נשף המסכות של שקד, ביבי - והכנופיה מאום אל-פחם

פוליטיקאים, סוכני שחיתות וכאוס עוטים מסכות של מהפכנים - אך התנהלותם מרמה

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
המסכה המפורסמת מתוך הסרט
המסכה המפורסמת מתוך הסרטצילום: Warner Bros. Pictures

שי הוא בעלים של עסק משפחתי לעבודות זכוכית. לפני ארבעה חודשים הוא זכה במכרז לביצוע פרויקט במרכז המסחרי בבאקה אל־גרביה. היקף העסקה: 300 אלף שקל. שמח וטוב לב נערך שי לעבודה, אך בחלוף כמה ימים קיבל שיחת טלפון מאדם שהזדהה כבן משפחת סביחאת. הלה הבהיר כי שי לא יוכל להתחיל בעבודה עד שייפגש עמו. כשנשאל מדוע, דיקלם הבחור באוזני שי את כתובת מגוריו, את שמות ילדיו ואת סוג הרכב שבו הוא מסיע אותם. השיחה נותקה. למחרת בבוקר הודיע שי למנהל הפרויקט כי הוא מוותר על זכייתו במכרז.

קשה לשפוט את ההחלטה שקיבל שי. הנה, שבועיים־שלושה אחר כך, בנובמבר האחרון, קיבל מוחמד, בעלים של מפעל ייצור מזון לבעלי חיים מהצפון, שיחה דומה. מעברו השני של הקו ביקש המטלפן החזר חוב בסך מאות אלפי שקלים שלא היה ולא נברא. מוחמד טען כי לא ידוע לו על חוב כלשהו, וניתק. בלילה התעוררה משפחתו למשמע פיצוץ עז שנגרם כתוצאה מהשלכת מטען חבלה לביתו. בשיחת הטלפון שנלוותה לפיצוץ, הוצע למוחמד למהר ולהיפרד מבנו, היות שזה עתיד להירצח בטווח הזמן הקרוב.

נגד צמד המטלפנים, צעירים מאום אל־פחם, הוגש לפני שבוע כתב אישום. שוטרי מרחב עמקים הצליחו לאסוף נגדם די ראיות בלא פחות מ-11 מקרים של סחיטה, שוד, ירי וכו'. את הגשת כתב האישום הזה לא ליוותה דרמה תקשורתית גדולה. בכל זאת, מדובר בשגרת חיים - ודאי מחוץ למדינת תל אביב. ועדיין, משהו חריג ומעניין נרשם הפעם.

מתברר כי שני הנאשמים נהגו לשלוח אל מושאי האיומים שלהם סרטונים שבהם תיעדו את עצמם נוקטים אלימות אכזרית או יורים בנשק חם, בעודם עוטים מסכה. לא סתם מסכה, כי אם המסכה הפופולרית של V - גיבור סדרת הספרים ונדטה (V for Vendetta).

ב-2005 יצא לאקרנים הסרט המצליח שנשא שם זהה, והפך את המסכה לפריט אופנתי מבוקש - כזה שנושא משמעות סמלית פוליטית־חברתית מהפכנית.

הסרט תיעד מציאות דיסטופית שבה שולטת מפלגה אולטרה־שמרנית. בראשה עמד "קנצלר עליון", שחלש על כלל אמצעי התקשורת במדינה. תוכניות הטלוויזיה אוכלסו בתועמלנים מטעמו, אנשי דת ששיתפו עמו פעולה, או שהיו אלה סתם שעשועונים מטופשים.

תפקידן של מהדורות החדשות היה לנטוע תחושת פחד תמידית, כלומר לתחזק תודעה של איום קיומי מצד אויבים חיצוניים או פנימיים מתחלפים. בהיעדר כאלה, עשה השלטון שימוש בנגיף מסתורי שקטל רבים מאזרחי המדינה, ובחסותו הוכרז על מצב חירום לאומי - שהצדיק שלילת זכויות פרט. החיסון לווירוס הופק כמובן בידי חברה אחת בלבד, שעל בעלי מניותיה נמנו גורמי שלטון. בקיצור, שרשרת נסיבות שלא צריכה בהכרח לצלצל לנו מוכר.

סרטון האיומים שנשלח לאחד הנסחטים
סרטון האיומים שנשלח לאחד הנסחטיםצילום: צילום מסך ערוץ 12 /

הגיבור V, שפניו הושחתו, עטה מסכה חיוורת ומחויכת (מסכת "גאי פוקס") בעודו מוביל את ההתקוממות נגד המשטר הפשיסטי. מכאן קצרה היתה הדרך להפיכת המסכה לפריט חובה במחאות עממיות ברחבי העולם וסמל לעמדות אנטי־ממסדיות. בשנים האחרונות אף נוכסה המסכה הזאת על ידי ארגון ההאקרים העולמי אנונימוס. ומסתבר שלא רק על ידיו.

"התימני של קורן"

שני גיבורינו הנאשמים מוואדי ערה, סאלח ועלא, חשבו שיהיה זה הולם לעטות את המסכה של V בעת שביצעו את זממם. כאילו תפסו את עצמם כמי שחותרים תחת סדר דכאני קיים - וכאילו הם מתקוממים נגד משטר אכיפה אלים, ונוקמים בו באמצעות פגיעה במוקדי הכוח שלו.

לדעת הצמד מאום אל־פחם, כך נראה, שלטון החוק בישראל נועד לשרת אג'נדה שרירותית מטעם קבוצת אוכלוסייה מסוימת - שהם אינם נמנים עמה. לכן, לשיטתם, דרך החיים העבריינית שאימצו אינה אלא פעולת שחרור - גם אם בעיניים אחרות היא לא יותר מאשר התנהלות עבריינית אלימה שמכתיבה מציאות כאוטית בצפון.

מן הסתם, תפישת המציאות הזאת מעוותת, ומדגימה שימוש אירוני במסכה של V. הבעיה הקשה יותר נעוצה בכך שהתופעה הזאת אינה ייחודית לצמד הכוכבים מהצפון. מסתבר כי אלה אינם היחידים שעושים בימים אלה שימוש בארשת אידיאולוגית־מהפכנית עאלק, בעודם זורעים כאוס.

קחו, למשל, את "המהפכה השמרנית" שהנהיגה שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, בוועדה למינוי שופטים. מי שעקב בימים האחרונים אחרי TheMarker ואחרי כלי תקשורת אחרים, לא יכול היה לחמוק מהרושם כי בחסות מהלך אידיאולוגי של ריענון שורות - צמחה לה פעילות עבריינית בתחפושת.

המסכה של מהפכני גיוון מערכת המשפט ייצגה רציונל מנומק: מינוי שופטים בני אותו מיליה, בשיטת "חבר מביא חבר", יצר רשות שופטת הומוגנית מדי (אידיאולוגית ודמוגרפית); הימנעות מגיוון אולמות המשפט הולידה פסיקה הומוגנית שהתנכרה לתפישת עולמו של ציבור גדל והולך; וכך נוצר ניכור שמסכן לא רק את מעמד בית המשפט - אלא את הלגיטימיות של שלטון החוק בכללו. עד כאן הנימוק לקמפיין.

שרת המשפטים לשעבר איילת שקד
שרת המשפטים לשעבר איילת שקדצילום: תומר אפלבאום

אפשר להתווכח עם הנרטיב הזה, אבל לא ניתן לשלול את הלגיטימיות שלו. גם אם תודלק בידי בעלי עניין זר, מסתתר מאחוריו היגיון.

אלא שתמלילי החקירות והעדויות שפורסמו בימים האחרונים, במסגרת פרשת "מין תמורת מינוי" - ושתיעדו את שהתרחש בוועדות השונות למינוי שופטים - גילו שהיתה זאת למעשה פייק־מהפכה. במלים אחרות, הרפורמה השמרנית התבררה כלא יותר ממסכת V על פניו חבר כנופייה מאום אל־פחם.

בחסות הבטחה לגיוון קהילת השפיטה בישראל, הוכנסו למערכת עשרות ואולי מאות שופטים על בסיס מקורביזם, תמיכה פוליטית והצנחות של מאכערים, תמורת דילים מפוקפקים באולם בית המשפט, הכנסה עתידית מניהול בוררויות - ואפילו שוחד מיני לכאורה.

מי שסינן את המועמדים לשפיטה היה צעיר בן 29, שמונה כעוזר בלשכת השרה שקד, ובחן 1,000 מועמדים על בסיס פניות מצד גורמים אלה או אחרים. כך למשל, במקרה "התימני של קורן" - מועמד לשיפוט שדרשה ח"כ נורית קורן (הליכוד), רק משום שהיא רוכבת על הבייס האלקטורלי של העדה התימנית.

לצד עוזרה הצעיר של שקד, שאיבד מעט מזיכרונו בחדר החקירות של המשטרה, ישבה בוועדה למינוי שופטים עורכת דין פרטית שהטתה אוזן להמלצותיו של יו"ר לשכת עורכי הדין, אפי נוה. "כשהוא סבר שיש מועמדים טובים... אז הוא היה משוחח אתי", העידה במשטרה. כך אישרה הוועדה למינוי שופטים מועמדת שנכשלה בקורס השפיטה בגלל ציון של 4.5 מתוך 10 - אך הפעילה חברי מרכז ליכוד בצפון ו"הרימה את נטל הראיה" עם כבוד שר.

בסופו של דבר, כשקורעים את המסכה מעל פני "המהפכנים" הנועזים, מגלים מפעל שבמשך שנים היה עסוק דווקא בזיהום מערכת המשפט, ובהפיכת כס השיפוט לסתם עוד ג'וב שמחולק כאתנן. משל היו חובשי מסכת V שגובים פרוטקשן מעסקים בצפון.

המסכה אולי שידרה מסר של הצלת מערכת המשפט מעצמה, אך בפועל, מי שעטה אותה פורר את המערכת מבפנים, טימא אותה בשחיתות פלילית וערכית, וקיעקע את הלגיטימיות של החלטות בתי המשפט. הרי אם השכנה ממול מונתה לשופטת רק בזכות שקרצה להוא, והתחנפה להיא - אז מי היא ש"תחליט עלי"?

ראש הממשלה בנימין נתניהו במשחק בין בית"ר ירושלים להפועל תל אביב, אתמול. מצא יעד מושלם לתעמולה ויחסי ציבור
נתניהו במשחק של בית"ר ירושלים נגד הפועל ת"אצילום: ניר קידר

פורים

אנשי מנגנון מינוי השופטים לא היו היחידים שהתאהבו במסכות. 62 ח"כים התחפשו השבוע למחוקקים דגולים, שחוששים מהצרת פעילותם הענפה לטובת האזרח הקטן. ה-62 טענו כי אם יקדמו הצעות חוק שמיטיבות עם עצמם - גם הם עלולים לעמוד לדין בגין הפרת אמונים, בדיוק כפי שקרה לחברם התמים, חיים כץ. מפאת חשש זה, שיסנדל את תרומתם לציבור, החליטו ה-62 להצביע בעד הענקת חסינות לנאשם. זאת, תוך שהם מנצלים את מסכת הפרלמנטר האמיץ לצורך המשך הכרסום במעמד הכנסת.

גם ראש הממשלה לא ויתר השבוע על מסיבת התחפושות. נתניהו לא הסתפק בצעיף של בית"ר ירושלים בעת שביקר באצטדיון טדי בבירה. הוא עטה גם מסכה של אזרח מודאג, ואז יצא לסופרמרקט של רמי לוי כדי להלין על יוקר המחיה.

פורים ייחגג רק בעוד שבועיים, אך השבוע החולף לימד שאנו בעיצומו של נשף מסכות. פוליטיקאים, סוכני שחיתות וכאוס עוטים מסכות של מהפכנים - אך התנהלותם מרמה. במקום לשחרר תודעה מנוונת ולשאת בשורה, הם זורעים כאוס ושודדים את אמון הציבור.

בעוד מסכות הפוליטיקאים יוסרו לאחר הבחירות - אלה של השופטים כאן כדי להישאר. חבל שבמקום ללכת בעקבות שוטרי מרחב עמקים, ולקרוע את המסכה מעל פני המתחזים בהליך מינוי השופטים - הרשות השופטת, ובראשה נשיאת העליון אסתר חיות, ממשיכה לשחק תפקיד בהצגה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker