פליטים בגרמניה מבולבלים: "היטלר זה טוב, נכון?"

הם מגיעים בהמוניהם מסוריה ועירק המדממות וממזרח אירופה הענייה ■ 
פליטים מוכי הלם שמציפים את אירופה, ובראשה את גרמניה, בתקווה לחיים חדשים וטובים יותר ■ הנה מה שבאמת מחכה להם

נעם בוקסבאום
שטוטגרט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים14
פליטים באחת הכיכרות של העיירה אלוונגן
פליטים באחת הכיכרות של העיירה אלוונגןצילום: Joseph Khakshouri

"ילדי פליטים מסוריה אומרים לי הרבה פעמים: היטלר זה טוב, היטלר זה טוב, נכון? הם מבררים אם יש מוזיאון על שמו, אם אפשר לבקר בו — ואני משיבה להם בתדהמה: לא, היטלר זה לא טוב".

כך, בחיוך נבוך, מספרת עובדת במחנה לקליטת פליטים בגרמניה על חוויית המפגש עם המהגרים החדשים, שמנסים כנראה להתחבב על המקומיים באמצעות סמלים שמוכרים להם. "הפליטים חושבים שהיטלר הוא סיבה להעריך את הגרמנים", היא מסבירה. "הם לא מכירים ולא מבינים את ההקשר".

השאלות של ילדי הפליטים מעידות על חלק מהפערים האדירים שנחשפים בנדידת העמים שמטלטלת כיום את גרמניה ומדינות נוספות באירופה. עד סוף השנה, מספר הפליטים והמהגרים שיגיעו לאירופה עשוי להסתכם ביותר ממיליון, כשרובם הגיעו לגרמניה. כשליש מהם יצאו בשנה האחרונה מסוריה המדממת לדרך ארוכה ומסוכנת בחיפוש אחר חיים חדשים, ורבים אחרים הגיעו מאפגניסטן, מעירק ומאפריקה. כמעט כולם עשו הימור ענק, לעתים על חייהם ועל חיי ילדיהם.

בתום המסע הם פוגשים יבשת מפולגת ומבולבלת, שנתונה במשבר פיננסי ופוליטי מתמשך, קרועה בין תחושת מחויבת אנושית לחששות כלכליים וביטחוניים — אבל עסוקה גם בשיקולים דמוגרפיים של אוכלוסיה מזדקנת וצמיחה דועכת, שמעוררים צורך בתושבים חדשים.

מי שמגיעים בימים אלה לאירופה הם רק חלק מכ-20 מיליון המהגרים והפליטים בעולם, על פי נתוני האו"ם. הגבולות שנפרצים, אך עשויים להיבנות מחדש כדי לחסום את התנועה החופשית, ההיסטוריה המכאיבה שרובצת ברקע, וההזדמנויות והסיכונים הענקיים - יוצרים סחרור שעלול לצאת משליטה. בתוך הכאוס, שהיקפו הוא הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, יש דבר אחד ודאי: אירופה כבר משתנה, וצפויה להשתנות עוד בשנים הבאות. אולי, רק אולי, גם לטובה.

"חופש, שוויון — ובלי גבולות"

"המהות של האיחוד האירופי היא לא היורו והאפשרות לעשות שופינג באיטליה. הרוח האירופית האמיתית היא של חופש ושוויון, בלי גבולות — וזה מה שקורה כאן כרגע. השינוי שמתרחש בגרמניה יכול להיות גדול כמו נפילת החומה ב–1989", אומר כמעט בנאיביות, אבל מתוך תחושה פנימית עמוקה, ברטהולד וייס, מנהל מחנה גדול לקליטת פליטים בדרום גרמניה, שמספר כי התודעה הפוליטית שלו עוצבה בשנות ה–60.

בניגוד למה שציפתה, גרמניה ניצבת בחזית מבצע הקליטה הנוכחי כמעט לבדה. העמדה האירופית נגד הגירה צוברת תומכים, שחוששים מתחרות גוברת על המשאבים של היבשת ומזהותם של הפליטים. בין המתנגדים בולטת הונגריה — שעם כ–10 מיליון אזרחים התמודדה ברבעון השלישי של השנה עם מספר בקשות מקלט דומה לגרמניה, הגדולה ממנה פי שמונה במספר התושבים. בבריטניה, בצרפת ובמדינות נוספות נשמעים קולות מסתגרים. גרמניה מתפתלת בניסיון לבלום את כניסת הפליטים ולהשתיק ביקורת פנימית — אבל בינתיים הדלת עדיין פתוחה למדי.

EUROPE-MIGRANTS/GERMANY
צילום: רויטרס

גל האהדה העממי לפליטים, שהתעורר בקרב רבים מאזרחי גרמניה בקיץ האחרון וזכה לכינוי Willkommenskultur — תרבות הברוכים הבאים בתרגום חופשי — נהפך די מהר, בהנהגת הקנצלרית אנגלה מרקל ובעזרת תמיכה מאסיבית של מתנדבים וארגונים אזרחיים, ליוזמה לאומית חסרת תקדים.

"מרקל הראתה מנהיגות ונטלה סיכון. היא לא פעלה על פי האינטרס שלה בבחירות הבאות, אלא מתוך אחריות אנושית מרשימה. זהו מהלך שמפגין את הטוב ביותר של אירופה", אומר פרופ' כריסטיאן יופקה, מומחה עולמי להגירה, בשיחת טלפון מאוניברסיטת ברן בשווייץ, ומיד מסייג: "אבל המהלך של מרקל לא יחזיק מעמד אם גם בשנה הבאה יגיעו עוד מיליון פליטים. כעת יש למרקל בעיה לשנות כיוון בלי שייראה שהיא מתקפלת. אז היא מנסה להקשיח את התנאים למהגרים ממזרח אירופה, אבל לא רוצה לסגור את הדלת לסורים".

יופקה מזהיר גם מהאפשרות הממשית, לדבריו, של סגירה הדרגתית של הגבולות באירופה: "הסירוב לשתף פעולה בעניין הפליטים, חילופי האשמות, כמו דרישה של שווייץ מגרמניה לשלוט בגבולות — מאוד מסוכנים לאירופה. יש חשש לקיום של הסכם שנגן (לתנועה חופשית במדינות האיחוד)". אם תסריטים קיצוניים כאלה יתממשו, לא רק מהגרים אלא גם אזרחים ותיירים יידרשו שוב לחצות גבולות ולהציג דרכונים במעבר בין מדינות אירופה. המשמעות תהיה ערעור נוסף של האיחוד, לצד משבר החובות ביוון ומשאל העם הצפוי ב–2016 על Brexit — יציאה של בריטניה מהאיחוד.

"הדרך הנכונה לנהל את המצב הנוכחי", מוסיף יופקה, "היא הקמת מחנות לפליטים במדינות שקרובות לארצות המוצא שלהם, ואז חלוקה שלהם בין מדינות אירופה. באופן הזה הגבולות יישארו פתוחים למי שעדיין מצליח להגיע, וגם יקטן הלחץ. יש דיון מעט צבוע בטענה כי הערכים האירופיים תובעים לתמוך במי שבורח ממלחמה. זה לגיטמי לגמרי לנסות לשלוט בגל הפליטים ובצעדות שלהם לאורך אירופה, ולעשות את זה בדרך יותר מסודרת", מסכם יופקה (ראו הרחבה במסגרת).

מפגינים נגד הפליטים וממשיכים למסעדה טורקית

בתחנת הרכבת המרכזית של פרנקפורט, אחת העמוסות במרכז אירופה, המרחק של כ–500 ק"מ מפריז מוכת הטרור, והעובדה שעד כה לא היו אירועים דומים בגרמניה, מייצרים תחושת ביטחון יחסית. שלושה שוטרים חמושים בתת־מקלע מפטרלים בלי דריכות מיוחדת בין הרציפים. הם חולפים על פני דוכן סיוע שנועד לספק שירותי ניווט בארץ הזרה, ולצדו אוהל המתנה מאולתר ולוח מודעות גדול ועמוס פתקים בכל השפות.

מחוץ לתחנה, סוחרי סמים, רובם שחורים, מטרידים באופן נסבל את הנוסעים ולא מעסיקים את השוטרים שעומדים בסמוך. אבל כל אלה כמעט אינם חורגים מהאווירה השגרתית בעיר אירופית גדולה בעשרות השנים האחרונות. על פי נתונים ממשלתיים, אין כל עדות לעלייה בשיעורי הפשיעה מצד הפליטים.

צילום: ILVY NJIOKIKTIEN / NYT

עוד לפני גל הפליטים הנוכחי, נהפכה גרמניה בשנים האחרונות למדינה קולטת ההגירה השנייה בעולם, אף כי במרחק ניכר אחרי ארה"ב. שליש מהצעירים מתחת לגיל 20 מגיעים ממשפחות ממוצא זר, ורובם נולדו בגרמניה. קבוצות של ילדי גן גרמנים, טורקים, סינים ושחורים שמתרוצצים יחד בטבעיות מוחלטת הם מראה שכיח לגמרי.

אבל רבים מהגרמנים עדיין לא הפנימו את השינוי העצום שעוברת המדינה. אחראית לכך גם מדיניות פוליטית שמרנית, שהובילה בין השאר המפלגה הנוצרית־דמוקרטית שכיום מרקל עומדת בראשה. משבר הפליטים הנוכחי עשוי להתגלות כנקודת מפנה, שתכפה התמודדות עם מהפכת ההגירה שהחלה כבר לפני עשרות שנים.

"החברה הגרמנית תשתנה, ואולי השינוי יהיה דרמטי, אבל זאת טעות לחשוב שקודם המצב היה יציב. גם בעבר הגיעו לכאן מהגרים ופליטים. התופעה הזאת נעוצה בהיסטוריה של רבים מהגרמנים", אומרת לאורה גוט, שעובדת בעמותה לסיוע לפליטים ולמתנדבים שעוזרים להם. "אנשים הולכים להפגנות של פגידה (תנועה גרמנית אנטי־איסלמית), ואחר כך ממשיכים לאכול דונר במסעדה טורקית", היא אומרת בחיוך. "האתגר עכשיו הוא גדול, אבל גם לא כל כך מסובך. בחיי השגרתיים אני לא פוגשת פליטים כל הזמן, יחסית לכלל התושבים מספרם אינו גדול. זאת גם הזדמנות לגרמניה להשקיע בתחומים שהחמצנו, כמו דיור ציבורי". גוט, שמתמחה בהכוונת פליטים למקומות תעסוקה, אומרת כי רובם מועסקים בעבודות בדרגים נמוכים: ניקיון, עבודות תעשייה פשוטות, סיעוד וטיפול בקשישים. "אלה עבודות שגרמנים פחות רוצים לעשות, ונשארות פנויות גם כי חסרות ידיים עובדות".

לדעתה, "הממשלה עושה כרגע רק בקרת נזקים, וקשה להבין למה לא היתה הכנה. המלחמה בסוריה נמשכת מ–2011, ידענו שהאוכל במחנות מסביב לסוריה לא מספיק. מה חשבנו שיקרה? אבל הופתעתי מההצהרה של מרקל בזכות קליטת הפליטים וחשבתי שהיא מצוינת".

"אין לנו מגבלת תקציב"

מרקל זכתה ביולי לתערובת של אהדה ובוז, כאשר בשידור טלוויזיה שזכה לתפוצה ויראלית בעולם ניסתה לנחם נערה פלסטינית פליטה מלבנון שאמרה כי משפחתה מועמדת לגירוש. מרקל השיבה לה כי היא אחת מ"אלפי, אלפי פליטים, וגרמניה לא יכולה לעזור לכולם". כאשר הנערה החלה לבכות, מרקל ניגשה לנחם אותה במחווה אמהית.

אבל הקנצלרית - שמעמדה החזק מבוסס בין השאר על יכולת לזהות ולשמור על המרכז הפוליטי - עברה זמן קצר לאחר מכן לעמדה ברורה ונחרצת הרבה יותר בעד הפליטים. התוצאה: מבצע הומניטרי בהיקף חסר תקדים. גרמניה הוציאה 6–8 מיליארד יורו על קליטת כמיליון פליטים ב–2015, על פי הערכות מועצת המומחים הכלכליים של גרמניה. ב–2016 עשויה ההוצאה לזנק עד 14 מיליארד יורו.

אמנם זה מחיר לא כבד עבור הכלכלה הגרמנית החזקה, אבל אלה הערכות בלבד, ואיש אינו יודע כמה זמן יימשך מבצע הקליטה המורכב ולאילו ממדים יגדל. כמובן שמבחינת מתנגדי ההגירה, גם סכומים אלה מופרזים. "אין לנו מגבלת תקציב", אומר וייס בפשטות במשרד שלו במחנה. “מרגע שמספר הפליטים זינק, אנחנו מעבירים בקשות למימון אוכל או כל דבר אחר לממשלה - והם מאשרים מיד".

הנדיבות הזאת, והמספר העצום של פליטים שמגיעים בפרק זמן קצר, עוררו גל נגד שמרני, ותביעה ממרקל לחזור לעמדה הקשוחה יותר שהפגינה בפני הפליטה מלבנון. סקרים אחרונים מעידים על עלייה ברמת החרדה של הגרמנים מפני העתיד.

האומץ והנחישות שהפגינה מרקל זיכו אותה במוניטין בינלאומי חזק מתמיד, אך כנראה שהקנצלרית לא שיערה שמספר הפליטים יזנק בקצב מהיר כל כך, ושמרבית מדינות האיחוד יתחמקו מכל ניסיון לחלוק את הנטל. עדיין אין מי שמסוגל לאיים על מעמדה הפוליטי של מרקל בגרמניה, אך היא סובלת מירידה בפופולריות ומביקורת עזה — וכבר מחפשת דרך לסגור חלקית את הגבולות. "צריך להפחית משמעותית את מספר הפליטים", הצהירה באחרונה.

בלימה חלקית של תנועת ההגירה, שאכן מתרחשת בשבועות האחרונים, עשויה להיות תוצאה של ההסכם השנוי במחלוקת של האיחוד האירופי עם טורקיה, שכלל תשלום של 3 מיליארד יורו ונועד להבטיח כי הפליטים ייעצרו לפני שינסו לחצות את הים ליוון; או בגלל החורף הקפוא שמרתיע את הפליטים.

דבר אחד ברור: מאות אלפי מהגרים ופליטים נוספים, לכל הפחות, יגיעו לאירופה ולגרמניה גם ב–2016. שום גדר לא תוכל לעצור אותם.

חסרות ידיים עובדות

מעבר לכל חוק או שיקול פוליטי, רגשות אחריות עמוקים מזינים את האמפתיה הגרמנית לפליטים, לפחות לאלה מסוריה או עירק ההרוסות. גם אנשי ימין מצהירים בניסוח כזה או אחר כי זאת חובה, ולכולם ברור כי מקורה בהפקת לקחים מהפשעים של מלחמת העולם השנייה והשואה.

החובה הזאת מעוגנת גם בחוקה הגרמנית, אף כי התנאים המוגדרים בה מוגבלים מאוד - רק למי שחווה באופן אישי רדיפה, למשל מסיבות פוליטיות. רק כ-1% ממבקשי המקלט מתקבלים על הרקע הזה, והשאר בעקבות אמנות בינלאומיות, אך גם אותן מקיימות מדינות מעטות פרט לגרמניה.

המבצע ההומניטרי הענק כרוך ישירות גם באינטרס כלכלי ברור - צורך בידיים עובדות. כמו מדינות אירופיות אחרות, ממוצע הגיל בחברה הגרמנית גבוה, שיעור הגידול של האוכלוסיה נמוך, הצמיחה הכלכלית דועכת - ובמקביל לאבטלה נמוכה, המשק צמא מאוד לעובדים חדשים. על פי הערכות, בגרמניה יש כ-600 אלף משרות שאינן מאוישות.

דו"ח של מועצת המומחים הכלכליים של גרמניה קובע כי גם אחרי קליטת מהגרים בקצב של 200 אלף בשנה, האוכלוסיה תתכווץ בכ-10 מיליון אנשים בעשורים הקרובים.

החלום הגרמני

בגלי הגירה קודמים, הציפייה של הממסד הגרמני היתה כי הם יגיעו לתקופה קצרה, ואחר כך ישובו לארצות המוצא שלהם. מהגרי עבודה מטורקיה, יוון או איטליה - שהוזמנו כדי לתגבר את כוח העבודה בבום הכלכלי שהקפיץ את המדינה אחרי מלחמת העולם השנייה - כונו בהתאם "העובדים האורחים".

המציאות הוכיחה שאותם אורחים נשארו ברובם, הקימו משפחות ומגדלים כיום כבר את הדור השלישי והרביעי. גם אלה שהמשיכו לחלום על חזרה למולדת, התקדמו בעקבות החלום הגרמני על הצלחה כלכלית, למרות קשיים או התנכלויות אלימות לעתים.

PEOPLE-TIME-MERKEL
צילום: רויטרס

אפילו אחרי כמה עשורים, תהליך הקליטה בגרמניה של אותם "עובדים אורחים" עדיין בעיצומו - אבל הם משולבים בכלל האוכלוסיה טוב יותר מאשר במדינות רבות אחרות באירופה. התופעה של פרברים למהגרים בלבד, כמו ה-banlieue מסביב לפריז, נפוצה בגרמניה פחות מאשר במדינות אחרות. תהליך האינטגרציה התממש בחלקו בגלל יכולת ארגון גבוהה ומאמץ ממסדי לפזר את העומס על שירותי הרווחה, בדומה לזה שמתרחש כעת עם הפליטים.

"פליטים שמגיעים חושבים על החלום הגרמני, ומצפים להגיע מהר לבית יפה, לעבודה טובה. הם אומרים שאנחנו הכי מסודרים, שיש לנו תעשייה חזקה. חלקם מתאכזבים מהתנאים כשהם מגיעים למחנות שבהם הם נקלטים", אומר וייס, שהמחנה שאותו הוא מנהל נמצא סמוך לעיר הקטנה אלוונגן, שבה נולד. "מעבר לכך, הם כנראה לא מעריכים גם כמה קשה יהיה המסלול שלהם עד שיוכלו להתקדם לחיים מסודרים".

550 יורו בחודש

הטיפול במהגרים מפוזר בין רשויות רבות ומנוהל על פי אינספור תקנות מפותלות. הכללים משרתים היגיון של תהליך קליטה, שמוביל לעתים גם לגירוש, אבל מייצרים גם ביורוקרטיה מסובכת שגרמנים מתקשים להבין - ופליטים הולכים בה לאיבוד.

אחרי תהליך הקליטה הראשוני, שנמשך החל מכמה חודשים ועד יותר משנה, ואם בקשת המקלט מתקבלת - מתחילה המשימה המאתגרת של השתלבות בחברה הגרמנית. המכשולים רבים: מחסור בפתרונות דיור, שממנו סובלת גם גרמניה העשירה, הקושי במציאת תעסוקה ובעיקר לימוד השפה - שהגרמנים מדגישים, במידה רבה של צדק, כי זהו תנאי קריטי בתהליך. לפי הערכות, גרמניה יוזמת הכשרות מקצועית ולימודי שפה בתקציב של כ–2,000 יורו לכל פליט.

מזוודות שתרמו גרמנים לפליטים
מזוודות שתרמו גרמנים לפליטיםצילום: נעם בוקסבאום

בשעה שגרמנים נהנים משיעור אבטלה נמוך במיוחד של כ-4.5%, האבטלה בקרב קהילות של מהגרים מזנקת ל-8% ויותר. מחקרים שנערכו בעשור שעבר העלו גם כי השכר של מהגרים נמוך בעשרות אחוזים משאר האזרחים. עם זאת, תוך זמן קצר יחסית ועוד לפני שבקשת המקלט שלהם נבחנת סופית, כל הפליטים זכאים לתנאים סוציאליים זהים לאלה שמקבלים אזרחים גרמנים - קצבת רווחה לנזקקים של 550-800 יורו בחודש, למשל. בהמשך, הדרך לאזרחות מלאה ארוכה מאוד, ועשויה להימשך כעשור.

ההתנגדות לפליטים עוררה גם גילויי אלימות כלפיהם. השנה אירעו יותר מ-200 התקפות חמורות על מבנים של פליטים שהסתיימו בחלקן בפצועים, על פי תחקיר של העיתון "די צייט". יש טענות כי המשטרה אינה עושה מספיק כדי ללכוד את האחראים.

ההתקפות האלימות אירעו בכל גרמניה, אך במידה רבה יותר במזרח המדינה - שם יש נוכחות קטנה במיוחד של אוכלוסיית מהגרים ותיקה: כ-2% בלבד במזרח לעומת 8% בממוצע במערב, ולשם בעיקר מופנים הפליטים גם כיום. רקע נוסף לחשדנות הגדולה יותר מצד המזרח־גרמנים, שמעמדם הכלכלי נמוך יחסית, עשויה להיות התחושה המוצדקת שהפליטים מתחרים עמם על מקומות העבודה. בעיר דרזדן שבמזרח הוקמה התנועה האנטי־אסלאמית פגידה, שיזמה בכל גרמניה הפגנות לעצירת הפליטים ולגירושם - עם סיסמאות מתקופת הנאצים, כמו "אנחנו העם" ו"הגרמנים צריכים להגן על עצמם".

40% ממוצא זר בשטוטגרט

אחד ממוקדי קליטת הפליטים הגדולים בגרמניה הוא באדן־וירטמברג. מתחילת השנה, ובעיקר בחודשים האחרונים, הגיעו כ-175 אלף פליטים למדינה שנמצאת בפינה הדרום־מערבית של גרמניה, סמוך לבוואריה - פי שישה ממספר הפליטים שצרפת מתכננת לקלוט בשנתיים, במדינה שבה יש בסך הכל כ-11 מיליון תושבים.

זהו מחוז עשיר ושלו במיוחד, עם תושבים ותיירים שצועדים במרץ עם מקלות הליכה בדרכם לטיולים במרחבים של היער השחור. מדינה רחוקה מאוד, ולכאורה מוגנת לגמרי, מכל זעזוע כלכלי ובוודאי מכל איום צבאי. באדן־וירטמברג, שראש הממשלה שלה הוא ממפלגת הירוקים, אולי אינה מייצגת את כל גרמניה, ובוודאי לא את כל אירופה - אבל מספקת הצצה לפינה אחת בתוך הדרמה הגדולה.

התוצר לנפש בבאדן־וירטמברג הוא מהגבוהים בגרמניה, כ-40 אלף דולר בשנה - והמדינה בולטת גם בשיעור גבוה במיוחד של "עובדים אורחים" לשעבר: כ-3.5 מיליון תושבים הם ממוצא זר, רבים מאיטליה ומיוון, וגם מטורקיה, סין ואפריקה. בין השאר, הם הגיעו כדי לעבוד בתעשיית הרכב הגרמנית, שמעסיקה יותר מ-300 אלף עובדים במפעלים במדינה.

פליטים על גבול אוסטריה-גרמניה
פליטים על גבול אוסטריה-גרמניהצילום: אי־פי

"מהגרים באו לעבוד במפעל של מרצדס, די מהר רצו לקנות לעצמם מרצדס, ולעתים גם הצליחו. לא בדור הראשון, לפעמים בדור השני ובהחלט בדור השלישי", אומר מיכאל ברנדט, הדובר של הצוות הממשלתי לטיפול בפליטים בבאדן־וירטמברג. "בעבר, התהליך הזה קרה מעצמו, בלי כוונה מצדנו לאינטגרציה. חשבנו שהמהגרים יחזרו לארצות המוצא שלהם, והתוצאה היתה שהילדים לימדו את ההורים גרמנית. אבל הפקנו לקחים, ואנחנו משקיעים כיום בלימוד השפה, בהכשרה מקצועית. למשל, מתנדבים מסבירים למהגרים את האופן שבו החברה הגרמנית עובדת".

בשטוטגרט, בירת באדן־וירטמברג, מתגוררים כ-600 אלף איש, אך עם הפרברים המספר מזנק ליותר מ- מיליון. זאת עיר שופעת שטחים פתוחים וגנים, אך גם אזורי תעשייה אפורים - עם כמה מהמפעלים החזקים ביותר בגרמניה, כמו מרצדס, פורשה ובוש, ועוד תעשיות קטנות ובינוניות רבות נוספות.

בשנות ה-80, כאשר האווירה הציבורית בגרמניה היתה עוינת יחסית למהגרים, אמר מי שהיה אז ראש ממשלת באדן־וירטמברג, לותר ספת, משפט בוטה שלפיו "התופים באפריקה צריכים להכריז: אל תבואו לבאדן־וירטמברג - כי ישימו אתכם בלאגר" (המלה הגרמנית ששימשה גם לתיאור מחנות ההשמדה במלחמת העולם השנייה).

מאז האווירה הציבורית השתנתה, לפחות חלקית. שטוטגרט אינה ברלין הבינלאומית והטרנדית, וגם לא מתיימרת להיות. אבל המגוון האנושי ושיעור המסעדות הסיניות או דוכני הדונר הטורקים בעיר אולי אף גדול מאשר בבירת גרמניה. 40% מהתושבים בשטוטגרט אינם ממוצא גרמני, ולמחציתם אין אפילו אזרחות.

אבל במרחב הציבורי בשטוטגרט עדיין שולטת בבלעדיות השפה הגרמנית. בחוברת הסבר של העירייה, החלוקה לפי סעיף הדת שומרת על המבנה המסורתי של נוצרים פרוטסטנטים, נוצרים קתולים - ואחרים. אבל סעיף ה"אחרים" הוא הגדול ביותר, עם כמעט 50% מהתושבים, וכולל כמובן מוסלמים, אך גם קבוצה גדולה של חסרי דת.

שרת האינטגרציה של באדן־וירטמברג, בילקיי אוניי, שהיגרה עם משפחתה מטורקיה לברלין בגיל 3, מקפידה לציין כי היא תומכת בשליטה ובהגבלה של מספר המהגרים שנכנסים לגרמניה. משרד האינטגרציה - מוסד יוצא דופן ביחס למדינות אחרות בגרמניה - ערך לפני כשנה מחקר שהעלה תוצאות מעודדות יחסית בנוגע להשתלבות הגוברת של מהגרים, בין השאר מטורקיה, פולין, איטליה וברה"מ לשעבר.

סקר שערכו גילה שנכדים של מהגרים בדרך כלל מחוברים לסביבה הכללית: הם שולטים בגרמנית, יש להם יותר חברים מחוץ לקהילת המהגרים והם מזדהים יותר עם גרמניה. עם זאת, הם שומרים יחסית על נורמות ההתנהגות של הסבים והסבתות. אצל הטורקים, שמהווים כמחצית מכלל המהגרים במדינה, מאפייני ההסתגרות חזקים במיוחד: אפילו בני הדור השלישי מקפידים על קשרים בלעדיים בתוך הקהילה ועל שימוש אינטנסיבי בשפה הטורקית. לעתים, נכדים של מהגרים טורקים ויתרו מראש על אזרחות גרמנית, בין השאר בטענה שבכל מקרה לא ייחשבו לגרמנים. באופן יוצא דופן למהגרים אחרים שרמת הדתיות שלהם פוחתת עם הזמן - אצל הטורקים, שיעור המגדירים עצמם מוסלמים גדל מדור המהגרים לנכדיהם.

קוסטס דסקלידס, 39, הגיע עם אשתו ובנו מיוון לשטוטגרט לפני שלוש שנים, בגלל המשבר הכלכלי. הם הגיעו מאידומני, עיר בצפון יוון שהיא אחת הנקודות שבהן אירופה מנסה כיום לעצור את תנועת הפליטים. "אירופה דורשת מיוון לטפל בפליטים, אבל יש לנו 3,000 איים, זה קו חוף עצום, אי־אפשר לנהל את זה", הוא מספר במסעדה יוונית קטנה בשכונת פוירבך, שבה נמצא המפעל המרכזי של חברת בוש, לצד כנסיות מכל הזרמים ושני מסגדים. דסקלידס הקים עסק להובלה במשאיות בכל גרמניה, עם 14 עובדים, בהם ערבים וטורקים. בנו הקטן כבר דובר גרמנית שוטפת, ואשתו לומדת כדי לקבל רישיון ולהיות גננת. "רק אני לא מדבר גרמנית כי אין לי זמן. עם העובדים אני מדבר אנגלית", הוא כמעט מתנצל.

מאות אלפי יוונים הגיעו לגרמניה, והשתלבו בה בהצלחה. דסקלידס מנסח את החלום הגרמני כפי שהוא תופש אותו: "גרמניה רצתה ונהפכה לארה"ב של אירופה. גרמניה פתוחה למי שמגיע. אם אתה יוזם ורוצה לעבוד - אפשר להצליח. זה לא קל אבל אפשרי".

חנוכייה ביריד כריסמס

בין קבוצות המהגרים בשטוטגרט יש גם יהודים. כמו ברוב גרמניה, בעשורים שאחרי מלחמת העולם השנייה הקהילה היהודית בעיר הזדקנה וכמעט נעלמה. בשנות ה-90, לאחר נפילת החומה, הגיעו לגרמניה כ-200 אלף יהודים רוסים - 7,000 מהם לשטוטגרט. רב הקהילה, נתנאל וורמסר, מציע לא למהר להעריך את השפעת משבר הפליטים הנוכחי: "גרמניה היא מדינה של 80 מיליון איש. עוד מיליון פליטים זה לא מספר כל כך גדול, וייקח זמן עד שההשפעה של התופעה הזו תתברר".

בשעה שהוא עולה על מנוף קטן שמרים אותו לגובה של כמה מטרים כדי להדליק נרות בחנוכייה גדולה שהוצבה בכיכר המרכזית של שטוטגרט - כ-100 מטר משם מגיעים עוד מבקרים ליריד כריסמס שמתקיים במשך כל דצמבר.

היריד עמוס בעצים מקושטים ומוארים ובאנשים שמצטופפים בין שורות של דוכני עץ עם נקניקיות, פירות מצופים בשוקולד וצעצועים לחג. אבל הלהיט העיקרי הוא היין החם בספלי קרמיקה, שמתאים מאוד לטמפרטורות שמתקרבות לאפס בשעות הערב. רוב הקהל גרמני, ויש גם משפחות טורקיות, שחורים וכמובן תיירים. חבורה של חברים מבית הספר, בני כ-40, מפתחת דיון ערני בתשובה לשאלה על השפעת משבר הפליטים על חייהם. "זה נושא שכולם מדברים עליו כל הזמן", מסכימים כולם.

א', עובד במרכז השמה לעבודה, מספר ש"הפליטים שכבר קיבלו רישיון מגיעים אלינו, אבל הסיכוי שלהם להשתלב הוא אפס. אין להם שפה, וגם אם יש להם ניסיון מקצועי אין הכרה בכך". ב' קובע שעיקר החששות מהפליטים נוגעות לשאלות של כסף, טוען שאנשים חוששים מגניבות - ומעורר חוסר הסכמה מוחלט בקרב שאר החברים. ג' מבהיר כי "זה לא רק כסף. היו ידיעות על קטטות. יש גם חשש פיזי".

אז מתברר שגם בחבורה הזאת יש מהגרים - יהודי ממוצא רוסי ובן למשפחה של איטלקים, למשל. "בעצם, בגרמניה יש הרבה מהגרים, אבל כולנו שוואבים", הם צוחקים, ומתכוונים לעם שהתגורר באזור לפני מאות שנים וכיום מהווה רק עשירית מהאוכלוסיה. לפי הכללים, ב-21:00 בדיוק רוב הדוכנים נסגרים, וכולם חוזרים הביתה.

"איבדנו שליטה"

"אין אצלנו חוקים, אין לנו גבול, איבדנו שליטה. אנחנו לא יודעים מי בא וכמה. הסיסמה של מרקל היא 'אנחנו יכולים לעשות את זה'. אבל למעשה אנחנו בחוסר תפקוד. למשל, אין לנו מספיק דיור", אומר פרופ' יורג מייתה, כלכלן מומחה לאינטגרציה אירופית וראש מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) בבאדן־וירטמברג. המפלגה היורוסקפטית, שרוצה לחזור למטבע גרמני עצמאי, לצמצם את מדינת הרווחה ולהקטין משמעותית את מספר הפליטים, זוכה לתמיכה של כ-10%, לפי סקרים אחרונים - ועשויה לטפס למעמד של המפלגה השלישית בגודלה בגרמניה.

AfD, שמציגה את עצמה כנבחרת של מומחים וכלכלנים שנועדה לתת מענה מימין למפה הפוליטית שזזה שמאלה, מותקפת על ידי מתנגדיה כמפלגה פופוליסטית ופשיסטית. מייתה מציג את הדברים אחרת: "AfD הוקמה ב-2012 בשל אכזבה מהמפלגות הקיימות. נוצר ואקום, ואנחנו נכנסנו אליו", אומר מייתה, 54, נשוי עם חמישה ילדים שגר בקרלסרוהה, מערבית לשטוטגרט.

"ההגירה הנוכחית אינה ניתנת לטיפול פרקטי, חייבים לעצור אותה. אי־אפשר לתת דיור למיליון אנשים מסוריה ומאפגניסטן. חייבים מכסות. אנחנו יכולים לשלב 200 אלף איש בשנה, אם הם משכילים, יש להם מקצוע והם רוצים ומוכנים ללמוד את השפה שלנו. אז זה יהיה טוב לשוק העבודה".

שכונת פויברך בשטוטגרט
שכונת פויברך בשטוטגרטצילום: ILVY NJIOKIKTIEN / NYT

מנקודת המבט שלו, "בערך חצי מהאוכלוסיה אינה מודאגת. הם לא מבינים וזה לא מפריע לחיים שלהם. אבל חצי אחר חושש מאוד. אנחנו מודאגים למשל מטרור - אם בין מיליון האנשים שבאים, שרובם רוצים לחיות בשקט, יש כמה אלפים של אסלאמיסטים. את מה שקרה בפאריס עשו רק עשרה אנשים".

הפתרון שמייתה מציע הוא לסגור את הגבולות: "אנחנו המדינה היחידה בעולם, חוץ משוודיה אולי, שאינה אומרת 'זה יותר מדי'. אם יחזירו ספינות לאן שהגיעו, אחרי כמה שבועות זה ייפסק. אחרת המצב הזה יהרוס את אירופה".

"הטובים מסוריה, 
הרעים מיוגוסלביה"

לאורה גוט, מהעיר טובינגן הסמוכה לשטוטגרט, עובדת מ-2011 במועצת הפליטים של באדן־וירטמברג. בכל אחת מהמדינות של גרמניה הוקמה מועצה כזו, בדרך כלל כרשת תמיכה למתנדבים שעוזרים לפליטים. בבאדן־וירטמברג, המועצה החלה כמסגרת לדיון והחלפת מידע בין מתנדבים, שעזרו לפני כ–20 שנה בעיקר לפליטים מהמלחמה ביוגוסלביה, כאשר הגישה הרווחת בגרמניה היתה במידה רבה נגדם.

גוט, בת כ-30, מתגוררת בדירה עם שותף ושני כלבים. במועצה היא אחראית לפרויקט לשילוב הפליטים בשוק העבודה. המימון של המועצה מגיע מהאיחוד האירופי, מממשלת באדן־וירטמברג ומתרומות, גדל בעקבות המשבר ואיפשר להם להתרחב לשבעה עובדים.

"הגרמנים מפרידים בין פליטים טובים לרעים", היא מסבירה. "הטובים הם מסוריה, ממעמד גבוה או לפחות נתפשים כך, ואנחנו יודעים שיש שם מלחמה. הפליטים מאפגניסטן, למשל, הם במצב מורכב יותר. יש שם מלחמה, וחיילים גרמנים מעורבים בה, אבל גרמניה גם מנסה למנוע הגעה של פליטים משם. הפליטים הרעים הם ממזרח אירופה. בשנתיים האחרונות החלו להגדיר את מערב הבלקן כאזור אחד, על אף שיש שם מדינות שונות מאוד. אלה נתפשים על ידי גרמנים כמי שבאים רק בשביל הכסף, ויש ברקע לכך גם מסורת של שנאת צוענים שדומה לאנטישמיות".

גוט מתארת את התהליכים המסובכים לקבלת אישורי שהייה ועבודה בגרמניה: "אין לנו נתונים מדויקים, אבל אנחנו יודעים שיש אזורים שמאוד מקשים על הפליטים למצוא עבודה ואחרים שפחות, ויש מגמה של שיפור". אם בקשת המקלט נדחית, הפליט מקבל מסמך שנקרא duldung. גוט אומרת כי משמעותה של המלה היא "אני ממש לא רוצה שתהיה כאן, אבל אני סבלני בינתיים".

78 אלף בקשות מקלט נדחו מתחילת 2015, על פי נתונים של ממשלת גרמניה - כ-17 אלף מתוכם גורשו, 35 אלף עזבו במסגרת תוכניות תמיכה ממשלתיות וייתכן שאחרים יצאו מהמדינה בכוחות עצמם. חלק מבקשות המקלט הוגשו כמובן עוד לפני גל הפליטים הנוכחי, אך כמות הדחיות כמעט הוכפלה לעומת 2014. שיעור ניכר מהמגורשים חוזרים למדינות שגרמניה פחות מעוניינת לקלוט מהן הגירה - כמו מדינות הבלקן, ניגריה וקניה. תחקיר של העיתון "די צייט" מאוגוסט טען כי בניגוד לתהליך הקליטה המסורבל של הפליטים - תהליכי הגירוש מאירופה מצטיינים ביעילות ואפקטיביות. לפי בדיקת העיתון, גרמניה הוציאה מיליוני יורו עבור תהליכי הגירוש.

גוט חושבת כי הטיפול בפליטים במסגרת מחנות מבטא את "הדרך הגרמנית של סדר וארגון, אך לפחות בעבר היו גם כוונות שהפליטים לא ירגישו בבית. אחד הדברים המדהימים כיום הוא שגרמנים מסרבים להפרדה הזו, באים למחנות ומלמדים אנשים גרמנית".

מנהל המחנה מקלקיליה

בתוך השטח הגדול של יריד התערוכות המפואר שסמוך לשדה התעופה של שטוטגרט, בין אתר בנייה גדול לאוטוסטרדה, נהפך אחד ההאנגרים למחנה שהייה זמני לפליטים. בניגוד למחנות שבהם אפשר להגיש בקשה למקלט - כאן הם רק ישנים, אוכלים, יוצאים לשוטט לצד כבישים עמוסים, בין החניונים רבי־הקומות או לצד הנוסעים עם מזוודות הטרולי בדרך לטיסות - ומצפים ליום שבו יעברו למחנה אחר, שם יוכלו להירשם כפליטים.

מנהל המחנה הוא אחמד אל־סאאדי, שהגיע בעצמו כמבקש מקלט מקלקיליה לפני שלוש שנים. בלי לעצור לשנייה, עם מבט ישיר ובגובה העיניים, הוא מחלק הוראות בגרמנית ובערבית לעובדים ולמתנדבים סביבו, שחלקם מתניידים בהאנגר בעזרת קורקינטים. במחנה כ-650 פליטים, ו-20 העובדים במחנה, בהם אל־סאאדי, מועסקים באמצעות חברה קבלנית.

צילום: רויטרס

ההאנגר מחולק לשטח לינה, שהוא למעשה שורות של מיטות שדה, שביניהן הפרדות מאולתרות בבדים מתוחים, סדינים ושקי שינה. בנוסף יש מטבח פתוח, שאליו מגיעות ארוחות מוכנות, מסך טלוויזיה גדול ורחבה שנהפכה למגרש כדורגל. עשרות המנורות האלגנטיות, שתלויות מהתקרה הגבוהה מעל אולם התערוכות, מזכירות מה היה היעד המקורי שלו.

אל־סאאדי סבור כי יש ירידה בקצב הגעת הפליטים, בגלל סגירת הגבולות מטורקיה ליוון ולמקדוניה. "ממשלת גרמניה הבינה שהשיטה של המחנות מסובכת ויקרה. צריך לארגן לאנשים מקומות ממשיים לחיות בהם, לא מאהלים מאולתרים כאלה. אבל אם אנשים ימשיכו לחצות את הגבול, יצטרכו לבנות עוד מחנות. חלק מהאנשים שבאים מאוכזבים להיות במקום כזה. אבל רוב מי שמגיע מאזורי הקרבות בסוריה ובעירק מרגיש הקלה, כי הוא במקום מוגן".

אל־סאאדי מספר גם על החוויות שלו כפליט: "הנכונות של הגרמנים לאינטגרציה של הפליטים או המהגרים תלויה מאוד באדם עצמו, ומשתנה גם ברחבי גרמניה". הוא גר בסקסוניה שבמזרח גרמניה, שבה החלו ההפגנות האלימות לעתים של תנועת פגידה. "בסקסוניה אנשים מאוד סגורים", הוא מסמן מחסומים משני צדי עיניו, "בבאדן־וירטמברג יחסית פתוחים".

"הגעתי מקלקיליה לפני שלוש שנים, במעמד של מבקש מקלט. אבל עכשיו יש לי אשה גרמנייה, התאקלמתי מהר, מצאתי עבודה טובה", מספר אל־סאאדי. "העולם צריך ללמוד שכולנו חברה אחת, שצריך לפתור את הבעיות במקום שבו הן קורות, ולהבין שבעיות מתפשטות. אבל לא בטוח שההבנה הזו מתקדמת. אם היו פותרים את הבעיה בין ישראלים לפלסטינים, למשל, אז כבר הרבה היה משתנה. אבל המצב באזור שלנו רק נהיה יותר ויותר משוגע. רק בגרמניה אתה ואני יכולים לדבר בשלום".