איזה יוצא אתיופיה לא מכיר את ההרגשה הזו, שנכנסים לבית קפה ופתאום שקט?

מספיק לפתוח את החלון כדי לדעת שמשהו ממש לא בסדר קורה כאן ■ מדיניות הקליטה של ממשלות ישראל קיבצה אותנו באותן שכונות, שהס מלקרוא להן גטאות, ואמהות יוצאות אתיופיה אמרו לי לא פעם "חס וחלילה שהילד שלי ייהפך לישראלי"

יובי תשומה-כץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יובי תשומה-כץ

כששואלים אותי איך נקלטתי בארץ, אני נוהגת לענות בשיר מספרים שחיברתי, ששואב השראה מזה של "הדג נחש": 1 הוא מספר המורים יוצאי אתיופיה בבתי הספר ביישוב שלי; 12% - שיעור התלמידים יוצאי אתיופיה באותם מוסדות; 20% מיוצאי אתיופיה נושרים מהצבא כבר בשנה הראשונה, על אף ש–80% מאתנו מתגייסים; 30% - שיעור החד־הוריות בין יוצאי אתיופיה; 48 - מזכיר לי משהו המספר הזה... אה, זה שיעור יוצאי אתיופיה שחיים מעל לקו העוני; ב–50 שכונות חיים 130 אלף יוצאי אתיופיה בישראל.

אני לא באמת צריכה את כל המספרים האלה. מספיק לי לפתוח את החלון כדי לדעת שמשהו ממש לא בסדר קורה כאן. מדיניות הקליטה של ממשלות ישראל קיבצה אותנו באותן שכונות, שהס מלקרוא להן גטאות, ואמהות יוצאות אתיופיה אמרו לי לא פעם "חס וחלילה שהילד שלי ייהפך לישראלי", משום שהישראלי שהאמהות האלה מכירות הוא מובטל, צעקן, חצוף, לא יוצלח - סטיגמה בתוך סטיגמה בתוך סטיגמה. הידיעה הזאת, המספרים האלה וגם חלק גדול מהמיליונים שנשפכים בכיווני לא עושים לי, לילדיי או לבני קהילתי את החיים קלים וטובים יותר.

הסטטיסטיקות משעממות, הציפייה שלי מהמדינה שונה מציפיית המדינה ממני, וכנראה גם מעצמה, אבל אלה החיים שלי, ולכן אני לא מחכה למטה קסמים. השאלה היא לא מה נותנים לי או מה עושים בשבילי, אלא מה אני בוחרת לקחת ומה אני עושה בשביל עצמי. אני לוקחת אחריות ומצטרפת לוועד ההורים של בית הספר, אני מתאמצת ומקימה חוגים שמתאימים לילד שלי, אני דואגת שיקום ועד בית בבניין ושהחזית שלו תיראה אחרת. "אני" זה לא רק האני האישי, כי הבנתי שביחד זה אפשרי. אפשר לשנות שכונה, אפשר לשפר את איכות החיים שלי, אפשר להיפתח לכל גווני החברה הישראלית, אפשר להרגיש סוף סוף בבית.

לפעמים זה קשה, וצריך להילחם על המובן מאליו. איזה יוצא אתיופיה לא מכיר את ההרגשה הזו, שנכנסים לבית קפה ופתאום משתרר בו שקט? אני צריכה להתעקש ולהיכנס שוב לעוד בית קפה, לספוג את השקט הזה ולא להתרגש. אני מלמדת בבית ספר, ותמיד יהיה מי שיגיד "חמודה, תביאי את המגב ותנקי פה". לא, אני לא המנקה. הייתי צריכה להתעקש כדי שלא יוציאו את הילד שלי לתגבור מיוחד בעברית, לאחר שאבחון בדק, ובכן, את מידת החומיות של עורו. כשאנחנו, הורים יוצאי אתיופיה, מרשים שיקבצו את ילדינו בקבוצת החלשים המיוחדת, ברור שאנחנו משפיעים על הקשרים החברתיים שהם יהיו מסוגלים לפתח ועל המשך חייהם. מצד שני, אם אתעקש על ביטול הקבוצה הזאת, אפגע בילדים ובהורים שאכן צריכים עזרה. האם אפשר לחשוב על פתרון יצירתי? ודאי שכן. למשל, איך מחזקים את הקשר בין מערכת החינוך להורים, שלעתים אפילו לא יודעים היכן נמצאים בתי הספר של ילדיהם.

יובי תשומה-כץ

ב–2005 ישבנו יחד כ–30 חברים, רובנו יוצאי אתיופיה, וחשבנו על המצב. לאט לאט התחוור לנו שאף אחד מאתנו לא נשאר בשכונה, והבנו שזה חלק מהבעיה. לכולנו נשאר קשר רגשי עם השכונה ותחושת החמצה: הורינו היו שם, חלק מחברינו, האחים הקטנים של חלק מאתנו המשיכו לגדול בשכונות. הצענו פתרון - שכמו הרבה פתרונות, התאים לחלקנו ולא לכולנו: הצענו לחזור לשכונות. זה לא מובן מאליו, לחזור לשכונה שבה רמת השירותים נמוכה, להכניס את ילדיך למערכת חינוך שחווית על בשרך את חוסר האמון שלה באנשים כמוך. ולכן, לבד זה בלתי אפשרי. בחרתי להיות חלק מקבוצה שלוקחת אחריות, שמצד אחד מקיימת חיי קהילה מעניינים ותוססים ומצד שני פועלת לשינוי המציאות.

בשנים האחרונות בוחרים מאות יוצאי אתיופיה להביא את השינוי המיוחל, במקום לייחל לשינוי המיובא, ומתארגנים בקבוצות דומות. כשמדברים על "קליטה" חייבים להביא בחשבון את האפשרות הזו, שבה אנחנו לוקחים בעצמנו אחריות על עתידנו. אנחנו לא תופעה ייחודית בישראל: אלפי צעירים ישראלים בוחרים ליצור קהילות ולעבור להתגורר במה שמכונה כיום "הפריפריה הגיאו־חברתית", מתוך מודעות, רצון לשינוי ושאיפה לחיים טובים יותר.

הצלחת הקליטה שלנו את החברה הישראלית תלויה גם בנכונותנו ובמאמצים שלנו להיות מנהיגים אוניברסליים, ולא רק של יוצאי אתיופיה. האתגרים העומדים בפנינו קשורים ליכולת ההתמדה שלנו בלקיחת האחריות לאורך זמן: במידת יכולתנו לרתום את המדינה לאופן שבו אנו מביאים את השינוי, במידת נכונותה של המדינה להכיר ביכולות שלנו ובמידת הגמישות שלנו להתאים את הפתרונות למשק הישראלי המשתנה.

יובי תשומה-כץ היא חברת מועצה טרייה במועצה המקומית גדרה, ממייסדות "גרעין קהילתי גדרה" ומחברות עמותת "חברים בטבע - העצמה קהילתית"

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

"למטפלים זוגיים יש הרבה הוצאות, זה לא מקצוע שמתעשרים ממנו"

"מצדי תפתחו את היחסים": הכסף הגדול מאחורי התפרקות מוסד הנישואים

עדי שרעבני

"בוודאי שהייתה בועה": עדי שהרבני חזר להיי-טק אחרי הפסקה של שנתיים - זה מה שהוא גילה