ההקלטות, המתנות, הסיגרים והשמפניות: מה הסיכוי של נתניהו להיחלץ ממשפט?

המלצות המשטרה להעמיד לדין את ראש הממשלה מצטרפות לשורה ארוכה של המלצות וכתבי אישום נגד נבחרי ציבור ב–20 השנים האחרונות, שחלקם אף מצאו עצמם בכלא ■ מתי ההמלצות נהפכות לכתב אישום ומה אפשר להסיק מכך על תיקי נתניהו?

שוקי שדה
שוקי שדה
שתי מפגינות עוטות מסיכות של בנימין ושרה נתניהו בהפגנה נגד השחיתות, בדצמבר
שוקי שדה
שוקי שדה

"זה ניסיון להדיח ראש ממשלה מכהן".

אם המשפט הזה נשמע לכם מוכר, אתם בוודאי מייחסים אותו לבנימין נתניהו או מקורביו, שמרבים להשתמש בו בווריאציה כזו או אחרת כאשר הם מדברים על חקירות ראש הממשלה. אבל האמת היא שאלה המלים שיצאו מלשכת ראש הממשלה אריאל שרון בינואר 2003, בתגובה לפרסום ב"הארץ" של ברוך קרא, שחשף אז את החקירה המשטרתית במה שידוע כ"פרשת סיריל קרן".

בפרסום זה נחשף כי הפרקליטות מבקשת לחקור כיצד הגיעו 1.5 מיליון דולר מחשבונו של יהודי עשיר מדרום אפריקה בשם סיריל קרן לשרון. חשיפה זו, במהלך מערכת הבחירות של 2003, לא הפריעה לשרון לנצח בגדול ולהביא לליכוד 40 מנדטים. לאחר מכן החקירה ליוותה את כל תקופת כהונתו וכותרות אודותיה אף התפרסמו כמה ימים לפני התמוטטותו בינואר 2006, שלמעשה סתמה את הגולל על הפרשה בכל הנוגע לשרון עצמו (התיק נגד בנו גלעד נסגר רק ב–2013).

במשך 21 שנה, מאז ינואר 1997 שבה התפוצצה פרשת בר־און־חברון בתקופת הקדנציה הראשונה של נתניהו כראש ממשלה, חקירות פליליות מלוות ראשי ממשלה כצל, ובדרך כלל ממשיכות ללוות אותם גם אחרי שעזבו את התפקיד. נתניהו, מלבד פרשת בר־און־חברון, היה חשוד גם בפרשת עמדי, חקירה שהחלה כמה חודשים לאחר שסיים את הקדנציה הראשונה שלו, ובה נחשד כי ניצל את מעמדו כראש ממשלה כדי שהמדינה תממן עבור משפחתו עבודות פרטיות שביצע עבורם קבלן ההובלות אבנר עמדי, ובחשד שבני הזוג נתניהו ניסו להעביר לרשותם מתנות שקיבלו בתקופה שבה היה נתניהו היה ראש הממשלה.

מחליפו של נתניהו, אהוד ברק, נחשד בפרשת העמותות, שבה הועבר כסף מעמותות בתחום הרווחה לקמפיין הבחירות שניהל ב–1999, שרון נחשד בפרשות האי היווני, מימון הבחירות וסיריל קרן, ואהוד אולמרט הסתבך בפרשות מרכז ההשקעות, ראשונטורס ומעטפות הכסף שקיבל מאיש העסקים היהודי־אמריקאי משה טלנסקי, שלא לדבר על פרשת הולילנד שהתפוצצה שנה לאחר שעזב את לשכת ראש הממשלה, שבגינה אף נכנס לכלא.

כל פרשות אולמרט, ראש הממשלה הראשון והיחיד עד כה שריצה עונש מאסר, נגעו לדברים שקרו עוד לפני שנכנס לתפקידו הרם. עד לפני שנה וקצת נדמה היה שנתניהו חומק מגורל זה, אבל אז הגיעו פרשות 1000 — טובות ההנאה מארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר; ו–2000 — יחסי התן וקח עם מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, שנחקרו במשטרה בשנתיים האחרונות. בהמלצות המשטרה שפורסמו השבוע נכתב כי יש תשתית ראייתית לעבירות שוחד של נתניהו בשתי הפרשות.

הכוח משחית? פרשות השחיתות שבהן נחשדו אישי ציבור בולטים )השנים מתייחסות לשנה שבה נפתחה החקירה(

למרות השחיתות העשירה של נבחרי הציבור בשני העשורים האחרונים, בכל זאת נרשם כאן תקדים — נתניהו הוא ראש ממשלה שחשוד בעבירות שבוצעו בזמן היותו בתפקיד הבכיר ביותר. "עוד לא היה מצב שבו הציבור בישראל יודע מגורם משטרתי, שחקר את הדברים, כי ראש ממשלה מכהן קיבל טובות הנאה בהיקפים כאלה, דברים שנעשו בזמן שהוא מכהן בתפקיד", אומר ד"ר דורון נבות, חוקר שחיתות מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ומחבר הספר "שחיתות פוליטית בישראל".

חקירות ראשי ממשלה, מטבען, מרכזות את מרב תשומת הלב הציבורית, אבל שחיתות לא חסרה בדרג השלטוני הקרוב — שרים או חברי כנסת. למשל, אהרון אבוחצירא, מנהיג מפלגת תמ"י ושר הדתות בממשלת בגין, הורשע בתחילת שנות ה–80 בעבירות מרמה, גניבה והפרת אמונים, אך לא נגזר עליו עונש מאסר. זו אולי הפרשה הראשונה הגדולה של העידן החדש בפוליטיקה הישראלית, זה שאחרי מהפך 1977, אבל הפרשה המשמעותית ביותר היא פרשת דרעי, שליוותה את הציבור הישראלי במשך שנות ה–90, עד שבסופו של אותו עשור נגזרו על מנהיג ש"ס, שר הפנים אריה דרעי, שלוש שנות מאסר.

כיום דרעי שוב מכהן כשר פנים ושוב יש נגדו חקירה פלילית בקשר לעסקי נדל"ן משפחתיים, והוא חשוד בעבירות מס, הלבנת הון, מרמה והפרת אמונים. לפי פרסומים בתקשורת, המשטרה תמליץ בקרוב על הגשת כתב אישום נגדו.

בנוסף, בקדנציה הנוכחית של הממשלה יש המלצות משטרה נגד שר הרווחה, חיים כץ, בפרשת התעשייה האווירית, הנוגעת, בין היתר, לאופן שבו פקד כץ את עובדי החברה לליכוד. במקביל, כץ חשוד בעבירות שוחד ושימוש במידע פנים, יחד עם מוטי בן ארי, יועץ פיננסי המקורב לטייקון קובי מימון, בפרשה הקשורה למסחר במניות באחת החברות הקשורות למימון.

כמו כן, יו"ר הקואליציה לשעבר, ח"כ דוד ביטן מהליכוד, חשוד בקבלת שוחד מאנשי עסקים תמורת קידום תוכניות בנייה בראשון לציון ובערים נוספות, ולפי החשדות שמתפרסמים מדי שבוע, נראה שגם כאן תהיה המלצה לכתב אישום מצד המשטרה, שאף גייסה עד מדינה בפרשה.

אהרון אבוחצירא
אהרון אבוחציראצילום: דניאל רוזנבלום
דוד ביטן הכניסה ללהב 433
דוד ביטן הכניסה ללהב 433צילום: אילן אסייג

ההגנה הכי טובה — התקפה

בינתיים נראה שההיסטוריה חוזרת לא רק בשמות החשודים, כמו נתניהו ודרעי, אלא גם באופן שבו מתנהלת חקירה של איש ציבור בכיר. זו חקירה ממושכת עם זרקורים גדולים של התקשורת, המלצות משטרה, דיונים בפרקליטות ולאחר מכן שימוע. במקרה של כתב אישום — נבחר הציבור עומד למשפט.

הטענה שחוזרת על עצמה מפי החשודים היא שהגורמים שחושפים וחוקרים את השחיתות — תקשורת, משטרה או הפרקליטות — רודפים את הנחקר ממניעים זרים. לפי כל הסימנים, בחודשים הקרובים יעבור מוקד ההתקפות בחקירות נתניהו ממשטרת ישראל לפרקליטות וליועץ המשפטי לממשלה, בהתאם להחלטות שיתקבלו שם. גם זה לא חדש, אם כי לא כל הפוליטיקאים נהגו כך לאורך השנים.

בתקופת אולמרט היתה מערכת אכיפת החוק מטרה לביקורת קטלנית. זכורה במיוחד המלצתו של העיתונאי אמנון דנקנר לפרקליט המדינה דאז משה לדור, ש"יתאבד" לאחר הזיכוי של אולמרט בפרשת מעטפות הכסף של טלנסקי ב–2012, על אף שממש באותו פסק דין הורשע אולמרט בעבירה של הפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות. הזיכוי במעטפות הכסף, אגב, נהפך כעבור כמה שנים להרשעה, בעקבות מידע שהגיע משולה זקן והמשפט החוזר שנערך.

"כל פעם שיש פרשה — מתקיפים", אומר ניצב משנה בדימוס מאיר גלבוע, שהיה החוקר הראשי בפרשת דרעי ולאחר מכן יועץ מבקר המדינה למלחמה בשחיתות. "בהתחלה מתקיפים את המשטרה ואומרים 'חכו שזה יגיע לפרקליטות ויתגלה שהכל עורבא פרח'. כשהתיק בפרקליטות אומרים 'חכו שזה יגיע לבית המשפט'. גם על מבקר המדינה היו כמובן התקפות. בפרשת דרעי המשטרה היתה מושא לביקורת בלתי פוסקת. אני זוכר שפעם אחת אמרו עלי שערכתי חיפוש בבית של דרעי ושברתי כוס, מה שכמובן לא היה ולא נברא, כי לדרעי היתה חסינות וכלל לא ערכנו חיפוש בביתו".

לדברי ניצב בדימוס אריה עמית, למתקפות הבלתי פוסקות על המשטרה יש מחיר. "על קצינים וחוקרי המשטרה המתקפות האלה לא משפיעות", הוא אומר. "הבעיה היא שזה פוגע באמון הציבור במשטרה. המשטרה היא גוף שמבוסס על שיתוף פעולה עם אזרחי המדינה. אם ציבור גדול מפסיק להאמין למשטרה, זה גורם נזק עצום לכל מי שחי כאן".

אהוד אולמרט בבית המשפט
אהוד אולמרט בבית המשפטצילום: ניב אהרונסון

בכירים ונחקרים

את פרשות השחיתות אפשר לסווג, באופן דיכוטומי, לכאלה שנוגעות לכסף או טובות הנאה אישיות ולכאלה הקשורות בהשגת ושימור כוח פוליטי באופן פסול ובניגוד לחוק.

ראש הממשלה לשעבר ברק — וגם מזכיר ממשלתו, כיום יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג — נחקרו בפרשה שנגעה למימון לא חוקי של בחירות 1999, שבה נעשה שימוש מתוחכם בעמותות עם מטרות ציבוריות לכאורה, אך כאלה שבפועל הזרימו כספים לקמפיין פוליטי. אצל ברק המשטרה היא זו שהמליצה — כשנה לאחר שעזב את תפקידו — לסגור את התיק נגדו (לאחר מכן נסגר גם התיק נגד הרצוג).

במקרה של שרון היו פרשות משני הסוגים. שרון היה חשוד בעבירה על חוקי מימון הבחירות של פריימריז 1999 בליכוד, פרשה שבה נחקר כחשוד במשטרה אך התיק נגדו נסגר — במידה רבה מכיוון שבנו, מנהל הקמפיין עמרי שרון, הוא זה שבסופו של דבר לקח את האשמה על עצמו ואף ריצה עונש מאסר של תשעה חודשים. פרשת סיריל קרן קשורה לפרשה זו, מכיוון שהכסף שהתקבל נועד לכסות כספים ששרון היה אמור להחזיר בגין המימון הלא חוקי של הפריימריז.

הפרשה החמורה יותר של שרון, "האי היווני", נוגעת לטובת הנאה אישיות. בנו, גלעד שרון, קיבל לכאורה מהקבלן דוד אפל 3 מיליון דולר — שלפי גלעד שרון נגעו למיזם של פיתוח קולחוזים ברוסיה — מיזם שלפי החשד היה לא יותר מדרך להעברת כספים לראש הממשלה דאז.

גם שר הביטחון, אביגדור ליברמן, נחקר בפרשות משני הסוגים. ליברמן היה חשוד בעבירות על מימון מפלגות בקמפיין הבחירות של 2001 של ישראל ביתנו, אך תיק זה נסגר כעבור שבע שנים על ידי היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז. ליברמן אף הועמד לדין בגין הפרת אמונים בעקבות מידע על פרשת חברות הקש שבה נחשד שקיבל ממקורבו, שגריר ישראל בבלארוס, וזוכה בתיק זה. חברות הקש הוא התיק המשמעותי יותר של ליברמן, שבמסגרתו נחשד כי הוזרמו כספים רבים לחברות קש שבבעלות מקורביו. למשל, בחשבון של בתו מיכל נחתו 7 מיליון שקל, כשהיתה בת 21 בלבד.

אריאל שרון
אריאל שרוןצילום: אבי אוחיון / לע"מ

אברהם הירשזון, שר אוצר בממשלת אולמרט, התפטר מתפקידו ב–2008 לאחר פתיחת חקירת משטרה נגדו. ב–2009 הוא הורשע בגניבה של כ–2 מיליון שקל מכספי הסתדרות העובדים הלאומית, ורוב הכסף הועבר לו במעטפות מזומנים. בנוסף, הירשזון נהג לאכול במסעדות יוקרה על חשבון כספי ציבור. הירשזון נידון לחמש שנות מאסר וחצי, וב–2013 השתחרר מהכלא.

שר הרווחה לשעבר מש"ס, שלמה בניזרי, הורשע ב–2008 בקבלת שוחד של מיליוני שקלים מקבלן כוח האדם משה סלע. על בניזרי נגזרו ארבע שנות מאסר, וב–2012 הוא השתחרר מהכלא.

השחיתות לא פסחה גם על המעמד הרם של נשיא המדינה. הנשיא השביעי, עזר ויצמן, נאלץ לפרוש מתפקידו בשנת 2000, לאחר שנפתחה נגדו חקירת משטרה בגין קבלת כספים לא חוקיים מאנשי העסקים אדוארד סרוסי ורמי אונגר.

השר לשעבר בנימין בן־אליעזר נאלץ להסיר את מועמדותו לתפקיד הנשיא ב–2014, בעקבות חקירה פלילית שנפתחה נגדו בגין קשריו עם קבלנים וכסף שקיבל לבניית ביתו הפרטי ביפו. בן־אליעזר מת ב–2016 במהלך המשפט שבו עמד לדין בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים.

אברהם הירשזון שחרור מכלא
אברהם הירשזון משתחרר מהכלאצילום: ירון קמינסקי

אברהם הירשזון, שר אוצר בממשלת אולמרט, התפטר מתפקידו ב–2008 לאחר פתיחת חקירת משטרה נגדו. ב–2009 הוא הורשע בגניבה של כ–2 מיליון שקל מכספי הסתדרות העובדים הלאומית, ורוב הכסף הועבר לו במעטפות מזומנים

"נתניהו עושה הכל כדי לבצר את שלטונו, כולל פגיעה בשלטון החוק"

לנתניהו, שברזומה שלו יש (בשלב זה) ארבע פרשות שחיתות, יש חלוקה שווה בין שני סוגי הפרשות. בשנות ה–90 הוא היה חשוד בפרשת בר־און־חברון, שעיקרה היה דיל פוליטי שבמסגרתו עו"ד רוני בר־און היה אמור להתמנות לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ולהקל עם דרעי שהמשפט נגדו התנהל אז — בתמורה לכך שש"ס תתמוך בהסכם חברון, שלפיו צה"ל ייסוג מאזורים פלסטיניים בעיר ויישאר רק בשכונות היהודיות.

במקרה זה המשטרה המליצה על הגשת כתבי אישום נגד נתניהו, שר המשפטים דאז צחי הנגבי, דרעי ומנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, אביגדור ליברמן. ואולם היועץ המשפטי דאז, אליקים רובינשטיין, החליט לסגור את התיק והסתפק בדו"ח ציבורי חריף, שלא היתה לו כל משמעות מעשית. גם בפרשת עמדי הסתפק רובינשטיין בדו"ח ציבורי חריף בלבד.

כיום נתניהו עומד מול שתי האשמות מסוגים שונים. תיק 1000, כפי שהתברר השבוע, הוא תיק של טובות הנאה בהיקף נרחב. על פי סיכום החקירה של המשטרה, נתניהו ורעייתו קיבלו סיגרים, שמפניות ומתנות בשווי כולל של מיליון שקל — 750 אלף שקל ממילצ'ן ו–250 אלף שקל מפאקר. בתיק 2000 החשד הוא גם שוחד, אך התיק קשור לפעולה שנתניהו עשה כדי לחזק את מעמדו הפוליטי — סיקור חיובי ב"ידיעות אחרונות" תמורת פעולה לטובתו של מו"ל "ידיעות" מוזס בכל הנוגע להצרת צעדיו של המתחרה "ישראל היום".

"אפשר באמת להשוות את פרשת בר־און לתיק 2000 במובן זה שבשניהם מדובר בניסיון להשיג משהו שהוא לא כסף", אומר נבות, "אבל לא פחות מכך, מה שמאפיין את שתי הפרשות האלה הוא פגיעה במוסדות הדמוקרטיים. בפרשת בר־און זה במוסד היועץ המשפטי לממשלה, ובתיק 2000 זה פגיעה בתקשורת. נתניהו עושה הכל כדי לבצר את שלטונו, כולל פגיעה בבסיס שלטון החוק והדמוקרטיה".

גם לשר הנגבי יש רזומה של חקירות משני הסוגים. בפרשת "דרך צלחה" נחקר הנגבי בנוגע לטובות הנאה שקיבל לכאורה כאשר עמד בראש עמותת דרך צלחה למלחמה בתאונות הדרכים. בסיכום המשטרתי שהוגש אז, התברר שהנגבי קיבל באמצע שנות ה–90, בזמן שהיה ח"כ ויו"ר ועדת הכלכלה, כ–300 אלף שקל מעמותת דרך צלחה, שמומנה על ידי שלוש חברות הדלק הגדולות — פז, סונול ודלק. הכסף כלל שכר כמנכ"ל עמותה (אז היה מותר לח"כ לבצע עבודה נוספת), מכונית צמודה, החזרי הוצאות ומכשיר סלולרי. ב–2001 כבר החליט היועץ המשפטי רובינשטיין על הגשת כתב אישום בפרשה, אך לאחר כמה שבועות חזר בו — ושוב הסתפק בדו"ח ציבורי.

צחי הנגבי בבית משפט השלום
צחי הנגבי בבית משפט השלוםצילום: דניאל בר און

כעבור כמה שנים הנגבי הועמד לדין בפרשת המינויים הפוליטיים. הנגבי הואשם שביצע עשרות מינויים פוליטיים במשרד להגנת הסביבה. הוא זוכה מעבירת המינויים הפוליטיים בגלל מחלוקת בין השופטים, אך הורשע במתן עדות שקר למבקר המדינה. הפרקליטות היתה צפויה לערער בעניין, אך בגלל שביתת הפרקליטים שהיתה באותה עת, הדבר לא קרה.

לדברי פרקליט המדינה באותה תקופה, עו"ד ערן שנדר, "אני רואה דמיון בין תיק המינויים הפוליטיים של הנגבי לבין תיק 2000 בכל הנוגע למנהיגות משפטית. מרכז התיק של הנגבי היה מינויים פוליטיים, סוגיה שכל מפלגות השלטון חטאו בה ובדרך כלל היתה במגרש של דו"חות מבקר המדינה וביקורת ציבורית. אבל אצל הנגבי היה הבדל: הוא פירסם את הדבר בביטאון פנימי של הליכוד עם רמיזה שאם במשרד הקטן הוא מצליח במינויים פוליטיים — תארו לכם מה יהיה כאשר יהיה שר בכיר יותר.

"בהובלתו של היועץ המשפטי דאז, מזוז, החלטנו שיש כאן עניין של מי שהטיל מימיו מהמקפצה, ושזה צריך לעבור מהמישור של ביקורת ציבורית למישור הפלילי", אומר שנדר. "אפשר היה אז לכתוב החלטה למה צריך לסגור את התיק, כמו שהשבוע אפשר היה לכתוב שצריך לסגור את תיק 2000. אבל יש דברים מסוימים שנעשים בעוצמות כאלו על ידי אנשים בכירים באופן שבו ברור כי נחצו הגבולות ויש ראיות לכך, שמולם נדרשת פעולה אקטיבית של מנהיגות משפטית. מנהיגות כזו באה לידי ביטוי במיעוט מהתיקים שבהם הפרקליטות מטפלת. השאלה היא אם יש מנהיגות משפטית ואומץ לב להיות קהה ללוחמה הפסיכולוגית מסביב, ולראות נכוחה רק את הראיות ואת המשמעות שלהן".

טקס חילופי היועמ"ש. מימין: יהודה וינשטיין, איילת שקד, אביחי מנדלבליט
טקס חילופי היועמ"ש. מימין: יהודה וינשטיין, איילת שקד, אביחי מנדלבליטצילום: חיים צח / לע"מ

"נתניהו לא הועמד לדין בעבר, ומרגיש יותר חופשי בהתנהלותו"

הדוגמה של הנגבי נוגעת לשאלה שבסופו של דבר מגיעה לשולחנו של היועץ המשפטי לממשלה — אם להגיש או לא להגיש כתב אישום. עשרות אלפי שעות של דיונים בשני העשורים האחרונים, שנערכו בבניין המשרדים הישן של משרד המשפטים ברחוב צאלח א־דין במזרח ירושלים, התמקדו רק בשאלה הזאת. בחודשים הקרובים יידלקו האורות גם בלשכתו של אביחי מנדלבליט.

"השאלה שתיבחן היא אם נתניהו קיבל טובת הנאה מתוך מודעות שהוא מקבל את טובת ההנאה בהקשר לתפקידו", אומר עו"ד יהושע רזניק, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה ובין היתר, התובע במשפט דרעי. "אפשר להראות את המודעות בהקשר לגודל היקפי טובות ההנאה, התדירות שלהן והיחסים שהיו בין נתניהו למילצ'ן. זה מכלול של נסיבות. במשפט דרעי הוכחנו את עניין המודעות, בעיקר משום שדרעי קיבל כספים מאנשי עמותת לב הבנים, והפעילות שלו היתה להשיג עבורם קרקע. זה היה מקרה עוד יותר קשה מפרשת נתניהו־מילצ'ן, כי היתה מחלוקת לגבי הכסף. דרעי טען שכספי השוחד שהגיעו אליו הם למעשה כספים שלו, שמקורם בהורים המאמצים של אשתו, והצלחנו להוכיח שזה לא נכון. פה, נתניהו לא יכול להגיד שהסיגרים והשמפניות הגיעו ממישהו אחר. התיק ייפול ויקום על מודעות. אם ניתנו טובות הנאה תמורת פעולה, ואם היתה מודעות לכך".

לדברי רזניק, "אם מה שכתוב בהמלצות המשטרה לגבי נתניהו נכון, אז פרשת נתניהו חמורה יותר מפרשת דרעי. נתניהו במעמד גבוה יותר מאשר דרעי היה אז וההיקפים של טובות ההנאה גדולים יותר — מיליון שקל לעומת שוחד של כמה עשרות אלפי דולרים".

אריה דרעי משתחרר מבית הכלא
אריה דרעי משתחרר מבית הכלאצילום: פבל וולברג פבל וו?

לעומת ההרשעות בתיקי דרעי, הירשזון ובניזרי, היו גם תיקים שהיועצים המשפטיים החליטו לסגור. עד היום יש כאלה הסבורים שאם נתניהו היה עומד לדין בגין פרשות בר־און־חברון, ובוודאי בפרשת עמדי והמתנות, הוא היה נזהר בהמשך דרכו הפוליטית, גם אם המשפטים לא היו מסתיימים בהרשעה.

הדברים בולטים במיוחד בפרשת עמדי, מכיוון שכאשר נתניהו נחקר בה הוא היה אזרח, וכלל לא עמדה על הפרק השאלה הפוליטית של התפטרות ראש ממשלה. "מבחוץ זה נראה כפרשה שקל להכריע בה, אבל זה לא היה בדיוק כך", אומר מקור משפטי שהכיר את פרטי הפרשה. "השאלה שעמדה על הפרק היתה אם אפשר להוכיח מעבר לספק סביר שביבי היה מודע לעניין של מימון ההובלות והמתנות שהוא ושרה וקיבלו. לא היה ספק ששרה נתניהו היתה מעורבת. אמנם בשיחות סלון כל אדם סביר אומר שאם שרה ידעה — אז גם ביבי ידע, אבל יש נושאים מסוימים שקשה, ללא ראייה קונקרטית, לשכנע את בית המשפט. זו היתה ראיה שהיתה חסרה אז".

לדברי עו"ד טליה ששון, נשיאת הקרן החדשה לישראל ולשעבר בכירה בפרקליטות המדינה, שהיתה פרקליטה בתיק בר־און־חברון וסברה שיש להעמיד את נתניהו לדין, חקירות העבר שבהם נתניהו לא הועמד לדין השפיעו לרעה על המשך דרכו. "לדעתי, הניסיון של נתניהו לימד אותו שגם כשהיו דברים, ויש על כך ראיות לדברים שהיו, הוא לא הועמד לדין — ואז הוא מרגיש יותר חופשי בהתנהלותו".

לדברי ששון, "אני לא חושבת שיש יראה מיוחדת מראש הממשלה, כמו המחשבה שההחלטה המשפטית יוצרת הכרעה שמטבעה משליכה על ההליך הדמוקרטי — הידיעה שהאדם נבחר לארבע שנים וכתוצאה מההחלטה של יועץ משפטי, שהוא צריך לעמוד לדין, כהונתו תיפסק. הרעיון הזה מחייב את הפרקליטות, והיא גם נוהגת כך, לבדיקה מאוד יסודית, מעמיקה ורצינית. אני מקווה שמצד שני היא לא מביאה לרפיון ידיים ולא תביא להחלטה מעדיפה כלפי ראש הממשלה במקום שבו כל אזרח אחר היה עומד לדין".

הפליק פלאק של וינשטיין הציל את ליברמן

אביגדור ליברמן בבית משפט השלום בירושלים
אביגדור ליברמן בבית משפט השלום בירושליםצילום: פלאש90

החלטת יועץ משפטי לממשלה שלא להעמיד לדין כרוכה בהשפעות ארוכות טווח, לכאן או לכאן. במקרה של פרשת שחיתות מהדהדת שלא הגיעה לכדי בירור משפטי בבית המשפט, נוצר הרושם שמערכת אכיפת החוק מקילה עם מעשי שחיתות. מצד שני, פרשה שכן מגיעה לבית המשפט ומסתיימת ללא הרשעה עשויה ליצור רושם ציבורי כאילו בית המשפט נתן הכשר ציבורי למעשים לא כשרים.

שתי פרשות שחיתות בולטות מהשנים האחרונות שבהן הוחלט לא להגיש כתב אישום הן האי היווני של שרון ופרשת חברות הקש של ליברמן. שני תיקים אלה נסגרו על ידי היועצים המשפטיים לממשלה.

בפרשת האי היווני התברר בחקירה ששרון, שב–1996–1999 היה השר הממונה על מינהל מקרקעי ישראל, סייע לקבלן אפל בפרויקט נדל"ן במושב גינתון, ובהמשך כשר חוץ סייע לאפל בפרויקט שביקש להקים על אי קטן ביוון. בפרשה זו לא היתה המלצת משטרה שפורסמה באופן רשמי, אך היתה המלצה חזקה יותר מכך — טיוטת כתב אישום שהכינה פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל.

"כשהחקירה נהפכה לגלויה, שרון כבר היה ראש ממשלה ולא יכולנו לחקור אותו בלי אישור היועץ המשפטי", אומר ניצב בדימוס והח"כ לשעבר משה מזרחי, שהיה אז ראש אגף חקירות במשטרה. "המתנו והמתנו, ועד שאישרו לנו לחקור, החקירה כבר היתה תחת חסות הפרקליטות. לא היה צורך להעביר סיכום עצמאי, כי הכל התנהל בפרקליטות. כשמזוז נכנס לתפקיד היועץ המשפטי, הכל היה ערוך לזה שההמלצה נגד שרון היא להעמידו לדין. היה רק צריך לאשר או לא לאשר. לדעתי, מזוז הביט על הדברים בעין של סניגור. הוא מינה צוות בדיקה של פרקליטים שלא היו מעורבים בתיק כדי שיסייעו לו. כשהוא פירסם את הדו"ח הציבורי שלו, שמנמק למה לסגור את התיק, לא בדיוק זיהינו את חומרי החקירה שלנו שם. לא היתה סיבה לסגור את התיק הזה".

לדברי מזרחי, בחקירות נתניהו הנוכחיות המצב שונה בכל הנוגע למעורבת של היועץ המשפטי לממשלה בתיק. "מזוז היה אאוטסיידר בתיק האי היווני. לעומת זאת, מנדלבליט היה מעורב ומעודכן בפעולות חקירה שנעשו בתיקי נתניהו מתחילת הדרך. אפשר להגדירו כראש צח"מ (צוות חקירה מיוחד). גם המשטרה ציינה בסיכומים שהגישה את התיאום ההדוק עם היועץ והפרקליטות".

הליווי הצמוד של הפרקליטות קיים בכל התיקים הרגישים של פרשות שחיתות גדולות או כאלה הקשורות לאישי ציבור בכירים. ואולם ליווי כזה לא תמיד מבטיח שהמלצת משטרה תתורגם לכתב אישום. זה מה שקרה, למשל, בפרשת חשבוניות הקש של ליברמן. פרשה זו הגיעה לשלב המתקדם ביותר של לפני הגשת כתב אישום — נערך שימוע לליברמן ולאחריו החליט היועץ המשפטי וינשטיין לסגור את התיק.

שר הרווחה חיים כץ
שר הרווחה חיים כץ. "שר הקנסות"צילום: מרק ישראל סלם

בקדנציה הנוכחית של הממשלה יש המלצות משטרה נגד שר הרווחה, חיים כץ, בפרשת התעשייה האווירית, הנוגעת, בין היתר, לאופן שבו פקד כץ את עובדי החברה לליכוד. במקביל, כץ חשוד בעבירות שוחד ושימוש במידע פנים, יחד עם מוטי בן ארי, יועץ פיננסי המקורב לטייקון קובי מימון, בפרשה הקשורה למסחר במניות באחת החברות הקשורות למימון

בדומה לתיק האי היווני, נשמעה ביקורת מצד גורמים משפטיים על תיק שנסגר על אף ראיות חזקות כמו הכספים שנחתו בחשבונות הקשורים לליברמן. מה שבלט בפרשה זו הוא משך הזמן הארוך שבו היה התיק בפרקליטות המדינה — שלוש שנים. חקירת המשטרה החלה באפריל 2006 (והתמשכה, בין היתר, בגלל עיכובים מצד ליברמן) בעקבות חומר שהגיע למבקר המדינה מח"כ לשעבר מיכאל נודלמן. כעבור קצת יותר משלוש שנים פירסמה המשטרה את החלטתה להעמיד לדין את ליברמן. וינשטיין לקח את הזמן, עד שבאפריל 2011 החליט להעמיד לדין את ליברמן, בכפוף לשימוע. גם הליך זה לקח הרבה מאוד זמן, וביוני 2012 החליט וינשטיין, לאחר השימוע, לסגור את התיק.

לדברי עו"ד אביה אלף, מחברת הספר "תיק ליברמן — כתב האישום של הוגש", ומי שעמדה בראש המחלקה הכלכלית בפרקליטות שריכזה את העבודה בתיק, אין קשר בין ליווי התיק על ידי הפרקליטות לשאלה כמה זמן יעבור עד שתתקבל ההחלטה על העמדה לדין.

"בחקירה של ליברמן ישבתי שעות עם ראש צוות החקירה, וצוות הפרקליטות ליווה את חוקרי המשטרה בכל חיקורי הדין וגביית העדויות", אומרת אלף. "תוך כשלושה חודשים מאז שהסתיימה חקירת המשטרה, כבר הגשנו טיוטת כתב אישום למזוז, שעמד אז על סף סיום תפקידו. אם רוצים להרוג תיק — אפשר לעשות זאת גם אם היה צוות מלווה. במקרה של נתניהו, אני לא רואה מצב שמחר בבוקר יהיה כתב אישום, בוודאי במצב של שימוע. זה ייקח כמה חודשים. תמיד הכל לוקח זמן בדברים האלה — קובעים דיונים, וצריך לתאם שלכולם יש זמן לבוא לדיונים האלה. כשיש שימוע, צריך לתת מספיק זמן לצוות ההגנה ללמוד את החומר. אז נכון, התיקים של נתניהו פשוטים יותר לעומת התיק של ליברמן — אין ויכוח על הסיגרים ויש הקלטות של שיחות ספציפיות. אבל אנחנו נראה ששום דבר אינו פשוט".

תגובות