"כל חיי נכשלתי, עד שבגיל 40 אובחנתי עם הפרעת קשב וריכוז"

1976 חלומות ילדות וליקויי למידה

"מאז שאני זוכרת את עצמי חלמתי להיות מורה. רציתי ללמד ולעשות שינוי במערכת. אבל בגיל 12 אובחנתי עם לקויות למידה: דיסלקציה, דיסגרפיה ודיסקלקוליה (לקות למידה ספציפית במתמטיקה), והתקשיתי מאוד בלימודים. בדיעבד התברר שסבלתי כבר אז גם מהפרעת קשב וריכוז קשה שלא אובחנה. אולצתי להעתיק ספרי לימוד כדי לשפר את הכתיבה, ונאמר לי יותר מפעם אחת שלעולם לא אוכל לכתוב ולקרוא כמו כולם. בסופו של דבר סיימתי בית ספר עם שתי בגרויות בלבד ועם ביטחון עצמי ברצפה".

1984–1996 שגיאות כתיב, עלבון צורב וויתור על החלום

"אחרי שהשתחררתי מהצבא החלטתי לחזור לתשוקה שלי ונרשמתי ללימודי הוראה בסמינר הקיבוצים. לא היתה לי תעודת בגרות, ולכן נדרשתי לעשות מכינה אקדמית. אבל פעם אחר פעם נכשלתי, ורק לאחר ארבע שנים השלמתי את לימודי המכינה. הלימודים בסמינר היו עלבון מתמשך. התחלתי בלימודים לגיל הרך, אבל בגלל שגיאות כתיב מרובות, שנבעו מהלקות שלי, העבירו אותי למסלול ללימודי גננות, ובסופו של דבר, בגלל כישלונות במתמטיקה ובלשון, לא קיבלתי תעודת הוראה. החלטתי לוותר על החלום, והתחלתי לעבוד כמפיקה ויחצנית אצל אילן שיינפלד".

1996–2004 טלפון מבית הספר ואבחון גורלי

"העבודה ביחסי ציבור והפקת אירועים התאימה לי. הקצב, המגוון, החופש היחסי. הרגשתי נוח. הצלחתי להשתלב בעבודה במשך 15 שנה עד שהמשרד נסגר והתקבלתי לעבוד כמנהלת שלוחת המתנ"ס בצורן, היישוב שבו אני גרה. החיים עלו על מסלול מוגדר עד שיום אחד, כשאני כבר בת 40, אני מקבלת טלפון מבית ספר ונאמר לי שבני בן ה–11, שהיה עד אז ילד קונדסון, 'מחזיק את הכיתה ואת המורה כבני ערובה'. רצתי לכיתה כדי 'לשחרר את בני הערובה', ובעקבות האירוע דחפו אותנו ללכת ולבדוק אם לילד יש הפרעות קשב".

2005–2010 טיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי והצלחה ראשונה

"בסיום האבחון המאבחנת אמרה לנו שהילד סובל מהפרעת קשב וריכוז ושמדובר בתופעה גנטית. החלטתי להיבדק גם, כי ההתנהגויות של הילד היו כמעט זהות לשלי, ואובחנתי עם הפרעת קשב וריכוז קשה. מאותו רגע חיי החלו להשתנות. התחלתי טיפול פסיכולוגי כדי להבין כמה מההתנהגויות שלי קשורות בהפרעה, למשל בעיות שהיו לי בזוגיות והביאו להתפרקותה. בשלב מאוחר יותר, בסיוע טיפול תרופתי, הצלחתי להשלים תואר ראשון מהאוניברסיטה הפתוחה ומכללת בית ברל. היה לי חשוב להעביר מסר לילדי שאפשר ללמוד בכל גיל. לעולם אזכור את הציון הראשון בתואר. קיבלתי 98 בתקשורת המונים, ואין מספיק מלים כדי לתאר את ההתרגשות שאחזה בי. עד אז היו לי רק כישלונות".

2010–2012 תואר שני, חוויה מטלטלת ושינוי כיוון

"בשלב מסוים אני עוזבת את המתנ"ס, עוברת לנהל עמותת הורים ברעננה ומחליטה להמשיך לתואר שני בקרימינולוגיה. באחת הסדנאות אני עוברת אירוע מכונן. במהלך דינמיקה קבוצתית, אני מוצפת רגשות ולא מצליחה לשלוט בהם, אני מגיבה באגרסיביות להערה של המנחה, ותגובת הקבוצה קשה ומטלטלת. אחרי מחשבה, אני מחליטה לשתף אותם בקושי שלי. זאת הפעם הראשונה שבה אני מדברת על הפרעת הקשב והריכוז ועל הנידוי החברתי שהיה מנת חלקי כל חיי. באותו רגע נפל לי האסימון. הבנתי כמה אנשים לא יודעים מה זה הפרעת קשב וריכוז. חזרתי לעבוד בחצי משרה אבל החלטתי שלאור הניסיון שלי, אוכל ללוות הורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז. התחלתי ללמוד הנחיית הורים עם התמחות בקשב וריכוז במכללת עידן ההורות (יחידת חוץ של מכללת תל חי), ובסיום הלימודים החלטתי לפתוח עסק עצמאי".

2013 ועד היום חיבור למשרד החינוך ולימודי דוקטורט

"בתחילת העסק התמקדתי בהדרכת הורים פרטנית, ואחר כך עברתי לסדנאות והנחיות קבוצות. אבל אז חילחל הרצון הישן להיות מורה, ללמד. אלא שהפעם רציתי להרגיש מישהי בעלת השפעה. התחברתי למשרד החינוך, שהחליטו להמר עלי והציעו לי להעביר השתלמויות למורים. הרגשת שממקום שלא יכולתי להיות מורה, נהפכתי למורה של המורים. היום אני משלבת: גם מנחת קבוצות הורים, גם מנחת קבוצות מורים וגם מלווה משפחות עם בעיות של הפרעת קשב. אבל אני עדיין רוצה ללמד, ולכן נרשמתי ללימודי דוקטורט כדי שאוכל להרצות במוסדות אקדמיים. אני חיה בצל ההפרעה, מתמודדת עם הרבה קשיים, אבל מבינה אותה ולומדת לווסת את הקושי. הדוקטורט מבחינתי הוא לא רק סגירת מעגל, הוא הפסגה".