ללמוד מהבוס

הספורט הלאומי של איטליה: העלמות מס

כשראש הממשלה נחשד ב-12 עבירות פיננסיות, מה הפלא שהאיטלקים מצטיינים בהעלמות מס; רב מכר חדש על הון, שחיתות וכלכלה שחורה במדינה מוכת החוב מראה עד כמה

אלון אלטרס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים1
אלון אלטרס

ימי הקיץ החמים באיטליה הם ימים של משבר כלכלי וגילויים בלתי פוסקים על שחיתות - גם במפלגת השלטון וגם באופוזיציה. האיטלקים, כמו תושבי מדינות אירופיות אחרות, קצו בעלויות הגבוהות של משכורות הפוליטיקאים - במקרה שלהם 23 מיליארד יורו בשנה - ואיבדו את הסבלנות לשחיתויות המתגלות במדינה חדשות לבקרים.

קשיים כלכליים ואתיים מהסוג הזה מביאים לעתים להצלחתם של ספרים העוסקים ביחס בין הון לשחיתות. זה בדיוק גורלו של הספר "כסף גנוב", פרי תחקיר מעמיק ומקיף של העיתונאית האיטלקייה נונציה פנלופה, שהוא ללא ספק מספרי העיון המצליחים ביותר באיטליה בקיץ הזה: תוך חודשיים הודפסו ממנו לא פחות מארבע מהדורות.

המספרים שפנלופה מציגה לקורא מדהימים. בניגוד למה שמקובל לחשוב, השחיתות והפשע המאורגן אינם האחראים הראשיים לסכומי הכסף האדירים שקופת איטליה מאבדת מדי שנה: האשמה העיקרית היא העלמת המס. ההתחמקות ההמונית מתשלום מסים מביאה לכך שבכל שנה איטליה מאבדת 123 מיליון יורו, שנשארים בכיסיהם של המעלימים ואינם מגיעים לקופת המדינה.

אך בכך לא מסתיימת הכלכלה השחורה באיטליה. כבר בהקדמה לספר מראה פנלופה שמדובר בסכומים גדולים בהרבה. 60 מיליארד יורו נוספים אובדים למשק האיטלקי במעשי שחיתות ושוחד, ועוד 500 מיליארד יורו מתגלגלים מחוץ לארץ המגף אל מקלטי מס מסביב לגלובוס.

ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני מצדיע לשוטר איטלקי בעודו פוסע לצד נשיא רוסיה דמיטרי מדוודב, בויה דוריה פמפילי ברומא, 2.6.2011צילום: רויטרס

לפי חשבונה של המחברת, העוקבת אחרי הכלכלה האיטלקית ב-30 השנים האחרונות, בעשור אחד חומקים מידי המדינה 1,800 מיליארדי יורו - סכום שקרוב במידה מביכה לחוב הלאומי האיטלקי, שהביא עליה בחודשים האחרונים משבר כלכלי עמוק והשוואות לא מחמיאות לכלכלה היוונית השוקעת.

10,000 יורו - ויש מקלט מס

הפגישה עם פנלופה נערכת בבית הקפה שבו היא נוהגת לכתוב את ספריה. זה בית קפה רומאי טיפוסי, לא הרחק מהפרלמנט האיטלקי. "אני מעריצה בתי קפה", היא מתוודה בפני מיד בתחילת הפגישה. "אני מעבירה בהם ימים שלמים. בית הקפה הזה הוליד סקופים רבים. הקרבה לפרלמנט מביאה לכך שהפוליטיקאים נזהרים פחות ומדברים על עניינים כבדי משקל בקול רם. בכל פעם שאני יושבת כאן יש לי בתיק רשמקול, כדי להיות בטוחה שבמקרה הצורך לא אחמיץ התבטאות חסרת אחריות של אחד הפוליטיקאים בשולחנות הסמוכים".

פנלופה היא עיתונאית כלכלית בשני עיתונים לא מרכזיים באיטליה. אף שהיא שייכת לשוליים של הממסד העיתונאי, הספר שלה זכה לשבחים בכל עיתון איטלקי חשוב - והיו גם עיתונים שלא היססו להקדיש לו מאמר מערכת. היא כתבה את הספר במשך שנתיים, בסופי השבוע: שנה שלמה הוקדשה לתחקיר, ועוד שנה לכתיבה.

כל העובדות בספר שלה מבוססות על מקורות רשמיים ראשוניים: דו"חות של בנק איטליה, נאומים שנתיים של הנגיד האיטלקי, דיונים פרלמנטריים ושיחות עם שלטונות המס באיטליה ועם שופטים חוקרים שעסקו בפרשיות שחיתות גדולות בעשורים האחרונים.

בעת הכתיבה היא נתקלה בבעיה מפתיעה, שעיכבה את השלמת הספר. ככל שהעמיקה לעיין במקורות הרשמיים, התברר לה שהכתבות שאספה מהעיתונים הכלכליים החשובים מציגות מספרים לא מדויקים. היא הבינה שארכיון של מאות כתבות עיתונאיות, שאספה בעמל רב, לא יועיל לה. "בתחקיר כזה, שיש בו כמעט 400 עמודים, חשוב מאוד שהנתונים יהיו מדויקים. אין טעם להילחם במעלימי מס בעזרת נתונים חלקיים ומשוערים", היא אומרת בחיוך.

כיצד את מסבירה את שוויון הנפש שבו הממסד האיטלקי, משמאל ומימין, מתייחס לנתונים המפחידים האלה?

"מה שהפתיע אותי בעבודה על הספר הוא שהדברים גלויים. הנתונים מצויים בהישג ידו של כל עיתונאי, אם רק ירצה לקרוא בעיון פרוטוקולים של דיונים בפרלמנט או נאומים של הנגיד. הבנקים משתפים פעולה עם הלבנת ההון. הם פותחים סניפים במקלטי מס ומגישים שירותים לבעלי חשבונות במקומות האלה. הם לא שואלים מהיכן הכסף ולא מדווחים עליו. מריו דראגי, נגיד הבנק האיטלקי וכיום דמות מפתח בכלכלה העולמית, חזר ואמר את זה בנאומים רשמיים. אתה יודע לכמה כסף אתה זקוק כדי לפתוח חשבון כזה בבנק במקלט מס?"

העלמות מס כשיעור מהתמ"ג. נתוני 2007: דן בן דוד, מרכז טאוב ואוניברסיטת תל אביב; נתונים: שניידר, בון ומונטנגרו

אין לי מושג.

"10,000 יורו ויש לך חברה על שמך, שיכולה להעביר את הכסף השחור שלך לחשבון הבנק החוקי שלך באיטליה. לא מזמן עצרה המשטרה 100 עובדים של בנק קטן, בקרבת העיר רימיני, שעסקו בהלבנת הון. 100 עובדים!"

המס מתחיל ב-23%

הצד השני של מטבע ההתחמקות הקלה מתשלום המסים הוא נטל המס הגבוה באיטליה. במדינה נהוג מס הכנסה פרוגרסיבי. מדרגת המס הנמוכה ביותר, להכנסה של עד 15 אלף יורו בשנה, היא לא פחות מ-23%. המדרגות ממשיכות ומטפסות עד ל-43% ברמת הכנסה של 75 אלף יורו בשנה ומעלה. השכר הממוצע באיטליה הוא 22,656 יורו בשנה, סכום שמחייב תשלום מס שנתי של 27% - 6,117 יורו בשנה.

המשטרה ומערכת המשפט עושות את העבודה? הן עוצרות את העבריינים ומעמידות אותם לדין?

"הבעיה היא לא עצם המעצר אלא חומרת העונש. באיטליה העלמות מס מתקבלות בסלחנות. דולצ'ה וגבאנה נחשדו בהעלמות מס. ולנטינו רוסי, אלוף העולם במרוצי אופנועים, העלים עשרות מיליוני יורו ונתפס. זה לא פגע כלל בשמו הטוב, והוא המשיך לעשות פרסומות בסכומי עתק. איש לא העלה בדעתו שהעלמות המס שלו פוסלות אותו. זו בעיה תרבותית. רק 13% מהרשעות השחיתות בשנים האחרונות הביאו לעונשי מאסר של יותר משנתיים".

מה כוונתך בכך שזו בעיה תרבותית?

"דיברתי עם שופטים חוקרים שעוסקים שנים בחקר השחיתות, השוחד והלבנת ההון. הם סיפרו לי שכשהם מדברים בציבור על מלחמה בשחיתות ובממדיה העצומים הם מתקבלים במחיאות כפיים סוערות, ואז, כשהם מצביעים על הנזק הגדול שבאי תשלום מס הכנסה, מחיאות הכפיים נעלמות. שחיתות זה דבר אחד, אומר האיטלקי הממוצע, העלמות מס זה דבר אחר לחלוטין.

"90% מהאיטלקים מגנים את העלמת המס במשאלי דעת קהל, אך כשבודקים את הצהרות ההון שלהם, 50% מהחייבים במס מצהירים שהם מרוויחים פחות מ-15 אלף יורו בשנה. שליש טוענים שאינם מגיעים ל-20 אלף יורו בשנה. רק 1% מצהיר שהוא משתכר מעל 100 אלף יורו בשנה, ומדובר ב-77 אלף איש בלבד בכל איטליה. ברור לך שזה בלתי אפשרי".

אבל לאיטלקים האלה יש אילנות גבוהים להיתלות בהם. "ב-2004 אמר סילביו ברלוסקוני, שכבר כיהן כראש ממשלה, שהמסים באיטליה גבוהים מדי, ושמעל אחוז מסוים לא נורא להעלים מסים. את זה אמר ראש ממשלה והאיש העשיר באיטליה", מזכירה פנלופה. אותו ברלוסקוני נחשד במשך השנים בלא פחות מ-12 סעיפים של עבירות פיננסיות, כגון העלמת מס וזיוף מאזנים. בין היתר הוא נחשד בפלילים מסוג זה בחברת האחזקות פינאינווסט שבשליטתו, המחזיקה בין השאר בקבוצת הכדורגל מילאן ובכמה ערוצי טלוויזיה באירופה. מכל החשדות האלה הוא זוכה או שחלה התיישנות על העבירות לכאורה.

האם שלטון ברלוסקוני, שמכהן לסירוגין כבר כמעט 15 שנה, החמיר את המצב?

"באיטליה מי שמבטיח להפחית מסים זוכה בבחירות. מי שמדבר על תשלום מסים אמיתי - מפסיד בהן. ברלוסקוני מבטיח בכל מערכת בחירות להפחית את גובה המסים שהאזרחים ישלמו, הם מאמינים, והוא מנצח. מסים הוא כמובן לא מפחית. פשוט בלתי אפשרי להפחית אותם.

"ברלוסקוני החמיר את המצב, אבל גם לפניו היתה הקרקע מדושנת היטב. השחיתות חוצה את גבולות השמאל והימין באיטליה, ואני אומרת את זה כאשת שמאל. הכלכלה שלנו מבוססת מאז שנות ה-60 על העלמות מס. השלטון היה מוכן להעלים עין משיעור מסוים של העלמות מס, בעיקר מצד עסקים קטנים ומשפחתיים, שמפרנסים את רוב מעמד הביניים האיטלקי. הם היו משקיעים את הכסף שהעלימו בעסק, והוא היה נשאר בתוך המשחק של הכלכלה האיטלקית.

"הבעיה כיום היא שהתעשיינים הגדולים באיטליה מעלימים הון ומוציאים אותו מחוץ לגבולות המדינה, והוא מפסיק להשתתף בכלכלה הלאומית. יש תרגיל פופוליסטי בזמן האחרון: כולם מדברים על קיצוץ בהוצאות על הפרלמנט והממשלה, מיליארד כאן ומיליארד שם. מי שקורא את הספר שלי מבין שהבזבוז בפוליטיקה הוא כסף קטן לעומת מה שקורה בחלקים השחורים של הכלכלה האיטלקית".

המאפיה עולה לצפון

פנלופה אינה מציעה בספרה פתרונות למצב. לדידה, אין זה מתפקידו של העיתונאי. עם זאת, היא מדגישה כי הבעיה באיטליה היא באכיפה. העונשים, לדבריה, רכים במיוחד, והשלטונות אינם מסתערים על המעלימים.

"החברות הגדולות מוצאות פתרונות יצירתיים בענייני המס", טוענת פנלופה, "וראש הממשלה, שהוא גם האיש העשיר במדינה, אינו תורם לשיפור המצב". החוק הראשון שחוקק ברלוסקוני בתחילת הקדנציה השנייה שלו ב-2001, קבע כי זיוף מאזני חברה אינו עבירה פלילית - ואגב כך חילץ אותו מההאשמות בפרשת פינאינווסט - אז מה הוא כבר יכול להגיד לבעל הפיצרייה או לפירמת רואי החשבון ששומרים את הכנסותיהם האמיתיות בסוד.

מה מקומה של המאפיה האיטלקית במצב הזה?

"חשוב שיידעו שהמאפיה כבר מזמן אינה מוגבלת לדרום איטליה. יש בספר שלי פרק שלם על נוכחותה וכוחה גם בצפון איטליה ובמחוזותיה העשירים. הפשע המאורגן האיטלקי מגלגל 100-135 מיליארד יורו בשנה, ויש לו עסקים חובקי עולם.

"מטרתה העיקרית של המאפיה היא לחדור לכלכלה החוקית באמצעות מכרזים ופוליטיקאים, שלכאורה אינם מקיימים קשרים עם ראשי הפשע המאורגן. מובן שהם מגלגלים את המיליארדים האלה בלי שאגורה אחת תגיע לקופת המדינה. זו כלכלה שחורה שלמה לצד כלכלת המדינה".

נשמע מפחיד.

"זה באמת כך. השחיתות הפוליטית באיטליה כבר מחקה בעבר מפלגות שלמות. ב-1992 גילו שופטים חוקרים, כמו אנטוניו די פייטרו (כיום אחד מראשי האופוזיציה באיטליה ויריב מושבע של ברלוסקוני, א"א), שכל מפלגות השלטון נגועות בשחיתות ובשוחד - ואז נמחקו מהמפה המפלגה הדמוקרטית-נוצרית, המפלגה הסוציאליסטית וגם זו הרפובליקאית.

"ובכל זאת, יש הבדל בין השחיתות של שנות ה-90 לזאת של 2011. למושחתים ההם היתה תוכנית פוליטית, הם גנבו למען המפלגות שלהם. טובת ההנאה האישית עמדה במקום השני. כעת זו שחיתות פרטית לגמרי. הכל הולך. אפשר לשחד באמצעות נערות ליווי, שעונים יקרים, בתים באזורי קיט. פעם שיחדו כדי לזכות במכרזים, כעת זו שחיתות שאינה מייצרת דבר. הצמיחה באיטליה כמעט בלתי קיימת בהשוואה למדינות אחרות".

למדתי מהספר שלך שעבודה שחורה היא עניין שכיח וכמעט שגרתי באיטליה.

נונציה פנלופה

"כן. 3.5 מיליון איטלקים עובדים בעבודה שחורה. זו פרנסתם. כשקראתי את החומר של רשויות המס האיטלקיות גיליתי שהעבודה השחורה אינה מצויה רק בעבודות נחותות או פשוטות יחסית. לא מדובר רק בחקלאות, בבניין ובשטיפת כלים - זה קורה לא מעט גם במשרדי עורכי דין ובקרב בעלי מקצועות חופשיים אחרים.

"העובדים השחורים האלה, שלחלקם יש צווארון לבן ובגדים של ארמני, לא מבינים שככל שאתה משלם פחות מסים, כך המדינה שלך ענייה יותר. זה פוגע בבתי הספר, בבתי החולים ובכבישים שעליהם כל אחד מאתנו נוסע. איכות החיים של כולנו נפגעת".

גם ישראל בין המדינות המובילות בהעלמות מס

כמו האיטלקים, גם הישראלים נחשבים למצטיינים בהעלמות מס. מנתוני מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, שמתבססים על נתוני הבנק העולמי, עולה כי ישראל נמנית עם המדינות שבהן היקף הכלכלה השחורה ביחס לתמ"ג הוא מהגבוהים והחמורים בעולם המפותח.

כלכלה שחורה מוגדרת כפעילות כלכלית המתבצעת מחוץ למסגרת הרגולטורית של המדינה ואינה מדווחת לרשויות המס. הכלכלה השחורה נפוצה יותר ככל שהמשק מפותח פחות, והיא מופיעה בעיקר בענפים שבהם מרכיב העבודה הוא הדומיננטי וההון האנושי בהם נמוך, כמו שיפוצים, הלוואות בשוק האפור, שירותי מין, שיעורים פרטיים, עבודות ניקיון בדירות ובבתים פרטיים, טיפול בילדים (מטפלות), הימורים, עובדים לא חוקיים (זרים), הברחת ציוד וטובין וסחר בסחורה גנובה.

לפי מחקר של שניידר, בון ומונטנגרו (2010), שפורסם באחרונה על ידי הבנק העולמי, חלקה של הכלכלה השחורה בישראל הגיע ב-2007 ל-23% מהתמ"ג. אלה מספרים גבוהים בהרבה ממה שרואים בגרמניה (16.7%), בבריטניה (13.2%), ביפן (12.1%) ובארה"ב (9%). אם מניחים שחלקה של הכלכלה השחורה בסך הפעילות לא השתנה, ההערכה היא שב-2010 הגיע היקף הכלכלה השחורה לכ-190 מיליארד שקל.

במדינות הפוסט-קומוניסטיות (בעיקר מדינות חבר העמים) יותר ממחצית מכלל התוצר של המשק מיוצר בפעילויות לא מדווחות ואף פליליות. באפריקה, למשל, היקף הכלכלות השחורות כה גדול עד שמדובר למעשה בכלכלות מקבילות לכלכלות הרשמיות. ביוון ובאיטליה קיימות כלכלות שחורות גדולות שמגבילות מאוד את יכולתן של הממשלות לגייס את המשאבים המקומיים הדרושים להן במטרה להתמודד עם הבעיות הכספיות שלהן.

הבעיה בישראל אינה רק בגודלה של הכלכלה השחורה, אלא גם בכך שחלקה בתוצר גדל בקצב מהיר יותר מאשר בכמעט כל המדינות האחרות ב-OECD. לפי שניידר, בון ומונטנגרו, חלקה הממוצע של הכלכלה השחורה מתוך התמ"ג גדל ב-6% בממוצע ב-25 מדינות ה-OECD בעשור האחרון. לעומתם, הכלכלה השחורה של ישראל גדלה ב-8.5% באותן שנים. זהו קצב מהיר מהגידול בשאר המדינות, למעט יפן וקוריאה הדרומית.

על פי דו"ח של פרופ' דן בן דוד ומרכז טאוב, הסיבה להתרחבות הכלכלה השחורה בישראל בשנים האחרונות היא שחלקים מסוימים באוכלוסיה עובדים, בעוד שאחרים עובדים אך מסווגים באופן רשמי כלא עובדים. "לא רק שהם אינם נושאים בנטל, אלא מנפחים את ממדי הנטל באופן מלאכותי, בכך שהם מקבלים תמיכות וסובסידיות, וחלקם באוכלוסיה רק הולך וגדל".

לדבריו, השתרשות התופעה בקרב חלקים נרחבים של האוכלוסיה ושל מגזרים עסקיים מקשה מאוד על התעלמות ממנה. על פי פרופ' בן דוד, "התופעה של כלכלה שחורה בישראל זוכה לתשומת לב קטנה ואילו הפגיעה שלה במעמד הביניים הולכת וגדלה. למעשה, מדובר במגזר שלם שההכנסות שלו אינן מדווחות ושהפעולות בו, שבחלקן כוללת גם היבטים פליליים, אינן זוכות לטיפול המתאים. זה בהחלט יכול להיות מקור טוב לא רק להכנסה, אלא בעיקר לצדק חברתי".

דרור רייך

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker