הישראלים הבכירים בוול סטריט חושפים: מה נדרש כדי לשרוד במקום הקפיטליסטי בעולם

מאות ישראלים הציפו את וול סטריט במשך שנים, בתקווה להתעשר שם - מהר והרבה ■ אבל רובם נאלצו לחזור הביתה, אחרי שלא הצליחו להתמודד עם המקום הקפיטליסטי בעולם ■ אלה שבכל זאת הצליחו להתברג חושפים מה נדרש היה כדי לשרוד

חיים הנדוורקר - פרשנות
חיים הנדוורקר
ניו יורק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל ליאני, תומר פרי, מיכל כ"ץ וששון דרוויש
מימין: טל ליאני, תומר פרי, מיכל כ"ץ וששון דרווישצילום: נתן דביר
חיים הנדוורקר - פרשנות
חיים הנדוורקר
ניו יורק

במשך הרבה מאוד שנים הוא נחשב ל"בית המקדש" של בוגרי תואר ראשון בכלכלה, מימון ובמינהל עסקים, המקום שבו אפשר להתעשר בגדול ומהר: וול סטריט, מרכז התעשייה הפיננסית של ארה"ב. מאות ישראלים הגיעו לניו יורק בתקווה להתברג גבוה ולפרוץ, ובשנות ה–90 אפילו נראה שהם עומדים להציף את המקום. אבל רבים מהם התאכזבו לגלות שהכסף שם לא זרוק על המדרכות, וחלקם הגדול מצאו עצמם תוך כמה שנים בחוץ, בדרך כלל לא מרצונם.

כיום יש בוול סטריט עשרות ישראלים בתפקידי ביניים או בראשית דרכם, חלקם העדיפו שלא להתראיין בגלל המגבלות שמטילה וול סטריט על עובדיה מאז המשבר הפיננסי של 2008 או משום שחשבו שעדיף לשמור על אנונימיות, אבל כמה מהם הסכימו לשתף אותנו בחלום הגדול של הישראלים המגיעים לוול סטריט, בסיבות לאכזבה ובדרכים שבהן אפשר בכל זאת לשרוד שם.

מיכאל (מיקי) רונן הוא שותף בבנק ההשקעות גולדמן סאקס, מנהל את פעילות החברה בתחום הטכנולוגיה, מדיה וטלקום (TMT) בניו יורק. בנוסף לניהול המשרד בניו יורק, רונן אחראי על תחום המיזוגים והרכישות ( M&A— Mergers and Acquisitions) בקבוצת ה-TMT ברחבי העולם. "אני נמצא במרכז העניינים", הוא אומר, "כל החלטה קריטית ואם אתה נכשל - הכישלון מהדהד".

רונן, 44, הגיע לארה"ב ב-1996 אחרי לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב. הוא למד מינהל עסקים עם התמחות במימון ב-NYU Stern וב-1998 הצטרף לקבוצת הטלקום והמדיה של גולדמן סאקס - תחום חם באותן שנים, ימי בועת האינטרנט הראשונה. הוא מילא כמה תפקידים בגולדמן סאקס והחל להתמחות במיזוגים ורכישות בינלאומיות בתחומי הטכנולוגיה, מדיה וטלקום.

קבוצת הטכנולוגיה של גולדמן סאקס מחזיקה בנתח שוק מוביל ב-20 השנים האחרונות, כולל הנפקות של מיקרוסופט, פייסבוק וטסלה. כמנהל הקבוצה בניו יורק אחראי רונן על חברות ענקיות בתחום, כולל אפל, סופטבנק, דויטשה טלקום, טסלה ואחרות. את רוב השנה הוא מבלה במטוסים, בנסיעות תכופות לחוף המערבי של ארה"ב, לאירופה ולאסיה.

דווקא לפני שנהפך לשותף בגולדמן סאקס, חשב רונן שהגיע לסוף דרכו, עד לרגע שקיבל טלפון מהמנכ"ל לויד בלנקפיין, שהודיע לו שהוא ימונה לשותף. "בוול סטריט אין אתוס של קריירה ממושכת", הוא אומר, "זאת מכונה ששואבת את התלמידים הכי טובים ודוחפת למעלה והחוצה. זה קפיטליזם טהור. אם אתה לא מרוכז מספיק - אתה עף. אבל אחרי עבודה בוול סטריט בהחלט אפשר למצוא קריירות מדהימות. אני בהחלט מבין מדוע רק מעט ישראלים נשארו בוול סטריט: זו עבודה קשה מאוד, עם סגנון חיים תובעני ואינטנסיבי.

"פעם בשבועיים אני בנסיעות מחוץ לארה"ב. אני טס מניו יורק לברזיל, פריז, טוקיו, תל אביב, ברלין. אני מקבל מדי יום 500–600 מיילים. כאשר אתה עובד זוטר בוול סטריט ואתה מבין את המספרים ועובד קשה - אתה תסתדר. כאשר אתה מתקדם לתפקידים בכירים אתה צריך כישורים אחרים, כמו הבנה אסטרטגית ויכולת ניהול משא ומתן. חששתי שלא אצליח כי אני ישראלי, אני לא מחובר למועדונים הפרטיים היוקרתיים וההבנה שלי בפוטבול מוגבלת. אבל למדתי להיות אמריקאי כשצריך".

את הצלחתו בוול סטריט מייחס רונן לערכים הבסיסיים שספג בתחנות חייו: יושרה, עבודה קשה, התמדה. "טוויית עסקות בינלאומיות דורשת שילוב של יכולות שונות: יכולות אנליטיות מצד אחד, ומצד שני יכולת להבין, 'לקרוא' ולהשפיע על אנשים שונים מתרבויות שונות. מה שנראה כחיסרון בתחילת הקריירה - הזרות - נהפך לתכונה מבדילה: היכולת להבין לעומק אנשים מתרבויות שונות ולגשר ולחבר ביניהם".

מיקי רונןצילום: חיים הנדוורקר

רונן מעיד על עצמו שהוא אוהב את ישראל, אבל "מבחינת העבודה שבה אני מתמחה זה לא האתגר בשבילי. לא רציתי להצליח בוול סטריט בגלל העובדה שאני ישראלי, רציתי להיות כמו כולם. העסקות בישראל הרבה יותר קטנות". עם זאת, הוא שומר על קשר עם המשרד הישראלי של גולדמן סאקס, והיה מעורב בכמה עסקות "ישראליות" בשנים האחרונות. הוא מכר את חברת הפרסום באינטרנט הישראלית קוויגו ל-AOL, את חברת ההיי-טק ECI לאיש העסקים שאול שני, את GVT ברזיל שהיתה בבעלות שני לוויונדי הצרפתית (ומאז עוד פעם לטלפוניקה) וכרגע עסוק בכמה פרויקטים שבהן חברות ישראליות מעורבות במיזוג או רכישה בינלאומית.

אריכות ימים? לא בוול סטריט

שנות ה-90 היו תור הזהב של בנקאי ההשקעות הישראלים בוול סטריט. עשרות ישראלים התחילו לעבוד כבנקאי השקעות, אנליסטים, ברוקרים ועוד בוול סטריט. להארווי קרוגר, מבכירי ליהמן ברדרס, היה תפקיד חשוב בכך: הוא לא רק פתח את הדלת להנפקות של חברות ישראליות בוול סטריט, אלא הביא בנקאי השקעות ישראלים לעבוד אצלו. בתי ההשקעות האמריקאיים ביקשו לקלוט עובדים ישראלים במחלקות בנקאות ההשקעות כדי לאתר את החברות הישראליות המעניינות והמבטיחות, ובהמשך להתגבר על מכשולים תרבותיים.

לששון דרוויש, מנג'ינג דיירקטור (Managing Director) בכיר בקבוצת בנקאות ההשקעות הטכנולוגיות של הבנק הקנדי RBC , האחראי על תחום הטכנולוגיות המשולבות, יש פרספקטיבה רחבה בנושא. דרוויש אומר כי לאחר שבועת הנאסד"ק התפוצצה חלה ירידה במספר החברות הישראליות המונפקות, ולכן גם נעלם הצורך לחבר בין בתי ההשקעות והחברות הישראליות. הבנקאים הישראלים שעלו לגדולה בוול סטריט התחילו לשנות כיוון, אחרים פוטרו ואחרים החליטו לחזור לארץ.

המצב החמיר, אומר דרוויש, אחרי המשבר הפיננסי של 2008, כאשר אלפים פוטרו מוול סטריט. בתי השקעות קטנים שהתמחו בחברות קטנות התמזגו ונבלעו בבתי השקעות גדולים יותר, בתי השקעות גדולים רכשו זה את זה, וכיום העסקות הקטנות מישראל הרבה פחות מעניינות. חברות ישראליות, אומר דרוויש, נמכרות לחברות האמריקאיות ובדרך כלל לא מנפיקות. בנוסף, בתי השקעות למדו שאם הם רוצים לעבוד עם חברה ישראלית, אפשר לעשות את זה גם בלי בנקאי השקעות שמדבר עברית. כתוצאה מכך, בנקאי ההשקעות הישראלים פוטרו או החליטו לעזוב. החזרה לישראל נראתה לרבים מהם אפשרות טובה למדי, ובארץ הם נקלטו בתפקידים ביצועיים בשוק הפיננסי ובעולם התאגידים.

במקביל לעזיבה של הבנקאים הישראלים הוותיקים, לא נוצר דור צעיר של בנקאי השקעות ישראלים, משום שוול סטריט הצטמצמה והיא מגייסת כיום פחות עובדים. בתי ההשקעות של וול סטריט משקיעים כיום הרבה יותר בסין, בהודו ובאמריקה הלטינית. דרוויש אומר כי הדלת שהיתה פעם פתוחה לישראלים בוול סטריט שרוצים להתמחות בישראל - די נסגרה.

"אריכות ימים היא לא בדיוק חלק מהמשוואה של וול סטריט", אומר דרוויש. "יש בוול סטריט הרבה פוליטיקה, אתה צריך לעשות כסף והרבה, אם יש משבר - מפטרים אלפים בשנייה".

עם השנים החלו צעירים רבים לפנות לתעשיות אלטרנטיביות בתחום הפיננסים, כמו קרנות גידור, קרנות הון סיכון ופרייווט אקוויטי, לצד תעשיית ההיי־טק שהחלה לפרוח. "הרבה צעירים מעדיפים ללכת לכיוונים האלה", אומר דרוויש. "התחושה היא שאפשר להתעשר מהר יותר בסטארט־אפ. כיום להיות אנליסט או בנקאי זה קצת אולד פאשן, בעוד שהסטארט־אפים הם מסגרות עם כושר המצאה גבוה, דינמיים וגם צעירים ברוחם".

אמיר זיו, פרופסור למינהל עסקים באוניברסיטת קולומביה, אומר כי הסטודנטים כבר לא מוצאים את וול סטריט אטרקטיבית כל כך. "אם בעבר יכולת להגיע מהר יחסית למשכורות אסטרונומיות בוול סטריט, כיום זה הרבה יותר קשה", הוא מסביר. "הימים שבהם אמרת לעצמך 'אני הולך לעבוד קשה חמש שנים ואז יוצא לפנסיה' חלפו. כיום הצעירים רוצים למצוא עבודה בסטארט־אפים".

על פי נתונים שסיפקה רג'ינה רזניק, הדיקנית להשמה ולניהול קריירה בתוכנית מינהל העסקים בקולומביה, ב–1996–2006 שיעור בוגרי מינהל עסקים שהלך לעבוד בשירותים פיננסיים היה כ–55%, ואילו רק כ–19% מהם הלכו לעבוד בייעוץ לחברות. ב–2016 נרשמה ירידה ניכרת במספר הבוגרים שבחרו בעבודה בשירותים פיננסיים — 37% בלבד, ואילו שיעור הבוגרים שפנו לעבודה בייעוץ צמח ל–34%.

הבורסה בוול סטריטצילום: Richard Drew/אי־פי

מסלול מכשולים בשדה מוקשים

בכיר באחד מבתי ההשקעות בוול סטריט מאיר נקודת נוספת שמקשה על הישראלים. "ככל שאתה עולה בסולם הדרגות - אתה גם יותר פגיע", הוא מסביר. "עם השנים אתה נהפך להיות לעובד יקר ואתה צריך להצדיק את הכסף שמשלמים לך. אם אתה כושל בדרך - אתה בחוץ. "רק מעטים מגיעים כאן לפסגת הפירמידה. רוב הישראלים שמתחילים בוול סטריט חוזרים ארצה או עוברים לתעשיות אחרות, כי זה מקום שקשה מאוד לשרוד בו. בהתחלה אתה עוסק בעניינים טכניים, אבל זה החלק הפשוט. ככל שאתה מתקדם, אתה נכנס לתוך עולם העסקים וצריך להתאים את עצמך תרבותית ולהיות איש עסקים ומנהיג. יש כאן הרבה אנשים חכמים ומלאי מוטיבציה, אבל לא כולם הם מנהיגים שיודעים גם לעשות ביזנס ולתמרן בין תרבויות ופוליטיקה. זה בעצם מסלול מכשולים בשדה מוקשים. צריך להיות מוכשר וחכם אבל גם בר מזל. זה נכון לא רק לישראלים, אלא באופן כללי לגבי וול סטריט. מה שעזר לי להצליח הוא שהתחלתי עם חברה מאוד מצליחה בעיתוי מאוד טוב, ולפעמים עיתוי יותר טוב משכל".

"הרבה ישראלים חזרו הביתה", אומר תומר פרי, מנג'ינג דיירקטור בחטיבת בנקאות ההשקעות של בית ההשקעות לזארד, שעובד בוול סטריט מ–2002. "חלק חזרו מבחירה, אחרים מחוסר ברירה, סיבות משפחתיות או הזדמנויות בארץ. החדשות הטובות הן שכאשר אתה חוזר לארץ עם ניסיון של עבודה בחו"ל אתה עשוי להשיג עבודה טובה בארץ כי יש לך אנגלית טובה ואתה מכיר את צורת החשיבה האמריקאית. בסופו של דבר הרבה חוזרים ארצה עם ידע וניסיון שתורמים לכלכלה בישראל.

"בוול סטריט עובדים שעות ארוכות. זו עבודה קשה ובלתי צפויה שמתנהלת לפעמים מסביב לשעון. אתה עובד ימים ולילות, יש המון נסיעות, אין שעות עבודה גמישות. זו עבודה שלא מתאימה לכל אחד. זה גם לא כל כך מתאים לאופיו של דור המילניאלס (בני ה–20–35), שרוצה גמישות בעבודה. אם עד לפני כמה שנים עבדו הצעירים שבעה ימים בשבוע, עתה הם מקבלים יום חופשי. הרעיון הוא שהם לא יעבדו בצורה מטורפת. זו תופעה חדשה לגמרי".

טל ליאני, 48, הוא האנליסט הישראלי הבכיר ביותר בוול סטריט, ואחראי על שני תחומים במריל לינץ': אבטחת סייבר ותשתיות ענן בתחום החומרה. מאז 2003 הוא מופיע בקביעות בדירוג של כתב העת המקצועי "Institutional Investor", המדרג אנליסטים בוול סטריט, ונע בין המקום הראשון למקום השלישי. "כשהתחלתי הייתי קשור יותר לישראל", אומר ליאני. "סיקרתי את תחום ציוד התקשורת, ובישראל היו הרבה חברות בתחום. אני כבר לא מסקר את ישראל אבל נסחב לתוך השוק הישראלי דרך הנושא של אבטחת סייבר, שהוא תחום נהדר".

ליאני מזהה כמה סיבות לירידה בכמות הישראלים בוול סטריט: "רווחיות התחום יורדת משנה לשנה", הוא אומר. "אף על פי שהשוק עלה בכ–13% ב–2016, הכנסות הבנקים להשקעות ירדו ביותר מ–10% בשל שינויים מבניים ברווחיות. עמלות המסחר יורדות בשל המעבר למסחר אלקטרוני, והרווחיות של בנקאות השקעות יורדת בשל תחרות עזה. במצב כזה מגייסים פחות. בנוסף, קשה יותר להשיג ויזות עבודה לארה"ב מאז 2008, במיוחד בבנקים שקיבלו עזרה ממשלתית. ולבסוף, 'חבר מביא חבר' הוא תהליך שורשי בקבלת עובדים, מה שנקרא באנגלית נטוורקינג. כתוצאה מכך, הירידה בכמות הישראלים בוול סטריט מביאה אינהרנטית לירידה נוספת בכמות הישראלים.

משרדי וול סטריטצילום: Dreamstime

"צעירים מעדיפים היום לעבוד בחברות צמיחה כמו גוגל, פייסבוק וכדומה. רמות השכר דומות לאלה שבבנקים להשקעות, סביבת העבודה לחוצה פחות, אפקט 'השיק' גבוה יותר וזה הופך את התחומים האלה למבוקשים יותר. יש גם אפשרות לאקזיט והחלום נראה ורוד יותר. יש גם אלטרנטיבות פיננסיות כמו קרנות הון סיכון וקרנות פרייווט אקוויטי, שבהם יש שילוב של רמות שכר גבוהות יותר ואפשרות של אקזיטים".

מיכל כץ, מנהלת מחלקת הטכנולוגיה בחטיבת בנקאות ההשקעות ב-RBC, משוכנעת שלא נכון לומר שכיום כבר לא צריך בוול סטריט בנקאים ישראלים. "חברות ישראליות עדיין מעריכות בנקים שמשקיעים בארץ ומעורבים בפעילות בארץ. מנהלים של חברות ישראליות אוהבים לעבוד עם בנקאים ישראלים, כי הקשר התרבותי מסייע", היא אומרת.

כץ, במקור מחיפה, הגיעה לארה"ב כשהיתה בת 14. הוריה החליטו לנסות חיים בחו"ל במשך שנה, והשנה נהפכה ל-30. כץ למדה משפטים באוניברסיטת ניו יורק, ולאחר מכן עבדה בפירמת עורכי הדין סקאדן ארפס, שם באה במגע עם חברות ישראליות שפעלו בארה"ב, ובכלל זה חברות שהתכוונו לבצע הנפקות. באמצעות העבודה הזאת היא יצרה קשרים עם קבוצת הטכנולוגיה של ליהמן ברדרס, שבה נוצרה קבוצה של בנקאי השקעות ישראלים תחת חסותו של הארווי קרוגר. כאשר ליהמן ברדרס קרסה וברקליס רכשה את השאריות, עברה כץ לקבוצת הטכנולוגיה של הבנק הבריטי. ארבע שנים לאחר מכן היא עברה ל-RBC. "אני נמצאת במרכז האבולוציה בעולם הטכנולוגיה המשפיע כל כך על חיי כולנו. אני בעצם במקום ישיבה קדמי ליד ההגה וצופה באחת התופעות המרתקות שעוברות עלינו", היא אומרת.

גם רונן מאמין שוול סטריט פתוחה כיום יותר מתמיד לזרים שמעוניינים בקריירה בינלאומית בתחום המימון. "שמונה שנים אחרי המשבר הכלכלי האחרון, וול סטריט עברה שינויים מבניים ורגולטורים רבים, אבל נשארה מרכז לפעילות ענפה שמושכת צעירים רבים מכל העולם", הוא אומר. "למרות הקשיים כאן, מעטים התחומים בעולם שבהם צעירים יכולים להיכנס לעבוד ומיד להיות מעורבים בעסקות ענק שמשנות תעשיות שלמות. ישראלים שמעוניינים בתחום מתחרים בצעירים מוכשרים מארה"ב, הודו וסין. למרות זאת, התכונות הבסיסיות הנדרשות להצלחה נשארו כמו שהיו פעם: חריצות, חריפות מחשבה, הגינות, גמישות מחשבה והתמדה. בנוסף לתכונות אלה, חשובה היכולת להבין לא רק מספרים וגיליונות אלקטרוניים אלא גם את האנשים שעומדים מאחוריהם".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

יש ענפים שבהם עליית השכר מחווירה בהשוואה לביקוש

לזה אתם קוראים העלאת שכר? המעסיקים שימשיכו לרעוב לעובדים

יהונתן כהן, בעל השליטה בחברת האשראי החוץ־בנקאי גיבוי אחזקות

פי 150 צ'קים חוזרים: הנורות האדומות שלא נדלקו בגיבוי, ואיך איבד יהונתן כהן את רוב ההשקעה

נעה ברויאר. "שתיתי יין עם חברות, וחברה אחת הציעה לי להתמחות בלחם. כעבור חודשיים מצאתי עבודה במאפייה"

"אני חיה קצת כמו אזרח ותיק. ויתרתי על חופשות וכסף, אבל אני שמחה יותר"

פרייבט אקוויטי

התעשייה שמוצצת את לשד הכלכלה האמריקאית גדלה ללא מעצורים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

עובדי בניין מסייעים בהכוונת התנועה במנהטן, ניו יורק, בתחילת החודש

האם הראלי בשווקים מסמן את התחתית — או שהגרוע מכל עוד לפנינו?

מבט משטח המריבה אל הים. כל דונם שווה מיליונים, ומחירי הבתים בסביבה מגיעים לעשרות מיליוני שקלים

"פתאום הבנו שיש בעיות עם הקיבוץ": השקיעו 30 מיליון שקל בשכונה חדשה ליד שפיים, אבל אז הכל השתבש