תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"מלך השוק? אני איש עסקים שמשלם מסים"

לכתבה

איך נהפך שלי נרקיס ל"מלך השוק האפור", שמסוגל להלוות מיליוני שקלים ברגע תמורת ריביות מטורפות, למה כל כך הרבה אנשי עסקים שנקלעים לקשיים ממהרים לפנות דווקא אליו ואיך זה שעל אף שמרבית המחלוקות עם החייבים נפתרות בבתי משפט - השם שלו עדיין מצליח להטיל אימה

40תגובות

בשנת 2000 שכר זוהר־דור לביא, אז בחור צעיר, דירה בהרצליה תמורת 4,080 שקל בחודש. בעלת הדירה היתה גליה נרקיס, אחותו של שלי נרקיס, שהיה מיופה כוח מטעמה לטפל בענייני השכירות. כאשר אחד הצ'קים שנתן לביא מראש לא כובד בגלל סיבה טכנית - נרקיס, כך לפי פסק דין שניתן ב-2006, הסב את הצ'ק בחתימה באופן שגוי.

לפי פסק הדין, המסתמך בין היתר על עדותו של לביא שאותה מצא כאמינה, נרקיס דרש כי לביא יגיע מיד עם סכום הצ'ק במזומן אל בית הקפה אפרופו שבקניון רמת אביב שבבעלותו. לביא, מנגד, רצה תמורת המזומן לקבל את הצ'ק בחזרה.

מכאן והלאה, כפי שהעיד לביא, החלה מסכת איומים מבעיתה: "ככה אתה חייב לי כסף ולא מתקשר? אני אקנוס אותך עכשיו", אמר נרקיס ללביא. את שותפו של לביא, עופר שטרן, הזהיר נרקיס כי אם לא יקבל את הכסף, לביא ייתלה הפוך ולאחר מכן ייערף ראשו.

כעבור כמה ימים הגיעו לביא ואביו לפגישה עם נרקיס במשרדו שמאחורי בית הקפה. נרקיס נעל את דלת המשרד מבפנים ואמר להם כי לא ייצאו משם בחיים והשמיע באוזניהם כמה אמירות כמו "הסוף המר שלך"; "אני אקח אותך כפרויקט, תיכף יגיעו לפה אנשים ואתה תראה מה זה"; "אני אתלה אותך הפוך מקומה 15, אני ארצח אותך". באותה פגישה הוא גם אחז באלת בייסבול ואיים שיפגע בלביא.

לפי פסק הדין, לביא העיד כי "כל תגובתי באותה סיטואציה היתה תגובה של אדם מפוחד מאוד, מבוהל מאוד, שבטוח ומבין באותם רגעים שזהו יומו האחרון לחיות". בסופה של אותה פגישה נרקיס הראה את הדלת ללביא ואביו.

לאחר אותו מקרה התלונן לביא הצעיר במשטרה. השוטרים הזהירו אותו כי נרקיס הוא דמות פלילית וכי הוא צריך להיזהר ממנו. הם הנחו אותו להקליט את השיחות הטלפוניות עם נרקיס, שיחות שבהן נשמעו איומים נוספים מצדו של נרקיס: "אני בחיים שלי לא מרים יד, למה אין לי כוח. יש לי אחרים שמרימים את הידיים, אתה מבין? בשביל זה אני שלי נרקיס".

כל האיומים האלה מתוארים בפסק הדין האזרחי (חקירת המשטרה הסתיימה ללא העמדה לדין) מ-2006, אז נרקיס תבע את לביא על פינוי מוקדם של הדירה ללא תשלום. ואולם נרקיס הפסיד לאחר שנקבע כי לביא עזב את הדירה בכוח ובשל איומיו של נרקיס על חייו. השופט קבע כי הוא מקבל את גרסת לביא ודוחה את גרסת נרקיס, שבאותו זמן ישב במאסר.

סכום התביעה היה 45 אלף שקל בלבד - הכולל צ'ק ביטחון של 20 אלף שקל ושישה חודשים שבהם לא גר בדירה בשל הפינוי המוקדם - סכום זניח עבור מי שכבר אז היה נזיל מאוד. נרקיס, באותה תקופה, ב-2005, שילם למדינה 27 מיליון שקל במסגרת הסדר טיעון בגין עבירות מסים, הלבנת הון ואיומים על חייבים שלקחו הלוואות - עבירות שבהן הודה נרקיס ובגינן נאסר לתקופה של 33 חודשים.

"נהוג לצייר אותי כמפלצת"

כיום, עשר שנים לאחר שהשתחרר ממאסר, נרקיס הוא איש עסקים עשיר המתמחה, בין היתר, במתן הלוואות בריבית גבוהה מאוד. בימים אלה קשור נרקיס בפרשה כלכלית גדולה: נפילתה של יזמית הנדל"ן ענבל אור. נרקיס הוא אחד מנושיה של אור, לאחר שהזרים לה 7 מיליון שקל.

נרקיס הלווה בריבית גבוהה מאוד לאיש העסקים יגאל תם

לפי ההסכם שחתם עם אור, בינואר הוא השקיע בחברה 7.5 מיליון שקל והובטח לו כי יקבל 9.5 מיליון שקל כעבור חמישה חודשים בלבד כתשואה על ההשקעה. אור, שלפני כשבוע נכנסה להליכי כינוס נכסים, עומדת כיום לא רק מול רוכשי דירות זועמים, אלא גם מול נרקיס, שעדיין לא קיבל את הכסף על אותה ההשקעה. מנגד, לטובת עורך דינו רשומה הערת אזהרה על דירה של אור בתל אביב.

זו לא הפעם הראשונה בעשור האחרון ששמו של נרקיס נקשר בפרשיות כלכליות בעלות פרופיל גבוה. בתחילת שנות ה-2000 הוא הלווה בריבית גבוהה מאוד לאיש העסקים יגאל תם, עד המדינה בפרשת עופר נמרודי, והיה מעורב בעסקות ניכוי צ'קים לטל יגרמן, מפרשת פלד־גבעוני. הוא היה קשור גם בפרשות של חברת הנדל"ן חפציבה ואיש העסקים אלי רייפמן, ובשלב מסוים אף הציע הלוואה לארקדי גאידמק בסך 50 מיליון דולר, אך זו לא יצאה לפועל.

נראה כי למרות העבר של נרקיס, בשעת מצוקה כספית, כאשר הבנק או אמצעי אחר לגיוס כספית לא יעזרו, לא מעט אנשי עסקים בכירים פונים אליו. "פונים לשלי נרקיס כי יש לו הרבה כסף, הוא נזיל מאוד ומהיר", מאבחן גורם שעבד מולו בעבר. "הוא מתעסק בסכומי עתק, ואין הרבה אנשים כאלו בזירה החוץ־בנקאית. נכון, יש לו עבר, אבל מצד שני יש לו גם תדמית של איש עסקים לגיטימי, בוודאי לעומת עבריינים מוכרים אחרים", הוסיף.

בעשור האחרון מצליח נרקיס לנוע ברמת התדמית והתודעה בין שתי זירות לכאורה רחוקות זו מזו: מצד אחד הוא נמצא בקשר עם בעלי שליטה בחברות בורסאיות, נצפה במסעדות של האלפיון העליון ואף טס ללונדון כדי להעיד במשפטו של איש ההיי־טק אלי רייפמן, ומצד אחר הוא שומר על התדמית המאיימת, דבר שמסייע לו לשמר את אפקט ההרתעה אצל נושיו.

קיבל מנרקיס הלוואה בסך 
2 מיליון דולר. בועז יונה

הדואליות הזאת, שנראה כי נרקיס דואג לשמר, באה לידי ביטוי גם במקרה של בועז יונה, הבעלים לשעבר של חברת חפציבה. לאחר שהתפוצצה הפרשה בקיץ 2007, התברר כי שבועיים בלבד לפני כן פנה יונה לנרקיס וקיבל ממנו הלוואה בסך 
2 מיליון דולר. כשיונה ברח לחו"ל, הכותרות הצביעו על ההלוואות שלקח יונה מהשוק האפור והועלו השערות כי הבריחה נבעה מהפחד שחש מנרקיס, שבאותה תקופה היה משוחרר מהכלא שנה אחת בלבד.

בספטמבר 2007, כשיונה עדיין היה בחו"ל, אמר נרקיס בראיון ל"ידיעות אחרונות": "אני חושב שיונה צריך לשאול את עצמו איך הוא שיחק עם הרגשות של מלך השוק האפור". בהמשך הראיון שינה נרקיס את הטון ואמר כי "נהוג לצייר אותי כמפלצת, אבל האמת היא שאני כבר מזמן לא מלך השוק האפור... אני לא מאיים. גם לתמר יונה, אשתו של בועז, אין מה להיזהר ממני. מבחינתי, היא יכולה להגיע לישראל עם משפחתה. ולא רק היא - אף אחד לא צריך לפחד ממני“.

השבוע הסביר מקורב לחברת חפציבה כי מרדכי יונה, אביו של בועז, הרגיש לא נוח, בלשון המעטה, עם הפנייה של בועז יונה לנרקיס. לדבריו, עוד לפני שהתחילו הליכי פשיטת הרגל של יונה, האב דאג להחזיר את מלוא החוב לנרקיס.

"נוהג להשתלב בעסקים שונים, שאותם הציב כיעד"

כדי להבין למה אנשים פוחדים מנרקיס צריך לחזור עשר שנים לאחור. כאמור, ב-2005 הורשע נרקיס לאחר עסקת טיעון עם המדינה, בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו ב-2000. עסקה זו באה לאחר חקירה ארוכת שנים נגד נרקיס, שהורשע, לפי הודאתו, בהעלמת מסים והפעלת איומים על נושים.

בגזר הדין נקבע כי הוא ניהל חשבונות של אחרים בסך 590 מיליון שקל, ללא שדיווח לרשויות המס. “הנאשם נקט דרכי איום בפגיעה פיזית בחייבים באמצעות ‘חיילים’, פושעים או ‘מסוממים’ הסרים לפקודתו”, כתב עליו שופט בית המשפט המחוזי, עודד מודריק, בגזר הדין. "אין זה דבר של מה בכך שרשויות האכיפה הצליחו להביא לדין ולגרום לענישתו של פעיל מרכזי בשוק האפור, על רקע הכנסותיו מפעילות זו".

משפט נפרד נוהל באותה תקופה נגד 
משה כץ, בעל חנות להמרת מטבע זר (צ'יינג') שעבד בשיתוף פעולה עם נרקיס. לפי גזר הדין של כץ, נרקיס השתמש בצ'יינג' של כץ כדי להסתיר את פעילותו. "נרקיס ניצב מאחורי מערך פעילות עברייני רב היקף, שעיקרו העלמת הכנסות בסכומי עתק שנבעו מעסקי מתן הלוואות בשוק האפור", נכתב בגזר דין שניתן ב-2006 על ידי מודריק.

באותו פסק דין מנתח מודריק את אופן פעולתו של נרקיס: "שיטת הפעולה של נרקיס ידועה... הוא נהג 'להשתלב' בעסקים שונים שאותם הציב לעצמו כיעד פעולה, על ידי מתן הלוואות לבעלים. מעמדו כנושה איפשר לו להשיג עמדת שליטה בעסקים שבעליהם לא עמדו בנטל החזרת ההלוואות. לא התבאר לי (מן המשפט של נרקיס שהתנהל לפני) כי נרקיס כפה על מישהו 'שיתוף פעולה' עמו. מכאן שהנאשם (כץ; ש"ש) הכניס את נרקיס אל עסקיו ב'עיניים פקוחות' ועל פי רצונו החופשי. לא מן הנמנע שלאחר שנרקיס חדר לעסקיו של הנאשם, לא היה זה דבר פשוט ונטול סיכונים (פיזיים וכספיים כאחד) להשתחרר ממנו (פרשת נרקיס מראה כי הוא נושה שאינו מוותר אפילו על מעט מזעיר מן החוב כלפיו או על כל נתח של רווח כספי, שלסברתו מגיע לו. הכל יראים מפניו, גם אם העדויות לנגישה באיומים או בכוח מעטות מאוד)".

גיורא ענבר
מוטי מילרוד

נרקיס השתחרר מהכלא ב-2006, ומאז הצהיר כי הוא פועל בשקיפות מול רשויות המס של המדינה. לאורך השניים המשיך לחזק קשרים עם גורמים עברייניים. כך, באותו ראיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2007 אמר כי הוא חבר של העבריין זאב רוזנשטיין, ב-2008 הוא נצפה בהלווייתו של ראש ארגון הפשיעה יעקב אלפרון שנרצח בפיצוץ במכוניתו, וב-2014 היה בחתונה של אחיין של מאיר ויצחק אברג'יל.

מצד שני, הוא נראה לא מעט בקפה טורקיז שבצפון תל אביב בחברתם של אנשי עסקים. בחתונת בנו נכחו, בין היתר, תא"ל במיל' גיורא ענבר, מנכ"ל חברת קמ"ן הבורסאית לשעבר, שהכיר את נרקיס בצבא, כאשר היחידה שעליה פיקד (יק"ל) קיבלה תרומות מנרקיס. באותה נכחו גם איש העסקים אלי פפושדו ושחקן הכדורגל לשעבר איציק זוהר.

לדברי ענבר, הקשר בין השנים כיום לא משמעותי כפי שהיה בעבר. "מערכת היחסים בנינו היתה קרובה כשהייתי בצה"ל", הוא מסביר. "כיום כבר פחות. אני לא יודע במה האשימו אותו, אותי הוא אף פעם לא הפחיד. יש לו תדמית אולי כי נותנים לו כותרת 'מלך השוק האפור'. אני לא יודע איזה מלך הוא".

האם תלווה ממנו כסף?

ענבר: "לשמחתי לא נקלעתי לחובות. מי שצריך כסף יש לו כמה דרכים לגייס, הכי שקוף ונקי וראוי זה להנפיק חוב באג"ח. את זה עשיתי לא מעט בעסקים במסגרת חברות ציבוריות. אני חושב ששלי ואנשים מקבילים אליו הם ברמה של הגבייה הפחות אלימה. גבייה אלימה אתה מוצא באזור הדרום, של משפחת פשע שלוקחות פרוטקשן (דמי חסות).

לבעלה לשעבר של אתי דודאי הלווה נרקיס בריבית שנתית שהגיעה ל-60%-70%
אלכס ליפקין

לא צריך להכתיר אותו כחסיד אומות העולם, אבל אנשים שאין להם דרך להשיג כסף כדי להריץ את העסק שלהם, צריכים גופים כאלה שנותנים ריביות שכביכול נשמעות דמיוניות, אבל אם יש לך עסק כל כך טוב וזו הדרך היחידה שלך לקחת, אז לשם תפנה. בכל מקרה, מי שפונה לבית המשפט זה אומר שהוא בוחר בדרך החוק ולא בדרך של אלימות או עולם תחתון".

עיון באתרים משפטיים מגלה כי נרקיס אכן נוהג לפנות לבית המשפט בכל מקרה של מחלוקת עם נושיו. "את התדמית המאיימת הוא בנה לפני הרבה שנים", מאבחן גורם שעבד מולו בהלוואות. "בשלב מסוים הוא עשה שינוי. אתה רוצה ממנו כסף - תביא ביטחונות קשים, משכונים, הסכמי מכר, דברים כאלה. אני לא יודע אם הוא קשור לאלימות כיום. מה שברור הוא שעל הריביות הגבוהות הוא לא מוותר", הוא אומר.

ואמנם, הריביות הגבוהות תמיד ליוו את נרקיס. לבעלה לשעבר של אתי דודאי, כוכבת תוכנית הריאליטי "מעושרות", הוא הלווה בריבית שנתית שהגיעה ל-60%-70%. מקרים אחרים מהעבר מראים כי גבה ריבית חודשית של 5%, כמו במקרה של יגאל תם. "מי שהולך לשלי זה אדם שאין לו ברירה", אומר מקורב לרייפמן, שהלווה מנרקיס 6 מיליון דולר ושיעבד את מניות חברת אבלייז לטובתו ב-2006, ממש לאחר שנרקיס השתחרר מהכלא. בתמורה, היה עליו לשלם לנרקיס 8 מיליון דולר כריבית, כעבור שנתיים בלבד - ובסך הכל 14 מיליון דולר.

המהלך הזה, שנחשף ב-2009 כאשר אמבלייז נקלעה לקשיים, הסעיר את שוק ההון הישראלי. "אם תבדוק, תראה ששלי נרקיס הוא מוסד פיננסי בדיוק כמו בנק", ממשיך אותו מקורב, "אבל כולם נהנים לתאר אותו כשוק אפור. כשהוא צריך לגבות כסף, הוא שולח מכתב מעורכי דין, פונה להוצאה לפועל, עושה את כל הדברים, אחד לאחד. ההבדל בינו לבין בנק הוא שלשלי אין ועדות אשראי ואין כלום. הוא בן אדם אחד שמחליט, זה הכל - ולכן הוא יכול לתת כסף הרבה יותר מהר".

מנגד, בכיר באחד מבתי ההשקעות סבור כי ההשוואה הזאת לא במקומה. "נרקיס הוא שוק אפור קלאסי", הוא אומר.

נרקיס עצמו סירב להתראיין לכתבה. הצלחנו לתפוס אותו לשיחה קצרה בלבד, שבה הספיק להסביר כי אין לו מייל או טלפון חכם, אלא טלפון נייד פשוט, כזה שרק מוציא ומכניס שיחות. "מה זה ייתן לי - אני לא חברה ציבורית", הסביר את סירובו להתראיין. "עם ענבל אור עשיתי עסקה, יש בעיה, נחכה לתוצאות, זה הכל. אני עם הצרה הזאת, לא עם ישראל. מה אני צריך לתת דין וחשבון?"

עם זאת, נרקיס הודה כי הוא מתקשה עם הכינוי "מלך השוק האפור", שתדיר מוצמד לשמו. "כל הנושים שמסתבכים, כל אחד והבעיה שלו", הוא אומר, "אף פעם לא התגוננתי נגד המלה 'מלך', מה זה מלך השוק לשעבר? אני איש עסקים שמשלם מס הכנסה בסכום של 42 מיליון שקל".

"עם ענבל אור עשיתי עסקה, יש בעיה, נחכה לתוצאות, זה הכל". אור

בשנה?

"הלוואי שזה היה בשנה. שילמתי 42 מיליון שקל למס הכנסה. אז שיציירו את הפאזל שלי איך שרוצים".

לצורך הכתבה הזאת, חלק מהמרואיינים אמרו לי: 'שלי נרקיס - תיזהר ממנו'. אחרים אמרו לי שנרקיס הוא בסך הכל איש עסקים שעוסק בהלוואות חוץ־בנקאיות חוקיות, כמו רבים אחרים. איך אתה מסביר את זה?

נרקיס: "זו החידה כנראה, זו תוצאה של החידה".

"הוא לא בדיוק עוסק בנדל"ן"

נרקיס נולד בשכונת קרית שלום שבדרום תל אביב. בילדותו נהג לעזור לאביו, בעל חנות ללבני נשים בתחנה המרכזית הישנה. לצבא הוא לא התגייס בשל המצב הכלכלי של המשפחה. ככל הידוע, כבר בשנות ה-20 המוקדמות שלו הוא עסק בהלוואות, במקביל לפתיחת בית קפה בבת ים בשם "נרקיס", שלאחר מכן הועבר לכיכר המדינה בתל אביב.

בסוף שנות ה-80 הצליח נרקיס להשיג נכסים, באמצעות עסקי הלוואות. אחד הלקוחות הראשונים שלו היה איש העסקים אבי גיאור, שלווה כספים מנרקיס ושיעבד דירה שקנה על הנייר בפרויקט סי.אנד.סאן בתל אביב. בשלב מסוים, כאשר לא יכול היה לעמוד בתשלומים, העביר את הדירה לרשותו של נרקיס.

"כיום יש לי שולחן נקי אתו", אומר גיאור. בפועל, הדירה לא היתה רשומה על שמו של נרקיס, אף שהוא נהנה מכספי שכר הדירה שלה. רק בשנים האחרונות, אחרי ששולמו כספים הקשורים למסים על העסקה ההיא, נרשמה הדירה על שם בנו הבכור של נרקיס, חיים. "נרקיס הסדיר את זה במסגרת ההסדר הכללי שהיה לו מול המדינה, לפני כמה שנים", מסביר גיאור.

בשנות ה-90 עסקיו של נרקיס גדלו והלכו. במקביל, החל להיות הבעלים של בית הקפה אפרופו בקניון ברמת אביב, שנפתח בעשור ההוא. מהמשרד הקטן שמאחורי בית הקפה הוא ניהל את עסקיו. "כולם ידעו מי הוא", אומר אדם שעבד בקניון באותה תקופה.

ב-2002 אירע מקרה שהזניק את "הקריירה" של נרקיס. זאת, כאשר קרס הבנק למסחר שבו הורשע בני רביזדה, מי שעד אז נחשב למלך הבלתי־מעורער של השוק האפור, בקבלת דבר במרמה, קבלת נכסים בפשע וזיוף צ'קים. "אחרי פרשת הבנק למסחר, הבנק של נרקיס צמח", מאבחן גורם הבקיא בתחום הפלילים, "הוא נהפך לכתובת המרכזית עבור אנשים במצוקה שזקוקים לנזילות".

מ-2006 נרקיס משתדל ככל האפשר להציג חזות של איש עסקים לגיטימי. במקביל לכך, הוא צובר יותר ויותר נדל"ן, כתוצאה מהקשר ההדוק בין עסקי הנדל"ן להלוואות. באוקטובר 2014, בעדות שנתן בסכסוך עם דודאי, הוא העיד על עצמו שהוא איש עסקים שעוסק בתחום ההלוואות והנדל"ן. "כיום אני גם בדרך לצאת מתחום ההלוואות", אמר אז בעדותו.

"הוא לא בדיוק עוסק בנדל"ן", מבאר אדם שעבד אתו בכמה הזדמנויות. "זה לא שהוא מחפש מציאות וקונה. יש לו שני בתים בכפר שמריהו והנכסים האחרים שיש לו, וזה לא מעט, נובעים ממימוש נכסים. הוא מלווה בריביות גבוהות מאוד, ומהר מאוד הוא הופך להיות בעל הנכסים".

לדברי גיאור, "כיום הוא משתדל להתחבר לאנשי עסקים לגיטימיים. זה כבר לא שלי של לפני 25 שנה".

ובכל זאת, נרקיס לא פועל בתחום הנדל"ן כיזם, ולעתים הוא מעדיף לממש נדל"ן כדי להמשיך ולשמור על נזילות. זאת, בעיקר בגלגול הנוכחי שלו, כאשר הוא מקפיד לעבוד באופן מסודר, עם הסכמים וביטחונות.

ענבל אור, שרשמה לטובתו הערת אזהרה, היא רק הדוגמה האחרונה. בימים אלה נמכרת דירת קוטג' בשטח של 200 מ"ר בפרויקט סי אנד סאן, שחלק נכבד מהפדיון שלה צפויה להגיע לידיו של נרקיס. אחרי הליך משפטי ארוך, הצליח נרקיס לגבור על בנק מזרחי טפחות, משום שהצליח להוכיח משכון לטובתו ונרשם מוקדם יותר.

שלי נרקיס במשפטה של ענבל אור. "מהר מאוד הוא הופך להיות בעל הנכסים"
מוטי מילרוד מוטי מילרוד

מקרה אחר נוגע לבניין בפינת הרחובות גורדון והירקון בתל אביב. זהו סיפור מוזר על הסכם בין נרקיס לבין איש עסקים בשם מאור זינגר. באפריל 2010 הגיעו השניים להסדר חוב של כ-8 מיליון שקל באופן הבא: זינגר ימכור לנרקיס את הבניין תמורת 48 מיליון שקל ואילו נרקיס ימכור לזינגר בית בכפר שמריהו תמורת 24 מיליון שקל. כך, בקיזוזים שונים שמקורם בהנחה במחירי הנדל"ן, יוחזר החוב לנרקיס. אלא שההסדר לא מומש וב-2010 נרקיס הגיש נגדו תביעה. כעבור שנתיים הגיעו השניים להסדר, שלפיו זינגר יפצה את נרקיס ב-6 מיליון שקל בגין פגיעה במוניטין. נרקיס, כך נראה, העדיף את המזומן (והמוניטין) על פני בניין שהיה שווה אז 60 מיליון שקל.

עסקי הנדל"ן התגלו גם במקרה של פרשת אלי רייפמן, אף שבמרכזה עמד השיעבוד של מניות אמבלייז לנרקיס. ב-2007, אחרי שכבר הלווה לו 6 מיליון דולר, נרקיס העביר לרייפמן 5 מיליון דולר נוספים תמורת שיעבוד הווילה של רייפמן בסביון, ולאחר מכן העביר לו עוד מיליוני דולרים נוספים. לפי חשיפת "הארץ" מ-2014, שהתבססה על מסמכים שהוגשו בתביעה שהגיש נרקיס נגד משרד עורכי הדין זליגמן ושות', הוא טען לרשלנות בחתימת החוזים שנערכו מול רייפמן (העניין הסתיים בפשרה בין זליגמן לנרקיס).

באותו כתב תביעה עולה כי 6 מיליון דולר מהכספים שהזרים נרקיס לרייפמן היו מתוך חשבון נאמנות של אחד מבכירי עורכי הדין בישראל, שלמה נס, המשמש מפרק של חברות גדולות. הכסף היה פרי של פיקדון כספי שנרקיס הפקיד במסגרת התמודדות שלו על מכרז לקרקע בשכונת נווה יהושע ברמת גן, קרקע שנמכרה במסגרת הליך כינוס שנס ניהל (בגין חברה שבעבר לוותה כספים מנרקיס). נרקיס שם בפיקדון 5 מיליון דולר, אף שבמכרזים מסוג זה נהוג להפקיד 5%-10% מההצעה. נרקיס הסביר בתגובה כי הוא שם את כל הכסף כדי שהמתחרים במכרז יבינו את רצינות כוונותיו.

נס הוא לא המפרק הבכיר היחיד שאותו מכיר נרקיס בעקבות פעילותו. עם עורך הדין איתן ארז, שמונה למנהל המיוחד בתיק של ענבל אור, יש לנרקיס היכרות רבת שנים. השניים מכירים מפרשת אמבלייז ורייפמן, שבה בשלב מסוים מילא ארז תפקיד כפול - הוא לא היה רק המפרק של אמבלייז אלא גם ייצג, באישור השופטת בתיק ורדה אלשיך, את הנושים של אמבלייז בתביעות שהגישו נגד החברה. לצורך כך חתם נרקיס על ייפוי כוח עבור ארז, כדי שזה ייצג אותו.

במשך שנים ייצג את נרקיס בעניינים אזרחיים שונים עורך הדין ישי בית־און, החייב לנרקיס 250 אלף דולר ונרקיס הוא נושה שלו. כסף שרחל סייג־סופר חייבת לבית־און הועבר על ידיו לנרקיס וכעת נרקיס הוא גם נושה שלה בתיק שאותו מנהל ארז.

בית־און ליווה את נרקיס במשך שנים בבית המשפט כפרקליטו, עד שב-2008 מצא את עצמו בצד השני של המתרס. אז נרקיס הגיש תביעה נגדו ונגד יעל קאופמן, שהיתה בת־זוגו של בית־און ועמו בנתה וילה מפוארת ברמת השרון, בעלות של 2 מיליון דולר.

נרקיס תבע את השניים בעת שנפרדו בגין שתי הלוואות בגובה של 400 אלף דולר. ב-2010 פסק בית המשפט השלום כי הוא מכיר רק בהלוואה אחת וקבע כי בית־און וקאופמן מחויבים בהחזר הלוואה זו. קאופמן בלבד עירערה על הפסיקה לבית המשפט המחוזי, וב-2012 זכתה. ואולם אף שהכסף הועבר לחשבון המשותף שלה ושל בית־און, היא טענה כי היא לא ידעה על אחת מההלוואות, בגובה מיליון שקל.

נרקיס, מצדו, עירער אף הוא. בבית המשפט המחוזי קאופמן זכתה בניצחון כאשר פסק הדין קבע שבית־און ונרקיס פעלו "בעצה אחת זה עם זה" נגד קאופמן - אף שהיו משני צדי המתרס בתביעה. לפי פסק הדין, כאשר נשאל נרקיס מדוע קאופמן לא חתומה על מסמך ההלוואה הוא השיב: "הייתי בכלא. הוא (בית־און; ש"ש) יכול היה להיכנס אלי כעו"ד. שאלתי אותו אם הנתבעת (קאופמן; ש"ש) יודעת והוא אמר לי שכן... הספיק לי אחד מהם שחותם".

אלא שבית הדין דחה את הגרסאות של בית־און ונרקיס. "בית־און העיד למעשה מטעמו של נרקיס", נכתב בפסק הדין, "עדים אחרים הם עושי דברו של נרקיס נחשבים כיד ימינו ומהימנות גרסותיהם כמהימנות גירסאות נרקיס — אפס", נכתב בפסק הדין. בארבע השנים האחרונות מתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה של נרקיס נגד אתי דודאי. בעלה לשעבר, דוד דודאי, מת בפתאומיות במהלך דיון בבית המשפט ב-2012, שנערך בנוגע לחובות שלו למס הכנסה. החובות של דודאי (מנושים שונים) הובלו לפתחה של גרושתו, והיא נכנסה להליכי פשיטת רגל.

בתביעה שהגיש נרקיס נגד דודאי טען כי השניים לוו ממנו 550 אלף דולר בריבית של 60%–70% לשנה - אך דודאי טענה כי ההסכם נחתם ללא ידיעתה. החוב צמח והלך וכיום, טוען נרקיס, החוב הצטבר ל-21 מיליון שקל.

לטענת דודאי, אחת החתימות שלה על הסכם ההלוואה נעשתה תחת לחץ של בן זוגה לשעבר, ויתר הצ'קים שנרקיס הציג נפדו ללא ידיעתה, על ידי בעלה המנוח (בתחילת ההליך טענה דודאי שצ'קים אלו זויפו). המשפט הממושך צפוי להסתיים בקרוב, לאחר שכבר הוגשו הסיכומים של שני הצדדים.

מעורך דינו של נרקיס, מימון אביטן, נמסר: "עסקיו של נרקיס מתנהלים על פי הדין, ומדווחים כדין לרשויות הרלוונטיות, בליווי של אנשי מקצוע ויועצים מומחים בתחומם, לרבות רואי חשבון ועורכי דין. הליכים משפטיים המתקיימים ו/או שהתקיימו בעניינו של נרקיס (כדוגמת אלי רייפמן, מאור זינגר ואתי דודאי), נדונים ומוכרעים בבית המשפט, ומדברים בעד עצמם. בקשר לנכסיו, נרקיס הוא אדם פרטי ועסקיו פרטיים ואינו חייב לתת דין וחשבון, מלבד לרשויות הרלוונטיות להם מדווחים עסקיו כדין".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות