מכונית שיתופית: יוזמה טובה, ביצוע בעייתי

לא פחות מ–60% משטח הרחובות בערים המודרניות מוקצה למכוניות שתופסות מקום בחניה ובנסיעה, ומפיקות זיהום ורעש. חברת הרכב השיתופי קאר טו גו, שבימים אלה הצטרף אליה מיזם המכוניות השיתופיות בבעלות עיריית תל אביב — אוטותל, מציגים עצמם כמודלים לצמצום בעלות על כלי רכב, מה שיתרום להפחתת גודש ופינוי נדל"ן של כולנו לשימושים אחרים ברחובות העיר. אלא שמדובר בשני מודלים שונים, שמשפיעים באופן אחר לגמרי על העיר, מראה הרחובות והמרחב הציבורי בכלל.

נתחיל במודל אוטותל: בינתיים יש בתל אביב 260 מכוניות, אפשר לנהוג בהן תמורת שקל וחצי לדקת נסיעה, שבסופה משאירים את המכונית בחניית כחול־לבן רגילה, או באחת ממאות חניות שמורות בסימון מיוחד למיזם ברחובות תל אביב.

זאת עסקת חלום: נסיעה פרטית, בלי לחפש חניה, וזולה ב–30% ממונית. אידיאלי כשרוצים לאסוף את הילד מהרכבת בלי לצאת מהחניה שתפסנו ברחוב למכונית שלנו, לקפוץ לקניות בסימטאות שוק לוינסקי בדרום העיר ששמור בהן מקום לאוטותל, להגיע למסעדה במרכז העיר כשחם מדי לאופניים והחניונים יקרים, לנסיעה משכונת פלורנטין לאוניברסיטה כשאין חשק לאוטובוס, או לסידור בקופת חולים באמצע היום, כשהמכונית המשפחתית יצאה לעבודה עם בן הזוג. בקיצור: אוטותל מיועד לנסיעות שגרתיות בעיר, שלפני כן עשינו באוטובוס, באופניים ובמוניות.

השירות אמנם אינו זול עד כדי כך שכולם יירדו מהאוטובוסים ויפסיקו לרכוב באופניים, אך גם אם רק 10% מהנסיעות באוטובוסים ורק 10% מהנסיעות באופניים יומרו לאוטותל, הוספנו לעיר הרבה מאוד נסיעות חדשות במכוניות, אמנם שיתופיות, אך מבחינת הגודש — אין הבדל. כשנסיעה במונית מומרת לשיתופית, לכאורה לא הפסדנו ולא הרווחנו — מכונית היא מכונית, אך דווקא יש הבדל, והוא לרעת אוטותל. בתום הנסיעה במונית, היא ממשיכה הלאה, ואילו המכונית השיתופית עוצרת ותופסת חניה.

כדי שבתום הנסיעה יהיה מקום להעמיד את המכונית ולעצור את המונה, המודל השיתופי של כלי רכב לנסיעות קצרות מחייב שמירת מקומות חניה במספר כפול ומשולש מגודל הצי. התוצאה היא זעם של תושבים על 520 מקומות החניה שהופקעו מהם והוקצו לאוטותל, והזעם הזה הוא רוח גבית לעירייה להתעלם מחניה לא חוקית. עוד ועוד שטח בתל אביב נכבש בכלי רכב החונים באופן לא חוקי מבלי לחשוש מקנס ופוגעים בהולכי רגל.

בעירייה אימצו את מודל אוטותל, כי כנראה הלכו שולל אחר המחשבה שהתושבים יוותרו על מכוניתם בגלל אוטותל וכך יפנו שטח בעיר. זאת טעות מביכה: אוטותל אינו תחליף למכונית שתופסת מקום ברחוב ושאותה חייבים כשנוסעים, למשל, לתערוכה במוזיאון ישראל בירושלים בשבת, לחתונה בחוף אכזיב, לשיעור קבוע במכללה מרוחקת או להביא רהיט מאיקאה.

אוטותל, שמחיר שעה אתו הוא 90 שקל, אינו מיועד לנסיעות מסוג זה, ומשפחה לא תוותר על המכונית. לכן אוטותל יהיה רק כלי הרכב השני שמחליף את האופניים, האוטובוס או המונית בתוך העיר, לא יפחית אף מכונית בבעלות, ורק יוסיף לגודש.

את הטעות שעשתה תל אביב באימוץ אוטותל אפשר לתקן בקלות באמצעות המודל השני של מכונית שיתופית — המודל של קאר טו גו, שהוא פתרון נגיש לאותן נסיעות שעבורן חייבים מכונית.

זה המודל של קאר טו גו: השכרת רכב לפי שעה וקילומטראז'. המכוניות שלה פזורות ברחובות, ולא בחניונים בפאתי העיר כמו בחברות להשכרת רכב. אם העירייה תסבסד את השירות של קאר טו גו והוא יהיה משתלם יותר, יהיו מי שישקלו לוותר על מכונית משלהם ויפנו מקום ברחוב.

הכי כדאי להמיר את אוטותל למודל קאר טו גו: להעביר את כל המכוניות לחניונים ציבוריים שפזורים בעיר ולסבסד את השירות. אם במקום לסבסד מכוניות שיתופיות לנסיעות קצרות בעיר, יסבסדו מכוניות שיתופיות החונות בחניונים לנסיעות מחוץ לעיר, כולם ירוויחו: נקבל פחות מכוניות בתוך העיר, וגם זעם התושבים על "גזל החניה" ישכך.

זכיינית אוטותל, שתקבל 150 מיליון שקל מעיריית תל אביב, היא גם החברה שבבעלותה קאר טו גו. אם ייעשה השינוי המתבקש, גם היא לא תפסיד.

בקצרה

מהות: מכוניות שיתופיות.

מיקום: תל אביב וסביבותיה.

בעיה: מכונית שיתופית מזהמת בכביש ותופסת חניה ברחוב כמו כל מכונית, ולכן מיותר לסבסד הקלות שיעודדו לנסוע בה בתוך העיר.

פתרון: מכונית שיתופית שתחנה בחניונים, בהסדר מתאים לנסיעות מחוץ לעיר, שיאפשר לתושבים לוותר על המכונית הפרטית.