פרנקנשטיין חוזר בתור סוחר ניירות ערך

ארגונים כמו גוגל ופייסבוק‏ קרובים למצב שבו יוכלו לשמור את כל המידע שאנחנו מייצרים

אורן פרנק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים3
אורן פרנק

נניח לרגע שהגובה שלכם ממוצע, משקלכם ממוצע, ואתם צועדים בקצב ממוצע. כמו רוב חבריכם, יש ברשותכם סמארטפון, ובין אם הוא פעיל או כבוי, הוא הולך אתכם לכל מקום: עבודה, בית, חו"ל, מילואים, משימה חשאית בעורף האויב וקניות בסופר. תנו לרגע את דעתכם על המכשיר החכם הזה, שנח בכיס או בתיק שלכם: זה הקטן מצויד במד תאוצה בן שלושה צירים, בגלאי קרבה, בחיישני מגע, בחיישן מיקום ‏(GPS), במיקרופון, וכמובן במצלמה או שתיים.

כל אלה אוספים כל כך הרבה נתונים אודותינו, עד שאיירה האנט, סמנכ"ל הטכנולוגיה של ה-CIA, גילה לנו בחודש שעבר שאפשר לזהות בדיוק של 100% מי האדם שנושא את הטלפון רק לפי תבנית ההליכה שלו. ההרצאה של האנט ‏(http://bit.ly/11g2sSj‏) מעניקה מבט מרתק לתחום שנקרא עד לאחרונה "ביג דאטה", תחום שמורכב כיום בעיקר מהרשת החברתית, מהמכשירים הניידים, וכמובן מענן המחשוב שמאחד את כל הנתונים האלה ונותן מענה אלסטי לצרכים הגדלים והולכים באחסון ובאחזור המידע.

הבורסה בניו יורק, המאה שעברהצילום: ספריית הקונגרס

ומדוע השם "ביג דאטה" מאבד מהרלוונטיות שלו? מכיוון שנראה שבקרוב יהיה הולם יותר לקרוא לתחום All Data, כל הנתונים כולם. האנט אמר את מה שכולם יודעים, אבל לא תמיד שמחים להזכיר מפאת הבעתה: ארגונים בסדרי הגודל הטכנולוגיים של ה-CIA ‏(או גוגל ופייסבוק‏) קרובים מאוד למצב שבו יוכלו לאסוף ולשמור באופן קבוע את כל המידע שאנחנו מייצרים. בקרוב מאוד כל בדל מידע יהיה דיגיטלי. כל פרצוף, בניין ומכונית יהיו מצולמים ומתועדים; כל מה שאנחנו אומרים וכותבים; כל האתרים, הפיסיים וגם הווירטואליים, שבהם נבקר; כל מה שנקנה ונמכור - כל אלה ישאירו טביעות אצבע דיגיטליות שיישמרו ויהיו זמינות לעד.

המספרים מעוררי השתאות וחלחלה: גוגל עברה כבר ב-2009 את גבול ה-100 פטה־בייט ‏(מיליון ג'יגה־בייטים‏), ומאז לא חושפת את קיבולת חוות השרתים שלה. יוטיוב כבר הגיעה כנראה לאקסה־בייט ‏(1,000 פטה־בייטים‏). 35% מהתמונות הדיגיטליות בעולם מתגוררות כיום בפייסבוק, 124 מיליארד טוויטים נשלחים כל שנה, 2 טריליון ‏(מיליון מיליונים‏) של דקות שיחה סלולריות ו-6 טריליון הודעות SMS משוגרות בכל שנה. וכל זה רק בארה"ב. הוסיפו לזה את מיליארדי הסנסורים שהולכים וממלאים כל מכשיר אלקטרוני - מהמקרר דרך המכונית ועד למצלמה - ואת המידע שנוצר מעיבוד יחסי הגומלין בין כל אמצעי הקלט האלה, ותקבלו כמויות דאטה בלתי נתפשות לחלוטין עבור המעבד המרכזי החלוד ששוכן בין שתי האוזניים שלנו.

מה בדיוק נוכל לעשות עם הדאטה? מהירות הקריאה הממוצעת של אדם בוגר היא כ-250 מלים לדקה ‏(בשיעור הבנה של 70%‏). בפטה־בייט אחד יש בערך 200 טריליון מלים. הממ. כן, החישוב קצת פשטני, אבל הרעיון ברור: היכולת האנושית לייצר ולאגור אינפורמציה גבוהה בהרבה מהיכולת שלנו לצרוך אותה. בנפח כזה של אינפורמציה מתפגרות תורות חשיבה שלמות: אין יותר טעם במודלים ובהשערות שיש לאושש או לפסול באמצעות הדאטה, והדרך היחידה להפיק תובנות היא לאגור את כל המידע ולנסות למצוא בו תבניות שמלמדות אותנו - מבלי להתיימר לשער מראש מה יהיו אותן תובנות.

עד לאחרונה היו בני האנוש המין היחיד על הפלנטה שידע לקרוא. כל זה השתנה עם הולדת המחשב, ונראה שהמחר יהיה מקום שבו רק מחשבים יוכלו להתמודד עם כמויות האינפורמציה ולהפיק מהן מידע שימושי - בין אם הוא מיועד עבור ארגון ביון, חברה מסחרית או התארגנות פוליטית. תחום שבו זה קורה כבר כיום הוא המסחר במניות: בספרו "מדד הפחד" ‏(The Fear Index‏) מתאר רוברט האריס את ההווה, שבו אלגוריתמים מנהלים חלק ניכר מהמסחר בבורסות העולם. יכולות עיבוד הנתונים הכמעט לא מוגבלות של המחשבים יחד עם אלגוריתמיקה מתקדמת הפכו את הסחר במניות ממקצוע שבו נמדדו הפערים בין הצלחה לכישלון בדקות, לכזה שבו הפער נמדד בשברירי שנייה. כל ננו־שנייה חשובה, עד שחברות המסחר האלגוריתמי - בפרט אלה העוסקות ב-High Frequency Trading - נלחמות על מיקומים פיסיים קרובים ככל האפשר לצמתים מרכזיים של שדרת האינטרנט כדי להיות סמוכים ככל האפשר אל סיר הדאטה.

כדרך להתמודדות עם כמויות הנתונים, הטכנולוג האנט וגם הסופר האריס רומזים על עתיד רווי באינטליגנציה מלאכותית. הראשון מדבר על הדומם ‏(עולם המחשוב‏) ש"מתעורר" ונהפך ל"בעל תחושה" ‏(Sentient‏), דוגמת פרויקט "ווטסון" של יבמ. האריס לעומתו טווה סיפור מפליג לכת ‏(וקצת אווילי לטעמי‏) אודות אינטליגנציה מלאכותית חסרת מעצורים, שמטרתה היחידה היא רווח כספי. קצת כמו טייקון מקומי. כצפוי, זו יוצאת משליטתו של יוצרה וממלאת את ייעודה המפלצתי בענן המחשוב, מעשה פרנקנשטיין של מרי שלי.

כפי שכבר כתבנו כאן בעבר, עולם הדאטה הוא נדבך מרכזי בהאצה הטכנולוגית, והוא אספקט שנעלם מן העין האנושית: כולנו עדיין חיים בעולם פיסי, אוכלים מוצקים ושותים נוזלים, וקל לשכוח שסביבנו גואה ים של אינפורמציה, שהאנושות מעולם לא תיארה לעצמה כמוהו. נראה שהכיוון ברור, והתרחישים הסבירים הם א': המחר יהיה מאוכלס בכלים מחשוביים, שיסייעו לנו להגיע לפסגות חדשות של ידע והבנה; או ב': בפרנקנשטיינים שיממשו את הפחדים האפלים ביותר שלנו. האופציה המעניינת תהיה ג': כל התשובות נכונות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker