אובמה והסטטיסטיקה ניצחו את הוודו

בלוגר בודד לימד את המפלגה הרפובליקאית ההזויה שמדע יעיל יותר ממאגיה

אורן פרנק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים8
אורן פרנק

אי שם באמצע ליל הבחירות, וכבר ברור שברק אובמה ניצח באופן גורף ומשכנע בספירת האלקטורים ובסך כל הקולות (ההצבעה הפופולרית), וגם הגדיל את יתרון הדמוקרטים בסנאט. בפני אולם גדול הומה תומכים (כולם לבנים, כמובן), מיט רומני נושא עכשיו את נאום ההפסד שלו, וזה הנאום הטוב ביותר שלו בקמפיין, ובו בפעם הראשונה האיש נראה אנושי ונגיש ולא כמו מכונה להפרחת סיסמאות.

אי שם בניו יורק ודאי חוגג את הרגע אחד נייט סילבר: סטטיסטיקאי, סופר, גיק ואוהד בייסבול בן 34, הומוסקסואל מוצהר, "חצי יהודי" (כהגדרתו) ובן לפעילה קומוניסטית וליו"ר לשעבר של המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת מישיגן. סילבר התחיל את הקריירה כאנליסט וכסטטיסטיקאי של בייסבול, ולאחר מכן התחיל לנתח ולכתוב גם על פוליטיקה בבלוג שלו הקרוי 538, על שום 538 האלקטורים העומדים לבחירה במרוץ לנשיאות בארה"ב.

סילבר פיתח מודל שבודק את שיעור הצלחתם של כל הסקרים הפוליטיים (הרבים) הקיימים בארה"ב, מעניק להם משקלים סטטיסטיים לפי ביצועיהם, מוסיף מודלים היסטוריים של הצבעה, נתונים דמוגרפיים ודפוסי הצבעה במדינות דומות. הוא מאחד את הנתונים, מריץ רגרסיות, וחוזר על כך בעקביות ולאורך זמן כדי לסנן טעויות וללמוד. במדינה שבה יותר מ-300 מיליון תושבים ואלפי סקרים, יתרון הגודל מסייע רבות למודל כמו של סילבר, ואכן, 538 הושק לקראת בחירות 2008 וצפה במדויק את התוצאות ב-49 מ-50 המדינות ואת כל מושבי הסנאט. ברקע אובמה עולה לבמה ונושא נאום מבריק וסוחף, ובמרכזו האחדות והסולידריות הדרושים כל כך לארה"ב וגם מסר של פיוס לרפובליקאים.

צילום: אי-פי / גטי אימג'ס

ב-2010 עבר סילבר עם הבלוג שלו ל"ניו יורק טיימס", האכסניה העיתונאית הטובה בעולם, ונהפך לסלבריטאי נערץ וגם שנוי במחלוקת. שנתיים חלפו ואנחנו בבחירות 2012 שהוכרעו אך לפני שעה קלה, ובהן צפה המודל של סילבר ניצחון לאובמה באופן עקבי ומובהק כבר מיוני. מספר האלקטורים הנמוך ביותר שהמודל צפה לאובמה הוא 285 (צריך 270 כדי לנצח), והסיכוי הנמוך ביותר שסילבר העניק לבחירתו של אובמה בחמשת החודשים האחרונים היה כ-60%. המספרים האחרונים שסילבר הנפיק לפני פתיחת הקלפיות היו 313 אלקטורים לאובמה, מפה המתווה באילו מדינות יזכה כל אחד מהם, יתרון צפוי לאובמה של כ-2.5% בסך כל הקולות ותחזיות מפורטות גם לסנאט. בשעה שאני כותב את הטור הזה, מפת תוצאות האמת מתמלאת לאטה, בדיוק לפי המפה שפירסם סילבר. לא אהיה מופתע אם התוצאות הסופיות יהיו זהות לתחזיותיו.

הבלוג של סילבר במעמקי אתר ה"ניו יורק טיימס" טיפס בשבועות האחרונים במספר הצפיות שלו בהתמדה, עד שהגיע באחרונה לכמעט 20% (!) מסך התנועה של העיתון. לכן, אולי התופעה המדהימה ביותר בהקשר של 538 היא התעלמותה הגורפת של חלק גדול מהתקשורת האמריקאית (וכל כולה של התקשורת הישראלית) מהעובדה שמודל מוכח טוען בעקביות שהבחירות הוכרעו למעשה די מזמן.

זאת ועוד: האסטרטגים והמתמטיקאים הרפובליקאים טענו בעקביות עד לפני שעה קלה שרומני ינצח בבחירות בגדול עם יותר מ-300 אלקטורים. מדובר בדיווח שקרי, מניפולטיבי ומוטה. ברור, לא? הרי מדובר בפוליטיקה. אז זהו, שלא. צריך היה לראות את תגובותיהם של המומחים הרפובליקאים כדי להבין שלמרבה הזוועה נראה שהם האמינו לחלוטין בתחזיות הניצחון שלהם - אמונה שלמה שהמאווים, הלחשים והכישופים שלהם יוכלו למודל סטטיסטי שהוכיח את עצמו. וכלי התקשורת? לאלה יש תירוצים משלהם: צריך תימוכין, יש לשמור על אובייקטיביות (נו באמת), עיקרון הצופה שלפיו הדיווח עלול להשפיע על התוצאה ושאר ירקות לא טריים. הם מכרו לנו סיפורים יפים ומותחים, שהמרוץ צמוד ודרמטי ואי אפשר לחזות מי ינצח. אלה היו סיפורים נוגעים ללב אך לא קשורים לנתונים שהיו גלויים למיליוני גולשים שביקרו בבלוג של סילבר וסיפרו על כך למיליוני חברים בטוויטר, שהוכיח את עצמו כמקור המידע האמין ביותר בבחירות האלה.

כל זה סמלי לחלוטין ומסביר מדוע הבחירות האלה משמעותיות אפילו יותר מאלה של 2008. אחרי 6 מיליארד דולר שנשרפו בקמפיינים, רומני, איש העסקים האמון לכאורה על מספרים, למד שיעור מהקמפיין של אובמה שספר וניהל כל קול, ומבלוגר בודד שלימד את המפלגה הרפובליקאית ההזויה של היום שמדע וביג-דאטה יעילים יותר ממאגיה ומתפילות. הפונדמנטליסטים טוד אקין וריצ'רד מורדוק עם התבטאויות האונס המחרידות שלהם הושלכו מהסנאט, מפלגת התה נמחקה למעשה, ואם הרפובליקאים ירצו לחזור אי פעם לזירה, הם ייאלצו לעשות טרנספורמציה מהותית בראיית העולם שלהם ובדרך שבה הם בוחרים מועמדים. מדינות בחרו בנשים להנהגתן, אישררו נישואים חד-מיניים והכשירו את השימוש במריחואנה, ונשיא דמוקרטי נבחר מחדש בבירור בעיצומו של המשבר הכלכלי החמור ביותר ב-100 השנים האחרונות - בעיקר בעזרת קולותיהם של נשים לא נשואות, שחורים, צעירים והיספאנים. ארה"ב השלימה את הפנייה לדרך חדשה שאליה יצאה לפני ארבע שנים, והוכיחה שארה"ב הלבנה, הדתית והוותיקה פינתה את הכיסא של קלינט איסטווד למדינה חדשה: פלורליסטית, שפויה, ירוקה ומבקשת הוגנות ושוויון הזדמנויות, ולא מערכת מושחתת המזינה שוב ושוב את אותם בעלי ההון ואת האינטרסים המיוחדים. בקרוב אצלנו?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker