"אנחנו אומת סטארט-אפ מביכה מאוד - וזאת שערורייה"

החלטת משרד החינוך לחדש את הלמידה מרחוק ואפילו להרחיב אותה הותירה מורים והורים רבים מבולבלים ומתוסכלים. אנשי חינוך בעבר ובהווה רואים במצב שנוצר הזדמנות טובה לשינוי השיטה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים38
למידה מרחוק
למידה מרחוקצילום: Daniel Castro Maia / NYT

תוכנית הלמידה מרחוק, שהגה משרד החינוך בשבוע שעבר (בפעם השלישית החודש), תפסה את רונית, אם לשלושה ילדים בגילים 8–11 ממרכז הארץ, לא מוכנה. בניגוד לפעמים הקודמות שבהן "הלמידה" כללה חצי שעה, במקרה הטוב, של שיחה נחמדה עם המורה בתוכנת זום ועוד קצת לימוד עצמי באתר משרד החינוך, הפעם היה מדובר בסרט אחר לגמרי. "קיבלנו הודעה מהמורות של הילדים, שבה נאמר לנו שהלמידה תימשך כמה שעות, תכלול בדיקת נוכחות, לימוד של חומר חדש ואפילו מבחנים", היא מספרת. "עוד עודכנו שיורידו ציון לילד שלא יעמוד במשימות".

בדרך כלל רונית זורמת עם המערכת, גם כשיש לה ביקורת. אלא שהפעם היא לא היתה מסוגלת לשתוק. היא ובן זוגה עובדים מהבית ומשתמשים במחשב. אין להם מהיכן להביא עוד מחשבים, וממילא אין אפשרות לנהל כל כך הרבה שיחות זום בבת אחת, כי תשתיות התקשורת בביתם לא מספיק חזקות. היא פנתה למורות וביקשה שיתחשבו בה, אבל נענתה בשלילה: "אלה ההנחיות", השיבו לה, "תיאלצו להסתדר". לדבריה, אפילו הבקשה לאפשר לילדים להצטרף לזום ללא וידאו — בגלל בעיה באחד המחשבים — נענתה בשלילה.

יומיים אחר כך הצליחו לשדרג את התשתיות בדרך לא דרך, השיגו שלושה מחשבים ישנים מחברים והצליחו איכשהו להתמודד עם המשימות. "עברנו בין זום לאתר משרד החינוך לחוברות הלימוד", היא מתארת, "הילדים היו חסרי אונים, אני לחוצה מתמרונים והבית כולו על גלגלים. לאף אחד לא שינה שהילדים האלה גם ככה עוברים זעזוע בימים האלה. כל מה שהיה חשוב זה שיספיקו ללמד את החומר הנדרש".

למידה מרחוק
למידה מרחוקצילום: אייל טואג

יומיים לאחר מכן הגיעה צפירת הרגעה חלקית. "פתאום אמרו שזאת בכלל המלצה", היא מספרת, "שזה לא נורא אם יחסירו שיעור ולא יורידו לאף אחד ציון. מצד אחד נרגעתי, מצד שני אין לי מלים לתאר את הזעם והתסכול מההתנהלות המחפירה הזאת של משרד החינוך".

היא לא היחידה. מאות אלפי הורים המומים נאלצו השבוע להתאים את עצמם למערכת חינוך מזגזגת, לא ערוכה ולא מותאמת למציאות. הניסיון להביא את בית הספר הביתה כשל, ולאף אחד אין מושג מה צריך לעשות מעכשיו. כדי לנסות לעשות קצת סדר, פנינו לכמה אנשי חינוך בעבר ובהווה כדי לשמוע מהם איך אפשר בכל זאת לנהל שגרת לימודים בצל קורונה, ומה צריך לעשות כדי להתאים את מערכת החינוך למציאות של ימינו.

"לדאוג שלא יפסידו חומר? זה לא האיום הכי גדול על ישראל כרגע"

פרופ׳ יולי תמיר, שרת החינוך לשעבר, הנשיאה היוצאת של מכללת שנקר, הנשיאה הנכנסת של המכללה האקדמית בית ברל.

״מערכת החינוך צריכה לעצור רגע, לקחת אוויר, להירגע ולחשוב. קרו כאן המון דברים לא פשוטים, אבל לא יכול להיות שהדבר המרכזי שמערכת החינוך תתמקד בו הוא איך ללמד את התלמידים את החומר שהם החמיצו. זה לא מה שחשוב״.

"המערכת לא היתה ערוכה מספיק למעבר ללמידה מרחוק. אבל הציפייה ממערכת החינוך לעבור ללמידה מרחוק תוך שבוע, ותוך כדי משבר עולמי ושיתוק של המשק, היתה מראש לא ריאלית"

יולי תמיר
פרופ' יולי תמירצילום: איליה מלניקוב

מה כן חשוב?

"לשמור על קשר עם התלמידים, לתת להם ולמשפחות שלהם תמיכה, לדאוג שתהיה להם חוויה חיובית יותר. לדאוג שלא יפסידו חומר? זה לא האיום הכי גדול על ישראל כרגע. באמת שצריך להירגע. אני בטוחה שהחומר בשירת ימי הביניים פחות חשוב כרגע לתלמידים, וגם לא האופן שבו פורח החצב. הם מחפשים נחמה ותמיכה. אפשר להפיק המון ידע אקטואלי מהמשבר הנוכחי בכל תחומי הלימוד, ממדעי החיים ועד אזרחות".

כל המערכת מבוססת על שינון חומר ובחינה.

״זה משהו שתמיד היה בעייתי במערכת החינוך: ההתמכרות הזאת לחומר. כולם מדברים על למידה אינטראקטיבית ופיתוח חשיבה יצירתית, ובסוף הם מפחדים 'שלא נספיק את החומר'. דווקא הרגעים הכי טובים במשבר הזה התרחשו כשהמורים והתלמידים הובילו יוזמות עצמאיות״.

מה כדאי לעשות אחרי החזרה לשגרה?

״הייתי מנסה להפחית את הלחץ במערכת החינוך, לצמצם את החומר ואת מספר שעות הלימוד ולפתוח אותה ליוזמות ולמעורבות של המורים. צריך לתת יותר חירות למורים, לאפשר להם ללמד גם מה שמעניין אותם, לשמוע אותם ולתת להם זכות ביטוי".

יש תחושה שהיתה כאן הזדמנות שהוחמצה.

בלתי מספיק

"המערכת לא היתה ערוכה מספיק למעבר ללמידה מרחוק. זה נפל עליה כמו רעם ביום בהיר וזה השאיר את ההורים, המורים והתלמידים בתחושת מבוכה ואכזבה. אבל הציפייה ממערכת החינוך לעבור ללמידה מרחוק תוך שבוע, ותוך כדי משבר עולמי ושיתוק של המשק, היתה מראש לא ריאלית. לצערי, היה יכול להיות כאן רגע של חסד שבו כולם מסתכלים על מערכת החינוך במבט יותר מרוכך ומתחשב ופחות הישגי וביקורתי, אבל הוא נעלם, וכל מה שיישאר הוא תחושת תסכול. גם ההורים מרגישים אשמים שהם לא מצליחים לבצע למידה מרחוק, וזה לא סביר. הרעיון של משרד החינוך לדחוף סדרים והוראות למורים ולהורים בלי לעצור ולבדוק אם יש להם כלים לבצע את זה נראה לי בסופו של דבר מה שיגרום הכי הרבה נזק. הנהלת משרד החינוך לא היתה צריכה לחכות להורים שיגידו שלא לכל ילד ולא לכל מורה יש בבית מחשב פנוי. המערכת היתה צריכה לחשוב ולא להתחיל בדבר אחד, לחזור חזרה, ללכת שוב קדימה ואז לחזור בחזרה".

"כדי להתמודד עם המצב צריך מנהלים עצמאיים ובעלי חשיבה יצירתית"

יעל ביבר־אביעד, מנהלת בית הספר היסודי אלונים בראשון לציון.

"המצב הנוכחי מחייב את המנהלים לגמישות מחשבתית, למחשבה פתוחה ויצירתית שתעבור מהם אל המורים ומשם לתלמידים. מצד אחד יש פה אירוע שונה מאוד מכל מה שהכרנו, ומצד שני יש הרבה מאוד דברים שלא משתנים".

מה לא השתנה?

"בבית הספר, בוודאי ביסודי, יש משהו יותר משמעותי מאשר הלמידה. ילדים באים לבית ספר בגלל החברים, והיכולת שלהם לגייס את עצמם ללמידה נובעת מהקשר עם המבוגרים. זה לא השתנה. עכשיו צריך לראות איך מתאימים את הצורך הזה ללמידה מרחוק".

"הלמידה מרחוק מחייבת את הילדים להיות עצמאים, ורובם, בוודאי בגילים הצעירים, לא חונכו להיות כאלה. אז אני כמנהלת צריכה לחשוב איך אני יוצרת מטלות באופן שלא מחייב את ההורים לשבת ליד הילדים"

יעל ביבר־אביעד, מנהלת בית הספר היסודי אלונים בראשון לציון
יעל ביבר־אביעד, מנהלת בית הספר היסודי אלונים בראשון לציוןצילום: אייל טואג

איך באמת מתאימים?

"יש הרבה קולות על כך שצריך לעשות הדרכה לצוותי חינוך על הטכנולוגיה הנדרשת. אבל לדעת לתפעל זום זה לא העניין, העניין הוא להבין ששיעור פרונטלי לפי כל המחקרים לא עובד יותר מעשר דקות — אז ברור שאי אפשר באונליין. לפני ההדרכה הטכנית חייבים להבין את האינטראקציה הדיגיטלית".

מה זה אומר?

"למה הלמידה מרחוק לא מצליחה? כי היא מחייבת את הילדים להיות עצמאים, ורובם, בוודאי בגילים הצעירים, לא חונכו להיות כאלה. אז אני כמנהלת צריכה לחשוב איך אני יוצרת מטלות באופן שלא מחייב את הההורים לשבת ליד הילדים. אני צריכה להנגיש את המשימות, לחשוב עליהן אחרת".

איך מנגישים משימות? הרי כולן ניתנות בזום.

"הזום באמת לא מיועד לכך. חשוב למצוא סביבת למידה המתאימה לעבודה עצמאית. לא כל הילדים בכיתה א' וב' יודעים לקרוא, ולכן כדי לאפשר להם להבין את המשימות אנחנו מקליטים אותן, במקום שיישארו כתובות וההורים ייאלצו להקריא אותן. מצאנו אפליקציה טובה להקלטות ואנחנו משתמשים בה. גם הילד יכול להקליט את עצמו, נניח במשימת קריאה, והמורה יכולה לשמוע את זה ולתת משוב".

קצת מסובך לתת משוב בזום. רוב המורות מעדיפות לשים את הילדים על השתק כדי שיוכלו להעביר את החומר.

"נכון, זום הוא לא מערכת אינטראקטיבית, אלא משחזרת את שיטת הלימוד בכיתה המסורתית. אני הבנתי שהדבר הכי חשוב לילדים הוא התגובה".

הבעיה היא שיש כל כך הרבה פלטפורמות שהילדים נאלצים לתפעל: גוגל לכיתה, זום, וואטסאפ, האתר של משרד החינוך. זה מייצר בלאגן גדול.

"אנחנו משתמשים באפליקציה אחת: גוגל לכיתה. שם רואים את הילדים והם יכולים להגיב. גם למיקרוסופט יש פלטפורמה כזאת. אלה סביבות מותאמות מבחינת רמת האבטחה והן חינמיות".

פערי תקשוב

אז אנחנו מדברים על הנגשה ועל ממשק אחד? זה מה שעושה את ההבדל בין למידה מרחוק טובה ללא מספיק טובה?

"למשל, חשיבות הלמידה הדיפרנציאלית. כולם יודעים שכיתה היא הטרוגנית, ויש פערים גדולים בין התלמידים. לכן צריך לחשוב על התאמה של המטלות. במידה רבה, למידה באונליין מאפשרת לתת משימות שונות לכל תלמיד. בשפה, למשל, אנחנו משתדלים לעבוד עם טקסטים שרלוונטיים לחיי הילדים ולא עם דברים שכבר מזמן לא מעניינים אותם. על אותו טקסט אני נותנת משימות ברמות קושי שונות, ולילדים יש אפשרות לבחור. בניגוד לנטייה המסורתית לחשוב שהילדים יבחרו רק במשימה הקלה, הם לא פועלים כך. הם יכולים להתחיל מהמקום שבו הם מרגישים טוב, ואם הם מצליחים הם עוברים שלב. המשמעות היא שבמקום למיין את הילדים אנחנו ממיינים את המשימות. לפעמים גם אם תלמיד הוא טוב, הוא קם הפוך ולא רוצה להתמודד עם קושי גדול. השיטה הזאת מאפשרת לו להתחיל ממקום פחות גבוה ולהתקדם".

אז הלמידה מרחוק שנכפתה עלינו יכולה להיות דווקא הזדמנות למשהו חדש?

"לא הייתי בוחרת בזה, אבל אפשר לעשות את זה נכון. רבים מעריכים שהמשבר יימשך זמן רב, שלא לדבר על האתגרים הביטחוניים שאנחנו תמיד מתמודדים עמם. לכן חשוב מאוד שמנהלים יהיו אוטונומים ושיהיו אנשים חושבים. על המתווה שנשלח אלינו ממשרד החינוך עם סיום חופשת הפסח נכתב 'המלצה', ומאחר שנערכתי למצב שבו יופסקו הלימודים — כי הבנתי שלא נחזור לכיתות כל כך מהר — יכולתי לנהל את זה כפי שנראה לי נכון מתוך יכולת קריאת המציאות שלי, ובלי להמתין שהתובנות איך נכון לעבוד יגיעו גם למטה".

"זאת אומת סטארט־אפ מביכה מאוד, וזאת שערורייה"

ד״ר סראב אבו רביעה קווידר מהמחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון, חברה בצוות המומחים של המשבר — התארגנות של חוקרים ומומחים בתחומים שונים.

״אני גרה במרחק של כמה עשרות מטרים ממגדלי ההיי־טק שבנו ליד אוניברסיטת בן גוריון. ישראל נחשבת אומת הסטארט־אפ, ועדיין חלקים כל כך גדולים מהאוכלוסייה נותרו בלי אינטרנט ובלי מחשב. זאת אומת סטארט־אפ מביכה מאוד, וזאת שערורייה".

ד״ר סראב אבו רביעה קווידר
ד״ר סראב אבו רביעה קווידרצילום: Dani Machlis

"לרוב המשפחות בכפרים הלא מוכרים בנגב אין בכלל מחשב ואין להם תשתיות אינטרנט שמתאימות ללמידה מרחוק. יש כאן כמות גדולה של תלמידים שבמשך יותר מחודש לא היו בקשר עם בתי הספר שלהם ולא למדו בכלל"

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רק ל–43% מהאזרחים הערבים יש מחשב בבית לעומת ל–77% מהאזרחים היהודים, ובחלק מהיישובים יש גם בעיה של תשתיות אינטרנט מיושנות.

״המצב בציבור הבדואי ובכפרים הלא מוכרים גרוע עוד יותר. לרוב המשפחות בכפרים הלא מוכרים בנגב אין בכלל מחשב ואין להם תשתיות אינטרנט שמתאימות ללמידה מרחוק. מדובר ב–100–120 אלף תושבים, ש–80% מהם עניים. זאת אוכלוסייה אנלפבתית, ואין להם את הכלים הדרושים כדי לתווך את הלמידה הזאת לילדיהם. יש כאן כמות גדולה של תלמידים שבמשך יותר מחודש לא היו בקשר עם בתי הספר שלהם ולא למדו בכלל".

איך אפשר לעזור להם?

"בטווח הקצר יש כמה פתרונות פשוטים מאוד. היה אפשר להציב בכל כפר אוטובוס עם תשתית WiFi וזה היה יכול לפתור חלק מהבעיה, אבל נראה שאף אחד לא התייחס לכך. צריך לשאול באופן רציני מה לעשות כדי לצמצם את הפערים בין התלמידים במהלך שנת הלימודים ובלימודים שיתקיימו בחופש הגדול, ולמקד את הסיוע במי שצריך אותו הכי הרבה. צריך לתכנן מחדש את המבנה של שנת הלימודים הבאה. כל הילדים נפגעו. אנחנו רואים תלמידים שחושבים שהם בחופשה. יש גם מקום לייעל את הלמידה מרחוק".

איך?

״לשמור על שיעורים קצרים שחוזרים על תחומי הלימוד הכי חשובים ורלוונטיים. לא צריך להכניס עכשיו שיעורי אמנות, שרק מעמיסים על ההורים והתלמידים, אלא ללמד רק את המקצועות החשובים ביותר ואת הנושאים הכי חשובים במקצועות האלה".

נילי אבינון, יזמת בתחום החינוך
נילי אבינון, יזמת בתחום החינוךצילום: נמרוד אבינון

"אני לא רואה שום ערך בתלות שפיתחנו בזום, להפך. זאת פלטפורמה שמבוססת על אנטי־למידה, פשוט לקחו מערכת שעות קבועה מראש, עם שיעורים ארוכים ונוכחות חובה והעבירו למחשב. זה בלתי נתפש"

"לקחו את המאה ה–19 ודחפו אותה בכוח למאה ה-21"

נילי אבינון, יזמת בתחום החינוך, שותפה ומנהלת שיווק עסקי בסטארט־אפ אדג׳ אתגרים בחינוך ולשעבר סמנכ"לית תנועת הכל חינוך

"משרד החינוך מנסה לדחוף בכוח את כל מה שקורה בבית הספר לתוך תשתית טכנולוגית, כמו זום", אומרת נילי אבינון. "זה לא טוב לאף אחד. התלמידים מכבים את הווידאו והמורים מוצאים את עצמם מתמודדים לאורך שעות ארוכות עם טכנולוגיה שלא מאפשרת להם להביא לידי ביטוי את עצמם ואת היחס האישי לתלמידים. שני הצדדים יוצאים נפסדים לחלוטין. צריך לדבר על למידה מקוונת ולא על למידה מרחוק. לקחו את המאה ה–19 ודחפו אותה בכוח למאה ה–21".

יש פתרון אחר?

"יש המון פתרונות דיגיטליים זמינים כבר היום, שמאפשרים למורים לעשות תיווך אישי לחומר, ולהתאים את הלימודים לצרכים של כל ילד. זה פספוס אדיר שבמקום להיחשף אליהם ולהשתמש בהם, כולאים אותם בזום. המורים לא חייבים לשדר לתלמידים שיעורים במשך שעות, הם יכולים לתת לכל אחד מהם לעשות תרגילים שמתואמים להם באופן אישי, לתת להם זמן לתרגל וללמוד, לחזור אליהם מאוחר יותר ולתת להם משוב. בזמן שיתפנה למורים הם יוכלו לפתח חומרי לימוד ותוכניות חדשות. הסטארט־אפ שלנו פיתח מנוע חיפוש בשם ספרה (sphera.education), שמאפשר למורים ולהורים לחפש את הפתרונות הדיגיטליים המתאימים לכל תלמיד מתוך מאגר של קרוב ל–100 פתרונות. ההורים והמורים מוצפים בהמון מידע ופתרונות מסוגים שונים, וצריך לכוון אותם".

את מסבכת את המורים. במקום לשדר לכולם בלייב הם יחפשו פתרון לכל תלמיד.

"להפך. אם הם יעשו את זה, יתפנה להם המון זמן, והם ייהפכו לרלוונטים יותר לתלמידים ולמורים, וכשהם יחזרו ללימודים, לתלמידים יהיו פחות פערים. זה לא מסובך, והמורה יכול לקבל מכל פלטפורמה מידע שמסכם את החוזקות והחולשות של התלמידים, ומה בדיוק הם עשו כל היום. המורים מכירים את התלמידים. למשל, אם אחד מהם מתקשה באנגלית, המורה צריך לזהות את הקושי הזה ולסייע לתלמידים למצוא פתרונות. זה מה שאמור לקרות במערכת חינוך טובה".

התלמידים וההורים יסכימו?

"חייבים לפתח אצל התלמידים את המיומנויות ללמידה עצמית. זאת המיומנות הכי בסיסית שמדברים עליה, ללמד תלמידים איך ללמוד, אבל מערכת החינוך לא תומכת בזה בכלל. המורים שפונים אלי מאוד מתוסכלים מכך שתלמידים לא לוקחים על עצמם משימות ועומדים בהן. הרגלנו תלמידים להיות פסיבים מגיל מאוד צעיר, אז מחר בבוקר אפשר להתחיל לשנות את המצב".

לימודים מרחוק
לימודים מרחוקצילום: אייל טואג

כלומר, התלות של המערכת בזום רק מזיקה לתלמידים.

"אני לא רואה שום ערך בתלות שפיתחנו בזום, להפך. זאת פלטפורמה שמבוססת על אנטי־למידה, לא מערכת שמלהיבה את התלמידים. פשוט לקחו מערכת שעות קבועה מראש, עם שיעורים ארוכים ונוכחות חובה והעבירו למחשב. זה בלתי נתפש. מה התלמידים לומדים? שמה שחשוב הוא שהם יהיו נוכחים בבית הספר? שהלמידה עצמה לא חשובה? חבל מאוד שאנחנו ממשיכים לשים דגש על הוראה במקום על למידה. מה זה בכלל משנה אם התלמיד השתתף בשיעור ואם הוא התעורר ב–8:00? מה שמשנה הוא שהם תירגלו ולמדו. היתה כאן הזדמנות אדירה לאפשר הרבה יותר גמישות למורים ולתלמידים, אבל במקום זה כולם נצמדים לביורוקרטיה של שעות הוראה ובדיקת נוכחות".

איך פיספסנו את ההזדמנות?

"המערכת לא יודעת אחרת. המורים לא אשמים. אם היו נותנים להם יותר מרחב פעולה הם היו פורצים עם היצירתיות שלהם, וגם המורים החלשים היו יכולים לקבל כלים. השמרנות כאן מאוד גדולה. במקום לקחת את המשבר וללמוד ממנו איך להתקדם, אנחנו שוקעים לתוך המוכר והקיים״.

"למידה בזום? כמו לאכול עם אף סתום"

פרופ׳ יורם הרפז, מרצה לחינוך במכללה האקדמית בית ברל.

״היתה פה הזדמנות לשינוי מערכת החינוך, אבל ההוראה החלופית כשלה. נביאי הדיגיטציה, ההוראה והלמידה מרחוק אומרים לנו כבר שנים ׳תנו לנו הזדמנות׳, אז הם קיבלו את ההזדמנות ולא עמדו בה. אומרים לנו כבר שנים שהילדים בכלל לא צריכים מורים כי הם יכולים למצוא הכל באינטרנט, אבל האלטרנטיבה הדיגיטלית איכזבה, החינוך הדיגיטלי כשל, והלמידה בזום שעוררה בתחילת הדרך התלהבות המאיסה את עצמה. אנשים מרגישים שזה כמו לאכול עם אף סתום. אני חושב שכמו שבסוף פסח אנשים מתגעגעים ללחם, ופתאום מתחילים להעריך את גושי הבצק האלה שלא עוררו בהם עד כה כמיהה מיוחדת, אז גם אחרי הקורונה אנשים יתגעגעו לבית הספר ויראו אותו באופן חדש. ואז הכוחות השמרניים שלא רוצים לשנות את מבנה בית הספר ינצחו. לכן אני חושב שלא תהיה פה מהפכה. אני חושב שהמבנים הישנים ישתקמו ויחזרו לתפקוד מיד, כי יש גם המון אנשים שתומכים בהם".

"המורים יודעים שכאשר הם נמצאים בבתי הספר, התלמידים הם קהל שבוי, אבל במקרה של למידה מרחוק הם פשוט יכולים לסגור את הווידאו וללכת לישון. המורים חייבים לעניין את הילדים ולהיות אינטראקטיבים"

פרופ' יורם הרפז
פרופ' יורם הרפזצילום: מוטי מילרוד

רגע, התלמידים באמת נולדו לעולם דיגיטלי, הלמידה הרגילה לא מעניינת אותם.

"זה נכון, אבל כנראה שעדיין לא הגענו למצב שבו אפשר לעבור ללמידה וירטואלית. באופן כללי, החברה לא מעוניינת במהפכות חינוכיות. עובדה שהמשכנו לקיים את בתי הספר חרף הביקורת הרבה על המערכת. אולי אנשים למדו פתאום להעריך את בית הספר, אף על פי שהוא משמים ותפל. הם מתגעגעים לבית הספר ורוצים לצאת לעבודה, וגם הילדים מתגעגעים — שזה מפתיע. אני מניח שהם מתגעגעים בעיקר להפסקות ולחברים, ולא ללימודים על מבנה האטום, אם כי גם הגירוי האינטלקטואלי גם חסר להם. מתברר שהמסגרת הזאת לא כל כך שנואה. אני מאמין שגם ההורים מעריכים היום יותר את העבודה של המורים. אחרי המגפה, אנשים יהיו פחות נלהבים לבצע מהפכות כמו לשמור על בתי הספר כמסגרת חברתית וקהילתית ולבצע את רוב הלימודים מרחוק".

זה מבאס מאוד.

"אבל יכול להיות שבדרך נראה כמה שינויים מעניינים. תוכנית הלימודים המקודשת כבר לא כל כך מקודשת, מורים שרוצים לשמור על קשב בלמידה מרחוק חייבים לפתח אמצעים שמותאמים יותר לצורכי התלמידים, יכול להיות שהבגרויות יאבדו את מעמדן".

מה המורים יכולים לעשות בינתיים כדי לשפר את החוויה של התלמידים?

"המורים יודעים שכאשר הם נמצאים בבתי הספר, התלמידים הם קהל שבוי, אבל במקרה של למידה מרחוק הם פשוט יכולים לסגור את הווידאו וללכת לישון. זה שם את המורים במצב שבו הם חייבים לעניין את הילדים ולהיות אינטראקטיבים. כדי לעשות את זה הם חייבים לצאת מאזור הנוחות שלהם, לחשוב על משימות אקטואליות שנוגעות לכאן ולעכשיו, להדליק את הדמיון והרגש של התלמידים ולהפעיל אותם. אם הם יצליחו, יכול להיות שבסוף נקבל מורים חדשים שצמודים פחות למערכי השיעור ולתוכניות הלימודים. יש להם הזדמנות להיות יצירתיים ולהמריא, ללמד דברים שמעניינים אותם בדרכים שמעניינות אותם".

כיתה ריקה בבית ספר באשקלון, בחודש שעבר
כיתה ריקה בבית ספר באשקלון, בחודש שעברצילום: אילן אסייג

"נדהמתי לגלות שההנחה היא שלכולם יש מחשבים"

פרופ׳ יוסי דהאן
פרופ׳ יוסי דהאן

"הפתרון הכי פשוט ומתבקש הוא להתחיל להפעיל את תוכנית 'מחשב לכל ילד'. עלות רכישת המחשבים לא גבוהה כבעבר, משרד החינוך יכול לערוך סקר צרכים, ואפשר גם לגייס את המגזר הפרטי"

פרופ׳ יוסי דהאן, ראש חטיבת זכויות האדם במרכז האקדמי למשפט ועסקים ויו״ר מרכז אדווה. חבר בצוות המומחים של המשבר — התארגנות של חוקרים ומומחים בתחומים שונים

״הלמידה המקוונת מעצימה את האי־שוויון, ובישראל זה קורה בצורה קיצונית כי כבר היום האי־שוויון בין התלמידים הוא הגבוה ביותר מכל מדינות ה–OECD. כשהסתכלתי על נוהלי החירום והלמידה מרחוק של משרד החינוך מהשנים האחרונות, נדהמתי לגלות שהם מניחים שלכולם יש מחשבים ושלכולם יש אינטרנט. באמת שלא האמנתי לזה. מה עם ילדים עניים, הציבור החרדי והציבור הערבי? גם במעמד הביניים אין מחשב לכל תלמיד. זה פשוט עיוורון. על מה חשבתם? מה עבר לכם בראש? זה כמו שיגידו לכם שאתם חייבים להגיע לעבודה באוטו בלי מנוע".

וזאת רק ההתחלה של האי־שוויון.

״כן, כי לא לכולם יש תנאים פיזיים ללמידה מרחוק. בישראל חיים מעל ל–800 אלף ילדים עניים. גם אם יש להם מחשב, לא תמיד יש להם מרחב פיזי ראוי ללמוד בו, ולא תמיד ההורים שלהם יכולים לסייע. אבל אי אפשר להתחיל לדבר על שאר הדברים אם אין את התשתית הבסיסית. היה אפשר לדאוג לחיבור לאינטרנט ולפחות לטאבלט לכל תלמיד. כ–60% מהחברה החרדית לא מחוברים לאינטרנט. אוכלוסייה נוספת שנמצאת בתחתית סדר העדיפויות היא ילדי מבקשי המקלט. להם אין שום תמיכה כלכלית או חופשה ללא תשלום. כל הלמידה מרחוק לא מתייחסת לתנאים החברתיים והכלכליים שבה היא מתקיימת. זה הייפ ריקני לחלוטין".

לא לכולם יש

מה צריך לעשות?

"הפתרון הכי פשוט ומתבקש הוא להתחיל להפעיל את תוכנית 'מחשב לכל ילד'. עלות רכישת המחשבים לא גבוהה כבעבר, משרד החינוך יכול לערוך סקר צרכים, ואפשר גם לגייס את המגזר הפרטי. מדינות אחרות מספקות תשתיות למידה לאזרחים שלהן״.

"הטכנולוגיה תשנה את התודעה של המורים"

פרופ׳ מנואל טרכטנברג, בית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, לשעבר יו"ר הות"ת ויו"ר המועצה הלאומית לכלכלה

״המשבר הזה תוקע את הילדים בבית, ואז בעצם כולם נחשפים במכה אחת לטכנולוגיה של למידה מרחוק ולכך שהאפשרות הזאת קיימת. החשיפה הזאת, עם כל הבעייתיות שיש בה, היא פנטסטית, כי היא משנה את התודעה של המורים, התלמידים וההורים. כשנחזור לאיזושהי שגרה, אפשר יהיה להישען יותר על הלמידה המקוונת. יש פה הזדמנות של ממש".

תשמע, זה לא ממש עובד.

״כי למידה מקוונת דורשת פיתוח של פדגוגיה אחרת. מי שחושב שלימודים אונליין זה לקחת את השיעור שהיית מעביר עם לוח וגיר מול הכיתה, ולעשות אותו במשך שעה מול הזום, טועה בגדול. זה ממש לא אמור לעבוד ככה. פרקי הזמן של הוראה מרחוק הם עד 15 דקות כי אין קשב, ולכן צריך לשלב בה מטלות ודברים אחרים. ניהול הזמן פה מורכב יותר. ברור שהמורים יצטרכו לעבור תהליך של למידה. זה קשה אבל אפשרי. יש פתרונות מעולים שפיתחו בעולם, ומלאי של קורסים מקוונים שאפשר לקחת מהם דוגמה. צריך לזכור שיש בה גם משהו שוויוני יותר. אם בבית ספר מסוים יש את הקורס הכי טוב לאנגלית למשל, תלמידים במקומות אחרים יכולים לקבל גישה לאותו קורס בדיוק".

"הממשלה חייבת למצוא מתודולוגיה שתאפשר לפתוח את מערכת החינוך, בהדרגה ומהכיתות הנמוכות. אין מנוס מזה. חייבים לאפשר להורים לחזור לעבודה, אחרת סיר הלחץ הזה יתפוצץ"

פרופ' מנואל טרכטנברג
פרופ' מנואל טרכטנברגצילום: מוטי מילרוד

הבעיה היא שלא לכולם יש מחשב.

"זאת באמת בעיה, אבל כשבתי הספר יחזרו לשגרה אפשר יהיה לטפל בה. היום זה לא אתגר גדול כמו בעבר. נהיה חייבים לפתוח את בתי הספר. אי אפשר להיתלות בלמידה מרחוק כדי לתרץ את אי־פתיחת בתי הספר".

איך אפשר לפתוח את בתי הספר? אין מסכות, אין אלכוג׳ל, אי אפשר להפריד את הילדים.

"אז הממשלה חייבת למצוא מתודולוגיה שתאפשר לפתוח את מערכת החינוך, בהדרגה ומהכיתות הנמוכות. אין מנוס מזה. אי אפשר להמשיך ולגרור את הסיטואציה הזאת. למשפחה הישראלית יש 3.1 ילדים בממוצע, ומצד שני שיעור התעסוקה גבוה במיוחד. חייבים לאפשר להורים לחזור לעבודה, אחרת סיר הלחץ הזה יתפוצץ. נראה כאילו מנסים לא להחליט כדי למשוך את המצב עד לחופשת הקיץ. אסור שזה יגיע לשם. צריך גם לערוך התאמות בשנת הלימודים הבאה מבחינת החופשות ותוכניות הלימודים, כי חלק גדול משנת הלימודים הנוכחית כבר נמחק".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker