שבע סיבות להעמקת הפערים בין עשירים לעניים

הנפגעים מהתוכנית הכלכלית לא זוכים לרשת ביטחון שתגן עליהם מהעמקת עוניים

סמי פרץ
סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
סמי פרץ
סמי פרץ

מי שמעיין בעלון השימוש של תרופה שם לב לכך שהייעוד שלה מתואר בשורה קצרה ‏("התרופה נועדה לשיכוך כאבי ראש"‏), ואילו תופעות הלוואי ממלאות שורות ארוכות המתפרשות על פני כל העלון כמעט. למרבה הצער, המדיניות הכלכלית בישראל עובדת הפוך. בכל פעם שמיושמת כאן תוכנית כלכלית, הציבור מקבל המון הסברים לגבי מטרותיה, אבל כמעט אפס מידע על תופעות הלוואי הכרוכות בה. ואם לא די בכך, כשמתגלות תופעות לוואי יש נטייה להתעלם מהן או לגלגל אותן על אחרים.

תופעת לוואי קשה של מדיניותה הכלכלית של ישראל בשני העשורים האחרונים התפוצצה בפנינו בסוף השבוע. OECD פירסם דו"ח הקובע כי שיעור העוני בישראל ‏(20.9%‏) זינק למקום הראשון בקרב החברות בארגון, ושגם רמת האי־שוויון בישראל היא מהגבוהות בין המדינות המפותחות.

הממצאים הללו אינם חדשים והם ידועים כבר כמה שנים למעצבי המדיניות הכלכלית בישראל ולכל המפלגות. העובדה המעניינת היא שלמרות התוואי הברור למדי שבו נעה ישראל - הן בשיעורי העוני והן בפערים בין עשירים לעניים - אף לא ממשלה אחת הציבה את צמצום שני המדדים האלה כיעד מדיניות מרכזי.

כתבות נוספות באתר TheMarker

לפיד קיבל תמיכה כמו שאף אוצר לא קיבל מעולם - אבל בחר לאכזב

יש חיים בהיי־טק אחרי גיל 40

השיח הכלכלי של שני העשורים האחרונים רווי במושגים כמו "צמיחה" ו"הפרטה", אך נעדרו ממנו מושגים לא פחות חשובים כמו "צמיחה מכלילה" שחלה על כל האוכלוסיה ולא רק על חלקים ממנה, "צמצום פערים" ו"צמצום העוני". למעשה, במדיניות הכלכלית של ישראל בשני העשורים האחרונים שלטה התפישה שאם המשק יצמח אזי הצמיחה תחלחל לכל השכבות; ושאם יקוצצו תשלומי העברה לאוכלוסיות חלשות זה יעודד אותן להשתלב בשוק העבודה ולקחת יותר אחריות למצבן. למרבה הצער, שני הדברים לא קרו.

תוכנית הייצוב למשק שננקטה ב–1985 היתה תרופה רבת עוצמה לתחלואים בו בשנות ה–70 וה–80: גירעונות תקציביים אדירים, אינפלציה מטורפת, מגזר ציבורי מנופח, חוב פנימי וחיצוני מבהיל ותשלומי העברה גדולים. התוכנית הצליחה מאוד. היא מנעה את קריסת המשק הישראלי, ייצבה אותו והכניסה אותו לתלם של משמעת תקציבית ‏(שאמנם התגלו בה סטיות במהלך השנים, אך לא בתוואי הכללי‏).

במקביל ליישום התוכנית קרו כאן כמה אירועים משמעותיים כמו התפתחות ההיי־טק, רפורמות והפרטות, הגעתם של יותר ממיליון עולים מחבר העמים ותהליכי שלום תוך כדי מלחמה בטרור. בשורה התחתונה, המשק הישראלי ניצל מקריסה ועומד במקום טוב יחסית מבחינת הפרמטרים המרכזיים שלו.

עם זאת, התהליכים הללו הביאו עלינו כמה תופעות לוואי שאחראיות לכך ששיעורי העוני גבוהים מדי והפערים בין עשירים לעניים עמוקים גם הם. יש לפחות שבע סיבות להתרחבות המהירה של הפערים מאז שנות ה–80.

1. קיימים שני מעמדות של עובדים במשק: עובדים עם זכויות עודפות ועובדים עם תת זכויות. אלה למעשה תופעות שקשורות בקשר הדוק. ריבוי עובדי הקבלן הוא תוצאה של נוקשות העבודה המאורגנת במגזר הציבורי ובמונופולים ממשלתיים כמו חברת חשמל, הנמלים, רשות שדות התעופה, הבנקים ומערכת הביטחון. בעוד שעובדים רבים נהנים מקביעות, פנסיה תקציבית, שכר גבוה והגנה סוציאלית מוחלטת, התפתח לצדם מעמד של עובדים נחותים עם זכויות עלובות, שכר נמוך והיעדר הגנה.

2. שכר המנהלים זינק מתחילת שנות ה–90 במקביל להתפתחות של שוק ההון וההפרטות הגדולות. בענפים רבים חל זינוק חד בשכר המנהלים כתוצאה ממה שמתואר כ"שוק חופשי", אף שהצרכנים באותם ענפים לא חוו את השוק החופשי ‏(כך היה בסלולר עד לפני שנה וכך קורה בבנקאות‏).

3. התפתחות ההיי־טק היא תופעה ברוכה וחשובה בכלכלת ישראל, המספקת למשק יתרון יחסי. תופעת הלוואי שלה היא יצירת מעמד של מתעשרי אקזיטים - יזמים ונותני שירותים כמו עורכי דין, רואי חשבון, חתמים וכדומה.

4. מערכת המס היא מכשיר רב עוצמה בחתירה לשוויון או בצמצומו, ומערכת המס של ישראל לא יעילה. היא מקלה על חברות גדולות בכל הקשור לגביית מסים ומאפשרת תכנוני מס אגרסיביים שמגדילים את הפערים. ההון השחור בישראל הוא גורם נוסף להגדלת הפערים, אם כי ייתכן שחלק ממנו מעוות את הסטטיסטיקה של הפערים והעוני - ייתכן שחובת דיווח כללית לרשות המסים היתה מגלה שחלק מהאנשים שמסווגים כעניים אינם כאלה. התפישה השלטת במדיניות המס של ישראל היא זהירות מופלגת בהטלת מסים על עשירים ‏(מס ירושה הוא טאבו‏) וקלות בלתי נסבלת על ההדק בהטלת מסים על עניים, למשל בהעלאת המע"מ.

5. שיעורי השתתפות נמוכים של האוכלוסיות הערבית והחרדית בשוק העבודה. אמנם יש גידול משמעותי בשיעור העובדים העניים, אך יציאה לעבודה היא עדיין מהלך מהותי בהיחלצות מעוני. ריבוי הילדים בשתי האוכלוסיות האלה משאיר אותן עמוק מתחת לקו העוני. קיצוץ קצבאות הילדים שנקבע בימים אלה עשוי - על פי המודלים הישנים - לצמצם את מספר הילדים, אבל בישראל ההטרוגנית שיקולים כלכליים הם לעתים משניים לשיקולים תרבותיים.

6. מבנים משקיים לא יעילים. ענפים רבים מתנהלים באופן לא יעיל ולא תחרותי, שגורם בסופו של דבר להעלאת יוקר המחיה. החל בניהול מלאי הקרקעות של המדינה שגורם להאמרת מחירי הדיור, דרך שורה ארוכה של הגנות ומכסים שמגינים על קבוצות לחץ אבל פוגעים באזרח תוך ייקור המחיה שלו, וכלה בענפים שבהם הרנטות הולכות לעובדים ולא לציבור - כמו חשמל ובנקאות. ייעול השירותים האלה היה יכול להוזיל את המחיה, בעיקר עבור אוכלוסיות חלשות שמוציאות את כל הכנסתן על צריכה.

7. ריבוי העובדים הזרים מרחיק את הישראלים העניים משוק העבודה, פוגע בכושר ההשתכרות שלהם ודוחק אותם אל מתחת לקו העוני, בעיקר אם הם עובדים מעוטי כישורים. השיח ההומניסטי על מצבם של מהגרי העבודה מתקיים בנפרד מהשיח על שיעור העוני, אף שמתקיים בין השניים קשר עז. נכון שהעבודה הזרה מוזילה את הבילוי במסעדות ובבתי מלון, אבל היא גם הופכת את הישראלים מעוטי הכישורים למשאב זול ונחות, ולכן עני.

נ.ב

אפשר לפתור את הזינוק באי השוויון באמצעות טיפול בקצוות - גם בעשירים וגם בעניים. לקחת מאלה ולתת לאלה. ייתכן שהפתרון של תשלומי העברה ‏(קצבאות, סובסידיות, מס הכנסה שלילי וכדומה‏) מפחיד מדי, משום שאינו מעודד יציאה לעבודה ולקיחת אחריות. את הדילמה הזו תיאר בעבר אהוד ברק כשכיהן כראש הממשלה: צריך לתת לאנשים חכות ולא דגים, אמר.

התוכנית הכלכלית החדשה שמוביל שר האוצר יאיר לפיד, שנועדה לצמצם את הגירעון, אינה נושאת בשורה למי שמוטרד משיעורי העוני ומהפערים החברתיים. היא ממשיכה את הקו של פגיעה באוכלוסיה החלשה באמצעות העלאת המע"מ וקיצוץ בקצבאות, מבלי שהנפגעים זוכים לרשת ביטחון כלשהי שתגן עליהם מהעמקת עוניים.

פרופ' מומי דהן מהאוניברסיטה העברית טוען כי דימוי החכות והדגים נכשל כישלון חרוץ: "אם לא יגדילו את הסיוע הממשלתי לעניים, שיעור העוני לא יירד. חלק לא מבוטל מהאוכלוסיה הענייה הם קשישים, אז מה יעזרו להם חכות? חלקם בעלי מגבלות פיסיות, או אסירים לשעבר שלא מצליחים להשתלב בחברה. ללא סיוע ישיר זה פשוט לא יעבוד. העוני לא יקטן, והעוני הוא בעיה חריפה יותר מהפערים". 

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

עבודות על הרכבת הקלה בכיכר רבין, ביולי. "הולכי הרגל, ובמיוחד ילדים או אנשים מבוגרים, נתונים בסיכון יומיומי, סכנת חיים בעיר"

"אני מפחדת על חיי כשאני יוצאת לרחוב": המלחמה של תושבי תל אביב

קשישים בגינה ירושלים

20 אלף שקל בחודש: תתחילו לחסוך עבור מטפל זר בבית

ג'ורג'ה מלוני בנאפולי, שלשום

סערה נדירה: צירוף הגורמים שמאיים להיות חמור יותר ממשבר 2008

וילה רחוב קדמה הרצליה

הבנק סירב לקבל כסף מרוסיה - והרס את החלום על הווילה בהרצליה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

ביידן לפיד הצהרת ירושלים

הדיל האמריקאי: מסלול ירוק להיי־טק הישראלי - תמורת הגבלת היצוא

קוסטה ריקה

"החופים פסיכיים, במחיר של מיליון וחצי קונים וילה קו שני לחוף - אבל אז המכות התחילו להגיע"