עמיר פרץ ואבי גבאי שייכים לשבטים שונים

השייכות של פרץ וגבאי לאותו מוצא אתני מטעה. יש ביניהם מן המשותף במוצא, בעובדה ששניהם כיהנו כשר להגנת הסביבה, ושניהם הגיעו למפלגת העבודה בסיבוב הזה ממפלגה אחרת. בכל שאר הדברים, מדובר במועמדים שונים מאוד

סמי פרץ
סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עמיר פרץ )מימין( ואבי גבאי. אחד פוליטיקאי ותיק ומשופשף; השני צעיר, עדכני וחסר ניסיון פוליטי ממשי
עמיר פרץ (מימי) ואבי גבאי. אחד פוליטיקאי ותיק ומשופשף; השני צעיר, עדכני וחסר ניסיון פוליטי ממשיצילום: מוטי מילרוד
סמי פרץ
סמי פרץ

נהוג לומר על הבחירות לכנסת שמדובר בהצבעה שבטית - משמע, כל אחד מאתנו חש שייכות או הזדהות עם שבט כלשהו, ולכן בוחר בנציגו. בחברה הישראלית ובכנסת, ברוך השם, לא חסרים שבטים לפי מגוון העדות, הדתות, הזרמים ומצבי הרוח הישראליים המתחלפים. במובן זה, הבחירות לראשות מפלגת העבודה, שהביאו השבוע לקו הגמר את עמיר פרץ ואבי גבאי, קצת מבלבלות. חמישה מועמדים התמודדו על ראשות המפלגה, והיו מי שהכותרת שלהם לתוצאות היתה: שלושת המועמדים האשכנזים הפסידו, ושני המועמדים המזרחים עלו לסיבוב הבא.

נהוג להתייחס לגרעין הקשה של מצביעי העבודה כאל "שבט לבן", ולכן הבחירה בפרץ ובגבאי משקפת מן הסתם תפנית כלשהי. או שהשבט הלבן בעבודה מתמעט, או שהמועמדים שעלו לסיבוב הבא הצליחו להביא קהלים חדשים למתפקדי העבודה, או שהשבט הלבן חושב שמועמדיו הטבעיים לא יביאו את מפלגת העבודה רחוק. לא נפסול את האפשרות שעניין השבטים מאבד רלוונטיות ושני המועמדים שנתפשים הכי מתאימים עלו לסיבוב הבא. אבל אם נניח לרגע שהעניין השבטי קיים, זה אומר שכרגע יש בעיה, כי שני מועמדים של אותו שבט עומדים לבחירה. מה עושים?

אפשר כמובן להטיל מטבע, אבל זאת תהיה טעות. השבטיות האתנית כאן נראית חלשה ממאפייני זהות אחרים שיכולים לשחק תפקיד. השייכות של פרץ וגבאי לאותו מוצא אתני מטעה. יש ביניהם מן המשותף במוצא, בעובדה ששניהם כיהנו כשר להגנת הסביבה, ושניהם הגיעו למפלגת העבודה בסיבוב הזה ממפלגה אחרת. בכל שאר הדברים, מדובר במועמדים שונים מאוד. פרץ יליד מרוקו, גבאי יליד הארץ. פער הגילים ביניהם הוא 15 שנה. זה פער גדול מספיק כדי לגרום לכך שכל אחד מהם יהיה שייך לשבטים נוספים ושונים זה מזה.

צילום: אליהו הרשקוביץ

פרץ שייך לשבט של הפוליטיקאים הוותיקים של מפלגת העבודה, שצמח בשלטון המקומי הפריפריאלי (ראש העיר שדרות) והיה יו"ר ההסתדרות. הוא שירת כקצין חימוש ונפצע בשירותו הצבאי. אנשי האגף הסוציאליסטי במפלגת העבודה חשים אתו בנוח, כנ"ל אנשי מחנה השלום שחותרים להסדר מדיני. עברו ההסתדרותי הרחיק ממפלגת העבודה מצביעים מקרב המגזר העסקי, שבעבר היו הכי מזוהים אתה. הוא חטף מכה קשה בעקבות מלחמת לבנון השנייה שבה שימש שר הביטחון, אך קיבל נקודות רבות בזכות התעקשותו על פיתוח מערכת כיפת ברזל. הוא נתפש כחברתי בזכות תמיכתו במהלכים כמו העלאת שכר המינימום, אך ברגע האמת העדיף את משרד הביטחון על פני משרדים חברתיים.

גבאי מגיע ממקומות אחרים. יש לו עבר צבאי כקצין ביחידה 8200, הוא היה כלכלן באגף התקציבים באוצר, התגלגל משם לקבוצת בזק ועבד לצדו של המנכ"ל עמי אראל, והגיע עד לתפקיד מנכ"ל בזק. גבאי שייך לדור, או שמא לקבוצה מצומצמת, שנהנתה והתעשרה מאוד מהפרטת החברות הממשלתיות. היא מיצבה אותו כמצליחן, ואיפשרה לו לרכוש בית נאה בצפון תל אביב. גבאי מקובל מאוד על הקהילה העסקית, שהתרחקה ממפלגת העבודה בתקופת פרץ ושלי יחימוביץ'. הוא איש השוק החופשי (הגם שבזק לא בדיוק מייצגת שוק חופשי, אלא בעיקר מונופול תקשורת עם עבר ממשלתי). התנגדותו למתווה הגז משקפת את הבנתו בעוצמתם של מונופולים גדולים. הוא חבר למשה כחלון בהקמת מפלגת כולנו, והספיק לכהן כשר להגנת הסביבה במשך שנה, עד שפרש מהממשלה במחאה על פיטוריו של שר הביטחון משה יעלון והחלפתו באביגדור ליברמן. מבחינה מדינית־ביטחונית הוא הרגיש נוח בממשלת נתניהו האולטרה־ימנית, ופרישתו משם נגעה לתרבות פוליטית יותר מאשר לעמדות מדיניות.

יש לנו כאן מאבק בין שני מודלים: הראשון, פוליטיקאי ותיק ומשופשף בכנסת, בשלטון המקומי ובממשלה, שמאל מדיני וכלכלי, איש שכבר נפל וקם, עזב מפלגה וחזר אליה, שהפיח פעם תקווה גדולה לשילוב חדשני של איש שלום מזרחי וסוציאל־דמוקרטי - הבטחה שלא קוימה עדיין. ניסיונו הוא יתרון וחיסרון גם יחד. זה ודאי טוב לשיקול הדעת והבנת המורכבות בניהול מדינה במצבי שלום ומלחמה, אבל זה גם מעורר חשש מאכזבה חוזרת של מי שאין לו מה לחדש.

השני, פוליטיקאי צעיר, עדכני, חסר ניסיון פוליטי ממשי אך בעל ניסיון ניהולי ועסקי, מכיר את המערכת הממשלתית־פקידותית, מקובל על הקהילה העסקית ועשוי למשוך דור צעיר של מצביעים שמחפש סיפור חדש ושונה. קהל שחלקו מצביע בדיוק מהסיבות האלה ליאיר לפיד - כי הוא לא פוליטיקאי ותיק מדי, כי הוא צעיר ונתפש כמצליחן, כי הוא לא גדל בעסקנות פוליטית, כי הוא מכיר את השפה והחיים הדיגיטליים, וכי הוא לא ימני מדי או שמאלני מדי. גבאי נכנס לפוליטיקה עם ניסיון עסקי וניהולי מוכח - מה שלא היה ללפיד כלל. זה עדיין לא מקנה לו הבנה מעמיקה בניהול ענייני המדינה. שם הוא טירון.

וזה מעורר את השאלה אם גבאי יכול להחזיר מצביעי לפיד וכחלון הביתה יותר מאשר פרץ. ייתכן שכן, אבל זה לא יספיק כדי לתת פייט לליכוד ולנתניהו. כדי שהוא ייהפך לאלטרנטיבה שלטונית ממשית, הוא יזדקק לתמיכה גורפת של מפלגתו, וזה תלוי כמובן ביכולתו להנהיג ולהוביל את המפלגה שכה מצטיינת בעריפת ראשים בזה אחר זה.

אבי גבאיצילום: אוליבייה פיטוסי

יש כלפיו חשדנות במפלגה, שחלקים מתוכה מתקשים להבין איך איש כמעט אלמוני מאיים לכבוש אותה, תוך שהוא משאיר מאחור כמה מוותיקיה. אבל יש גם מי שנותן לו את הקרדיט על כך שבחר להצטרף למפלגה בדעיכה ולבנות אותה מחדש, במקום להקים עוד מסגרת פוליטית או מפלגת אווירה.

פרץ וגבאי קרובים מאוד לפי הסקרים שפורסמו השבוע. השאלה היא אם אצל פרץ התוצאות הן התקרה, ואילו אצל גבאי, המתמודד החדש, התוצאות הן הרצפה - וממנה אפשר בעיקר לעלות.

נ.ב

בשורה התחתונה, זו בחירה בין פרץ שכולם מכירים, לטוב ולרע, וקשה לצפות ממנו למשהו שונה ממה שהכרנו, לבין מועמד חדש ומסקרן שאין לדעת אם יצליח. מצביעי העבודה שבעי אכזבות ממועמדים חדשים ומבטיחים שאינם מקיימים. פרץ לא יביא את המפלגה רחוק. גבאי הוא עדיין תעלומה. יצחק הרצוג דיבר במהלך הקמפיין על מועמדי אווירה, ורמז כנראה לגבאי ולאראל מרגלית. הוא לא התכוון להחמיא, אבל לא בטוח שזה רע שגבאי נתפש כמועמד אווירה, כי אווירה שווה כמה מנדטים טובים. ע"ע לפיד וכחלון, שנחשבים למועמדי אווירה שגוזלים ממפלגת העבודה מנדטים רבים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

קוסטה ריקה

"החופים פסיכיים, במחיר של מיליון וחצי קונים וילה קו שני לחוף - אבל אז המכות התחילו להגיע"

יוגה

"זה התחיל מכל מיני תל אביבים שחיפשו מפלט מהעיר, עכשיו יש כאן צונאמי״

רעות עייני ילדים מחוננים

"בקיץ היה לי כאן טירוף": כמה עולה לייצר ילד מחונן?

טיבינגן גרמניה

ברוכים הבאים לעיר שבה המהירות המקסימלית היא 7 קמ"ש

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

עבודה ניידת חוף הים

"אני לא קובעת פגישות בזמן השקיעה, גם אם זה אומר להפסיד עשרות אלפי שקלים בחודש"

קהילת גן החיים, בקעת יבנאל. עבודת כפיים וחלוציות

"מחבקי העצים" קנו כאן אדמות ב-30 אלף שקל לדונם. היום הן שוות הון