תמונה אחת שווה אלף שקרים - סיפורי מנהטן/ אורן פרנק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תמונה אחת שווה אלף שקרים

למהפכה הבאה בצילום קוראים לייטרו והיא תהיה על המדפים בתוך כמה שבועות

תגובות

ההערכה הנוכחית מדברת על כ-120 מיליארד תמונות שהעלינו בצוותא לפייסבוק, לאינסטגרם, לפאת', לפליקר, לפיקאסה ולחברותיהן. 250 מיליון תמונות חדשות נוספות מדי יום לפייסבוק. במושגי משקל, ובהנחה צנועה של כשני מגה-בייט לתמונה, מדובר בכ-250 פטה-בייטים, או ברבע אקסה-בייט. לשם השוואה, סך כל המלים שנאמרו ונכתבו בידי כלל המין האנושי מאז שחר ההיסטוריה מוערך בחמישה אקסה-בייטים.

כשמביאים בחשבון שאת כל התמונות האלה העלינו בחמש שנים ושקצב הוספת הצילומים גדל, אפשר להניח שלא נסבול ממחסור בחומרי גלם לאלבומי יום הולדת בעתיד הנראה לעין. הכמות הבלתי נתפשת הזו של תמונות היא נגזרת ישירה של המעבר לצילום דיגיטלי ושל ההאצה הטכנולוגית בעשור האחרון. הוויזואליה היא חלק מהותי ועיקרי בדרך שבה אנחנו מתקשרים זה עם זה, וחלק בלתי נפרד מהיכולת האנושית לזיהוי תבניות. כשמשחררים את כל החסמים שעומדים בפנינו, ומאפשרים לנו להנציח את הרגע ולשתף את שאר היקום - אנחנו משתפים פעולה בחפץ לב. כל זאת עוד לפני שדיברנו על כמות סרטוני הווידאו, ומדוע מצולמים שם כל כך הרבה חתולים.

התוצאה היא שינוי מסיבי בעולם הצילום. הפילם מת ונקבר, ויחד אתו עובר מהעולם חלק ניכר מסוגי המצלמות שהכרנו, ונולדים סוגים חדשים ולעתים משונים. המצלמה הנפוצה ביותר כיום (במדידת כמות התמונות המיוצרות בה) היא זו שמצויה באייפון 4. מדוע? מכיוון שכפי שסוכם באמרה הנושנה, המצלמה הטובה ביותר בעולם היא זו שנמצאת בידך ברגע הנכון. האייפון משמש גם כמחשב שמאפשר להוסיף למצלמה הסבירה שבו אינספור אפליקציות שמשפרות את איכות הצילום המקורית. כולנו מכירים את הפילטרים שצובעים ומשפרים את התמונה, וגם את התוכנות השובבות שעושות אותנו שמנים, זקנים, יפים, זומבים ועוד שעשועים. חלפו הימים שבהם היינו צריכים להיות אמני פוטושופ כדי להסיר עין אדומה ממבזק או כמה שנים מהצוואר, וכיום כולנו מסוגלים ליצור תמונות סבירות עד טובות במהירות ובקלות. הצילום היה תמיד שילוב של מדע ואמנות, ומובן ששלל התעלולים החכמים האלה מחפים לא רע על חוסר ידע וניסיון, אבל לא מחליפים כישרון ולא הופכים כל אוויל מקליק לרוברט קאפה או אפילו להלמוט ניוטון.

התופעה הזו מתוארת בכללותה כמעבר מצילום מכני ואופטי לצילום ממוחשב, שבו התוכנה מדמה, משפרת ומחליפה את החומרה - כמו בתעשיות אחרות שכבר עברו את התהליך. בימים אלה מגיעה לעולם הצילום מהפכה חדשה, שעשויה להתגלות כמהותית כמו המעבר לצילום דיגיטלי. למהפכה קוראים "לייטרו" (Lytro), שמה של חברת הסטארט-אפ שהמציאה ופיתחה את מצלמת הלייטרו הראשונה, שתתחיל להימכר בארה"ב בשבועות הקרובים. הלייטרו נראית כמו פריזמה, ומזכירה קצת את הקליידוסקופ של ילדותי. היא מצוידת בעדשה של f/2 קבוע וזום אופטי של x8, ובתוכה מערך עצום של עדשות זעירות שקולט אור מכל שדה העומק של האזור המצולם - וגם שומר את נתוני המיקום שמהם הגיע האור.

העיצוב הבלתי שגרתי רלוונטי לתפקוד המצלמה, ולעובדה שבמובנים מסוימים זו אינה מצלמה כפי שאנחנו רגילים לחשוב עליה. המצלמות שאנחנו מכירים לוכדות פרוסה, תמונה דו-ממדית המתמקדת באותו חלק של המציאות שרצינו לצלם. הלייטרו, מנגד, היא מכשיר של "צילום שדה אור" (Light Field Photography), שלוכד קובייה תלת-ממדית של המציאות הניצבת מול עדשת המצלמה, ושומר עליה בתור תמונה חיה ונתונה לפרשנות של הצלם או הצופה.

המשמעויות רבות. בראש ובראשונה, אין יותר צורך "לעשות פוקוס" לפני שמצלמים. פשוט לוחצים, ואחר כך מחליטים באיזו נקודה או נקודות בצילום רוצים להתמקד. אפשר גם להשאיר את התצלום "חי" ולתת לצופה בו להחליט במה להתמקד - ובאותו הרגע נהפך התצלום גם למדיום אינטראקטיבי. מכיוון שהלייטרו קולטת שדה אור בכל עומקו, בנויה בה גם היכולת ליצירת אימג'ים תלת-ממדיים, שבהם אפשר לשנות את נקודת הראות של הצלם ולהשתמש בתמונה כבעצם שעליו אפשר להביט מכל זווית. הטכנולוגיה ישימה לחלוטין גם לצילום וידיאו, והחסם היחידי הוא כמות הדאטה הדמיונית שצריך ללכוד כדי לפתח מוצר מסחרי של צילום וידיאו בשדה אור. לאור קצב ההאצה שהזכרנו קודם, מדובר מן הסתם בשנים ספורות.

המשמעויות הלא טכניות של הפיתוח מעניינות אף יותר. לפני שנים רבות כתבה סוזן זונטג שלצלם אובייקט משמעו לפתח כלפיו תחושת בעלות וליצור אתו יחסים. ממילא נובע מכך שכל צלם טוב מוסיף את עצמו ואת תפישת עולמו לדרך שבה הוא ממסגר את התמונה, את הקונטרסט, את הקונטקסט, את הפוקוס, ואת הרגע שבו הוא מפעיל את הצמצם. לכן מפתיע שהלייטרו אינו מוצר של ממשלת נתניהו. חשבו על הצלמים שיצוידו בלייטרו ויגישו את תמונותיהם למיקוד ולעיבוד במשרד ראש הממשלה: משכתבי ההיסטוריה שלו יוכלו אז לרתום את הטכנולוגיה כדי לטשטש את תמונות הנשים באחורי האוטובוסים ואת היערות החרוכים, למקד את התמונה בחייל הנמלט ולא בכנופיות מחבלי תג מחיר התוקפות אותו, וכמובן, החשוב מכל: לדאוג שמנהיגנו הנערץ לעולם יישאר בפוקוס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#