הקזינו בווגאס תמיד זוכה

כולם מדברים על ענן המחשוב משל היו שבט אינדיאני המשחר לגשם

אורן פרנק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים7
אורן פרנק

לאחר הפסקה מבורכת למדי של שנתיים שבתי השבוע ללב המאפליה: ללאס וגאס, אל תערוכת CES הידועה. גם לשמצה. תערוכת האלקטרוניקה הבידורית השנתית נערכת כבר שנים רבות, ותחילתה בכלל כתערוכה של מכשירי רדיו למכוניות. משם הלכה התערוכה ותפחה בהתמדה, עד שהגיעה לממדים הנוכחיים שמציבים אותה כגדולה מסוגה בעולם. ואכן, גדולה היא הגברת: אלפי מציגים ועשרות אלפי מבקרים מכל פינה בעולם מציגים בה את מרכולתם במהלך היום, וצורכים מוצרים שונים לחלוטין בשעות הערב. מיד נרחיב.

השינויים שקפצו לעיניי לאחר שנתיים מועטים למדי. השינוי הגדול ביותר הוא הפרדתה של תערוכת תעשיית הבידור למבוגרים, או בשמה העברי כנס הפורנו העולמי, מה-CES. האירוע הפדגוגי הזה התקיים בעבר ממש לפני ה-CES, וכך תמיד אפשר היה ליהנות מאקורד הסיום החינני שלו ולהביט כיצד סוג אחד של סיליקון מפנה את מקומו בווגאס לסוג שונה לחלוטין.

מציג בתערוכת CESצילום: רויטרס

פרט לכך, התערוכה השנה עצומה וממשיכה כדרכה להפגין טרנספורמציה מקהל של קנייני ומוכרני אלקטרוניקה לגיקים דיגיטליים אינטרנטיים מכל הסוגים. בגדול אפשר לטעון שמכיוון שמדיה, בידור והרשת חד הם, זו למעשה תערוכת השיווק לצרכן הסופי הגדולה בעולם. כך תמצאו כאן את האתרים הגדולים, את חברות התוכנה המשמעותיות (חוץ ממיקרוסופט, שנמנעה השנה מווגאס בפעם הראשונה, ומאפל שנמצאת כאן תמיד בכוחות גדולים אבל לא באופן רשמי) ואת כל יצרני החומרה.

העולם כמנהגו נוהג, ומסכי הסלון (או בשמם הקודם, טלוויזיה) שוב גדולים, דקים, יפים ומרהיבים יותר. כל היצרנים הגדולים הציגו השנה צגים ברזולוציית 4k מדהימים באיכותם, ומן הסתם תוך כמה שנים גם אלה יגיעו אליכם הביתה - כשיהיה תוכן שיוכל לעשות בהם שימוש. גם שידורי הטלוויזיה בישראל ודאי יעברו לרזולוציית 4k, ממש מיד לאחר חתימת הסכם השלום עם הפלסטינאים.

כולם עדיין מדברים על ענן המחשוב, משל היו שבט אינדיאני המשחר לגשם. המכוניות ממשיכות ליהפך למכשירי בידור ניידים לנגד עינינו הכלות, וכמובן שגם עולם המכשירים הניידים, המובייל (או בשמם הקודם, טלפונים), משתלט על התערוכה כפי שבאיה צופים כבר כמה שנים טובות. הדונמים הנרחבים של האירוע מוצפים בעשרות אלפי מבקרים שפרצופם מלחך ללא הרף את המסך/ים הנייד/ים שלהם. באי הכנס עוסקים בנייד שלהם בעודם מטילים את מימיהם בשירותים, בזמן שהם מקשיבים להרצאות, לפאנלים ולסדנאות הרבות, כשהם מנסים לשווא לחצות את שדרת לאס וגאס העצומה וההומה, ובעיקר כשהם צועדים במסדרונות התערוכה, מתחככים ונתקלים זה בזה כאוטומטונים או כאילו מדובר היה דווקא באירוע חגיגי המיועד לכבדי הראייה והשמיעה.

בחוסר געגוע מסוים וקצת מסויג הפלגתי אל הערב הראשון של התערוכה, שבו חזיתי שוב, הפעם כצופה תמים מהצד, במחול האלכוהול והבילויים חסר המעצורים של כנס גדול בווגאס. מדובר כנראה בביצוע המדויק ביותר של המונח "עושק בעלי המניות" בעולם התאגידי האמריקאי: אלפי שכירי חרב של התאגידים הגדולים בעולם, בדרגות וברמות שכר שונות ומגוונות, יוצאים בדבקות עם שקיעה למשימה המסורתית שלהם - לבלות באופן שלוח רסן לחלוטין על חשבון העסק. בעבר ראיתי כאן חשבונות אלכוהול של אלפים רבים של דולרים, וגם של בילויים יקרים עוד יותר ומקובלים עוד פחות על מחלקת משאבי האנוש משכרות תאגידית, הכל בסיוע כרטיס האשראי של החברה ותחת התירוץ הטכני של "אירוח לקוחות" וגם בסיוע התירוץ ההתנהלותי של "כך עושים הרי כולם, אז למה שאני אצא פראייר".

בואו נספור: נניח 2,000 דולר לכרטיס טיסה במחלקה ראשונה לווגאס, 500 דולר ללילה בסוויטה נאה, 1,500 דולר לדמי רישום לתערוכה, כמה מאות דולרים ללימוזינות ועוד כמה אלפי דולרים שהוקדשו כאמור ל"אירוח לקוחות". נכון, בחלק ניכר מהפעמים המתארחים הם אכן גם לקוחות ולא רק שכירי התאגיד. בקיצור, אפשר לסכם שמדובר בכ-10,000 דולר למשתתף תאגידי בכיר. כדאי גם לזכור שחברה אמריקאית גדולה תשלח עשרות ולעתים גם מאות משתתפים לכנס כזה, וגם שאף שמדובר בכנס חשוב, הוא רחוק מלהיות היחיד. עוד כדאי לשנן ולהבין שחלק משכירי החרב של התאגידים הגדולים בארה"ב חיים כך לא רק במהלך כנסים "מקצועיים".

התרבות הזו נוחה וממכרת ועסקתי בה שנים, ובעודי משוטט כאן בלילה בחברת חברים קרובים הסמוכים עדיין אל שולחן התאגיד, אני מודה שחשתי מעט בחסרונה ובגעגוע רדוף בצע נושן. אבל בשורה התחתונה חשוב להבין שכפי שהפנסיונרים הישראלים מממנים את ההרפתקאות הפיננסיות של הטייקונים שלנו, כך תורמים בעלי המניות (שחלקם הגדול גם הוא פנסיונרים) של אותם תאגידים אמריקאיים ציבוריים (שלעתים קרובות אף אינם כלל רווחיים) ביד רחבה למחזור העסקים של המסעדות, הלימוזינות, הברים, המלונות, סוחרי הסמים והנשים, וכמובן למאות בתי הקזינו של לאס וגאס. שהרי כזכור בטווח הארוך, הקזינו תמיד זוכה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker