"אם יש עבודה בשבת, אני משלים ביום ראשון": הדרך מהישיבה להרווארד - ולמשרד עורכי דין מצליח

אלי שווב, חרדי בוגר ישיבות בניו יורק, בניו ג'רזי ובירושלים, הוא דוגמה לתלמיד חכם שהצליח לפרוץ את החומות בזכות כישרון ואמביציה

אפרת נוימן
ניו יורק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים3
אפרת נוימן
ניו יורק

אלי שווב, 29, הוא בוגר לימודי משפטים מאוניברסיטת הרווארד. באוקטובר האחרון הוא החל לעבוד בסניף הניו יורקי של משרד עורכי הדין הבינלאומי הוותיק Simpson Thacher & Bartlett שבשדרות לקסינגטון במנהטן. המשרד, שמעסיק 850 עורכי דין ב–11 משרדים בעולם, נבחר ב–2013 על ידי "פייננשל טיימס" לאחד מעשרת משרדי עורכי הדין האמריקאיים החדשניים ביותר. המשרד גם היה אחת הבחירות הראשונות של שווב, שסיים כמה חודשים לפני כן את לימודי התואר במשפטים מאוניברסיטת הרווארד (הוא עדיין נמצא בתהליך של מעבר בחינות הלשכה בניו יורק).

עד כאן אין משהו יוצא דופן בסיפור של שווב, שכן לבוגרי משפטים מהרווארד יש סיכוי גבוה להשתלב במשרדים הגדולים של ניו יורק. אבל אם מוסיפים את הפרט הבא, התמונה כבר הרבה יותר מפתיעה: שווב הוא בחור חרדי, בוגר ישיבות בניו יורק, בניו ג'רזי ובירושלים, שלא היתה לו השכלה אקדמית פורמלית לפני שהחל ללמוד בהרווארד (בארה"ב לימודי משפטים נלמדים במסגרת תואר שני).

שווב אינו הסטודנט היחיד בהרווארד שקיבל הכרה בלימודי הישיבה שלו כפטור מתואר ראשון פורמלי. בשנים האחרונות לומדת באוניברסיטה הנחשבת קבוצה קטנה של בוגרי ישיבות שהתקבלו לתואר במשפטים. לרובם אין רקע אקדמי מקובל, אבל הם קיבלו ציונים גבוהים בבחינת המעבר והציגו המלצות מצוינות, ששיכנעו את ועדת הקבלה שהם מתאימים ושיש להכיר בלימודי התלמוד בישיבה כך שיוכלו לדלג על לימודי הקולג' המקובלים.

אלי שוובצילום: Natan Dvir

במהלך הראיון, שנערך בהפסקת הצהריים של שווב בפיצרייה כשרה בשדרות מדיסון שבמנהטן, מרחק הליכה מהמשרד, שווב בודק כל כמה דקות מיילים מהמשרד כדי לוודא שאינו מפספס דבר. כמו רבים מחבריו למקצוע, הוא מגיע כל בוקר למשרד בסביבות 9:15, אחרי שעה נסיעה ברכבת התחתית מביתו שבשכונה היהודית Far Rockaway שבקווינס, ולרוב מסיים את יום העבודה לא לפני 21:00.

שווב, שלו שלוש אחיות ואח, למד עד גיל 20 בישיבת דרכי תורה בקווינס, וסדר היום שלו כלל בעיקר לימודי קודש. כשהיה בן 20 הגיע לישראל ולמד שנה בישיבה בגבעת שאול בירושלים, שבה לומדים בעיקר צעירים אמריקאים. לאחר מכן הוא שב לחצי שנה לארה"ב ולמד בישיבת לייקווד (Lakewood) הליטאית בניו ג'רזי, שבה לומדים כ–6,000 תלמידים, רובם נשואים ונמצאים במסגרת הכולל של הישיבה. בתקופה זו הוא גם הכיר בשידוך את אשתו האמריקאית עליזה, כיום קלינאית תקשורת. לאחר מכן הם חזרו לישראל ושווב למד שלוש שנים בישיבה החרדית־ליטאית מיר שבירושלים, אף היא פופולרית בקרב בחורי ישיבה אמריקאים, ונחשבת, לצד לייקווד, לאחת משתי הישיבות הגדולות בעולם.

במקביל פיתח שווב את תחביב המוזיקה שלו, כתב שירים והתלבט בנוגע להמשך חייו: האם להישאר בעולם הישיבות ולקבל משרת הוראה או לפנות ללימודי משפטים ולהשתלב בעולם החילוני. "נהניתי מהישיבה ומלימוד התורה והיה לי קשה לוותר על זה. אבל בהתייעצות עם אשתי וראשי הישיבה, החלטתי שבחירה בלימודי משפטים תהיה ריאלית יותר. יש תחרות גדולה על משרות בישיבה, וחשבתי שבית ספר למשפטים ייתן לי עוד הזדמנויות. לא הייתי נשאר בישיבה בלי ביטחון פיננסי, ואם הייתי הולך לישיבה ורק לאחר כמה שנים עוזב מטעמי פרנסה, היה לי קשה להתחיל משהו אחר".

עוד כשהיה בישראל, עבר שווב בהצלחה את מבחני הקבלה הנדרשים ללימודי משפטים בארה"ב (LSAT) שמודדים בעיקר כישורים כמו קריאה, הבנה של טקסטים מורכבים ויכולת הסקת מסקנות הגיוניות. "בוגרי ישיבות מצליחים לעבור את המבחנים יחסית בקלות, כי הם לא בודקים ידע אלא חשיבה", הוא אומר.

ישיבת מירצילום: איתן הוקסטר / באוב

לאחר שחזר לניו יורק, נרשם שווב ללימודי משפטים בכמה מוסדות מובילים בארה"ב, ולשמחתו התקבל להרווארד. ועדת הקבלה בחנה את לימודיו בישיבות דרכי תורה ומיר, כאשר האחרונה מקבלת מהרווארד ציון מעולה באיכות הלימודים, אף שהיא לא מאפשרת זכאות לתואר אקדמי. כמו רבים מהסטודנטים שנדרשים לעמוד בשכר הלימוד הגבוה של אוניברסיטה פרטית, שווב לקח הלוואה (שאותה הוא עדיין מחזיר) ובסתיו 2011 החל את שלוש שנות הלימוד בקמפוס שבקיימברידג', מסצ'וסטס.

במקום לעבוד בשבת - 
משלים פערים ביום ראשון

תקופת הלימודים היתה לא פשוטה עבור שווב אך מאתגרת, מלאה פעילות ובסופו של דבר מהנה. "גרנו בקהילה חרדית, ליד בית הספר. כשהתחלתי ללמוד הייתי אופטימי אבל גם חששתי מהקשיים. פחות חששתי מהלחץ של הלימודים, כי בישיבה היה לי עומס ולחץ מהבוקר עד 23:00, כך שהייתי רגיל. הקושי היה להתאים את סגנון הכתיבה למקובל באוניברסיטה, כי זה שונה מהישיבה. מצד שני, היה לי יתרון של חשיבה אנליטית שרכשתי בישיבה והתבררה ככלי שימושי מאוד".

שווב לא זנח את לימוד התורה, ולמד חלק מהיום בכולל המקומי. בסיום השנה הראשונה ללימודי המשפטים, הוא חגג עם חבריו לכיתה ואשתו גם את סיום לימוד מסכת בבא בתרא, עם צ'ולנט טרי וכיבודים נוספים. גם כיום הוא מוצא זמן ללמוד תלמוד, למשל, בזמן הנסיעה ברכבת התחתית למנהטן. "למדתי את זה מאבי וסבי ואביה של אשתי וסבה, שעשו קריירות אחרי שנים בישיבה ועדיין מצאו זמן לשגרה של לימוד תורה", הוא אומר.

ישיבת חברוןצילום: אוליבייה פיטוסי

בהרווארד הוא פגש את שופט בית המשפט העליון בישראל, אליקים רובינשטיין, שהציע לו לבוא בקיץ 2013 לחודש התמחות בבית המשפט העליון בירושלים, בתחום של משפט משווה עם ארה"ב ("כל יום הלכתי למניין אתו ועם השופט ניל הנדל").

אף שהכיפה השחורה על ראשו מבהירה כי הוא אדם חרדי, שווב הזכיר בראיון העבודה לסימפסון תאצ'ר כי הוא אינו עובד בשבת. "הם הבינו וכמובן שאם יש עבודה — אני משלים ביום ראשון. זה לא פשוט למשפחה, אבל הם תומכים. אנחנו גרים ליד ההורים שלי ושל אשתי וגם הם עוזרים", הוא אומר ומוסיף: "שבת זה דבר מדהים. כשאני כבר עם חליפה ועניבה, אני עוד עושה שיחות ועידה, אבל כשהשבת נכנסת זה נעלם, ואני יודע שיש לי 25 שעות עם המשפחה".

לדבריו, אם גם בישראל היו מגלים גמישות ומכירים ביתרונות של הלימודים בישיבה — כך תהיה ליותר חרדים הזדמנות ללמוד משפטים. "כשאני התחלתי את הלימודים, זה נראה כמעט בלתי אפשרי לעשות את המסלול שעשיתי — אבל זה מצליח".

האתגר הבא: אשה חרדית לומדת משפטים

מי שדחף בהרווארד את האפשרות לקבל תלמידי ישיבה כמו שווב ללימודי משפטים הוא פרופ' אלן דרשוביץ', מומחה במשפט פלילי ופרקליטם של ידוענים רבים, בעצמו בן להורים אורתודוקסים ובחור ישיבה לשעבר. "כשלמדתי בישיבה ראיתי סטודנטים מבריקים, והבנתי שזה יכול להיות יתרון עבורם בלימודי משפטים", אומר דרשוביץ'. "במשך שנים ניסיתי לשכנע את ועדת הקבלה בהרווארד לקבל כמה תלמידים בכל מחזור מישיבות, ולבסוף, לפני שבע־שמונה שנים, הם קיבלו את הסטודנט הראשון".

פרופ' אלן דרשוביץצילום: ASSOCIATED PRESS

לדברי דרשוביץ', "זה כל כך חשוב לשלב חרדים בסביבה החילונית, והרבה יותר חשוב בישראל מאשר בארה"ב, כי בישראל יש הרבה מתח בין חרדים וחילונים שאין בארה"ב. חשוב לשבור את החומות. מה שהרווארד עושה יכול להיעשות בכל אוניברסיטה בישראל".

את שווב פגש דרשוביץ' כשזה היה סטודנט שלו בקורס "צדק ומוסר בטרגדיות של שייקספיר", התרשם ממנו ("מדובר בבחור מבריק ותלמיד חכם") והציע לו להיות עוזר מחקר שלו. "בהתחלה הוא היסס", אומר דרשוביץ', "כי חשש שיצטרך לבחון תחומים שזרים לו, אבל אמרתי לו שינסה, והוא אכן היה עוזר מחקר מעולה".

לדברי דרשוביץ', בינתיים נראה כי "הניסוי" של שילוב בני הישיבה באוניברסיטה נוחל הצלחה רבה. "זה עובד בהרווארד, וזה עובד גם בקולומביה ובייל. אנחנו מקבלים כמה בודדים בשנה והם מתחרים בסטודנטים מעולים, ומתגלים כאיכותיים מאוד. ההצלחה שלהם תשפיע על קבלה עתידית של תלמידי ישיבה להרווארד. עכשיו צריך לראות איך הם ישתלבו בשוק העבודה, ואיזו השפעה תהיה להם על העולם המשפטי", הוא אומר.

מעבר לציון גבוה ב-LSAT, אומר דרשוביץ', המועמדים החרדים גם נדרשים להציג המלצות טובות והערכה גבוהה מהמורים בישיבה ("זה מצב מסובך, כי לעתים יש גם לחץ מהישיבות לא לקבל אותם"). לדבריו, "הסטודנטים החרדים מוסיפים גיוון גדול לכיתה. אני יכול לשאול אותם מה הרמב"ם ורש"י היו אומרים, איך יפתרו את המקרה במשנה ובתלמוד, בדיוק כמו שהייתי שואל סטודנט סיני מה קונפוציוס היה אומר. על כל נושא שאנחנו מדברים עליו דנו גם בתלמוד, ואפשר למצוא אנלוגיות מעניינות".

דרשוביץ' מספר כי כאשר הגיע לישראל באחד מחגי השבועות האחרונים, לאחר תפילה בבית כנסת בירושלים ניגש אליו בחור אמריקאי חרדי, עם מעיל שחור, כובע, זקן ופיאות, ושיכנע אותו שהוא יכול להיות סטודנט מצטיין בהרווארד. דרשוביץ' הפנה את הצעיר לוועדת הקבלה באוניברסיטה — ואותו תלמיד אכן התקבל בסוף למוסד היוקרתי. "עכשיו אני מחכה לאשה החרדית הראשונה שתבקש להתקבל לבית הספר למשפטים בהרווארד. ברור שאעודד את זה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker