תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שיחת הטלפון מאהוד ברק שהקלינטונים לעולם לא ישכחו

לכתבה

כמה ימים לאחר תבוסתה הצביעה הילרי קלינטון על האשם בכישלון: ג'יימס קומי, מנהל האף.בי.אי, שלו היסטוריה ארוכה עם הקלינטונים - כמו החנינה שהעניקו למארק ריץ', מיליארדר יהודי שסייע רבות לישראל ונמלט לאחר שנחשד בעבירות מס

107תגובות

למה הילרי קלינטון הפסידה בבחירות לנשיאות ארה"ב, למרות ההובלה בסקרים ומועמד "לא ראוי" שהתמודד מולה? לשאלה הזו, המעסיקה ועוד תעסיק רבים במשך שנים, יש הרבה תשובות, אבל לקלינטון עצמה יש תשובה מדויקת וממוקדת: מי שאשם בהפסד שלה ובהפיכתו של דונלד טראמפ לאיש החזק בעולם הוא אדם בשם ג'יימס קומי, מנהל האף.בי.אי, לשכת החקירות הפדרלית, השב"כ של האמריקאים.

בדיוק כך: ארבעה ימים בלבד אחרי הבחירות, בשיחה עם התורמים המאוכזבים שלה, טענה קלינטון שהמכתבים של קומי בנוגע לפרשות שרת המייל שלה, ובמיוחד המכתב ששלח לקונגרס שפורסם יומיים לפני הבחירות, הזכירו לבוחרים את סוגיות האמינות שלה - ובסופו של דבר הובילו למפלתה. ובעיקר, הבטן של קלינטון מלאה נגד קומי בשל העובדה כי האף.בי.אי נהג להימנע מקבלת החלטות וביצוע מהלכים שעשויים להשפיע על הבחירות. קומי לא נמנע: הוא פירסם שלוש החלטות בעניינה של קלינטון במהלך הקיץ, וסדק אנושות את התדמית שלה.

הילרי קלינטון
בלומברג

מה גרם למנהל האף.בי.אי לחרוג מהנוהל? על פי "ניו יורק טיימס", שציטט עוזרים שלו, קומי הרגיש שלא היתה לו ברירה אלא לפרסם את המכתב, כי קודם לכן הוא כבר התערב בבחירות כשהחליט לא להגיש כתב אישום נגד קלינטון באותו עניין. אבל האם זה כל הסיפור? מי הוא בכלל קומי? אילו חשבונות היו לו בעבר עם בני הזוג קלינטון? והאם ייתכן שההחלטה שלו בעניין המיילים קשורה לחנינה שביל קלינטון העניק ב-2000 למיליארדר היהודי מארק ריץ', חנינה שניתנה בעקבות לחץ כבד של לא אחרים מאשר ראש הממשלה דאז אהוד ברק, שמעון פרס, אהוד אולמרט ועוד דמויות ישראליות ויהודיות־אמריקאיות בכירות? ולבסוף, מדוע פחות משבוע לפני הבחירות ובאמצעות חשבון טוויטר עלום שכמעט ולא נעשה בו שימוש, החליט קומי לשחרר לציבור את פרוטוקול החקירה מלפני 15 שנה שהתנהלה נגד ביל קלינטון בחשד לקבלת שוחד סביב החנינה הזו?

תרומות עתק וקשר עם המוסד

מארק ריץ'
קמחי מוטי

כדי לקבל את התמונה המלאה צריך לחזור כמעט 40 שנה לאחור ולהכיר דמות שהרבו לעסוק בה במאה הקודמת, אך כמעט לא מוכרת לצעירים למעט העובדה שהשם שלה מתנוסס על שורה ארוכה של אוניברסיטאות, בתי חולים וסינמטקים בישראל: מארק ריץ', מיליארדר יהודי־אמריקאי, "מלך הנפט" העולמי של שנות ה-70 וה-80, האיש למשימות מיוחדות של מדינת ישראל והמוסד, תורם שהזרים לישראל יותר ממיליארד שקל - ואדם שנרדף על ידי רשויות החוק האמריקאית בגין חשד להעלמת מסים, הלבנת הון וקשרי מסחר עם האויב.

'דניאל אמן ומארק ריץ
Via Bloomberg

על פי ספר שכתב עליו העיתונאי הכלכלי השווייצי דניאל אמן, ריץ', שמת ב-2013, היה יהודי שברח יחד עם משפחתו מבלגיה ב-1940 כאשר המטוסים הגרמנים החלו את הפצצותיהם, עבר במרוקו ולבסוף הגיע לארה"ב - שם החל לעבוד כסוחר מתכות וחומרי גלם. הקריירה שלו נסקה, ויחד עם שותפו פינקוס גרין - יהודי שומר מצוות שחי כיום בירושלים - הוא הקים את חברת הסחר מארק ריץ' קו, שברבות הימים נהפכה לגלנקור, חברת סחר שווייצית הממוקמת במקום 14 בדירוג 500 החברות הגלובליות של מגזין "פורצ'ן", בזכות מחזור עסקים שנתי של 170 מיליארד דולר.

לריץ' היה כישרון מיוחד ליצירת קשרים ותפירת עסקים דווקא במקומות שקשה לאחרים לפעול בהם, ועם שותפים לעסקה שלא תמיד נמצאים במערכת יחסים טובה עם הקהילה הבינלאומית. ריץ' פעל גם בסוגים שונים של מתכות, אך את ההון הגדול שלו השיג על ידי סחר בנפט עם מדינות כמו אירן, דרום אפריקה, בוליביה, ספרד - וגם ישראל.

מתקן קצא"א באילת
שלומי דעי

עבור ישראל, ריץ' לא היה עוד סוחר נפט. על פי דניאל אמן ומקורות אחרים שעמם שוחחנו, בשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים ואמברגו הנפט הערבי העולמי שהוטל בעקבותיה, תקופה שבה איש לא רצה למכור נפט לישראל, ריץ' היה במשך קרוב ל-20 שנה המקור המרכזי לנפט וצורכי אנרגיה של המדינה. הוא עשה זאת, קשה להאמין, בעיקר באמצעות נפט שנרכש מאירן - גם בימיו של השאה וגם לאחר המהפכה האסלאמית. ריץ', כמעט לבדו, היה זה שהזרים נפט לקו צינור הנפט אילת־אשקלון (קצא"א), מיזם משותף של ישראל ואירן וכיום נושא לברורות בינלאומית מורכבת.

ריץ', שבשלב הזה פעל מחברה הממוקמת בשווייץ, פעל גם בדרכים אחרות עבור ישראל, למשל, כמקור מימון להסדרים כספיים סודיים. משרדיו בעולם, על פי כמה מקורות מהימנים, שימשו לעתים קרובות את סוכני המוסד, בהסכמתו. לאחר הפיגוע שהתרחש באוקטובר 1985 בראס בורקה שבמצרים, שבו רצח חייל מצרי שבעה ישראלים, ולאחר שהמשא ומתן לפיצויים בין משפחות ההרוגים לבין מצרים נקלע למבוי סתום וגרם למשבר דיפלומטי, היה זה ריץ' שהזרים מכיסו כחצי מיליון דולר כדי לפתור את המשבר. ריץ' אף סייע להעלאת משפחות של יהודים מתימן ומאתיופיה, ותרם כספים לקידום שיתופי פעולה בין ישראלים לפלסטינים ולילדים בעזה.

עבור ישראל, ריץ' לא היה עוד סוחר נפט. על פי העיתונאי דניאל אמן ומקורות אחרים שעמם שוחחנו, בשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים ואמברגו הנפט הערבי שהוטל בעקבותיה, תקופה שבה איש לא רצה למכור נפט לישראל, ריץ' היה במשך קרוב ל-20 שנה המקור המרכזי לנפט וצורכי אנרגיה של המדינה

ריץ' היה מעורב גם בניסיונות שלא יצאו בסופו של דבר לפועל, כמו תוכנית לפיתוח כלכלי בשטחים שהוקפאה דווקא על ידי הפלסטינים, ורעיון שאותו ניסה לקדם יצחק רבין לפתרון הסכסוך עם אירן סביב קצא"א. ריץ' הציע לרכוש את חלקה של ישראל בצינור ואז לנהל משא ומתן מסחרי ישיר עם אירן, דבר שישראל לא יכולה לעשות, אך העסקה נפסלה בשל התנגדות של פקידי האוצר - למורת רוחו הרבה של רבין.

ריץ', שהונו הוערך ב-2006 על ידי מגזין "פורבס" ביותר מ-1.5 מיליארד דולר, תרם בישראל מאות מיליוני דולרים באמצעות קרן ריץ', שאותה ניהל איש המוסד לשעבר אבנר אזולאי. הקרן תרמה לעשרות פרויקטים, בהם הקמת בניינים במרכז הבינתחומי הרצליה, באוניברסיטאות בר־אילן ותל אביב, בסינמטק תל אביב, בבתי חולים ובמוסדות נוספים. פרויקט בולט אחר הוא ארגון תגלית, שמביא צעירים יהודים לביקור ראשון בישראל: ריץ' תרם לתגלית כמיליון דולר מדי שנה, והיה במשך שנים אחד משלושת התורמים הגדולים לארגון, לצד צ'רלס ברונפמן ומייקל שטיינהרדט.

מארק ריץ'
קמחי מוטי

ריץ' אכן פעל למען ישראל בשלל ערוצים וגם תרם לה כסף רב, אך הוא גם הרוויח מעסקיו עמה. כספק מרכזי של נפט לישראל במשך שנים ארוכות, גם לצריכה עצמית של המדינה וגם להפעלת קצא"א, ריץ' נהנה מהכנסות גבוהות שבאמצעותן - יחד עם פעילות במדינות אחרות - בנה את הונו המופלג. בשיא כוחו, בשנות ה-60 וה-70, הוא נחשב למי שיצר במו ידיו את שוק ה"ספוט" (SPOT) לנפט עולמי: עד אז הרוב המוחלט של חוזי הנפט התבססו על הסכמים לטווח ארוך בין מדינות לבין חברות נפט גדולות ומבוססות, ואילו ריץ' פיתח את האפשרות לרכוש נפט לאספקה מיידית בעסקה חד־פעמית, בדיוק כפי שסוחרים במטבעות או מניות - ושוק הנפט השתנה. ריץ' ידע לעבוד טוב במיוחד עם מדינות בעלות מוניטין מפוקפקים ועם לקוחות שהעדיפו לשמור על חשאיות - ולגרוף עבור עצמו עמלה שמנה מהעסקות האלה.

אלא שבמקביל להתעשרותו, החל ריץ' להסתבך עם רשויות החוק האמריקאיות. אם עד 1981 איש בארה"ב לא הכיר את שמו - למרות היותו אחד האנשים העשירים במדינה - הרי שהדלפה של כמה סוחרי נפט שלפיה ריץ' חומק מתשלומי מסים באמצעות שימוש בחברות מחוץ לארה"ב יצרה את מה שבמהירות זכה לכינוי "העלמת המס הגדולה מעולם". שנתיים לאחר מכן, ב-1983, מתוך חשש שייעצר ויוכנס לכלא, ריץ' ושותפו פינקוס גרין ברחו לשווייץ, שם השלטונות הבהירו לאמריקאים שלא יסגירו אותם - והם מעולם לא חזרו לארה"ב.

האמריקאים לא ויתרו: הם הוסיפו להעלמת המסים אישומים של הלבנת נפט וסחר עם אירן במהלך ולאחר משבר החטופים בשגרירות ארה"ב בטהרן, וריץ' נהפך למבוקש מספר 1 של האף.בי.אי, ולאדם שיכול לפקוד רק שלוש מדינות שממשלותיהן החליטו לדחות את בקשות ההסגרה של האמריקאים: שווייץ, שבה חי ופעל; ספרד, בשל השנים הרבות שבהן התגורר והעסקים שעשה עם הממשל; וישראל - שאירגנה עבורו אזרחות.

קומי וג'וליאני יוצאים למרדף

רודולף ג'וליאני
רויטרס

סאגת המרדף של התובעים והחוקרים האמריקאים אחרי ריץ' במשך כמעט 20 שנה, והדרכים שבהן הצליח לחמוק מהם, היו יכולות לשמש כתסריט לסדרת טלוויזיה, אך בשלב הזה מה שמשפיע על סיפורנו היא דווקא הזהות של אותם תובעים וחוקרים, ובעיקר שניים מהם: רודולף ג'וליאני וג'יימס קומי. ג'וליאני, שהיה איש הממסד המרכזי וכמעט היחיד שהשתתף בקמפיין של טראמפ, נחשב כיום למועמד לתפקיד שר בקבינט שלו ולאחראי על הקשר עם ישראל, היה ב-1983 האיש שכתובע קרא את כתב האישום האמריקאי נגד ריץ' - ומאז לא הפסיק לרדוף אחריו. בעוד שריץ' טען שג'וליאני החליט לבנות על המקרה את הקריירה הציבורית שלו, ג'וליאני הציג בתביעתו נגד ריץ' לא פחות מ-51 סעיפי אישום שונים, והתעמת עם רשויות שווייץ בדרישה להסגרתו.

ג'יימס קומי
GARY CAMERON/רויטרס

קומי, לעומת זאת, בתפקיד של משנה לתובע הכללי, נתקל אז בריץ' כמה פעמים. פעם אחת הוא שלח את אנשיו לעצור את ריץ' בלונדון, אך המטוס הפרטי של המיליארדר חזר לציריך בשל ערפל שכיסה את שדה התעופה הבריטי. בפעם אחרת, ביוני 1992, לאחר שנים של מרדפים, הסכים קומי להגיע לשווייץ לפגישה עם ריץ' ועורכי דינו בניסיון להגיע להסכמה שתביא אותו לדין. במהלך הפגישה הציגו עורכי הדין של ריץ' חוות דעת שלפיהן איל הנפט לא עבר על החוק, וגם אם קיימת אי־הסכמה על גובה המסים - לא מדובר במקרה פלילי. אלא שהאמריקאים ראו את הדברים אחרת, וסירבו לדון בראיות עד שריץ' יסגיר את עצמו, יגיע לארה"ב ויעמוד למשפט. ריץ', שעל פי דניאל אמן אמר: "אני חף מפשע, אני אוהב להיות חופשי", סירב - וקומי חזר הביתה בידיים ריקות.

התחמקותו של ריץ' היא רק החלק הראשון, או אולי השכבה הראשונה, של התסכול שחשו שני התובעים האמריקאים. המשבר האמיתי, הגדול, הגיע הרבה יותר מאוחר, בינואר 2001 - כאשר ביל קלינטון, ביומו האחרון כנשיא, החליט להעניק לריץ' חנינה שמשמעותה ביטול ההליכים הפליליים נגדו. ואת החנינה הזאת השיג עבור ריץ' לא אחר מאשר אהוד ברק.

כבר מלכתחילה, החנינה הזו, אשר אורגנה מאחורי הקלעים על ידי אבנר אזולאי, היתה מוזרה. בניגוד למקבלי חנינה אחרים, ריץ' אמנם הואשם אך לא עמד למשפט, לא הורשע, לא ישב בכלא ואפילו לא התגורר בארה"ב - הוא חי בווילה מפוארת על שפת אגם לוצרן שבשווייץ. לאחר כמה ניסיונות כושלים להיכנס לרשימת המועמדים לחנינה, בסיוע של עורכי הדין היקרים והמקורבים לקלינטון שרק סיבכו את התמונה המשפטית, החליטו אנשיו של ריץ' לפנות לקלינטון באופן ישיר - דבר שאינו מקובל אך מותר על פי חוק.

את החנינה הזו, בדרך הזו, רק מי שמקורב מאוד לבני הזוג קלינטון היה יכול להשיג. בסיועו של עו"ד ג'ק קווין, שהיה קודם לכן חבר בצוות של קלינטון, קיבל קלינטון בקשה שעליה היו חתומים ברק, פרס, אולמרט (אז ראש עיריית ירושלים), שר החוץ שלמה בן עמי, ראש המוסד שבתי שביט, מלך ספרד חואן קרלוס, ועוד שורה של בכירים מהקהילה היהודית בארה"ב, מישראל, משווייץ ומעולם הפיננסים. אלא שמעבר לחתימתו עליה, מי שביצע את מהלך שובר השוויון היה ראש הממשלה דאז ברק, שניהל עם קלינטון שתי שיחות שיכנוע שבהן הפעיל לחץ רב על הנשיא היוצא לחתום על החנינה. באחת מהן - כך מספר הפעיל החברתי אלדד יניב, שנכח בחדר הסמוך - ברק צעק על קלינטון לאשר את החנינה. לשתי השיחות האלה מצטרפת שיחה שביצע פרס.

ביל קלינטון ואהוד ברק בשנת 1999
אי־פי

כך כותב יניב בספרו "פניית פרסה": "(החנינה) יכולה להיות חשובה", התפרץ ברק על קלינטון. "לא רק בגלל הבחינה הפיננסית, אלא גם מכיוון שהוא עזר למוסד ביותר ממקרה אחד". לימים, במסגרת חקירתו של ביל קלינטון, פירסמו הרשויות האמריקאיות את תמלילי שיחות הטלפון בין קלינטון לברק, ובהן נאמרו דברים כמו: "אני יודע די הרבה דברים על זה. קיבלתי חומר רב ואני עובד על זה. עדיף שלא נאמר הרבה על זה" (קלינטון), "אוקיי. אני מבין. אני לא מזכיר את זה בשום מקום" (ברק). גם בשאלה למה בדיוק התכוון ברק כאשר ציין בפני קלינטון את "הבחינה הפיננסית", עסקו החוקרים לא מעט.

האם כל החתומים על מסמך בקשת החנינה לריץ' עשו זאת רק לשם הבעת תודה על שירותו ותרומתו למדינת ישראל? לאחר מתן החנינה הועלו תהיות אם ריץ' העביר כספים למי מהחתומים, למשל לעמותות שסייעו למאבקי הבחירות של ברק - אך מעולם לא הוכח דבר. לאחר שהועלו החשדות האלה מיהרו מנהלי הקרן הפילנתרופית של ריץ' להציג את מסמכיה למשטרה כדי להבהיר שהקרן לא העניקה כספים כאלה, אף שבכך אין הוכחה שהם לא הועברו: ריץ' היה יכול להעביר תשלומים ותרומות מחשבונות אחרים. קשרים ודאי היו שם, אף שתפישת העולם של ריץ' היתה יותר קרובה לזו של מנחם בגין ויצחק שמיר מאשר לזו של ברק ומפלגת העבודה.

הנה עובדה אחת המצביעה על הקשרים: מיכל הרצוג, אשתו של יצחק הרצוג, כיום יו"ר האופוזיציה ואז מזכיר ממשלתו של ברק, ניהלה פרויקטים פילנתרופיים בתחומי החינוך, התרבות והרווחה בישראל מטעם קרן ריץ' ב-1996-2004. הרצוג עצמו בחר לשמור באותם ימים על זכות השתיקה בעת שנחקר לגבי העמותות שמימנו את הקמפיין של ברק. האם ברק קיבל כספים מריץ' תמורת הלחץ על קלינטון לחון אותו? האם אולמרט, פרס או אחרים שחתמו על בקשת החנינה קיבלו תרומות או כספים, מאדם שמומחיותו הגדולה היתה לעשות עסקים עם כמה מהממשלות האפלות והמושחתות בעולם? התהיות האלה שהתעוררו אז מעולם לא הוכחו או אומתו.

הגרושה נכנסת לתמונה

בני הזוג קלינטון עם דניס ריץ', נובמבר 200
רויטרס

לעומת זאת, בני הזוג קלינטון דווקא כן קיבלו כספים שנראים על פניו לא בלתי קשורים לחנינה של ריץ' - ואלה הם הכספים אשר שברו את המוניטין של הקלינטונים והטריפו את ג'וליאני, את קומי ואת כל הממסד המשפטי והפוליטי האמריקאי. מאיפה הגיעו הכספים? נא להכיר את דניס ריץ', אשתו לשעבר של ריץ'.

ריץ' נפרד מאשתו בעת שהתגוררו בשווייץ, והפרידה לא היתה נעימה. הוא השאיר לה קרוב ל–300 מיליון דולר ואיפשר לה לנהל חיי מותרות, והתחתן לאחר מכן עם שחקנית איטלקייה שצעירה ממנו בעשרות שנים. דניס הכועסת חזרה עם ילדיהם המשותפים לארה"ב וניהלה קריירה מצליחה של אשת חברה בניו יורק וכותבת שירים פופולריים - בין השאר, היא כתבה שירים לאריתה פרנקלין, נטלי קול, פטי לבל ומרי ג'יי בלייג', שחלקם הגיעו למקום הראשון במצעדי הפזמונים.

דניס הכירה את בני הזוג קלינטון בשל קרבתה למפלגה הדמוקרטית - והסכימה לבקשת אנשיו של ריץ' ללחוץ על קלינטון לעיין בבקשת החנינה. בדיעבד, 16 שנה לאחר המקרה, קשה לקבוע אילו מהקשרים ואילו מהלחצים הכריעו את הכף ושיכנעו את קלינטון לחתום על החנינה, אבל אין ספק לגבי מה שקרה לאחר מכן: דניס נתנה לזוג קלינטון רהיטים לביתם החדש בשווי של 7,000 דולר, העבירה 100 אלף דולר לקמפיין של הילרי קלינטון לסנאט מטעם מדינת ניו יורק, תרמה כ-450 אלף דולר לספריית קלינטון - הפרויקט העיקרי של בני הזוג עם צאתם מהבית הלבן, תרמה מיליון דולר למפלגה הדמוקרטית, וסייעה לגיוס עוד מיליוני דולרים באמצעות אירועי התרמה שקיימה בדירתה המפוארת במנהטן.

דניס אישרה את הדברים בביטול ככסף קטן בשיחה עם המגזין "ואניטי פייר" ביוני 2001: "כולם נתנו רהיטים. היתה רשימה של מעצב הפנים שהסתובבה בין החברים....האמת היא שהיו הרבה אנשים שנתנו הרבה יותר כסף. ברור שזה נתן לי גישה אליהם אבל זה מעבר לזה. היתה חברות עם שניהם", אמרה דניס. אלא ש"ואניטי פייר" גם מבהיר שלאחר החנינה היא מעולם לא שמעה מהחברים הטובים שלה.

דניס ריץ' נתנה לזוג קלינטון רהיטים לביתם החדש בשווי של 7,000 דולר, העבירה 100 אלף דולר לקמפיין של הילרי קלינטון לסנאט מטעם מדינת ניו יורק, תרמה כ-450 אלף דולר לספריית קלינטון - הפרויקט העיקרי של בני הזוג עם צאתם מהבית הלבן, תרמה מיליון דולר למפלגה הדמוקרטית, וסייעה לגיוס עוד מיליוני דולרים באמצעות אירועי התרמה שקיימה בדירתה

אם אצלנו כבר שכחו מזמן את הקשרים בין ריץ' לפוליטיקאים - על זה האמריקאים לא סלחו. כאשר בתחילת שנות ה-2000 שאלו את הסנאטור הרפובליקאי ג'ון מקיין, שלאחר מכן התמודד על הנשיאות והפסיד לברק אובמה, מה דעתו על הצורך ברפורמות בכל הקשור למתן תרומות לקמפיינים של פוליטיקאים, התגובה שלו היתה: "יש לי תשובה בשתי מלים: דניס ריץ'".

מרגע שהסיפור התפשט בארה"ב הוא נהפך לסקנדל לאומי ענק שפגע אנושות במוניטין של ביל קלינטון ורעייתו הילרי. הריח מהפרשה היה כה רע, עד שגם לאף.בי.אי לא נותרה ברירה והוא פתח בחקירה נגד קלינטון - חקירה שלא הגיעה לידי כתב אישום אבל העסיקה רבות את הציבור ואת התקשורת האמריקאית, וגם חזרה לפגוע בקלינטונים 16 שנה מאוחר יותר: זהו בדיוק דו"ח החקירה שפירסם האף.בי.אי שבוע לפני הבחירות האחרונות.

הילרי קלינטון
רויטרס

בדו"ח, שרוב תוכנו הושחר מטעמי צנזורה, לא היה אפילו חצי דבר חדש, אבל הוא הזכיר למיליוני אמריקאים את פרשת מארק ודניס ריץ', אהוד ברק והכספים שהקלינטונים קיבלו ימים לאחר שעזבו את הבית הלבן. כפי שאפשר היה לצפות, תומכי טראמפ לא פיספסו את סיפור החנינה לריץ' ואת החשדות נגד הקלינטונים: באתר הבחירות של טראמפ, שעדיין קיים ברשת, אפשר למצוא את הכותרת הגדולה הבאה, המיועדת להכפיש את הילרי קלינטון: "תעקבו אחרי הכסף: המחיר לחנינת ריץ'? 450 אלף דולר עבור ספריית קלינטון".

כן: פרשת מארק ריץ' היא אולי אבן היסוד שעליה בנו מתנגדי קלינטון את התדמית שלה כפוליטיקאית מושחתת, השוחה עמוק בביצת ההון־שלטון. "לייבש את הביצה" היתה סיסמה פופולרית של טראמפ.

הגלגל הזה מעולם לא הפסיק להסתובב, יותר מ-35 שנה לאחר שהאמריקאים העלו את החשדות הראשוניים נגד ריץ' ושלוש שנים לאחר שהוא מת בגיל 78 ונקבר בקיבוץ עינת בטקס צנוע שבו השתתפו עשרות אנשים בלבד, ללא בני משפחתו. לאחר שעלה החשד לשוחד שביל קלינטון לקח מדניס ריץ', היה זה לא אחר מאשר קומי אשר חקר אותו, והוא זה שהחליט לגנוז את התיק. ג'וליאני, בקרוב אולי שר בממשל טראמפ, בנה את תחילת הקריירה שלו כחוקר ותובע ברדיפה אחרי ריץ'. קומי, בין אם כתוצאה מחוסר ברירה ובין אם מבטן מלאה על הטיפול של הקלינטונים בריץ', גרם - כך לפחות על פי קלינטון עצמה - להפסד שלה בבחירות וכניסתו של טראמפ לבית הלבן.

במאמר פרי עטו שפירסם ב"ניו יורק טיימס" בפברואר 2001 תחת הכותרת "הסיבות לחנינה", פירט ביל קלינטון שורה של סיבות משפטיות שמצדיקות לגישתו את ההחלטה, נשבע שלא היה זה מקרה של קבלת דבר תמורת דבר (Quid pro quo, מונח שעלה רבות במהלך המאבק בין קלינטון לטראמפ), אך הודה שהיה צריך לתת משקל גדול יותר להתנגדות לחנינה מצד דמויות מרכזיות במערכת המשפטית שלו. ביל קלינטון כמעט התנצל, הילרי קלינטון הפסידה בבחירות, מארק ריץ' מת. האם זהו סוף הסיפור?

מתברר שלא. אחד הנושאים הבוערים השבוע בציבוריות האמריקאית היתה השאלה אם טראמפ, אולי באמצעות ג'וליאני, יעמיד את הילרי קלינטון לדין בגין פרשת המיילים כפי שהבטיח, ואם מי שיציל אותה מהכלא הוא לא אחר מהנשיא אובמה, שיכול לתת לה חנינה ביומו האחרון בתפקיד. אחד השיקולים נגד הרעיון: חנינה של הנשיא לאדם מקורב כמו במקרה של ריץ' וביל קלינטון, וההחלטה של קומי שלא לתבוע אותה, רק יחזקו את התחושה בציבור האמריקאי שיש אנשים שהם מעל החוק. כל זה, לרבות ההפסד בבחירות, אולי לא היה קורה להילרי קלינטון לו אהוד ברק לא היה מחליט לקיים שתי שיחות טלפון עם ביל קלינטון לטובת ריץ', בשל "הבחינה הפיננסית" שעליה השניים החליטו שלא לדבר. ניחוש שלנו: המשך עוד יבוא.

הלווית מארק ריץ'
ניר קידר

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות