הגברים נרצחו, האלמנות הקימו מחדש חברה טובה יותר

20 שנה לאחר מלחמת האזרחים ברואנדה, שבה נטבחו מיליון מתושביה, הכלכלה במדינה המתחדשת צומחת, תוחלת החיים עולה, הבריאות משתפרת והשוויון המגדרי הוא אחד הגבוהים בעולם. לכל זה אחראית הנהגה שופעת יוזמה וחזון, לצד תנועה עממית של נשים שהמציאו מחדש 
את תפקידן בחברה

דפנה מאור
דפנה מאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

היא היתה בת 22 כשהמלחמה פרצה, ובבטנה עובר בן 8 חודשים. בעלה נרצח, והיא ברחה והתחבאה בבתי שלוש משפחות בעיר הבירה. את התינוקת שלה היא ילדה בשירותים של אחד מבתי המשפחות שחמלו עליה, אולם יום למחרת ניסו לקחת אותה ולרצוח אותה, ורק בשל אי הבנה היא שוחררה.

האשה, יוג'ני מוקשימנה, היא בת לשבט הטוטסי שמאות אלפים מאנשיו נרצחו במלחמת האזרחים של רואנדה לפני 20 שנה. בחודשים לאחר סיום המלחמה היו עסוקים היא וחבריה במציאת שרידי אדם, אותם ניקו והביאו לקבורה. לא היתה לה משפחה שתעזור לה. חברותיה, כמוה, גילו שעל כתפיהן נפל עול פרנסת המשפחה, פירעון המשכנתא על הבית וניהול העסקים של בני זוגן שנרצחו. "הדרך היחידה היתה לצאת ולהתפרנס". את מה שמוקשימנה עשתה לאחר מכן עשו גם מאות אלפי נשים אחרות ברואנדה. הן קמו מהחורבות ובנו מחדש את החברה והמדינה.

סיפורה של רואנדה בדור האחרון הוא סיפור של תקומה מתוך חורבן, שיקום עם מטראומה נוראית - ובנייה מחדש של חברה שמעניקה לנשים מקום בולט וחשוב באמצעות מתן דגש על קידומן ותפקידן, הגנות מתאימות ומשאבים ראויים. יותר מכל, זהו סיפור שמראה כיצד אפשר לעצב מחדש בזמן קצר, באמצעות חוקים ותכנון קפדני, חזון וכוח המצאה, נורמות חברתיות שונות - שמובילות בתורן להצלחה חברתית וכלכלית חריגה בסביבתה של המדינה. מדינות אחרות באפריקה ובמקומות אחרים שעברו זוועה דומה לא הצליחו להשתקם, או נסוגו חזרה לכאוס וחולשה לאחר תקופת שיקום קצרה.

חברות הפרלמנט הרואנדי עם הנשיא פול קגאמה. מהוות כיום יותר ממחצית מחברי הפרלמנט - השיעור הגבוה בעולםצילום: ממשלת רואנדה

במהלך 100 ימים בין אפריל ליולי 1994 נטבחו ברואנדה מיליון אנשים - גברים, נשים וילדים, ברצח קולקטיבי שבוצע על ידי בני עמם שלהם, והיה מהנוראיים בהיסטוריה. המוסדות החברתיים, הכלכליים והפוליטיים של רואנדה נמחו ברצח. לפי הערכות, נאנסו במהלך מלחמת האזרחים בין 250 אלף ל-500 אלף נשים.

נדרשו לרואנדה שני עשורים להיבנות מחדש, כמדינה חדשה ושונה בתכלית. אחד המאפיינים הבולטים בשיקומה של רואנדה ב-20 השנים האחרונות הוא תפקידן של נשים.

רואנדה שלפני מלחמת האזרחים היתה חברה פטריארכלית, שדיכאה נשים ומנעה מהן זכויות רבות. נשים מעטות זכו לחינוך כלשהו - בתיכון הן היוו רק 11% מהתלמידים, ובאוניברסיטה פחות מ-7%. הן חונכו להתחתן ולהוליד ילדים. אמנם נשים היו כ-60% מהעובדים בענף החקלאות, אולם הן לא היו בעלות העסק, שותפות לרווח או בעלות האדמה - כל אלה השתייכו לבעלים שלהן. לפי החוק נאסר עליהן בכלל לעבוד ללא הסכמה מפורשת של הבעל או קרוב משפחה. הותר להן לעבוד בעבודות מינהליות, בהוראה או בסיעוד. לנשים לא הותר להחזיק בחשבונות בנק, והן היו יכולות למשוך כסף רק בהסכמת הבעלים. אשה שרצתה לפתוח עסק היתה צריכה קרוב משפחה גבר כדי לקבל רשות. לנשים לא היתה זכות קניין על אדמות או דברים אחרים.

20 שנה אחרי כן, בדירוג האי-שוויון בין נשים לגברים בעולם שפורסם בנובמבר 2014 על ידי הפורום הכלכלי העולמי, דורגה רואנדה בין עשר המדינות השוויוניות ביותר בעולם. המיקום הגבוה של רואנדה בדירוג לא נובע משיפור בחינוך נשים - בקטגוריה זו היא ממוקמת במקום ה-114 - או בתחום הבריאות, שם היא מדורגת במקום ה-118 - אלא מהשתתפותן הגבוהה של נשים בכוח העבודה ובפוליטיקה.

כלכלת רואנדה חזרה לצמוח, השחיתות בה נמוכה, תוחלת החיים עלתה מ-48 ל-58 תוך עשור, וכיום היא עומדת על 65. תמותת התינוקות צנחה, וארגון הבריאות הלאומי שיבח את רואנדה כמדינה שהתקדמות הבריאות בה היא הטובה בעולם. איך זה קרה?

"בנייתה מחדש של רואנדה היא תוצר של עבודתם הקשה של כל האזרחים, והיא יושמה בעזרת החזון הברור של מנהיגינו. אחרי רצח העם ב-1994, היה צורך בבנייה ובתיקון, אבל עשינו הרבה יותר מלתקן את מה שנשבר: רואנדה היא אחת המדינות המתפתחות בקצב המהיר ביותר באפריקה וראשונה בעולם בשוויון מגדרי", אומרת בטי מוטסי, עורכת דין העובדת עבור אינטרנשונל אלרט (International Alert), עמותה לקידום השלום המפעילה פרויקטים ברואנדה ובבורונדי הסמוכה. היא עבדה במדינות אחרות, כמו אוגנדה, ספרד, דרום אמריקה והולנד.

מוקשימנה, שסיפורה האישי הופיע בכתבה של דיילי ביסט, היתה בעלת חינוך על-יסודי. היא חיפשה עבודה והתקבלה כמנהלת משרד בחברת בנייה. בתפקידה ביקרה באתרי בנייה, ושמה לב לנשים שבאו לחפש עבודה שם. לדבריה, למרות הלעג שלו זכו מהעובדים, הפגינו אותן נשים זריזות וכישרון לא פחות, ולעתים יותר, מהגברים.

ברתה נזבניטה היא ניצולה נוספת מהטבח, שסיפורה סמלי עוד יותר עבור נשות רואנדה ושיתוף הפעולה שסייע בפעילות השיקום. כשבעלה נרצח, היא נותרה עם בית ישן ושדה קפה אחד. היא הצטרפה לקואופרטיב מגדלי קפה, שרבות מ-1,800 חבריו כיום הן אלמנות הטבח. הקואופרטיב, שמונהג על ידי חוואית, מפתח הזדמנויות עסקיות עבור חבריו, מלווה להם כסף, ורוכש מחברי הקואופרטיב את הקפה שהם מגדלים בכמויות קטנות ומשווק אותו. נזביטה נהפכה במרוצת השנים לקניינית של הקואופרטיב.

"אנחנו מלמדים ילדים של חברות בקואופרטיב לתפור, מקדמים מכירות של 'קפה של נשים' - שנמכר במחיר פרמיום, ומייצאים סלי פפירוס מסורתיים", סיפרה נזביטה באתר של רוט קפיטל, קרן השקעות חברתיות.

"רואנדה צמחה מהר במונחים של טכנולוגיה ותשתיות. אף שיש עוד הרבה מה לעשות, היא עלתה במובנים רבים על ציפיותיה של אזרחיה. חברה שלי אמרה שלאחר הזוועות של רצח העם, זכינו לקבל אחת מההזדמנויות הכי מעוררות קנאה עבור אומה: להתחיל מחדש", אומרת מוטסי.

החברה שהתחילה הכל מחדש עשתה זאת לאחר שנשברה עד היסוד, כמעט: כל כך הרבה גברים נרצחו במהלך מלחמת האזרחים, שבשנתיים שלאחר הטבח היוו הנשים 70% מהאוכלוסיה, גם בשל בריחתם מהמדינה של גברים רבים שהשתתפו בביצוע הטבח.

לפני מלחמת האזרחים היתה רואנדה מורכבת ממשפחות מורחבות ענקיות, שבהן התנהלו חייהן החברתיים של הנשים. בתוך אותן קהילות, שבראשן עמדו גברים, נפתרו כל הבעיות, מבלי שלנשים יהיה גורם חיצוני לפנות אליו בצר להן. ואולם לאחר הטבח, המבנה המסורתי נשבר והחסות המשפחתית נעלמה. ילדים התייתמו, ונשים שאינן בנות משפחה לקחו אותם תחת חסותן וגידלו אותם עם נשים אחרות. הן התייעצו עם נשים אחרות, והחלו לטוות רשתות של קשרים.

הטבח כפה על הנשים ברואנדה אילוץ בלתי מתפשר - הן נדרשו לצאת לפרנס את עצמן ואת משפחותיהן, והן נענו לאתגר בצורה מדהימה. הן נהפכו ליזמות, וגם לאחר שהאוכלוסיה התאזנה, בחלוף הזמן, הן המשיכו להיות כוח דומיננטי במדינה.

"אלוהים נתן לנו לוח חלק והזדמנות להתחיל מהתחלה. גם המנהיגות שלנו עזרה, בהתוותה דרך שהובילה אותנו. אנחנו מתפתחים מאחר שיש לנו מנהיגים חזקים שלא התאבלו על העבר אלא השתמשו בו כהזדמנות לבנות את ההווה שיש לנו עכשיו, כדי להבטיח עתיד עוד יותר טוב", אומרת מוטסי.

מלחמת האזרחים ברואנדה מחקה את הגבולות הביתיים ששורטטו סביב נשים. הן יצאו מהמטבח ונהפכו לכוח מוביל במועצות כפריות, בעסקים קטנים ובממשלה. לאחר שנים של הגמוניה של המיעוט הטוטסי ברואנדה, עלו לשלטון בני שבט ההוטו. מהומות ואפליה דחקו את בני הטוטסי למדינות סמוכות.

השינוי שבא מלמעלה: 
מנהיגות מעצימה

מאז סיום מלחמת האזרחים מילאו נשים תפקיד מרכזי בשיקומה של הכלכלה והקימו עסקים קטנים רבים. השינוי שאיפשר זאת בא מלמעלה ומלמטה בו-זמנית - ואולי הצירוף הזה היה המתכון להצלחה.

קטיף תה ברואנדהצילום: רויטרס

מלמעלה, פעלו מנהיגי רואנדה לשנות את החוקים, עם דגש חזק על העצמת נשים. החוקה של רואנדה נכתבה על ידי ועדה ובה 12 חברים, מתוכם שלוש נשים, ואושרה במשאל עם. החוקה הציבה את איסור האפליה בעדיפות עליונה ושמה דגש מיוחד על שוויון בין נשים לגברים. בהתאם לכך, על פי החוקה משוריינים לנשים 24 מקומות מתוך 80 מושבים בבית התחתון של הפרלמנט. מלבד השריון נבחרו עוד 26 נשים לבית התחתון בבחירות האחרונות, והן מהוות כיום יותר ממחצית מחברי הפרלמנט - השיעור הגבוה בעולם.

מנהיג רואנדה לאחר הטבח היה פול קגאמה, גולה שחזר מאוגנדה. קגאמה, שנחשב אוטוקרט בעיני מבקריו ושלט ביד ברזל במדיניות הציבורית, מינה באופן מחושב ומובהק נשים מוכשרות ורהוטות לתפקידי שרות בממשלה, תוך התעקשות על מכסות. הוא סיפר בריאיון ל"פוריין אפיירס" כי אינו יכול לשלול זכויות מנשים כשהוא עצמו היה קורבן לאפליה בנעוריו. קגאמה לא רק דאג לקדם נשים, הוא גם שלח את האיתותים הנחוצים לאזרחי רואנדה כולם. "נשים הן רוב באוכלוסיה העובדת ברואנדה, והן מרכזיות להתפתחותה הכלכלית ושיקומה", הדגיש. קגמאה טען כי הנשים ברואנדה הפשילו שרוולים וניגשו למלאכת הבנייה והשיקום, בעוד שגברים פשוט נשברו נפשית והרימו ידיים.

"כמובן שלקגאמה היה תפקיד קריטי בשינוי", אומרת מוטסי. "מי יכול לחלוק על כך? היה לו חזון ברור של העתיד של רואנדה. ב-2000 הוא העניק לנו את חזון 2020, שבו התווה לאן רואנדה, כעם, צריכה להגיע, ומה נדרש כדי שזה יקרה. הוא מעולם לא חזר בו, ועשה כל מה שצריך שרואנדה תגיע למקומה הנוכחי.

"זה היה יכול לקרות גם תחת מנהיגים אחרים. כל עוד למנהיג יש חזון ברור עבור העם וכיוון שבו הוא יכול להוביל אותו. האיכויות של קגאמה הן אלה שיש למנהיגים ברחבי העולם. וכל עוד יש להם כוח מניע ואהבה לארצם ולעמם, הם יכולים להוביל את ארצם כפי שעשה קגאמה".

כיום, חצי מ-14 שופטי בית המשפט העליון ברואנדה הם נשים. מספר התלמידות בבתי ספר - כעת יש במדינה חינוך חובה ביסודי ובתיכון - שווה למספר הבנים. חוקים חדשים מאפשרים לנשים להיות בעלות רכוש ויורשות, ולהעביר אזרחות לילדים. לנשים מותר להשתמש בנכסים של הבעלים להלוואות, וקרנות ממשלתיות עוזרות לנשים שאין להן מקורות מימון משפחתיים.

רבים ברואנדה גדלו בבתים חד-הוריים, לאמהות שהתאלמנו במלחמת האזרחים, חלקן משפחות שגלו מארצן. "מגדר הוא עכשיו חלק מהחשיבה הפוליטית שלנו", אומר ג'ון מוטמבה, בכיר במשרד לקידום מגדר ומשפחה.

שינויים מבניים וחברתיים נדרשו כדי שהמנהיגות של קגאמה תיושם. לפני הטבח, נשים חזקות ברואנדה סבלו מדמוניזציה ותוארו כחותרות תחת המסורת. דיכוי ואונס היו נפוצים. ראש הממשלה אגתה אוילינגיאמנה תוארה בעיתונות כמופקרת ואיום על האומה. היא נרצחה ביום הראשון למלחמת האזרחים.

בנייתה של הארץ, בראשות מפלגתו של קגאמה, RPF, התבצעה ללא אספקת מים, חשמל סדיר ובמשרדי ממשלה שנבזזו אפילו מנייר. הממשלה הורכבה כולה מאנשים חסרי ניסיון קודם. רק 20 מ-785 השופטים שהיו ברואנדה שרדו את רצח העם. אותם אנשים חדשים בנו את המוסדות מאפס. המינויים הראשונים היו של נשים - אלואיזאה אניומבה כשרת המגדר והמשפחה, רוז קאבויה כראש עיר הבירה קיגאלי וכריסטין אומוטוני כסגנית השר לשיקום ולאינטגרציה חברתית.

אשה מצביעה בבחירות 2010 ברואנדהצילום: רויטרס

מוטסי מצביעה על שינויים נוספים, חלקם לכאורה מינוריים, שהתוו דרך חדשה לרואנדה: "חל איסור מוחלט על שימוש בשקיות ניילון, לנשים יש השפעה גדולה על הנעשה במדינה, לצעירים יש הזדמנויות תעסוקה, ועוד רשימה ארוכה.

"אני מאמינה שהדור החדש של ילדים ברואנדה נולד עם ערכים נעלים יותר משל דורות קודמים. רואנדה הנחילה לילדיה את רוח השוויון בלי קשר למגדר, מוצא אתני או מעמד כלכלי. רואנדה העניקה לנוער שלה את התמיכה הדרושה כדי שיוציא מתוכו ממציאים, יוצרים, מנהיגים, פעילים, הוגים, כותבים ועוד.

"הנוער של רואנדה כיום, בניגוד לעבר, מאמין כי הוא משחק תפקיד חשוב בצמיחה העתידית ובהתפתחות הנוכחית של ארצו. הם יודעים שהם מנהיגי העתיד. לפיכך הם משתתפים לא רק בסדר היום הפוליטי, אלא גם במגזר הפרטי והציבורי, וגם בפעילויות אזרחיות".

רואנדה היתה אחת המדינות שאימצו בהתלהבות רבה את מיזם "מחשב נישא לכל ילד". 204 אלף מחשבים חולקו ב-410 בתי ספר. כדי להרחיב את הגישה לאינטרנט, פתחה הממשלה במיזם להקמת כיתות חכמות שבהן תהיה לילדים ללא מחשב נישא גישה לתקשורת דיגיטלית. פרויקטים משותפים לממשלה ולחברות הטלקום קידמו הורדה של עלויות הטכנולוגיה.

מיזם גדול נוסף של הממשלה, בשיתוף חברות טכנולוגיה, מפתחים והמגזר הפיננסי, נועד להאיץ את הפיכתה של רואנדה לכלכלה נטולת מזומן, ויתר על כן - אספקת גישה לשירותים פיננסיים עבור 80% מהאוכלוסיה עד 2017. כיום, אזרחים רבים של המדינה נטולים גישה לשירותים אלה ולכן חיים בכלכלה לא פורמלית - תוך שימוש במזומן בלבד. המטרה היא לאפשר לאנשים לחסוך, לצבור נכסים ולהשיג אשראי כדי לאפשר פיתוח אישי ועסקי.

השינוי שבא מלמטה 
היה רב עוצמה

ואולם מעבר למינויים הפוליטיים, היתה גם תנועה עממית של נשים מתחתית הסולם, שפעלו לשיקום המדינה: אימהות אמצו יתומים ומשקי בית תמכו באלמנות. הן לא רק ניקו את ההרס, אלא גם בנו מחדש. איניואמבה בנתה תוכנית אימוץ למאות אלפי יתומים, ללא הבחנה אתנית ביניהם.

שבע שנים לאחר הטבח היו בבתי הכלא ברואנדה 600 אלף איש שהואשמו בפשעי מלחמה. הפתרון שהוצע היה תהליכים מבוססי קהילה לשיפוט מהיר של המקרים הקלים יותר. את מערכת השירות הלאומי למשפטים עממיים האלה ניהלה דומיטילה מוקנטגנזווה. עד 2012 נשפטו 2 מיליון אנשים בבתי המשפט הקהילתיים, שלעתים התנהלו תחת עץ בכפר.

בכפרים, שנשים לא הורשו לשבת במועצותיהם, הוקמו ביוזמות מקומיות מועצות נפרדות לנשים - שקיבלו אחריות על חינוך, בריאות וביטחון אישי. ההצלחה של מועצות אלה הקנתה להן מעמד ואמינות, וחברותיהן החלו לטפס במעלה שלבי הסולם השלטוני. ארגוני נשים נהפכו לאחד הגורמים המשמעותיים ביותר בחברה. נשים בכפרים מרוחקים הקימו רשתות של תמיכה הדדית ללימוד, תמיכה ועזרה.

ב-2003, בבחירות הראשונות לאחר הטבח, זכו נשים ב-49% ממושבי הבית התחתון של הפרלמנט. הנשים שזכו בקולות נקטו אסטרטגיה לקידום אחיותיהן מהקהילות שלהן - בבחירות הבאות הן התחרו על המושבים הפנויים ופינו את מקומן המשוריין לנשים אחרות, וכך יצרו קאדר פוליטי מרשים של נשים. נכון לעכשיו, 63% מחברי הבית התחתון של הפרלמנט הן נשים.

הנשים שנבחרו גם דאגו לציבור הבוחרות שלהן באמצעות חוקים נגד אלימות מגדרית ובעד חינוך האוכלוסיה, לצד הקצאת תקציבים למשטרה ובתי חולים לטיפול באלימות נגד נשים. חוק בתמיכה בינלאומית קבע כי אונס הוא אקט של רצח עם.

רפורמה בחוקי הקניין היתה מחויבת המציאות, לאחר שהממשלה גילתה כי אין אפשרות לבחון כל מקרה פרטי לגופו כאשר נשים ביקשו חזקה על נכסים של בני זוגן או משפחותיהן. ארגוני הנשים היו אלה שקידמו במרץ רב את החוקים האלה, בטענה שכדי לעודד יוזמה ופעילות כלכלית, נשים צריכות להיות חופשיות להשקיע את מרצן בטיפוח משק או עסק, בלי לחשוש שאלה יילקחו מהן.

בהיעדר משאבים טבעיים רבי ערך או תעשיות קיימות, התמקדו קבוצות רבות של נשים, בסיוע ארגונים בינלאומיים, בשיקום המגזר החקלאי - שהעסיק לפני המלחמה את רוב העובדים במשק. כך למשל, נוצרו שותפויות בתחום גידול הבקר ובעיקר בענף הקפה, אחד ממוצרי הייצוא הבולטים של רואנדה. לנושא תרמו חברות בינלאומיות כמו סטארבקס, שחתמה על שותפויות עם מגדלות קפה קטנות וייצאה את סחורתן.

באוקטובר 2008, לפי הבנק העולמי, 58% מהעסקים במגזר העסקי הלא רשמי במדינה נוהלו על ידי נשים, ותרמו 30% לתמ"ג. רוב הפעילות היתה בתחום הקמעונות, כמו ייצור ומכירה של סלים. כדי להפוך את הפעילות הכלכלית הזו לפורמלית, פתחה הממשלה במאמצים לשנות את מערכת רישום ורישוי העסקים, ושינתה את חוק החברות. הממשלה הפעילה תוכנית הכשרה לנשים יזמות, וכמו כן הוקמו קרנות להלוואות ומימון לנשים בעסקים.

לרואנדה יש עדיין דרך ארוכה לעבור. במונחים של תמ"ג לנפש היא מדינה ענייה מאוד - כ-1,700 דולר לנפש במונחי שוויון כוח קנייה. היא מדורגת במקום 151 בעולם מתוך 187 במדד הפיתוח האנושי - דירוג נמוך מאוד, מתחת לסווזילנד, לאנגולה ולפקיסטן, למשל.

סיפור ההצלחה של רואנדה רחוק מלהיות מושלם. נתונים מהשנים האחרונות מראים שעדיין יש אלימות רבה נגד נשים, כולל אלימות מינית מצד בעלים נגד נשותיהם. דו"ח מ-2011 של המרכז למשאבים של גברים ברואנדה הראה כי 57% מהנשים שהשתתפו במחקר דיווחו על אלימות מצד בן זוגן. רק 4% מהגברים הודו שפעלו באלימות נגד נשיהם. לפי נתוני האו"ם, למרות הירידה החדה בעוני, באזורים הכפריים רוב העניים ביותר הן נשים.

פעילת זכויות נשים אחת, שביקשה לשמור על אלמוניות, אמרה ל"גרדיאן" כי היא מגיעה לכנסי שולחנות עגולים שבהם היא שומעת על ההתקדמות המדהימה, ושואלת את עצמה - האם אנחנו חיים באותה מדינה?

מוקשימנה עזבה את רואנדה, כי לדבריה לא היתה יכולה לשאת את החיים בית ליד בית עם אנשים שטבחו במשפחתה. היא ביקשה מקלט בארה"ב וכיום מפעילה עמותה לסיוע לקורבנות ומבקשי מקלט להתיישב בארה"ב.

"אף שרואנדה התקדמה מאוד במונחים של צמיחה כלכלית, יש עוד מקום לשיפור. בתרבות יש היבטים שמונעים מהעם הרואנדי להישאר בבינוניות", אומרת מוטסי.

"צלקות רצח העם עדיין משפיעות על אנשים רבים ברואנדה. משפחות רבות איבדו הכל וצריכות עדיין לבנות הכל מאפס. יש יותר מדי אלמנות ויתומים. האבטלה עדיין מאיימת. העוני גורם לצעירים רבים להימנע מלימודים בבית הספר, וכך נוצר מעגל עוני.

"העבודה בפרויקטים לקידום השלום מעניקה לי תקווה שאפילו אחרי קונפליקט נוראי, אובדן חיים, ייאוש וחוסר תקווה, אנשים יכולים ליצור לעצמם חיים. אני מאמינה באמת ובתמים כי חברה שיש בה שלום יכולה להשיג המון".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker