תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

היום שבו שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון הוצאו להורג בחוף הים

לכתבה
הבריכה במלון דוקור הנטוש. השמועה אומרת שבימיו הטובים אידי אמין שחה כאןמרק פישר

35 שנה לאחר ההוצאה להורג, מקווים ראשי ליבריה הענייה והחבולה לשקם את מערכת המשפט באמצעות הסנגוריה הציבורית ■ בדרך הם נאלצים להתמודד עם תרבות שוחד, בתי כלא צפופים ותושבים שהפסיקו להאמין

25תגובות

אחרי שטיפסנו שמונה קומות במדרגות רעועות הגענו לנקודה הגבוהה ביותר במונרוביה, בירת ליבריה. אנחנו עומדים על הגג של מלון הרפאים דקור, שהיה פעם המלון המפואר ביותר בכל אפריקה, ועכשיו עומד נטוש והרוס. מתחתינו נפרש במלוא הדרו האוקיאנוס האטלנטי. הניגוד בין הגלים הכחולים למאות הבתים-פחונים של שכונת העוני ווסט פוינט שפרושים על החוף בצפיפות איומה הוא חד. מרחוק, חבורת ילדים משחקת כדורגל, סביבם עזובה. על אחד הקירות מתנוססת כתובת גרפיטי, "THE REVOLUTION IS NOT OVER YET", שרק מתחילה לספר את הסיפור של המקום הזה.

ג'וזיה, המלווה המקומי שלנו, עורך לנו סיבוב במלון. "כאן היה הלובי", הוא מצביע על קיר אפור מכוסה טחב מול מדרגות לולייניות. מתחת לטחב מסתתרת היסטוריה מפוארת. בימיו הטובים שימש הלובי המפואר של המלון כמקום מפגש למנהיגים אפריקאים. השקת המלון ב-1960 היתה אירוע חגיגי, שבו השתתפו ראשי מדינות ואפילו גולדה מאיר, שהיתה אז שרת החוץ של ישראל. החדרים היוקרתיים שצופים לים, מגרשי הטניס והמסעדה הצרפתית הפכו אותו לפופולרי בקרב אנשי עסקים ותיירים מכל העולם. השמועה אומרת שגם שליט אוגנדה אידי אמין שחה בבריכה שמשקיפה לאוקיאנוס, כשהוא נושא את אקדחו על מותניו. היום עומדת הבריכה דוממת, מלאה במים עכורים.

ב-1989 נסגר המלון וכל הרכוש שהיה בו נבזז, התושבים המקומיים משכונות העוני הסמוכות פלשו לחדרים הריקים והמלון שימש להם מקלט. עיר הבירה מונרוביה נהפכה מעיר נמל משגשגת ואטרקציה תיירותית לעיר ענייה שתושביה חסרי כל. הקירות העירומים של המלון נושאים את הצלקות של מלחמות האזרחים הקשות שידעה ליבריה. המלון מסמל במידה מסוימת את הטרגדיה של המדינה, שהוקמה על ידי עבדים משוחררים מארה"ב. הם נשאו בלבם חלומות לחופש, אך אלה התרסקו על קרקע המציאות. שמה של המדינה ליבריה נלקח מהמלה Liberty (חירות), שם שבעשורים האחרונים נהפך לכמעט אירוני, בזמן שהתושבים נשלטים על ידי רודנים אכזריים שמבצעים פשעי מלחמה איומים.

תושבי ליבריה איבדו מזמן כל אמון בשלטון המרכזי וביכולת לקיים חיי חברה תקינים, ועסוקים בעיקר בהישרדות. במדינה אין תשתיות של כבישים וביוב, במרבית הבתים הפרטיים אין אספקת חשמל והעסקים מבססים את צריכת החשמל שלהם על גנרטורים. גם כיום, יותר מעשור מאז שהסתיימה מלחמת האזרחים, כמעט אף מוסד במדינה אינו מתנהל ביעילות. רוב התושבים מובטלים, גם ג'וזיה המלווה שלנו. הוא מתפרנס מעבודות מזדמנות ואוסף דולר לדולר כדי לממן את לימודיו של בנו בבית הספר. בהמשך היום הוא לוקח אותנו לסיבוב בשוק המקומי, ברחוב העסקים המרכזי של מונרוביה. העוני נוכח בכל פינה ברחבי העיר, ובכל זאת בצבעים ובריחות יש משהו סוחף.

THE REVOLUTION IS NOT OVER YET. מלון דקור הנטוש
יסמין גואטה

ליבריה שוכנת על החוף האטלנטי של מערב אפריקה. היא גובלת בחוף השנהב, בגינאה ובסיירה לאון ואוכלוסייתה מונה כ–4.2 מיליון תושבים. אף שהתברכה במשאבי טבע רבים, היא נחשבת אחת המדינות העניות בעולם, וכשני-שלישים מהאוכלוסיה חיה מתחת לקו העוני. תוחלת החיים כאן מהנמוכות בעולם - 58.6 שנה בלבד. שיעור יודעי הקרוא וכתוב אינו מגיע ל-50%.

בשנים האחרונות עוברת המדינה מהפכה פוליטית, אזרחית וכלכלית שהתחילה עם סיומה של מלחמת אזרחים ארוכה ועקובה מדם שגבתה קורבנות רבים. השינוי החל עם הדחתו של הרודן צ'ארלס טיילור, שתקופת הנשיאות שלו אופיינה באי-יציבות פוליטית ושלטונית וכן במרידות והתנגשויות אלימות רבות. מחלת האבולה, שהתחילה להתפשט במהירות באוגוסט 2014, הנחיתה מכה קשה על מאמצי השיקום. הנגיף הקטלני התפרץ בתזמון גרוע, כשהמדינה התחילה בצעדים הראשונים בשינוי, וההשלכות היו הרסניות. תעשיות שלמות נעצרו, בתי הספר נסגרו, וסגר הוטל על כפרים בניסיון למנוע את ההתפשטות המהירה. מגזר השירותים, שמעסיק כמעט מחצית מהעובדים בליבריה, עצר כמעט לגמרי את פעילותו, וחברות זרות מיהרו להוציא מהמדינה את עובדיהן.

במאי הוכרזה המדינה נקייה מאבולה, וכעת היא חוזרת להתמודד עם האתגרים הקשים. כיום עומדת בראשה הנשיאה אֶלן ג'ונסון-סירליף, האשה הראשונה שנבחרה להנהגת מדינה באפריקה. היא מכונה בפי תומכיה "אשת הברזל", וזכתה ב-2011 בפרס נובל לשלום על מאמציה להענקת שוויון זכויות לנשים ומאבקה לקידום זכויות אדם.

אחד האתגרים הגדולים שעומדים בפני המדינה הוא המלחמה בשחיתות, שנהפכה לנורמה, והשבת אמון התושבים במוסדות החוק. כחלק מהמאמצים האלה ייסדה ליבריה ב-2009 סנגוריה ציבורית, שתפקידה לספק ייצוג משפטי לחסרי יכולת. כיום, שש שנים אחרי הקמתה, מונה הסנגוריה 33 סנגורים, מתוכם ארבע נשים.

בנובמבר המריאו שני סנגורים מהסנגוריה הציבורית הישראלית לבריסל, ומשם המשיכו בטיסה לליבריה. אחרי עצירה קצרה בסיירה לאון הם נחתו בשדה התעופה הקטן במונרוביה. כמו מקבילתה הליברית, גם הסנגוריה הישראלית צעירה יחסית - ביוני הקרוב היא תחגוג 20 שנים להקמתה. גם היא התחילה כסטארט-אפ עם שבעה עורכי דין בלבד, וכיום יש בה יותר מ-100 עורכי דין והיא מעסיקה 850 עורכי דין חיצוניים-פרטיים במיקור חוץ.

הסנגורים, עו"ד ודים שוב, סגן הסנגור הציבורי של מחוז ירושלים, ועו"ד טל ענר, ראש מחלקת בית המשפט העליון בסנגוריה הציבורית, הגיעו לליבריה כדי לסייע לסנגוריה הציבורית הליברית בחיזוק מעמדה, כחלק מפרויקט רחב של ארגון UNDOC
(United Nations Office on Drugs and Crime) - גוף של האו"ם האחראי על פיקוח על סמים ופשע. אנחנו מתלווים אליהם למסע הזה להכשרת הסנגורים הליברים וסיוע בהצמחת מנהיגות מקומית בקרבם.

האסירים זועקים לעזרה

"רמתה התרבותית של חברה נמדדת כאשר נכנסים לבתי הכלא שלה", כתב דוסטויבסקי, ואין כמו ביקור קצר בכלא המרכזי של ליבריה כדי להבין את נחיצותם של הסנגורים הציבוריים במדינה. הצעקות של האסירים מתוך התאים הקטנים באגף הגברים של הכלא המרכזי בליבריה הצליחו לזעזע גם את הסנגורים הישראלים, שמורגלים בביקורים בבתי כלא. האסירים קמים על רגליהם, מנופפים בידיהם וזועקים אל עבר המשלחת הישראלית-ליברית. מתחם הכלא כולל כמה מבנים ישנים המוקפים גדר תיל גבוהה, ואמור להכיל עד 400 אסירים - אבל בפועל יש בו יותר מ-1,000, שחיים בתנאים מחפירים ובצפיפות נוראית. מחוץ לחומה הגבוהה שמקיפה את המתחם משתרך תור ארוך של מבקרים, בעיקר נשים וילדים. על כל הנעשה מפקחים חיילים ירדנים מטעם האו"ם. בחצר המוזנחת מסתובבים אסירים במדים כתומים. כשהמשלחת נכנסת לחצר, חלקם מנסים לתפוס את הסנגורים הליברים לשיחה קצרה של כמה שניות, לבקש עזרה, אולי יוכלו לעזור להם להשתחרר.

בכניסה לאגף הנשים ניצבות מכונות תפירה ישנות וחלודות. בעבר הן שימשו תעסוקה לאסירות, אך כיום הן כבר לא בשימוש. באגף הנשים יש חדרים ספורים, כולם קודרים ועלובים. האסירות יושבות חסרות מעש על מיטות ברזל, מסביב זוהמה. על הקירות המתקלפים הן חרטו ציור של ישו הצלוב, ולידו ציור של עשרת הדיברות עם אותיות עבריות. כשהמשלחת מגיעה לאגף הנשים יוצאת מאחד החדרים אסירה צעירה בדמעות, ומבקשת לדבר עם אחד הסנגורים הליברים, עו"ד אלישע פורקיו, ביחידות. פורקיו מנסה להרגיע אותה במשך דקות ארוכות, וכשהוא חוזר הוא לא מסגיר את נושא השיחה. החיסיון המקצועי בין עורך דין ללקוח אוסר עליו לעשות זאת.

"יש בליבריה חפים מפשע רבים שיושבים בכלא", הוא אומר בעצב. עבורו, התפקיד הוא שליחות, גם במקרים שבהם הלקוחות שלו אשמים. "זאת החובה שלי לתת ייצוג משפטי לאנשים שאין להם יכולות כלכליות. יש הרבה אנשים בחברה שלנו שלא יכולים לשכור עורך דין ולא זוכים למשפט הוגן". פורקיו מספר על עבודתו בלהט, עם ניצוץ בעיניים. הטלפון שלו לא מפסיק לצלצל, ועל הקו תושבים ליברים המצפים לעזרתו. הוא עונה לכל אחד מהם בסבלנות, נותן הוראות במשפטים קצרים וממהר לנתק. הכריזמה שלו כובשת לא רק את האורחים, אלא גם את הקולגות, שבחרו בו לפני כשנתיים ליו"ר האיגוד המקצועי שלהם.

כששומעים את סיפור חייו של פורקיו, מבינים מאיפה מגיעה התשוקה. הוא נולד למשפחה ענייה בכפר קטן ומרוחק מהבירה, ואת לימודיו מימן באמצעות מלגות. "כשמישהו אומר לי שאין לו כסף לייצוג משפטי, אני יודע על מה הוא מדבר", הוא מסביר. "גם בבית שלי היו ימים שלא היה לנו מה לאכול. אני יודע מה זה להיות עני".

הפחונים של מונורביה על שפת האוקיאנוס האטלנטי
יסמין גואטה

החלום שלו היה בכלל להיות רופא. את התואר הראשון הוא עשה בביולוגיה וכימיה, אבל כשהבין שבית הספר לרפואה בליבריה לא ברמה מספיק גבוהה, והוא לא יוכל ליהפך לרופא טוב, החליט לעבור ללימודי משפטים. כשמבקשים ממנו להיזכר בתיק אחד שזכור לו במיוחד, הוא מספר על מקרה של גבר שאשתו התלוננה עליו שאנס את בתם המשותפת בת ה-15. הגבר נעצר מיד ונשלח למעצר, אף שטען שלא ביצע כל עבירה. אחרי שהיה שנה במעצר האשה חזרה בה, והודתה שהיא בדתה את הסיפור כי רצתה למנוע מהגבר לעזוב אותה. גם הבת הודתה כי אמה לחצה עליה לתמוך בגרסה שלה, שמפלילה את האב באונס. "זה היה אחד התיקים הטרגיים שבהם טיפלתי", הוא נזכר. "הגבר היה חף מפשע והוא ישב בכלא במשך שנה שלמה רק משום שהחליטו להפליל אותו". פורקיו הגיש לבית המשפט עתירה לשחרורו של האיש, והוא אכן יצא לחופשי.

הצפיפות בבתי הכלא בליבריה והעובדה שחלק גדול מהאסירים יושבים במאסר לפני משפט הן חלק מהבעיות הקשות ביותר של מערכת החוק הליברית. גם ארגונים מקומיים ובינלאומיים מדגישים כי מדובר בהפרה של זכויות אדם של האסירים. זאת גם היתה אחת הסיבות להקמת הסנגוריה הציבורית.

בביתן הקטן של מנהל הכלא תלוי לוח עץ שחור גדול. בגיר לבן הוא מעדכן את מספר האסירים בטבלה, שבה הם מחולקים לקבוצות לפי חומרת מעשיהם. בעת הביקור הכלא מאכלס 1,016 אסירים, רובם עדיין לא נשפטו. הפתרון שנמצא לבעיה הוא ימי שימועים מרוכזים, שנערכים בבית משפט מאולתר שהוקם בכלא. לבית המשפט הזה - חדר קטן עם ספסלי עץ ארוכים - מגיע שופט בית משפט שלום שדן בתיקים של אסירים שיושבים בכלא ללא משפט. הדיונים מתקיימים בנוכחות נציג של הפרקליטות ונציג של הסנגוריה הציבורית.

"בחצי השנה האחרונה, העבודה של הסנגוריה הציבורית בתוכנית הזאת הובילה לבדיקה מחדש של יותר מ-400 תיקים ושחרור של כמעט 300 עצורים לפני משפט", מסביר ריצ'רד סקוט, אחד מהסנגורים הליברים. במהלך השימועים בודק השופט את התיקים, ואם מתברר שאסיר מסוים יושב בכלא יותר מהתקופה המותרת בחוק או שהראיות שיש לפרקליטות ולמשטרה כדי להוכיח את אשמתו לא מספיקות - הסנגוריה הציבורית עותרת לבטל את התיק. גם לתביעה יש זכות להחליט לא להמשיך בניהול תיק נגד אסיר מסוים, אם היא סבורה שאין לה די ראיות שיביאו להרשעה. לדברי סקוט, מלחמת האזרחים, העוני והאבטלה הם בין הגורמים לשיעורי הפשיעה הגבוהים בליבריה. מעבר לכך, רוב האסירים גדלו ללא השכלה או הכשרה מקצועית כלשהי - ואין בכלא מסלולי שיקום.

טבח, עינויים וקניבליזם בחסות השלטון

בסצנת הפתיחה של הסרט "שר המלחמה" (2006) אומר סוחר הנשק הרוסי, שאותו מגלם ניקולס קייג': "יש 550 מיליון רובים בעולם, אחד לכל 12 איש. השאלה היא: איך נחמש את ה-11 הנותרים". הסרט מבוסס על מלחמת האזרחים בליבריה, אך למעשה מתאר את הבעיות המוסריות סביב הסחר העולמי בנשק. המסר של הסרט הוא שלממסד בארה"ב יש אינטרסים בסחר העולמי בנשק. זאת אותה אמריקה שהיוותה דוגמה לליבריה החדשה. דמותו של הרודן האפריקאי בסרט מבוססת על צ'ארלס טיילור, נשיא ליבריה עד 2003. טיילור, אחד הרודנים האכזריים שידעה המדינה, מרצה בלונדון 50 שנות מאסר, שגזר עליו בית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג.

צ'ארלס טיילור. 50 שנות מאסר
אי-פי

כתב האישום שהוגש נגד טיילור, המנהיג האפריקאי הראשון שהועמד לדין בהאג, כלל עבירות של רצח, קטיעת איברים, אונס, שעבוד, גיוס ילדים ומעשי ביזה המוניים. המשפט של טיילור נמשך תשע שנים, שבהן נשמעו עדויות מזעזעות של עשרות עדים. 50 אלף עמודי הפרוטוקול של המשפט כוללים תיאורים גרפיים קשים של מעשי טבח המוניים, עינויים ואפילו קניבליזם. אחד מעדי התביעה סיפר כי אכל יחד עם טיילור לבבות של אדם בסעודה שהיתה אמורה להעניק למנצח את הכוחות שיוחסו לקורבנו. טיילור הואשם בכך שעמד מאחורי מעשי הזוועה של המורדים במדינה השכנה סיירה לאון, בתמורה ליהלומי דמים שקיבל מהם.

אחת העדויות במשפטו היתה של זיגזג מארזה, אחד מחייליו הבכירים. "הוא הורה לנו למצוא אשה בהריון. היא היתה אמורה לשמש חלק מטקס פולחני. עצרנו מישהי והכנסנו אותה למכונית עם זגוגיות כהות. אני חושב שהיא היתה בחודש השישי או השביעי", סיפר על דוכן העדים, לעיניהם המשתאות של הנוכחים באולם. לפי הוראותיו של טיילור, הם לקחו אותה לחוף הים שמאחורי האחוזה הנשיאותית. "שומרי הראש חפרו בור עמוק", העיד מארזה. "הפשטנו אותה ושמנו אותה בתוך הבור. האשה התחננה על חייה בפני טיילור, הוא ענה לה 'תשכחי מזה'. אז כיסינו אותה בחול". לשאלת התובע אם האשה נקברה בחיים השיב העד בחיוב: "טיילור היה הראשון שערם חול ושפך אותו לתוך הבור".

לאורך כל המשפט נלחם טיילור וטען כי ביצע את מעשיו כדי להביא שלום לסיירה לאון ולהצעיד את ליבריה קדימה. העדות שלו נמשכה שבעה חודשים, שבהם עמד על דוכן העדים והכחיש שעודד הפרות של זכויות אדם. בית המשפט בהאג לא השתכנע מהעדות שלו, וקבע לפני שלוש שנים כי פשעיו חמורים ביותר בהיקפם ובאכזריותם - וכי חייהם של אזרחים חפים מפשע בסיירה לאון אבדו או נהרסו כתוצאה ישירה מפעולותיו.

כיום טיילור טוען שהוא יהודי. הוא התגייר עוד לפני הסגרתו להאג. הוא מקדיש חלק ניכר מזמנו ללימודי יהדות ורב רפורמי מבקר בקביעות בתאו. עו"ד ניק קאופמן, מומחה ישראלי למשפט בינלאומי המשמש סנגור בבית הדין, נפגש עם טיילור כשהיה תובע בבית הדין בהאג. "הוא אדם כריזמטי ואינטליגנטי", מספר קאופמן. "הוא ביקש ממני להביא לו מזוזה לבית המעצר, וטען שהתגייר מפני שהבין שהיהודים הם העם הנבחר ודברים טובים קורים להם".

השלט אומר: "אסור לשחד"

בניין בית המשפט ברחוב המרכזי של מונרוביה חריג בנוף — הוא אפור וגבוה ומוקף דשא ירוק, ולצדו ניצב פסל גבוה של ארטמיס, אלת הצדק והמשפט מהמיתולוגיה היוונית. בעבר נכתב עליו באותיות מוזהבות גדולות Let Justice Be Done To All Men. המלה "Men" הוסרה, ברוח השינוי שעובר על המדינה בשנים האחרונות, מאז שנבחרה לנשיאה ג'ונסון סירליף. צדק הוא לא רק לגברים.

קורות חייה של ג'ונסון סירליף כוללים יציאה לגלות ואף ישיבה בכלא בעקבות ביקורת שהטיחה נגד המשטר. היא נכנסה לתפקיד ב-2006, ונטלה על עצמה את משימת שיקום של המדינה אחרי מלחמת האזרחים הקשה שעברה. השיקום כולל מלחמה בשחיתות, הקמת תשתיות וקליטה של מאות אלפי פליטים שנמלטו מהמדינה. ההבטחה העיקרית של ג'ונסון סירליף, כלכלנית ולשעבר מראשי הבנק העולמי ותוכנית הפיתוח של האו"ם (UNDP), היתה לשבור את מעגל האלימות במדינה.

ג'ונסון סירליף קיבלה ב-2011 פרס נובל לשלום, כהוקרה על תרומתה הגדולה למאבק הלא אלים לשלומן של נשים, ועבור זכות הנשים לשותפות מלאה בעבודת בניית השלום. היא זוכה לתמיכה רחבה בקרב מנהיגים זרים, ומוסדות בינלאומיים משבחים את מאבקה בשחיתות ואת ההתעקשות שלה על שקיפות במכרזי הענק לשיקום תשתיות - אבל בקרב המקומיים הדעות בנוגע אליה הן חלוקות.

נשיאת ליבריה אלן ג'ונסון-סירליף. אשת הברזל של אפריקה
אי-אף-פי

בתוך בית המשפט מקדמים את פנינו שלטי "No Bribes" ("אסור לשחד") שתלויים על דלתות העץ בכניסה לכל חדר. "בעבר השוחד היה כאן נורמה מקובלת בכל הדרגים, ואיש לא טרח להסתיר את זה", מסביר לנו עורך דין מקומי. "כיום יש יותר מודעות לכך שמדובר בעבירה. אנשים מורשעים בעבירות שוחד, ולכן זה נהפך לאקט שנעשה בסודיות ומתחת לשולחן".

בליבריה מייחסים כיום חומרה רבה גם לעבירות מין, והעונש על אונס הוא מאסר עולם - כמו על רצח. תיקי האונס נידונים בבית משפט ייעודי. "בתקופת המלחמה בוצעו הרבה עבירות אונס", אומרים לנו עורכי הדין המקומיים. הם מסבירים כי כיום מערכת המשפט בליבריה מייחסת חשיבות רבה גם לקורבן העבירה. "ההשפעה על הקורבן היא לכל החיים", הם מדגישים.

ואכן, אולם בית המשפט לאונס שונה מהאולמות הרגילים בבית המשפט. בקצה האולם יש חדרון קטן וצנוע, שבו שירותים, שולחן עץ קטן, כיסא וכורסה פשוטה. בחדר הזה יושבת קורבן העבירה ומשם היא מוסרת את עדותה, שנשמעת באולם. בעוד שבישראל התיר באחרונה בית המשפט העליון לפרסם את הקלטת הדיון של נערה שהתבקשה להדגים על דוכן העדים כיצד נאנסה, בליבריה קורבן העבירה לא נדרשת לעמוד על דוכן העדים ולתאר מול הקהל את החוויה הקשה שעברה. חצי מהנאשמים שמגיעים לאולם מזוכים, אבל חלקם לא בהכרח מפני שהם חפים מפשע. אונס הוא פשוט לא עבירה שקל להוכיח, בכל מדינה: במרבית המקרים אין עדים, ומדובר במלה של הקורבן מול המלה של הנאשם. מתלוננות שמתחרטות ומסרבות להעיד בבית המשפט הן אחת מהבעיות הנפוצות בתיקי אונס בכל העולם, גם בליבריה.

אולם בית המשפט גדול ומרשים, כולו מחופה עץ. פקיד בית המשפט, לבוש מדים מגוהצים, יושב במרכזו ומקליד על מכונת כתיבה. מאחורי בימת השופט תלוי הדגל הליברי, שדומה מאוד לדגל האמריקאי. הוא מורכב מ-11 פסים אופקיים לבנים ואדומים, ובפינה השמאלית העליונה ריבוע כחול שבמרכזו כוכב אחד, שעל פי הגרסה הרשמית מסמל את החופש שניתן לעבדים לשעבר. יש שמכנים את ליבריה בתה החורגת של אמריקה. ההשפעה האמריקאית על המדינה נוכחת בכל מקום: השיטה הפוליטית מושתתת באופן ניכר על המודל האמריקאי, וכך גם החוקה. אנגלית היא השפה הרשמית, ועיר הבירה - מונרוביה - קרויה על שם הנשיא האמריקאי ג'יימס מונרו.

כשליבריה הוקמה ב-1847, הכוונה היתה שהיא תשמש כבית לאומי לעבדים משוחררים מארה"ב. אבות אבותיהם היגרו לאמריקה בכפייה, לאחר שנלכדו על ידי סוחרי עבדים ונמכרו לעבדות לכל המרבה במחיר. כשהשתחררו מכבלי העבדות, הם העדיפו להיות חופשיים באפריקה - יבשת האם שלהם.

השלט "אסור לשחד" בבית המשפט בבירה מונורוביה
יסמין גואטה

אלא שלמרות השם המבטיח והחלומות לחופש, העבדים המשוחררים שהקימו את ליבריה אימצו חלק מהתכונות השליליות שלמדו באמריקה - הם הביאו אתם אליטיזם, אפליה ועבדות, אלא שהפעם הם היו בצד החזק. אף שהם היו רק אחוזים בודדים מהאוכלוסיה המקומית, העבדים לשעבר השתלטו על הילידים הכפריים ויצרו חברה מעמדית משלהם. הם לא ראו את עצמם כאפריקאים בתרבותם, וראו את מטרתם בהבאת תרבות המערב ל"יבשת האפלה". הם לא העניקו לתושבים המקומיים זכות הצבעה - והעסיקו אותם בתנאי עבדות ועבודות כפייה. הפערים בין צאצאי המקומיים לצאצאי העבדים המשוחררים מורגשים בליבריה עד היום, במדינה שהיא תערובת של השפעה אמריקאית ומנהגים שבטיים. ההבדלים ניכרים גם בשמות המשפחה, ונישואי תערובת הם מחזה נדיר. "זה כמו לערבב דם ודם", מסביר אחד המקומיים.

במשך 130 שנה שלטה בליבריה מפלגה אחת - True Whig Party, שהיתה נציגת צאצאי העבדים המשוחררים, עד שלבני השבטים המקומיים נמאס והם יצאו בהפיכה. רב סמל סמואל דו, אחד מאנשי משמר הנשיאות, חדר לארמון הנשיא באישון לילה ורצח את הנשיא המכהן וויליאם טולברט בשנתו. אחרי ההפיכה, נהפך דו בעצמו לנשיא. אחד הרגעים הזכורים במיוחד בהפיכה הוא הוצאה להורג פומבית של בכירי השלטון על חוף הים. את הלילה ההוא, ב–1980, המקומיים זוכרים היטב. באמצע הלילה נקשרו 13 בכירי הממשלה לעמודים על חוף הים, כשגופם מופנה לגלים. ההכרזה על ההוצאה להורג נמסרה במסיבת עיתונאים, והיא שודרה בטלוויזיה. בין המוצאים להורג היו שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון.

"כשיש ואקום שלטוני נכנס פשע מאורגן"

"אובדן האמון במערכת שלטון החוק ושחיקה של הזכויות של האוכלוסיות החלשות, נכים וילדים הן תופעות הלוואי של מלחמת אזרחים כל כך הרסנית", אומרת מירי שרון, ישראלית שעובדת ב-UNODC. "כחלק מהבנייה מחדש של האמון, חשוב מאוד לוודא שמערכת המשפט הפלילית מתנהלת בצורה תקינה, ולא נהפכת לכלי של השלטון או של עשירים כדי לפגוע בזכויות. כשיש ואקום שלטוני, נכנס פשע מאורגן". שרון מרכזת בשנים האחרונות את הפרויקט לחיזוק מעמדה של הסנגוריה בליבריה. לדבריה, הפרויקט הוא אחת הדרכים שבהן מבקשת הקהילה הבינלאומית לבסס את מערכת המשפט במדינה, ולהשתית אותה על ערכים של הליך הוגן והגנה על זכויות הפרט.

ליבריה נסמכת במידה רבה על הקהילה הבינלאומית, שמעורבת מאוד בנעשה בה. מבני האו"ם וארגוני הסיוע הבינלאומיים הם חלק בלתי נפרד מהנוף בבירה מונרוביה. 
ה-UNODC מסייע למדינה בעריכת רפורמה כוללת בתחום המשפט הפלילי, כדי שתהיה מותאמת לזכויות אדם. העבודה נערכת עם גופי אכיפת החוק במדינה - המשטרה והפרקליטות - בעיקר כדי לחזק את יכולתם להתמודד עם פשע מאורגן, אך תמיד תוך הקפדה על זכויות אדם.

"בדרך כלל הנטייה הטבעית היא להשקיע בתביעה ובסדנאות לשופטים, אבל חשוב להבטיח גם את ההגנה המשפטית", אומרת שרון. "יש מחקרים שהוכיחו שהשקעה בהגנה משפטית חוסכת כסף". לדבריה, לסנגורים יש יכולת לזהות כשלים במערכת המשפט, כי "הם אלה שמבקרים בבתי סוהר, פוגשים את השוטרים ואת השופטים ויכולים להגן על זכויות אדם". הארגון רכש עבור הסנגורים מחשבים ומכונת צילום, התקין להם אינטרנט במשרדים והפיק עבורם אוגדני חקיקה וספרי הדרכה שמבוססים על החוק הליברי בסיוע מומחים אמריקאים - מדריך פרקטי לסנגור. "הספרים האלה היו הישג גדול, ושיפרו את מעמדם", אומרת שרון.

אולם בית המשפט במונורביה. דמיון לא מקרי בין דגל ליבריה לדגל האמריקאי
יסמין גואטה

לפני כשלוש שנים פנה הארגון לסנגוריה הציבורית בישראל, והציע לה להצטרף לפרויקט. במשלחת הראשונה לליבריה, שיצאה לדרך באוקטובר 2013, השתתפו ד"ר ענת הורוויץ, המשנה לסנגור הציבורי הארצי, ושוב, שנסע השנה פעם נוספת. "הביקור בליבריה היה ללא ספק חוויה מטלטלת ורבת עוצמה", אומרת הורוויץ. "למרות ההכנה המוקדמת, שכללה קריאת ספרים וטקסטים וצפייה בכמה סרטים תיעודיים, דבר לא הכין אותי למחסור, לסבל ולמצוקה שראיתי ברחובות מונרוביה".

הורוויץ מודה שכששמעה לראשונה על הפרויקט, לא הבינה מדוע מדינה שעדיין מלקקת את פצעיה הפתוחים, ובקושי מתמודדת עם סיפוק הצרכים הבסיסיים ביותר של תושביה, צריכה להתעסק דווקא עם בניית סנגוריה ציבורית. אבל מהר מאוד היא נשאבה לפרויקט. "רק מאוחר יותר התחדדה בעיניי החשיבות הרבה שלו, דווקא על רקע המצוקה הרבה של המדינה ותושביה", מסבירה הורוויץ. "התנאים הקיצוניים שתחתיהם פועלים הסנגורים הליברים מהווים עבורנו הזדמנות אדירה ללמוד על הדרכים שבהן יכולה סנגוריה ציבורית למלא מגוון רחב של תפקידים ראשונים במעלה, ומזכירים לנו את גודלו של האתגר המקצועי המופקד בידינו". בשנתיים שחלפו מאז ההשתלמות הראשונה שמרו הסנגורים הישראלים על קשר עם הסנגורים הליברים.

"כשפרצה מגיפת האבולה במדינה והסנגוריה בליבריה פתחה במבצע של הגשת בקשות שחרור עבור אסירים ליברים שחייהם היו נתונים בסכנה במתקני הכליאה הצפופים, פנינו לעובדי הסנגוריה הציבורית בישראל בקריאה לתרום בגדים לאותם אסירים. ההיענות היתה עצומה, ותוך ימים ספורים מילאנו 30 ארגזים שהועברו באנייה למונרוביה", מספרת הורוויץ. "במחווה הסמלית הזאת היה משום ביטוי להזדהות הרגשית הרבה שאנחנו חשים עם נחישותם של הסנגורים הליברים לבצע את מלאכתם בתנאים הקשים ביותר שאפשר להעלות על הדעת".

"מלחמה למען שולי החברה"

לתוכנית האימונים עם הסנגורים הישראלים מגיעים כל הסנגורים הליברים. חלקם עובדים בעיר הבירה וחלקם מפוזרים ב-15 המחוזות של המדינה. אלה שהגיעו מהמחוזות המרוחקים נסעו יומיים כדי להגיע למפגש, ביניהם גם אלישע צ'יפו, הסנגור הציבורי הראשון בליבריה. עוד לפני הקמת הסנגוריה הציבורית, הוא היה מסתובב בכפרים הרחוקים ומייצג נאשמים.

הסנגורים, לבושים חליפות מחויטות, שמחים לפגוש את עו"ד שוב פעם נוספת. רובם הם נוצרים אדוקים, והעובדה שהגיעו מומחים מישראל עוררה את סקרנותם וריגשה אותם. הם קיבלו את הסנגורים הישראלים בחום, וחלקם אף בהתלהבות. רובם שואלים כיצד יוכלו לבוא לבקר בישראל. מעניין אותם לראות כיצד הסנגורים הישראלים פועלים במגרש הביתי שלהם.

הנושא שעומד במרכז ההשתלמות הוא אתיקה מקצועית ונושאים אידיאולוגיים. המטרה הסופית היא לנסח במשותף מסמך הצהרת עקרונות לסנגוריה הציבורית הליברית - להגדיר בו את החזון של הארגון, את המטרות ואת הכללים האתיים שלאורם יפעלו הסנגורים הליברים.

שוק במונרוביה. כשני-שלישים מהאוכלוסיה חיה מתחת לקו העוני
מרק פישר

עו"ד שוב עולה לדוכן ומדבר עם הסנגורים על שתי חובות מוסריות מרכזיות של הסנגור הציבורי: תשוקה וחמלה. "התשוקה היא במלחמה שלנו למען זכויותיהם של האנשים בשולי החברה והחמלה היא לצרות ולצרכים שלהם". לדבריו, הסנגורים הציבוריים נדרשים לייצג בצורה הטובה ביותר גם נאשמים במקרים קשים, אף שהחברה מזלזלת בתפקיד ואף שייצוג האינטרסים שלהם הוא משימה לא פופולרית.

סנגור ציבורי בליבריה מרוויח 1,500 דולר בחודש. בהתחשב בכך שהשכר הממוצע במדינה הוא 150 דולר לחודש, הם אמורים להיות מרוצים, אבל בהשוואה לשכר של עורך דין פרטי בליבריה, שמרוויח 5,000 דולר בחודש, השכר שלהם נמוך. "גם אנחנו לא מרוצים מהמשכורות שלנו, אבל יש לנו הזדמנות לשנות מבפנים", אומר להם הסנגור מדרום אפריקה שהגיע להשתלמות, ומחדיר בהם מוטיווציה. "יש לכם כלים והזדמנות ליצור שינוי".

"הניגוד בין המציאות העגומה בשטח לרמה המקצועית של הסנגורים הליברים הוא בולט", אומר עו"ד ענר. "מצד אחד דיברנו אתם על רעיונות משפטיים מופשטים ברמה מקצועית גבוהה מאוד ומצד שני המשטרה רוויה בשוחד, בית הכלא נוראי והסנגורים עובדים בתנאים לא פשוטים".

במפגש בין הסנגורים הישראלים לסנגורים הליברים היתה תחושת שותפות גורל של שני ארגונים מקבילים, ובמהלך השיחות ביניהם הם גילו שחלק מהאתגרים שלהם הם דומים. "אף שקשה לחשוב על מדינות וחברות שונות יותר זו מזו מאשר ליבריה וישראל, מרגש היה לחוש בדמיון הקיים בין הסנגוריה הציבורית הישראלית והליברית, בזכות הדנ"א המשותף לסנגורים ציבוריים ברחבי העולם", אומרת הורוויץ. "בדומה אלינו, גם הסנגורים הציבוריים הליברים מגנים על זכויותיהם של אלה המצויים בדרך כלל בשולי החברה, שהמדינה מבקשת לגנות ולהעניש - פעמים בצדק ופעמים פחות בצדק". מבחינתה, המשימה של הסנגורים הישראלים והליברים משותפת - לאתגר את עמדת המדינה ולהתייצב לימינם של מעוטי היכולת. "מדובר בתפקיד מורכב, הדורש הליכה נגד הזרם, ביקורתיות ותחושת שליחות עמוקה, ואת כל אלה אפשר היה לזהות גם בקרב הסנגורים והסנגוריות הליברים".

צדק הוא לא רק לגברים

השגרירות הישראלית בליבריה פונתה במלחמת האזרחים, ומאז אין שגריר ישראלי במדינה. ובכל זאת, בין שתי המדינות יש יחסים ידידותיים שהתחילו כבר בשלהי שנות ה-50. במהלך השנים נחתמו בין שתי המדינות אמנות והסכמים לשיתופי פעולה בתחומי הביטחון, התעופה, הכלכלה, הטכנולוגיה ועוד.

ישראל, באמצעות משרד החוץ, סייעה לליבריה ולשכנותיה סיירה לאון וגינאה, שגם הן נפגעו קשות מהמגיפה, במתן תרומה של כ-9 מיליון דולר לקרן מזכ"ל האו"ם למאבק באבולה ובמשלוח ציוד של שלוש מרפאות ניידות (אחת לכל מדינה) בעלות נוספת של כ-1.5 מיליון שקל על ידי מש"ב. "משרד החוץ מייחס חשיבות רבה לקשרינו עם מדינות היבשת, הצומחת כלכלית. פיתוחה של אפריקה עומד כיום במקום גבוה יותר מבעבר על סדר היום הבינלאומי ומהווה הזדמנות עבור ישראל להשתלב כשחקן משמעותי ביותר ביבשת", אומר שמואל סיון, מנהל מחלקת מערב ומרכז אפריקה במשרד החוץ.

לדבריו, זהו האזור בעל הצמיחה הגבוהה בעולם, 5%-6% בממוצע. "אפריקה הוגדרה על ידי 'אקונומיסט' הבריטי כיבשת המבטיחה, והיא אחד היעדים המאתגרים והמבטיחים ליצוא העולמי בכלל ולישראלי בפרט. הצמיחה הכללית מתלווה לתהליך דמוקרטיזציה מתמשך זה שני עשורים של בחירות אמת, חילופי מפלגות בשלטון, משילות משתפרת ופתיחות כלכלית".

סיון מסביר כי לישראל יחסים דיפלומטיים מלאים עם 40 מתוך 48 המדינות שמדרום לסהרה, אך בשל אילוצי קיצוץ נמשכים בתקציב משרד החוץ, הפרישה של משרד החוץ ביבשת דלה באמצעים ובנוכחות בשטח: "רק עשר שגרירויות תושבות נמתחות במתכונת אזורית על פני היבשת, לעומת 27 בתחילת שנות ה-70 ובהשוואה ל-20 נציגויות של אירן ביבשת". הוא מדגיש כי לאפריקה יש חשיבות רבה לישראל מבחינה גאו-אסטרטגית: "התחזקות גורמי אסלאם רדיקלי ואיומי הטרור האסלאמי הקיצוני - א־שבאב בקרן אפריקה שבמזרח, אל-קאעדה בלוב ומאלי, ובוקו חראם, המאיים על שלומן ויציבותן של ניגריה, ניז'ר, צ'אד וקמרון - מדאיגים את מדינות אפריקה ומהווים כר נוסף לשיתופי פעולה בחזית המשותפת כנגד הטרור העולמי".

בעוד שנתיים צפויה ג'ונסון סירליף לפרוש מכס הנשיאות אחרי שתי קדנציות, והבחירות המתקרבות לנשיאות מורגשות היטב. בשער של העיתון היומי מתנוססת תמונתה של ג'ול הווארד טיילור, סנאטורית בפרלמנט הליברי שמתמודדת על הנשיאות. "אני הכי טובה לנשיאות", זועקת הכותרת. אם שם המשפחה שלה מוכר, זה מפני שהיא גרושתו של הרודן טיילור.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות