רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אנחנו לא מבזבזים כסף בחלל": הכירו את האיש שקירב אותנו צעד נוסף לעבר מאדים

לכתבה
גשושית המחקר קוריוסיטי על פני מאדים, 2013NASA/רויטרס

צ'רלס בולדן הגיע לתפקיד הבכיר ביותר בתחום חקר החלל בעקבות שרשרת של תקלות: אף על פי שלא רצה לטוס, לשרת במארינס או להיות אסטרונאוט הוא כיהן כראש נאס"א. בכהונתו תחת הנשיא אובמה חוללה נאס"א את אחת המהפכות החשובות בתעשיית החלל

8תגובות

צ'רלס בולדן נולד בדרום קרוליינה ב-1946, שנה אחרי סיום מלחמת העולם השנייה. "גדלתי בארה"ב בשנות ה–50 וה–60 תחת חוקי ההפרדה הגזעית", אומר בולדן. "מכיתה ז' ידעתי שאני רוצה ללכת לאקדמיה של הצי. היו שני דברים שהחלטתי שאני לא הולך לעשות כשאסיים תיכון — לא להצטרף למארינס (חיל הנחתים) ולא להטיס מטוסים".

"חשבתי שהמארינס זה טירוף, ושלהטיס מטוסים זה מסוכן מאוד. אבי, אמי ודודי שירתו במארינס במלחמת העולם השנייה, אבל הם לא דיברו בכלל על חוויותיהם. לא ידעתי מה זה צבא, אבל ראיתי בטלוויזיה סרט בשם 'הגברים של מיניאפוליס' שעוסק באקדמיה של הצי והתאהבתי בזה. לבסוף הגעתי לאקדמיה של הצי. לא אהבתי את זה. לא רצו אותי שם, וזה היה נורא קשה, אבל החזקתי מעמד ארבע שנים וסיימתי".

בולדן

הדבר הבא שקרה לבולדן, שמתאר את מסכת הקריירה המדהימה שלו כמהלך שבו "נפלתי פחות או יותר בטעות לכל מקום, ואם הייתי צריך לקבל ציון על הגשמת חלומותי, הייתי מקבל נכשל", הוא מפגש עם קצין פלוגה, איש מארינס, שהזכיר לו את אביו. "הוא היה קשוח והוגן, וכנגד כל מה שחשבתי לפני כן, החלטתי ללכת למארינס". הוא היה אז בן 22.

אימוני החי"ר לא מצאו חן בעיני בולדן. "שנאתי לזחול בבוץ, אז החלטתי להיות טייס, בעידודה של אשתי. יצאתי לפנסקולה לבית ספר לטיסה, וברגע הראשון שנכנסתי למטוס התאהבתי בזה". מפה לשם החליט בולדן על היעד הבא שלו: להיות טייס ניסוי. יותר מעשר שנים לאחר שהצטרף למארינס, הוא התקבל לבית ספר לטייסי ניסוי, ושם פגש את ד"ר רון מקנייר, לימים האסטרונאוט שנהרג בטיסת צ'לנג'ר ב–1986. "רון, כמוני, היה אפריקאי־אמריקאי מדרום קרוליינה. הוא סיפר איך זה להתאמן להיות אסטרונאוט ועשה עלי רושם, אבל לא מספיק שארצה להיות אסטרונאוט. לפני שחזר ליוסטון, הוא שאל אותי אם אני מתכוון להגיש מועמדות, ואמרתי לו 'בחיים לא'. הוא הסתכל עלי בצורה מוזרה ושאל, 'למה לא?'. אז עניתי שהם בלאו הכי לא יבחרו אותי. רון אמר לי, 'זה הדבר הכי טיפשי ששמעתי בחיים שלי. איך אתה יודע אם לא תנסה'. הוצאתי עט ונייר והגשתי בקשה לתוכנית החלל, מטעם המארינס, ניגשתי לראיון, ונבחרתי לקבוצה השנייה של אסטרונאוטים בתוכנית מעבורות החלל".

כך נהפך צ'רלס בולדן, הילד שפחד מטיסה ולא אהב לזחול בבוץ, לאסטרונאוט אמריקאי, ולימים לראש סוכנות החלל האמריקאית, נאס"א, ב–2009–2017. הוא נושא בדרגת מייג'ור ג'נרל של חיל הנחתים, והוא השחור הראשון שעמד בראש נאס"א.

בשבוע שעבר הגיע בולדן לאוניברסיטת תל אביב, כאורח בכנס החלל ע"ש אילן רמון של סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע וסדנת יובל נאמן. לישראל הגיע עם אשתו אחרי שכבר ביקר כאן פעמים רבות. "אנחנו משתדלים לבקר את החברים פה מדי שנה", הוא אומר, "והכנס הוא סיבה נוספת לחזור לפה".

שיגור הטיל פלקון הבי של ספייק־אקס, השבוע
HANDOUT/רויטרס

מה תרומתה העיקרית של ישראל לחקר החלל ולמשימות של נאס"א?

בולדן: "ישראל תורמת משמעותית בתחום של חישה מרחוק ואבטחת סייבר. ההגנה על נכסי החלל שלנו קריטית, במיוחד לקראת טיסת אוריון".

במשימה שבה תטוס החללית אוריון, Exploration Mission 1, ישוגרו חליפות מגן מפני קרינה קוסמית שפותחה על ידי חברת StemRad הישראלית בהסכם משותף בין סוכנות החלל הישראלית והגרמנית. הטיסה, שתתקיים בהמשך השנה, נחשבת להכנה קריטית לקראת הטיסות הבאות של אוריון — המיועדות להנחית אסטרונאוטים על מאדים. החליפה חיונית לבטיחותם מאחר שהטיסה למאדים ארוכה — כשמונה חודשים — ובמהלכה יהיו האסטרונאוטים חשופים לקרינה קוסמית רבה. השאיפה היא שהחליפה תיכלל כסטנדרט במסע המאויש הבא, EM2, ולאחר מכן בטיסות למאדים.

איך מוכרים לציבור האמריקאי, שכפי שראינו בבחירות האחרונות מוטרד מאוד בשאלות של פרנסה ועתיד לא ודאי, את חקר החלל — שהוא יקר, והתוצאות והתועלת שלו לא מאוד מוחשיות?

"זו שאלה קריטית. אנשים מוכנים לשלם על משהו אם הם יכולים לראות תוצאות, וזה אחד הדברים שניסינו לעשות בזמן שהייתי ראש נאס"א — להראות לאנשים דברים כל שנה משהו שיסייע לציבור, ולציבור האמריקאי בפרט, לא משנה אם היו אלה הישגים גדולים או קטנים. אנחנו בארה"ב נוטים להיות קצת יותר קצרי רואי מעמים אחרים בעולם. אם אפשר לשמר את העניין של הציבור על בסיס קבוע, בין היתר במשימות רובוטיות, למשל, ולהסביר לאנשים שהמשימות הלא מאוישות האלה חיוניות כדי שנוכל לבסוף לשלוח אנשים למאדים או שוב לירח.

"רון שאל אותי אם אני מתכוון להגיש מועמדות, ועניתי שהם בלאו הכי לא יבחרו אותי. רון אמר לי, 'זה הדבר הכי טיפשי ששמעתי בחיים שלי. איך אתה יודע אם לא תנסה'. הוצאתי עט ונייר והגשתי בקשה לתוכנית החלל. ניגשתי לראיון, ונבחרתי" על שיחה עם ד"ר רון מקנייר, לימים האסטרונאוט שנהרג בטיסת צ'לנג'ר ב–1986

חברי משלחת תחנת המחקר 55/54 בטרם שיגורם לחלל, קזחסטאן, דצמבר 2017
POOL/רויטרס

"צריך להבין שאנחנו לא מבזבזים כסף בחלל. לנאס"א יש תקציב יפה של 19.1 מיליארד דולר בשנה, אבל 95% מהכסף הזה עובר לידי הציבור ולמדינות אחרות, כי רוב העבודה נעשית באמצעות חוזים עם התעשייה והמגזר הפרטי, כך שהכסף הזה חוזר לכלכלה. לדוגמה, האזור שסביב מרכז החלל קנדי בפלורידה נקלע לשפל כלכלי לאחר שביטלנו את תוכנית המעבורות ב–2011. הזדרזנו לחפש חלופות: שיכנענו את אמברייר, חברת חלל ברזילאית, להקים מפעלים באזור, והם גייסו חלק מהמהנדסים והטכנאים שעבדו בפרויקט המעבורות לעבוד בייצור מטוסים.

"יש חברות פרטיות כמו ספייס־אקס של אילון מאסק ובלו אוריג'ין של ג'ף בזוס שיש להן מתקנים במרכז קנדי ובקייפ קנברל. בקומפלקס 39a, שממנו שוגרה אפולו 11 לירח ב–1969, יושב כיום הטיל פלקון הבי של ספייס־אקס, הטיל הגדול ביותר שיש כיום, ששוגר השבוע לטיסת ניסוי, כשהוא נושא עליו את מכונית הטסלה הפרטית של אילון מאסק. הטיל מסוגל לשאת 64 טון, ולכן יהיה מסוגל לשאת לחלל לוויינים עצומים בגודלם ולשלוח חלליות לירח, למאדים ועוד. לשם המחשה, הפלקון הבי מסוגל לשאת לחלל מטוס בואינג 737, כולל נוסעים ומטען. לספייס אקס יש כבר כמה לקוחות שמנים בתור, כולל חיל האוויר האמריקאי. כך שאנשים ברחבי העולם רואים שהעבודה של סוכנויות החלל הולידה גם הצלחה של תעשיית החלל המסחרית. אנשים צריכים להבין שהחלל לא שייך לממשלות".

"הטיל פלקון הבי מסוגל לשאת 2,500 טון, ולכן יהיה מסוגל לשאת לחלל לוויינים עצומים בגודלם ולשלוח חלליות לירח, למאדים ועוד. לשם המחשה, הפלקון הבי מסוגל לשאת לחלל מטוס בואינג 737, כולל נוסעים ומטען" על הטיל שנשא לחלל את המכונית האדומה של אילון מאסק

פרס נובל לשלום לתחנת החלל הבינלאומית

לאחר 14 שנה כאסטרונאוט של נאס"א, שבהן טס בארבע משימות ורשם 680 שעות טיסה בחלל, חזר בולדן לתשע שנות שירות במארינס. לאחר מכן "פרשתי למגזר הפרטי. נהניתי מאוד, ואז קיבלתי יום אחד שיחה מהנציגים של הנשיא דאז ברק אובמה. הגעתי לוושינגטון, נפגשתי עם היועץ המדעי שלו, ודיברנו על הרעיונות שלי לתוכנית החלל. אבל לא היה לי מושג שהתפקיד של ראש הסוכנות עומד על הפרק. דווקא היתה לי הרבה ביקורת על העבודה שלהם.

"כמה חודשים לאחר מכן קראו לי שוב לוושינגטון, והפעם לדבר עם הנשיא. זה היה מרתק ומדהים לשוחח עם אובמה. ושוב לא אמרו לי כלום, עד שכמה חודשים לאחר מכן הודיעו לי שאובמה החליט למנות אותי לראש נאס"א. דיברתי עם המשפחה שלי, והסכמתי.

"הייתי בטוח שאחזור הביתה אחרי ארבע שנים בתפקיד. אבל נשארתי במשך שמונה שנים, ועזבתי כשאובמה עזב. אם הייתי צריך לדרג את עצמי מהתיכון עד עכשיו — אילו דברים השגתי מתוך מה שרציתי, הייתי מקבל ציון נכשל. התוכנית שלי היתה לגמור את הלימודים באקדמיה של הצי, להיות צוללן לוחם, לעשות תואר בהנדסה ולעשות כסף. אף פעם לא התעשרתי, אבל יש לי מספיק בשביל לחיות".

בתקופה שבה אובמה היה נשיא, תפקיד נאס"א השתנה משמעותית. מה היה החזון שלו?

"חייבים להבטיח שיותר אומות בעולם, אפילו אומות קטנות שאין להן יכולת עצמאית להשתתף בחקר החלל, יוכלו להשתתף במה שאנחנו קוראים 'מועדון החלל'. כשאובמה מינה אותי, הוא רצה שנאס"א תעשה מאמץ להרחיב את שיתוף הפעולה עם שותפים לא מסורתיים שלנו — מדינות קטנות, למשל מאפריקה, שבהן אנשים שיוכלו לשחק תפקיד. את יודעת שיש באפריקה חמש סוכנויות חלל, שיש להן לוויינים משלהן? גם איחוד נסיכויות המפרץ שיגר כמה לוויינים והם עובדים עכשיו על שיגור לוויין שיקיף את מאדים. זה לוויין מחקר שמצטרף לשניים — אחד של נאס"א שבוחן את החלק העליון של האטמוספירה ומנסה להבין מדוע היא נשחקת בגלל האנרגיה מהשמש; והשני של הודו, בחלק התחתון של השמש".

"אנשים ברחבי העולם רואים שהעבודה של סוכנויות החלל הולידה גם הצלחה של תעשיית החלל המסחרית. אנשים צריכים להבין שהחלל לא שייך לממשלות"

צ'רלס בולדן עם נשיא ארה"ב ברק אובמה בכנס של נאסא במרכז החלל קנדי, קייפ קנאוורל, 2010
John Raoux / ASSOCIATED PRESS

מה שאתה אומר הוא שחקר החלל יכול להיות בסיס לשיתוף פעולה ואולי שלום בין אומות. קצת רחוק מחזון "מלחמת הכוכבים" של רונלד רייגן.

"החלל הוא המקום האולטימטיבי לקידום שלום. אני טוען מזמן שתחנת החלל הבינלאומית צריכה לקבל פרס נובל לשלום. המורשת העיקרית של תוכנית מעבורות החלל של ארה"ב היתה פתיחתה של תוכנית החלל לכל האנשים באשר הם. עד השקת המעבורות היה בלתי אפשרי להעלות נשים, שחורים ויהודים על סיפון חללית. אבל מעבורת החלל איפשרה לתת סיכוי לאנשים שלא היו יכולים לעשות זאת.

"מאז ממשל אייזנהאואר וסוף מלחמת קוריאה בשנות ה–50, נשיאים דיברו על שיגור אנשים למאדים. כולם תמיד מזכירים את רייגן כי הוא היה הראשון שדיבר על מסע לחלל העמוק. גם לנשיא ג'ורג' וו. בוש היה חזון משלו, הבעיה היתה שאף נשיא לא הקדיש את המימון הנדרש, ואף נשיא לפני אובמה לא קידם והדגיש את החשיבות הקריטית של שיתוף בינלאומי של שיתוף גורמים מהתעשייה והאקדמיה.

.

"הסיבה לכך שאנחנו מתקרבים היום לנחות על מאדים היא לא שארה"ב עשתה משהו מיוחד, אלא שבחרנו לערב אומות, יזמים ואקדמיה כדי להחיש את התהליך. אין לנו בלעדיות על חוכמה בחקר החלל. אחת השותפות שלא קיבלנו היא סין. ברגע שנחכים ונשתף את סין בטיסות מאוישות זה יאיץ את מאמצינו להגיע לחלל העמוק. סוכנות החלל האירופית עובדת עם הסינים, וכך גם כמעט כל שאר השותפים שלנו. נאס"א כן משתפת פעולה עם הסינים בתחומים של בקרת טיסה, בטיחות טיסה, עם משרד המדע שלהם בנוגע למדעי הירח, אפיון קרחונים בהימלאיה, וניטור ממסלול הלוויין. העבודה המשותפת עמם אפקטיבית, ולכן אין סיבה שלא נוכל לעשות זאת בטיסות מאוישות לחלל.

"אנחנו עובדים עם הרוסים מאז שנות ה–70 בהצלחה רבה. הצלחנו לעבוד עם הרוסים למרות המלחמה הקרה, ועבדנו עמם אפקטיבית. צריך ליישם את המודל הזה גם עם סין. מאז 2003 אנחנו שולחים אנשי צוות לחלל ברכבי סויוז של הרוסים. האמריקאים אוהבים להתלונן — איזה מין מנהיגים אנחנו בתחום החלל אם אנחנו צריכים להסתמך על הרוסים. אבל זו החלטה מודעת של נאס"א ושותפותיה, שאם אנחנו משביתים את מעבורות החלל צריך להקדיש כל משימת מעבורת עד 2010, למעט אלה שנדרשו לטלסקופ האבל, לסיום בנייתה של תחנת החלל הבינלאומית.

"בכל טיסה היו שני טייסים וחמישה מומחים שעבדו בבנייה, וזה עבד נהדר. ב–2018–2019 לארה"ב כבר תהיה יכולת משלה להטיס צוותים, והפעם עם ספייס־אקס ובואינג, כך שלא נהיה תלויים לגמרי ברוסים. אם היינו חכמים והיינו חוברים לסינים, כבר היתה לנו אלטרנטיבה. אבל בחרנו לנדות את הסינים".

Jan. 31, 2018 photo made available by NASA shows cosmonauts Alexander Misurkin, left, and Anton Shkaplerov in their Russian Orlan spacesuits during a fit check inside the International Space Station. On Friday, Feb. 2, 2018, the two removed an old electronics box as part of an antenna upgrade at the ISS, then tossed it overboard as a piece of junk.
/àéÎôé

מה הסיכוי שזה ישתנה?

"לממשל הנוכחי, עם הרטוריקה האנטי־בינלאומית והפרו־אמריקאית שלו, יהיה קל יותר לשתף פעולה עם הסינים. יהיה לו קל לעשות מה שרייגן עשה, וליתר דיוק, מה שניקסון עשה — שפתח את הדלת לסין. אף אחד לא חלם שניקסון יעשה את זה מפני שהוא היה כל כך נצי כלפי סין, ואף אחד לא יכול היה להאשים אותו שהוא קומוניסט. טראמפ יכול להגיד 'אני אדבר עם שי ג'ינפינג (נשיא סין) ונאפשר לנאס"א לשתף פעולה אתם'. קל יותר לאנשים לקבל שממשלה נצית תעשה דברים קשים, כי הם לא מצפים לכך מהם".

.

ממשל טראמפ רוצה לקצץ או להפסיק לגמרי את המימון של ארה"ב לתחנת החלל הבינלאומית, איך זה מסתדר עם זה?

"אני לא יודע, כי אני לא בממשל, וממשל טראמפ לא אומר לציבור שהוא רוצה לקצץ, אנחנו רק יודעים שבתקציב הם מתכוונים לקצץ את ההשקעה בכל דבר ולהסתמך יותר על המגזר הפרטי. הם באמת מאמינים שאם ממשלת ארה"ב מצמצמת את תרומתה לכלכלה, היזמים והתעשייה ייקחו על עצמם את העבודה ויחליפו את הממשלה בהשקעות.

"אני דווקא מאמין שזה לא צריך לעבוד ככה. לממשלה יש תפקיד, והתפקיד הוא להוביל השקעות בתחומים שהם קשים ומסוכנים ויקרים לפחות בהתחלה, ובכך לפתוח פתח לתעשייה שתוכל להיכנס לתוכם. כך ספייס־אקס נכנסה לעסקי שיגור הטילים לחלל, כי היא נבנתה על מה שהממשלה סיפקה בטכנולוגיה ויכולות. הממשלה לקחה סיכונים, כמו במשימות אפולו, ג'מיני ומרקיורי — וחברות עסקיות לומדות את הלקחים ומנתחות את ההפסדים. התוצאה שרואים כעת היא חברה כמו ספייס־אקס, שצימצמה משמעותית את העלויות בתעשייה.

"זה ממש לא הזמן הנכון לממשלה לסגת מדברים כמו פיתוח של טכנולוגיה, אם הם רציניים בנוגע ליצירת משרות וצמיחה כלכלית, אסור להפסיק להשקיע בטכנולוגיה וחינוך, משותפויות בינלאומיות — אני מאוד חושש מזה שהם הולכים לעשות את זה".

אנחנו מדברים על ממשל שאסר על הסוכנות להגנת הסביבה לפרסם דו"חות ודרש מהמרכז לבקרה ומניעה של מחלות (CDC) להפסיק להשתמש במונחים כמו "מבוסס מדע" או "מבוסס עובדות".

"זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. ראינו את זה גם בממשל בוש הבן. זו טיפשות וזה טירוף, וכולם בעולם יודעים את זה. ארה"ב ניצבת בודדה כמי שנסוגה מהסכם האקלים. זה אבסורד לחשוב שנוכל להגיע למאדים לבד. בזמן שאנחנו יושבים פה, השותפים האירופים שלנו עובדים עם הסינים כדי לקדם טיסות מאוישות".

"אנחנו עובדים עם הרוסים מאז שנות ה–70 בהצלחה רבה. הצלחנו לעבוד עם הרוסים למרות המלחמה הקרה, ועבדנו עמם אפקטיבית. צריך ליישם את המודל הזה גם עם סין"

צ'ארלס בולדן לצד אסטרונאוט של נאסא בשבוע החלל הישראלי, אוניברסיטת תל אביב, החודש
אייל טואג

טיסות פרטיות לחלל — המהפכה הגדולה

עידן החלל המודרני הושק על ידי מעצמות שהתחרו זו בזו על הגעה לחלל. בעשור האחרון קמו בארה"ב ובמקומות אחרים חברות פרטיות שהבטיחו וקיימו טיסות מסחריות לחלל. ספייס־אקס ובלו אוריג'ין הן בין שתי הבולטות שבחברות החדשות בתחום, שמטיסות באופן קבוע טילים לחלל ומספקות שירותי שיגור לממשלות וגופים רבים. לצדן פועלות קבלניות תעופה ותיקות, וחברות כמו וירג'ין גלקטיק של ריצ'רד ברנסון עובדות על פיתוח טיסות מאוישות — תיירות חלל.

"לפני ממשל אובמה, בתקופת אפולו, ממשלת ארה"ב היתה הבעלים של התוכנית. למרות זאת, החלליות נבנו על ידי חברות פרטיות: רוקוול, שכיום היא בואינג, בנתה את אפולו. גם מעבורת החלל היתה חוזה של רוקוול. מאוחר יותר הממשל הפריט את בקרת הטיסה ליונייטד ספייס אליאנס (לוקהיד ובואינג), בעוד שמנהל המשימה היה איש של של נאס"א. בהדרגה למדנו שאפשר להוציא למיקור חוץ חלק ניכר מהאחריות.

"ב–2011, כשארה"ב הוציאה לגמלאות את תוכנית המעבורות, החלה נאס"א לעבוד במודל חדש. נאס"א הציעה חוזים לשירותים לחברות פרטיות, כמו ספייס־אקס, ששיגרה את כלי הרכב של נאס"א לחלל באמצעות טילים שבבעלותה. תחילת הדרך היתה קשה: טיל אחד התפוצץ על משטח ההמראה ואחר לאחר שיגורו, שלושת כלי הרכב ששימשו את נאס"א להעלאת מטען לתחנת החלל הושבתו בזה אחר זה.

"הדוגמה הטובה ביותר לערך של רכישת שירות היתה כשהטיל של אורביטל ATK, שהיה אמור לשאת לחלל את רכב החלל סיגנוס של נאס"א, התפוצץ ב-2014. המנכ"ל והמייסד, דיוויד תומפסון, התקשר מיד באותו הלילה למתחרות שלו, לבואינג, ללוקהיד, לספייס־אקס ולאירופאים, ואמר להן, 'יש לי חוזה עם נאס"א להעלות מטען לתחנת החלל, אתן יכולות לעזור?', ומיד כולן הגישו הצעות, והוא בחר בזו של יונייטד אליאנס. הוא שיגר את שתי המשימות הבאות בטיל אטלס 5 של יונייטד. לנאס"א לא היה אכפת איך החללית תגיע לחלל, והם ביצעו את זה. זה לקח עוד שנה, אבל הכלי היה גדול יותר והמטען היה גדול יותר.

"הייתי שמח לומר שזה החזון של אובמה, אבל בפועל הוא יישם והרחיב את החזון של ממשל בוש הבן. כשאיבדנו את הקולומביה, הוקמה ועדת חקירה, ההחלטה היתה להוציא את מעבורות החלל מהשירות. הנימוק הרשמי היה בטיחות, אבל בפועל, המעבורות פשוט התיישנו, והיו צריכות לצאת משירות. ב-2003 הכיוון שסומן היה ולמצוא דרכים מסחריות להעלות מטען ואנשים לחלל. אבל אז לא היו אמצעים מסחריים".

"כשאיבדנו את הקולומביה, הוקמה ועדת חקירה, וההחלטה היתה להוציא את מעבורות החלל מהשירות. הנימוק הרשמי היה בטיחות, אבל בפועל, המעבורות פשוט התיישנו"

אילן רמון
AP

המהלך המשמעותי של ממשל אובמה היה השקעת מימון גדול בצד המסחרי של המסע לחלל כדי לאפשר את הצלחתן של טיסות מסחריות, אומר בולדן. שיטת העבודה של נאס"א התפתחה והתגמשה לסוגים שונים של חוזים. הממשלה חברה לתעשייה, השקיעה חלק מהסכומים הנדרשים להוציא לפועל פרויקטים, והחברות המסחריות השקיעו את היתר.

ספייס־אקס ואורביטל ARK עוסקות כיום בשיגור מטענים לחלל: נאס"א תרמה לפרויקט 500 מיליון דולר, והן הוסיפו את השאר. החברות הפרטיות מתכננות ומייצרות את הטילים והציוד הנדרש, על פי הדרישות של נאס"א, כמובן, אולם לסוכנות החלל אין מעורבות במבנה העלויות. "אנחנו יודעים כמה השקענו בשמם של משלמי המסים בארה"ב, ובתמורה קיבלנו את השירות של הובלת מטענים".

מה החזית הבאה?

"החזית היתה ונשארה טיסה מאוישת למאדים. יש חמש מדינות בעולם שיש להן פעילות סביב מאדים. ספרד היא היחידה שהנחיתה משהו על פני השטח שלו — תחנה אסטרו־ביולוגית. חשוב גם שנחזור לירח, אבל לא בטוח שארה"ב עצמה צריכה להוביל את זה".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות