ראש הממשלה הבטיח ולא קיים? נזרוק אותו, אין הזדמנות שנייה

הפוליטיקה הדנית מבוססת על אמון, הידברות וקונסנזוס. בלי שחיתות, בלי הקלטות סתר ובלי שרים וראשי ממשלה שנשלחים לכלא. זוהי פוליטיקה שבה מצע בחירות הוא הסכם שצריך לכבד, ורפורמות לא משתנות בכל פעם שהשלטון מתחלף. ולמרות זאת, הדנים לא מרוצים

ענת ג'ורג'י
ענת ג'ורג'י
ענת ג'ורג'י
ענת ג'ורג'י

אסבן לונדה לארסן, חבר הפרלמנט הנמרץ מטעם המפלגה הליברלית הדנית, נע בכיסא באי־נוחות, נבוך מעט. עד לאותו רגע הוא דיבר בלי הפסקה, מפליג בתיאורים מפורטים אודות שיטת הממשל הדנית שבה הוא מאמין כל כך, ועונה בכנות על כל שאלה, אפילו על אחת שהתייחסה להרגלים המגונים של יו"ר המפלגה הצבעוני שלו. אבל עכשיו הוא שותק, מתקשה למצוא את המלים המתאימות. מצד אחד לארסן, כמו דנים רבים, הוא איש נחמד ולבבי שלא יאמר דבר שעלול לפגוע בבן שיחו, אבל מצד שני חינכו אותו לומר את האמת, גם אם היא לא נוחה.

וכך, כשהוא נשאל בסיומה של הפגישה אם יש משהו שהדנים יכולים ללמוד מהישראלים, לא מצליח חבר הפרלמנט הצעיר, אוהד ישראל שביקר בארץ כמה פעמים ובקי בפוליטיקה המקומית, למצוא תשובה הולמת. רק אחרי דקה ארוכה הוא עונה בחיוך של הקלה, "יש משהו שקשור במנטליות הישראלית שאני מעריך מאוד. הישראלים לא חוששים להיכשל. אם למשל ישראלי הקים חברת סטארט־אפ ונכשל, אין לו בעיה להתחיל מיד בהקמת חברה חדשה. זאת תכונה טובה בדרך כלל, שמעודדת חדשנות. בתרבות הדנית, לעומת זאת, אלמנט הבושה חזק מאוד. מישהו שניסה להקים עסק והסתבך, ייאלץ להמתין חמש שנים לפחות עד שיוכל להתחיל שוב מחדש".

ואם חבר פרלמנט מעל או הואשם בשחיתות, הוא יוכל לחזור לחיים הפוליטיים?

"לא, לא, אין שום סיכוי שזה יקרה".

אז מה קורה לאותם נבחרי ציבור שכשלו?

"אין לנו כאלה. הפוליטיקה הדנית נקייה משחיתות".

ואכן, המדד העולמי של ארגון שקיפות בינלאומית שפורסם לפני כשבועיים קבע כי השחיתות הציבורית בדנמרק היא הנמוכה ביותר מבין מדינות ה–OECD. מתוך 100 הנקודות האפשריות, זכתה דנמרק לציון המחמיא 92, לעומת 60 לישראל, שדורגה במקום ה–37 מתוך 175 מדינות. הדו"ח סייג אמנם את הציון הגבוה לדנמרק בכל הנוגע למימון מפלגות בטענה שהנושא אינו מוסדר, אבל מעבר לכך הוא קבע שבדנמרק הפוליטיקה אינה מבוססת על שחיתות.

בשנים האחרונות זוכה הפוליטיקה הדנית ליחסי ציבור מעולים בזכות סדרת הדרמה הדנית "בורגן", שעוקבת אחר הקריירה הפוליטית של בירגיטה נייבורג, ראש הממשלה של דנמרק. הסדרה זכתה להצלחה מסחררת במדינות רבות בעולם, להפתעת רבים בדנמרק ובראשם יוצרי הסדרה. ראש הממשלה הנבחרת בסדרה אמנם עושה טעויות ומניפולציות פוליטיות וגם משלמת עליהן מחיר יקר, אבל היא אשה הגונה שמנהלת פוליטיקה ערכית ולטובת הציבור. למרות זאת ואף על פי שהיא שודרה בערוץ ממלכתי, לא מדובר בסדרה מטעם וגם לא בכזאת שניסתה לייפות את המציאות.

אחד הדברים המדהימים שקרו במשך שידור הסדרה היה שהיא חזתה כמעט במדויק את מה שארע מאוחר יותר בפוליטיקה האמיתית, ובראשם הבחירה התקדימית באשה לראשות הממשלה.

צילום: אי־פי

"אני חושב שהמערכת הפוליטית הדנית היא טובה", אומר לארסן בגאווה לא מוסתרת. "הפוליטיקאים בדרך כלל רואים קודם כל את טובת המדינה ורק אחר כך את טובת המפלגה או את טובתם האישית. האמון בין המפלגות הוא גבוה. כשמישהו ממפלגה שהיא לא שלי נותן לי נייר עמדה או הצעה שלו, אני באופן בסיסי מאמין שזה בא ממקום נכון והגון. אם אני חושד שמשהו בהצעה לא בסדר, אני שואל שאלות, אבל בדרך כלל יש לי אמון מוחלט ואני מנסה לסייע. אנחנו מעודדים קונסנזוס".

איך בא הקונסנזוס לידי ביטוי?

"אם לדוגמה מפלגה רוצה להעביר רפורמה חשובה, היא תנסה לגייס תמיכה רחבה מכל המפלגות בפרלמנט. לאחר שגייסה את התמיכה הנדרשת, למשל של שש מתוך שמונה המפלגות, היא תחויב לקבל את הסכמתן בכל פעם שהיא תנסה לשנות את הרפורמה. אם היא תחליט לבטל את הרפורמה ולכונן אחת אחרת תחתיה, היא תוכל לעשות זאת, אבל תיאלץ להמתין ליישומה עד לאחר הבחירות הבאות, מה שיכול להימשך ארבע שנים. המנגנון הזה נועד לשמר יציבות ולמנוע מצב שבו רפורמות מתחלפות כשיש בחירות והשלטון מתחלף. המערכת הפוליטית שלנו לא משתנה במהירות כמו בארצות הברית ובבריטניה כשהפוליטיקאים משתנים".

יש לוביסטים שלוחצים? בעלי הון שמנסים להתערב?

"יש לוביסטים. לכל מגזר יש הלובי שלו, אבל אין להם יכולת לשנות חוקים. הם יכולים לדבר אתי ולתת לי רעיונות או להפעיל לחץ בתקשורת, אבל אין להם כוח".

"בסך הכול יש לנו מערכת פוליטית שעובדת", מסכימה קריסטין קורדסן, העורכת הפוליטית של "יולנדס פוסטן", העיתון הנפוץ ביותר בדנמרק. "אם המפלגות מסכימות על משהו, כמו על הרפורמה בבתי ספר שהתחילה השנה, קשה מאוד לשנות את זה". עם זאת, קורדסן, עיתונאית ותיקה שעבדה בכמה מערכות עיתונים, ביקורתית יותר מלארסן: "המערכת הפוליטית הדנית קצת משעממת ואפורה. היו שרים שניסו להפוך אותה לצבעונית יותר, אבל לא כל כך הצליחו. אולי זה משהו שאנחנו יכולים ללמוד מכם, הישראלים".

"בורגן" משקפת את המציאות הפוליטית בדנמרק?

"הסדרה נחמדה, אבל המציאות הרבה פחות דרמטית".

השלווה היחסית של הפוליטיקה הדנית באה לידי ביטוי גם בשקט השורר במתחם הממשל. הבורגן, (טירה), כפי שמכנים אותו הדנים, הוא מבנה משופץ עתיק ויפהפה ששימש בעבר את בית המלוכה וכיום הוא מאכלס את הפרלמנט הדני, משרד ראש הממשלה ובית הדין הגבוה לצדק, וכן את המושב הרשמי של המלכה ואת אורוות הסוסים שלה. למרות תפקידיו החשובים של הבורגן, חצרו הפנימית פתוחה למבקרים, וגם מערך הביטחון בכניסה רופף הרבה יותר מזה שבישראל. ברחבה הפנימית אין כלי רכב, אלא שורות של אופניים שאתם מגיעים לעבודה חברי הפרלמנט, וגם לא מעט שרים.

מתוך הסדרה "בורגן"צילום: Mike Kollöffel

מבפנים מזכיר המבנה ארמון מהודר, בעל תקרות גבוהות מעוטרות בפסלים, פינות ישיבה שקטות, גרם מדרגות ענק, חלונות גדולים, איורים מרשימים של ראשי ממשלה לשעבר ומעלית אטית אחת שהנוסעים בה נאלצים לזנק החוצה בכל קומה, תוך כדי נסיעה, מכיוון שהיא אף פעם לא עוצרת. על אף שהסיור שלנו מתקיים באמצע יום עבודה שגרתי, המקום שקט, כמעט שומם. הקפיטריה, אחד המקומות התוססים בכנסת ישראל, כמעט ריקה. באולם המליאה מתקיים דיון בנוכחות שר המיסוי ונציג אחד מכל מפלגה. הדיון מתנהל בשקט, ללא הערות ביניים או אזהרות מצד היו"ר התורן. "הדיונים במליאה חייבים להתקיים בשקט ומתוך כבוד הדדי", מסביר לארסן, "אסור לצעוק, אסור להתפרץ ואסור למחוא כפיים, אלא במקרים חריגים במיוחד".

לא מדיחים ראשי 
ממשלה מכהנים

דנמרק, שבה חיים 5.5 מיליון בני אדם, היא מונרכיה חוקתית המשלבת דמוקרטיה פרלמנטרית ייצוגית. עד 1845 היתה דנמרק מונרכיה, אבל אז המלך איבד ללא מאבק את סמכויותיו הביצועיות ואלה הועברו לידי הממשלה, שמנהלת את המדינה. המלכה מרגרט השנייה היא בעלת תואר סמלי ו"ראשונה בין שווים". היא אמנם חותמת על החוקים וממנה את המתמודד שירכיב את הממשלה, אבל מדובר באקט סמלי ולא בתפקיד עם שיניים. מעבר לכך, בדומה לבריטניה, המלכה ושני בניה הם סלבריטאים מקומיים שמושכים תשומת לב רבה בעיקר במדורי הרכילות.

סמכויות החקיקה נתונות בידי הפרלמנט הדני, שמונה 179 חברים. אחת לארבע שנים, לכל היותר, נערכות בחירות לפרלמנט. עם זאת, ראש הממשלה יכול להחליט על בחירות לפני תום המועד.

שיטת הבחירות היא יחסית ומבוססת על רשימות מועמדים במחוזות רב־נציגיים. המפלגה שנבחרת להקים את הממשלה היא זו שיש לה את הסיכוי הטוב ביותר לבנות קואליציה, בדיוק כמו בישראל, אם כי היא לא חייבת להיות מפלגת הרוב. ב–100 השנים האחרונות, להוציא ארבעה מקרים, כל הממשלות בדנמרק היו ממשלות מיעוט, עמדה שלא הפריעה להן, ברוב הפעמים, לשמור על יציבות. "בשנים האחרונות הממשלה שומרת על יציבות יחסית, ובחירות מתקיימות אחת לשלוש או שלוש שנים וחצי", אומר לארסן. "במהלך שנות ה–70 המצב היה שונה, ובחירות נערכו אחת לשנה או שנתיים".

קל ללכת שבי אחר הפוליטיקה הדנית. האתגרים שעמם מתמודדת דנמרק אמנם פשוטים יותר מאלה שעמם מתמודדת ישראל: המצב הביטחוני רגוע והאויב שבו היא נלחמת נמצא במרחק של אלפי ק"מ משם (מאז הצטרפותה לנאט"ו, לקחה דנמרק חלק בפעילויות צבאיות רב־לאומיות רבות ובפעילויות הומניטריות בארצות כמו קוסובו, קרואטיה, מצרים, אפגניסטן, עירק ולוב(. לא זאת בלבד, אלא שדנמרק נחשבת גם לאחת המדינות עם איכות החיים הגבוהה בעולם, עם אוויר נקי, כמעט ללא עומסי תנועה, הכנסה גבוהה לנפש ומערכת רווחה משוכללת ומתקדמת, שבה מי שלא מוצא עבודה רשאי לדמי אבטלה למשך תקופה ארוכה ולעתים אף לכל החיים, מי שמגדל ילד לבדו זוכה להטבות גדולות, ואיגודי העובדים חזקים מאוד ואי אפשר לפטר עובד ללא סיבה מוצדקת ומבלי שמוצו כל ההליכים מולו ומול האיגוד.

אבל למרות ההבדלים הרבים, אפשר לזהות לא מעט נקודות דמיון: מערכת הבריאות הציבורית מידרדרת, ולעומתה המערכת הפרטית משגשגת; הרפורמה בבתי הספר שהוחלה באחרונה זוכה לביקורת; ומערכת המיסוי הגבוהה (50%–60% מהשכר) מתחילה להימאס על האזרחים. מה גם שמספרם העולה של המהגרים ממדינות העולם השלישי מעורר ויכוחים נוקבים במדינה בין אלה שמצדדים בעולם ללא גבולות לבין אלה, בעיקר מצדה הימני של המפה, שרוצים לסגור את השערים ולשמור על החברה הקיימת.

ויש עוד נקודת דמיון אחת, לא פחות משמעותית. הדנים, באופן די מפתיע, מאסו בפוליטיקה ובפוליטיקאים שלהם. האמון בממשלה הידרדר מאוד בשנים האחרונות, וחלקם הגדול מרגישים שבבחירות הקרובות, שצפויות להתקיים בסתיו, הבחירה היא בין האפשרות הרעה לזו יותר רעה. "התחושה בקרב הציבור הדני היא שהפוליטיקאים לא תמיד עומדים בהבטחות שלהם", אומר תומס ראמפ, צעיר דני שעובד בשגרירות ישראל. "נכון שהמצב לא דומה למה שיש לכם בישראל, אבל גם לנו יש טענות".

"חוסר האמון בכל מדינה הוא פרופורציונלי", אומרת קורדסן. "אמנם בפוליטיקה הדנית אין שחיתות, אבל יש דברים אחרים שממאיסים אותה על האזרחים. בשנה האחרונה גבר חוסר שביעות הרצון של האזרחים מהפוליטיקה בגלל התנהלות ראש הממשלה הנוכחית. כדי להבין את עוצמת האכזבה, כדאי לחזור כמה שנים לאחור: ב–2001 התחלפה הממשלה וראש הממשלה הנבחר המציא את 'החוזה הפוליטי', שלפיו הוא לא יבטיח שום דבר שהוא לא יוכל לקיים. המציאות בדנמרק באותה תקופה איפשרה לו לעמוד בהבטחה הזאת. הוא חבר למפלגה ימנית חזקה נוספת ויחד הם יצרו רוב חזק. הכלכלה היתה במצב מצוין, הרבה לפני שמישהו חשב על המשבר הכלכלי. כולם חשבו שהמחירים יעלו והכל יהיה טוב. ב–2009 הוא עזב לטובת תפקיד מזכ"ל נאט"ו והוחלף בידי ראש ממשלה אחר מהצד הימני שגם עשה עבודה לא רעה. הוא אמנם שינה חלק מההבטחות והסביר לדנים שהמציאות מחייבת שינוי, אבל זה עבד. ב–2011 התקיימו בחירות, והלה תורנינג שמידט העתיקה את החוזה הזה אחד לאחד, מכיוון שהיא חשבה שהוא מוצלח ויצאה עם הבטחות רבות לאזרחים שהאמינו לה כי כך מקובל".

מה היא הבטיחה?

"היא הבטיחה למשל מדיניות מיסוי שהקשתה על העשירים".

קופנהאגןצילום: בלומברג

ומה קרה אז?

"אז היו בחירות והיא זכתה ברוב, אבל לא באופן שבו היתה יכולה למלא את כל ההבטחות שלה. כבר בהתחלה הבנו שהיא מפרה התחייבויות ונוצר כעס גדול סביב זה, אבל היא לא קיבלה את זה. היא אמרה: 'אמנם הבטחנו א' ואנחנו עושים ב', אבל זה מה שנכון כרגע לדנמרק'. יתרה מזאת, היא אף התכחשה לחלק מההבטחות שלה, ואנשים נעלבו ממנה. היא היתה יכולה למנוע את הכעס אם רק היתה מודה שהיא מפרה חלק מההבטחות שלה. עכשיו ראש הממשלה הקודם מתמודד מולה שוב והסקרים מנבאים לו הצלחה".

ואולם המתמודד החדש ישן שהוא גם יו"ר האופוזיציה הפופולרי, לארס לוגה ראסמוסן, ואשר עליו מדברת קורדסן, נושא קופת שרצים על גבו. בשנה האחרונה עלו נגדו האשמות שונות, שלפיהן נאלצה המפלגה לממן לו בגדים ואפילו לממן פיצוי שדרש ממנו אחד מבתי המלון, בטענה שהיו"ר עישן בחדר ללא עישון וגרם לנזק. "ראסמוסן הוא פוליטיקאי חכם, אבל יש לו בעיות בדרך שבה הוא מנהל את חייו", אומרת קורדסן, "במצב הנוכחי אנשים לא רוצים אף אחד מהם, וזאת סיטואציה מעניינת".

"זה תמיד נחמד להגיד שנמאס מהפוליטיקאים. ככה זה בכל מקום בעולם", מסתייג לארסן, "אבל אני לא מרגיש את זה. כשאני בחוץ, מרצה, אני לא רואה אנשים לא מרוצים ממני כחבר פרלמנט. הם מעריכים את העבודה הקשה שלנו ואת הנכונות לשנות. האם אנחנו מצליחים לשנות? לא תמיד, אבל אני מרגיש שהציבור מאמין בכוונות שלנו".

ועדיין, הממשלה זוכה לאמון נמוך יחסית של הציבור ולביקורת גוברת בעיתונות.

"נכון. זה התגבר בשנים האחרונות בגלל ההתנהלות הבעייתית של שמידט. היא לא התכוננה כמו שצריך בשביל להיות ראש ממשלה. המדיניות שעמה היא רצה לבחירות היתה לא ישימה. היא הבטיחה למשל להקים טבעת אגרה מסביב לקופנהגן כדי לצמצם את תנועת המכוניות ולהפחית את זיהום האוויר, וגם התחייבה להטיל מס על בעלי הון, אבל לא הצליחה לעשות זאת. לאחר הבחירות היא ניהלה משא ומתן להקמת הקואליציה, ומפלגת העם הדנית, השלישית בגודלה בפרלמנט, הסכימה להצטרף אבל סירבה לתמוך בהצעות שלה, ולכן היא נאלצה לסגת כמעט מכולן. ההתנהלות הזאת זיכתה אותה בסלוגן 'הלה, ברחת מכל ההבטחות שלך', ובאכזבה גדולה מצד ציבור הבוחרים שלה".

אנשים באמת מצפים שנבחר ציבור יממש את מצע הבחירות שלו כלשונו? הרי המציאות משתנה כל הזמן.

"בוודאי שכן. בשנים שקדמו לשלטונה של תורנינג שמידט, הפוליטיקה הדנית התבססה על הסכם שנחתם בין הציבור לנבחריו. המתמודדים לפרלמנט הבטיחו שורה של הבטחות ודאגו לעמוד בהן לאורך הכהונה שלהם. תורנינג שמידט, בניגוד לקודמיה, לא עושה זאת ולכן היא זוכה לביקורת רבה".

אולי האופוזיציה פשוט מחפשת אותה.

"בדיוק להפך. אף על פי שהיא הקימה קואליציה עם מפלגות השמאל, היא העבירה פעמיים במהלך כהונתה את התקציב השנתי בזכות התמיכה של מפלגות הימין דווקא. אנחנו תמכנו בתקציב, אף שאנחנו לא שותפיה לקואליציה".

קמילה המריךצילום: ענת גורג'י

אם לא הייתם תומכים, יש סיכוי שהממשלה היתה מתפרקת?

"כן, אבל חשבנו שנכון יותר לשנות מבפנים וחבריה לקואליציה המשיכו לתמוך בה, אף על פי שהיא העבירה את התקציב אתנו. עכשיו, מפני שזה התקציב האחרון לפני הבחירות, נוטה מאוד לשמאל. חברי הקואליציה יודעים שאם ילכו עם האופוזיציה זה ישמש נגדם בבחירות. הם גם חסכו קצת כסף כדי שיוכלו לחלק אותו לקראת הבחירות".

תורנינג שמידט טוענת שהיא עשתה מה שחשבה שנכון לדנמרק.

"כן. היא קראה לזה 'פוליטיקה של צרכים'. כלומר, אף על פי שחזרתי מכל ההבטחות שלי, זה בסדר כי המציאות חייבה זאת".

זה באמת נשמע בסדר.

"היא מתעלמת מהנושאים המדממים בחברה הדנית. ההתנהלות שלה לא מתאימה למי שעומדת בראש המפלגה הסוציאל־דמוקרטית. האג'נדה שלה, כמו גם בגדי המעצבים שהיא לובשת, לא עולים בקנה אחד עם הרעיונות הסוציאל־דמוקרטיים. היא גם לא הצליחה לשמור על השרים שלה. מעולם לא היה לנו ראש ממשלה ששינה את הרכב הממשלה שלו שמונה פעמים במהלך הקדנציה — היא עשתה את זה. אני חושב שתהיה לה קריירה קצרה מאוד בפוליטיקה. אם היא תפסיד את הבחירות שלה עכשיו, היא גמורה".

לאן נעלמו השרים שלה?

"אחד נהפך לדירקטור בחברה גדולה, שני עזב לתפקיד ציבורי אחר. זה סימן שאנשים לא מאמינים בפרויקט הממשלתי והם מחפשים מקום שבו יהיה להם תפקיד טוב יותר".

למה הם לא ניסו להדיח אותה?

"מפני שאנחנו לא עושים דברים כאלה".

קריסטין קורדסןצילום: ענת גורג'י

נפגעת? יש למי לפנות

בניגוד לפרלמנט הדני, יש מוסד אחד שזוכה לאמון גבוה ועקבי מצד הציבור. זהו האומבודסמן (Ombudsman), יצור כלאיים בין מבקר המדינה לנציב פניות הציבור. אמנם הוא נבחר על ידי הפרלמנט, אבל הוא עצמאי לגמרי. הוא מקבל תלונות מאזרחים, או פותח בחקירות המבוססות על מידע שהגיע אליו או על כתבות בעיתונים, ויכול לבקר תהליכים כלליים או נקודתיים ולהמליץ על דרכי פעולה מתאימות. בכל פעם שמתחלף השלטון, בוחרים במבקר מחדש. במשרד המבקר עובדים כ–100 אנשים (כולל עובדי ניקיון), ומטפלים באלפי פניות, שחלקן הגדול נדחה על הסף מסיבות שונות. משך הזמן עד לקבלת תשובה נע בין שבוע לחודשיים.

את מורטן אנגברג, מנהל מחלקה באומבודסמן, אנחנו פוגשים במשרדו שנמצא בבניין ישן, הסמוך לבורגן. הדרך למשרד מפותלת ועוברת בין מדרגות צדדיות ודלתות נסתרות, שריד לתקופה הקדומה שבה נבנה הבניין. אנגברג הוא עובד ציבור ותיק, רציני ומנומס, שמתעקש להתראיין רק על תפקידו הציבורי ומסרב להביע עמדה פוליטית או לבקר את השלטון. "כאן את כבר מבקשת ממני לחרוג מתחום האחריות שלי, ולכן איני יכול לענות", הוא אומר בכל פעם שנשאל על המערכת הפוליטית הדנית והביקורת נגדה. אנגברג ממונה בין היתר על תנאי האחזקה במתקני המעצר בדנמרק ומכיר את המערכת מקרוב.

איזה סוג של תלונות מגיעות אליכם?

"מכל הסוגים. הרבה תלונות על מערכת הרווחה ומערכת החוק. לא מזמן היה מקרה של אדם שהתנהג באופן מוזר בבר. הוא היה שתוי, יצא ונכנס מהבר וברגע אחד החל ללכת לכיוון המעיל שלו כדי לקחת ממנו משהו. הברמן חשד שמשהו לא בסדר והחליט לקרוא לשוטרים. כשהם הגיעו, הם השכיבו אותו על הרצפה, אזקו אותו, ריססו את עיניו בפלפל ועצרו אותו. אותו אדם הגיש כעבור זמן מה תלונה בטענה שזה היה מעצר שווא. תחילה הוא הגיש תלונה למשטרה שדחתה אותה כי הסיקה שהשוטרים התנהלו כיאות, ואז הוא פנה אלינו. החלטנו לא להתערב במקרה, מכיוון שהיה פער גדול בין האופן שבו הוא תיאר את הדברים לאופן שבו השוטרים תיארו אותם, אבל חשבנו שיש לתת את הדעת על עניין התזת הפלפל — מתי מתיזים ולמשך כמה זמן — מכיוון שהבחנו שאין חוקים ברורים בעניין הזה. בסופו של דבר החלטנו בשלב הזה שלא להמליץ דבר ולהמתין למקרה הבא".

המלצות המבקר מחייבות את המערכת הממשלתית?

"למבקר אין יכולת פורמלית לשנות דברים, הוא יכול לבקר את ההתנהלות ולתת המלצות באשר לאופן שבו הדברים אמורים לפעול. ההמלצות יכולות להיות מאוד ממוקדות ולעתים רחבות יותר. הממשלה מקשיבה לעצות האלה וגם הולכת בעקבותיהן. הממשלה הנוכחית, למשל, התחייבה במצע שלה לקבל עליה את המלצות המבקר".

היו מקרים שההמלצות לא התקבלו?

"כן, היתה תלונה שהוגשה ב–2007 על ידי עיתונאי פוליטי. העיתונאי הועסק באחד העיתונים שיצאו באגרסיביות נגד ראש הממשלה דאז. באחד הימים הגיש העיתונאי בקשה לראיין את ראש הממשלה על המעורבות הצבאית של דנמרק בעירק. ראש הממשלה סירב להיענות לבקשה בנימוק שהוא לא מתראיין בנושא. העיתונאי הגיש תלונה למבקר שחשב שזה בסדר מצד ראש הממשלה להחליט שהוא לא מתראיין בנושא. אבל כעבור זמן העיתונאי קרא באחד המגזינים ראיון שנעשה עם ראש הממשלה על המלחמה בעירק, ואז הוא פנה שוב לראש הממשלה, ששוב סירב. בעקבות זאת הגיש העיתונאי פנייה נוספת למבקר, שהפעם החליט להביע עמדה וטען שראש הממשלה לא יכול לדחות את הראיון בנימוק הישן, והוא חייב לבוא עם נימוק אחר אם הוא עדיין מסרב להתראיין. ראש הממשלה החליט לא להיענות לדרישה ונוצר רעש גדול סביב העניין. המתנגדים טענו שראש הממשלה לא חייב להתראיין, אם כי המבקר טען שכל שהוא דרש היה נימוק חדש. בסופו של דבר הסכים ראש הממשלה להתראיין".

צילום: בלומברג

האומבודסמן אינו הגוף היחידי שמבקר את הממשלה. לצדו פועל גוף נוסף שתפקידו לפקח על האופן שבו מנוהל תקציב המדינה. "כל ממשלה חייבת לנהל את התקציב בשקיפות מוחלטת, כדי שהציבור יידע אם הכסף הולך למקומות שיועדו לו, אם השימוש בכסף נעשה כמו שצריך, אם הוא מנוצל לפי התוכניות", מסביר אנגברג.

אין סעיפים סודיים שנסגרים בחדרי חדרים?

"הו, לא. כולם יכולים לראות לאן הולך כל חלק בתקציב. זה כלל בסיסי בכל דמוקרטיה. אחת הבעיות שהיו לדנמרק בזמן השלטון המלוכני היתה שאף אחד לא ידע על מה המלך מבזבז את התקציב או לאן הכסף הולך, אז כשדנמרק עברה למשטר דמוקרטי זה היה אחד החוקים הבסיסיים".

מה לגבי תלונות על שחיתות?

"קשה למצוא שחיתות בממשל הדני, הממלכתי או המוניציפלי. היה לנו מקרה מפורסם ב–1981 של ראש עירייה שקיבל אמבטיה בצבע ירוק במתנה מגוף מסחרי. אף שלא דובר במתנה יקרה, הוא הואשם ונאלץ להתפטר. חוץ מזה אני לא זוכר מקרים שבהם שר או נבחר ציבור נטל שוחד".

ויו"ר האופוזיציה? הוא לא מושחת?

"יש פה בעיה של ניהול לא תקין של ראש מפלגה. הכסף למפלגות מגיע מתרומות, ולכן לא מדובר בכספי ציבור. זה קרה לו כבר בעבר כשהיה ראש עירייה. אין ספק שזה בעייתי כי זה מנוגד למנטליות הדנית שדוגלת בצניעות, אבל זה יותר עניין מוסרי מפלילי".

משרד המבקר מדורג באופן קבוע בין הגופים הבולטים שזוכים לאמון הציבור. דירוגים כגון אלה נעשים אחת לכמה זמן בעיתונות המקומית, שלא מהססת לתקוף שרים או חברי פרלמנט ולצאת נגדם.

למתבונן מהצד, הקשר בין העיתונאים הדנים לפוליטיקאים הדנים נראה קצת מורכב. כך למשל, מצד אחד, לעיתונאים יש גישה חופשים לבניין הממשל, יש להם משרדים שם, והם יכולים לצאת ולראיין את חברי הפרלמנט בכל זמן שירצו. מצד שני, ההסכם ביניהם קובע כי אם פוליטיקאי מתלונן שעיתונאי מסוים מטריד אותו, אזי אותו עיתונאי עלול לאבד את התג שמאפשר לו התנהלות חופשית במסדרונות הפרלמנט. קל לתאר מה היה קורה אם חוק כזה היה מיושם בכנסת ישראל.

קופנהאגןצילום: בלומברג

התקשורת: אף אחד 
לא מנהל אותה

את קורדסן אנחנו פוגשים בבניין הממשל, שם נמצא המשרד שלה. היא מכירה היטב את המערכת הפוליטית, ביקורתית מאוד כלפיה ולא מחויבת לשום מפלגה או בעל הון. "התקשורת בדנמרק היא חופשית", היא אומרת ללא היסוס, "יש בית מדיה גדול אחד שאני עובדת בו שהוא בעלים של שלושה עיתונים. הוא נוסד על ידי קרן שאף אחד לא יכול לרכוש את הרוב שלה. המבנה של קרנות שמתחתן חברות נועד למנוע מבן אדם אחד לשלוט בכל הכסף. העיתון ממומן מפרסומות וממנויים". העיתונים הנפוצים בדנמרק כיום הם "יולנדס פוסטן", "פוליטיקן" ו"ברלינגסקה".

אין בעלי הון ששולטים בעיתונים?

"בעבר היה עיתון שרובו נשלט על ידי אחת החברות הגדולות בדנמרק, אבל היו להם בעיות תקציביות והם מכרו את האחזקות שלהם".

והפוליטיקאים לא מפעילים לחץ?

"הם מנסים, אבל לא מצליחים".

אחד הגופים המרשימים בתקשורת הדנית הוא DR, רשות השידור הממלכתית, שנתמכת על ידי הממשלה. בניגוד לרשות השידור היש־ראלית, DR היא רשות תקשורת פופולרית, יצירתית וביקורתית, שלא מתנהלת לפי החליל של הפוליטיקאים העומדים בראשה. משרדי הר־שות נמצאים במרחק של 10 דקות נסיעה ממרכז קופנהגן ,בקומפלקס משרדים מודרני שמזכיר בנייני משרדים של חברות היי־טק. אל המשרדים האלה הגיע לפני שש שנים אדם פרייס, יוצר ותסריטאי של סדרות טלויזיה וגם שף חובב, עם רעיון ליצור סדרת דרמה פוליטית על אשה נחמדה ואידאליסטית שמקבלת לידיה, די במקרה, את התפקיד הקשה ביותר במדינה והופכת להיות ראש ממשלה.

"לפני 'בורגן' יצרתי סדרת משטרה, אבל הפעם רציתי משהו אחר", נזכר פרייס בראיון טלפוני. "רציתי סיפור על אידיאלים, על אנשים שרוצים לשנות את העולם. רציתי שזה יהיה סיפור מותח ומעניין, אבל כזה שמתמקד בפוליטיקה. ערכתי תחקיר מקיף שכלל ראיונות עם פוליטיקאים, יועצים פוליטיים, אנליסטים פוליטיים ועיתונאים פוליטיים — ויצאנו לדרך".

למה דווקא DR?

"כי הוא המפיק הגדול ביותר של סדרות דרמה, וזה היה הערוץ היחידי שיכול היה להפיק סדרות מהסוג הזה".

אבל הוא ערוץ שמנוהל על ידי פוליטיקאים. לא הופעלו לחצים?

"הערוץ מנוהל על ידי אנשי מקצוע, אבל כן, בהנהלה יושבים פוליטיקאים. לאורך הסדרה הם, בעיקר הימנים שבהם, תקפו את הסדרה וטענו שהיא מוטה, אף שהיינו מאוזנים".

תומאס ראמפצילום: ענת גורג'י

הם ניסו לעצור את שידורה?

"לא, DR הוא ערוץ עצמאי לגמרי, למרותשהוא ממלכתי. הם רק הביעו מחאה".

הסדרה משקפת פוליטיקה נקייה וערכית, טובה מכדי להיות אמיתית.

"נכון. זאת סדרה אידיאליסטית. לא רצינו להראות סדרה עם פוליטיקאים ציניים ושקרנים שפועלים במחשכים".

אבל זה גם חלק מהפוליטיקה

"אולי בישראל, לא בדנמרק. בעולם הפוליטי הדני יש הרבה אנשים טובים, יש גם צי־ניים, אבל לא מעט בעלי חזון ואידיאלים".

אחת הדמויות בסדרה היא של פוליטיקאי שחוצה את הקווים ונהפך לעורך עיתון. היתה דמות כזאת במציאות?

"היה פוליטיקאי שנתפס נוהג בשכרות ונאלץ להתפטר, ואז הוא נהפך לעורך עיתון. אבל הדמות בסדרה משקפת את התופעה שלפיה עיתונאים היום עוברים מעיתונות לייעוץ פוליטי ובחזרה לעיתונות דיגיטלית".

הסדרה צפתה אירועים רבים שהתרחשו אחר כך בפוליטיקה האמיתית

אולם המליאה של הפרלמנט הדניצילום: News Oresund

"זה היה פשוט מזל וגם תחקיר טוב, אבל הפוליטיקאים חשבו שיש לנו כדור בדולח".

על הלחצים שהפעילו הפוליטיקאים מספרת גם קמילה המריך, המפיקה הראשית של "בורגן" בשיחה שמתקיימת במשרדי DR: "לקראת הצילומים ביקשנו אישור לצלם בבורגן והבקשה — שלא אושרה — עשתה רעש כי הפוליטיקאים הבינו שהולכת להיות עליהם סדרה. הם החלו לפרסם מאמרים בעיתון על התוכנית שעומדת לעלות לאוויר, ופוליטיקאים ימנים אמרו שהם יודעים שהם יהיו הרעים, כל זה עוד לפני שצילמנו סצנה אחת".

בירגיטה נייבורג, ראש הממשלה בסדרה, נוטה לשמאל, לא?

"לא. היא ממפלגה קטנה מהמרכז ולכן היא עושה פשרות. לדעתי, במובנים רבים היא אפילו נוטה לימין. לא המצאנו טובים ורעים לפי שמאל וימין. זה לא מה שעניין אותנו. אדם רצה לשים דגש על משחקי הכוח ועל המכניזם שעל פיו עובדת הפוליטיקה הדנית".

לשיחה עם המריך מצטרף טוביאס לינדהולם, אחד משלושת הכותבים. בימים אלה הוא עובד על סדרה חדשה, וקירות משרדו מלאים בבריסטולים ענקיים שבהם חלקים מהתסריט החדש. "לפני שהתחלנו לכתוב ראינו שלציבור נמאס מהמשחק הפוליטי, מהפוליטיקאים ומהבחירות", הוא אומר, "אז חשבנו שזה זמן טוב לדבר על זה".

"'בורגן' היא לדעתנו ביטוי נכון של האופן שבו הפוליטיקה מתנהלת בדנמרק", מוסיפה המריך.

חלק מהפרקים לקחו השראה מהמציאות?

"כן, בוודאי. בדומה ליו"ר התאגיד החזק קורון שמנסה להתערב בפוליטיקה, היה לנו בעל הון שהיתה לו השפעה עצומה על פוליטיקאים במהלך שנות ה–90. הוא הצליח להשפיע על ראש הממשלה אבל הוא מת, ואיני יודעת אם זה קיים גם היום".

בעיניים ישראליות יש משהו נאיבי בסדרה. כולם רוצים בסופו של דבר לפעול לטובת הציבור, אין כמעט שחיתויות, אין יותר מדי יחסי הון־שלטון, ראש הממשלה מתפטרת כי הבת שלה מתאשפזת בית חולים פרטי.

"הפוליטיקה הדנית בכלל תיראה לכם נאיבית. 'בורגן' לא רק קלעה לפוליטיקה הדנית, אלא גם שינתה לפוליטיקאים את המציאות. אשה נבחרה לראשות הממשלה, על אף שהחיים שלה הרבה יותר קשים מאלה של הדמות הדמיונית".

הרכב הפרלמנט הדני

בסדרה בעלה עזב אותה.

"כן, סביר להניח שאם זה היה להפך, האשה לא היתה הולכת. בהתחלה כולם אמרו שבעלה טוב מכדי להיות אמיתי. אבל בדנמרק חלוקת העבודה בבית בין נשים לגברים היא שווה. גברים אוספים את הילדים מהגן ומכינים אוכל".

יש גם נשים רבות בעמדות בכירות.

"כן, אבל לא מספיק. בהנהלות של התאגידים הגדולים עדיין יושבים בעיקר גברים. יש לנו כמה נשות עסקים בולטות שעומדות בראש חברות, אבל מעט".

ב"בורגן" גם העיתונאיות הבולטות היו נשים.

"יש לנו הרבה נשים קשוחות בעיתונות המקומית. אבל אין הרבה עיתונאיות מעל גיל 50. יש לנו ענייני מגדר וגיל פה".

יש אפליה על רקע מגדר וגיל בדנמרק?

"כן. יש אייג'יזם בדנמרק, אבל בקשר למגדר בהשוואה לעולם מצבנו טוב יותר.".

למה המלכה כמעט לא נוכחת בסדרה?

"כי בשונה מהבריטים, אין לנו מסורת של סדרות טלוויזיה על המלכה. אבל זה עוד יבוא".

"בורגן" עסקה בנושאים חברתיים וכלכליים כמו הזרים, מערכת המיסוי ומערכת הבריאות.

"כן, אלה נושאים שמעסיקים את החברה הדנית. מערכת הרווחה המבוססת על מסים גבוהים קורסת, לאנשים נמאס לשלם כל כך הרבה. יש ביקורת על מערכת הבריאות ועל הרפורמה החדשה בחינוך".

קופנהגן: קרה ויקרה

קופנהגן של תחילת דצמבר קרה מאוד, בוודאי למי שרגיל לחורף הישראלי. הטמפרטורה צונחת לשש מעלות ביום טוב, והשמש, המוסתרת היטב מאחורי העננים לאורך שעות היום, זורחת מאוחר ושוקעת מוקדם. למרות זאת יש משהו מחמם בעיר הזאת, בלבביות של האנשים ובתחושת הביטחון האופפת גם את הזרים שמטיילים בה.

העיר מקושטת לקראת חג המולד, והחנויות מציעות מבצעים מיוחדים, אבל המחירים עדיין גבוהים מאוד. מחיר בקבוק חצי ליטר של דיאט קולה יכול להגיע ל–28 שקל ומחיר הקפה גם ל–30 ויותר. ארוחה במסעדת פועלים פשוטה לא תעלה פחות מ–60–70 שקל, וביגוד, הנעלה או אפילו משחקי ילדים כמו לגו יקרים הרבה יותר מאשר בישראל. "נכון שיקר פה", אומרת המריך, "אבל זה כלום בהשוואה לשוודיה או לנורווגיה".

בבית קפה מקומי מנסה ראמפ להסביר את השלווה שבה מתקבלים המחירים הגבוהים. "בדנמרק מרוויחים יותר מאשר בישראל ויש דברים רבים שהם ללא תשלום, כמו חינוך, בריאות ולימודים אקדמיים. אלה, לא רק שהם ניתנים בחינם, אלא שסטודנטים מקבלים כמה אלפי קורונות לחודש בתקופת לימודיהם. נכון שלא הכל ורוד פה, אבל יש משהו אחד חשוב במדיניות הפנים הדנית והוא השמירה על מעמד הביניים. מעמד הביניים מטופח במשכורות ובתנאים סוציאליים, ולכן הוא מקבל יותר בהבנה את המיסוי ויוקר המחיה, זה משהו שאני לא מבין בישראל, איך מעמד הביניים מוזנח כל כך".

ההטבות למעמד הביניים, הרווחה הסוציאלית, הפוליטיקה ההוגנת, האוויר הנקי והביטחון האישי יכולים להסביר את הסלוגן הענק שמקבל את פניהם של הנוחתים בשדה התעופה של קופנהגן: "ברוכים הבאים לאומה המאושרת בעולם". הסלוגן שמופיע על שלט חוצות ענק מתכוון אמנם לאומת הקרלסברג, בירה שמיוצרת בדנמרק, אבל נשען על הסקרים שטוענים שזהו המצב במדינה. "אני יודעת שאומרים את זה", אומרת המריך בחיוך, "אבל אנחנו גם האומה שלוקחת הכי הרבה כדורים נגד דיכאון, אז לכי תביני את ההיגיון".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ