פרסומת אחת, 
ונחזור לשדה הקרב: כמה עובדים יש בגלי צה"ל ומי מממן אותם?

תחנת הרדיו גלי צה"ל נהפכה בעצמה ליצרנית כותרות בחודשים האחרונים. זה החל עם הניסיונות של שרת התרבות מירי רגב להשפיע על בחירה המוזיקלית בגלגלצ, עבר לניסיון לחתוך את תוכניתו של רזי ברקאי לטובת אראל סג"ל והמשיך עם השיבוץ התמוה של איש העסקים והיועץ הפוליטי יעקב ברדוגו למגיש קבוע ביומן הערב לצדו של ירון וילנסקי.

השינויים שמוביל בתחנה המפקד הנוכחי, ירון דקל, מתוך כוונה להצעיר את פניה של התחנה ולהטות את שידוריה ימינה — מעוררים לא מעט סערות. ואולם למרות הרעש התקשורתי, הנתונים והמספרים המלאים מאחורי פעילות התחנה מעולם לא נחשפו. התחנה הציבורית, שנמצאת במעמד של יחידה צבאית בצה"ל, מעולם לא פירסמה באופן רשמי את תקציבה ואת היקף תקני כוח האדם שלה.

בנתונים שהגיעו ל–Markerweek בעקבות בקשת התנועה לחופש המידע, נחשפים לראשונה נתוני גלי צה"ל, ומגלים עד כמה נסמכת התחנה יותר ויותר על תקציבי פרסום מסחריים, מהו היקף כוח האדם הגדול שעובד בתחנה ומהו השכר הממוצע בה. הנתונים מלמדים כי גלי צה"ל נהפכת לתחנה שנסמכת יותר ויותר על תשדירי פרסום — של גורמים מסחריים, משרדי ממשלה, עמותות או מלכ"רים. כך, ב–2011–2014 נרשמה בגלי צה"ל עלייה של כ–50% בהכנסות מפרסום: מ–21.4 מיליון שקל ב–2011 לכמעט 32 מיליון שקל ב–2014 (לגבי 2015 אין עדיין נתונים עדכניים).

העלייה בהכנסות היא הרבה מעבר לתחזיות של המפקד דקל. שנה לאחר כניסתו לתפקיד ניהל דקל מאבק לאישור חקיקה קבועה שתאפשר לתחנה לשלב חסויות מסחריות ותשדירי חסות בהיקף של 4.5 דקות לשעה בגלי צה"ל ובגלגלצ (בכל אחת מהן) — היקף נמוך לעומת תחנות הרדיו האזורי וקול ישראל, להן מותר לשדר פרסומות במשך תשע דקות בשעה. לאחר שהחוק אושר, אמר דקל כי היעד של גלי צה"ל ל–2014 הוא להגדיל את ההכנסות מתשדירי חסויות ושירות ב–10%, ל–22 מיליון שקל בשנה.

בפועל, נרשם גידול משמעותי הרבה יותר, בין השאר, בעקבות גידול בסך כל הפרסום לרדיו בישראל, כאשר המדיום הרדיופוני נהפך לזול ויעיל — וגדל בהתמדה. ואולם גלי צה"ל זינקה באופן משמעותי הרבה יותר מהגידול בשוק כולו.

לגידול בתקציבי הפרסום הנכנסים של התחנה יש השלכות מהותיות. עד כה דווח כי תקציב גלי צה"ל הוא כ–40 מיליון שקל בשנה בחלוקה שווה — כ–20 מיליון שקל מפרסום וכ–20 מיליון שקל מתקציב משרד הביטחון. כעת, בעוד שהתחנה שומרת על שורת הוצאות די דומה בשנים האחרונות, המאזן בין שני המקורות משתנה — וכמעט 75% מההכנסות מגיעות מפרסום, בעוד שככל הנראה חלקו של משרד הביטחון מתכווץ (המשרד, מצדו, מסרב למסור מידע בעניין, ראו מסגרת).

במלים אחרות, גלי צה"ל נסמכת כיום יותר ויותר על מקורות מסחריים ופחות על התקציב הממשלתי. מצב זה הופך אותה מצד אחד לפחות תלותית במדינה, אך מנגד ליותר תלותית בגורמים עסקיים — בדומה לשאר כלי התקשורת המסחריים בישראל. גם רשת ב' ורדיו קול ישראל ממומנים כיום מתקציבי פרסום מסחריים.

לפי נתוני יפעת בקרת פרסום, עוגת הפרסום ברדיו היא כ–262 מיליון שקל בשנה, והנתח של גלי צה"ל וגלגלצ עלה ל–12% מכלל תקציבי הפרסום ברדיו בישראל. נתח נוסף של כ–70 מיליון שקל מופנה לקול ישראל. כלומר, כ–40% מתקציב הפרסום ברדיו בישראל מופנה לתחנות שידור ציבוריות, במקום לתחנות המסחריות. עם זאת, בתחנות הציבוריות לא משלבים תוכן שיווקי, בעוד שהרדיו האזורי מתבסס על תוכן שיווקי כמקור הכנסה משמעותי.

65% מההוצאות - על כוח אדם

בתחילת 2016 היו עובדי גלי צה"ל אחוזי תזזית, כאשר פורסם כי בכוונת משרד הביטחון לקצץ משמעותית את התקציב המופנה לתחנה, ועובדיה חששו לעתידם. הרמטכ"ל עצמו, גדי איזנקוט, התבטא גם בעד הוצאת התחנה מהצבא, וראש אכ"א, האלוף חגי טופולנסקי, שערך בתחילת ינואר ביקור בתחנה, הבהיר כי בכוונת הצבא לקצץ בתקציב התחנה בשיעור משמעותי. אלא שבניגוד להצהרות, גלי צה"ל לא יצאה וכנראה גם לא תצא בקרוב מצה"ל.

עיון בתקציב גלי צה"ל מגלה כי עד 2014 כלל לא בוצע בה קיצוץ כלשהו. ההוצאה הכוללת של התחנה הגיעה ב–2014 ל–43.4 מיליון שקל — אפילו עלייה קטנה לעומת תקציב של 41.2 מיליון שקל ב–2011. בנוסף, לגלי צה"ל יש הוצאות של כ–4 מיליון שקל בשל כוח אדם צבאי, הנובעים מתפעול התחנה כיחידה צבאית — כלומר הוצאות תשלום לחיילים, לאנשי קבע, עבוד ציוד ועוד.

על מה מוציאה התחנה את עיקר כספה? בעיקר על כוח אדם. לפי דיווח של דקל ב–2012 בכנסת, לתחנה יש אמנם כ–168 חיילים בשירות סדיר, אבל מעבר לכך היא מעסיקה 150 עובדים. כלומר, בסך הכל התחנה מעסיקה יותר מ–300 עובדים. לשם השוואה, בחברת החדשות של ערוץ 10 מועסקים כ–350 עובדים.

לפי דיווח התחנה, כיום היא מעסיקה 68 אזרחים עובדי צה"ל במקצועות שונים, כמו עיתונאים או אנשי הנהלה. בנוסף, היא מעסיקה 25 טכנאים ו–57 "שדרי חוץ", כלומר מגישים חיצוניים. עם זאת, בגלי צה"ל לא מסרו אם נרשמה עלייה במספר התקנים בשנים האחרונות.

לפי חשיפת התנועה לחופש המידע, עלות השכר הכוללת של התחנה ב–2014 הגיעה ל–28.1 מיליון שקל — סכום דומה לנתוני 2011. כלומר, גלי צה"ל לא חתכה בהוצאות כוח האדם, שמהוות כ–65% מכלל ההוצאה של התחנה. חישוב עלות השכר הממוצעת, לפי מספר העובדים, מגלה כי עלות השכר הממוצעת לעובד בתחנה היא 15 אלף שקל בחודש. ואולם גלי צה"ל כלולה בתוכנית הקיצוצים הרב־שנתית של צה"ל כולו, ובהתאם היא תידרש בשנים הקרובות לחתוך כ–27 תקנים — מהלך קיצוצים כואב שעשוי להשפיע על תפקודה של התחנה.

מעבר להוצאות כוח האדם, התחנה מוציאה גם סכומים לא מבוטלים על תפעול ורכב — 11.8 מיליון שקל, עלייה משמעותית לעומת 7.4 מיליון שקל בסעיף זה ב–2011. העלייה חלה בעיקר בשל הוצאות קשיחות, למשל, הגדלת רוחב פס האינטרנט פי שניים בשל ביקוש גדל והולך של מאזינים באינטרנט, והוצאות על אחזקת האתר כדי לחזק את הנוכחות הדיגיטלית. הוצאות נוספות היו עבור חידוש משדרי התחנה במטרה לשפר את הקליטה בחלקים שונים ברחבי המדינה.

באחרונה אף סוכם כי לאחר 58 שנה, גלי צה"ל תעבור למבנה חדש בלוד על מגרש במרכז העיר בשטח של 4.6 דונמים. אלא שבינתיים התחנה שוהה במבנה העתיק והמתפרק ביפו — ארבע קומות בשטח 1,500 מ"ר שבבעלות חברת הימנותא, חברה בת של קק"ל. שכר הדירה משולם על ידי משרד הביטחון, והוא נאמד ב–340 אלף שקל בשנה. התחנה גם מחזיקה בשטח סמוך נוסף בן 320 מ"ר, שבבעלות רשות מקרקעי ישראל, תמורת שכר דירה של 21.5 אלף שקל בשנה — והוא משמש את גלגלצ והתקליטייה. סכום הארנונה השנתי בעבור גלי צה"ל וגלגלצ הוא 161 אלף שקל.

"עד שתאגיד השידור הציבורי 
לא מתייצב, אסור לגעת בגל"צ"

מספרי התקציב מציפים שוב את הדיון הציבורי הכולל בצורך בקיומה של גלי צה"ל כתחנה צבאית. באחרונה פורסם על ידי פורום קהלת, שמגדיר עצמו כפועל למען "הבטחת עתידה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ולחיזוק הדמוקרטיה הייצוגית, הרחבת חירויות הפרט והעמקת עקרונות השוק החופשי בישראל", מסמך מדיניות נרחב המפרט את השתלשלות האירועים סביב גלי צה"ל והניסיונות לסגור אותה ולקצץ בתקציבה לאורך השנים. מחבר המסמך, אייל צור, מציג שורה של טיעונים התומכים בקיומה של התחנה, כמו צורך באמצעי תקשורת בשעת חירום; צורך לרצון של הציבור להיחשף לתכנים חדשותיים צבאיים; מכשיר חברתי וחינוכי עבור החיילים; ובכלל, התחנה נהפכה לגורם חשוב ומרכז במפת התקשורת בישראל. מלבד זאת, לפי המסמך, התחנה נהפכה למעין בית ספר לאומי לתקשורת המונים בישראל, ובוגרי התחנה משתלבים בהמוניהם בכלי התקשורת המסחריים בישראל.

מנגד מפרט המסמך, יש השוללים שידור ציבורי בכלל ובפרט שידור צבאי, וגם הרגלי הצריכה המשתנים והצריכה הגוברת של תכנים מתחנות רדיו אחרות מייתרת אולי את הצורך בגלי צה"ל. הטיעונים המבקרים את התחנה, לפי קהלת, כוללים גם התייחסות למתח המובנה בין היכולת של עיתונאי התחנה למלא את תפקידם אל מול המתח המובנה בין אופיו של הארגון הצבאי לבין הצורך להבטיח את חופש העיתונות. התחנה גם משדרת בעיקר תכנים אזרחים ולא צבאיים, וכך ההצדקה לתחנה הולכת ופוחתת.

בשורה התחתונה כותבים מחברי המסמך כי "איננו ממליצים לסגור את התחנה או להפריטה בטווח הנראה לעין. זאת, מכיוון שאיננו רוצים לזעזע את המערך הלא־מסחרי של תקשורת ההמונים בישראל בתקופה שבה עתיד השידור הציבורי האזרחי — רשות השידור — לוט בערפל, באופן שעלול לפגוע בהפקתם של תכנים רדיופוניים שמהווים מוצר ציבורי שלא יסופק על ידי כוחות השוק".

במסמך המדיניות של קהלת הודגש כי "אין אנו רואים כל הצדקה להמשך הפעלתה גלי צה"ל במסגרת הצבא בטווח הארוך, אם היא אינה רואה בצבא, בחיילים ובמועמדים לשירות ביטחון (מלש"בים) את ליבת העיסוק וקהל היעד הראשוני שלה".

עמדה דומה — לחלוקה בין הטווח הקצר לטווח הארוך — נוקטת ד"ר תהילה אלטשולר־שוורץ, ראש תחום רפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטיה. "עד שתאגיד השידור הציבורי החדש יתייצב, אסור לגעת בגלי צה"ל", היא אומרת. "הזעזועים בשוק התקשורת גורמים למצב שבו כולם על הברכיים, ואסור לייצר מצב שבו שחקן שפועל ומתפקד יפה באופן יחסי יהיה גם הוא על הברכיים. יש מי שנהנה מאוד מהמצב שבו השוק שלנו נראה בו".

ברמה העקרונית, גם אלטשולר־שוורץ מסכימה כי תחנת הרדיו הצבאית היא אנומליה. "פרופסורים לתקשורת אמרו לפני שתחנה צבאית הוא דבר בלתי נסבל בדמוקרטיה. האנומליה היא שהשוק שלנו מתנהג בצורה כל כך מוזרה, שדווקא בתחנה בשליטת הצבא התפתח אתוס עיתונאי. העובדה שזה רדיו בשליטת הצבא היא בלתי נסבלת ולא ראויה. האנומליה היא שיש תחנה טובה מבחינה עיתונאית.

"השאלה היא אם אנחנו רואים בתחנה גוף עצמאי, כי השידור הציבורי האחר הוא כל כך גרוע, או שבאמת מדובר בעצמאות", אומרת אלטשולר־שוורץ. "אחד הדברים הבעייתיים הוא למשל מחלקת התחקירים, שיושב בראשה אבנר הופשטיין, שהוא איש יקר ועושה עבודה טובה. אבל האם יש היגיון בכך שגוף צבאי יממן תחקירים? מבנית הם הרי תלויים בצה"ל, ונכון שמעשית הם מצליחים להשתחרר מהתלות, אבל זאת תלות שקיימת. אם מסתכלים על סיפור מירי רגב, רואים שאין פה עצמאות אמיתית. גלי צה"ל היתה תחת מתקפה אדירה של רגב והמפקד דקל לא יכול היה לסרב לפגישה כזו (דקל נפגש לבסוף עם רגב ודן עמה בשינויים שדרשה לבצע — לשלב יותר מוזיקה ישראלית בגלגלצ; נ"ט) ועירב אותה בתהליכים".

העובדה שגלי צה"ל מתבססת כיום יותר ויותר על פרסום הופכת את הסוגיה לבעייתית יותר?

אלטשולר־שוורץ: "אם יש משהו שנדרש מאוד בישראל זו הסתכלות רוחבית על השוק, כמו שוועדת פילבר (שאמורה להגיש מסקנות לגבי רפורמות בשוק השידורים; נ"ט) מנסה לעשות כעת ביצירה המקורית. הוועדה קובעת שלא צריך שכולם יעשו הפקה מקורית אם השידור הציבורי יעשה זאת. גם בהקשר זה אין הסתכלות טובה מספיק על כלל תקציבי הפרסום מהרדיו. התכנון של הכנסות מפרסום בתאגיד הוא לא נכון, כפי שנכתב ב–TheMarker, ואז יוצא מצב שגלי צה"ל ממשיכה להרוויח כי יש לה תקציב מובטח — ואילו תאגיד השידור שבונה על ההכנסות מפרסום עלול ליפול".

בסופו של דבר, אלטשולר־שוורץ סבורה כי מקבלי ההחלטות יצטרכו לקבל החלטה: או להעביר את התחנה לתוך תאגיד השידור הציבורי, או לאפשר לה להתמסחר באופן רשמי, כלומר להפריט אותה.

גלי צה"ל, כפי שנכתב במסמך המדיניות של פורום קהלת, נהפכה זה זמן רב לבית הספר הגדול בישראל לתקשורת. חלק גדול מהעיתונאים בכלי התקשורת הגדולים בישראל, בוודאי המשודרים, הם בוגרי התחנה. רק לאחרונה החל תאגיד השידור הציבורי לגייס באופן מאסיבי עיתונאי צעירים רבים מגלי צה"ל. דקל גאה בהצלחת העיתונאים להשתלב בשוק התקשורת, אבל יש בכך גם חסרונות.

"המעבר של חלק מכתבי גלי צה"ל לתחנות אחרות, בלי שיצאו לראות את העולם האמיתי ובלי שהלכו לרכוש השכלה גבוהה משום סוג, הוא בעייתי", אומרת אלטשולר־שוורץ. "אדם שלא רואה את החיים אלא רק מהצד העיתונאי — נהפך לאדם ציני ובעל ראייה שטוחה מאוד של המציאות. המסע המאובטח כרגע של עיתונאי גלי צה"ל לתאגיד השידור הציבורי ולכלי שידור האחרים הוא בעייתי מאוד".

ירון דקל: "אלחם שגלי צה"ל תישאר ציבורית"

"אני מאמין מאוד בשידור ציבורי. רוב שנותי כעיתונאי הן במגזר הציבורי. גלי צה"ל חיונית לתקשורת בחברה דמוקרטית — ללא שום מליצה. זהו רדיו איכותי רלוונטי משפיע וטוב עם עיתונאים איכותיים. אם מישהו חושב אחרת, אולי הוא רוצה דמוקרטיה יותר חלשה בלי גלי צה"ל" — אומר מפקד גלי צה"ל, ירון דקל, ל–Markerweek, בתגובה לממצאים.
לדבריו, "בגלי צה"ל יש חופש עיתונאי ואין אינטרס כלכלי. הרלוונטיות של התחנה כרדיו ציבורי משמעותית. ראינו לצערי מה קרה לרשות השידור, שמסיימת את תפקידה ופותחת פרק חדש. הרלוונטיות ניכרת כל יום כאשר מצטטים את מה שנאמר בגלי צה"ל ואת דיווחיה בכל מקום, בלי השוואה למתחרים שלנו".

היו הצעות להפריט את התחנה או להעבירה לתאגיד השידור הציבורי.

דקל: "בעבר נבחנו הרבה אלטרנטיבות. עלתה גם אפשרות להעביר אותה למשרד הביטחון. בסוף ההחלטה היתה שזה פועל הכי טוב כמו שזה כעת. אם התחנה תימכר זה יהיה סוף העידן הציבורי והיא לא תהיה עוד גלי צה"ל; ואם היא תעבור לתאגיד — בסופו של דבר היא תתמזג עם רשת ב' משיקולי עלויות. אלחם על כך שגלי צה"ל תישאר תחנה ציבורית".

יש שמפקפקים במידת העצמאות של התחנה, בעיקר לאור המפגשים שלך עם השרה מירי רגב והניסיונות ל"איזון" עם אראל סג"ל.

"האם להיות קשוב לביקורת משמעותה פגיעה בעצמאות? האם עצמאות זה לא לשנות כלום אף פעם? אני כופר בזה. יש ציבור שיש לו ביקורת וצריך להיות קשוב לביקורת. כתחנה ציבורית אני חייב להיות קשוב לציבור".

אתם מתבססים בעיקר על הכנסות מפרסום. זה הופך אתכם לתחנה מסחרית, לא ציבורית.

"הציפייה מאתנו בסוף היא לשדר רדיו איכותי, רלוונטי טוב ומשפיע. אנחנו נמצאים במסגרת שחשובה לנו ואנחנו מאוד מכבדים, של צה"ל, שעובד תהליך כואב של קיצוצים ולכן גם אנו נאלצים לקצץ. מצד שני, אני יכול לשמור על האיכות שלי, תוך שאני משתמש בכלי שהמחוקק העמיד לרשותי — הכנסות מפרסום — וזה לא קל. באמצעות גידול בהכנסות אני שומר על האיכות והרלוונטיות של התחנות. מה האלטרנטיבה? להיות פחות טובים? אני לא מקבל את הרעיון הזה".

תקציב התחנה נחשב "מסווג"

בתקציב מערכת הביטחון הרשמי מופיעים סעיפים מסווגים וכאלה שאינם מסווגים. התקציב גם כך לחלוטין אינו שקוף, אבל מתברר שגם תקציב גלי צה"ל נחשב מסווג — והסכום שאותו מקדישה מערכת הביטחון לתחנת רדיו אינו נתון לבחינת הציבור. משרד הביטחון מסרב להבהיר מדוע התקציב מסווג.

עם זאת, בכל הנוגע לבקשת חופש מידע של התנועה למען חופש מידע, צה"ל העביר את הנתונים באופן מהיר יחסית. לדברי עו"ד נירית בלייר, מנכ"לית התנועה לחופש המידע, "צריך לברך את צה"ל על כך שהוא ממשיך להיות אחת הרשויות המיישמות כראוי את חוק חופש המידע. רשויות רבות מדי מאמינות שהתקציב שלהן הוא עניינן הפרטי ומשחררות מידע מהסוג הזה רק אחרי מאבקים ארוכים. במקרה הזה העניין הציבורי בפעילות גלי צה"ל היה ברור גם לצבא, והמידע נמסר ללא גרירת רגליים מיותרת".