תקועים בפקק? ההחלטה הלא פופולרית שתחלץ אתכם ממנו

אחד הפתרונות המקובלים לביקושים לנסיעה במכונית פרטית הוא עידוד נסיעות שיתופיות באמצעות שירותים כמו אובר - ולזה שר התחבורה מתנגד. פתרון נוסף הוא הטלת אגרות גודש על שימוש במכונית פרטית בשעות השיא, סוג של מס - ולכך שר האוצר מתנגד

סמי פרץ
סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שר התחבורה, ישראל כ"ץ
שר התחבורה, ישראל כ"ץצילום: עופר וקנין
סמי פרץ
סמי פרץ

נתקעתם באחרונה בפקק תנועה שמרט את עצביכם ולא ידעתם מה לעשות? סביר להניח שכן, ואפשר גם לנחש שכמה מכם גידפו בגלל הפקק את הממשלה, את שר התחבורה ואת הנהגים הנדחפים שלצדכם. ננחש שזה לא ממש עזר, ולא קידם את הטיפול בבעיית הפקקים אפילו במילימטר. זה גם לא יקדם בעתיד.

אם אתם פרודוקטיביים, ודאי ניצלתם את השעות האבודות בפקקים כדי לחשוב מה יכול לפתור את הבעיה: יותר כבישים, יותר תחבורה ציבורית ונתיבים מיוחדים, יותר נסיעות שיתופיות. אפשר גם להמר שפתרונות כואבים בכיס כמו העלאת מסים על מכוניות פרטיות ודלק, או הטלת אגרות גודש על שימוש בכלי רכב פרטי בשעות השיא עברו לכם בראש. אבל ביניכם לבין עצמכם החלטתם שזה לא רעיון טוב. בצדק.

יוקר המחיה כאן גבוה, מסי הרכב והדלק שאנחנו משלמים יקרים להחריד, קנסות החניה עושים לנו חור בכיס, יש גבול לכמה אפשר להשתמש בארנק שלנו. שלא לדבר על כך שהאלטרנטיבה של מעבר מכלי רכב פרטי לתחבורה הציבורית הלא יעילה שלנו לא נחשקת בלשון המעטה — היא תגזול זמן יקר שאין לכם.

אוקיי, אז נשארנו עם התסכול והפקקים וההבטחות שבטווח הארוך זה ייפתר. הרי הממשלה בכל זאת משקיעה עשרות מיליארדים בפרויקטים של תחבורה. הרכבת הקלה בתל אביב לבדה עולה 16 מיליארד שקל לקו הראשון. ואולם זו דרך ארוכה מאוד ועד שנגיע אליה יעברו כמה שנים טובות, יעלו על הכביש עוד מיליון מכוניות חדשות ונבזבז בפקקים עוד שעות וימים ארוכים.

זה הרגע לחשיבה קרה יותר וכלכלית, ולשאלה — האם אנחנו מוכנים לקבל על עצמנו החלטות קשות?

תיכף נגיע להחלטות הקשות, אבל לפני כן נזכיר את הביקור של כלכלני קרן המטבע הבינלאומית בתחילת השבוע בישראל. ובכן, אם אתם חשים שתשתיות התחבורה כאן מפגרות, אתם לא לבד. אם נראה לכם שבשנים האחרונות יש יותר פקקים, אתם לא טועים. כלכלני קרן המטבע החמיאו לכלכלה הישראלית בשלל סוגיות, אך קיבלו רושם מזעזע על מצב התחבורה הציבורית המקומית והגדירו אותה כגרועה בכל מדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD).

כמות כלי הרכב ביחס לכמות הכבישים כאן היא הגדולה מכל מדינות הארגון. יש בישראל קרוב ל–2,800 כלי רכב על פני ק"מ כביש — פי שניים עד ארבעה בהשוואה למדינות הארגון. זה עולה לנו בשעות ארוכות ומבוזבזות ובהרבה עצבים, ועולה למדינה כ–35 מיליארד שקל, על פי הערכה של משרד האוצר. הנזקים ההיקפיים גדולים וקשים לכימות. למשל, מה היה קורה למחירי הדירות במרכז אילו היתה כאן תחבורה ציבורית יעילה? האם האוכלוסיה היתה מפוזרת יותר?

זה מגיע גם לשאלות של זיהום אוויר ועלות מערכת הבריאות כתוצאה מכך שאנחנו נושמים את עשן האוטובוסים והמכוניות בשעות הארוכות שאנחנו תקועים במכונית. התפישה הקונספירטיבית היא שלמדינה זה בסך הכל טוב: היעדר תחבורה ציבורית יעילה מגדיל מאוד את רכישות המכוניות הפרטיות ואת הכנסת המדינה ממסי היבוא, מאגרות, ממיסוי הדלק, מביטוחי רכב ומהפעילות העסקית סביב כלי רכב פרטי. ייתכן שכך, אבל כלכלנים רציניים, ויש גם כאלה במשרד האוצר, מבינים את השלכות הרוחב של תשתיות תחבורה מפגרות ויודעים לעשות את החשבון של כדאיות ההשקעה בתחום והקשר לצמיחת המשק.

פקקצילום: גיל כהן מגן

כדי שהמשק ידביק את הפערים האדירים בתשתיות התחבורה ביחס לעולם המפותח נדרשות השקעות של מאות מיליארדים, והכסף הזה יימצא, אך לוחות הזמנים הם כאלה שנצטרך לבלות עוד כמה שנים טובות בפקקים, כי קשה להדביק פיגור כה גדול בזמן כה קצר.

וזה מעורר את השאלה אם אנחנו מוכנים לקבל בינתיים החלטות קשות כדי לנהל את הביקושים האדירים שלנו לנסיעה במכונית פרטית לכל מקום ובכל זמן. כמו בכל שוק, יש שני דברים שאפשר לטפל בהם כדי להגיע לשיווי המשקל הרצוי: היצע וביקוש. ההיצע מטופל, בקצב שלו, עם כל הקשיים והאטיות שאנחנו מכירים. אבל מה לגבי הביקוש? האם יש לפוליטיקאים את האומץ הנדרש כדי להתמודד עם בעיית הביקוש?

אחד הפתרונות המקובלים בתחום הזה הוא עידוד נסיעות שיתופיות באמצעות שירותים כמו אובר — ולזה שר התחבורה, ישראל כ"ץ, מתנגד. אמנם צריך לבחון אם אכן אובר פותרת בעיה של גודש או לא, אבל ברור שנסיעות שיתופיות במתכונת כלשהי יכולות לסייע ולצמצם את תופעת המכוניות עם נוסע אחד. פתרון נוסף הוא הטלת אגרות גודש על שימוש בכלי רכב פרטי בשעות השיא, שזהו סוג של מס — ולכך שר האוצר, משה כחלון, מתנגד. פתרון שנרקח באוצר הוא אגרת גודש הפוכה: תמריץ חיובי למי שיימנע מנסיעה בכלי רכב פרטי בשעות העומס. ללא קנסות לשאר.

כחלון, שהעביר את תקציב המדינה בלילה שבין רביעי לחמישי, הסתבך עם הטלת מס על בעלי שלוש דירות ומעלה וקיבל החלטה אסטרטגית לא להעלות מסים. כ"ץ לא רוצה להתעמת עם נהגי המוניות, שמתנגדים להכנסת שירותי אובר (נסיעות שיתופיות) לישראל, ולכן גם כאן יש מבוי סתום.

אבל בואו נניח רגע לפוליטיקאים ולשיקולים שלהם, ונשאל את עצמנו, הנהגים, אם היינו מוכנים לשנות משהו בהתנהגות שלנו כדי להקל על העומס בכבישים. למשל, לשנות את שעות הנסיעה, לעבוד מהבית בשעות הפקקים ולנסוע לעבודה בשעות שבהן אין עומס בכביש; או אם היינו מוכנים לא לנסוע לעבודה במכונית אלא ברכבת או באוטובוס יום אחד בשבוע. תוסיפו לכך שזה צריך להיות יום קבוע. חשבו על כך — מדי יום 20% מהנהגים מחליטים לא לצאת עם המכונית, אלא לנסוע בתחבורה ציבורית או עם חבר במכוניתו (קארפול). זה יכול לחולל שינוי דרמטי.

מנהל הצוות שניתח את המשק הישראלי בקרן המטבע הבינלאומית, קרייג בימונט, שהציג את הדו"ח של הארגון השבוע, אמר: "לוקח הרבה זמן להשלים עבודה על תשתיות, והיות שייקח זמן עד שתהיה לכם תחבורה המונים — היינו מציעים לממשלה הישראלית לשלוט בביקוש, באמצעות נסיעה שיתופית או הנהגה של אגרות גודש, בדומה לערים כמו לונדון. כל הזמן הזה שאתם מחכים בפקקים וסובלים מתשתיות גרועות — פוגע בכם". אנחנו יודעים, מר בימונט. הבעיה שהפוליטיקאים שלנו חושבים שמוטב לנו לבזבז את חיינו בפקקים, מאשר שהם יסתכנו בהטלת מס גודש שתחסל להם את הקריירה.

נ.ב

שר האוצר משה כחלון ואנשי מפלגתו מתגאים בכך שתקציב המדינה ל–2019 אינו כולל גזירות כלכליות. רק גזרים. אכן, אין שם מסים חדשים או קיצוץ תקציבים חשובים, רק הרחבות והטבות. ואולם זו דרך קצת שטחית וצרה לתאר את המציאות.

האם עמידה בפקקים שעות ארוכות מדי שבוע אינה גזירה? הרי אם משרד האוצר היה מכניס לספר התקציב את המשמעויות והעלויות של הזמן, הכסף ואיכות החיים שמתבזבזים ונפגעים בפקקים, היינו רואים בו את המספר 35 מיליארד שקל לפחות. זו גזירה גדולה וכואבת בכל יום ובכל שעה, אבל לשר האוצר ולשר התחבורה קל יותר עם גזירה כזו שאינה נכנסת לספר התקציב, מאשר להחליט על גזירה כמו אגרת גודש שתביא לוויסות התנועה בכבישים, הורדת הפקקים והעומס ומעבר לתחבורה ציבורית.

זהו אחד הקשיים הגדולים של העידן הפוליטי הנוכחי: בריחה של פוליטיקאים מקבלת החלטות קשות שיש בהן היגיון כלכלי. הרי לא מדובר בגזירה שתפקידה להכאיב לנו בכיס, אלא בגזירה שנועדה לשנות התנהגות כדי שמצב התחבורה בישראל יהיה קצת פחות מזעזע ונוכל להתמודד עם בעיית הפקקים עד שהמדינה תדביק את הפיגור האדיר בהקמת מערכת הסעה המונית ותשתיות תחבורה ציבורית.

העברת תקציב המדינה ל–2019 ואי־הקדמת הבחירות הן חדשות רעות לציבור הנהגים התקוע בפקקים: הפוליטיקאים שלנו יהיו מוכנים לשקול קבלת החלטות קשות רק אחרי הבחירות, אם בכלל. עד אז, אתם מוזמנים לגדף אותם בפקקים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

עובדי בניין מסייעים בהכוונת התנועה במנהטן, ניו יורק, בתחילת החודש

האם הראלי בשווקים מסמן את התחתית — או שהגרוע מכל עוד לפנינו?

מבט משטח המריבה אל הים. כל דונם שווה מיליונים, ומחירי הבתים בסביבה מגיעים לעשרות מיליוני שקלים

"פתאום הבנו שיש בעיות עם הקיבוץ": השקיעו 30 מיליון שקל בשכונה חדשה ליד שפיים, אבל אז הכל השתבש

אם אחת הסיבות לתוספות השכר המתכוננות למגזר הציבורי היא העלייה החדה בשכר בהיי־טק, הגיע הרגע להכניס להסכמי השכר במגזר הציבורי עוד אלמנטים היי־טקיים

העובדים שהמשכורות שלהם זינקו - ומה אפשר ללמוד מהסכמי השכר בהיי-טק

סופיה, בירת בולגריה. לגור באחת הערים העתיקות באירופה עבור 3,200 שקל בחודש

עשר ערים בעולם שאפשר לחיות בהן בפחות מ-4,000 שקל בחודש – כולל שכר דירה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אישה בטלפון

מטעינים את הטלפון כשהסוללה כמעט גמורה? תשכחו מהלוואה

שיעור באוניברסיטה. באקדמיה מצופה מהסטודנטים להתמודד עם בעיות שלא ראו קודם

הסטודנטים באקדמיה נדרשים לראשונה לחשיבה מעמיקה - והתוצאות עגומות