תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסטארט-אפ הישראלי שיודע למדוד גמגום ורוצה להפוך לקליניקה הגדולה בעולם

לכתבה
מתוך הסרט נאום המלךאי אף פי

כשד"ר יאיר שפירא מיקד את הדוקטורט שלו בהשפעות של מתח על הקול האנושי, הוא לא תיאר לעצמו ש-18 שנה לאחר מכן ישתמש בו כדי לפתור בעיה של אחד האנשים הקרובים לו ביותר: בנו ניב, שאובחן כמגמגם ■ לפני שנה הוא הקים את הסטארט־אפ ניניספיץ', שכיום מחזיק במאגר הקלטות הגמגום הגדול בעולם

17תגובות

בשיאו של הסרט "נאום המלך" של הבמאי טום הופר, מצליח המלך ג'ורג' השישי להתגבר על הגמגום הקשה שלו ולשדר לאומה נאום עידוד, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. לשם כך נדרש ממנו מאמץ אדיר, וחודשים רבים של אימונים בלתי מתפשרים עם מטפלו האקסצנטרי ליונל לוג.

עלילת הסרט אמנם מלווה את המלך הבריטי מכישלון לתסכול ולהצלחה, אך בחיים האמיתיים להתמודדות עם גמגום לא תמיד יש סוף מאושר וטוב. לפי ארגון הגמגום האמריקאי, 84% מהמטופלים חוזרים לגמגם גם אחרי טיפול עקבי אצל קלינאי תקשורת. הסיבה, כך מאמינים המומחים, פשוטה למדי: היעדר תרגול קבוע ואפקטיבי מחוץ לשעות הקליניקה.

הסטארט־אפ החיפאי ניניספיץ' (NiNiSpeech) הוקם לפני שנתיים עם החזון למלא את החלל החסר מחוץ לקליניקה, ולנסות לשפר את סיכויי ההצלחה של הטיפולים. האפליקציה שפיתחו בחברה החלה את דרכה כמעין רשת חברתית לאנשים מגמגמים. משתמשים עם הפרעות דיבור התחברו אליה כדי לשוחח זה עם זה ולקבל משוב אוטומטי ליעילות הדיבור שלהם, כלי שאיפשר להם ולמטפלים שלהם לעקוב אחר התקדמותם לאורך זמן.

בשנת הפעילות הספיקה החברה לדגום 3.9 מיליון שניות של שיחה ו–7.6 מיליון הברות, ובכך היא, ככל הנראה, מחזיקה במאגר הנתונים הגדול ביותר בתחום הגמגום, עם יתרון מובהק: ההקלטות שלה נדגמו מהחיים האמיתיים, ולא בסביבת מעבדה סטרילית. כעת רוצים בחברה לשכלל את המודל העסקי ולשנות מהקצה אל הקצה את האופן שבו אנשים מגמגמים צורכים את טיפולי הקליניקה שלהם.

"פיתחנו מדד מיוחד לזיהוי גמגום וסווגו. אנחנו יודעים לומר למטופל: בשיחה האחרונה דיברת 15 שניות, במהלכן 6.7 שניות חזרת על הברות, הארכת בתנועות, נתקעת והשתמשת במילות פקק שלא קידמו את השיחה כמו 'אההה', ובשאר הזמן דיברת בצורה יעילה. עד היום לקלינאי התקשורת לא הייתה טכנולוגיה תומכת למדידה" ד"ר יאיר שפירא

ניניספיץ' החלה להציע חבילת טיפול בתשלום חודשי, שכוללת טיפול וידיאו של קלינאי תקשורת, לצד תרגול יומי של דיבור באמצעות צוות תומך־טיפול שמגיע מעולמות המוטיבציה והקואוצ'ינג. "זה לא יחליף את סביבת האימון והמשוב הקיימים שלנו, שימשיכו להינתן בחינם", אומר מנכ"ל החברה, ד"ר יאיר שפירא, "אך זה יאפשר למשתמשים שרוצים בכך להשלים תהליך טיפולי מלא דרכנו".

בתחילת נובמבר סימנה החברה עוד אבן דרך משמעותית כאשר זכתה במענק של 1.8 מיליון יורו מהאיחוד האירופי כחלק מתוכנית הורייזון 2020 לחברות טכנולוגיה קטנות ובינוניות (SME). עד כה התוכנית מימנה 65 חברות ישראליות — כ–3% מכלל החברות הממומנות במסגרתה מאז 2014. ניניספיץ' היא אחד מהסטארט־אפים הישראליים הבודדים שזכו למימון גבוה מ–50 אלף יורו. המענק האחרון מצטרף להשקעה של מיליון דולר שקיבלה ניניספיץ' מאז הקמתה, מהמדען הראשי ומחברת ההשקעות זייתון ונצ'רס, ולזכייה בפרס של 100 אלף דולר מקרן מיראז' בתחרות ליזמים בני 45 ומעלה.

שפירא, דוקטור להנדסה ביו־רפואית ומתמטיקה שימושית, הקים את החברה אחרי 20 שנה בענף ההיי־טק. שותפיו הם ד"ר יואב מדן, סמנכ"ל הטכנולוגיות בחברה, מומחה בתחום הטכנולוגיות הרפואיות שהוביל את תחום עיבוד הדיבור ביבמ; ופרופ' עופר אמיר, המנהל הקליני של החברה וראש החוג להפרעות תקשורת באוניברסיטת תל אביב.

מייסדי ניניספיץ': פרופ' עופר אמיר, ד"ר יאיר שפירא וד"ר יואב מדן
רמי שלוש

מה זה בדיוק "למדוד גמגום"?

שפירא: "כמעט כמו שזה נשמע. פיתחנו מדד מיוחד, מוגן בפטנט, שבאמצעותו אנחנו יכולים לזהות גמגום ולסווג אותו. אנחנו יודעים לומר למטופל: בשיחה האחרונה דיברת 15 שניות, במהלכן 6.7 שניות חזרת על הברות, הארכת בתנועות, נתקעת והשתמשת במילות פקק שלא קידמו את השיחה כמו 'אההה', ובשאר הזמן דיברת בצורה יעילה. עד היום לקלינאי התקשורת לא היתה שום טכנולוגיה תומכת למדידה".

עד היום קלינאי תקשורת עבדו לפי תחושת בטן?

שפירא: "ממש כך. העולם של טיפול בגמגום דומה לעולם הרפואי לפני 200 שנה. דבר לא נמדד ולכן קשה מאוד לפקח על התהליך — אי אפשר לדעת איזה טיפול יעיל, איזה מטפל מצליח, מתי להפסיק את הטיפול. למטפל אין יכולת לעקוב אחרי ההתנהלות של המטופל בעולם האמיתי, והוא נסמך רק על דיווחים סובייקטיביים משבוע לשבוע. כמו הרופא הכפרי שעשה הכל מהכל, גם קלינאי התקשורת זה מופע של אדם אחד — הקלינאי ממלא את כל התפקידים. הוא מבצע הערכה למטופל, מתרגל אתו דיבור, ועובד אתו על מרכיבים פסיכולוגיים".

המטפלים לא נעזרו בכלל בטכנולוגיה?

שפירא: "הטיפול בגמגום עדיין מתנהל ברובו ללא כל אמצעים אלקטרוניים. הכלי הדיגיטלי המוכר ביותר לטיפול בגמגום הוא אוזנייה המשמיעה לדובר את עצמו בעיכוב מסוים — שיטה המכונה DAF. עלות המכשיר היא אלפי דולרים, ורק כ–30% מהמגמגמים יכולים להשתמש בו. אלא שגם אצלם השפעת המכשיר נמוגה לאחר כמה חודשים".

מה לגבי מודלים כמו של PresenceLearning שמעניקים טיפולים של קלינאי תקשורת דרך וידאו?

שפירא: "פרסנס־לרנינג הוא גוף גדול בארה"ב. הוא למעשה פלטפורמה למטפלים שמעניקים את הטיפול שלהם דרך וידאו, אבל אין לו טכנולוגיה מאחוריו שמשנה את מהות הטיפול".

אתם גובים 1,600 שקל בחודש על חבילת הטיפול — פרמיה של כמה מאות שקלים מעל חלק מהפתרונות כיום של מפגש שבועי עם קלינאי תקשורת. לא זול יותר לתרגל בבית, עם אנשים מוכרים?

שפירא: "בהחלט זול, אבל לא יעיל. אנשים מגמגמים לרוב לא מגמגמים כשהם מדברים עם עצמם, ושיחה עם בני משפחה אינה מדמה את החיים האמיתיים, ושם נמדדת ההצלחה של הטיפול. אנחנו מאמינים שיש חשיבות גם לאנשי צוות שמודעים ליעדים הטיפוליים, ומעודדים את המטופל לתרגל ברמה יומית".

אמיר: "המוצר שלנו גם מנטרל כל מיני מלכודות רגשיות שעשויות להתגלות במהלך תרגול עם אנשים אחרים".

אילו מלכודות רגשיות?

רמי שלוש

אמיר: "אני עובד עם ילד בן 12, יש לו אמא מקסימה שיושבת אתו לתרגל כל יום בבית, היא הגיעה לרמת מומחיות של קלינאית תקשורת והיא מעירה לו הערות לעניין. אבל הוא חסר סבלנות — הוא מתעצבן כשאמא שלו מעירה לו ומתעצבן עוד יותר כשהיא זו שמדווחת על הביצועים שלו משבוע לשבוע. כשהוא מקבל את הפידבק מהאפליקציה, האמא היא לא חלק מהביקורת — הוא אומר לי: 'תראה קיבלתי 80%'. חשוב לתרגל עם אנשים אחרים, ולכן המשתמשים שלנו לא משוחחים עם עצמם אלא עם חברים ואנשי צוות, אבל הפידבק מגיע מגורם נייטרלי, מהמכשיר".

"אני עובד עם ילד בן 12 , יש לו אמא שיושבת אתו לתרגל כל יום, היא הגיעה לרמת מומחיות של קלינאית תקשורת והיא מעירה לו הערות לעניין. אבל הוא חסר סבלנות -הוא מתעצבן מההערות שלה ומתעצבן עוד יותר כשהיא זו שמדווחת על הביצועים שלו. כשהוא מקבל את הפידבק מהאפליקציה האמא היא לא חלק מהביקורת - הוא אומר לי: 'תראה, קיבלתי 80% '" פרופ' עופר אמיר

מחליפים מלים ומקצרים בדבריהם

במשך השנים ניסו מדענים וקלינאי תקשורת להסביר את תופעת הגמגום. ההנחה המקובלת בעשורים האחרונים היא שהגורם הראשוני לגמגום הוא נוירולוגי — בעיה בתהליכי עיבוד הדיבור במוח, ולא פסיכולוגי כפי שיהיה מקובל לחשוב בעבר — ובניגוד לדעה הרווחת בציבור. אף שהמדע עוד אינו יודע להצביע על הגורמים המובהקים לגמגום, קלינאי תקשורת הצליחו לפתח שיטות יעילות לטיפול בו.

צוות חוקרים מאוניברסיטת טורונטו ניסה לשפוך אור על דפוסי הפעילות המוחית אצל אנשים מגמגמים ולהשוות אותם לאלה של קבוצת הביקורת — מבוגרים שאינם מגמגמים. החוקרים סרקו את מוחם של הנבדקים בבדיקת פט־סקאן (PET Scan), שיטת דימות מוחי המשמשת למדידת פעילותם של אזורים במוח בעת ביצוע מטלות שונות. הם הבחינו כי אצל נבדקים מגמגמים יש פעילות מוגברת בשתי המיספרות המוח כאשר הם מבצעים משימות דיבור שונות. השוני העיקרי מול קבוצת הביקורת היה בקיומה של פעילות מוגברת גם בהמיספרה הימנית. אצל מרבית האנשים פעולת הדיבור מערבת שני אזורים של הקליפה המוחית — אזור ברוקה ואזור ורניקה, הנמצאים בהמיספרה השמאלית. ייתכן כי אצל אנשים מגמגמים לא התפתחה דומיננטיות של המיספרה אחת להפקת דיבור, והפעילות הכפולה מפריעה לתהליך התקין. החוקרים הסיקו את מה שעשוי להישמע לאדם הסביר כמובן מאליו: עבור אנשים מגמגמים, הדיבור הוא פעולה פחות אוטומטית וכרוכה במאמץ רב.

ואולם הם לא הסתפקו בכך: הם ביצעו את הסריקה בשתי פעימות נוספות (ראו תמונה). הסריקה השנייה התבצעה לאחר טיפול התנהגותי ויישום השיטות שנלמדו. גם בסריקה זו הפעילות המוחית שנדגמה אצל מגמגמים נותרה גבוהה, ואף עלתה מעט ביחס למצבם הראשוני — דבר המשקף, כנראה, את התשומות הגבוהות שנדרשו מהם כדי לשלוט בדיבורם במהלך יישום השיטות שנלמדו, אף שהוא נשמע רהוט יותר. הסריקה השלישית התבצעה לאחר 12 חודשי תרגול ושימור. הממצאים היו אופטימיים: שטף הדיבור של הנבדקים היה מוצלח, ורמת הפעילות המוחית שנדגמה במהלכו ירדה בחדות. תוצאה זו ממחישה בצורה ברורה את היכולת של המוח לעבור אוטומציה גם במקרה של גמגום.

"כל מיומנות חדשה שאנחנו לומדים — החל בנהיגה ועד הקלדה עיוורת במחשב — דורשת השקעה ותשומת לב שפוחתות ככל שאנחנו מתרגלים", אומר אמיר. "בשלב מסוים אנחנו מגיעים לרמת מיומנות שדורשת מאתנו מעט מאוד מאמץ ומפנה אותנו לעסוק בדברים אחרים במקביל".

סקירת מוח של אדם מגמגם לפני ואחרי טיפול

לא כל האנשים המגמגמים משלימים את התהליך הטיפולי בהצלחה. רבים מהם חווים אכזבה פעם אחר פעם, עד שאינם מוכנים עוד לקבל טיפול ומסגלים לעצמם גישות שונות להתמודד עם הבעיה. הם מחליפים מלים, מקצרים בדבריהם או נמנעים כלל מדיבור בחברה. "אנשים מגמגמים יודעים שבסיטואציות מסוימות קל להשיג שטף מיידי — דיבור במבטא, בקול אחר, באטיות מרובה או אפילו בדמות אחרת", מוסיף אמיר. "יש כאלה שצברו מיומנות כה גבוהה בגישות האלה, עד שזרים כלל לא מודעים לבעיית הגמגום שלהם. ואולם זה משנה לחלוטין את ההתנהלות החברתית של האדם המגמגם ואת הצורה שבה הוא נתפש — לא תמיד המלים הנוחות עבורו לשימוש הן גם המלים המדויקות לצורכיו. במסעדה, הוא מסוגל לבחור במנה הקלה ביותר לביטוי מהתפריט, או לענות תשובה לא נכונה בכיתה — רק כדי להימנע מהמבוכה".

רמי שלוש

החידוש של ניניספיץ' לעולם ההפרעות בתקשורת הוא ביכולת למדוד יעילות דיבור בצורה אוטומטית ולהתחשב במגוון ביטויו של הגמגום. המדד המקובל כיום באקדמיה למדידת גמגום מתייחס למספר ההברות המגומגמות. הוא מתבצע בשיטה ידנית וסיזיפית — על ידי האזנה חוזרת ונשנית של איש מקצוע להקלטת דיבור. לדברי אמיר, שיטת הדגימה הזאת חסרה וחלקית. "אם את אומרת 'שש־לום' יש לך 50% הברות מגומגמות, אך גם אם את אומרת 'שששששש־לום' יש לך 50% הברות מגומגמות. שיטת ההברות אינה מבחינה שהמקרה השני חמור יותר", הוא אומר.

"במדינות כמו סין והודו אין מטפלים בדיבור אבל יש טלפונים חכמים. החיבור ל אפליקציה במדינות אלה יכול לחולל שם שינוי עצום ל– 30 מיליון אנשים מגמגים".

"בעיה נוספת היא בהתעלמות מגמגום חבוי, הכוונה לשימוש יתר במילות פקק, למשל 'אההה', על תקלות מהסוג הזה מקובל להסתכל כחוסר שטף נורמלי, ולכן המלים האלה לא נספרות כגמגום בשיטת ההברות. לכן יכול להיווצר מצב פרדוקסלי שבו אדם עובר את המבחן עם 90% שטף דיבור, אף שמחצית מזמן השיחה הוקדש למלים שאין בהן תוכן ולא מקדמות את השיחה".

"קיימות אמנם שיטות מפורטות יותר למדידת גמגום, שמתחשבות באורך ההברות", מוסיף אמיר. "אך מה שמאפיין את כולן הוא שהן מבוססות על שיפוט אנושי של מאזין. הקלינאי אומר 'לדעתי הוא נתקע במשך 5 שניות, או 8 שניות', וכאשר מבקשים משני קלינאים לאבחן את אותו מקרה — הם מגיעים ל–70% הסכמה".

שוק של 35 מיליארד דולר

עבודת הדוקטורט של שפירא עסקה בהשפעות של מתח על הקול האנושי. הוא לא ידע ש–18 שנה לאחר מכן המומחיות הזו תעזור לו לפתור בעיה של אחד האנשים הקרובים לו ביותר: בנו ניב אובחן כמגמגם. הסבירות לצירוף המקרים הזה אמנם נמוכה, אך לא זניחה: כ–1% מאוכלוסיית העולם סובלים מגמגום. הזיהוי בקרב ילדים הוא גבוה יותר — אחד מכל 20 ילדים בארה"ב מאובחן כמגמגם, אך הגמגום נוטה להיעלם אצל מרביתם (80%) עד גיל 6. בישראל אוכלוסיית המגמגמים מונה כ–80 אלף איש.

"הגמגום הוא ממקור נוירולוגי אבל על המקור הזה נבנה מגדל אמוציונלי, שהוא גבוה הרבה יותר מהגמגום המקורי — הלחץ מגביר אותו. לקח לי שנים להפסיק להזמין עבור בני במסעדה כדי לגונן עליו ולמנוע מבוכה. זה היה עוול גדול כלפיו"

"ניב הוא נער חכם מאוד, שמח, מוכשר באופן יוצא דופן ומגמגם כבד. הוא גמגם כבר מהמלים הראשונות, אבל הוא היה ילד ראשון במשפחתנו, ולא בדיוק הבנו מה קורה. עשינו בדיוק את ההפך ממה שצריך לעשות. גמגום זו תופעה מעניינת — ככל שעוסקים בו יותר באופן לא מקצועי הוא מחמיר. הגמגום הוא ממקור נוירולוגי אבל על המקור הזה נבנה מגדל אמוציונלי, שהוא גבוה הרבה יותר מהגמגום המקורי — הלחץ מגביר אותו. לקח לי שנים להפסיק להזמין עבורו במסעדה כדי לגונן עליו ולמנוע מבוכה. אנחנו בית של היי־טקיסטים משוגעים, הטיפול בגמגום נהפך למהות עולמנו, וזה היה עוול גדול כלפי ניב. עם השנים למדנו לשים את הגמגום בפרופורציה הנכונה, לשמחתנו הוא גדל להיות נער שופע ביטחון עצמי.

"ניב עבר המון טיפולים, ואף על פי שהלכנו לטובי המומחים בעולם חזרה על עצמה התבנית המתסכלת של הדיבור השוטף והחזרה לגמגום. חיפשנו אנשים שהתגברו על הגמגום וגילינו שהם אותם אלה שהתאמנו באדיקות. נדרשת שנה של אימונים כדי שהמוח יחווט מחדש".

טיפולים בהפרעות דיבור מגלגלים כיום בעולם כ–35 מיליארד דולר בשנה. "חברות הביטוח נרתעות מלכסות טיפולים בגמגום בעיקר מכיוון שאין מדדים לשיפור", אומר שפירא. "קופות החולים אמנם מממנות כמה מפגשים אצל קלינאי תקשורת, אבל בגלל אחוזי ההצלחה הנמוכים הן מעוניינות לקבל יותר נתונים. ועוד לא דיברנו על שווקים כמו סין והודו, מדינות שבהן אין מטפלים בדיבור אבל יש טלפונים חכמים. החיבור לאפליקציה במדינות אלה יכול לחולל שם שינוי עצום ל–30 מיליון אנשים מגמגים".

מסך לקלינאי תקשורת
ניניספיץ'

בחנתם שיתוף פעולה עם חברת ביטוח?

שפירא: "זה ייקח עוד זמן. אנחנו בדיונים עם כמה גופים מבטחים בעולם".

הקליניקה הווירטואלית היא למעשה מודל ההכנסות הראשון שלכם?

שפירא: "זו תהיה הפעם הראשונה שאנחנו גובים כסף ממטופלים באופן ישיר. אבל היו לנו הכנסות קבועות משיתופי פעולה עם קליניקות בנורווגיה, הולנד, בריטניה, גרמניה, פורטוגל, קרואטיה וקנדה. הקליניקות משלמות לנו כמה עשרות יורו בחודש עבור כל מטופל. המידע שהן מפיקות מהמערכת מסייע למחקרים שלהן. באופן כללי, התחום הזה דל מאוד במחקרים אמפיריים".

כלומר, המערכת שלכם מצליחה לעבוד עם מטופלים גרמנים, בריטים ונורווגים — אין לכם שום מגבלה של תלות בשפה.

שפירא: "נכון. האלגוריתם שלנו יודע לנטר קול ולמדוד גמגום ואי־שטף, ללא תלות בדובר או בשפה. גם בשפות טונאליות (שפות שבהן גובה הצליל מבחין בין מלים בעלות משמעויות שונות; ר"ל) כמו נורווגית וסינית".

איך אתה מסביר את זה?

שפירא: "כשחשבתי על הרעיון של ניניספיץ' עוד לא ידעתי איך בדיוק אוכל לזהות גמגום, והכירו לי את ד"ר יואב מדן, הוא שאל אותי — 'אם אדם מדבר מתחת למים, אתה מבין מה הוא אומר?', השבתי שלא, והוא הקשה: 'באיזו שפה הוא מדבר — תדע לזהות?', לא ידעתי לענות. יואב המשיך: 'תוכל לזהות אם הוא מגמגם?'. החלטנו לעשות את הניסוי ביחד. אז התוצאה היא שהמלים לא היו ברורות, ואת השפה לא זיהיתי, אבל את הגמגום פשוט אי אפשר לפספס. המסקנה מהסיפור היא שהגמגום קשור לציר הזמן ולא לעולמות התדר".

מה לגבי מה שכיניתם "מילות פקק"? בעברית אנחנו אומרים "אהה" ו"אממ", אך לא בכל שפה מדברים כך.

שפירא: "מילות הפקק באמת משתנות משפה לשפה. האמריקאים למשל, יאמרו 'Like' ו–'You know', הסינים יאמרו 'נֶגָה נֶגָה', היפנים יאמרו 'אָנוֹ אָנוֹ'. אנחנו יודעים לזהות גם את זה וזה בהחלט דורש התאמות".

למה "ניניספיץ'"?

שפירא: "אחד הקשיים המשותפים לרוב האנשים המגמגמים הוא שהם מתקשים בהגיית שמם הפרטי. ניניספיץ' הוא עיוות שמו של בני, ניב".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות