חצי מיליארד דולר ללא יורשים: תעלומת קרן הארי רקנאטי

מאות מיליוני דולרים בקרן בפנמה, שני מוזיאונים על שפת הים בקיסריה, מולטי־מיליונר ללא יורשים וארבעה דירקטורים שיכולים לעשות עם הכסף "ככל העולה על רוחם" ■ האם צוואתו של הארי רקנאטי תמומש כפי שציווה?

שוקי שדה
שוקי שדה
מוזיאון ראלי בקיסריה
מוזיאון ראלי בקיסריהצילום: Dr. Avishai Teicher
שוקי שדה
שוקי שדה

בקצה רחוב רוטשילד בקיסריה, סמוך לשפת הים, יש שני מוזיאונים שנראה כי מעטים בציבור שמעו עליהם, על אף שהכניסה אליהם היא בחינם — מוזיאון ראלי 1 ומוזיאון ראלי 2, המציגים יצירות אמנות ספרדיות ודרום־אמריקאיות. המוזיאונים, הבנויים בסגנון ספרדי ובתוכם חללים ענקיים ומרפסות רחבות ידיים המשקיפות לים, משתרעים על שטח עצום של 40 דונם, הכולל מגרש חניה ענק שברוב הזמן עומד שומם.

מנהלת המוזיאונים היא לילי צהר, שעובדת במוזיאון ראלי 1 מיום הקמתו ב–1993, והיתה אמונה גם על הקמת ראלי 2 ב–2007. היא מסתובבת במתחם כשלצדה מתרוצץ כלבלבה הזעיר שמושך לא מעט תשומת לב. במראה העדין והמטופח שלה, צהר נראית כמי שנולדה לתפקיד של מנהלת מוזיאון או מוסד תרבות אחר, אבל יש לה גם תפקיד נוסף — צהר היא יו"ר מועצת קרן הארי רקנאטי, שמקום מושבה בפנמה ושבקופתה מאות מיליוני דולרים — שמתקצבים ומחזיקים את פעילות המוזיאונים. רקנאטי, שמת בדצמבר 2011, הוא בן למשפחת רקנאטי שייסדה את תאגיד אי.די.בי ואת בנק דיסקונט. את הקרן על שמו הוא הקים בשנת 2000, ולפי תקנון הקרן, היא מיועדת לתפעל מוזיאונים שהקים באורוגוואי, צ'ילה וספרד, והורה כי הציבור יוכל להיכנס אליהם ללא תשלום.

לאחר מותו של רקנאטי, התברר כי אין לו יורשים, וכך נוצר מצב שצהר, יחד עם שאול שקולניק, האדריכל שתיכנן את המבנים בקיסריה ושתי נשים נוספות, המנהלות של מוזיאוני רקנאטי בצ'ילה ובאורוגוואי, הם הדירקטורים במועצת הקרן ושולטים, הלכה למעשה, בכספי הקרן. באופן תיאורטי, ארבעת הדירקטורים (שמתוכם רק צהר מונתה על ידי רקנאטי ושלושת האחרים מונו על ידי צהר ומקורבי רקנאטי) גם יכולים לשנות את תקנון הקרן ולהחליט מה לעשות עם הממון הרב. "האנשים האלה קיבלו את כל הסמכויות שהיו לרקנאטי כבעלים ומייסד של הקרן", אומר מקור המכיר היטב את הקרן. "לפי החוק בפנמה, הם יכולים לעשות עם כספי הירושה של הארי רקנאטי ככל העולה על רוחם".

צהר ושקולניק גם מתפרנסים מהקרן. הם נוסעים פעמיים בשנה במיוחד לישיבות בחו"ל כדי לטפל בעניינים שוטפים. הם מקבלים סכום שנתי עבור היותם מנהלים בקרן, אך מסרבים לגלות מהו. לפי הערכות של מקורב לשעבר לקרן, מדובר בעשרות אלפי דולרים בשנה. מלבד זאת, צהר גם מקבלת כסף כמנהלת המוזיאון (שקולניק הוא יו"ר הדירקטוריון). פעילות המוזיאון מתבצעת באמצעות עמותה הנקראת ראלי ישראל מפעלי תרבות בע"מ, שמעסיקה 19 עובדים. לפי נתוני רשם העמותות, צהר מקבלת 19 אלף שקל בחודש עבור עבודתה כמנהלת, ומחזור הפעילות השנתי של העמותה הוא 2.8 מיליון שקל.

הארי רקאנטיצילום: משה שי

שקולניק וצהר מצדם, טוענים שהאפשרות לשנות את פעילות הקרן, כמו להקים מיזם מסחרי גדול שבו יוכלו למשוך משכורות עתק לעצמם או לנתב את הכסף אליהם בדרך כזו או אחרת אמנם קיימת, אך הם לא יסטו מהדרך שהתווה להם רקנאטי — הצגת אמנות לציבור. "זאת הסיבה שאנחנו, שליווינו אותו תקופה ארוכה בחייו, נמצאים שם", אומר שקולניק. "אנחנו מכבדים את מה שאמרנו לו שנעשה. זאת עבודה לא קלה. כמה פעמים בשנה אנחנו נפגשים עם אנשי מקצוע בחו"ל, שאחראים על השקעות הכספים שיש בקרן. אנחנו אמנם מקבלים שכר כדירקטורים בקרן, אבל אף אחד מאתנו לא התעשר מזה".

תוך כדי סיור במוזיאון, צהר אומרת ש"תיאורטית, אנחנו יכולים לשנות את התקנון, אבל זה לא משהו שנעשה. דווקא בגלל המצב המיוחד שנוצר כאן, הכסף הולך למקום טוב ולא לכל מיני מקומות אחרים. יש כאן אחריות שלנו, הדירקטורים, לנהוג באחריות עם הכספים האלה בהתאם להוראות של רקנאטי".

לדברי עו"ד משה קשת, ידידו של רקנאטי במשך שנים ארוכות, והאיש שבפניו הוא חתם על צוואתו (שבה הוריש את כל כספו לקרן), "צהר ושקולניק לא רשאים לעשות את מה שאתה משער. לקרן יש תקנון הנשמר בקפידה. יש גם פיקוח על כך". הפיקוח, לפי קשת, הוא של עורכי דין ורואי חשבון חיצוניים. לדבריו, שינוי התקנון הוא סוגיה משפטית סבוכה.

מנהל בנק בגיל 26

הארי רקנאטי, שנולד ב–1918, הוא בנו של ליאון רקנאטי שהגיע לישראל מסלוניקי בשנות ה–30 של המאה הקודמת והקים את בנק דיסקונט ואת האימפריה העסקית של משפחת רקנאטי. הארי הוא אחיו של רפאל, מנהיג הדור השני של המשפחה, שלאחר התמוטטות דיסקונט ב–1983 (שהולאם על ידי המדינה) בעקבות פרשת ויסות מניות הבנקים, המשיך להחזיק יחד עם בני משפחה אחרים בקונצרן אי.די.בי, עד שהמשפחה מכרה אותו לנוחי דנקנר ב–2003.

למרות כל פועלו, הארי רקנאטי היה אמור להיות דמות משמעותית הרבה יותר בכלכלה הישראלית. ב–1945, לאחר שאביו ליאון מת, הארי נכנס לתפקיד מנהל בנק דיסקונט, בגיל 26 בלבד. בתחילת שנות ה–50 הוא עבר לז'נווה, משם ניהל את העסקים המשפחתיים, אך ב–1970 הוא הסתכסך באופן חריף עם אחיו רפאל, ניתק מגע מהמשפחה, והתמקד בעסקי בנקאות עצמאיים משלו.

עד יום מותו, ב–2011, הארי רקנאטי לא היה בקשר עם המשפחה על ענפיה השונים והמוכרים בעולם העסקים בישראל, כמו ליאון, אודי ויהודית רקנאטי. הסכסוך נבע מתנגדותו התקיפה של הארי להפיכת דיסקונט לחברה ציבורית, מהלך שאותו יזם אחיו רפאל.

בספר זיכרונות שפירסם הארי רקנאטי ב–1985 בשם "אב ובנו", הוא תקף בחריפות את בני המשפחה ואף תבע מהם למכור נכסים בחו"ל כדי לפצות את הציבור בישראל על הפסדי דיסקונט, שראשיו היו מעורבים במשבר ויסות המניות. את הדרישה הזאת הוא גם פירסם במודעה מטעמו ב"הארץ", ובהמשך אף עתר לבג"ץ בדרישה למנוע מאחיו רפאל למלא תפקיד באי.די.בי, אך דרישה זו נדחתה.

לילי צהר, מנהלת המוזיאוניםצילום: מתוך עמוד הפייסבוק

צהר, שקולניק וקשת מתארים את הארי רקנאטי כ"איש מיוחד במינו", דובר שש שפות, שהאמין בבנקאות מהסוג הישן, שנועדה לסייע לאנשים — ולא לבצע פעלולים פיננסיים. רמזים למי היה רקנאטי אפשר למצוא גם במוזיאונים בקיסריה. בעקבות הוראה מפורשת שלו, אין במוזיאונים פעילות מסחרית, אפילו לא קפיטריה או דוכן שבהם אפשר לקנות בקבוק מים קטן, או חנות מזכרות — מקור הכנסה חשוב לכל מוזיאון שמכבד עצמו. רקנאטי אף הורה שהמוזיאונים שהקים לא יקבלו כל תרומה — לא ממדינה ולא מגופים פרטיים.

עד לא מזמן, שלטים בכניסה למוזיאונים הבהירו שהארי רקנאטי אינו קשור למשפחת רקנאטי, ופירטו בביקורתיות את מעשיהם של בני המשפחה האחרים. כיום השלטים האלה כבר אינם תלויים, אך לדברי צהר זהו מצב זמני והם יוחזרו בקרוב. "להארי חרה מאוד שהשם של בני משפחתו היה מעורב בשחיתויות ובהונאות הציבור", היא אומרת. "השלטים הוסרו, אבל הם יוחזרו. להארי היה חשוב מאוד שהשם הטוב שלו יישמר". לדבריה, שאט הנפש שלו ממשבר ויסות המניות ב–1983 היתה אחד הגורמים לכך שכמה שנים לאחר מכן הוא החליט למכור את כל עסקי הבנקאות הפרטיים שפיתח.

"ב–2004, כשהמדינה העמידה שוב את בנק דיסקונט למכירה, אמרתי להארי: 'יש לך הזדמנות, אתה היחיד שיכול לקנות את הבנק חזרה מהמדינה ולשקם את השם של רקנאטי'", אומרת צהר. "אבל הוא לא רצה, הוא אמר לי: 'תעזבי אותי, אני לא רוצה יותר לשמוע על בנקים'. את הבנקים שלו הוא מכר עוד הרבה קודם לכן, כי הוא הבין שעולם הבנקאות הוא כבר לא אותו עולם ג'נטלמני שהכיר כשהיה צעיר".

האם קרן המיליונים הוקמה כדי להתחמק מתשלום מסים?

לאחר שעזב את ישראל באמצע המאה שעברה, פעילותו של הארי רקנאטי בתחום הבנקאות התמקדה בשווייץ, בריטניה ודרום אמריקה. השם "ראלי", שמם של המוזיאונים בקיסריה, הוא של אחד הבנקים שהקים רקנאטי — שאותם מכר במהלך שנות ה–80. לפי מקורות המכירים את פעילותו, בעקבות מכירת עסקי הבנקאות, זרמו לכיסו של רקנאטי מאות מיליוני דולרים.

בשנת 2000, כך לפי מסמכים של רשם החברות בפנמה, רקנאטי הקים במדינה גוף שתחתיו פעלו חברות בנות, שבהן נרשם הון זניח, ולגוף זה הוא קרא בשם "קרן הארי ומרטין רקנאטי". למרטין, שמתה ב–2005, היה נשוי רקנאטי במשך יותר משני עשורים, והיא זו שבנתה עמו את אוסף האמנות הגדול שברשותו והקימה אתו את המוזיאונים בעולם. תחת קרן הארי ומרטין רקנאטי (כיום קרן הארי רקנאטי) פועלים שני גופים — תאגיד ראלי, שמרכז תחתיו נכסים שהיו לרקנאטי והשקעות פיננסיות שונות; וגוף נוסף בשם "מוזיאוני ראלי" — גוף פרטי האמון על אוסף האמנות של רקנאטי והמוזיאונים שהקים. שני גופים אלה היו בשליטתו המוחלטת של רקנאטי עד 2008, אז חלה הידרדרות במצבו הבריאותי והוא חדל לתפקד ולתקשר עם סביבתו.

"לקרן הארי רקנאטי יש שתי זרועות", אומר שקולניק. "תאגידי ראלי ומוזיאוני ראלי. לגוף האחרון יש את הבעלות על המוזיאונים ועל אוסף האמנות הגדול. רקנאטי השאיר אוסף של יותר מ–10,000 פריטים". לדבריו, "בפנמה מאוד נוח לרשום את החברות האלה ומשלמים שם מס מוקטן". לפי התקנון של הקרן שהקים רקנאטי, אין להפנות כספים לצרפת, בריטניה או באופן כללי למדינות שיש בהן מיסוי גבוה, ועדיף להפנות את הכסף לגופי צדקה וגופים חינוכיים הפטורים ממס. אגב, לפי שקולניק, רקנאטי אסר על הפקדת כספים של הקרן בבנקים בארה"ב. "אני גם לא זוכר שהוא נסע לארה"ב", מוסיף שקולניק.

כמה כסף יש כיום בקרן הארי רקנאטי ובגופים שהקים הפועלים תחת הקרן? אף אחד ממקורביו לא מוכן לומר. לדברי מקורות שנחשפו לפעילותו של רקנאטי בחו"ל, מדובר בכ–500 מיליון דולר, סכום הכולל גם את שווי יצירות אמנות שהיו ברשותו. מקורב לרקנאטי טוען שהסכום גבוה יותר — ונע בין 500 מיליון למיליארד דולר. שקולניק, מנגד, טוען שהסכום נמוך מ–500 מיליון דולר, וקרוב יותר ל–200 מיליון דולר.

מוזיאון ראלי בקיסריהצילום: Dr. Avishai Teicher

עם זאת, העברות הכספים שבוצעו בין 2000 ל–2006 מלמדות שבזמן מסוים היו בקרן לפחות 216 מיליון דולר. לפי מסמכים נוספים שבידינו, בינואר 2009 היו בקרן 312 מיליון דולר, ובהם 215 מיליון דולר — כסף מזומן בבנקים; 52.7 מיליון דולר — שווי אוסף האמנות; ונדל"ן בשווי 13.6 מיליון דולר. מסמך זה עלה במסגרת היתדיינות עם סופיה רקנאטי, אשתו של רקנאטי בעת מותו, שלא נחשבת יורשת שלו — משום שרקנאטי הוריש את כל כספו לקרן עוד לפני שהתחתנו.

האם רקנאטי הקים את הקרן כדי להתחמק מתשלומי מסים במדינות שבהן חי ופעל? מקורב לשעבר לקרן, המתגורר בדרום אמריקה, משוכנע שכן. פנמה היא הרי מדינה עם חוקי מס מקלים ביותר, שנחשבת "גן עדן" בכל הנוגע למיסוי. לא במקרה אנשי עסקים רושמים במדינה חברות כדי להתחמק מתשלום מסים במדינותיהם, כפי שנחשף לפני כשנתיים בפרויקט "מסמכי פנמה" של ארגון התחקירנים הבינלאומי ICIJ. מנגד, עו"ד קשת טוען כי "הארי רקנאטי שילם מסים בכל מדינה שפעל בה. בשום פנים ואופן הקרן לא הוקמה כדי לחמוק ממסים. את הקרן הקים רקנאטי כדי להבטיח את המשך קיומם של המוזיאונים, שבהם ראה את מפעל חייו. הוא אמר לי את זה בעצמו".

הציור של פיקאסו תקוע במחסן בז'נווה

להארי רקנאטי לא היו יורשים. בתו היחידה, רינה רקנאטי, שהוא ואשתו הראשונה אימצו מיד לאחר לידתה, מתה ב–2002 בגיל 44 בלבד. ב–2007 הוא התחתן בשנית, עם סופיה רקנאטי, שהיתה חברה בדירקטוריון קרן רקנאטי ובשלב מסוים אף עמדה בראשו. ואולם היא לא נחשבת ליורשת שלו. מקורבי רקנאטי מסבירים שכמה שנים לפני שהתחתנו, העביר רקנאטי את כל כספו לקרן, ובסמוך למועד החתונה עם סופיה, הוא רשם צוואה שבו הורה כי כל כספו ורכושו יעברו אחרי מותו לקרן.

ואולם סופיה, שהיתה בת זוגו של רקנאטי במשך תקופה לפני הנישואים, ראתה עצמה זכאית לפחות לחלק מכספו. בשלב מסוים היא נקטה הליכים משפטיים כדי להבטיח את זכויותיה וניהלה דין ודברים מול עו"ד קשת. בסופו של דבר, היא קיבלה סכום כסף נכבד. "סופיה והקרן נפרדו ביחסים טובים מאוד", אומר קשת. "רקנאטי היה דמות מעניינת מאוד. בין היתר, הוא לא הסכים בשום אופן לחיות עם בת זוג שאינו נשוי לה כדין". לדברי צהר, "רקנאטי הוריש את כל כספו לקרן. לכן סופיה לא יכולה להעלות כל טענה כלפי הכסף הזה".

השאלה המרכזית היא כיצד חמשת המוזיאונים של רקנאטי בעולם ימשיכו להתקיים בעתיד, במצב שבו אין תרומות, הכניסה בחינם ואין בהם כל פעילות מסחרית. לדברי שקולניק, הוצאות הניהול חמשת המוזיאונים נאמדות ב–5–6 מיליון דולר בשנה. בצד ההכנסות של הקרן, יש את הריבית מההשקעות שמתבצעות בחו"ל.

האתגר הזה, לדברי שקולניק, מחייב את הדירקטורים בקרן להתנהל בזהירות. למשל, באוסף האמנות של רקנאטי נמצא ציור מקורי של פאבלו פיקאסו, אך הוא נמצא במחסן בז'נווה יחד עם ציורים אחרים מהאוסף ולא מוצג לציבור, בשל העלויות הגבוהות הכרוכות בביטוח ציור שכזה ובשינועו. "רקנאטי ביקש מאתנו להחזיק מעמד לפחות 200 שנה", אומר שקולניק. "הניסיון הוא להחזיק כמה שיותר מעמד בהתאם להנחיות שלו, שהיו ברורות מאוד. לדוגמה, הוא אמר שאם יתחילו בעיות עם הכסף, שפשוט נמכור את המוזיאונים". לדברי צהר, "נדאג לכך שהמוזיאונים ימשיכו להתקיים, גם כשהדירקטורים והמנהלים של היום כבר לא יהיו כאן".

מוזיאון ראלי בקיסריהצילום: ללא קרדיט

ובכל זאת, לפני כמה שנים פנתה צהר למשרד התרבות וביקשה לברר אפשרות שהמדינה תכיר במתחם המוזיאונים כמוזיאון רשמי. משמעות הכרה שכזו, בין היתר, היא שהמוזיאון בכל זאת היה מקבל תמיכה כלשהי מהמדינה, גם אם בסכומים נמוכים, בניגוד לדרך שהתווה רקנאטי. צהר סירבה לענות על השאלה מדוע ביקשה לקבל הכרה.

ייתכן שניסיון זה נבע מרצון להסדיר את סוגיית תשלומי המס על יצירות האמנות. מוזיאון ציבורי לא משלם מע"מ בעת שהתמונות מגיעות מחו"ל ועוברות במכס. בשנים שלפני הקמת מוזיאון ראלי הראשון, אנשיו הגיעו להסדר עם המדינה לפטור ממע"מ זה, על אף היותו מוסד פרטי. לפי מקורב לעניין, שמעון פרס היה מעורב בנושא בעת שכיהן כשר האוצר. בשנים האחרונות המדינה ביקשה להסדיר את מעמד המוזיאונים בקיסריה כדי להמשיך עם הסדר זה, אך אלה לא הסדירו את מעמדם, ומהשנה הם משלמים מע"מ על יצירות שמגיעות מחו"ל.

"כל זמן שאוסף האמנות המוצג במוזיאון לא שייך לציבור, אפילו חלק מהאוסף, יש קושי להפוך אותו למוזיאון מוכר", אומרת עידית עמיחי, ראש תחום האמנות לשעבר במשרד התרבות, שאליה פנתה צהר כדי לברר את אפשרות ההכרה. "ברגע שזה מוזיאון מוכר, אז יש פיקוח, בקרה ואחריות של המדינה לגבי האוסף, דבר שגם מחייב רישום שלו. ברגע שהם לא מוזיאון מוכר, אז גם המדינה לא יכולה לשאול אותם שאלות".

האם קרן רקנאטי היתה צריכה לשלם מס בישראל?

האם הארי רקנאטי, או אנשיו בישראל, היו צריכים לדווח בשלב מסוים לרשויות המס בישראל על ההון הרב של הקרן שהקים, ושפועלת בפנמה?

במשך רוב חייו, רקנאטי לא התגורר בישראל, אך מתחילת שנות ה–2000 הוא החל להגיע לישראל יותר ויותר, והתגורר (גם אם פחות מחצי שנה, תקופת הזמן שממנה והלאה נדרש תשלום מס) בחדר בתוך אחד מהמוזיאונים שלו בקיסריה. ב–2008, בעת ששהה בארגנטינה, עבר רקנאטי שבץ מוחי ונהפך למשותק. בעקבות כך, בית משפט בארגנטינה מינה לו עורך דין מקומי כאפוטרופוס. במשך שנתיים וחצי, ככל הנראה בעקבות מחלוקת בין עורכי דין בארגנטינה לעורכי דינו בישראל, נמנעה השיבה של רקנאטי לישראל, ולבסוף הוא חזר ישראל רק בדצמבר 2010, כשהוא מוגדר "צמח". בדצמבר 2011 מת רקנאטי בבית החולים הלל יפה בחדרה.

כלומר, לפחות למשך שנה אחת — בין 2010 ל–2011, רקנאטי נחשב תושב ישראל. לאחר שמת, החל בישראל הליך של מינוי מנהל עיזבון לרקנאטי אצל הרשם לענייני ירושות, הליך שבמסגרתו מונה עו"ד משה קשת, ידידו של רקנאטי במשך שנים ארוכות, והאיש שבפניו הוא חתם על צוואתו (שבה הוריש את כל כספו לקרן), למנהל העיזבון. במסגרת הליך זה נאמר לרשם הירושות שהונו של רקנאטי נאמד ב–58 אלף דולר בלבד. קשת סירב להתייחס לשאלה בנוגע למסירת מידע זה מטעמים של חיסיון עורך דין־לקוח. עם זאת, קשת טוען כי "הרכוש הכלול בקרן לא היה בשליטתו של רקנאטי שנים רבות לפני מחלתו ומותו, ובהתאם, אינו חלק מעזבונו".

לדברי שאול שקולניק, דירקטור בקרן, כאשר רקנאטי היה במצב של צמח, נערכה התייעצות עם רואי חשבון ועורכי דין בנוגע לשאלה אם צריך לדווח לרשויות המס על הכסף של הקרן. "רצינו לדעת מה המצב של הקרן שלו מול השלטונות בישראל", אומר שקולניק. "חוות הדעת קבעה שרקנאטי, שחי שנים ארוכות מחוץ למדינה, לא מילא את התנאים של תושב שמחויב במס". לדברי עו"ד קשת, לא היה צורך בתשלום מס משום שרקנאטי נחשב "תושב חוזר".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"

אירוע של חברת איירון סורס. חברות שואפות למתג את עצמן כצעירות ואטרקטיביות

"אנשים חושבים לעצמם - איזה משכורות, איזה טירוף. בפועל זה רחוק מאוד מהמצב"