המשימה: חיסול המעסיק הגדול בישראל

ההוצאה על דמי אבטלה זינקה מ-300 מיליון שקל בפברואר לכ-1.5 מיליארד שקל במארס ולכ–5–6 מיליארד שקל באפריל, שבו הגיעה האבטלה לשיא ■ בשבועיים האחרונים התעוררה השאלה אם התמריץ הזה לא היה מוגזם וכיצד ניתן לתקנו

סמי פרץ
סמי פרץ
תל אביב, החודש
תל אביב, החודשצילום: מוטי מילרוד
סמי פרץ
סמי פרץ

משימת העל של הממשלה במסגרת הניסיון לחזור ל"שגרה בצל הקורונה" היא לחסל את מעמדו של הביטוח הלאומי כמעסיק הגדול בישראל.

משבר הקורונה הזניק תוך פחות מחודשיים את מספר מקבלי דמי האבטלה מ–160 אלף איש ל–1,141,968 — המהווים שיעור אבטלה של 27.4% מכוח העבודה — כאשר כולם מקבלים את שכרם מהביטוח הלאומי. חלק מדורשי העבודה קשור במישרין להחלטה הממשלתית לעודד מעסיקים להוציא עובדים לחל"ת גם כשעסקיהם לא נפגעו כלל או לא נפגעו מהותית מהמשבר. זה הזניק את ההוצאה על דמי אבטלה מ–300 מיליון שקל בפברואר לכ–1.5 מיליארד שקל במארס ולכ–5–6 מיליארד שקל באפריל, שבו הגיעה האבטלה לשיא.

בשבועיים האחרונים התעוררה השאלה אם התמריץ הזה לא היה מוגזם וכיצד ניתן לתקנו. אחד הפתרונות הגיע בתחילת השבוע, כשראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון פירסמו הודעה על כוונתם להקצות סכום של עד 6 מיליארד שקל לשימור והחזרת עובדים למעגל התעסוקה. איך יחולק הכסף? מי יקבל יותר ומי פחות? באיזו שיטה? בשלב הזה אין תשובה לאף שאלה.

נתניהו הטיל על אגף התקציבים באוצר, בנק ישראל והמועצה הלאומית לכלכלה לגבש את המנגנון לחלוקת הכסף, ובשלב הזה נבחנים כמה רעיונות. הרעיון הבסיסי הוא לתגמל מעסיקים שיחזירו עובדים מחל"ת — וינסו לחזור לשגרה כמה שיותר מהר. אלא שהטכניקה שבה הדבר יבוצע לא ברורה, משום שכל צד מושך לכיוון אחר, ולאיש לא ברור מהי הדרך הכי אפקטיבית לשימוש בכסף הזה.

מה שברור הוא שאם שיעור האבטלה הנוכחי יישאר בעינו, המדינה תוציא מדי חודש כ–6 מיליארד שקל כדמי אבטלה, ואם כבר מוציאים את הכסף, מדוע לא להפנות אותו כתמריץ להקטנת האבטלה? במקום לשלם לאנשים שיושבים בבית מובטלים מאונס, מוטב להחזירם לשוק העבודה, אפילו בצורה מלאכותית, כדי לנסות להתניע את העסקים ואת המשק מחדש. זאת הגישה. לא מדובר בתמריצים לרשתות קמעוניות בלבד, אלא למעסיקים גדולים בעלי מחזור של לפחות 20 מיליון שקל שנפגעו משמעותית מהמשבר.

הרעיון לתגמל מעסיקים כדי שישכרו עובדים הפוך לגמרי מהשיח שהתנהל כאן בשנים האחרונות על שוק העבודה וכלל מושגים כמו "פריון", "הכשרה מקצועית", "גמישות ניהולית" ו"התייעלות". זה מעיד יותר מכל על אופי המשבר ועוצמתו ובעיקר על החשש הגדול — שאחרי הנגיף יתנדף, יתבררו ממדי ההרס הכלכלי שלו ונראה כאן מאות אלפי מובטלים שאין להם לאן לחזור.

זו החרדה הגדולה ביותר כעת, ולכן כלכלנים מנוסים, שבימים כתיקונם מדברים על התייעלות ופריון, השאירו את המושגים האלה בצד, וכיום הם מדברים רק על דבר אחד — להחזיר אנשים לעבודה ויהי מה. אותם 6 מיליארד שקל אמורים לטעת ביטחון במעסיקים להחזיר עובדים מחל"ת — גם אם בצורה מלאכותית, ולקוות שכמה שיותר עובדים יחזרו למצבם הקודם.

לאחר שהערפל הסמיך בשוק העבודה יתפזר, ויתברר מהו שיעור האבטלה האמיתי, אפשר יהיה להכין תוכניות להכשרה מקצועית ומציאת פתרונות למי שנפלט משוק העבודה. זה עוד אחד מסימני ההיכר הייחודיים של המשבר הנוכחי — קושי עצום לתכנן קדימה ולהכין תחזיות. שבועות ארוכים שבהם עסקים היו מושבתים הם לכאורה סיבה טובה לחזור ולחדש את הפעילות מיד, אבל במקרים רבים יהיה קשה להחזיר את המצב לקדמותו. עסקים שהיו ממילא בקשיים, לא ייפתחו; עסקים אחרים ייפתחו במתכונת מצומצמת שתחייב פחות עובדים; ולעסקים מסוימים ייקח הרבה זמן לחזור למצב הקודם.

בנסיבות האלה, יש סימן שאלה גדול על השימוש בתמריצים למעסיקים. אם עסק העסיק כמות עובדים מסוימת וכעת מחזור הפעילות שלו יורד ב–30%, ברור שהוא לא יכול להעסיק את כמות העובדים הקודמת. האם יש סיבה לתמרץ אותו להעסיק עובדים שהוא לא זקוק להם? בימים רגילים זו שאלה שהתשובה לה די ברורה. ואולם השיח שמתנהל כעת שונה לחלוטין.

זה עדיין משאיר את השאלה כיצד נכון להשתמש במיליארדים האלה. הרי ברור שלמעסיקים יש עניין להחזיר לפחות חלק מהעובדים מחל"ת, ועל כך אין צורך לתגמל. יתרה מכך, ספק אם יש צורך לתגמל מעסיקים שלא היו חייבים להוציא עובדים לחל"ת וסתם ניצלו את המצב. היכן כדאי לתגמל? במקומות שבהם היקף הפגיעה היה גדול, ובעיקר אם כמות העובדים שהמעסיק מחזיר לעבודה היא גדולה.

תל אביב בימי קורונהצילום: תומר אפלבאום

כך, למשל, מעסיקים לא יקבלו סבסוד על 50% העובדים הראשונים שהם מעסיקים (ביחס לתקופה הקודמת), אלא רק על 50% הבאים. ואם המעסיק לא צריך כל כך הרבה עובדים? במצב כזה, התמריץ יכול לשכנע אותו בכל זאת להחזיר עובד לעבודה, אפילו במשרה חלקית או לתקופה זמנית. הרעיון הוא לנסות לחזור בכוח למצב כמה שיותר קרוב לזה שהיה ערב הקורונה, כשהנחת הבסיס היא שהמשק היה במצב טוב ושיעור האבטלה הנמוך שיקף משק בריא.

שלל התוכניות הממשלתיות — הלוואות, מענקים, תמריצים להעסקת עובדים — נועדו להבריא את המשק, בידיעה ברורה שהמשק לא יחזור לשיעורי האבטלה הנמוכים של פעם. הגופים שמטפלים במשבר ומנתחים אותו מתקשים להגיע למסקנות ברורות על הנתונים והסיטואציה בשוק העבודה. זה מביא לכך שקרן המטבע הבינלאומית מעריכה כי שיעור האבטלה הממוצע ב–2020 בישראל יהיה 12%, לעומת תחזית של בנק ישראל שמעריכה אותו ב–6% בלבד.

הסיבה לפער היא שקרן המטבע מתייחסת לעובדים בחל"ת (כ–800 אלף איש) כמובטלים, ואילו בנק ישראל מעריך כי רובם יחזור לעבודה, למעט כ–200 אלף עובדים. זו השאלה הקריטית במצב הנוכחי. ישראל, בניגוד למדינות אחרות, בחרה בפתרון שמקל על המעסיקים ופוגע בעובדים. היציאה לחל"ת הסירה לגמרי את האחריות לשכרו של העובד מהמעסיק, וזה עזר לרבים מהם לשרוד. לעומת זאת, היא פגעה בעובדים שלא מקבלים מהביטוח הלאומי את שכרם המלא, ואולי גם גרמה להתרופפות הקשר שלו למעסיק ולמחויבות כלפיו.

זה כמו לעזוב את הבית לכמה חודשים, ואז נוצרת דינמיקה חדשה, ובמקרים מסוימים הבית אומר לך "תישאר שם, אפשר להסתדר בלעדיך". בקרוב נגלה אם 6 מיליארד שקל מספיקים כדי להחזיר את מרבית העובדים הביתה.

נ.ב

36 שרים אמורה למנות ממשלת החירום/אחדות בראשות נתניהו — אם היא אכן תעמוד במבחני העתירות לבג"ץ, ותוקם. 36 זה מספר גבוה מאוד, אבל אין בו כדי לספק פתרונות לכל 1.1 מיליון המובטלים החדשים.

בשנים האחרונות שיעור האבטלה הנמוך הפך את העיסוק בשוק העבודה לשולי. נדמה היה שהכל דופק כמו שעון, האבטלה יורדת בעקביות, שיעור ההשתתפות בשוק העבודה עולה בהתמדה. אבל אז בא משבר הקורונה וחשף את השבריריות של שוק העבודה הישראלי, את הפערים האדירים בין מגזר ציבורי שמספק ביטחון תעסוקתי גבוה לבין מגזר פרטי שנפרד מעובדים במהירות.

השכר הממוצע של המובטלים החדשים הוא כ–7,700 שקל, נמוך בכ–25% מהשכר הממוצע במשק. זה מלמד שרבים מהעובדים שנפגעו מהמשבר הם בדרגות השכר הנמוכות. בנסיבות האלה, ניתן היה לצפות שבמשא ומתן הקואליציוני התיקים המבוקשים יהיו הבריאות והעבודה. אלה שני התחומים שהכי מעסיקים כעת את הישראלים. יותר מזה אנחנו לא צריכים.

באופן תמוה, לא רואים קרב על התיקים האלה. כחול לבן לא נאבקת על תיק הבריאות, את תיק העבודה והרווחה זרקו לאיציק שמולי שהגיע עם עמיר פרץ, ושניהם מייצגים מפלגה קטנה וחסרת חשיבות בקואליציה המתרקמת. זה לא מתכון לפתרון הבעיות העצומות בשוק העבודה. זה לכל היותר סידור עבודה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"

אירוע של חברת איירון סורס. חברות שואפות למתג את עצמן כצעירות ואטרקטיביות

"אנשים חושבים לעצמם - איזה משכורות, איזה טירוף. בפועל זה רחוק מאוד מהמצב"