אהוד ברק - הצייצן המיליונר שדומה להפליא לנתניהו

ניתן היה לחשוב שחשיפת פרשת 2000 והפרטים המתגלים מפרשיית שאול אלוביץ׳, הרגולציה של בזק ורכש הצוללות תחסל את חבורת הפוליטיקאים שבעשור האחרון מרקדת יחד, ליד ולעתים נגד מוזס ואדלסון

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אהוד ברק ובנימין נתניהו
אהוד ברק ובנימין נתניהוצילום: קובי גדעון / לע"מ
גיא רולניק
גיא רולניק

1. ברק, אולמרט ונתניהו

בהקלטה מסוף 2014, שבה מתועדים ראש הממשלה בנימין נתניהו ומו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס מתכננים יחדיו כיצד לדרוס את הדמוקרטיה ולגנוב את דעתם של המצביעים, האזרחים והקוראים - מצטייר הראשון כמי שמניח שהעיתונאי אמנון אברמוביץ׳ עובד בעיקר אצל מוזס ולא בערוץ 2, ואילו השני מחווה דעתו ש״כל מה שאברמוביץ׳ רוצה זה שברק יחזור״.

לא ברור מה רוצה אברמוביץ׳, שמועסק בערוץ 2 וגם כותב ב"ידיעות אחרונות" - אבל די ברור מה מוזס תמיד רוצה: לוודא שבכיסא ראש הממשלה יישב מישהו מטעמו, מישהו שמתואם אתו, מישהו כמו אהוד אולמרט. עם נתניהו הוא כנראה התקשה להגיע להבנות במשך שנים, וההצעה הנדיבה שנתן לו באותה שיחה מוקלטת - ״אדאג שתהיה ראש ממשלה״ - הגיעה רק לאחר שפטרונו של נתניהו, שלדון אדלסון, מוטט במשך עשור את השווי של "ידיעות אחרונות" בכחצי מיליארד דולר, וקירב אותו במהירות לקשיים כלכליים.

אחרי חשיפת פרשת 2000, שבה האינטרסים, התרבות והערכים של צמרת העיתונות והפוליטיקה נחשפו ערום ועריה, וכשיוצאים עוד ועוד פרטים מפרשיית שאול אלוביץ׳, הרגולציה של בזק ורכש הצוללות - היה מי שהתפתה לחשוב שבקרוב ניפרד מכל כוכבי העיתונות והפוליטיקה של העשור האחרון ונצא לדרך חדשה.

אבל החבורה הזאת, שבעשור האחרון מרקדת יחד ליד ולעתים נגד מוזס ואדלסון, נאחזת, לא רוצה ללכת. אולמרט אמנם הוריד פרופיל מאז שיצא מהכלא, אבל השבוע קיבלנו שוב את אהוד ברק, שר הביטחון בממשלת נתניהו והאיש שהרים תרומה יפה לקריסתה של מפלגת העבודה. ״אני יותר בשל וכשיר להוביל את המדינה מכל מועמד אחר - כולל נתניהו״, הוא הכריז בראיון לאברמוביץ׳ בערוץ 2.

אהוד אולמרט. חיבה לכסף גדול וכמיהה וההתבטלות בפני עשירים בכלל ומיליארדרים בפרטצילום: גיל יוחנן

בהינתן רשימת המועמדים הקיימת בעיני הציבור ובעיני עצמם לראשות הממשלה, יש רבים שסבורים שההכרזה הזאת של ברק אינה מופרכת לחלוטין. אבל זה מעיד בעיקר על הסיטואציה הפוליטית שאליה נקלענו, ולא על המועמד עצמו. ברק אמנם אינו טייקון - אבל למפלגת העבודה הוא ביצע תספורת כואבת כאשר נטש אותה באחד מתמרוניו הפוליטיים. עכשיו הוא אולי מזהה הזדמנות או התאוששות ומנסה לחזור לשוק.

ב-15 השנים האחרונות, אולי יותר, לברק יש שני מצבי צבירה: שר ביטחון או מיליונר העושה לביתו, לבתיו הרבים. מה ברק אוהב יותר? להיות שר ביטחון או לחיות כמו מולטי־מיליונר? הוא אוהב את שני המצבים, אבל לסירוגין - הם נוהגים למצות עצמם אחרי כמה שנים.

כעת, כאשר הוא כבר בן 75, הגיע ברק למסקנה שחיי המיליונר המצייץ מהמגדל נמאסו עליו. אולי יש חלון הזדמנות נוסף להיות שר ביטחון. אחרי יותר משנה של ציוצים בטוויטר ולאחר שהבין שאבי גבאי לא מתכוון לקרוא לו לחזור למפלגת העבודה - הוא החליט לפעול.

ברק הוא צייצן נהדר, בעיקר כאשר הוא עוקב אחרי נתניהו ופרשיות השחיתות המרובות שלו. אבל זה לא הכישרון הספרותי, העיתונאי והאנליטי שלו שעובד כאן. הוא נהדר באבחנותיו משום שהוא דומה להפליא למושא ציוציו: נתניהו. אולמרט שונה מהשניים באופי המחבק שלו, אבל בסופו של דבר רב המשותף על המפריד בשלישייה הזאת: החיבה לכסף גדול והכמיהה וההתבטלות בפני עשירים בכלל ומיליארדרים בפרט. וכן, שלושתם משוכנעים שהם בשלים וכשירים להוביל אותנו. אין אירוע או מצב טבע שישנו את דעתם בעניין הזה.

לברק יש ציוצים חדים על יצחק מולכו ודוד שמרון, עורכי הדין של נתניהו, ניגודי הענינים והצוללות. אפשר להניח שהחיבור הקרוב שלו עם גיסו לשעבר, עו"ד דורון כהן, כמו גם חברת הלובינג שהקימה וסגרה אשתו נילי פריאל בגלל דו״ח של מבקר המדינה, העניקו לו הבנה בעסקי ההון־שלטון האלה.

אהוד ברק. צייצן נהדרצילום: עופר וקנין

במדורי הכלכלה יש כבר 15 שנה אינספור ידיעות על עסקי הנדל״ן המשגשגים של ברק והייעוצים הרבים שלו. הידיעות האלה נראות לפעמים כמו ניסיון לייצר הסברים פשוטים לסכומי הכסף האדירים שנצברו אצל ברק בגיחותיו לעשות לביתו. החיים העסקיים של ראשי ממשלה ושר ביטחון לשעבר אף פעם אינם פשוטים כמו הידיעות האלה.

בארה״ב, הנערצת על שלושת ראשי הממשלה לשעבר שלנו, רוב הפוליטיקאים מחוברים למיליארדרים. עד לפני כמה שנים אפשר היה להגיד שארה"ב יכולה להרשות לעצמה את שיטת המשטר הפלוטוקרטית הזאת. אחרי 30 שנה של קריסת מעמד הביניים ובעיקר בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא - צריך לחשוב מחדש על המודל הזה, אפילו בארה״ב. ערבוב של פוליטיקה וכסף הוא בלתי נמנע, אבל ברגע שהכסף הוא הרכיב הדומיננטי - השיטה מאבדת בהדרגה את הלגיטימיות שלה.

2. נתניהו ולבני

על פי דיווחים בכלי התקשורת השבוע, לנתניהו יש הסבר משכנע לשיחות המדהימות שהוא ניהל עם מוזס, שבהן התבשלה העסקה שלפיה נתניהו יטפל בחקיקה שתגביל את התחרות ל"ידיעות אחרונות", ובתמורה מוזס יורה לעורכיו וכתביו לשרת את נתניהו. ההסבר? גם ציפי לבני עשתה עסקות עם מוזס. בכך הוא מתכוון לתמיכתה של לבני בחוק "ישראל היום", פגישותיה עם מוזס והסיקור האוהד שהיא קיבלה מהעיתון לאורך שנים. כפי שפורסם ב–TheMarker, לבני הציגה בישיבה בכנסת בנושא "ישראל היום" חוות דעת שהכין כלכלן ש"ידיעות אחרונות" שכרו.

הטענה הזאת מופרכת לחלוטין הן ברמה הציבורית והן ברמה המשפטית: נתניהו, שנתפש בעסקה שנראית על פניה כקבלת ומתן שוחד, טוען שגם היריבים הפוליטיים שלו עשו עסקות כאלה. למה הדבר דומה? למי שנתפס מעלים מס וטוען שיש מעלימי מס רבים, למי שעושק משקיעים וטוען שיש רבים שעושקים את המיעוט בחברות ציבוריות, לפקיד ציבור שנתפס מתכנן עסקת שוחד וטוען שגם פקידים אחרים לוקחים שוחד. למעשה זה לא דומה, זה אותו דבר.

נוני מוזס יוצא מחקירתו במשטרהצילום: עופר וקנין

לאיש אין בינתיים ראיות לקיומה של עסקה דומה שעשתה לבני, אבל בדבר אחד נתניהו צודק: הציבור זכאי להסברים מלבני. האם זה סביר בעיניה לקדם חוות דעת שמוזס שילם עליה, ומה בדיוק היו יחסיה אתו?

נתניהו כמובן צודק שצריך לחקור גם את לבני ועל הדרך עוד כמה פוליטיקאי־מחמד של העיתונים והערוצים הישראליים. למעשה, אם הנורמות בעיתונות ובפוליטיקה הישראלית לא היו כה מקולקלות ומושחתות, כל התהליך היה מתנהל אחרת היום: בשלב הראשון, לאחר חשיפת תמלילי תיק 2000, העורכים של מוזס היו דורשים ממנו מיד להתפטר מכל תפקיד בקבוצת ״ידיעות אחרונות״ כדי לאפשר לעיתון לקבל לגיטימציה - וזאת לאחר שנחשף כיצד הוא רואה את תפקידם בעיתון שלו; בשלב השני, העיתונות היתה מתחילה לחקור לעומק את הקשרים בין כל הפוליטיקאים הבכירים לבין בעלי העיתונים והערוצים; במקביל, היתה הפרקליטות שוקדת על הגשת כתב אישום בפרשת 2000, שהיא לא רק שוחד לכאורה כמו שאר הפרשיות, אלא גם שיטה שמסרטנת את הדמוקרטיה והשיח הציבורי.

אבל אנחנו לא שם. הנורמות בפוליטיקה וברוב העיתונות עדיין לא עברו את התיקון והניקוי הנדרש, אף שראש הממשלה הקודם נכנס לכלא ורוב הטייקונים ששלטו בעיתונים פשטו את הרגל. כתב אישום בפרשת 2000, שכרגע נראה שרוב העיתונות והממסד מנסים למנוע את הגשתו, יכול להיות צעד חשוב בכיוון תיקון הנורמות האלה.

3. קק״ל

עודף של מיליארדי שקלים כתוצאה מבועת מחירי הנדל"ן יצר בשלוש השנים האחרונות דינמיקה חדשה ביחס של הממשלה והמערכת הפוליטית לקק"ל. מדי יום גדל מספר הפוליטיקאים והפקידים שאומרים בפה מלא כי מדובר בארגון מיותר שאפשר לסגור ולבצע את המשימות שלו בצורה זולה ויעילה הרבה יותר. מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד הסביר השבוע ב"גלובס" כי הכסף בקק"ל מחולק לא לפי קריטריונים ציבוריים שקופים, אלא לפי חיבורים פוליטיים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו. הסבר משכנע לשיחות המדהימות שניהל עם מוזסצילום: אוהד צויגנברג

יפה. אבל האם מדובר בסיפור של קק״ל או של רבע מהמגזר הציבורי הישראלי? האם מפעל הפיס והסוכנות היהודית שונים? האם קצצ״א היא משהו אחר? האם אלפי העובדים המיותרים בחברת חשמל, בתעשייה האוווירית וברוב המונופולים הממשלתיים מתנהלים אחרת? האם חוק הג׳ובים האחרון שדוחפים נתניהו ושות׳ לא מבקש להשחית עוד יותר את המגזר הציבורי? האם צמרת ההסתדרות ויושבי הראש של הוועדים במונופולים הגדולים הם לא תומכים ראשיים בשיטה הזאת?

המחאה החברתית, שבירת הטייקונים הגדולים וחשיפת משתפי הפעולה עמם, יצרו בשנים האחרונות לגיטימציה ועניין פוליטי בשבירת מיליציות המיסוי העצמאיות במגזר הפרטי - טיפול במונופולים ובקרטלים הגדולים שאינם בשליטה ישירה של הפוליטיקאים, אלא רק כפופים לרגולציה שלהם. אבל היחידות הכלכליות הכפופות ישירות לפוליטיקאים עדיין מוגנות ברובן.

אין צורך להתלהב מגילויי האומץ לכאורה של פקידי האוצר וגילויי הלב של פוליטיקאים בקשר לקק״ל - כמו גם מהאפשרות שמשרד האוצר ינער אותה קצת ויוציא ממנה השנה מיליארד או 2 מיליארד שקל. כל עוד לא יהיו פוליטיקאים מימין ומשמאל שידברו על השיטה של מיליציות המיסוי העצמאיות - כלומר יחידות שמשרתות את עצמן בחסות הפוליטיקאים שנהנים מהן - אין הבדל דרמטי אם המיליארדים האלה יישבו בקופה של קק״ל, של מפעל הפיס, של משרד הביטחון או של הרשויות המקומיות. עד שנכריז מלחמה על כל השחיתות החוקית והפלילית הזאת - מהלכים כאלה נגד קק״ל הם בעיקר מלחמת כנופיות על השאלה מי ייהנה מגזל הציבור ולא שינוי מהותי.

ציפי ליבני. אין ראיות לקיומה של עסקה עם מוזסצילום: מוטי מילרוד

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

ראש הממשלה בנימין נתניהו. "זה ש'הכל שפיט' זה חסם לעסקים, שלא קיים בשום מקום בעולם המערבי"

הבנקים מאותתים לנתניהו: "ניצנים של משיכת פקדונות, ולא רק בהיי-טק"

שמעון ריקלין, אראל סגל, ינון מגל, יעקב ברדוגו, מגי טביבי

לא היה דבר כזה: עם מאות מיליוני שקלים, הערוץ הזה מאיים לשנות את המפה הפוליטית בישראל