תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסיפור על שניצל, המבורגר, שווארמה - וחובות של מיליוני שקלים

לכתבה
אסף לוי

אורן לוני, שהחזיק בעבר ברשתות המזון המהיר בורגרים, השניצלייה ובנדורה, נמצא כיום בלוס אנג'לס בזמן שהנושים שלו מחפשים את הכסף שהוא חייב להם בישראל ■ הסיפור שלו מבהיר עד כמה ענף הזכיינות בישראל פרוץ לרווחה

59תגובות

יעקב אלייב, 31, נהג מונית מקרית מלאכי, נתקל לפני שנה וחצי במודעה באינטרנט, שבה הצעה להיות זכיין של רשת מסעדות חדשה בשם בנדורה. אף שלא היה לו כל ניסיון קודם בתחום המסעדנות או המזון המהיר, אלייב החליט שהוא הולך על זה. האפשרות לשנות אורח חיים ולנסות להתפרנס כעצמאי עם אופק הכנסות רחב קסמה לו. הוא הצליח לגייס 120 אלף שקל, בין השאר באמצעות הלוואה מהבנק. בצ'ק ששם על השולחן השאיר את שורת הפקודה פתוחה.

בצד השני ישב היזם אורן לוני, בעל עבר עשיר בתחום הזכיינות: בין היתר, הוא הקים את רשתות המזון המהיר השניצלייה, יו יו, בורגרים וסיציליאנו. "סמכתי על אורן שימלא את שורת הפקודה למי שצריך. אני רציתי להתחיל לעבוד", אומר אלייב.

בשלושת החודשים הבאים ניסה אלייב להקים סניף של בנדורה בקרית מלאכי, ונפגש עם ארז שטרית, איש השיווק של הרשת ושותפו של לוני. אלייב גילה במהלך החודשים האלה כמה מאתגרת המשימה שלקח על עצמו: כל הוצאות הקמת העסק היו עליו, עניין של כמה מאות אלפי שקלים. בשלב מסוים הוא החליט לסגת. בחוזה שעליו חתם ניתנו לו חמישה חודשים להקים את הסניף הראשון, אך הזכיין יכול היה להתחרט לפני ולקבל את כספו בחזרה. אלייב נסע משרדי בנדורה בהרצליה, שם היה רק שטרית, שניסה להניא אותו מההחלטה. אלייב התעקש ובסופו של דבר קיבל ממנו צ'ק.

טבעות בצל ב"בורגרים".
אסף לוי

הצ'ק היה דחוי בחודשיים, והתאריך שנכתב עליו היה היום האחרון של 2015. בחודשיים הבאים רכש אלייב דירה קטנה בקרית מלאכי והסתמך על הצ'ק הדחוי שאמור להיפדות. כשהגיע מועד הפירעון, הודיע לו הבנק שהצ'ק חזר - והוא ללא כיסוי. הוא נסע שוב למשרדים בהרצליה פיתוח רק כדי לגלות שהם ריקים, נטולי רהיטים ומחשבים. הוא ניסה שוב ושוב לדבר עם שטרית ואף הגיע לביתו רחב הידיים ביישוב קדימה־צורן - ללא הועיל. אלייב נקלע לתסבוכת שנמשכה כמה חודשים, לקח הלוואה כדי לעמוד בתשלומים לדירה והצליח להחזיק מעמד רק בזכות הלוואות שקיבל מחברים. עד היום תלויות אצלו על המקרר תמונות של כל אחד מהחברים, שלהם הוא מבטיח להחזיר את הכסף בבוא היום.

אלייב הוא אחד מעשרות אנשים שנענו להצעה להיות זכיין של רשת בנדורה. לרובם לא היה גב כלכלי משמעותי מאחוריהם - חיילים משוחררים או אנשים בין עבודות, שחלמו להיות יזמים והצליחו לגרד כסף מפה ומשם. בניגוד לאלייב, ששילם ללוני ושטרית 120 אלף שקל לאחר התמקחות, הרוב עבדו בשיטת תשלום אחרת: הם התבקשו לשלם 75 אלף שקל בתחילת ההתקשרות ו–75 אלף שקל נוספים עם הקמת הסניף. אלה שהתחרטו, כמו אלייב, לרוב לא קיבלו את כספם בחזרה. ברחבי הארץ עדיין קיימים סניפים של בנדורה שעובדים ומשגשגים, אך הם פעלו במשך חודשים באופן עצמאי ומנותק מהרשת.

סניף של בנדורה
אלכס פרגמנט

לוני, שקיבל את הצ'ק מאלייב, מצוי כיום בחובות בישראל. לפני שבועיים העמיד בנק מזרחי־טפחות את הווילה המפוארת שלו בראש פינה למכירה, לאחר שלא עמד בתשלומי המשכנתא. כיום הוא נמצא בלוס אנג'לס, שם הוא מנהל - די בהצלחה, לפי פרסומים בעיתונות בעיר - את רשת בורגרים שייסד (שאינה קשורה כיום לרשת בורגרים הישראלית), בזמן שנושיו בישראל דורשים ממנו להחזיר כסף שהוא חייב להם.

אורן לוני. עזב את הארץ

לפי מקור המכיר את הדברים, לוני עזב את הארץ רגע לפני שהוצא נגדו צו עיכוב יציאה. כיום כבר יש נגדו צו עיכוב, אבל הוא ימומש רק אם יחזור לישראל. נגד שטרית, שהקים עמו את הרשתות בורגרים ובנדורה, כבר הוצא צו עיכוב יציאה והוא נמצא בישראל.

"אפשר להקביל את מה שקורה בתחום הרשתות למה שקרה עם קבוצות הרכישה. בשני התחומים מוכרים חלום, כשכבר בראשית הדרך מועבר סכום כסף לא מבוטל. אם החלום מתנפץ נעלם הסכום ששולם, ובמקרים רבים השקעות נוספות" עו"ד לימור בן נון

מלבד השניים מעורב בסיפור משקיע בשם ציקי שפירא, עורכי דין שנכנסו לקלחת וגורמים עברייניים שבדרך כלל מופיעים היכן שיש חובות. אבל כל אלה הם רק דוגמה אחת לאופן שבו מתקיים ענף הזכיינות בישראל, שבשנים האחרונות נהיה פרוץ ויותר ויותר. יזמים זריזים ממציאים קונספט ייחודי למוצר, שנמכר בזכיינות. מי שהקים את רשת הזכיינות נהנה בדרך כלל מתשלום חד־פעמי גבוה שהוא מקבל מהזכיינים, וכן מ–5% מהמחזור - בעוד שהזכיין צריך לשלם לו, לממן את הוצאות העסק ולסמוך על כך שהמוניטין של הרשת יסדר לו הכנסות גבוהות. מודל הזכיינות הוא לכאורה ההזדמנות ליהנות מכל העולמות: גם להתבשם מהחלומות על אינסוף אפשרויות הפרנסה שמציע בפניך עולם היזמות העצמאית, ובמקביל תחושה שהסיכון שאתה לוקח רציונלי ואינך שם את ההשקעה על קרן הצבי. אחרי הכל אינך צריך להמציא משהו חדש: אתה לא פותח "המבורגר אבי" או "פלאפל איציק" שאיש לא מכיר - אלא סניף נוסף של בורגרים או השניצלייה, מותגים שגם לקוח שהגיע בפעם הראשונה יכול להזדהות אתם ולהרגיש נוח כשהוא מתיישב לאכול בהם. אלא שיש מקרים שבהם האנשים שחולשים על המותגים האלה משחקים בתקוותיהם של אנשים.

עו"ד לימור בן נון, מומחית בתחום הזכיינות, אומרת כי "בתחום הרשתות יש פרצות שמנוצלות נגד אנשים תמימים. אפשר להקביל את מה שקורה בתחום הרשתות למה שקרה עם קבוצות הרכישה. בשני התחומים מוכרים חלום, כשכבר בראשית הדרך מועבר סכום כסף לא מבוטל. אם החלום מתנפץ נעלם הסכום ששולם, ובמקרים רבים השקעות נוספות. כפי שהשוק ניפה את קבוצות הרכישה הקיקיוניות, חסרות הניסיון ובוודאי את אלה שהתנהלו בנוכלות, כך השוק עושה כיום עם רשתות. יש גם דברים חיוביים בהתקשרות עם רשתות, אבל כדי למצוא אותם, ובכלל זה לאתר את הרשת שנכון להתקשר אתה, הזכיין צריך לערוך בדיקות חשובות. היערכות נכונה יכולה לסייע לזכיין לעשות לביתו, והתנהלות אחרת יכולה להביא לאובדן כל ההשקעה ולכניסה לחובות עתק".

החובות מתגלגלים לעסקים הבאים

לוני נכנס לעסקי היזמות בתחילת שנות ה-2000. השיטה שלו היתה רכישת מסעדות מזון מהיר, מיתוג מוצלח שלהן ומכירתן בשיטת הזכיינות. ההתחלה המוצלחת שלו היתה רשת השניצלייה שבשיאה הגיע ל–46 סניפים. לאחר מכן זיהה לוני את אופנות היוגורטיות בתל אביב, ופתח רשת בשם יו יו - שאף היא התפרסה בעשרות סניפים. ההצלחה הגדולה ביותר שלו היתה רשת בורגרים, שהציעה קונספט של שלושה המבוגרים קטנים בטעמים שונים. הרשת הגיעה לפרישה של 50 סניפים במהירות, וב–2014 נמכרה פעילותה לרשת ההמבורגרים BBB. לפי פרסומים, בורגרים נמכרה תמורת 23 מיליון שקל, ואולם לפי מקור המצוי בעניין, הסכום בפועל היה נמוך בהרבה, מכיוון שנרכשו פחות סניפים ממה שתוכנן בתחילה. אהובה תורג'מן, מבעלי BBB, אומרת: "קניתי 39 סניפים, ומאז פתחתי עוד 16 סניפים. זה לא רלוונטי בכמה קניתי אותם".

הפעילות של חברת בורגרים נמצאת ב–BBB, אבל מה שנותר ממנה רשום כיום תחת חברת אדל וליה. לפי רשם החברות, לוני הוא דירקטור ומנהל בחברה זו ושטרית הוא בעל המניות העיקרי. נגד בורגרים עדיין יש תביעת חוב. כך לדוגמה, במקרה אחד חייבת החברה כ–600 אלף לאחד הספקים שלה: הוא קיבל צ'קים של בנדורה, שחזרו. לפי נתוני חברת BDI, חשבונה של אדל וליה מוגבל בבנק עד מארס 2018, ובאוגוסט 2015 דווח על צ'ק חוזר.

בורגרים סניף קרליבך תל אביב
עופר וקנין

לפי מקור שהכיר את פעילותם של לוני ושטרית, בהקמתה של בורגרים ובאופן שבו גויסו הזכיינים היתה טמונה ההסתבכות של בנדורה. הזכיינים של רשת בורגרים היו גם הם בעלי הון עצמי קטן, שהביאו קצת כסף מהבית. "מאחר שהיו שם גם זכיינים חלשים, בורגרים או לוני ושטרית היו חתומים על הסכם ערבות להסכמי השכירות שלהם", אומר אותו מקור. "כש–BBB רכשו את בורגרים הם רכשו את הפעילות מבלי לקחת על עצמם את ההתחייבות של בורגרים בכל הנוגע להסכמי השכירות. כך נוצרו חובות שהתגלגלו לעסקים הבאים שפתחו לוני ושטרית".

זה המקום לחזור לאלייב ולצ'ק שלו. לאחר שהבין שהצ'ק שקיבל משטרית חזר, הוא פנה לסניף הבנק שלו וביקש לדעת לטובת מי הופקד הצ'ק שהוא נתן בתחילת הדרך. הוא גילה שהשם שכתוב בו הוא חברת ל.נ.ה, החברה שדרכה הוקמה בורגרים וכיום הפעילות שלה נמצאת תחת אדל וליה. במלים אחרות, כסף שהיה אמור ללכת לטובת רשת בנדורה הועבר לרשת אחרת. לדברי מקור המצוי בדברים, כסף נוסף של זכייני בנדורה זרם לבורגרים, ככל הנראה כדי לכסות את החובות של הסכמי השכירות או חובות אחרים של החברה לנושיה.

הדברים התבהרו כאשר בנדורה נכנסה לפירוק. המפרק הזמני שמונה, עו"ד אורן הראל, גילה בספרי הנהלת החשבונות של.נ.ה חייבת לבנדורה 13 מיליון שקל. "ל.נ.ה היא ציר מרכזי בהתמוטטות החברה", כתב הראל בבקשה למתן הוראות שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב. "למשרדו של המפרק פנו זכיינים רבים שביטלו את הסכמי הזיכיון כדי לקבל פרטים על האופן שבו יושבו להם כספי המקדמה שניתנו על ידם לחברה. רבים מאותם הזכיינים הם אנשים צעירים שמשפחתם גייסה בעמל רב את סכום המקדמה, זוגות צעירים, ואנשים שאספו שקל לשקל כדי לנסות וליהפך לעצמאים, תוך שהם מפקידים את מיטב כספים בידי החברה, וככל הנראה כספים אלה מעולם לא הגיעו לחשבונה של החברה, אלא הועברו לזכות משיבה 1 (חברת אדל וליה)". בהמשך כתב הראל: "לוני היה חלק מבעלים ומנהלים של חברות שהיו 'מגלגלות' בינן לבין עצמם כספים וצ'קים. כל החברות, כולל המשיבה 1, פעלו ממשרדי החברה ברחוב משכית 1 בהרצליה".

בנוסף לחוב של בורגרים כלפי בנדורה, מצא הראל שלוני חייב לבנדורה 474 אלף שקל. לפי הדו"ח של החברה, מינואר עד יולי 2015 נחתמו כ–100 הסכמי זיכיונות של בנדורה. לפי המפרק, גם אחרי תשלום הוצאות החברה, היו אמורים להיות בקופתה 5–6 מיליון שקל, אך בפועל החברה היתה בגירעון וחשבונה היה מוגבל.

"עשיתי עסקה בצורה פזיזה, שילמתי על הטעות הזאת 2 מיליון שקל שהשקעתי, החברה היום לא שווה כלום. לחברה היום יש הכנסות של 100 אלף שקל ויש 130-120 אלף שקל הוצאות כל חודש. אני עברתי איומים מגורמים עברייניים שארז עשה אתם עסקים. לא היה לי מושג שהוא היה חייב כספים בסדר גודל שכזה" המשקיע ציקי שפירא באסיפת הנושים

קציצה בלחמניה

ביולי 2015 נכנס לתמונה איש העסקים צביקה (ציקי) שפירא, בנו של יצחק שפירא, מייסד טבע קל, רשת ויטמינים ותוספי תזונה שהיתה מחלוצות התחום בישראל, ולפני יותר מעשור התמזגה עם ענקית היבוא שסטוביץ'. שפירא עבד גם הוא בחברה, יחד עם אביו. הוא הגיע לשטרית כמשקיע בבנדורה ובין השניים נחתמו סדרה של הסכמים בעייתיים ולא ברורים. בסופו של דבר נוצר מצב שבו בנדורה המשיכה לתפקד כאשר שפירא הוא הבעלים, שטרית איש השיווק שמנסה לגייס זכיינים חדשים ועובדים, ומנהלים אחרים ממשיכים בתפקידם. מבחינה משפטית המצב השתנה: קמה חברה חדשה והפעילות של החברה הקודמת, שבה נוצרו החובות לזכיינים, הועברה לחברה החדשה.

ואז הגיע המהלך התמוה ביותר: שפירא הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשת פירוק נגד בנדורה הישנה, שנקראה באופן רשמי מ.ש פיתוח עסקי. זאת אף שהוא עצמו קנה את אותה חברה תמורת 1.6 מיליון שקל. בגלל הבקשה שהגיש שפירא, החברה אכן נכנסה להליכי פירוק. המהלך כמעט הושלם כאשר שפירא ביקש למנות עורך דין מטעמו כדי שיהיה המנהל הזמני של נכסי החברה (כפי שנהוג בהליכי פירוק). ברגע האחרון מהלך זה נמנע, כאשר עו"ד הראל, שייצג נושה אחר, קם במהלך הדיון והסביר לשופט את האבסורד - רוכש הפעילות של החברה מבקש להיות גם המפרק שלה, בזמן שמבחינת נושי החברה הוא הכתובת לדרישותיהם. בעקבות זאת, מונה הראל להיות המפרק הזמני של בנדורה הישנה, ובמהלך תהליך הפירוק התגלו המהלכים של שטרית ושפירא.

תחילה רכש שפירא 20% מבנדורה תמורת 1.6 מיליון שקל, דבר ששיקף עבורה שווי של 9.5 מיליון שקל. ואולם כעבור חמישה בלבד נחתם לכאורה הסכם שלפיו הרשת כולה שווה 1.9 מיליון שקל. בהמשך התגלה שההסכם השני נחתם בכלל באוקטובר־נובמבר, אך הוצג כאילו נחתם ביולי. כמו כן, התגלה שבנובמבר התנהל משא ומתן עם איש העסקים עזרא לאטי, מבעלי חברת מעדני הטלה, שהיתה ספקית של החברה. משא ומתן זה לא צלח, אך לפי ההצעה שהוצגה ללאטי שווי החברה הסתכם ב–12 מיליון שקל.

הדברים האלה התבררו בסוף נובמבר בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי אצל השופט חגי ברנר. השופט מתח ביקורת חריפה על המהלכים של שפירא ושטרית וכתב בהחלטה שהסכם הרכישה ביניהם נעשה במטרה להבריח נכסים מהחברה הישנה לחדשה. זאת, בין היתר, על סמך עדות של שפירא עצמו בבית המשפט, שאישר שההסכם השני עם שטרית נחתם במועד מאוחר יותר.

"התוצאה היא שכל הנכסים של בנדורה הישנה הועברו אל בנדורה החדשה תמורת נזיד עדשים, וכל החובות נותרות בבנדורה הישנה, מבלי שנותר מקור כספי לפרעונם", כתב ברנר בהחלטה. "לכל אלה יש להוסיף את העובדה ששטרית, שהוליך את בנדורה הישנה אל עברי פי פחת, המשיך להיות מעורב עד למעלה לצוואר בפעילותה של בנדורה החדשה, בכובעו כסוכן מכירות מטעמה, ושילשל לכיסו סכומי כסף גבוהים בגין הסכמי זכיינות חדשים שנכרתו לאחר הקמתה של בנדורה החדשה".

בנדורה - מה אפשר לצפות מרשת עם 40 סניפים?
ארנון בוסאני

במקום אחר כתב ברנר: "הרושם שנוצר הוא שנעשה ניסיון של שפירא ושטרית להסתיר את מעורבות של שטרית בבנדורה החדשה, גם לאחר שהבעלות בה היתה אמורה לעבור בשלמות לידי שפירא". לגבי הגשת בקשת הפירוק כתב ברנר: "יש לציין את חוסר תום לבה של בנדורה החדשה, אשר הגישה בקשה לפירוקה של בנדורה הישנה משל היא נושה שלה בסכום של 1.65 מיליון שקל. אף שחוב לא היה ולא נברא, וכל מטרת הפירוק היתה חילוצה של בנדורה החדשה מחובותיה של בנדורה הישנה".

עו"ד אביחי ורדי, מומחה לפירוקים
אוליבייה פיטוסי

הדברים החריפים האלה נכתבו בעקבות מהלך שיזם עו"ד אביחי ורדי, מומחה לפירוקים, שאליו פנו כמה זכיינים של בנדורה, בבקשה שיסייע להם. ורדי החליט להגיש בקשת פירוק נגד בנדורה החדשה, כדי שחברה זו תימכר, כספים ייכנסו לקופת הפירוק והנושים יוכלו לקבל את כספם. אחרי כמה דיונים בנושא, ברנר החליט שוורדי ימונה למפרק זמני של בנדורה החדשה, יחד עם עו"ד הראל. לפני כשבועיים נמכרה החברה החדשה תמורת 4.1 מיליון לעו"ד דוד אזולאי. כיום הליכי הפירוק של שתי החברות (בנדורה הישנה והחדשה) אוחדו להליך אחד, אבל ממילא אין בהן נכסים לאחר מכירת בנדורה החדשה לאזולאי. מכיוון שהחובות נאמדים בסך של לפחות 10 מיליון שקל, הסיפור רחוק מלהיות גמור.

"כשהתגלה לשפירא שאטיאס לא מספק את הסחורה, הוא זימן את אטיאס לשימוע, והתברר שם כי הוא יצא בעצם למסע נקמה. הוא איים עליו שאם הוא לא ייתן לו מה שהוא מבקש הוא 'יחריב את הבית שלו'"

לדברי ורדי, הוא מתכוון לתבוע את המעורבים בפיאסקו ובראשם את שפירא, משום שלדבריו, בהתנהלותו הוא גרם לירידת הערך של החברה, בין היתר משום שדחה הצעת למכירת החברה בסכום של 12 מיליון שקל (הצעתו של היזם לאטי, כפי שיפורט בהמשך). "אני שמח שעלה בידי לעצור הליכי משפט שמטרתם היתה לקבור תיק משפטי והברחת רכוש מנושים רבים שבחלקם הם נושים קשיי יום", הוא אומר. "לדעתי, באמצעות המכירה והגשת התביעות נוכל לתת מזור לנושים".

"האיש הוא כמו ענבל אור"

למרות הביקורת הרבה שספג בפרשה, שפירא רואה עצמו כקורבן, בדיוק כמו הזכיינים שחתמו על הסכמים עם שטרית ולוני. ב-17 בנובמבר, כשעל הפרק עמדה הבקשה של ורדי לפרק את החברה החדשה, התקיימה אסיפת נושים. שפירא פרש שם את גרסתו, המובאת כאן בקיצורים הנדרשים. "אני חייב לומר משהו כדי שיבינו מי אני ומה אני", אמר באסיפה שפרוטוקול שלה הוגש לבית המשפט במסגרת ההתנגדות למהלך של ורדי. "אני בן 44, אדריכל במקצועי, כל חיי עסקתי בשיווק. אני נכנסתי לנוכלות הזאת ומכרו לי את אותן אשליות שמכרו לכם. הפקדתי 2 מיליון שקל - תיווך לי את העסק הזה אבי אטיאס. הכרתי אותו כמנכ"ל החברה שבועיים לפני העסקה. הוא היה חבר של ארז, שגם אותו הכרתי שבועיים לפני העסקה. לא היה לי שום אינטרס לשתף עם ארז פעולה.

סניף של בורגרים. BBB קנתה את הפעילות
דניאל צ'צ'יק

"עשיתי עסקה בצורה פזיזה, שילמתי על הטעות הזאת 2 מיליון שקל שהשקעתי, החברה היום לא שווה כלום. לחברה היום יש הכנסות של 100 אלף שקל ויש 120–130 אלף שקל הוצאות כל חודש. אני זה שמזרים כסף מהבית. אין לי שום ניסיון בבית המשפט, מעולם לא תבעו אותי. טעיתי בדיונים הראשונים בבחירת הייעוץ המשפטי וכנראה בגלל זה אני יושב פה. עורכי הדין הראל וורדי יודעים טוב מאוד שאני אישית נפלתי כקורבן. היום ארז שטרית לא יכול לצאת מהארץ וכל הכסף שלכם נמצא בארה"ב, גם שלי, ויש כאן אנשים שיכולים להעיד על זה ואורן לוני הוא זה שמנהל לו את הכסף שלכם. אז עורכי הדין יכולים להגיד מה שהם רוצים, אני עברתי איומים מגורמים עברייניים שארז עשה אתם עסקים. לא היה לי מושג שהוא היה חייב כספים בסדר גודל שכזה....האיש הוא כמו ענבל אור, הוא איש מכירות מדרגה ראשונה. הפסדתי את כל הכסף שהיה לי ועוד מאות אלפי שקלים שלקחתי הלוואה מהבנק כדי להיכנס לעסקה הזאת. עשיתי כמוכם - רכשתי אוויר. הנכסים לא שייכים לחברה, הם שייכים לזכיינים...מה שאני רוצה זה ללכת הביתה עם ההפסד שלי, אני לא רוצה את החברה. קחו את ה-100% ותעזבו אותי בשקט".

השבוע, לאחר שנמכרה החברה, שאלנו את שפירא לגבי עמדתו בפרשה. הוא מסר את התגובה הבאה: "ככל איש עסקים שקונה פעילות של עסק אחר, גם אני ביקשתי לקנות פעילות של עסק מבלי לרכוש ביחד אתה את ההיסטוריה של החברה המוכרת. במועדים שרכשתי את הפעילות ובהתאם לבדיקת נאותות שערכתי ומצגים שניתנו לי, החברות בבעלות שטרית ולוני לא היו מוגבלות, לא היו בקשיים, ולא היו חובות לבנקים. כן הוצגו בפניי חובות זניחים לספקים שהוצגו כבני־פירעון. עוד נטען שיש חובות לכמה זכיינים ולכן הוכנס להסכם שעל חובות אלה יהיה אחראי מוכר הפעילות. אני לא הברחתי נכסים, זה לא הסגנון שלי, אני באתי לעשות עסק כשר תוך שהבאתי את כל חסכונותי לסיפור הזה, ונפלתי קורבן לחבורה של נוכלים. אורן הוצג בפני כשותף של ארז וביחד הם קיבלו החלטות, ובמהלך התקופה ארז אף נפגש אתו בארה"ב. כיום אני לא קשור יותר לחברה. אני בוחן את המשך צעדי נגד כל מי שהוליך אותי שולל בסיפור הזה וגרם לנזקים העצומים שהיו מנת חלקי".

הצ'יפס של דורעם גונט
דורעם גונט

אטיאס, שאותו הזכיר שפירא באסיפת הנושים, הוא אבי אטיאס שבאוקטובר 2015, אחרי הכניסה של שפירא, נהפך למנכ"ל החברה. ביוני 2016 נעצר אטיאס במסגרת פרשת המעצרים של איש העסקים עדי צים, לשעבר מבעלי רשת כמעט חינם. צים ו-17 אנשים נוספים נעצרו בחשד לעבירות מרמה, מס והלבנת הון בהיקף של 200 מיליון שקל. לפי דבריו של שפירא עצמו, אטיאס היה זה שהכיר בינו לבין שטרית. על פי אחד ההסכמים שנערכו בין שטרית לשפירא, לאטיאס היו אמורים להיות אחוזים בחברת בנדורה החדשה, ואולם בסופו של דבר המהלך לא יצא לפועל. לדברי גורם שהכיר את החברה, אטיאס אמנם היה שכיר ולא בעלים - אך הוא היה דומיננטי בחברה. "הוא התנהל בצורה בוטה מאוד", אומר אותו גורם. "לדוגמה, בשלב מסוים שפירא היה מוכן לוותר על חלק מהמניות שלו בחברה. אטיאס שמע את זה, נכנס כרוח סערה למשרד והתחיל לצעוק על שפירא. היו צריכים להגיד לו שאם לא יירגע, יקראו למשטרה".

בדיון שהתקיים בבית המשפט טענה עו"ד בן נון, שייצגה את שפירא (בשלבים מאוחרים יותר, ולא בשלב שבו ערך את ההסכמים עם שטרית או הגיש את בקשת הפירוק), שאטיאס הרוויח בתפקידו 50 אלף שקל. לפי דבריה, בשלב מסוים שפירא פיטר את אטיאס. "כשהתגלה לשפירא שאטיאס לא מספק את הסחורה, הוא זימן את אטיאס לשימוע, והתברר שם כי הוא יצא בעצם למסע נקמה. הוא איים עליו שאם הוא לא ייתן לו מה שהוא מבקש הוא 'יחריב את הבית שלו'".

אטיאס דוחה את כל הטענות. "אני מכיר את אביו של ציקי שפירא, מהימים שהיה הבעלים של טבע קל, וזה הרבה יותר משבועיים", הוא אומר. "ציקי ואביו ערכו בדיקות לפני שנכנסו לעסקה. חתמתי על ערבויות אישיות מול ספקים בחברה, שהגיעו ל-2 מיליון שקל. אני מבין כיום שזו היתה טעות, אבל זה היה בגלל דרישה של ספק ומפני שסמכתי על כך שהחברה מתפקדת וציקי מגיע ממשפחה אמידה. ההתפרצות באותה ישיבה נבעה מדאגתי לעניין הערבויות. עד היום אני מאוד כועס על כך ומרגיש שהוליכו אותי שולל. לגבי האמירות של בן נון בבית משפט: הרווחתי 20 אלף שקל נטו, בדיוק אותו שכר כמו ציקי שפירא. מעולם לא אמרתי לשפירא שאני אחריב לו את הבית. מה שאמרתי הוא שאם הוא לא יוציא אותי מהערבות האישית, אני אגיש נגדו תביעה אישית".

"התוצאה היא שכל הנכסים של בנדורה הישנה הועברו אל בנדורה החדשה תמורת נזיד עדשים, וכל החובות נותרות בבנדורה הישנה, מבלי שנותר מקור כספי לפרעונם"

-שניצל
דודו בכר

דמות נוספת בפרשה היא איש העסקים לאטי, בעלי מעדני הטלה, ספקית הבשר של החברה. הצעתו של לאטי לקניית בנדורה היתה לפי שווי של 12 מיליון שקל, אבל המשא ומתן בינו לבין שפירא ושטרית לא הבשיל. לפי דברים שאמר שפירא בבית המשפט, לאטי עשה יד אחת עם שטרית נגדו. "בהתאם, פעל לאטי מול שטרית, מי אשר עמד, ביחד עם אחרים, מאחורי כל מעשי הנוכלות ותרגלי העוקץ מנת חלק של מ.ש פיתוח עסקי בע"מ (בנדורה הישנה; ש"ש) ושל החברה", כתבה בן נון לבית המשפט במסגרת ההתנגדות למהלך שיזם ורדי. "לאטי הלווה לשטרית כספים ששולשלו לכיסו של שטרית, תוך ציפייה ליהפך לבעל מניות בחברה ולספק הבשר שלה. עת ציפייתו של לאטי לא יצאה אל הפועל, ממניעים מקצועיים, דרש מהחברה ולא משטרית להשיב את הכספים שלווה לשטרית, ויצא למסע נקמה, אשר אין כל היגיון עסקי בצדו, שתכליתו להביא להעברת פעילות החברה לידיו. את מסע הנקמה החל לאטי באיתור נושים שיגישו בקשה לפירוק החברה (החדשה; ש"ש). את אלה הוא שלח לעו"ד ורדי כדי שהלה ייצגם".

בהמשך תקפה בן נון גם את ורדי, בשל תמיכתו בהצעה של לאטי לרכישת החברה. "ורדי הוא זה שניהל וטען (בלהט) מטעמו של לאטי בישיבת הנושים תוך שהוא משכנע את הנושים לסרב להצעת החברה, בניגוד לטובת הנושים שהוא מייצג ובניגוד לטובת החברה, ותך שהוא משמיע כי בכוונתו לפעול נגד שפירא באופן אישי (ונתמהה - מדוע לא לפעול נגד האחראים האמיתיים שעמדו מאחורי מעשי הנוכלות אשר שפירא נפל קורבן אליהם, כגון שטרית ואורן לוני? הייתכן משום שאלה מיודדים עם לאטי?"

מודל הזכיינות הוא לכאורה ההזדמנות ליהנות מכל העולמות: גם להתבשם מהחלומות על אינסוף אפשרויות הפרנסה שמציע בפניך עולם היזמות העצמאית, ובמקביל תחושה שהסיכון שאתה לוקח רציונלי ואינך שם את ההשקעה על קרן הצבי

שווארמה בנדורה
ארנון בוסאני

לאטי סירב להגיב לדברים. בית המשפט דחה את טענותיה של בן נון והבהיר שהוא לא זה שייצג את לאטי. בהחלטתו של השופט ברנר (לגבי מינוי ורדי כמפרק), היתה התייחסות גם לסוגיה זו: "העובדה שעו"ד ורדי היה מצוי בקשר בשעתו עם לאטי אין בה כשלעצמה כדי להציב אותו בעמדה של ניגוד עניינים ביחס לתפקידו הנוכחי (כמפרק; ש"ש)". בהמשך נכתב: "ככל שבעתיד ייצור מצב של ניגוד עניינים או חשש מפני ניגוד עניינים, כגון אם תעמוד על הפרק האפשרות להגיש תביעה נגד לאטי, במקרה כזה ניתן יהיה למצוא פתרון נקודתי".

ב-9 בינואר יתקיים דיון בבית המשפט כדי לאשר בקשה של העברת כספי מכירת חברת בנדורה החדשה אל נושי בנדורה הישנה. אז אפשר יהיה להתחיל ולבדוק מי מבין הזכיינים מגיע לו כסף וכמה. אלייב עדיין אופטימי שלמרות כל התלאות הוא יקבל את הכסף בחזרה.

שטרית סירב להגיב לדברים המועלים בכתבה. עורך דינו של אורן לוני, אודי דנהירש, מסר שלא ניתן היה להשיג את תגובתו.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות