מראה מקום |

יוצאת מהמשבצת - ומסמנת יעדים חדשים

לאחר שנים שבהן תירגמה לשפת הסימנים עבור חירשים וכבדי שמיעה, החליטה אפרת נגר־יהודה לפתוח את עולמה ואת ביתה דווקא לשומעים. באמצעות הרצאות חינוכיות וסדנאות אפייה היא קושרת בין העולמות

גילי מלניצקי
גילי מלניצקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אפרת נגר־יהודה
אפרת נגר־יהודהצילום: אושר סטודיו לצילו
גילי מלניצקי
גילי מלניצקי

במקומות מסוימים, אפרת נגר־יהודה לא יכולה ללכת מבלי שיעצרו אותה. לרוב זה לא ילווה בצרחות היסטריות, אלא בתנועות ידיים נרגשות ונמרצות, דומות לאלה שעמן מופיעה נגר־יהודה כבר שנים בצד מסך הטלוויזיה כמתורגמנית לשפת הסימנים. היא נמצאת במהדורות חדשות, בתוכנית בידור, בערוץ הכנסת, באירועי התרמה ועל במות מופעים וטקסים.

"סדר היום שלי מגוון", מספרת נגר־יהודה, שמתרגמת לשפת הסימנים כבר 21 שנה. "אני יכולה למצוא את עצמי בבוקר בחקירה משטרתית, באמצע הלילה בחדר לידה או עומדת מתחת לחופה של זוג חירשים. להעביר ציניות, להעביר הומור — אלה דברים שדורשים תיווך אנושי וצריך לבטא אותם דרך הבעות הפנים והגוף וללמוד מתי למתן ומתי להקצין".

מאחורי החזות הטלוויזיונית עומדת עבודה יום־יומית מורכבת: נגר־יהודה עובדת בתיכון מקיף יהוד, המשלב בין תלמידים שומעים לחירשים, שם — בדומה לטלוויזיה — היא רואה עצמה בעיקר כצינור להעברת מידע. "אני לא מעירה אם שני תלמידים חירשים מדברים ביניהם, לא מביעה את דעתי אם המורה החסירה משהו או אם יש לי ביקורת כלפיה. לא מתערבת".

מנגד, כמתורגמנית בחדר לידה, נדרשת הרבה יותר מעורבות. "כשהאמא שבדרך אומרת שהיא רגישה לתרופה מסוימת, אני חייבת להיות עירנית ודרוכה. כשמתחלפת משמרת ואני שומעת שהאחיות מדברות ביניהן ומשמיטות פרט או לא מדייקות, אני צריכה לתפקד כאוזניים שומעות של המאושפזת החירשת, לדאוג ולהתערב".

נגר-יהודה בסדנה שהיא מעבירה

יש מקרים שבהם נגר־יהודה נדרשת לרמת מעורבות גבוהה, כמו מול רשויות ובתי עסק ובהליכים רפואיים. "יש סיטואציות מורכבות ומשתנות, אבל אני נזהרת שלא לקחת את הבמה, אף על פי שלפעמים אני ממש נמצאת עליה, למשל כשאני מתרגמת בהופעות. אני מתרגמת גם בבתי משפט, ובאחת הפעמים נאשם קילל את השופט ותירגמתי אותו, והשופט האשים אותי בביזיון בית המשפט".

לפני שלוש שנים יצאה נגר־יהודה לשנת חל"ת מההוראה וכמשלבת בתיכון מעורב לחירשים ושומעים, מתוך ניסיון להתרענן ולהימנע משחיקה. "כשיצאתי לחל"ת הייתי כבר אמא לחמש בנות, וגיליתי שיש בור כלכלי שנפער, אבל אתו התחזק הרעב שלי לעשות דברים שעוד לא עשיתי". באותה שנה היא החלה ללמוד קונדיטוריה וטכנולוגיות מזון, שיעורי קבלה ויהדות, ובשנת השבתון הבאה הרחיבה את התואר שלה בחינוך עם שנת לימודים נוספת במכון אדלר. למרות הכל, היא הבינה שמשפת הסימנים היא לא מצליחה להתרחק, וגם לא ממש רוצה. בנוסף, היא גילתה שבקרב האוכלוסיה השומעת, יש עניין רב לגבי העבודה שלה והאתגרים שהיא מציבה.

"אני אוהבת להיות בתהליך של למידה והתפתחות בלתי פוסקים, והרגשתי שאני יכולה לחבר בין כמה אהבות שלי. תמיד חייתי בין חיבורים מורכבים ואני בוחרת לשים את עצמי ואת המשפחה שלי במקומות כאלה", היא מעידה. "אני חיה בין העולם של הדתיים לעולם של החילונים, בין העולם של השומעים לחירשים, בין העולם של החומר לעולם של הרוח. אני מלמדת בבית ספר חילוני והבנות שלי לומדות בבית ספר דתי. אני לא שופטת ולא אוהבת הגדרות וביקורתיות. הבנות רואות בבית חברים מכל הסטטוסים. זה מעשיר אותי באופן אישי ואני חושבת שלאדם צריכה להיות זכות בחירה מתוך שפע והיכרות".

נגר-יהודה מתרגמת את יובל המבולבל לשפת הסימנים

הגילוי המעניין לא פחות היה שמהחיבורים האלה אפשר גם להרוויח כסף: סדנאות שמשלבות בין טכנולוגיות מזון וקונדיטוריה, דינמיקה קבוצתית, מוטיבים מעולם החינוך ושפת הסימנים. "התחילו לצוץ לי עוד ועוד רעיונות ולא כל כך ידעתי מה לעשות אתם", מעידה נגר־יהודה. "אספתי המלצות שקיבלתי מכל מיני פעילויות וסדנאות שהתחלתי להעביר לפי דרישה, אבל הרגשתי שאני תקועה במקום עם כל האהבות שלי. כשפניתי לייעוץ אצל גורמים שמסייעים לעסקים קטנים במועצה המקומית של חבל מודיעין, אמרו לי — תפתחי את הבית. פתאום אמרו לי שהחיים שלי מעניינים אנשים. בתפישה שלי אנשים נוסעים לתל אביב כדי לבלות, לא למושב — ובטח שלא לבית שלי. היה לי חוסר ביטחון במה שיש לי להציע וגם במקום הזה של לפתוח את הבית שלי לאנשים ולהיות חשופה ולחשוף את הבנות שלי לזה".

למרות החששות היא בנתה סדנאות שבחלקן הפעלות אפייה ככלי לבחון צורות התנהגות ותקשורת בין אנשים ובהמשכן הרצאה על תפקידה בעולם החירשים וכבדי השמיעה. הרעיון הוא לאפשר הצצה לאורחות חייה וחייהם מתוך פעילות ועשייה. "סדנה יכולה להיות רק הרצאה, שבה אני מספרת על החוויות, התובנות והאתגרים שלי בעבודה כמתורגמנית לשפת הסימנים, ונותנת הצצה לעולמם של החירשים. בנוסף, אני מציעה סדנאות חווייתיות יותר, שמשלבות בין אפייה לשפת הסימנים, שבהן המשתתפים יוצאים למשימות אפייה ומשימות קבוצתיות מבלי שיוכלו לתקשר במלים מדוברות, רק בעזרת סימנים. דרך הניסיון הזה אפשר ללמוד הרבה על סבלנות ועל האופן שבו אנשים מתקשרים.

תוצר מסדנת האפייה של אפרת נגר-יהודה

"בהתחלה לא היה לי נעים מעצמי וגם לא מקהילת החירשים. שאלתי את עצמי איך אני מעזה למשוך אלי את הפוקוס בזמן שהחירשים וכבדי השמיעה הם העניין. כשעניתי לעצמי, הבנתי שאני עושה שירות לקהילה ומנסה לייצר גשר אליהם. אני שוברת סטיגמות שקשורות לחירשים. למשל, אנשים חושבים ששפת הסימנים היא בינלאומית ובסדנאות מגלים שלכל מדינה שפה משלה. חושבים שיש המון חירשים־אילמים אף על פי שבארץ יש הרבה יותר חירשים־עיוורים, וחירשים אילמים כמעט אין".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

ניר קורצ'ק, סמנכ"ל שיווק בפלייטיקה

הסמנכ"ל, האח הדירקטור והסטארט־אפ: העסקה המוזרה של פלייטיקה

נוריאל רוביני

חשבתם שיהיה רע? רוביני חוזה נפילה של 40% במניות ומיתון נוראי

בית חולים רמב"ם

המחקר שחושף: אלה התחומים היוקרתיים ברפואה — ולמי יש סיכוי להתברג אליהם

ראשי המפלגות

לא רק הדר מוכתר: אילו ראשי מפלגות מסתירים את הדירות שבבעלותם?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

טל גרנות־גולדשטיין. העבודה היברידית, ושעות העבודה משתנות

זכותה של גרנות־גולדשטיין לסמס לעובדים ב-6:00. זכותם לא לענות

סרט ביתי

לאחת דירה ברעננה, השנייה שוכרת בראשל"צ: המשפחות שחוסכות - ואלה שבמינוס