תגובה |

המנכ"ל, הג'יפ והסיירת

תגובה למאמרים שפרסם גיא רולניק על סוגיית הקביעות במגזר הציבורי

TheMarker Online
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
TheMarker Online

גל התגובות לטורים שהופיעו כאן בסוגיית הקביעות במגזר הציבורי ובמונופולים הפרטיים ממשיך. השבוע הגיעו אלינו עוד עשרות תגובות ועדויות מתוך המערכת על הנזקים הכבדים שהיא גורמת לניהול ולאפקטיביות. מנגד, בעלי קביעות רבים סיפרו כיצד היא תורמת ליציבות, לשקט ולעצמאות שלהם.

אחת התגובות, שהגיעה מקורא ותיק וערני, היתה מפתיעה, פרובוקטיבית וכועסת במיוחד. הקורא, מנהל במגזר הפיננסי, טוען: הבעיה אינה הקביעות אלא תרבות הניהול בישראל.

כך הוא כתב לנו: "הקביעות אינה הבעיה של המשק. הבעיה הגדולה היא המנהלים, ויותר מזה, תרבות הניהול. הבעיה הקשה ביותר של כלכלת העולם - ובמיוחד של כלכלת ישראל - היא תרבות הניהול והתרבות הארגונית הנגזרת ממנה. קביעות אינה בעיה: הבעיה היא תחרותיות, שוק חופשי, שקיפות והזדמנות שווה עד כמה שאפשר.

"בישראל נוצרה דת חדשה, דת המנהלים, שמשרתת את יוצאי יחידות העילית, המודיעין וכוחות הביטחון. תכליתה של דת המנהלים היא להעביר לכיסם הפרטי של חבריה כמה שיותר כסף בכמה שפחות זמן, באלימות, בוולגריות ובבהמיות בלתי מתפשרת. זהו. זאת דת הניהול", כותב הקורא.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

אור עקיבא: ים, גולף ושכר ממוצע של 5,600 שקל

הערכות: הקיצוץ של 3 מיליארד שקל בביטחון - יצומצם או יבוטל לחלוטין

והקורא ממשיך ומסביר: "סביב זה הקימו המנהלים דת חדשה, דת המצוינות, וסביבה התגבשה תפישת החיים של האנשים האיכותיים החדשים. מעבר לכך שנעשתה כאן החפצה מזעזעת ‏(“אנשים איכותיים” - ממתי אנשים, בני אדם, מכלולים שונים לחלוטין של רגשות, הם חפצים בעלי מדרג איכות?‏), נוצר כאן מעמד חדש של נובורישיות ירוקה. רוצה לומר, אנחנו “אנשים איכותיים” - יש לנו אופציות בחברה, אנחנו שותפים ברווח או בהון, אנחנו מנהלים, יש לנו ג’יפ, אנחנו תורמים לקהילה ויוצאים לטיולי שטח, למסעות התבוננות עצמיים ולחופשות סקי מאתגרות - ככה זה אצלנו, המנהלים. מי שנגדנו - מקנא בנו, וזאת הבעיה שלו. כי אצלנו ביחידת העילית אומרים שמי שלא עושה שלא יעביר ביקורת, ומי שעושה טועה לפעמים. עובדה, קורה שיש טעויות. הנה, תראו את נוחי, נוחי שלנו, ואילן, מה, הם לא אנשים מקסימים, איכותיים, אנשי משפחה וערכים, אוהבי אדם, תורמים לקהילה, אנשי שלום וביטחון שמחפשים להביא טוב לעולם? אז למה השנאה? למה הקנאה? למה הביקורת?

"תרבות הניהול הבריונית של ישראל שואבת את כוחה ואת אנשיה מהצבא, מיחידות המודיעין הקטנות ובעלות המשאבים העמוקים וממשפחות השלטון, שכבר אימצו את יחידות העילית ‏(“אמץ לוחם” - מבצע לאנשים האיכותיים, פרטים אצל סמי עופר וסיירת מטכ”ל‏). אבל מי הם, מי הם באמת, אותם מנהלים - האיכותיים, הערכיים, והשואפים למצוינות בכל מחיר? מי הם? מה הם? מה רצונם?", שואל הקורא במכתבו.

"בפועל", הוא מציין, "מדובר בקבוצת אנשים שיש בהם עילגים, לא חכמים, לא יצירתיים, בינוניים להחריד, ובעיקר - כוחניים מאוד, אשפי הפוליטיקה הארגונית, אלופי גינוני הכבוד, מכבסי מלים, שרואים רק את טובתם האישית. כמו ילדים קטנים המנסים לנכס לעצמם התנהגות של גדולים, הם מסבירים לנו מה נכון לארגון, למה אנחנו לא מבינים, למה הם יודעים יותר טוב ולמה על ניהול משלמים יותר, כי ניהול מביא פרמיה.

"זה לא ניר גלעד ולא חבורת אי.די.בי, זה הרבה יותר עמוק וזה קיים בכל הארגונים, בעיקר בהיי־טק, בביטוח, בפיננסים, בשוק ההון, בצבא כמובן, במונופולים זה ברור - אבל זה בכל מקום, כל הזמן, ובעיקר היכן שיש כסף גדול. וזה מתפשט והולך.

"השאלה שצריכה להישאל אינה מה השווי האלטרנטיבי של הקביעות, אלא מה השווי האלטרנטיבי של הניהול.

"כמה מנהלים היו מוותרים מיידית על עמדת הניהול תמורת צ’ק מזומן של 5 מיליון שקל? כמה תמורת 7 מיליון שקל? כמה תמורת 10 מיליון שקל? כמה לא היו מוותרים? ולמה? האם מנהלים באמת צריכים להיות מתוגמלים על פי ביצועים? על פי אילו ביצועים? ביצועי המניה? ביצועי החברה? האם צריך להיות קשר בין מחיר המניה לשכר המנהלים בארגון? אם כך, מהו התגמול הראוי? האם אופציות בלבד ‏(ניתנות למימוש אם שער המניה עולה‏) או שגם בונוס כספי שנתי? ומה נעשה אם שער המניה יורד והאופציות מחוץ לכסף? האם מנהלים יכולים להפסיד כמו כל אדם, כמו כל משקיע, או שמדובר בזן אחר של אנשים, בני אלים שאף ארגון לא יכול להסתדר בלעדיהם, ולכן ננפיק להם מיד אופציות חדשות במחיר נוח יותר (Repricing)?

"דת המנהלים המציאה את המושג 'תגמול תמורת אחריות': מי שלוקח אחריות מתוגמל, ככה זה אצלנו בשדה הקרב, ביחידת העילית, אצלנו המנהלים, הבכירים, בכירי המשק. אבל מה קורה כשאין סיבה לתגמול יוצא דופן? מה אז? מי קובע? מהם הקריטריונים? מי הם הבכירים, המנהלים, האנשים האיכותיים, בעלי הערכים? מה הם יודעים? במה הם מתמחים? אילו ערכים הם מביאים מהבית? מתי ראינו מנהל שאומר 'אני לא מתאים, איני יודע, יש טובים ממני, כדאי שאדם אחר יבצע את זה כי הוא עדיף על פניי'?

"כולנו מוקפים בהם, במנהלים האיכותיים. הם חגים סביבנו כל הזמן, מברכים אותנו לשלום מדי בוקר, מתעניינים בשלומנו ליד מכונת הקפה, שואלים 'איך היה בשבת? אתה נהנה? מה שלום הילד? איך אתה מרגיש בתפקיד החדש?'.

"הם מזמינים אותנו לספורט אתגרי, למסע אופניים מרגש, לגילוי עצמי, לריצת שטח, לאוכל בריא וירידה במשקל, לפרופורציות, לאהבה, להקשבה - כמובן, תמיד להקשבה, כי כאלה הם המנהלים שלנו, איכותיים ובריאים, שקולים ומאוזנים, מתמחים בניהול, נינוחים, עקביים, חרישיים, לבושים היטב, ייצוגיים - אבל לא מביאים אתם שום דבר חדש. בפועל, דת המנהלים עסוקה בשמירה על מקום העבודה ועל תנאי השכר שלה. בדיוק כמו הח”כים שלנו, שקובעים את שכרם עבור עצמם, כך המנהלים האיכותיים עסוקים בדבר אחד מרכזי: טובתם האישית. הווה אומר - תנאי שכרם ומשך הזמן שבו הם נמצאים בשלטון. זהו.

"מנכ”ל סיסקו ג’ון צ’יימברס אמר: לא בטוח שהמנכ”ל הבא של סיסקו יהיה אדם אחד. ייתכן שזה יהיה אשכול, קבוצה של אנשים, שיובילו יחד ויאפשרו לרעיונות לקפוץ קדימה. אין מודל אחד של ניהול.

"ניהול? זה כבר מזמן לא מביא פרמיה, בוודאי שלא לבעלי המניות, בוודאי שלא בחמש השנים האחרונות. ניהול הוא התפעול השוטף, היום־יומי, האפור והמתיש: ניהול המלאי, שרשת האספקה, השיווק והפרסום, המכירות, הפן המשפטי, זכויות יוצרים, הסכמי סודיות ובלעדיות, טיפוח, איתור כוח האדם המתאים, הספקים והלקוחות, תזרים המזומנים מפעילות שוטפת, מפעילות השקעה ומפעילות מימון, שיתוף הידע הארגוני, חלוקת משאבים ארגונית יעילה ושוויונית לצד מדיניות שכר הוגנת, מתגמלת וממריצה - אלה המשימות המרכזיות שלהן נדרשת כל פירמה עסקית כיום. זה ממש לא קשור למנהלים ולניהול.

"השנים הקרובות הן שנות סגירת הפערים, לא רק בציבור - אלא גם ובעיקר בין מנהלים לעובדים, תוך הבנה שהמרחק בין שני הגופים האלה כמעט לא קיים יותר, ובוודאי שאינו משרת את האינטרס הישיר של הפירמה. מנהלים ינהלו את הארגון יחד עם העובדים - עבור הלקוחות ולטובת בעלי המניות, תוך רצון משותף לשגשוג אישי וכלכלי לטווח ארוך ובר השגה", מסיים המגיב את מכתבו.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אלונה ודניאלה חברת SISTERS

שתי האחיות שהפכו חשבון אינסטגרם לאקזיט של מיליוני שקלים

אופן ספייס. היתרונות שלו ברורים, אבל העבודה ההיברידית מציפה את החסרונות

"כשאחפש עבודה עוד שנה־שנתיים, הדבר הראשון שאבדוק הוא שאני לא יושבת באופן ספייס"