לפיד מצא את הכסף - בכיסים הלא נכונים

התקציב הראשון שהגיש יאיר לפיד כשר אוצר תוקף את כל מי שלמענו התיימר להילחם במהלך הבחירות, ופוסח על כל מי שהבטיח להילחם בו ■ זה יכול היה להיות אחרת

אשר שכטר, פרשנות
אשר שכטר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אשר שכטר, פרשנות
אשר שכטר

הרע: אנחנו בבעיה, והתקציב הוא רק סימפטום

והרי החדשות הרעות: תקציב 2013-2014 אינו התקציב שלו ייחלו מאות אלפי הישראלים שיצאו לרחובות בקיץ 2011, כשהם דורשים שינוי בסדר הכלכלי־חברתי שהותיר אותם אחרונים בשרשרת המזון. התקציב שעליו תצביע הממשלה בשבוע הבא לא רק שאינו "משנה את סדר העדיפויות במדינה", כפי שהתחייב שר האוצר יאיר לפיד במצע הבחירות של יש עתיד, לא רק שהוא כמעט זהה לכל תקציב שקדם לו בשנים האחרונות, אלא שהוא מעמיד במרכזו את כל מי שנמצא בצד השני של המתרס לרוב המוחלט של מצביעי לפיד: אלה שלא זוחלים על גחונם כדי לעמוד בתשלומי המשכנתא, שפורשים בגיל 45 עם פנסיות של מיליונים, שקונים דירות להשקעה ומשכירים אותן לזוגות צעירים שלעולם לא יוכלו לקנות דירה אם לא יעשו עסקה עם השטן וימכרו את העתיד הכלכלי שלהם, ושהילדים שלהם לא זקוקים לטיפולי שיניים חינם או ליום לימודים ארוך. הנה תרגיל: נסו לחפש את המלים "בנקים", "נמלים" או "רפורמה" בתוכנית, ותראו מה תמצאו.

"דרך התקציב", גורסת ההקדמה לתוכנית הכלכלית של האוצר, "המדינה מגדירה את מדיניותה ומשקפת את קשייה. הוא דרכה הכלכלית והחוקית לספר את הסיפור של עתידה". אם נלך לפי אותו היגיון, הקושי העיקרי של המדינה הוא לבוא דין וחשבון עם קבוצות הלחץ הגדולות במשק, ולגבות כספים מגורמים שאינם חלשים, עניים וחסרי הגנה. לכן המדיניות שלה היא לגבות יותר כספים מהגורמים שמהם היא אינה מפחדת לגבות. אם התקציב הזה, שקובר את מה שנותר מהמוביליות החברתית בישראל, הוא הסיפור שאנחנו רוצים לספר על עתידנו - אנחנו בבעיה.

"תקציב המדינה אינו עוסק רק במספרים, בקיצוצים, במסים וברפורמות", נכתב בהקדמה, בהומאז' ברור לאחד מהפוסטים הוויראליים של שר האוצר הטרי, "אלו הם הפרטים הקטנים המרכיבים תמונה גדולה בהרבה". ההקדמה לתקציב היא יצירת מופת של אירוניה וסרקזם, סיפור קצר עם טוויסט שגם או. הנרי היה מתקשה לפענח. "תקציב שעומדת מאחוריו תפישת עולם אמיתית יהפוך למורה דרך, לכלי המגדיר סדרי עדיפויות, למעצב של חברה אנושית", נכתב שם. מלים יפות, לא?

אלא שהמציאות דומה יותר למשל על הצפרדע, שאם מכניסים לסיר מלא מים רותחים קופצת מהר החוצה - אבל אם הסיר מלא מים שמתחממים בהדרגה, היא מתבשלת לאט. 8,000 השקלים הנוספים שכל משק בית ישראלי יצטרך לתרום בממוצע לקופת המדינה בעקבות תקציב 2013-2014 הם הסיר שאליו מוכנס מעמד הביניים הישראלי, רק לא ברור אם הוא ישים לב בזמן שהמים כבר רותחים. "זהו תקציב של תקווה. הוא מתקן עיוותים מבניים של שנים, יוצר תחושה של שוויון ומכוון לטובת האדם העובד, שפרי עמלו מחזיק את המשק הישראלי", נכתב בהקדמה. האם יש מישהו שיכול לומר שהתקציב הזה לא מקרין שוויון? הוא הרי מבקש מהציבור הישראלי רק מחיר צנוע של משכורת חודשית ממוצעת כדי להגן על כל הגורמים שהובילו אותנו למצב הנוכחי.

כל הסיפור כולו, אם נרצה, נמצא בעמוד 119 - העמוד היחידי, מתוך 260 עמודי התוכנית, שמוקדש למערכת הביטחון. ומה נאמר באותו עמוד? כלום. תוספת ההכנסות מהטלת מע"מ על שירותי תיירות מקבלת יותר מקום מהמיליארדים המאוחסנים במעמקי הפנסיות של מערכת הביטחון. אבל מערכת הביטחון אינה היחידה שיצאה בזול. כל לובי חזק בישראל יצא מהתקציב כשידו על העליונה: מי זוכר היום בכלל כיצד במהלך הבחירות תקף לפיד המועמד את הוועדים הגדולים, שמעמד הביניים משלם את חשבון החגיגות שלהם? אותו לפיד, כשר אוצר, עמד שלשום לצדו של יו"ר ההסתדרות עופר עיני וניסה להסביר למעמד הביניים מדוע גם בארבע השנים הקרובות ימשיכו עובדי הנמלים וחברת החשמל לחגוג באורגיה של פריון נמוך, תפוקה נמוכה, עודפי כוח אדם ושירות גרוע, ומדוע גם הפעם הוא חייב להגיש לו את החשבון על החגיגה הזאת.

שלא לדבר על הנדל"ן, שגם בו מי שישלם את מחיר הגזירות הוא מעמד הביניים ולא הבנקים, שניפחו את הבועה, או אלפי העשירים שרכשו דירות להשקעה ושהגזירות החדשות לא ממש יזיזו להם. בעוד שגם התקציב החדש לא יבדיל בין אדם שרכש דירה במיליון וחצי שקל בגבעתיים לבין מי שרכש דירת יוקרה ב-50 מיליון שקל בתל אביב, הלובי של הבנקים - המתנגד הגדול והחריף ביותר להורדה משמעותית במחיר הדיור - ניצח, וכך גם הקבלנים.

אבל הבעיה הגדולה ביותר של התקציב היא לא מה שיש בו, אלא מה שאין בו, ומה שאין בו זה חזון. במקום לפתוח חסמים, לחולל רפורמות ולבצע שינויים מבניים מרחיקי לכת - פלטפורמה שעליה נבחר לפיד, כזכור - מציע התקציב של לפיד את אותו מתכון עבש של קיצוצים והעלאות מסים שהפיל את יוון, ספרד ושאר מדינות אירופה למיתון מתמשך שממנו אין מוצא. במסיבת העיתונאים שלו עם עיני אמר לפיד ש"לא נגיע למצב של יוון". אבל הצנע הוא בדיוק מה שהפיל את יוון מסתם מיתון למשבר חסר התקדים וחסר הפתרון שממנו היא סובלת היום.

התקציב כולל קיצוצים ומכות למכביר, אבל את הגזר נראה שנערי האוצר שכחו. התקציב החדש מגלגל את הגירעונות שצברה המדינה בשנים של התנהלות לא אחראית, בזבזנית ולא יעילה לציבור שיצא למחאה מפני שהתקשה לגמור את החודש. מכיוון שהמשבר הנוכחי נגרם בין היתר בשל ירידה בצריכה הפרטית, והיות שהגזירות החדשות צפויות להוריד את הצריכה הפרטית באופן ניכר, ההיגיון שהוביל לתוכנית הנוכחית - לבד מתגובה פבלובית של כלכלנים שהתעייפו מטבלאות אקסל וכבר רואים מטושטש - אינו ברור.

בארה"ב, בקרן המטבע הבינלאומית, אפילו בגרמניה מתעוררים כלכלנים בימים אלה למציאות העגומה, שבה צנע לבדו אינו יכול לשקם כלכלות במשבר - במיוחד אחרי הגילוי המרעיש, שלפיו אחד מהמחקרים המרכזיים עליהם התבססה מדיניות הצנע שהובילה למיליוני מובטלים בשנים האחרונות, של קנת' רוגוף וכרמן ריינהארט, היה שגוי לחלוטין. אם אנחנו רוצים לראות את עתידה של ישראל, מספיק להסתכל על כל אחת מהמדינות האירופיות שאימצו מדיניות דומה בשנים האחרונות: אף אחת מהן לא נמצאת כיום בדרך להתאוששות. כל אחת ואחת מהן נכנסה, בעקבות הצנע, למעגל אכזרי של קיצוצים, ירידה בגביית המסים ולכן עוד קיצוצים ועוד ירידה בגביית המסים, וחוזר חלילה. במדינה שבה יותר מ-20% מהאוכלוסיה חיים מתחת לקו העוני, סכנת הנפילה לספירלה של קיצוצים ומשבר הולך ומעמיק שמוביל לעוד קיצוצים גדולה מתמיד. אם לשפוט לפי הדוגמה של אירופה וארה"ב, התוכנית של לפיד לא תקטין את הגירעון הגדול בתולדות ישראל. אם כבר, היא תגדיל אותו.

הבעיה הגדולה ביותר של התקציב הזה היא שאין בו שום בשורה שתוביל לצמיחה, רק מתכון לעוד ועוד ירידה בהכנסות המדינה ממסים, שתוביל לעוד קיצוצים. כל מה שיש בו הוא ניסיון לסחוט פרוטות מהתושבים העניים והחלשים ביותר בכפר, כדי ליצור איזון חשבונאי במצב פיננסי שיצא מאיזון. ממשלת ישראל נקלעה לבור תקציבי, ולכן היא מנסה למצוא דרך לעשות כמה שפחות כדי לתקן אותו. השיטה לא הולכת להשתנות - אם כבר, רק להעמיק.

המכוער: כל הדברים שהיינו יכולים לעשות

בואו נשחק משחק תיאורטי, ונדמיין שהתקציב וחוק ההסדרים היו נכתבים על ידי אנשים בעלי חזון. מה הם היו כוללים? קודם כל, הבחנה ברורה בין עשירים לבין מעמד ביניים ועניים עובדים, ומסים דיפרנציאליים. הם היו כוללים רפורמות מבניות אמיתיות, שהיו כואבות לחצי מיליון איש בטווח הקצר אבל מועילות למיליונים בטווח הבינוני והארוך. עיני לא היה עומד לצדו של לפיד במסיבת עיתונאים כדי לחנוך את התקציב ההיפותטי הזה, גם לא הטייקונים - לא אלה במגזר הפרטי ולא אלה של המגזר הציבורי. מצד שני, היו עומדים לצדו מיליוני ישראלים שהמסים הנוספים שהיו צריכים לשלם היו נמוכים בהרבה.

תקציב אחר, אמיץ יותר, היה כולל עימות ישיר עם האוליגופולים במגזר הפרטי, עם כיסי השחיתות העמוקים בוועדים הגדולים ועם הגורמים שמתנגדים לתיקון העיוותים בחוק לעידוד השקעות הון, שהוביל לכך שחברות הענק נהנו מהטבות מסים מפליגות של 5.6 מיליארד שקל על חשבונם של שאר משלמי המסים. במקום לקצץ את קצבאות הילדים - כסף קטן שמושך הרבה תשומת לב כי הוא לובש שטריימל - היה פותר התקציב ההיפותטי הזה את אי הצדק החלוקתי בישראל ולוקח מהעשירים יותר, בהתאם לחלקם בעוגה, בין היתר באמצעות מס ירושה ‏(לפיד המועמד תמך במס שכזה‏), מע"מ דיפרנציאלי, העלאת המס על רווחי הון וביטול הפטור ממס על השכרת דירות.

במקום לנסות לקבץ אגורה ועוד אגורה באמצעות צעדים מינוריים כמו צמצום הסובסידיות לטיפולי שיניים לילדים, היה התקציב ההיפותטי הזה מקצץ משמעותית בתקציב הביטחון, על חשבונם של אלפי מחוברים שנהנים מפנסיות מפליגות של 4-8 מיליון שקל באמצע שנות ה-40 לחייהם, בשעה שחבריהם במגזר הפרטי עובדים עד שנות ה-60 המאוחרות בשביל פנסיה של כמה מאות אלפי שקלים, במקרה הטוב. הוא גם היה נלחם בהון השחור ובהעלמות המסים של האלפיון העליון, לפני שהיה מעלה ב-50% את האגרה שקשישים סיעודיים משלמים לחברות כוח האדם.

יאיר לפיד ועופר עיני במסיבת העיתונאים

אותו תקציב היפותטי יטפל ישירות במה שדרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים וכיום מנהל המכון הישראלי לתכנון כלכלי, מכנה "שלושת מוקדי הריכוזיות": 65 המונופולים והאוליגופולים החולשים על המגזר הפרטי והתחבורה; הוועדים הגדולים שמדכאים כל סיכוי לרפורמה וייעול במגזר הציבורי, לכאורה בשם העובדים החלשים; ואנשי האוצר, הביטחון, המשפטים ונציבות שירות המדינה, המהווים אליבא דשטרום מונופול בלתי מעורער בתחומם ומחלקים ביניהם את השליטה במגזר הציבורי.

שטרום גיבש תוכנית להורדה של עד 25% ביוקר המחיה, שאותה הציג גם ללפיד ולשר הכלכלה נפתלי בנט. עיקרי התוכנית, שכדי למצוא את עקבותיה בתקציב הנוכחי ובחוק ההסדרים תצטרכו פנס גדול במיוחד, כוללים שורה של רפורמות בתחומי הדיור, התשתיות, המזון והאנרגיה. בתחום הדיור מציע שטרום רפורמה נרחבת במינהל מקרקעי ישראל שתגדיל את היצע הקרקעות לדיור; בתחום המזון כוללת התוכנית הצעה לאסור על קבוצות המזון לקבוע יעדי הנחות לרשתות, כמו גם עידוד הקמת מפעלים ורשתות זולות שיתחרו בשחקנים הדומיננטיים במשק; בתחום התשתיות מציע שטרום לפרק את החצר הביזנטית של הנמלים באמצעות העברת רציף אחד בנמלי אשדוד וחיפה לתפעול על ידי חברה פרטית לתקופה ארוכה.

הבעיה היא שכדי שתקציב ברוח זו ייהפך מתיאוריה למעשה, יש צורך בפוליטיקאי אמיץ מספיק כדי להילחם בגורמים החזקים והעשירים ביותר בישראל, שמוכן להמר על המשך הקריירה שלו מתוך אמונה שזאת הדרך הנכונה ושבטווח הרחוק היא תשתלם. כדי שתקציב שכזה יתממש וכולנו נוכל לישון טוב יותר בלילה, יש צורך בממשלה שמעדיפה את האדם העובד, ולא את התאגיד; שמבינה את התועלת הכלכלית הטמונה בשיפוץ הסכר על פני הכנסת האצבע לחור; ושיודעת שהתנפלות על החלשים ביותר, אלה שעבורם מס של 8,000 שקל בשנה פירושו קריסה כלכלית, רק תוביל להידרדרות נוספת.

לא מזמן אמר בנט, בעל הברית הפוליטי של לפיד, ש"במשק הישראלי יש שני סוגי חברות: חברות יצרניות יוזמות שעובדות קשה, מזיעות ומחפשות נתיב חדש לעוד מענה לאזרח, וחברות שנשענות על הקשר עם הרגולטור ופועלות לעצור תחרות כדי שיוכלו לגבות מחיר הרבה יותר גבוה ממה שמגיע לאזרח. הן לא יוצרות ערך אלא משמידות ערך, ומנצלות את הקרבה לצלחת כדי לקחת מאתנו". אותו תקציב תיאורטי שלא קיבלנו היה לוקח בחשבון את הדברים שאמר בנט, והולך להציק לילדים הגדולים במקום להיטפל לחלשים.

הטוב: אולי בכל זאת התקדמנו קצת

פעם, תקציב שכולל את המילה "ריכוזיות" היה דמיוני לפחות כמו "ריקי כהן, מורה מחדרה שמרוויחה עם בעלה 20 אלף שקל בחודש". תקציב שכולל את המלה "מחאה" היה דמיוני אפילו יותר. אלה אמנם שינויים קוסמטיים בעיקר, אך הם מעידים על שינוי ברוח, ועל פחד שמתחבא בין השורות מכך שהציבור יקלוט שעובדים עליו ומנסים למכור לו את אותו נזיד עדשים שמכרו לו לפני ארבע שנים, רק במחיר גבוה יותר.

התקציב שהגיש לפיד עושה כמה דברים חשובים. הוא מכיר בחשיבות של השתתפותה של האוכלוסיה החרדית בשוק העבודה - הוא פשוט מנסה לצרף אותה בכוח לשוק העבודה, באמצעות שמיטת הקרקע מתחת לרגליה. הוא כן מפחית את ההטבות של אנשי המוסד והשב"כ ‏(אבל לא מעז להתעסק עם חבריהם הקשוחים יותר‏). הוא גם מכיר בצורך להעלות את מס החברות - הוא פשוט עושה זאת באופן שאינו מבדיל בין משפחה שצריכה לפרנס שני ילדים מחנות קטנה לבין תאגיד ענק שמייצא במיליארדים לרחבי העולם.

זה לא שללפיד לא היתה הזדמנות לחולל מהפכה. זה פשוט שלא היה סיכוי, או אומץ. יום אחד הציבור הישראלי יקבל את התקציב שמגיע לו, שיקרין שוויון ויכוון באמת ובתמים לטובת האדם העובד, שפרי עמלו מחזיק את המשק, ולא לטובת הקונגלומרטים שמשמידים את הערך שאותו אדם עובד יוצר. האופטימיים או המרקסיסטים שבינינו יאמרו שתקציב כמו זה של לפיד מקדם את אותו יום.

תקציב 2013-2014 רחוק מאוד ממה שאותם המונים ששטפו את הכיכרות בקיץ 2011 ציפו לו. הוא בהחלט רחוק ממה שחלק גדול ממצביעי לפיד ציפו לו. במקום לחולל את המהפכה הכלכלית, הערכית, התרבותית והמבנית שישראל שיוועה לה, במקום להפוך את יחסי הכוחות בין מחוברים לבלתי מחוברים ולשחרר מיליוני ישראלים מהנחיתות המובנית שלהם, עושה התקציב הזה הכל כדי שלא לפגוע במוקדי הכוח ולא לנענע את הספינה. זה לא אומר בהכרח שמדובר בסוף הדרך, זה רק אומר שלפיד ושות' שכחו את הסיבה שבגללה אותם המונים הביאו אותם לכנסת. אם הזעם הציבורי שעורר התקציב הזה בימים האחרונים מעיד על משהו, נראה שבקרוב מאוד הם הולכים לקבל תזכורת מרעישה. במקרה הכי גרוע, נתראה במיתון.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

בית למכירה

המתווכת מצאה קונה שמוכן לשלם יותר - והרגיזה את בעלת הדירה: "קילקלתי לה את התוכניות"

לימור סוקניק. "המעבר מחיים כשכירה לעצמאית היה מטורף"

"הייתי בכלוב של זהב. איך ששמעו שאני עוזבת – מיליון איש קפצו על התפקיד"

אחרי שהריבית עלתה, הפיקדונות הבנקאיים נעשו אטרקטיביים יותר

הטבלה המלאה | מהבנק הנדיב ועד הקמצן ביותר: פערי הריביות העצומים נחשפים

מ-2008 ועד היום: איך הגענו לאינפלציה הנוכחית

יוני ומיכל רכשו דירה במחיר דמיוני. כך הם איבדו שליטה על המשכנתא

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

ריחאניה. "מרגישים אירופה"

"יש שני יישובים בישראל שבהם הכל נקי, הולכים ברחובות ומרגישים אירופה"

גיף הסכם ממון 2

״הייתי בהלם, עורך הדין אמר לי: ׳חתמת על הסכם של כלה מאוקראינה׳"