הזדמנות היסטורית לחסל את המונופול של ועדי העובדים בנמלים

עובדי הנמלים לא מתחברים לרעיון של תחרות משום שהם לא מסתכלים על הסיכוי של פיתוח נמלי הים

סמי פרץ
סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
סמי פרץ
סמי פרץ

כלל מקובל בעולם הספנות התחרותי הוא שאנייה אינה מחכה לנמל, אלא הנמל הוא זה שמחכה לאנייה. הכלל הזה לא חל על נמל אשדוד ברביעי השבוע. שם נצפה בשעות הבוקר תור ארוך של לפחות 15 אניות גדולות, שהתעכבו משום מה מחוץ לנמל.

לו היתה תחרות אמיתית בתחום נמלי הים בישראל, סביר להניח שהאניות האלה היו כבר עוגנות באחד הרציפים, פורקות סחורה וממשיכות בדרכן. זה היה חוסך ליבואנים, ליצואנים ולציי האניות עלויות רבות - והחיסכון, לפחות בחלקו, היה זורם לכיסו של הצרכן הישראלי.

אם זה כל כך פשוט, מדוע זה לא קורה? מאותה סיבה שהמדינה לא מצליחה ליישם רפורמות רבות אחרות. לא בחברת החשמל, לא בשירות הציבורי, לא בניהול הקרקעות ובשוק הדיור, וגם לא בנמלים. במרבית המקרים, ועדי עובדים חזקים הם חסם משמעותי בביצוע הרפורמות - בעיקר כשיש לאותם עובדים שאלטר שבאמצעותו הם יכולים לשבש את מהלך החיים התקינים. אבל אף שקל ונוח לתלות בהם את כל האשמה, הם כמובן לא האשמים העיקריים. הממשלה, שאמורה להוביל ולהנהיג, למצוא פתרונות ולא להיכנע לגחמות של יו"ר ועדי עובדים וחברי מרכז מפלגה, היא האשמה העיקרית.

נמל חיפה. את חוסר היעילות אפילו סטייקים לא יפתרו

כבר לפני עשור ניסה ראש הממשלה בנימין נתניהו לטפל בבעיית הנמלים, בכהונתו כשר האוצר. הוא קידם רפורמה שנועדה לפתוח את הענף לתחרות, היה נדיב מאוד עם העובדים - ושיחד אותם במענקי רפורמה כדי שיסכימו לה. העובדים קיבלו מענקים של עשרות אלפי שקלים כל אחד. המדינה השקיעה כמה מיליארדי שקלים בבניית נמל היובל באשדוד ונמל הכרמל בחיפה, העניקה אותם לנמלים הישנים, והנה חלף עשור שלם - ועדיין יש תור ארוך של אוניות בכניסה לנמל אשדוד. הרפורמה פשוט לא קרתה.

אילו היתה הרפורמה יוצאת לפועל, היו היום בישראל נמלים מופרטים. זה עשוי היה לייעל את עבודת הפריקה והטעינה ולאפשר אותן בשבתות ובחגים, לקצר את משך ההמתנה של אוניות בים, וכתוצאה מכך להוזיל את עלויות סחר החוץ של ישראל. יוקר מחיה? כן, הוא מורכב גם מהאלמנט הזה.

הרפורמה ההיא, שנכשלה בניסיון ההתנעה הקודם, אולי תותנע מחדש ממש בקרוב, במודל שונה: תחרות במקום הפרטה. כלומר, זכיינים חיצוניים יפעילו רציפים חדשים פרטיים וישמשו אלטרנטיבה לנמלי חיפה ואשדוד. אך גם אם שר התחבורה ישראל כץ יעמוד במלתו ויפרסם מכרז להקמת רציפים חדשים בנמל אשדוד או בנמל חיפה, זה לא יקרה כל כך מהר. הדבר כרוך בפרסום מכרזים, בהשקעות כבדות ‏(כל מטר של שובר גלים עולה כ-150 אלף דולר‏) ומן הסתם גם במאבקים עם ועדי העובדים של נמלי חיפה ואשדוד. הוועדים בראשות אלון חסן ‏(אשדוד‏) ומאיר תורג'מן ‏(חיפה‏) הצליחו לכופף את המדינה בסיבוב הקודם. תמורת הסכמתם להקמת חברה ממשלתית בשם חברת נמלי ישראל, שתקבל לידיה את הבעלות על כל תשתיות ושטחי הנמלים, הם קיבלו תוספות שכר ומענקים וגם הכשרת שרצים שהתגלו שם במהלך השנים. ההישג הגדול של העובדים היה סיכול הרעיון של הממשלה לתת ליזמים פרטיים להפעיל את נמל היובל ונמל הכרמל.

החשש של העובדים אינו הפרטה, אלא תחרות - ויש כמובן הבדל גדול בין השניים. תחרות היא היעד הציבורי החשוב יותר. זו הסיבה שיו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, שהבין זאת, אומר שהוא אינו מתנגד להפרטה. כי מה אכפת לו אם המדינה מחזיקה במונופול או יזם פרטי? כל עוד זה מונופול, הוא לא צריך להתייעל ולהתחרות.

אמנם בנמלים יש שיטות שונות לתמרץ עובדים כדי להגדיל את התפוקה, והן אכן מצליחות, אבל את חוסר היעילות הנובע מריבוי שביתות וסכסוכי עבודה, השבתת הנמל בשבתות וחגים, והיעדר אלטרנטיבה לאוניות ברציפים מתחרים - שום תמריץ לא פתר עד כה. גם לא סטייקים. מה בכל זאת נותן תקווה שאולי הפעם יחול שינוי?

1. האווירה הציבורית כיום שונה מזו שלפני עשור באופן משמעותי. הציבור הישראלי מגדיל מאוד את מעורבותו, מתחיל להבין היכן נמצאות בעיות היסוד של המשק, ונותן רוח גבית למי שפועל למענו ‏(ע"ע משה כחלון‏). השיח הציבורי בתחום החברתי־כלכלי מעניק לכל פוליטיקאי שיעבוד למען האינטרס הציבורי את כל התמיכה בניהול מאבק בקבוצות הלחץ הגדולות, ובלבד שהפוליטיקאי עצמו ירצה בכך.

2. הרפורמה שנכשלה בזמנו הביאה לקמת חברת נמלי ישראל, שהיא זו שמחזיקה בשליטה בתשתיות הנמלים. הם לא שייכים לחברות הנמל של אשדוד וחיפה. אם חברת נמלי ישראל פועלת בשטח נמלי חדש לפי הוראות הממשלה, אין לכאורה לשום ועד עובדים זכות לחבל בכך. ההפרדה המבנית בין בעלות על תשתיות נמל לבין הפעלתן היא נדבך חשוב ביכולת לקדם הקמת רציפים חדשים.

3. הקמת רציפים חדשים בנמלי אשדוד וחיפה תניב לא רק התייעלות וחיסכון בתעבורה הימית בישראל ‏(99% מהסחר הישראלי במונחי טונות מבוצעים באמצעות אניות‏), אלא גם תאפשר יצירת מקומות עבודה חדשים. לא לחינם מנהלים ראשי העיריות אשדוד וחיפה, יחיאל לסרי ויונה יהב, מאבק לגבי מיקום הנמל הנוסף.

עובדי הנמלים לא מתחברים לרעיון של תחרות משום שהם מסתכלים בעיקר על הסיכון ולא על הסיכוי של פיתוח נמלי הים של ישראל. הם עושים טעות דומה לזו של ועדי עובדי הרכבת. בשני המקרים מדובר בתחומים צומחים ומתפתחים, שיש להם פוטנציאל גדול וינותבו אליהם השקעות ענק. לא מדובר בענף מתכווץ ודועך, שבו באמת יש לעובדים ממה לחשוש. תחרות בנמלים תיטול מידי הוועדים את המונופול שלהם, אבל תאפשר לעובדי הנמל יותר אופציות תעסוקתיות, לנמלים - יותר פעילות פריקה וטעינה ורווחים, ולציבור - הוזלה של עלויות גבוהות מדי במוצרי היבוא.

נ.ב

ברחוב הרצל, בלב הסיטי של תל אביב, מתחוללת בימים אלה מלחמת מחירים מטורפת. המלחמה אינה בין הבנקים, שהנהלותיהם יושבות באזור. הם בסדר. הם יציבים. לא לדאוג.

ממש בסמוך למשרדי הנהלות הבנקים הגדולים, ברחוב סמטת בית הבד, פועל דוכן קטן למיצים טריים. בדרך כלל, מחיר כוס קטנה של מיץ גזר או מיץ תפוזים סחוט במקום הוא 7 שקלים, והיו גם זמנים שבהם מחירה היה גבוה יותר. אבל בחודש האחרון ירד מחירה של כוס מיץ ל-5 שקלים, ירידה של כ-30%.

הסיבה: ממש בסמוך לדוכן הוותיק נפתחה חנות נוספת למיצים. השחקן הוותיק נלחץ מהתחרות, וכדי לשמור על ההובלה בטריטוריה הקטנה שלו הוא חתך את המחירים. ככל הידוע, משה כחלון לא מעורב במהלך, וגם לא שום רגולטור אחר. רק כללי תחרות פשוטים ובריאים. מומלץ לשר ישראל כץ לבקר שם, לשתות מיץ טעים וזול, וליישם את כל כללי השוק שהוא מוצא שם על נמלי ישראל.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אייקונקס בניה חדשה

היום שאחרי הבלוק: כך בונים בתים - פשוט יותר, חסכוני יותר ועמיד יותר

CLIMATE-UN/COAL

בשוק דובי, ההזדמנויות הכי גדולות מתחבאות דווקא במניות שכולם שונאים