"ההתקפות על לדור בתיק אולמרט חצו קו אדום"

החקירה של אביגדור ליברמן, הזיכוי של אהוד אולמרט, הבחירה להמשיך להישען על עדותו של עד מדינה שנפטר, הסדר הטיעון עם משה קצב והקריאה ללדור להתאבד ■ יהושע (שוקי) למברגר, עד לא מזמן המשנה לפרקליט המדינה, חושף את מה שהתרחש בפרקליטות בכמה מהתיקים שהסעירו את ישראל

עידו באום
עידו באום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עידו באום
עידו באום

אילו היה נערך כיום משאל בשדרת הניהול הבכירה בפרקליטות על המועמד המתאים ביותר לרשת את משה לדור כפרקליט המדינה, יש סיכוי טוב שעו"ד יהושע ‏(שוקי‏) למברגר היה זוכה. למברגר פרש לפני כחצי שנה מתפקיד המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, אחד התפקידים הרגישים והמרכזיים בפרקליטות. הוא נחשב לבר סמכא בה"א הידיעה בתחום הפלילי, השני ללדור בתחום הזה. פרקליטים בכירים הפצירו בו לא לפרוש. אחד מהם אומר שלמברגר היה כתובת לכל פנייה בעניינים רגישים, ועזיבתו הותירה חלל במוקד קבלת ההחלטות בפרקליטות.

בשנים האחרונות עסק למברגר בתיקים פליליים מגוונים, ובהם כמעט כל אישי הציבור שנקלעו לחדרי החקירות: אביגדור ליברמן, משה קצב, אהוד אולמרט, צחי הנגבי ויעקב וינרוט הם רק מקצת השמות שעיטרו את הקלסרים במשרדו. היום הוא בפנסיה, והראיון עמו מתקיים בשובו מטיול בתקופת החגים. למברגר לא יתמודד מיוזמתו על תפקיד פרקליט המדינה. אנשים שמכירים אותו אומרים שהוא נהנה מהפנסיה המוקדמת, ומבצבצת אצלו חיבה ישנה ללימודים, להוראה ולחינוך.

לכתבות נוספות באתר TheMarker:

חוק בלי פקק // למה מיחזור הבקבוקים הגדולים עדיין מחוץ לחוק?

פרשנות // הפוליטיקה החלשה של המין החזק

שוקי למברגר

אחיו הצעיר ממנו בארבע שנים, שלמה ‏(מומי‏) למברגר, שמכהן כיום כפרקליט מחוז דרום, מוזכר כמתמודד אפשרי על תפקיד פרקליט המדינה מול עו"ד שי ניצן, הנחשב למועמד המועדף על היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. פורסם באחרונה כי האחים למברגר החליטו לא להתמודד זה מול זה. למברגר אומר שלא תיאמו החלטה כזו. "אני לא מתאם זאת עם אחי. מישהו שאל אותי ואמרתי שאני לא רואה אפשרות ששנינו נתמודד אחד מול השני, בוודאי מבחינתי".

ועדת האיתור למינוי פרקליט המדינה יכולה ליזום פנייה לשניכם.

"אם יפנו, אני מעריך שנדבר אחד עם השני ונחליט".

אז אתה לא פוסל חזרה למערכת?

"זה לא עומד עכשיו על הפרק".

במשרד המשפטים יש אנשים שאומרים שווינשטיין מעריך אותך ואת היושר שלך ושמבחינתו היית יכול להיות פרקליט המדינה.

"יושר הוא דבר אלמנטרי, בלי קשר למינוי פרקליט המדינה. השאלה היא התאמה מקצועית, יכולת הנהגה, ניהול, היבטים רבים מעבר למכנה המשותף הראשוני של תכונות והתנהלות, ופה אני צריך להחליט אם אני רוצה ואם אני מתאים. זו שאלה נכבדה שאינה פשוטה עבורי. יותר טבעי לי שהתשובה תהיה שלילית, אבל זה לא מסוג הדברים שאני פוסל על הסף".

על מידת ההערכה שחש וינשטיין כלפי למברגר אפשר ללמוד מהדיונים סביב כתב האישום נגד ליברמן בתיק חברות הקש. בתיק הזה החליט היועץ להגיש כתב אישום נגד ליברמן, ולאחר מכן חזר בו וסגר את התיק. פרקליט המדינה לדור חשב שהתיק גבולי אבל אפשר להגיש בו כתב אישום. ללמברגר היה משקל חשוב בשינוי עמדת היועץ. בתחילת הדרך צידד בכתב אישום, אך בשלב מסוים שינה את דעתו.

מה קרה בתיק ליברמן?

למברגר מחייך.

שינית את דעתך והמלצת לסגור את התיק, ושינוי הדעה עזר לווינשטיין לשנות את דעתו.

"יכול להיות. לא היתה לי ידיעה מה וינשטיין הולך להחליט. בסופו של דבר, במהלך השימוע ואפילו קצת לפניו, המשכתי להעמיק בתיק, ובסופו של דבר סברתי שאין תשתית ראייתית להגשת כתב אישום בתיק חברות הקש".

מה גרם לך לחשוב כך?

אהוד אולמרט חוגג את זיכויו

"לשיטתי, יש חורים ראייתיים גדולים ולא רק בהיבט הראיות הפורמלי. נוצר אצלי ספק של ממש, מהותי, באשר לטיב זיקתו של ליברמן למערך החברות בקפריסין. לא הצלחתי לגבש לעצמי תמונה עובדתית מוכחת וקונקרטית ברמה הנדרשת בהליך פלילי שלגביה אפשר לטעון שליברמן ביצע עבירה פלילית. התמונה הראייתית נותרה מעורפלת למדי, אף שהחשדות לא נעלמו".

אתה מדבר על התיאוריה שהמיליונר יוסף שולדינר באמת היה הבעלים של החברות ולא דמות קש? הרי הסנגורים כלל לא העלו את התיאוריה הזו.

"זה לא מדויק. זה עלה. שולדינר לא קנה את חברת נתיב קפריסין? הרי הוא שילם כסף. הוא השקיע מאות אלפי שקלים בחברה הזו. הוא גם שילם לליברמן וגם השקיע כספים נוספים. היו ראיות גם ביחס לחברות אחרות, שיצרו זיקה בין הבעלות על נתיב ישראל לבין שולדינר. ברגע שאין לי מענה למשהו שאינו ספקולציה, זו בעיה. הוא השקיע כסף. חקרו את זה. בדקו אם זה היה כסף של ליברמן, לא נמצאו ראיות לכך. להפך. מדובר לכאורה בכספו של שולדינר".

למברגר מסביר כי לפי התיאוריה שבה צידד לדור, מארג הראיות קשר את כל החברות בקפריסין לליברמן. הוא מסביר כי אם כתב האישום מבוסס על מארג חברות אחד, "ככל שנוצר ספק של ממש בעניינה של חברה או שתיים, נוצר קושי של ממש גם באשר ליתר החברות. אין סיפור שיכול לענות על הקשיים הראייתיים האלה, אם כי אני מבין שאפשר לחשוב אחרת ממני. לשיטתי, החשדות לא הופרכו אך גם לא התגבשו ליכולת ראייתית שאפשר לבסס עליה כתב אישום".

למברגר חושף טפח מהדיון בפרקליטות: "שוחחתי שעות רבות עם לדור על התיק. לדור אמר לי: ‘מדובר בפאזל. לך אחורה ותתבונן על התמונה הראייתית, ותזהה את התמונה המספרת סיפור העולה לכדי מעשה פלילי של הפרת אמונים'. הלכתי אחורה, אבל לא ראיתי תמונה אחת אפשרית. לפעמים הפאזל הוא כזה שהאחד רואה תמונה אחת והשני רואה תמונה אחרת. בפאזל של תיק ליברמן היתה יותר מאופציה אחת. היו אופציות אחרות שאינן מגבשות עבירה פלילית. המצב לא היה כזה שחשבתי שהראיות לא מספיקות, אלא ראיתי אפשרות לסיפור אחר. כמעט כל העדים סיפרו סיפור אחר. ושולדינר מת".

מה קרה לשחיתות הציבורית בעידן וינשטיין לעומת עידן מני מזוז? איפה החקירות? השחיתות נגמרה?

"אולי מישהו למד את הלקח? גם זאת בשורה. השתתפתי בכל הדיונים וההחלטות בתחום זה. לא זיהיתי כל שינוי מדיניות. זה תלוי אילו דו"חות מבקר מדינה הגיעו, אילו תחקירים עיתונאיים היו, כמה חקירות משטרה. אני לא זוכר תיק משמעותי שהגיע לשולחנו של וינשטיין והוא החליט לא לחקור אותו מתוך שיקולים של שינוי מדיניות. להזכירך, במערכת האכיפה יש מספר רב של תיקים כנגד ראשי עיריות, ונגד חלקם הוגשו כתבי אישום חמורים. מדובר במהלכי אכיפה משמעותיים ביותר בתחום השחיתות הציבורית, גם אם לא מדובר בשרים או בח"כים".

משה לדור

"היה עליהום אישי מצד אנשי ימין על פרקליטים בכירים"

בקרוב ימונה נציב לביקורת על הפרקליטות. למברגר מקבל את ההחלטה להקים גוף ביקורת על התביעה הכללית, אבל בכל זאת מסתייג ומציין כי "בניגוד להנחת המוצא שאין ביקורת על הפרקליטות, אני חושב שיש ביקורת ציבורית ומוסדית. יש כמה גופים שמבקרים את הפרקליטות - בנוסף לביקורת שנעשית במסגרת תיקים המתנהלים בבית המשפט - לא פחות מכל גוף אחר. אולי יותר".

מדוע אבד האמון בפרקליטות כגוף שמבקר את עצמו?

"ברור שכאשר יש גורם חיצוני שמבקר זה אפקטיבי יותר. צריך לבחון את הנושא כחלק מתופעה כללית של שחיטת פרות קדושות ושבירת מיתוסים שעליהם גדלנו. הפרקליטות ומערכת המשפט בכללותה הן חלק מהתהליך. בעניין הפרקליטות יש טריגר ספציפי בדמות תיק קצב ותיק רמון ועוד סיבות שלא ניכנס אליהן".

לדברי למברגר, התפנית שהתחוללה סביב הסדר הטיעון בתיק קצב עירערה את אמון הציבור. "תיק קצב היה תיק קשה עם תפנית בדמות הסדר טיעון מקל. הציבור קלט את זה. משהו לא הסתדר לציבור. אני תמכתי בהסדר הטיעון ואני לא מתבייש בזה".

על הביקורת שספגה הפרקליטות סביב הרשעת רמון במעשה מגונה יש ללמברגר תרעומת. "במקרה של תיק רמון לא כל הציבור קיבל את העמדה שמדובר במעשה המצדיק טיפול במישור הפלילי. אני תמכתי בעמדתו של מזוז, שהתקבלה ללא סייג במערכת האכיפה. אבל בתיק רמון לא היה מדובר רק בביקורת תמימה. בעיקרה היא היתה לא תמימה. היתה אג’נדה מגמתית שהובלה על ידי בעלי עניין עם התגייסות של חלק מהתקשורת".

למברגר מתרעם במיוחד על הביקורת שהופנתה כלפי פרקליטת מחוז תל אביב רות דוד והתובעת במשפט אריאלה סגל־אנטלר ‏(שנפטרה באחרונה לאחר מחלה‏) בעקבות תקלה בהעברת מלוא חומר החקירה במשפט רמון לסנגוריה. הפרשה נחקרה על ידי כמה ועדות וגם על ידי מבקר המדינה הקודם מיכה לינדנשטראוס, שקבע כי הפרקליטות וגם בכירים במשטרה כשלו "כשל אישי", אך לא בזדון. "היה ניפוח של תקלה, שלדעתי היתה חד משמעית במשטרה, ונעשתה בתום לב עם ניואנס של עבודת פיקוח רחוקה של הפרקליטות ללא הפרת כללים והנחיות. בהתבטאויות נגד דוד וסגל־אנטלר בתיק רמון נחצה קו אדום. במה היתה התקלה מבחינתן, אם בכלל? בניואנס של הנחיית פרקליטות המדינה".

הפרשה הותירה צלקת אצל למברגר: "אני ניסחתי את ההנחיה הזו ולדור חתום עליה, ועד היום יש לנו ויכוח עם מבקר המדינה לשעבר על פרשנות ההנחיה. הפגיעה בשתי פרקליטות בכירות, שביצעו את תפקידן במקצועיות ובתום לב, היא אי־צדק משווע. היה פה שיח אגרסיבי והוא בא מבית מדרש של מישהו בעל עניין.

"תוסיף לזה את העליהום האישי מצד אנשי הימין על פרקליטים בכירים, שהיה מגמתי ובלתי מוצדק לחלוטין, לגבי החלטות של הפרקליטות והיועץ המשפטי בנושאים כמו הריסת בתים, הפגנות ומעצרים מינהליים של אנשי ימין. ההתקפות חסרות הרסן האלה תרמו אף הן לפיחות במעמד הפרקליטות. בנוסף היו תיק או שניים שבית המשפט זיכה בהם נאשמים תוך ביקורת על עבודת הפרקליטות.

"בסופו של דבר אי אפשר להתעלם מח"כים, מהעיתונות ומהאקדמיה. אי אפשר לומר שהכל בסדר והטענות אינן מעניינות. גם אם המניעים, בחלקם, התחילו בצורה עקלקלה", אומר למברגר כשהוא חוזר לסוגיית גוף הביקורת על הפרקליטות. הוא מהרהר רגע נוסף וממשיך: "בדרך להשיג נציב לביקורת על הפרקליטות יש אי־צדק בכך שמציגים את הפרקליטות כגוף חסר עכבות. הפרקליטים מתמודדים בכל תיק מול צד שכנגד, שבוחן את ההחלטות עד דק בבית המשפט. אנחנו לא פועלים בחלל ריק. להציג פרקליטות שפועלת בשכרון כוח זה אי־הכרה של המציאות היום־יומית".

אביגדור ליברמןצילום: אמיל סלמן

תראה, מסתכלים על זה שפרקליט המדינה מנהל כבר חמישה תיקים בעניינו של אולמרט ועוד הולך לבית המשפט בעצמו. מכאן נקלטה הטענה על "פרקליטות רודפת".

"הביטוי ‘פרקליטות רודפת’ בא מבית מדרש מאוד מסוים. חלק מהתיקים נסגרו. גם תיק הולילנד וההחלטות מהסוג הזה נבחנות על ידי בית המשפט. מדובר בתיק מתנהל, ונכון להמתין לסופו. בעניין טלנסקי ומרכז ההשקעות בית המשפט קיבל את עיקרי העובדות כפי שהפרקליטות הציגה גם באישומים שבהם היה זיכוי. גם בעניין ראשונטורס בית המשפט קבע שהתקבלו כספים במרמה. שולה זקן הורשעה בכך, אך הבוס שלה שנהנה מהכספים לא היה מודע. כך נקבע. ועל כך ישנו ערעור".

נחצה איזה קו אדום בביקורת?

"אני חושב שכן".

מה, הדרישה שלדור יתפטר?

"דרשו יותר מזה. מבחינת השיח הציבורי, כאשר בית המשפט מזכה משפטית, ודאי כשאין מדובר בזיכוי מהדהד אלא בזיכוי חלקי עם מסכת עובדתית שהתקבלה על ידי בית המשפט, המטרה של דרישה כזו היא אחת: ליצור דה־לגיטימציה, לפגוע ולהחליש. אני לא רוצה לתקוף אדם שכבר אינו בין החיים ‏(למברגר רומז לדברי אמנון דנקנר, שקרא ללדור להתאבד, ע"ב‏). הכוונה היא ליצור דה־לגיטימציה לעבודה של פרקליט המדינה כדי ליצור הרתעה, ליצור מורא, לשלוח מסר של ‘אל תתעסקו אתנו’. אני מכיר את לדור ואת חוסנו. אני יודע שזה לא יוצר הרתעה במקרה שלו. אך יש פרקליטים אחרים, צעירים או פחות עמידים, ששומעים את הקולות. הדברים עלולים לחלחל ולפגוע. אחרי זה עוד אומרים שבתי משפט הם חותמת גומי של הפרקליטות. אם רוצים שבית המשפט לא יהיה חותמת גומי, אז צריך לקבל את קיומם של זיכויים. זיכוי של נאשם הוא חלק מהשיטה. ההתקפות על לדור בתיק אולמרט חצו את הקו האדום".

"כל שמונה שנים מאבדים את הידע והניסיון הארגוני"

למברגר, 53, נולד בבית של עובדי מדינה: אביו היה חשב הכנסת ואמו היתה מזכירה של שרי תקשורת לדורותיהם. "לא בית עם מסורת של לימודי משפט, אבל בהחלט עם מסורת של תלמוד והלכה", הוא אומר. כיום הוא מתגורר עם אשתו בירושלים. בנם הצעיר משרת בצנחנים, בן נוסף גר ולומד בבאר שבע. הבת הבכורה עברה לירוחם "מטעמים אידיאולוגיים של רצון לפתח את הפריפריה".

בצבא שירת בחטיבה 7 וסיים כסגן מפקד פלוגה. לאחר מכן למד היסטוריה של עם ישראל ומחשבת ישראל, קיבל תעודת הוראה ואז החליט "להתחבר לעולם המעשה" וללמוד משפטים. כך יצא שהוא ואחיו הצעיר ממנו למדו יחד. "גם את זה לא תיאמנו", הוא צוחק. לאחר ההתמחות, שניהם התקבלו לעבודה בפרקליטות מחוז ירושלים. פרקליטת המדינה דאז דורית ביניש התנגדה לכך ששני אחים יעבדו באותה יחידה. לשוקי הוצע לעבור לפרקליטות המדינה. הוא העדיף לעבור לשוק הפרטי, אבל אחרי חצי שנה התחרט. מנהלת המחלקה הפלילית דאז, נאווה בן אור, שאצלה התמחה, קלטה אותו.

משה טלנסקי מעיד בפרשת הולילנד בבית המשפט

למברגר פרש מתפקיד המשנה לפרקליט המדינה לאחר קדנציה של שמונה שנים וקצת, בהתאם לחוק הקדנציות שהוחל על בכירי הפרקליטות. החוק הביא לגל פרישות מהפרקליטות בשנים האחרונות. היחס של למברגר לחוק אמביוולנטי. מצד אחד, הוא מקפיד לקיימו. "סיימתי קדנציה ועוד כמה חודשים שביקשו ממני. ביקשו ממני להאריך בתקופה משמעותית נוספת וסירבתי. ככל שיש משטר של קדנציות צריך להקפיד על קיומו. יש יתרונות לקדנציות, זה יוצר אפשרות לאנשים להתקדם. היו בעלי תפקידים שלא ידעו ללכת בעצמם, ולכן היה צורך לקבוע כלל מחייב".

מצד שני, הוא פסימי ביחס לאופן שבו ישפיע חוק הקדנציות על הפרקליטות. "יש מחירים מאוד גבוהים, במיוחד במערכות כמו שלנו - בניגוד למערכות שיש בהן הרבה תפקידי רוחב ואפשר לעשות בהם הצרחה. בפרקליטות ההצרחה כמעט לא אפשרית. המשמעות היא שהפרקליטות מאבדת כל שמונה שנים את שדרת הניהול שלה, וכל הידע והניסיון הארגוני הולך הביתה עם המנהלים שסיימו את הקדנציה. זה מחיר לא פשוט".

כתוצאה מכך, לדור היה מחויב לבצע שורה ארוכה של מינויים. הטענות כלפיו הן שחלק מהאנשים שמונו היו צעירים ולא מנוסים. אני שומע טענות על כך שהמינויים הם רק של מקורבים או רק ממחוז ירושלים, ויש גם טענה שחלק ניכר מהמינויים הם של בוגרי ישיבת נתיב מאיר.

"גם אני בוגר נתיב מאיר וגם אחי בוגר נתיב מאיר וגם שי ניצן. למדו בה אנשים כמו האלופים במיל’ ישי בר, יאיר נווה ועוד רבים אחרים, ובמשך השנים יצאו ממנה אנשים שהצליחו להשתלב בעשייה הציבורית, המדעית והרבנית באופן משמעותי".

אחדד את מהות הביקורת. טענה אחת היא שלדור יצר פרקליטות בדמותו באמצעות המינויים שהעביר. טענה שנייה היא שאלה אנשים צעירים וחסרי ניסיון שצריכים להתמודד עם אנשים חזקים ומנוסים. הרי יעקב וינרוט, אלי זהר וחבריהם לא התחלפו.

"הפרקליטות אינה יכולה לייצר כל שמונה שנים פרקליטים בעלי ניסיון רב שנים שיכולים למלא את כל שדרת הניהול. אין מאגר של אלפי פרקליטים. איפה ימצאו בטווח הארוך אנשים כדי להחליף את כולם? יצטרכו לחפש קבוצה חדשה, ומטבע הדברים צעירה יותר, של אנשים טובים מקצועית. מבחינת הניסיון זו אכן בעיה. יצטרכו לתת את הדעת על כך".

יביאו אנשים מהשוק הפרטי?

"אני לא רוצה להיות דוגמטי, אבל אני עדיין רואה בזה קושי. ככלל, נכון שהדרג המנהל בפרקליטות יצמח מתוך שורותיה. לאופק קידום משמעותי יש חשיבות בגיוס אנשים איכותיים. אחרת, למה לעבוד ולהתקדם בתוך המערכת? והעיקר, פרקליט שצמח בתוך המערכת צובר את הניסיון ומעצב את עצמו כעובד ציבור על מכלול הערכים והידע המקצועי שהתפקיד מחייב".

גם יועץ משפטי לממשלה ופרקליט מדינה חייבים לבוא מבפנים?

"נכון שמשרות היועץ המשפטי ופרקליט המדינה יהיו פתוחות לכלל המתמודדים מהציבור הרחב. יועץ משפטי לממשלה יכול לבוא מבחוץ, אבל לא יהיה נכון להביא את שדרת הניהול של הפרקליטות מבחוץ. לארגון יש מסורת ואתוס. מי שמחזיק את המסורת הם המנהלים הבכירים ומנהלים בדרגי הביניים".

"לדור לא מתאהב בתיקים"

למברגר דוחה את הטענה שהפרקליטות מעוצבת כיום על פי השקפת עולמו של לדור. "לדור בא עם השקפת עולם מבוססת, ויש כאלה שבאים מאסכולה אחרת. בהיבטים מסוימים אני לא מבית מדרשו של לדור, אף שעבדנו יחד מצוין שש שנים ואנחנו מיודדים. לא תמיד ראינו עין בעין וזה טבעו של עולם".

אהוד אולמרט בבית המשפט, היום

תן לי דוגמה למחלוקת ביניכם.

"נקודת המוצא היא שההליך המשפטי חייב להיות הגון, שתכליתו הראשונית של ההליך פלילי היא חשיפת האמת, שחובה לתת משקל משמעותי לפגיעה בקורבן העבירה ולהגנה על הציבור. אלה תפישות יסוד. כשאתה בא לתת משקלות לדברים האלה בתיק נתון - לא תמיד לדור ואני הצבנו את נקודת האיזון באותו מקום. למשל, מה המשקל שתיתן לתרגיל חקירה שבו אתה מוציא את המידע מעבריין באופן מתוחכם וערמומי. קרובה לשאלה הזו השאלה איך אתה מעריך ראיות. אגב, היו מקרים שאני הייתי יותר מיליטנטי מלדור. היו גם מקרים הפוכים. היו מקרים שבהם חשבתי שיש מספיק ראיות ולדור חשב ההפך".

למשל, השאלה איזה אדם לוקחים בתור עד מדינה?

"בתיק הולילנד, כבר בישיבה הראשונה ובהמשך, לאחר הפגישה עם עד המדינה, ראינו את הדברים עין בעין. זיהינו את המגבלות של שמואל דכנר ואת היתרונות. את ההכרעה אם נכון לשלם את המחיר, לעשות הסכם עד מדינה ולפתוח בחקירה קיבלנו במשותף ומתוך הסכמה מלאה עם גורמי האכיפה הנוספים".

היית שותף להחלטה להמשיך בניהול משפט הולילנד גם לאחר מותו של דכנר באמצע חקירתו הנגדית. למה החלטתם זאת?

"הוא העיד עדות ראשית ארוכה ומפורטת מאוד, שבמהלכה התייחס לקשיים שהוצבו בפניו. הוא התמודד עם הקשיים גם במהלך החקירה הראשית. הוא נחקר חקירה נגדית ארוכה על ידי חלק מהנאשמים כך שבית המשפט היה יכול להתרשם מעדותו. לא אפרט יותר בשל מגבלות של סוביודיצה. נכון שבהעדר מיצוי חקירה נגדית משקל העדות פוחת. יש להמתין לעדות הנאשמים שצריכים גם להיחקר בחקירה נגדית. התביעה סבורה שיש סיכוי סביר להרשעה ולפיכך נכון להמשיך בהליך המשפטי".

אומרים על לדור שהוא מתאהב בתיקים ולכן לא רוצים להופיע לשימוע בפניו, בעוד שאצלך זה שונה. בכמה שימועים שינית את עמדתך?

"היו כמה כאלה. לדור לא מתאהב בתיקים. הוא אוהב את פעולת הניתוח, הוא נוהג להקשות על הטוענים בפניו. בטעות מציגים זאת כאילו הוא מתאהב בתיק או בטיעון של עצמו. יש תיקים שהוא ממש לא אוהב, והוא החליט לסגור אותם".

למשל, תיק בל"ל שבו אולמרט נחשד בניסיון להטות את מכרז הפרטת בנק לאומי לטובת מקורבו פרנק לואי. לדור סגר את התיק בהחלטה שעולה ממנה ביקורת קשה על התנהלות אולמרט.

"נכון. זה תיק שבו אפשר היה לנסח כתב אישום, זה לא שאי אפשר. אבל עוצמת ניגוד העניינים בצירוף יתר הנסיבות של התיק היו כאלה שאי אפשר היה לייחס לאולמרט אחריות בפלילים מבחינה משפטית. זו דוגמה מובהקת לכך שהוא לא מתאהב בתיקים".

גם בתיק בל"ל וגם בתיק חברות הקש היתה עתירה לבג"ץ נגד סגירתם, אבל כאשר תיקים נסגרים מחוסר ראיות - בג"ץ לא מתערב. הפרקליטות טוענת תמיד שהיא נתונה לביקורת, אבל האמת היא שזה לא נכון. כאשר נסגר תיק מחוסר ראיות אין דרך לבקר את הפרקליטות כי אין שופט שבאמת יתערב בתיק, גם לא בג"ץ.

"זה נכון חלקית. לפני שאתה מדבר על תיקים ציבוריים בוא נדבר על התיקים השגרתיים. טיפלתי במאות עררים בשנה על החלטות סגירה של תיקי פרקליטות. יש תיק שהשופטת מרים נאור לא הרפתה ממנו במשך שנתיים בבג"ץ עד שהוצגו בפניה השלמות החקירה. הפרקליטות פועלת תחת מורא וביקורת של בית המשפט העליון, גם אם בסופו של דבר בית המשפט אינו מורה על הגשת כתב אישום. הפרקליטות אינה יודעת מראש מהו התיק שבית המשפט העליון יחליט להתעסק בו ולשאול שאלות. לכן האמירה שאף אחד לא מפקח עלינו ויש אפשרות לחפף אינה מדויקת".

למברגר מסביר כי המבחן של יועץ או פרקליט המחליט לסגור תיק הוא בניסוח החלטת הסגירה. "ניסוח החלטת הסגירה הוא אתגר לא פשוט. כל החלטה היא תקדים להחלטה אחרת. ניסוח ההחלטה נעשה משיקולים מקצועיים ומתוך מודעות עמוקה לאפשרות שההחלטה תאותגר בבג"ץ. עם זאת, החלטת הסגירה חייבת להיות מדויקת ולסקור גם ראיות שלחובת הנאשם".

החלטות הסגירה נהפכו למסמכים סנגוריאליים. אמרו את זה למשל על החלטת מזוז לסגור את תיק האי היווני נגד אריאל שרון.

"הדוגמה הבולטת היא תיק קצב, שבו טענו נגד הפרקליטות שנהפכה לסנגורית כי ראיות התביעה לא פורטו בהרחבה מספקת והדגש היה על ראיות ההגנה. המציאות מכתיבה דבר כזה. כאשר צריך לכתוב הודעת סגירה שתתקבל גם בציבור וגם בבית המשפט היא צריכה להיות משכנעת. השכנוע הוא כזה שבאמת צריך לשים דגש על ההיבטים שהביאו להחלטה, בייחוד במקרה שבו יש מתלוננת. אסור לפגוע במתלוננות. מי שיוצא נשכר מכך הוא החשוד, שפתאום הפרקליטות היא הסנגורית הראשית שלו".

למרות זאת, למברגר מצביע על החלטות סגירה פחות סנגוריאליות. "קח לדוגמה את ההחלטה בתיק בל"ל: לדור לא ויתר לאולמרט, ולמעשה הוא לא ויתר לעצמו. הדברים שנכתבו נגד אולמרט לא היו פשוטים. לדור לא עיגל פינות, אף שהדבר יכול היה לכאורה להקשות על האפשרות להגן על ההחלטה בבג"ץ. בסופו של דבר הוא הסביר מדוע המעשים אינם חוצים את הרף הפלילי. כך היה בהחלטת הסגירה בעניינו של ליברמן, שגם בה נסקרו הראיות נגדו והובאה בתמצית מורחבת עמדתו החולקת של פרקליט המדינה".

אתה החלטת על סגירת תיק המינויים הפוליטיים של אולמרט. גם הרושם מההחלטה שלך הוא שהיה תיק לכתב אישום, אבל החלטתם לוותר כדי לא להתעלל באולמרט יותר מדי.

"יכול להיות שאם זה היה התיק היחיד נגד אולמרט הוא לא היה נסגר. היו קשיים ראייתיים, אבל הפרקליטות מנהלת תיקים גם כאשר יש בהם קושי ראייתי. נכון שהעובדה שמדובר בתיק קשה מבחינה ראייתית יכולה להצטרף לשיקולים נוספים, ככל שאלה קיימים. אכן ייתכן שבסיטואציה אחרת היה מוגש כתב אישום".

אז מדוע בכל אופן התיק נסגר?

"כי באותו זמן ממש התנהלו שני תיקים משמעותיים אחרים נגד אולמרט ואחרים - התיק בבית המשפט המחוזי בירושלים ותיק הולילנד. התיקים האלה מתייחסים בחלקם לתקופה שבה כיהן אולמרט באותו תפקיד מיניסטריאלי שתיק המינויים רלוונטי לגביו. אין הכרח למצות את כל היבטי עבירת הפרת האמונים שאדם ביצע במסגרת אותו תפקיד. גם במקרים אחרים, אם מוגש כתב אישום נגד אדם שנאשם בגניבה והתברר פתאום שהוא גנב עוד משהו, לא תמיד יוגש נגדו כתב אישום נוסף. די בכתב אישום אחד ואולי שניים שממצה את ההגנה על הערך של תקינות ציבורית ואין הכרח בהגשת כתב אישום שלישי.

"בעניינו של אולמרט היה גורם נוסף, וזה חלוף הזמן. אם היה מוגש כתב אישום היה צורך לחכות עם התיק הזה עד תום משפט הולילנד. המשפט לא היה מתחיל עד היום, וחלפו כבר תשע או עשר שנים מהמעשים".

לא צריך לשאול את למברגר מה הוא חושב על הזיכוי של אולמרט בפרשות טלנסקי וראשונטורס בבית המשפט המחוזי בירושלים - זיכוי שהערעור עליו עומד בפני הכרעה בעליון. "גם אני חתום על הודעת הערעור. היא מדברת בעד עצמה. זה ממש סוביודיצה לדבר על זה", הוא אומר.

האם הזיכוי החלקי הוא שחיקה ביחס בית המשפט לעבירת הפרת האמונים, שהפרקליטות עמלה מאוד לבסס אותה בזמנו בפרשת שמעון שבס?

"בתיק שבס נקבע כי מעשה שנעשה במילוי התפקיד במצב של ניגוד עניינים יכול לקיים את היסוד ההתנהגותי של עבירת הפרת אמונים. בית המשפט קבע מבחנים מתי התנהגות כזו מהווה הפרת אמונים. גם תיק בל"ל בעניינו של אולמרט וגם תיק מרכז ההשקעות נבחנו על בסיס המבחנים שנקבעו בפסק דין שבס: בבל"ל התיק נסגר על יסוד אותם מבחנים, במרכז ההשקעות אולמרט הורשע על סמך אותם מבחנים. בעניין טלנסקי הערעור אינו מתמקד דווקא בהתנהגות של אולמרט בניגוד עניינים בהקשר של המכתבים ששלח עבור טלנסקי, אם כי הערעור נסוב גם סביב העניין הזה. המדינה סברה שבית המשפט טעה בעניין הזה, אבל עיקר הערעור נסוב סביב דבר שלא נדון כלל בפסק דין שבס - השאלה אם קבלת כסף על ידי עובד ציבור לא כשוחד מהווה עבירה פלילית של הפרת אמונים בשל עצם היותו עובד ציבור, ואם כן - מהן הנסיבות לכך. העבירה של הפרת אמונים לא מתמצה רק במקרים של ניגוד עניינים".

המקרה שאליו משווה למברגר את פרשת טלנסקי הוא התמיכה שקיבל הנשיא לשעבר עזר ויצמן מבעלי ההון ויקטור סרוסי ורמי אונגר. "במקרה של הנשיא לשעבר ויצמן קבעו היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה עדנה ארבל שהתנהגות כזו אכן יכולה לעלות בנסיבות מסוימות לכדי עבירה פלילית של הפרת אמונים, גם אם אין מדובר בשוחד. בעניינו של אולמרט, טענת המדינה היא שהמאפיינים בהתנהגותו של אולמרט, כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, מצדיקים לקבוע שקבלת הכספים היתה עבירה פלילית. בית המשפט צריך קודם לקבוע שקבלת כספים על ידי עובד ציבור במילוי תפקידו או בקשר לתפקידו היא התנהגות שנכנסת למסגרת של הפרת אמונים. השאלה הבאה היא באילו נסיבות זו עבירה פלילית. לדוגמה, אם עובד ציבור מקבל מתנה בשווי 10 שקלים - זו עבירה? נראה שלא".

לדברי למברגר, "כיום אין מחלוקת שאולמרט קיבל כספים מטלנסקי, כך קבע בית המשפט המחוזי. בשלב מסוים אולמרט הודה בקבלת חלק מהכספים. השאלה המשפטית שמונחת לפתחו של בית המשפט היא אם מדובר בעבירה פלילית. האם העובדה שטלנסקי שילם עבורו את התשלום למלון היא עבירה פלילית? האם קבלת עוד כמה עשרות אלפי דולרים זו עבירה פלילית? האם העובדה שזה נשמר בכספת, בסתר ובהיחבא הופך את זה לעבירה? מה טיבם של מאות אלפי שקלים נוספים שהוגדרו בעדות בבית המשפט ככספים פוליטיים? האם אמירה כזו יוצרת חסינות? אולמרט טוען בעדותו בבית המשפט שעיקר הכסף ניתן כתרומה פוליטית. לדבריו, לא היה איסור על תמיכה פוליטית שלא בתקופת בחירות. טענת המדינה היא שגם אם הטענה המשפטית נכונה - והמדינה חולקת על כך - לא די שאדם יאמר שמדובר בכספים פוליטיים ובכך תוכשר הדרך לקבלת סכומי עתק לקופתו ללא כל דיווח".

בתיק מרכז ההשקעות הפרקליטות אמרה שחומרת העבירה היא כזו שמצדיקה קלון, אבל בסוף העניין לא הובא להכרעה משפטית. ניגוד העניינים בתיק טלנסקי, שבו אולמרט שלח מכתבים לבעלי הון עבור טלנסקי שנתן לו כספים, חמור באותה מידה?

"כן. בעיניי זו התנהגות בעייתית מאוד. גם שליחת המכתבים".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

Doctor illustration.

סוף לחותמת גומי של רופאים: אישורי מחלה יעברו לקופות החולים

סוכני הכאוס שיתוף

זה לא התחיל בבחירות: סוכני הכאוס שסללו את הדרך להפיכה המשטרית