באירוע היה תלבושת אחידה לגני ילדים שמעודדת יצירתיות.

"אנחנו חושבים שפינלנד היא המקום הכי טוב בעולם כדי ליצור בו משחקים", קובע 
קו-פי הילטונן, מנהל ב-Neogames, ארגון ללא כוונות רווח שמרכז את פעילות חברות הגיימינג במדינה. בגיל 47, הוא טוען שהוא אחד האנשים המבוגרים בתעשייה. "צמחנו בצורה דרמטית בעשור האחרון. לפי ההערכה שלנו, בשנה שעברה הכניסה תעשיית המשחקים הפינית 900 מיליון יורו. 2014 תהיה עוד שנת שיא לתעשייה". לדבריו, שורשי תעשיית הגיימינג הפינית, שכעת המדינה קוצרת את הצלחותיה, ניטעו עוד לקראת סוף המאה הקודמת. חברות המשחקים הוותיקות ביותר שעדיין פעילות נוסדו באמצע שנות ה-90, הרבה לפני הולדת אנגרי בירדס ב-2009. חלק מיזמי הדור החדש של חברות המשחקים כבר צברו ניסיון בתחום בחברות קודמות. Tekes, זרוע התמיכה הממשלתית בחברות טכנולוגיה, השקיעה 65 מיליון יורו בחברות גיימינג מאז 1995. ההשקעה הראשונה שלהם בתחום היה באירוע גיימינג המוני שהתקיים לראשונה ב-1992. בשנים האחרונות השקיעה הממשלה ביותר מ-200 חברות גיימינג.

"פינלנד היא מדינה קטנה מבחינת אוכלוסיה, יש מחוזות בבייג'ין שהם גדולים יותר. לכן, תעשיית המשחקים היא תעשיית יצוא - 95% מהכנסותיה נובעות ממכירות מחוץ למדינה. משחקים בכל העולם במשחקים שנוצרים בפינלנד", אומר הילטונן. לדבריו, במשחקים של חברת המשחקים הפינית המצליחה סופרסל (Supercell), שהמדינה העמידה לרשותה 5 מיליון דולר בסובסיביות והלוואות, משחקים בני 150 לאומים שונים.

"כשהקמתי את סופרסל, ב-2010, היינו שישה יזמים שהשקיעו בחברה את כל החסכונות שהיו להם. אם לא היינו מקבלים את ההלוואה מהמדינה, לא היינו קיימים כיום. זה איפשר לנו להעסיק עובדים ולהזיז דברים. זו עזרה משמעותית לסטארט-אפ בשלב צעיר", אומר אילקה פאאנאנן, מייסד שותף ומנכ"ל חברת המשחקים. לדבריו, "גם קרנות הון-סיכון אוהבות את הסידור הזה, כי הממשלה היא לא בעלת מניות בחברות. זו מערכת ייחודית. זה גם היה רווחי מאוד מבחינת הממשלה, כשמסתכלים על כמה מסים שילמנו בשנים האחרונות בהשוואה לסובסידיות ולהלוואות של 5 מיליון דולר שקיבלנו. ליזמים זה נותן תנאים ידידותיים, כי כשמגיעים לפשיטת רגל לא צריך להחזיר את ההלוואה מהמדינה ולמכור בשביל זה את הבית".

מבחינת הפינים, המשחקים נהפכו לענף יצוא משמעותי במדינה שאין לה משאבי טבע להסתמך עליהם - שאחראי ל-10% מיצוא טכנולוגיות המידע והתקשורת של המדינה. מ-2005 עד 2013 היה שיעור הצמיחה השנתי המצרפי של תעשיית הגיימינג הפינית 39.5%. "אנחנו צומחים מהר יותר מקצב הצמיחה של שוק המשחקים העולמי. אם הצמיחה תמשיך בקצב הנוכחי, היא תכפיל את עצמה עד 2020", צופה הילטונן. מאוחר יותר, אחת מפקידות הממשלה תעיר ותגיד שאם נוקיה לא היתה נופלת, חלקן של חברות המשחקים לא היה משמעותי עד כדי כך.

סופרסל היא אחד משני הסיפורי ההצלחה הגדולים של פינלנד בשנים האחרונות, לצד רוביו. בשנה שעברה רכש סופטבנק היפני 51% ממניות החברה הפינית, בעסקה ששיקפה לחברה שווי של 3 מיליארד דולר. מייסדי החברה התעקשו לשמור את מטה החברה בהלסינקי - שבו מועסקים כיום 110 מתוך 150 עובדי החברה.

בכניסה למשרדים, המעוצבים במיטב המסורת הסקנדינווית, חולצים העובדים את נעליהם ומחליפים לנעלי בית. "אנחנו מאמינים שזה הבית השני שלך כשאתה מבלה פה כל כך הרבה שעות", אומרת לינדה אסטרום, האחראית על הקשר עם התקשורת בסופרסל במהלך הסיור בחברה. כדי לא לפגוע בפרטיות העובדים או להפריע לעבודתם, היא מבקשת שלא נצלם אותם. האווירה הביתית נמשכת גם בפינת משחקי הקופסה ובפינות הלגו הפזורות במשרד. על הקיר, מפה גדולה של העולם מציגה כל מקום בעולם שבו משחקים במשחקי החברה באותו רגע, בריכוזי האוכלוסיה הגדולים בעולם המערבי, אך גם באיים עלומים בלב האוקיאנוסים. כחלק מהתפישה שלפיה אין היררכיה, יושבים עובדי כל מחלקות החברה, רואי חשבון, תומכים ומפתחים, באותו אופן-ספייס עם המנהלים. קירות המשרד מקושקשים באסתטיקה מופתית.

מטה נוקיה בהלסינקיצילום: בלומברג

שעות העבודה בחברת המשחקים הגדולה מזכירים שעות של תאגיד, ולא של סטארט-אפ שפועל בעולם תחרותי. "אנחנו עובדים שמונה-תשע שעות ביום, מ-9:00 עד 17:00. בדרך כלל ב-17:00 כבר אין פה אף אחד. אנחנו שומרים על איזון בריא של עבודה וחיים", מספרת אסטרום. גם מספר הנשים העובדות במשרד, שכמעט משתווה למספר הגברים, מעורר קנאה, אם כי רובן בתחומים תומכים ולא בפיתוח.

הערך של התעשייה לכלכלה הפינית נובע לא רק ישירות מהמשחקים, אלא גם מהשקעות בחברות, ממיזוגים ומרכישות וממכירת מרצ'נדייז ורישיונות. ב-2013, למשל, מכרו חברות גיימינג פיניות רישיונות ומזכרות בשווי 100 מיליון יורו. לדברי הילטונן, סביב חברות המשחקים נוצר מעגל של חברות שמייצרות עבורן תשתית טכנולוגית.

"תעשיית המשחקים היא יצואנית התוכן הגדולה מפינלנד - פי שלושה מסרטים, מטלוויזיה ומשאר הענפים יחד", הוא אומר. "הסיבה די פשוטה - אנחנו תעשיית תוכן שיש לה ערוצי הפצה בפלטפורמות גלובליות כמו אפסטור (חנות האפליקציות של אפל), גוגל פליי (חנות האפליקציות למכשירי אנדרואיד) וקונסולות משחקים. לא יצרנו את ערוצי ההפצה האלה - אנחנו משתמשים בתשתיות קיימות ומייצרים משחקים לכל מיני פלטפורמות: פייסבוק, אייפון, אנדרואיד". במלים אחרות, אותו אייפון שהוזכר באחרונה על ידי ראש ממשלת פינלנד כגורם לנפילת נוקיה, הוא גם המכשיר שאיפשר את צמיחתה של תעשיית המשחקים הפינית. "בעידן האפסטור אפשר להגיע למיליארדי משתמשים", אומר הילטונן. "אנגרי בירדס היה המשחק הראש שהיה להיט שובר קופות, וזה קבע לכולם רף להגיע אליו. אפשר כבר לראות את התוצאות".

בפינלנד מבינים שלתעשיית ההיי-טק מעלות רבות: היא מבטיחה לעובדים בה שכר גבוה (ומכאן גם איכות חיים טובה) בענף תחרותי, ותורמת ליצוא ולתשלומי המס. אך זאת גם תעשייה שמעסיקה כמות קטנה יחסית של עובדים - ונשארת מנת חלקם של מעגל נהנים מצומצם. כך למשל, ענף הגיימינג הפיני, שמיוחצן אפילו על ידי ראש הממשלה ואחראי ל-10% מתוצר התוכן הטכנולוגי, מעסיק 2,400 עובדים בלבד. בעוד הכנסות התעשייה גדלו פי יותר מעשרה בין 2008 ל-2013, מספר המועסקים בה צמח פי שניים בלבד. לא נראה שהיזמים או פקידי הממשלה הפינים תופשים זאת כבעיה.

"מעט מאוד אנשים מבינים שזו תעשייה של אנשים. הנכס הכי חשוב לחברות משחקים הוא העובדים שלהן", אומר הילטונן. "במשחקים שהם להיטים, אין פרופורציה להשקעה. לחברה של אדם אחד יכולות להיות הכנסות של 15 מיליון יורו. כמות קטנה של אנשים מייצרת ערך כלכלי גדול - להבדיל מחברות תעשייה, שבהן יש קשר בין מספר העובדים, המכונות והתוצר. לכן אפשר לקרוא לתעשיית הגיימינג תעשייה דמוקרטית".

היזמים שמחים לשלם מסים

בינתיים, גם אם הן לא מייצרות הרבה מקומות עבודה, הכלכלה הפינית מרוויחה מקיומן של חברות המשחקים. בעקבות רכישת מחצית ממניותיה ב-1.5 מיליארד דולר על ידי סופטבנק, סופרסל נהפכה למשלמת המסים השנייה בגודלה בהלסינקי והרביעית בגודלה בפינלנד - ומייסדיה היו למשלמי המסים הפרטיים הגדולים ביותר במדינה. המייסדים רואים בכך ערך חשוב: לתרום חזרה לחברה שממנה הגיעו.

"כסף הוא לא הסיבה שבגללה אנחנו באים כל יום לעבודה", אמר פאאנאנן בריאיון ל"פורבס". "אנחנו באים לעבודה נלהבים לבנות משחקים מעולים עם אנשים מדהימים". גם בפגישה עם משלחת עיתונאים זרים פאאנאנן, שהחזיק יחד עם שותפיו ב-15% מהחברה, ממשיך בקו זה. "בפינלנד רוב האנשים לא עובדים בשביל כסף, זו לא הסיבה מספר אחת. אתה רוצה משהו שירגש אותך. אני חושב שהגישה הלא חמדנית, שדוגלת בלא לשאוף רק להצלחה פיננסית, מצוינת לשוק המקומי. יש סיכון שההצלחה של תעשיית המשחקים הפינית תמשוך אנשים שיחפשו רק הצלחה פיננסית, ונאבד את המנטליות שלנו".

אנגרי בירדס. החברה שמאחורי, רוביו, משיקה מיזם חינוכיצילום: בלומברג

פאאנאנן הסביר באותו ריאיון שהוא מאמין בשוויון חברתי, ולכן הוא לא מאמין בתרגילי מס דרך הקמת חברות בנות או מניפולציות אחרות שיביאו לתשלום מס נמוך יותר (שהסתכם ב–2013 ביותר מ-340 מיליון דולר). "למה? התשובה פשוטה - מכאן אנחנו באים. לקחנו כל כך הרבה מהקהילה ואנחנו מרגישים שזה הזמן שלנו להחזיר לקהילה. התעשייה יוצרת עושר לכל המדינה".

גם חברות ישראליות רבות נעזרות מתמיכת ממשלתית דרך המדען הראשי, ולחלק מהן חשוב גם לאחר האקזיט להשאיר את פעילותן בארץ מטעמים ציוניים. ואולם התבטאויות מפורשות בנושא תשלומי מסים והערך החברתי הן חריגות בישראל. אחת הדרכים של הסטארט־אפים הישראליים להחזיר לקהילה הוא דרך קרן תמורה - שמקבלת אופציות שהיא יכולה לממש כשמתרחש אקזיט ותורמת את הסכומים המתקבלים לעמותות. ואולם גם בעסקות גדולות, כמו מכירת ווייז במיליארד דולר לגוגל, הקרן קיבלה 1.5 מיליון דולר בלבד.

הסוציאליזם הסקנדינווי בא לידי ביטוי גם באחווה בין היזמים. "אנחנו מבינים שאנחנו לא מתחרים בחברות משחקים פיניות אחרות - יש מקום לכולם בסירה ויש קשרים חזקים בין החברות", מספר פאאנאנן. "בפינלנד יש כסף קטן. בחוץ יש כסף גדול", מוסיף הילטונן. פנייה לגישה זו אפשר לזהות בשנים האחרונות גם בקהילת הסטארט-אפים הישראלית: יזמים רבים הבינו שככל שהם ישתפו את הרעיונות שלהם עם הקהילה וככל שהם יסייעו לחברות אחרות, כך גם הם יצאו נשכרים.

לייבא שחקני חיזוק

אפשר למצוא דמיון רב בין ישראל לפינלנד, שהביא לכך שבשתיהן גם נוצרו תעשיות היי-טק משמעותיות: אוכלוסיה קטנה (בפינלנד 5.4 מיליון תושבים), השכלה טכנולוגית והנדסית ברמה גבוהה (אם כי במבט קדימה מיצובה של ישראל בתחום זה בעייתי) ושוק מקומי זעיר, שמחייב את החברות לפנות כבר בשלב מוקדם לשוק הגלובלי. אך יש גם לא מעט הבדלים בין המדינות ובגישות שהן נוקטות כלפי תעשיית החדשנות. אחד הבולטים מביניהם בתחום ההיי-טק הוא בכל הקשור לקליטת מהנדסים זרים.

בישראל, כמו בפינלנד, משוועות חברות הטכנולוגיה לכוח אדם כישרוני, משכיל ובעל ניסיון. ואולם החברות בישראל יכולות לקלוט לשורותיהן עובדים ישראלים בלבד. ניסיונות להביא מהנדסים מחו"ל נתקלים כמעט תמיד בקשיים ביורוקרטיים שהופכים את המשימה לבלתי אפשרית. מנהלי מרכזי הפיתוח הרב-לאומיים בישראל נדרשים פעמים רבות לוותר על משרות לאחר שלא הצליחו לאייש אותן. בפינלנד, לעומת זאת, מבינים שהמועסקים בתעשיית ההיי-טק הם נכס כלכלי עבור המדינה - הם מגדילים את התוצר, הם משלמים מסים גבוהים והם יוצרים סביבם מעגל נוסף של מועסקים. כל זאת, מבלי שהמדינה נדרשה להשקיע משאבים בהשכלתם היקרה. "נראה שאנחנו במחסור של עובדים. לכן רוב החברות המבוססות מגייסות גם אנשים מחו"ל. האתגר המרכזי הוא גיוס מנהלים ועובדים מנוסים. את הכשרונות הצעירים יוצרים בעזרת חינוך לגיימינג", אומר הילטונן.

בסופרסל, כמחצית מהמועסקים במשרדים בהלסינקי הם זרים. "פיתוח משחקים דורש מומחיות רבה. כמו שלא כל אחד יכול להיות זמר או לביים סרטים, כך גם לא כל אחד יכול להיות מפתח משחקים טוב. האתגר מספר אחת לתעשייה הוא גיוס עובדים. אני חושב שמספר המפתחים ימשיך לצמוח בקצב קבוע. הדרך היחידה להאיץ את הצמיחה היא לגייס אנשים מבחוץ", אומר פאאנאנן. "במשרדים שלנו בהלסינקי יש עובדים מ-32 מדינות - זו סביבה בינלאומית. בשנתיים האחרונות נהיה קל יותר לשכנע אנשים מבחוץ להגיע לפינלנד ויש לה יתרונות מדהימים". בין היתרונות שהוא מונה: היציבות החברתית, זכויות האדם המתקדמות, תשתיות טובות לחינוך ולטכנולוגיה ושירותי רווחה לילדים. "התרבות הפינית יוצרת סביבה נעימה לאנשים יצירתיים. בסוף דבריו הוא מוסיף בשקט: "יש גם פוליטיקה, אבל תמיד יש".

לא רק עובדים זרים, גם יזמים זרים שמקימים חברה בפינלנד מתקבלים בברכה - וזכאים לקבל מימון ממשלתי לצורך זה. "אם אנשים מקימים כאן חברות, אנחנו מוכנים לממן אותם. אנחנו מאמינים שנרוויח מהם", מסבירה מאריו אילמרי, מנהלת תחום הסטארט-אפים ב-Tekes. המימון הממשלתי ניתן בתנאים נוחים כהלוואה או מענק, ובמקרה של פשיטת רגל החברות לא נדרשות להחזיר אותו. המדינה, מבחינתה, מרוויחה מתשלום מס חברות, מרישום הקניין הרוחני בפינלנד ומהעסקת עובדים (שחיים בפינלנד, קונים בחנויות המקומיות ומשלמים גם הם מסים). עד כה, יזמים מעטים היו מוכנים לקחת את הסיכון ולעבור למדינה החשוכה והקרה, בעיקר מאסטוניה ומרוסיה השכנות - אך יש גם ישראלים שכבר קפצו על העגלה.

תחרות סטארט-אפים 
בתוך אגם קפוא

פריחת הסטארט-אפים הפיניים מוכיחה שכשמדינה מחליטה לקדם מטרה, אפשר לאט ובהתמדה להצליח לשנות תכונות אופי לאומיות שנחשבות בסיסיות או להתאים את התעשייה אליהן. הפינים מעידים על עצמם שהם חרוצים, יסודיים, סולידריים וצנועים - לא בהכרח התכונות שהופכות אותם למועמדים קלאסיים להיות יזמים נועזים. כשהם מציגים לקהל את הסטראט-אפים שלהם, ההבדל בין היזמים הפינים לאלה הישראלים או האמריקאים בולט. אצל הפינים המרובעים ההצגה הרבה פחות מהוקצעת, המסרים נשמעים אמינים, הם לעתים מעט מגמגמים - וכשצריך הם גם אומרים את האמת ומכירים בחסרונות של החברה שלהם.

האם הפינים ילמדו גם הם את אמנות הפרזנטציה מעמק הסיליקון או שהם ישמרו על הייחודיות שלהם כזן אחר של יזמים? בינתיים נראה שהם מנסים ליצור גרסה מקומית למופעי הראווה מעמק הסיליקון, שמשתמשת בייחוד הפיני. כך למשל בפברואר התקיימה בצפון פינלנד תחרות סטארט-אפים שבמסגרתה קפצו היזמים לחור שנפער באגם קפוא, והציגו את הסטארט-אפ שלהם לשופטים ולמשקיעים. מגבלת הזמן היתה כמות הזמן שהם מסוגלים להחזיק בקור המקפיא. פחות משנה אחרי, מארגני האירוע, שנקרא Polar Bear Pitching, מספרים בגאווה ש-60% מתוך 30 החברות שהשתתפו באתגר, גייסו הון ממשקיעים.

Clash of Clans, משחק של סופרסל. נהפכה למשלמת המסים השנייה בגודלה בפינלנדצילום: ללא קרדיט

דוגמה בולטת לדור היזמים החדש הוא מיקי קוסי, המנהל של Slush. בגיל 25, זו השנה השביעית שבה הוא מארגן את האירוע. "יש מספר אחד שאני נרגש ממנו במיוחד - 26%", הוא אמר ערב לפני פתיחת הכנס. "זהו שיעור האקזיטים באירופה שיצאו מהמדינות הנורדיות בחמש השנים האחרונות - ואנחנו בסך הכל 4% מאוכלוסיית אירופה". כ-1,000 מתנדבים סייעו להוציא את האירוע לפועל, מתוכם רבים הם תיכוניסטים שנדבקו בחיידק היזמות וחולמים להצטרף לסטארט-אפ. לפני לא הרבה שנים בכלל, רובם היו חולמים על הצטרפות לתאגידים.

למרות המאמצים, ההשקעות הפרטיות בסטארט-אפים פיניים הם בינתיים מצומצמות, בטח בהשוואה לישראל. סצינת ההון־סיכון יחסית בחיתוליה - אך צומחת מהר. הממשלה הפינית היא שחקנית משמעותית במימון סטארט-אפים, ומשקיעה בתחום 550 מיליון יורו בשנה - אך חלק מהסכום מוקצה למו"פ במכוני מחקר ובתאגידים. הממשלה משקיעה גם בקרנות הפיניות, והשנה התקציב שלה לנושא הוא 20 מיליון יורו. ב-2013 משקיעים שאינם ממשלתיים השקיעו ב-176 חברות טכנולוגיה פיניות 135 מיליון יורו. במחצית הראשונה של 2014 כבר גייסו 217 חברות 245 מיליון יורו. עם זאת, אלה מספרים נמוכים משמעותית מישראל: בסך הכל בשלושת הרבעונים הראשונים של 2014 הסתכמו ההשקעות בחברות היי-טק בישראל ב-2.3 מיליארד דולר, לפי חברת המחקר IVC.

המאמץ הפיני כעת הוא למשוך עוד כסף פרטי להשקעות במדינה. המדינה מצפה ליצור בין שתיים לארבע קרנות הון-סיכון חדשות בכל שנה. גם בישראל תעשיית ההון-סיכון נולדה בעקבות מעורבות ממשלתית, כחלק מתוכנית "יוזמה" שיצאה לדרך ב-1992. ואולם תוך כמה שנים, כשהקרנות התבססו, הממשלה יצאה מהתמונה וכיום רוב ההשקעות בישראל נעשות בכלל על ידי קרנות הון-סיכון זרות.

ומה ישראל יכולה 
ללמוד מהפינים?

ביקור בסצנת הסטארט-אפים הפינית נותן פרספקטיבה טובה על זו הישראלית. עם כל הביקורת הלגיטימית, הקיטורים וההלקאה עצמית, ההיי-טק הישראלי הוא בועה מתפקדת היטב שהיא מודל למדינות אחרות. מיד כשמסיימים לדבר על פינלנד, הפקידים הפינים מבקשים עצות ושואלים מה הם יכולים ללמוד מישראל כדי להשתפר בעצמם.

"יש דמיון רב בין תעשיית ההיי-טק בפינלנד ובישראל - אבל בהבדל של פאזה", אומר יאיר שניר, דירקטור פיתוח עסקי ומיזוגים ורכישות ב-EMEA במיקרוסופט, שהגיע ל-Slush כדי לפגוש את החברות והמשקיעים מהאזור והופתע לטובה. "בשנות ה-80 היו בישראל כמה חברות חזקות בתחום הטלקום - ECI, תדיראן תקשורת והחברות של RAD. לימים, עבר שוק הטלקום בעולם תהפוכה, רובה בהשפעה סינית, והמשחק עבור השחקניות המערביות, בדגש על ישראליות, השתנה לגמרי. תעשיית ההיי-טק המסורתית התכווצה והרבה אנשים יצאו מהן והקימו סטארט-אפים. גם בסקנדינוויה היו פעם שתי חברות ענקיות - נוקיה ואריקסון - שניסו להתרחב למכשירי סלולר חכמים ולא הצליחו. קמו הרבה סטארט-אפים על ידי אנשים שיצאו מהחברות האלה".

מלבד הנסיבות ההיסטוריות, שניר מצביע על כמה גורמים נוספים שקיימים גם בישראל שהביאו לבשלות להקמת סטארט-אפים טובים בשוק הפיני: חינוך ברמה גבוהה, שליטה בשפה האנגלית (שאינה טריוויאלית במדינות אירופה) ואוריינטציה גלובלית. לדבריו, "יש שם כבר דור של יזמים שעושים סיבוב שני ושלישי, שזה תמיד טוב. מסקנדינוויה יצאו כמה מהדברים הגדולים בתחום הטכנולוגיה - סקייפ, לינוקס, MySQL. אלה דברים גדולים שיצאו מטריטוריה לא גדולה וחסרת שוק. הם אפילו לא בנו על אירופה, מרכז הכובד היה ישר בארה"ב. אלה דברים משמעותיים, שהזכירו לי את ישראל של פעם".

עם כל זאת, האקו-סיסטם הפיני עדיין רחוק מלכלול את כל הרכיבים שקיימים בישראל או בעמק הסיליקון. "עדיין אין בפינלנד מספיק הון", אומר שניר. "קרנות ההון-סיכון המקומיות קטנות יחסית, והמשקיעים הגדולים פועלים מחוץ למדינה. הם לא הקימו שלוחות בפינלנד. נכון שלונדון נמצאת במרחק של שעתיים טיסה, אבל כשאתה משקיע מבחוץ אתה לא חי את האקו-סיסטם. זה שונה כשאתה נתקל ביום-יום ביזמים. תעשיית ההון-סיכון באירופה לא הגיעה לרמות של ארה"ב, ובפינלנד זה עוד פחות".

רכיב מרכזי ומהותי בתעשייה הישראלית, שכמעט לא קיים בפינלנד, הוא נוכחותם של כ-250 מרכזי פיתוח של חברות רב-לאומיות, שביניהם לבין התעשייה המקומית קיימת זרימה הדדית של ידע ועובדים. חברות כמו גוגל מנצלות את הקור בצפון פינלנד כדי להקים חוות שרתים. אך גוגל לא משתמשת בכישרון ההנדסה המקומי: מכל החברות, דווקא חברת התקשורת הסינית חוואווי הודיעה על פתיחת מרכז פיתוח בפינלנד.

ביקורת נוספת על תעשיית הסטארט-אפים הפינית, מבפנים ומבחוץ, היא נגד המעורבות הממשלתית בתעשייה. דווקא הכוונות הטובות והרצון הממשלתי להקים תעשייה, לדעת מגוון גורמים, הן מלכודת דבש. "המעורבות הממשלתית היא בלתי נמנעת, אבל היא לא עוזרת, כי היא יוצרת כריות ביטחון מדומות", טוען שניר. "קל יותר לקבל השקעות מהמדינה מאשר ממשקיעי הון-סיכון. המוטיווציה של המדינה להשקיע היא לעודד תעשייה ולייצר כמה שיותר סטארט-אפים. המוטיווציה של קרן הון-סיכון היא להשקיע כדי לראות החזרים גבוהים על ההשקעה. המדינה גם לא יכולה להיות משקיעה אקטיבית - מבחינת ערך לחברות היא לא תפתח דלתות בשוק. הכסף הראשון שהיזמים האלה גייסו היה קל יחסית, לא כמו גיוס מקרן הון-סיכון - אז זה לא מייצר מוטיווציה להתאמץ. היזמים המצטיינים הם אלה שהביאו כסף מחוץ למדינה".

החלקה על הקרח בהלסינקיצילום: ענבל אורפז

"הממשלות באירופה חושבות שהן צריכות לשחק בקרנות הון-סיכון. השירות הציבורי לא יכול להיות קרן הון-סיכון", אומר פקה רוין, יו"ר קרן ההמצאות הפינית. רוין מכיר מקרוב מזה 20 שנה את עולם הסטארט-אפים הישראלי והפיני, כולל ההיבטים של המעורבות הממשלתית בשתי המדינות, ולא חוסך בביקורת. "פינלנד נחשבת מדינה די חדשנית, אבל האמת היא שיצירת חברות קשה במיוחד ברמת דפוס החשיבה. לכן אני מגיע כל כך הרבה לישראל. הטפתי לכך שפינלנד צריכה להעתיק את ישראל, כי היא עשתה הרבה דברים חכמים. הדמיון בין ישראל ופינלנד נגמר בגודל האוכלוסיה וברמת ההוצאה הלאומית למו"פ. לישראל יש יותר מ-100 חברות בנאסד"ק - לפינלנד יש אפס. הבעיה באירופה, כולל בפינלנד, היא שיש הרבה דיבורים ובקושי יש יישום".

לדבריו, "בפינלנד יש כמה כיסים של הצלחה, למשל רוביו, שהצליחו במשחק ה-56 שהם יצרו. אבל מצב הכלכלה הפינית היה רע מאוד בשש השנים האחרונות. 365 אלף איש איבדו בזמן הזה את עבודתם, רבים מהם בתעשיות הכבדות ובייצור נייר. יותר מ-10,000 עובדי נוקיה איבדו את העבודה שלהם. כל מקומות העבודה החדשים שנועדו להחליף את מקומות העבודה שנסגרו מתמקדים בסטארט-אפים וביוזמות חדשניות. כאן הכישלון: סופרסל מעסיקה 100 עובדים. אנחנו צריכים 1,000 סופרסלים ואנחנו לא מקבלים 1,000. יש כמה כוכבים, אבל בחזית יש מאות יזמים נואשים לגייס מימון".

"זה עוד בשלבים מוקדמים, אבל יש שינוי", טוען שניר. "נפגשתי עם קרנות של 50-30 מיליון דולר שגדלות, והולכות לגייס 100 מיליון דולר בקרנות הבאות. מתחילים להבין את הפוטנציאל. למיקרוסופט יש חלק מפואר במה שנכנס לשוק, והם יוצרים תיאבון אצל המשקיעים".

שאלה נוספת היא אם הפינים באמת יצליחו לערוך את השינוי התרבותי הנדרש. "הבעיה הגדולה היא שבעבר כישלון נתפש כדבר רע מאוד בתרבות הפינית. לא רק מבחינה תרבותית, אלא גם רגולטורית. מי שפשט רגל נתקל בבעיות כשביקש להקים חברה חדשה. כיום ממש מנסים לשנות זאת. באוניברסיטאות, למשל, יש יום שבו מקדמים כישלונות", אומר קורד, שהספר הראשון שלו עסק בחברה פינית שנכשלה.

אף שבינתיים סצינת הסטארט-אפים הפינית מפגרת מאחורי אלה של עמק הסיליקון או ישראל, יש לה סיבה לאופטימיות, שנובעת מהרצון להקים חברות משמעותיות ולא למהר לאקזיט. "יש להם חינוך מצוין, מוסר עבודה גבוה והרעב של היזמים גדול ביותר", אומר שניר. "בישראל ברור שסטארט-אפ בתחום של סייבר או למידת מכונה יגייס בסבב גיוס הון ראשון 10 מיליון דולר. שם זה ממש לא טריוויאלי. הם מגייסים סכומים נמוכים יותר ויש שם יותר כוח אדם יחסית. הגישה היא לבנות משהו משמעותי יותר, לעומת הגישה הרווחת בישראל ובמערב, שכשאתה יכול לגייס כסף - תגייס. זה מאפיין תעשייה בשלבים מוקדמים עם יותר רעב ודבקות ביצירת חברות מאשר רצון לעשות אקזיטים. רוביו, למשל, היו יכולים לעשות אקזיט - אבל הם חיכו למשהו גדול, עם אימפקט. כשמדברים עם היזמים, הם רוצים לעשות משהו גדול. גם כשמדברים על שותפיות, הם רוצים להיות חלק אסטרטגי כדי ליצור השפעה גלובלית. זו תפישה שונה".

אף אחד כבר לא מעז לשאול מתי תקום נוקיה ישראלית. בפינלנד ובישראל הבינו שמעסיק בקנה מידה שכזה תורם רבות לכלכלה - אך המחיר שמשלמים על פיזור סיכונים כל כך נמוך מתברר רק במקרה של נפילה. הפינים קיבלו השראה מהישראלים ליהפך גם הם לאומת סטארט-אפ. רק בעוד כמה שנים נדע אם המאמצים האלה היו מוצלחים. אולי אז יתברר שגם אם לא תקום נוקיה ישראלית, אנחנו עדיין יכולים ללמוד מהפינים להוביל מהלכים ארוכי טווח, אטיים וקשים, שבסופם לא תמיד יש אקזיט.

הכותבת היתה אורחת ממשלת פינלנד בכנס Slush

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker