רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התוכנית הסודית להרדמת הציבור

לכתבה
בניין רשות השידור ברוממה, ירושלים יעל אנגלהרט

בשעות הבוקר המוקדמות השתלטה הקואליציה על דעת הקהל הציבורית עם חקיקת חוק שיאסור על עיתונאים בשידור הציבורי להביע דעה - וזאת רק ההתחלה

32תגובות

ב–3:00 בין רביעי לחמישי לפנות בוקר, כשרוב אזרחי ישראל ישנים, ביצעה הקואליציה את מהלך הגניבה שנועד להשתלט על דעת הקהל בישראל. לחוק השידור הציבורי, שמתוכו אמור לפעול תאגיד השידור הציבורי, הוכנס במחטף סעיף סתימת פיות, האוסר להביע עמדות בשידור.

הסעיף הזה מבוסס על מסמך נקדי, הקוד האתי של רשות השידור משנות ה–70. המסמך למעשה כבר נהפך לאות מתה, ואף שונה בפועל על ידי מליאת רשות השידור ב–2013. ואולם, לקואליציה - בהובלת ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה) והשר אופיר אקוניס (הליכוד) - היה חשוב להעביר את הסעיף הזה במטרה לשלוט בשידור הציבורי ולהתאים את התכנים בדיוק לעמדותיהם. תוכניות כמו זו של קרן נויבך הן מעתה לא חוקיות. הבעת עמדה של איילה חסון או יהורם גאון - היא עבירה.

הסעיף, שמנוסח ברישול ואושר במחטף ללא דיון ציבורי, אוסר למעשה על כל הבעת עמדה בשידור בכל נושא. כלומר, ייאסר לכאורה גם סיקור שנועד למשל לסייע למאבק חברתי. הסעיף נועד למנוע ביקורת כלפי השלטון בשידור הציבורי. וכך, במידה מסוימת, כל חוק תאגיד השידור הציבורי מקבל כעת זווית פוליטית מכוערת ובעייתית.

אבל עוד לפני הסעיף הזה, החוק הנוכחי כלל שינויים נרחבים בחוק תאגיד השידור הציבורי שמעמידים בספק את היכולת ליישם את מטרותיו. החוק עצמו, שהוביל שר התקשורת לשעבר גלעד ארדן, התבסס על מסקנות ועדה בראשות המפיק רם לנדס. הוא נוצר מתוך הבנה שרשות השידור הגיעה לסוף דרכה: היא הפסיקה לייצר ערך, לא ממלאת את תפקידה הציבורי - אך שואבת כסף ציבורי שמופנה בעיקר להוצאות שכר גבוהות של העובדים. הגרפים והנתונים המוצגים בעמוד זה מציגים את התמונה המלאה. כמות עובדים גבוהה, עם עלויות שכר גבוהות, בצל רייטינג שהידרדר והלך. כמו כן, התרומה לשוק הפקות המקור, יחסית לתרומה של השוק המסחרי - היתה מינימלית.

החוק כלל סגירה של הרשות הישנה והקמת תאגיד חדש לשידור הציבורי. החוק של ארדן נסב על שני צירים. ראשית, באופן מפתיע, קרה "נס" וארדן הצליח להוביל חוק עם הניתוק הכי מקסימלי עד כה בין הדרג הפוליטי לשידור הציבורי. עד לחוק של ארדן, המינויים הבכירים ברשות השידור היו מינויים ישירים על ידי הממשלה. לפי חוק ארדן שאושר אתמול, המינויים של מועצת השידור הציבורי ייעשו בהמלצת ועדת איתור בראשות שופט בדימוס, כך שלפוליטיקאים לא נותר אלא לשמש חותמת גומי. מינוי המנהלים ייעשה על ידי המועצה ללא מגע יד של פוליטיקאי.

המטרה השנייה היתה לעקור מן השורש את הריקבון שפשט ברשות הישנה - אבטלה גלויה, שחיתות, מאבקים פנימיים ושליטה של ועדים אגרסיביים שמנעה גמישות ניהולית - ולהביא להקמת תאגיד חדש המנותק לחלוטין מן העבר. נכון, ברשות השידור יש עיתונאים מצוינים וחשובים, אבל יש לאפשר למנהלים של התאגיד החדש לבחור אותם לפי פרמטרים מקצועיים.

בדרך, אולי בגלל הלהיטות של ארדן לקדם את החוק, היו כשלים טכניים שלא איפשרו את יישומו בלוח הזמנים המקורי. את הבעיות האלה עוד היה ניתן לפתור. הבעיה המרכזית התחילה בדיוק בשני הנושאים המהותיים שהיוו את הבסיס לחוק: ניתוק מהשליטה הפוליטית ויצירת תאגיד עם תרבות ארגונית חדשה.

בשלב הראשון סירב ראש הממשלה ושר התקשורת, בנימין נתניהו, למנות את חברי המועצה ללא כל הסבר משכנע. רק לאחר חוות דעת ברורה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, התחייב מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, כי המינויים יועברו לוועדה לבדיקת מנויים.

החוק הנוכחי כולל גם שינויים מהותיים יותר. במקום מנכ"ל קבוע שנבחר על ידי מועצה ציבורית, ניתנו למנהל הזמני של הרשות - שבמקור אמור היה רק לטפל בתשתיות - סמכויות נרחבות. המנהל הזמני הוא בעצם המנכ"ל. הוא יכול לגייס 400 עובדים והוא יכול לרכוש תוכן. יחד עם השופט עזרא קמא ונושא משרה נוסף הוא גם ימנה את מנהל חטיבת החדשות של התאגיד החדש, שיבחר את העיתונאים.

המנהל הזמני הנבחר הוא איש מקצוע שזוכה להערכה רבה - אלדד קובלנץ, שיצר מהפכה בחינוכית, אבל גם הוא יהיה כפוף ישירות להחלטות של פקידים האוצר, שהם עצמם חלשים מול הגורמים הפוליטיים שמעליהם. קובלנץ ייאלץ לעמוד במסע לחצים אדיר שעשוי לחבל בהקמת התאגיד החדש.

קובלנץ גם יתקשה מאוד ליישם את החוק בלוח הזמנים החדש שנקבע - 31 במארס 2016. "מצדי שהוא והצוות שלו יישנו בשקי שינה במשרדים", אמר השר אופיר אקוניס בזלזול שאפיין את היחס שלו לסוגיה המורכבת.

הקרב האמיתי שמתרחש כעת מאחורי הקלעים הוא בין משרדי הממשלה - האוצר והתקשורת - לבין ההסתדרות ואגודות העיתונאים. בהסתדרות ובאגודות מנסים לגרום לכך שהתאגיד החדש יחויב להעסיק דווקא את עובדי הרשות הישנה - ובאותה רמת שכר גבוהה שממנה הם נהנים כיום. משרדי הממשלה, כמו גם קובלנץ, מתנגדים בנחרצות. אלא שלעובדים יש קלף - בלחץ ההסתדרות נקבע כי אי אפשר לפטר אותם, והם מסרבים לפרוש מרצון ובכך לחסוך בהוצאות כבר כעת. בשורה התחתונה, יש איום ממשי גם בזירה הזאת שמא התרבות הארגונית הקלוקלת של רשות השידור הישנה תישמר גם בתאגיד החדש, והכוח יישאר בידי הכוחות שהשחיתו את הרשות הישנה.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות