מנהיג שנמלט בחסות החשיכה, מרדף בינלאומי ומאסרים - האם זו רק ההתחלה?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ברצלונה הפגנה עצמאות לקטלוניה
צילום: אי־פי
נדן פלדמן
נדן פלדמן
נדן פלדמן
נדן פלדמן

אם בתחילת 2017 היו מספרים לתושבי ברצלונה שבסוף השנה הפוליטיקאים שלהם ינהלו קמפיין בחירות מהכלא, משל היו אסירים פוליטים במשטרים חשוכים, הם הם כנראה היו מתבדחים שדבר כזה אפשרי רק בנסיעה במכונת זמן חזרה לעידן הרודן פרנקו. הם לא העלו על דעתם שבתוך כמה חודשים יתפתח מסעה של קטלוניה לעצמאות לכדי משבר פוליטי מטלטל שאותו איש לא צפה, ונהפך לאחד הסיפורים הגדולים והמרתקים של השנה.

הסיפור הזה כולל אלמנטים שנדמה שפסו מאירופה של המאה ה–21: מאסרים פוליטיים בגין המרדה, מרדף בינלאומי, השתלטות על מוסדות שלטון ומנהיג דמוקרטי אחד שנמלט מהמדינה בחסות החשיכה. נשיא קטלוניה קרלס פודג'מון, שהוביל מאז ניצחונו ב–2015 קו בדלני נחוש לעבר עצמאות מדינית, הודח באוקטובר על ידי השלטון המרכזי בספרד בעקבות משאל העם הלא חוקי שערך בקטלוניה וסירובו להתפשר עם מדריד. הוא נמלט מארצו לעבר בלגיה עם ארבעה פוליטיקאים ממפלגתו, לאחר שקיבל מקלט מדיני בפלנדריה — אחת משלוש היחידות הפדרליות שמרכיבות את המדינה. בלגיה עצמה מצויה תחת איום בדלני מתחזק בחסות המפלגה הפלמית הלאומנית (N-VA), המנסה לנצל את שבריריות המבנה הפוליטי במדינה ואת פיגועי דאעש המחרידים שהיכו בה כדי לחזק את כוחה. פוד'גמון וחבריו למפלגה נאלצו להסגיר עצמם לרשויות בבריסל, בירת האיחוד האירופי, בעקבות בקשת ההסגרה של ספרד. עם זאת, ב–5 בדצמבר ביטל בית המשפט העליון של ספרד את צו המעצר הבינלאומי והתיר לחמישה מהם לחזור לספרד.

לקריאה: לחצו על סימון המדינה

בה בעת, ארבעה מהאישים הבכירים במפלגת השלטון הבדלנית של קטלוניה, שנאסרו באוקטובר, נאלצו להישאר במעצר עד אחרי הבחירות בקטלוניה, שנערכו ב–21 בדצמבר, לפי החלטה שקיבל בתחילת החודש בית המשפט העליון במדריד. הארבעה, בהם סגן נשיא קטלוניה אוריול ז'ונקרס ושר הפנים חואקים פורן, מואשמים בסעיפי המרדה, ניצול לרעה של סמכויותיהם ושימוש לא חוקי בתקציבים ממשלתיים. הדחתם אושרה בפרלמנט במדריד לצד ההחלטה לקיים בחירות חדשות בקטלוניה, מתוך תקווה של ממשלת ספרד כי הפעולה התקיפה שלה נגד פודג'מון וחבריו ירתיעו את העם הקטלוני ויביאו להיחלשות המפלגה הבדלנית.

אולם סקרים שפורסמו בתחילת דצמבר הצביעו דווקא על זינוק בתמיכה במפלגה, שזכתה לכמעט 20% מהקולות, בצמידות למפלגת המרכז CS המתנגדת לעצמאות קטלוניה, ומעט אחרי מפלגת השמאל הרפובליקאית ERC, שתומכת בעצמאות וזכתה ל–23% מהקולות. עם תוצאות כאלה לקו הבלדני יהיה רוב מובהק בפרלמנט, וייתכן שאחרי הבחירות יתחוור לספרדים כי הלהט הקטלוני להיפרדות רק התעצם.

נשיא קטלוניה קרלס פודג'מון. הודח, נמלט, נעצר ושוחררצילום: Virginia Mayo/אי־פי

המדינה נהפכה לנטל

מעבר לכל האלמנטים שמרכיבים את עלילת העצמאות הקטלונית, בלב לבו של הסיפור פועם דחף של התעוררות לאומית מחודשת, הפורצת בימים אלה ברחבי היבשת. ההתעוררות הזאת באה לידי ביטוי בקרב עמים שונים ובאזורים שונים: בספרד עם חבל הבאסקים, במחוזות לומברידה ובוונטו שבצפון איטליה, בסקוטלנד המבקשת להשתחרר מבריטניה, בבלגיה, שבה הפלמים והוולונים מנהלים עימות ממושך, וגם מקומות קטנים יותר וידועים פחות כמו האי קורסיקה ששייך לצרפת, חבל מוראביה בצ'כיה ומחוז איסטריה בקרואטיה. ההבדלים בין המקומות האלה רבים, אבל דבר אחד משותף לכולם: כל חבל ארץ רואה עצמו כבעל זהות אתנית עצמאית, ולכן רוצה לנהל את ענייניו ואת כספו בלי התערבות — בין אם כמדינה עצמאית או כישות אוטונומית בעלת סמכויות מהותיות.

ברחבי אירופה יש כיום כ–15 חבלי ארץ בעלי שאיפות להגדרה עצמית. חלקם רשמו השנה התחזקות משמעותית בקו הבדלני. אם המגמה תמשיך לצבור תאוצה, ההתעוררות הלאומית החדשה מאיימת לשנות לא רק את פני אירופה, אלא גם את המבנה המוכר של מדינת הלאום, שהשתרש ברחבי העולם מאז המאה ה–18. המבנה הפוליטי של מדינות רבות באירופה הוא מדינת לאום מאוחדת, ובהן ארבע הגדולות — בריטניה, גרמניה, ספרד, איטליה. אולם בתהליך הפירוק של מדינת הלאום המאוחדת, הסובלת מהיחלשות עקבית במקומות כמו ספרד, איטליה ובלגיה, עשוי להתקבל מבנה מדיני חדש: מדינת־על אחת נטולת לאום — האיחוד האירופי — ובה שורות שורות של אוטונומיות אתניות, שפעם היו חלק ממדינה אחת. ספרד, למשל, היא איחוד של 17 אוטונומיות, גרמניה מחולקת ל–16 תת־מדינות, איטליה מורכבת מ–20 מחוזות, ובריטניה המופרדת לארבע אומות. ככל שהאיחוד סיפח אליו יותר סמכויות, כך הוא רוקן את המדינות האלה ממשמעות עבור קבוצות לאומיות שונות.

"אפשר לטעון שהתרחש עיוות היסטורי שהביא לכך שלקבוצות לאום כמו הסקוטים, הקטלונים והבסקים אין מדינות לאום משלהן, בעוד לאומים אחרים, קטנים יותר, כמו האסטונים, הלטבים, והמונטנגרים זכו למדינת לאום", אומר ד"ר עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, החוקר את המערכות הפוליטיות במדינות אירופה. "השאלה החשובה היא מה ההיתכנות של קבלת עצמאות, וזה כבר עניין מורכב יותר. היכולת להוריד מהפרק את אופציית המאבק האלים להשגת עצמאות תלויה בגורמים כמו מידת התמיכה של האזרחים במהלך, אבל גם בחסמים חוקתיים ודיפלומטיים — כמו עד כמה ישתדלו מוסדות האיחוד האירופי לחסום כזו אפשרות, מחשש לתקדים".

האיחוד האירופי הוא אכן המחסום הגדול של המדינות הפוטנציאליות. במקרה של קטלוניה, האיחוד הבהיר באופן ברור ותקיף כי לא יכיר בה כמדינה עצמאית, ואליו הצטרפו ארה"ב ומדינות נוספות. המעצור של הקטלונים הוא כמובן איתות ברור של מוסדות האיחוד לשאר העמים החושקים בעצמאות — ובלי הכרה של האיחוד יהיה קשה מאוד למדינה להתנהל באופן עצמאי מבחינה מדינית ופיננסית.

"עצמאות בפני עצמה לא צריכה להיות עניין בעייתי מדי. הבעיה היא התהליך הפוליטי, שיוצר מתחים ועלול לזעזע את הכלכלה", אומר אוּריוֹל סָבָּטֶה, קטלוני מברצלונה ופוסט־דוקטורנט במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת לונד בשוודיה. "אם תהיה תקופת מעבר, בין אם לרפובליקה קטלונית חדשה או לכיוון ההפוך — של ספרד מאוחדת יותר — היא תלווה במהמורות כלכליות".

תהלוכה למען עצמאות קטלוניהצילום: אי־פי

הסעיף שמקשה יותר מכל על שאיפות העצמאות של העמים האלה הוא העובדה שהכרה של האיחוד האירופי במדינה חדשה מחייבת תמיכה פה אחד של כל 28 המדינות החברות. במקרה של קטלוניה, גם אם כל ה–27 יתמכו בעצמאותה, ספרד, שמתנגדת נחרצות לאפשרות כזאת, תוכל בקלות לסכל את התכנית.

העמים האלה נמצאים במלכוד. מצד אחד, האיחוד האירופי לא מוכן להכיר בהן כמדינה עצמאית. מנגד, עם מדינת־על כמו האיחוד האירופי, הם מרגישים שמדינת הלאום שחיבקה אותם במשך עשרות שנים — ספרד במקרה של קטלוניה, בריטניה במקרה של סקוטלנד, צרפת במקרה של קורסיקה — איבדה את החלק המרכזי בתפקיד שהיא סיפקה עבורם — לספק הגנה ביטחונית ותמיכה כלכלית. בנסיבות הפוליטיות־מבניות שהתפתחו באירופה עם התחזקות האיחוד והיחלשות המדינות, לשני המרכיבים כבר אין רלוונטיות אמיתית. במציאות שבה אירופה היא יבשת שלווה ונטולת עימותים אלימים בין מדינות, המטרייה הביטחונית שמעניקה מדינה עם צבא חזק מאבדת את חשיבותה; ובסיטואציה שבה המדינה נקלעת למשבר כלכלי עמוק וממושך, כפי שקרה עם רוב מדינות אירופה הגדולות בעשור האחרון, המדינה נהפכת לנטל כלכלי על חבל הארץ העשיר, שרוצה לצמוח במקום לממן את הגירעון הממשלתי ולסבסד את העניים באזורים אחרים, כמו במקרה של קטלוניה וצפון איטליה. במבט רחב, אפשר לומר שהמשבר הכלכלי הוביל למשבר פוליטי — כפי שקרה בספרד, באיטליה ובבריטניה: כולן ספגו מכה כלכלית קשה בסוף העשור שעבר, שמקבלת כעת ביטוי פוליטי עם הבערה הקטלונית, הבדלנות הצפון איטלקית והברקזיט.

"האיחוד החליש את סמכויות המדינה הריבונית — הוא לקח ממנה סמכויות לבריסל, ולכן הרבה אנשים במחוזות בדלניים חושבים שאם הממשלה הלאומית נהפכה למעין דרג ביניים שלטוני, בשביל מה צריך את המדינה?", אומר חוקר הלאומיות פרופ' אלכסנדר יעקובסון מהאוניברסיטה העברית. "בתקופה של מלחמות, חבל ארץ יעדיף להיות כפוף לממלכה חזקה, אבל זה לא המצב כיום. האירופאים יצרו מבנה פוסט־לאומי שהוא הרבה יותר מאשר ברית בין מדינות, אבל פחות מאשר מדינת־על. האיחוד האירופי הוא משהו בתווך. שיתוף הפעולה באיחוד יצר אירופה שלווה, חופשית ומשגשגת מבחינה כלכלית. לכן, אם חבל ארץ נשאר בתוך האיחוד, הפרישה שלו ממדינת הלאום דרמטית פחות, כי ממילא הגבולות פתוחים. זאת פרישה דה לוקס — המחיר שהם נדרשים לשלם קטן הרבה יותר. הבעיה היא שהאיחוד מתנגד לפרישות. אם הקטלונים יבחרו להישאר תחת ריבונות ספרד, זה רק משום שהאיחוד לא מוכן להכיר בהם כמדינה נפרדת".

הצפון־איטלקים רוצים להשאיר את הכסף אצלם

להבדיל מקטלוניה, שחותרת לעצמאות, ההתעוררות הלאומית בצפון איטליה מגבילה עצמה לפי שעה לקבלת אוטונומיה. במחוזות לומברדיה ו־ונטו, שבירותיהם בהתאמה הן מילנו — הבירה הכלכלית של צפון איטליה, ו־ונציה, מגנט תיירות עולמי, מתגוררים יחד כ–25% מתושבי איטליה, ובסך הכל כ–15 מיליון איש. שני המחוזות הם העשירים במדינה ואחראים לכ–30% מהתמ"ג של איטליה, הנמצאת במשבר כלכלי מתמשך, ומתמודדת עם צמיחה אפסית לצד חוב ממשלתי אדיר של כ–2 טריליון יורו.

בלומברדיה ובוונטו דורשים הבדלנים לקבל מעמד של אוטונומיה, כמו חמישה מחוזות אחרים באיטליה, ובהם האיים סיציליה וסרדיניה. בדומה לקטלוניה, גם בלומברדיה ובוונטו ערכו באוקטובר משאל עם בסוגיית האוטונומיה, וגם שם זכו הבדלנים ברוב סוחף. כמו בקטלוניה, שיעור ההצבעה היה נמוך במיוחד — 38% בלומברדיה, שבה 10 מיליון תושבים, ו–57% בוונטו, שבו 5 מיליון תושבים.

משאל העם עסק בשאלת הגדלת הסמכויות שיעניק הממשל המרכזי ברומא למחוזות, בעיקר בכל הנוגע להכנסות ממסים. כמו הקטלונים, גם הצפון־איטלקים העשירים רוצים להשאיר אצלם נתח גדול יותר מהמסים שהם גובים, ולהשקיע אותו במחוז — במקום לסבסד את העניים של דרום איטליה ואת החוב הממשלתי התופח של הפוליטיקאים ברומא. בוונטו, למשל, דורשים הבדלנים להשאיר ברשותם 90% מהמסים. זהו כסף גדול: לומברדיה מעבירה בכספי מסים לממשלה המרכזית ברומא 54 מיליארד יורו יותר ממה שהיא מקבלת, ובוונטו הפער הוא 15.5 מיליארד יורו.

נשיא מחוז לומברדיה רוברטו מרוני (משמאל) עם ראש מפלגת פורצה איטליה, ראש הממשלה לשעבר סילביו ברלוסקוניצילום: ALESSANDRO GAROFALO/רויטר

בשני המחוזות שולטת מפלגת הימין הלאומנית "הליגה הצפונית", שאמנם זנחה את חזונה להתנתק מאיטליה, אבל ממשיכה לקדם סדר יום בדלני, הזוכה לתמיכה מפורצה איטליה (Forza Italia), מפלגת הימין־מרכז של ראש הממשלה לשעבר סילביו ברלוסקוני, ומפלגת חמשת הכוכבים השמאל־פופוליסטית של הקומיקאי בפה גרילו.

"בקרב חלק מתושבי המחוזות האלה יש תחושה שאיטליה כמדינה מאוחדת אינה מספקת להם ערך מוסף", אומר ברנדו בניפיי, חבר הפרלמנט האירופי מטעם המפלגה הסוציאל־דמוקרטית האיטלקית (PD). בניפיי, המתנגד למתן אוטונומיה ללומברדיה ולוונטו, מתגורר בלה ספציה, השייכת למחוז ליגוריה שבמערב איטליה. "זה נובע מסוגיית המסים, שלדעתם גבוהים מדי ביחס לשירותים שהם מקבלים מהמדינה. הרוב הסוחף במשאל העם היה מעין הצבעת מחאה, שמבטאת תמיכה במגעים עם הממשלה המרכזית ברומא לקבלת אוטונומיה. אבל מנקודת מבט פרגמטית, מעבר לאוטונומיה ילווה בהוצאות פיננסיות גדולות, שיהיה להן מחיר ציבורי".

בניפיי, שתומך בחיזוק האיחוד האירופי, מייחס את גל ההתעוררות באירופה לחולשת המוסדות להתמודד עם המשבר הכלכלי. "ההתחזקות הבדלנית היא תוצאה של השלכות חברתיות שונות של המשבר, וחוסר היכולת של מוסדות אירופיים לספק פתרונות מלאים לאזרחים מוטרדים בגלל מבנה מוסדי חלש יחסית. הרבה אנשים ברחבי אירופה חשו תחת מתקפה לאור הגלובליזציה המהירה, ההגירה ומשבר הפליטים".

"האיטלקים תקועים באמצע", אומר יעקובסון. "הזהות האזורית חזקה מאוד באיטליה, בקרב הטוסקנים, הלומברדים, והסיציליאנים, אבל איטליה לא הצליחה לבנות לאומיות איטלקית חזקה — רגש הסולידריות של תושבי מילנו עם סיציליה אינו חזק מספיק. מצד שני, לצפון איטליה אין רגש לאומי נפרד שהוא חזק מספיק בשביל לחתור למדינה נפרדת".

מנהיג מפלגת "הליגה הצפונית", מתאו סלביניצילום: Luca Bruno/אי־פי

האנגלים יוצאים מהאיחוד, הסקוטים רוצים להישאר

יוצאת הדופן היא סקוטלנד, בעיקר משום שבניגוד לשאר המקרים, סיכוייה לקבל עצמאות דווקא גדולים. סקוטלנד היא חבל הארץ היחיד כיום ששאיפותיו ליהפך למדינה נפרדת יכולים לקבל הכרה הן על ידי מדינת האם והן על ידי האיחוד האירופי.

בניגוד לקטלוניה ולצפון איטליה, סקוטלנד זוכה למעמד של מדינה נפרדת במובנים רבים: המערכת המשפטית שלה נותרה עצמאית, יש לה פרלמנט וממשלה נפרדים, מערכת חינוך ודת משלה, נציגות עצמאית באיחוד האירופי, ואף שטרות ליש"ט ייחודיים. כל אלה תרמו לחיזוק הזהות הלאומית שלה ולשאיפות העצמאות של רבים מתושביה. המצב הכלכלי מספק לשאיפות האלה מסגרת משמעותית: בדומה לקטלוניה וצפון איטליה, גם סקוטלנד היא חבל ארץ מהעשירים באירופה, עם כלכלת שירותים מתקדמת ומוטת יצוא ורמת הכנסה גבוהה לנפש (מעל 43 אלף דולר ב–2017 — יותר מגרמניה ובלגיה). התמ"ג הסקוטי הסתכם השנה ב-200 מיליארד דולר — בערך כמו כלכלת פורטוגל כולה.

"אם הסקוטים יפרשו זה סיפור אחר", אומר יעקובסון. "האנגלים מכירים בזכותה של סקוטלנד לפרוש מהאיחוד, כולל מפלגת השמרנים, לא רק הלייבור. אם הסקוטים יבינו שהקשרים עם אירופה חשובים יותר מהקשר עם בריטניה אחרי הברקזיט, הם יעדיפו לפרוש מבריטניה כדי להיות חלק מהאיחוד".

סקוטלנד, שהיא חלק מהממלכה הבריטית המאוחדת, קיימה ב–2014 משאל עם על היפרדות לעצמאות. בתום קמפיין עתיר אמוציות בין הבדלנים לתומכי ההישארות, 55% מהסקוטים הצביעו נגד היפרדות. השיקול המרכזי שעמד בפני מצביעים רבים היה רצונם להיות חלק מבריטניה כדי להישאר באיחוד האירופי, על שלל היתרונות שהמעמד מעניק לתושבים, ובהם חופש תנועה של אנשים, סחורות ועובדים בשטחי האיחוד. אולם הקלפים נטרפו לחלוטין בשנה שעברה, כשבמשאל העם על הברקזיט הכריעו תושבי בריטניה בעד היפרדות מהאיחוד. רוב מוצק של הסקוטים — 62% — הצביע במשאל זה לטובת הישארות באיחוד.

מנהיגת סקוטלנד ויו"ר המפלגה הבדלנית, ניקולה סטרג'ן, בנובמבר 2017צילום: POOL/רויטרס

לאחר התוצאות, הבדלנות הסקוטית, שספגה הפסד כואב ב–2014, הרימה מחדש את ראשה, ובמארס האחרון הוחלט בפרלמנט הסקוטי לערוך משאל עם חוזר בשאלת העצמאות, שצפוי להתקיים לכל המאוחר באביב 2019. מנהיגת סקוטלנד ויו"ר המפלגה הבדלנית, ניקולה סטרג'ן, טענה כי הברקזיט שינה את הנסיבות וכי עזיבת האיחוד נכפתה על סקוטלנד בניגוד לרצונה. משאל העם הסקוטי העתידי צפוי להקשות על הליך היפרדות בריטניה מהאיחוד, ועשוי להשאיר בתוכו את סקוטלנד אם זאת תכריע להיפרד לעצמאות.

"התשוקה לעצמאות נובעת מהרצון לעבור למושב הנהג ולעצב את עתידנו בעצמנו", אומרת קתריונה מתיסון, דוברת המפלגה הבדלנית הסקוטית (SNP). "עצמאות אמנם אינה האפשרות היחידה עבור סקוטלנד, אבל אם יתברר שהיא הטובה ביותר, או האפשרות היחידה שבה סקוטלנד יכולה להגן על האינטרסים שלה, אז העם הסקוטי צריך לקבל את הזכות להחליט זאת". מתיסון מדגישה את רצונה של סקוטלנד להישאר חלק ממשפחת אירופה. "סקוטלנד תומכת מאוד בהישארות באיחוד והצביעה ברוב גדול נגד הברקזיט. אנחנו מרגישים בנוח לחלוק ריבונות עם מוסדות האיחוד בנושאים כמו סביבה וסחר.

"כמו הקטלונים, גם הסקוטים תופשים עצמם כאומה נפרדת", אומר יעקובסון. "זאת אומה עם היסטוריה עשירה, שהיתה ממלכה עצמאית במשך מאות שנים. איש אינו מפקפק בכך שיש אומה סקוטית, ושאנגליה וסקוטלנד הן שתי ארצות שנהפכו לאומה מאוחדת. לסקוטלנד תמיד היה חוק משלה, עם שיטה משפטית שונה ובית משפט עליון נפרד. ברור לגמרי שללאומיות הסקוטית יש גם יסוד כלכלי ואידיאולוגי — סקוטלנד היא מדינה קפיטליסטית פחות מאנגליה, והיא מדינת רווחה שתמיד היתה משמאל לאנגליה בשאלות סוציו־אקונומיות. העניין הכלכלי השפיע מאוד על השונות הלאומית. אחת הסיבות שבגללן התחדדה הלאומיות הסקוטית היא המשבר הכלכלי, ואחריו הברקזיט — השמרנים האנגלים לוקחים את כל בריטניה החוצה מהאיחוד, ואילו הסקוטים רוצים להישאר".

עצרת של תומכי היפרדות סקוטלנד מבריטניה. כבר כעת יש לסקוטים ממשלה משלהםצילום: אי־אף־פי

קניג מצביע על מגמת התחזקות עקבית של המפלגות הבדלניות. "המפלגה הסקוטית הלאומית (SNP) קיבלה בשתי הבחירות האחרונות בבריטניה את שיעורי התמיכה הגבוהים מאז הקמתה בשנות ה–30. היא גם מפלגת השלטון בפרלמנט הסקוטי ברציפות מאז 2007. בבלגיה, הברית הפלמית החדשה (N-VA), מפלגה שנושאת את דגל הבדלנות הפלמית, התחזקה מאוד מאז היווסדה בראשית המאה והיא כיום המפלגה הגדולה ביותר בבלגיה, קל וחומר בפרלמנט הפלמי, והיא נמצאת כיום בקואליציה השלטונית. באיטליה, הליגה הצפונית (LN), שמחזיקה בשלטון בלומברדיה ובוונטו, מתחזקת מאוד ברמה הארצית, נהנית מתמיכה חסרת תקדים, ולפי סקרי דעת קהל תיהפך למפלגה הרביעית בגודלה בבחירות שצפויות להיערך בחודשים הקרובים. גם בספרד, המפלגות הבדלניות בקטלוניה, שתמיד נהנו מתמיכה משמעותית, התחזקו לאחרונה עוד יותר".

סבטה הקטלוני טוען כי "עצמאות תאפשר לנו לא רק הזדמנות ייחודית להקים יסודות של מדינה חדשה מאפס, אלא גם לנהל דיון ציבורי בנושאים שנחשבים טאבו ברוב המדינות הקיימות. שאלות כמו האם אנחנו בכלל רוצים צבא, באיזה סוג של מערכת כלכלית אנחנו חושקים, ומהי מערכת המשפט המועדפת". סבטה מסתייג מהיסודות הלאומניים שבדרישת העצמאות, אבל תומך בזכות להגדרה עצמית של קטלוניה. "עצמאות תאפשר לנו לטפח את התרבות הקטלונית בלי תחושה של עוינות מצד הממשלה הספרדית. לפני כמה שנים אמר שר התרבות של ספרד כי הוא רוצה שהילדים הקטלונים ירגישו שהם ספרדים, לא קטלונים. רבים מאתנו פשוט עייפים מהגישה הספרדית. אני לא אומר שהתרבות שלנו טובה יותר, אני פשוט רוצה לשמר אותה ללא הפרעות, זה הכל".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker