לייבש את המאכערים 
ואת מי שהמציא אותם

חידלונן של המערכות הציבוריות בישראל מאפשר את קיומם של המאכערים

סמי פרץ
סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
סמי פרץ
סמי פרץ

"עבדתי עם לא מעט מאכערים. אפשר לאהוב את זה או לא, אבל זאת עובדה". על הציטוט הזה חתום דני דנקנר, לשעבר יו"ר בנק הפועלים ומי שהורשע השבוע בפרשת הולילנד בעבירות של שוחד והלבנת הון. במהלך משפטו נחשפה התנהגות שגרתית של שימוש במאכערים ושימון בעלי תפקידים כדי שיסדרו פגישות או יטפלו בהליך כלשהו במינהל מקרקעי ישראל או בעירייה.

הסטריאוטיפ המקובל למאכער הוא של בחור כרסתן, שומן אווז מטפטף על זקנו המשובץ בפירורי לחם ישנים, וחזותו אומרת "זוז, תן לי לטפל בזה. עלי". וכשאתה נועץ בו מבט תמה הוא ינעץ בחזרה מבט שאומר "תן לי. יש לי מישהו במס הכנסה / ביטוח לאומי / בעירייה / במשרד הרישוי / במכס / בנמל. תן לי לטפל". אלא שמרבית המאכערים דווקא לא נראים כך. מרביתם נראים לגמרי כמוני וכמוך.

ברשימת המאכערים או האנשים ש"סידרו משהו" נמנים ח"כים לשעבר (כמו מיכה גולדמן, שקיבל מדנקנר 50 אלף דולר כדי לסדר לו פגישה עם יו"ר קק"ל לשעבר, יחיאל לקט), עיתונאים לשעבר (כמו עורך "מעריב" לשעבר, עידו דיסנצ'יק, חברו הקרוב של נוחי דנקנר) ושוכני דירקטוריונים (כמו יו"ר רשות השידור לשעבר, אברהם נתן). נתן ודיסנצ'יק הוצגו באחד משלבי האישור של תוכנית הולילנד כ"נציגי היזמים" עם עד המדינה המנוח שמואל דכנר.

המאכערים מטעים. חלקם מעונבים, בעלי השכלה ורזומה נכבד. הם יכולים להיות אנשי מקצוע בתחום המסים, המשפט והרגולציה, שעבדו שם פעם, או למדו עם מישהו שעובד שם, או היו הבוסים שלו. עם זאת, מומחיותם האמיתית היא בתחום הקשרים, הפרוטקציה, המקורביזם. הם קצרני תורים ועוקפים מיומנים. מבקשי בקשות, עושי טובות. לא בחינם. אין חינם בעסקי המאכעריות.

"שימוש בגורמים מתווכים למיניהם - מאכערים בשפת העם - לקידום אינטרסים מול רשויות השלטון הוא תופעה נפוצה בשירות הציבורי. המאכער הוא מי שביכולתו להסדיר ולהחליק עניינים ותהליכים ביורוקרטיים במשרדים של גופים ציבוריים ואצל קובעי מדיניות ומקבלי החלטות. מדובר בנתיב נוח ומהיר, שאינו פתוח בפני אזרחים תמימים, אזרחים מן השורה שצועדים בדרך המלך. המאכער משתמש בקשריו האישיים עם גורמים במערכת הציבורית. הנעזרים בשירותיהם של המאכערים הם אזרחים המבקשים לקדם אינטרסים כלכליים. מדובר בתופעה פסולה, מושחתת ומשחיתה. בעלי ממון שבכוחם לשכור שירותיו של מאכער נהנים מערוץ מיוחד לטיפול בענייניהם הפרטיים, מצב דברים השוחק אמון האזרח בשירות הציבורי ובמוסדות השלטון. מצב דברים שדי בו כדי לגרום להשחתת נורמות ההתנגדות של עובדי ציבור" - כך כתב שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב דוד רוזן, והמליץ למחוקק לקבוע את גבולות המותר והאסור בעבודת המאכערים הלגיטימית.

המסקנה הראשונה והמיידית מהמלצתו לכנסת היא שיש לנסח חוק שיאסור לחלוטין את התופעה. מדובר הרי, כפי שקבע השופט רוזן, בתופעה "פסולה, מושחת ומשחיתה", ועל כן יש לאסור אותה מכל וכל. אלא שחיסול הפונקציה הזו במדינת המאכערים תגדע את פרנסתם של רבים וטובים. מה יעשו עורכי הדין, רואי החשבון, ח"כים לשעבר, רגולטורים לשעבר, שוטרים לשעבר ועיתונאים לשעבר? ילכו לעבוד בתחנת דלק? האם זוהי גזירה שהציבור יכול לעמוד בה? הציבור כן, אבל לא ציבור המאכערים והמשתמשים בשירותיהם. אין לדעת איזה ציבור גדול יותר.

את הכפפה הרימו די מהר חברי הכנסת שלי יחימוביץ' (עבודה) ודוד צור (התנועה), שניסחו הצעת חוק המבוססת על חוק הלוביסטים שנחקק ב–2008 ואמורה להסדיר את תופעת המאכעריות. הם לא מציעים לחסל את המאכעריות, משום שלהערכתם זה נוגד את חוק חופש העיסוק ולכן לא יעבור את מבחן בג"ץ, אלא פשוט מבקשים להכיר בתפקיד באופן רשמי - להלבין אותו ולקבוע את גבולות הגזרה שלו בחוק.

שלי יחימוביץ'צילום: אמיל סלמן

הצעת החוק של יחימוביץ' וצור מגדירה את המאכער (שדלן בעברית) כך: "מי שדרך עיסוק או בתמורה למען לקוח, נוקט פעולה לשכנוע עובד רשות או חבר מועצה בעניינים הקשורים למילוי תפקידם". ההגדרה רחבה יחסית, כך שהיא תחול על רבים המגדירים עצמם "שר לשעבר", "ח"כ לשעבר" וכדומה. כן, מרבית הלשעברים האלה הם מאכערים. על פי הצעת החוק, מי שיעסוק במאכעריות מול רשויות יידרש להזדהות ככזה, לקבל היתר לעסוק בכך, לענוד תג זיהוי ייחודי בעת שהותו במשרדי הרשות הציבורית ולהצהיר בשם איזה לקוח הוא פועל. הצעת החוק אוסרת מן הסתם על המאכער להציע לעובדי ציבור טובות הנאה בתמורה לשירותיהם המהירים והטובים.

גם בדבריו של השופט רוזן וגם בהצעת החוק יש פספוס גדול בהתמקדות במאכער עצמו במקום בנסיבות שהובילו לצמיחתו של משלח היד הזה. עובדה היא שקשריו של אדם הם אחד הנכסים שצבר, ומי שתורתו מאכעריותו - שיבושם לו. הבעיה היא עם הגופים השלטוניים והציבוריים שסוללים את הדרך במיוחד לבעלי כוח והון, ומובילים את המאכערים היישר ללשכותיהם.

תופעת המאכערים היא לגנותן של המערכות הציבוריות בישראל, הביורוקרטיה שלהן, חוסר היעילות, הבינוניות, הריקבון והשחיתות שפשו בהן. חדלונן הוא זה שמאפשר את התופעה. הניכור שלהן כלפי האזרח הפשוט שמתייבש שעות בתור או במענה הטלפוני, מטורטר עם דרישות מופרזות בשעות קבלה מצומצמות ובלתי גמישות, הוא זה שמייצר את המאכעריזם. בחדלונן הן מייצרות את השרץ ומכשירות אותו. מערכת שלטונית מתוקנת היא זו שמשרתת את אזרחיה, מעניקה להם קדימות וטיפול הוגן ויעיל, ולא מאפשרת את הנתיב המהיר והנוח שעליו מדבר השופט רוזן.

הצעת החוק יכולה להצר מעט את צעדיהם של המאכערים, אבל הביורוקרטיה, הסרבול והבינוניות של רבות מרשויות השלטון ימשיכו לשמש כר פורה למאכעריזם ולשחיתות. כדי לרסן באמת את התופעה ואולי אף לחסל אותה, יש לטלטל את השירות הציבורי ולהכניס בו נורמות אחרות לגמרי של שירות לאזרח, טיפול יעיל והוגן בפניותיו, מזעור הביורוקרטיה והניכור, וקביעת סטנדרטים של שירות באמצעות מערך תמריצים חיוביים ושליליים. הכרה בתופעת המאכערים ללא רפורמה בשירות הציבורי רק תחמיר את מצבו של האזרח המכונה "קטן".

נ.ב

אולי לא ניתן למנוע מאדם לעסוק כמאכער מפאת הפגיעה בחופש העיסוק (מה גם שרבים מקרב המחוקקים הם מאכערים בפוטנציה), אבל ניתן למנוע מרשויות שלטון לקיים את ה"נתיב המהיר לבעלי ממון". איך עושים זאת? הופכים את הקערה. כלומר, מחייבים את הרשויות לייצר נתיב מהיר ונוח קודם כל לציבור שאינו מיוצג בידי מאכער. הגעת למס הכנסה או לביטוח הלאומי בעצמך? תקבל שירות וטיפול מהיר. שלחת מאכער? הוא לא יקבל מענה מהיר, אלא יצטרך להתייבש בתור ארוך יותר. צריך גם לקבוע קריטריונים מדידים. למשל, פניית אזרח מן השורה (נניח למינהל מקרקעי ישראל) חייבת לקבל מענה בתוך מספר ימים קצוב ומוגדר מראש. והמאכער? שיתייבש.

בנוסף, יש לקבוע שכל החלטה של רשות שלטונית שהתקבלה בתיווכו של מאכער - תפורסם ברבים. יידע הציבור מי הלקוח, מי המשלם, מי הפקיד שנתן את ההוראה. השתמשת במאכער כדי לפתור בעיה במס הכנסה? נא לפרסם זאת באתר המשרד. זכות ההוגנות צריכה להיות קודמת לזכות לפרטיות. כל אלה לא יחסלו את המאכעריזם, אבל לפחות יאותתו לרשויות השלטון מהו סדר העדיפויות שלהן ולמי הן מחויבות לדאוג לפני שהן מטפלות בבקשות של מאכערים ובעלי ממון בנתיב המהיר והמושחת.

דוד צור. מתמקדים במאכער ולא בנסיבות שהובילו לצמיחתוצילום: דודו בכר

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אלונה ודניאלה חברת SISTERS

שתי האחיות שהפכו חשבון אינסטגרם לאקזיט של מיליוני שקלים

אופן ספייס. היתרונות שלו ברורים, אבל העבודה ההיברידית מציפה את החסרונות

"כשאחפש עבודה עוד שנה־שנתיים, הדבר הראשון שאבדוק הוא שאני לא יושבת באופן ספייס"