מילדות קומוניסטית להנהגת אירופה: מי היא אנגלה מרקל?

באחר צהריים בוהק אחד, בעוד משבר החובות בגוש היורו מתעורר מחופשת הקיץ, הגיעה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל לצ'יסינאו, מולדובה, במסעה הממושך להרחבת המשפחה האירופית. תלבושות עממיות, ילדים מפזרים ורדים ומשמר כבוד היו חלק מקבלת הפנים שהזכירה פומפוזיות קומוניסטית והדר הבסבורגי נושן עוד יותר. ברקע ניצב מטוס איירבוס ענק שעל זנבו התנוססה המלה "לופטוואפה", מראה מעט אירוני במקום ש"סבל מהדיקטטורה של גרמניה הנאצית", כפי שהודתה הקנצלרית.

אך לפגישה הזו הגיעה גרמניה של המאה ה-21, גרמניה של מרקל. קבלת הפנים מדגימה כיצד הקנצלרית בת ה-58, שנכנסה לפוליטיקה בשנות ה-90, נהפכה לאשה החזקה באירופה מאז שנות שלטונה של יקטרינה הגדולה ברוסיה. עוזריה רואים בה את המנהיגה המסורה ביותר לעיצוב עתיד חדש עבור היבשת הישנה, בעולם חדש וגלובלי.

אם מרקל, המצטיירת לרוב כאפרורית אך מתגלה באופן אישי כבעלת חוש הומור, מצאה אירוניה בקבלת הפנים המולדבית - היא לא גילתה זאת לאיש. אך היא ללא ספק זיהתה את הד צעירותה במזרח גרמניה הקומוניסטית, שתרבות של שמירה על שתיקה ושלטון ממושך של בינוניות הובילו בסופו של דבר להידרדרותה.

מבקריה של מרקל מציירים אותה כפרגמטית וכמי שאינה אשת חזון, ואומרים כי היא מתמקדת בצורך לשמור על קולות המצביעים הגרמנים עם כניסתה לשנת בחירות. אך גם אם אפילו בעלי בריתה לא תמיד מצליחים לקרוא אותה, רמזים לגישתה למשבר הכלכלי של אירופה ניכרים בחייה, הכוללים חוויה בגוף ראשון של ההשפעה ההרסנית של חזון כושל. הם גם ניכרים בערכי החיסכון הנטועים בה מימי ילדותה בעיירה קטנה, מאביה, כומר לותרני, ובהכשרתה כפיסיקאית.

• אבירת הצנע, נסיכת השפל

מרקל, שידועה בחשיבתה הריאלית, מודעת היטב לכך שאירופה מזדקנת, ותחדל להיות תחרותית ואמינה אם לא תתגבר על הכאוס הפיננסי והמוניטרי שלה. בעמדתה ההולכת ומתפתחת, הפתרון הוא מה שהיא מכנה "יותר אירופה" - ביטוי המסתיר את חוסר ההסכמה העמוק בין מדינות היבשת על עתידן המשותף.

"מרקל מצליחה כי היא חושבת כמו מדענית"

הנסיעה למולדובה באוגוסט נראתה תמוהה בעיני רבים, אך למעשה היא נבעה מרצונה של מרקל לתת תשומת לב גם לנושאים שוליים לכאורה, ברדיפתה אחר מטרות גדולות יותר. היא יודעת שגרמניה, כיצואנית, תלויה בפיתוח עוצמות חדשות באירופה, בעוד העוצמות המסורתיות שלה נחלשות. האיחוד האירופי, היא אוהבת לציין, כולל רק 8%-9% מאוכלוסיית העולם. כיום אירופה תורמת 25% מהתמ"ג העולמי, אך אחראית ל-50% מההוצאות החברתיות. "אם לא נשים לב היטב למתרחש", אמרה לבנקאים, לעורכי דין ולהוגים בכנס של דויטשה בנק בחודש שעבר, "לא נוכל להמשיך לקיים את רמת החיים שלנו".

היא אינה חוששת ממסקנות שמבהילות פוליטיקאים אחרים. "האם אתם בטוחים", שאלה באותו הנאום, "שבעוד 20 שנה עוד תהיה תעשיית רכב? או ש-BASF ימשיך להיות קונצרן הכימיקלים הגדול בעולם?". היא ציינה שגרמניה אינה שולטת בשווקים הפיננסיים, שבהם כתבי העת וסוכנויות הדירוג המובילים הם אנגלו-סקסיים ברובם, וקראה למאזינים לדמיין עתיד קרוב שבו ילדים גרמנים דוברים אנגלית שוטפת ומכירים היטב את התרבות הסינית.

נכונותה של מרקל לקרוא תיגר על המוסכמות סייעה לה, כראש מפלגת הנוצרים הדמוקרטים, לשבור תבניות אידיאולוגיות. כמדענית, "אין מחסומים על חשיבתה", אומר וולפגנג נובק, לשעבר יועץ לקודמה בתפקיד, גרהרד שרדר הסוציאל-דמוקרט.

אוולין רול, עיתונאית שזיהתה את הפוטנציאל של מרקל בשלב מוקדם ובילתה עמה שעות רבות כשכתבה ביוגרפיה שלה ב-2001, מייחסת חלק גדול מהצלחתה לחשיבתה המדעית: במדינה שמרנית, גרושה לותרנית ללא ילדים שגדלה במזרח גרמניה היתה לקנצלרית הראשונה - כמנהיגת מפלגה שבראשה עמדו לרוב גברים מסורתיים בעלי משפחות מהמאחזים הקתוליים של מערב גרמניה.

מרבית הגברים האלה הם עורכי דין. עבורם, אומרת רול, יש נכון ולא נכון. כאשר עורך דין מפסיד בוויכוח, הוא נכשל. מרקל, לעומת זאת, בוחנת הפסד במבט מדעי - כתגלית שמראה מה לא עובד. "היא חושבת מהתוצאה אחורה", אומרת רול. עבורה, עימות דומה לאתגר מתמטי: כיצד לכנס את שתי עמדות הקיצון לאותו אוהל? הזהירות של הקנצלרית, שלטענת מבקריה פגעה בהתקדמות מהירה בהקלת משבר היורו או סיומו, נובעת מגישה זו, שבה מסלול נקבע רק לאחר שברור לה לחלוטין שהוא מוצלח.

בשיחות עמה ובנאומיה מרקל ערנית, מביטה סביבה, מביאה בחשבון את כל המאזינים. כשאין בידה תשובה מיידית, או כאשר היא שוקלת את דבריה בזהירות, היא מרימה עיניים, מחפשת את הניסוח הנכון, כמו שתלמידה עשויה לסרוק את זכרונה במבחן. לעתים קרובות מרקד על פניה גם חיוך אניגמטי.

רולס מתארת כיצד מרקל, כתלמידה בת 14, זמן קצר לאחר שהאביב של פראג דוכא ב-1968, החלה לספר לכיתתה על חופשת הקיץ שלה בצ'כוסלובקיה. המורה נלחצה. הקנצלרית לעתיד אימצה פני פוקר במהרה. כשרולס שמעה את הסיפור הזה, הבינה את מקור ההבעה הבלתי ניתנת לקריאה של מרקל. "כן", אמרה מרקל, "זה יתרון נהדר מהתקופה במזרח גרמניה, שלומדים לשתוק. זו היתה אז אסטרטגיית הישרדות, וגם היום".

מרקל בילתה את שנות ילדותה בטמפלין, עיירה מימי הביניים המונה כ-17 אלף איש, כ-80 ק"מ צפונית לברלמין, באזור שופע אגמים המכונה אוקרמרק. בקרבת הכיכר המרכזית, בבניין עץ שבו יושב בנק החיסכון המקומי, חרוטות מלים שמהדהדות באוזניה של מרקל עד היום כשהיא מתמודדת עם משבר החובות ביבשת. "החוסכים של היום הם המנצחים של מחר", היא כתובת אחת. "מה שהופך אתכם לעצמאים אינו מה שאתם מרוויחים, אלא מה שאתם חוסכים", היא כתובת נוספת.

האנשים שחיו במהלך פירוק הגוש הקומוניסטי ועמלו על שיקום חייהם יכולים להבין איזו חוויה קשה זו היתה. מרקל נזכרת במזרח גרמניה כמקום שבו אף אחד לא עודד להצטיין. כתלמידה מצטיינת, בוגרת אוניברסיטת לייפציג עם תואר בפיסיקה, דוקטורט ועבודת מעבדה יוקרתית במזרח ברלין, היא מעולם לא איבדה את הצורך להרים ראש ולהתעלות על הבינוניות, כפי שתושבי מזרח ברלין היו נוהגים לטפס על בניינים גבוהים כדי להציץ למערב העיר. מאז נפילת חומת ברלין, מרקל ומדינתה עשו דרך ארוכה.

מבקריה מציינים את ההיסוס של מרקל ואת היעדר חוט השדרה של אירופה כמכשולים. אך בהתחשב בטיב המערכת הפדרלית בגרמניה, המבזרת כוח, הקנצלרית צריכה לתת יותר הסברים למפלגתה, לקואליציה שלה ולפרלמנט שלה לעומת נשיא צרפת. והיא לרוב הצליחה לעשות זאת, למרות חוסר ההערכה שלו היא זוכה.

אף שמבקריה רואים בה נטייה לפנות כנגד מנטורים ובעלי ברית, אף אחד מכתריסר האנשים שהתראיינו לכתבה זו לא ידע לענות על השאלה מדוע מרקל נכנסה לפוליטיקה, שאפה להגיע לעמדה הבכירה ביותר, ועבדה קשה כדי להישאר שם. "אני חושבת שהיא פשוט התרגלה לזה", אומרת רול. לטענתה, נשות קריירה בנות דורה של מרקל לא מתכננות את עלייתן: "הן פשוט עוברות את המבחן בכל מדרגה בדרך".