מרוצים ממנועי החיפוש באינטרנט? הטובים מביניהם מנוונים לכם את הזיכרון - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מרוצים ממנועי החיפוש באינטרנט? הטובים מביניהם מנוונים לכם את הזיכרון

אם אתם מחוברים בלי הפסקה למחשב ולסמארטפון, כנראה שכשתסיימו לקרוא את הידיעה הזאת לא תזכרו ממנה הרבה; הסיכוי שנזכור פרטים פוחת אם אפשר להגיע אליהם במנועי חיפוש

30תגובות

המסקנות לגבי השפעת מנוע החיפוש גוגל על הזיכרון האנושי מיהרו להתפשט כמו אש בשדה קוצים בחודש שעבר. מחקר שערכה הפסיכולוגית והחוקרת בטסי ספרו מאוניברסיטת קולומביה העלה שהסיכויים שנזכור פרטים מסוימים פוחתים אם אנחנו יכולים להגיע אליהם באמצעות מנועי חיפוש. בנוסף התברר כי קל יותר לזכור איפה נמצא מידע מסוים ברשת מאשר לזכור את המידע עצמו.

האם גוגל מנוון את זיכרוננו? הטענה היא שהזיכרון שלנו מושפע מהאינטרנט ומהחיפוש במנועי חיפוש, כך שבמקום לזכור פריטי מידע אנחנו זוכרים איך לזכור מידע ובאיזה אמצעי לשלוף אותו. במובן הזה מנועי חיפוש כמו גוגל נהפכים לשלוחה נוספת של המוח שלנו. הסופר ניקולאס קאר היה בין הראשונים שהעלו את הנושא למודעות ציבורית בספרו "The Shallows: What the Internet is Doing to Our Brains (ובתרגום חופשי: "הרדודים: מה שהאינטרנט עושה למוח שלנו"). במאמר שפירסם במגזין "אטלנטיק" במהדורת יולי-אוגוסט 2008 תהה קאר אם גוגל הופך אותנו לטיפשים. "בשנים האחרונות נוצרה אצלי תחושה לא נוחה שמישהו או משהו מפריע לי במוח, ממפה מחדש את מעגל מערכת העצבים שלי, ומתכנת מחדש את הזיכרון שלי. המוח שלי כבר לא מהיר כפי שהיה. הוא משתנה. אני כבר לא חושב כפי שנהגתי לחשוב. אני מרגיש את זה בעיקר כשאני קורא".

המדענית הבריטית, הברונית סוזן גרינפילד, העלתה כבר לפני שלוש שנים את האפשרות ששימוש במדיה חברתית עשוי להשפיע באופן שלילי על התפתחות ילדים. גרינפילד טענה שאתרים כמו פייסבוק וטוויטר מקצרים את הקשב, מעניקים מידע מיידי והופכים אנשים צעירים לממוקדים בעצמם. גרינפילד האשימה גם משחקי מחשב וסדרות טלוויזיה קצביות. "אנחנו יודעים שתינוקות רכים צריכים לחוש שהם קיימים באופן תמידי", אמרה ל"דיילי מייל". "החשש שלי הוא שהטכנולוגיות האלה הופכות את מוחות הילדים לאינפינטליים וגורמת להם להמשיך להתנהג כמו פעוטות שנמשכים לקולות רעשניים ולאורות בוהקים, בעלי מרווח קשב קצר ותשומת לב רגעית".

המחקרים המטרידים האלה מעלים את השאלה: האם עידן המידע הופך אותנו לטיפשים יותר? אם בעבר היינו צריכים לזכור הרבה פריטי מידע, כיום יש מגוון של כלים וטכנולוגיות שחוסכים זאת מאתנו. הדוגמה הפשוטה ביותר היא מספרי טלפון: פעם זכרנו רשימה ארוכה של מספרים השייכים למכרינו. כיום הכל נמצא בטלפון הסלולרי והצורך מתייתר. לחיצה קטנה על כפתור "הוסף איש קשר חדש" בטלפון והמספר בפנים. אפילו את מספר הטלפון שלנו אנחנו לא תמיד זוכרים. כיום רוב הידע האנושי משתכפל באינטרנט, כך שאין צורך לזכור דבר. גם הצורך בעדכונים עלה ואנו משתמשים בהרבה יותר ערוצי תקשורת, שמונעים מאתנו לבצע תהליכי חשיבה ארוכים ומעמיקים.

העולם הפנימי שלנו נעלם

פרופ' עידן שגב מהאוניברסיטה העברית, חוקר תהליכי למידה במוח מההיבט החישובי ושותף בפרויקט המוח הכחול לבניית מודל מחשב מפורט של המוח, לא בטוח שהטכנולוגיה הופכת אותנו לנכים קוגניטיבית. "נכון שיש חוקרים שטוענים שהטכנולוגיה והעזרים השונים הופכים אותנו לסוג של זומבים שתלויים במכשירים חיצוניים, אבל יש גם דעות הפוכות. תמיד קיים חשש לגבי השינוי שיכול להתרחש כשמגיע מכשיר חדש, ואין ספק שלמכשיר החדש יש השפעה".

שגב מציג דוגמה שבה נתקל באופן אישי. "לפני שנתיים נכנסתי למונית בפאריס וביקשתי מהנהגת שתיקח אותי לצומת גדול שכולם מכירים. היא ביקשה ממני לאיית את שם הצומת כי היא הסתמכה על מכשיר הניווט. היא איבדה את היכולת לזכור ולהכיר מרחבית את פאריס. זה לא קורה תמיד. בלונדון יש עדיין נהגי מוניות שיודעים איך להגיע לכל מקום ללא מכשיר ניווט. אבל בפירוש יש שינוי בדרך שבה אנחנו סומכים על עצמנו.

"זה כמובן מעלה את השאלה מה הופך אדם למלומד בעידן שכזה. אין ספק שיש הרחבה של המוח שלנו למכשירים חיצוניים ושיש לכך השפעה ומחיר. אם אני משתמש במשקפת כדי לצפות, ברור שזה מקטין את יכולת הראייה שלי ושהאבוריג'יני באוסטרליה רואה טוב פי כמה. ככל שאני משתמש יותר במשקפת, כך הקוגניציה הראייתית שלי נעשית פחות טובה משלו. כל שימוש במכשיר מפחית יכולת מסוימת".

אז האנושות נפגעת כתוצאה משימוש בהמצאות טכנולוגיות ובמכשירים חדשים?

"לאו דווקא. המוח האנושי הוא דבר מדהים. האדם הנבון קיים כבר 100 אלף שנה ובזמן הזה חלה קפיצה גדולה ביכולת שלנו להמציא מכשירים. אין עוד חיה שממציאה דברים באופן עקבי כמו בני האדם. המוח שלנו מצליח לבטא את עצמו באמצעות טכנולוגיות חדשות. אלו יכולות שלא היו באות לידי ביטוי לפני 100 אלף שנה. הן מתגלות כעת בגלל ההמצאות החדשות.

"מצד אחד, האינטרנט מאפשר לנו להמציא דברים חדשים. מצד שני, אין ספק שהאנושות מוותרת על יכולות מסוימות, כמו לזכור מספרים או לזהות רחובות בפאריס. תשאל היום ילד אם הוא יודע להכפיל 17 ב-19, וכנראה שהוא לא יידע, ובמקום לחשוב הוא יפתח מחשבון ויפתור את זה. מצד שני, הוא יודע לשחק במשחקי מחשב".

אז מה האנושות מרוויחה ומה היא מפסידה?

"זאת כבר שאלה פילוסופית. אפשר לבקר כל המצאה ולשאול איך היא מיטיבה עם האנושות. מה שווה אייפון או מחשב חדש? כיום יש לנו יותר ממשקים עם מכונות ובין אנשים באמצעות כלים טכנולוגיים. המחיר שהאנושות משלמת על השימוש בטכנולגיות אינו מדעי, אלא רגשי. אנחנו מפסידים את היכולת לדבר עם אחרים, אפילו עם בן הזוג. האלמנט הרגשי הולך לאיבוד. אני לא רוצה להכליל. עדיין יש רבים שקוראים ספרים ומתעמקים בדברים. אבל באופן כללי האנושות מחפשת דרכים להתקדם במהירות, להמציא כל הזמן ולחדש בלי סוף. זה בא על חשבון החשיבה האטית והעומק הרגשי".

מה אתה ממליץ לעשות?

"הייתי ממליץ לאנשים ללכת לטיפול פסיכולוגי. שם לא צריך לזכור, אלא לברר דברים, לחשוב, להעמיק, ולצאת מאותה המולה מודרנית. מאחורי גוגל והאינטרנט אין עומק. מאחורי רשתות חברתיות כמו פייסבוק וגוגל פלוס החדש אין עומק של קשרים בין בני אדם. אתה משתף את כולם בתמונה חדשה ששמת וממשיך לדיווח הבא. איפה הקשר העמוק זה עם זה? איבדנו את היכולת שלנו להרגיש. האינטרנט לא מלמד אותך את היכולות הרגשיות. האובדן הוא לאו דווקא קוגניטיבי, אלא מתבטא במערכות חשובות אחרות. בשביל ליצור ספרות, נדרש אדם חושב ומרגיש - לא רק אדם יודע, אלא גם אדם שמפיק תובנות, שיודע מהיכן הוא פועל. לכן אתה רואה רבים המצויים בחיפוש נואש אחר דת ומיסטיקה".

בכל יום מתים עוד תאי מוח

להשפעות המזיקות של הטכנולוגיה יש פתרונות שמתמקדים באספקט שונה לגמרי מהטיפול שמציע שגב: שיפור היכולות הקוגניטיביות כמו זיכרון לטווח קצר, לוגיקה ותפישה מרחבית, שמתחילות להידרדר בעשור השלישי לחיינו. הדעה הרווחת במחקר הרפואי היא שמוח בני אדם הוא גמיש, וזה בא לידי ביטוי בעיקר בילדותנו. לכן במקרים שהילד לוקה בלקות התפתחותית, אוטיזם למשל, רואים החוקרים חלון הזדמנויות קצר להשפעה מהותית על הפעילות המוחית (מוחם של אוטיסטים שונה ממוחם של ילדים רגילים) באמצעות התערבויות טיפוליות.

פרופ' שלמה ברזניץ, לשעבר חבר כנסת מטעם קדימה ואחד החוקרים הראשונים בישראל בתחום שימור יכולות קוגניטיביות, מאמין שאפשר לאמן גם את המוח המבוגר. הרעיון הבסיסי של ברזניץ הוא שהמוח, כמו כל שריר אחר בגוף, זקוק לאימון כדי לשמור על חיוניות ותפקוד טוב. הוא גילה שהפעלה של המוח מזרימה דם גם לתאי מוח לא פעילים, מעוררת אותם וגורמת להם ליצור קשרים עם תאים אחרים. למעשה, מדובר בתהליך המוביל לחידוש תאי המוח. ב-1999 הקים ברזניץ את קוגניפיט, חברת סטארט-אפ ישראלית שעוסקת בפיתוח תוכנות לאימון המוח.

האם המדע מסוגל לומר בוודאות שאפשר לשפר את היכולות הקוגניטיביות של מבוגרים?

"תקפות מדעית היא משהו שלעולם נותר פתוח. תמיד יהיו עוד תגליות, אבל רק מעטים מטילים ספק בכך שאפשר לאמן את המוח. יש ודאות מוחלטת שבזמן פעילות קוגניטיבית תאים במוח מקבלים יותר חמצן. הביטוי הפיסי של למידה הוא האופן שבו תאים במוח מתקשרים זה עם זה. יצירת מידע חדש משמעותה קשרים חדשים שלא היו קיימים קודם לכן במוח. הסינפסה (מפגש בין תאים) מופעלת ונהיית גדולה ועבה.

"לכל אדם יש 10 מיליארד תאי מוח. בגיל ההתבגרות מתים לא מעט תאי מוח בכל יום. השאלה היא איך מחליט המוח איזה תא יחיה ואיזה ימות. תארו לעצמכם שסטודנט לומר חומר לבחינה ובלילה שלפני מתים לו התאים שעליהם יש את החומר שלמד. זה לא קורה, מפני שהמנגנון שממיין בין התאים שחיים לאלה שעלולים למות הוא מספר הקשרים ביניהם. ככל שתא מקושר יותר לתאים אחרים כך הוא חסין מפני מוות. זאת גם הסיבה שלאנשים משכילים יש סיכוי נמוך ב-30% ללקות באלצהיימר לעומת הממוצע באוכלוסייה. זה מוכח מחקרית, לא במדינה אחת או שתיים, אלא בעשרות מדינות.

"מצד שני, לימדתי באוניברסיטה במשך כ-40 שנים ואין כל הבטחה שזה יגן עלי. אנשים בעלי תואר מתקדם עובדים בעבודות יותר מעניינות שמספקות אתגר למוח. הם מפעילים את הראש שעות רבות ביום במשך שנים. זה מה שמגן עליהם. בנוסף, המדע מצא שככל שאנשים פעילים יותר קוגניטיבית, הם מפרישים יותר חומר בשם NGF, שמגן על תאים במוח ומתקן אותם. זה מעין מוסך לתאי מוח. עד לפני 15 שנה סברו שאין יותר צמיחה בתאי מוח לאחר גיל שנתיים. כיום מתברר שזה לא נכון. אם המוח עומד בפני אתגר גדול והוא לא מצליח לטפל בו עם מה שיש לו, הוא מייצר תאי גזע שנודדים למקום הנחוץ במוח.

"פעם סברנו שאזורים אחרים במוח לוקחים פיקוד על האזור שנפגע ובטיפולים פיסיותרפיים מתגברים על הבעיה. אבל כיום אנחנו יודעים שתאי מוח חדשים צומחים ומגיעים לאזור הנפגע. מדובר בתאי גזע שמצטרפים לתאים ותיקים המסייעים בתהליך החלמה של האזור במוח שנפגע. מרפאים בעיסוק יודעים כבר שנים שחשוב מאוד לא לתת לנפגע להסתדר ללא היד הפגועה. אם יד ימין נפגעה, יד שמאל תלמד לעשות דברים שלא עשתה קודם לכן במהירות. לכן קושרים את יד שמאל כדי שהאדם יפעיל את היד שנפגעה".

ומה עשתה הטכנולוגיה למוח?

"המוח בבסיסו הוא איבר עצל. אם הוא יכול לפתור משהו בלי להתאמץ, הוא יעשה זאת. המוח נמנע מחשיבה באמצעות ניסיון חיים, שמבוסס על תקדימים. כך, במקום לחשוב מחדש בכל פעם, הוא מחפש בזיכרון את המצבים הדומים שבהם נתקל בעבר ושולף פתרון. זה תהליך מהיר ואוטומטי שמונע חשיבה. התוצאה היא שאנחנו נותנים פתרונות ישנים לבעיות חדשות. אחת הבעיות אצל קשישים היא שיש להם יותר מדי ניסיון חיים. אני סבור שחלק מהסיבות לירידה ביכולות קוגניטיביות בגילים מבוגרים נובעות לאו דווקא מתהליך של דמנציה, אלא מעודף ניסיון. הטכנולוגיה מחזקת את התופעה הזאת. אנחנו פוגעים לעצמנו בשכל".

בדומה לשגב, ברזניץ מאמין כי הבעיה הגדולה יותר היא לא היעלמותן של יכולות קוגניטיביות מסוימות כמו זיכרון, אלא היעלמותו של העולם הפנימי של כל אחד מאתנו. "העולם הפנימי הוא הדיאלוג שכל אדם מנהל עם עצמו. אלה המחשבות שחולפות בראשו. זה עולם שיכול להיות עשיר ומעניין, אבל כדי לעסוק בו צריך אורך רוח, שקט וריכוז לטווח ארוך.

"כשאדם צעיר בודק את המיילים שלו 200 פעמים ביום וכל פעם שיש מייל הוא עונה מיד, זה מצב שונה מהשנים שבהן היינו מקבלים מכתב, קוראים פעם אחת, מקפלים ושמים בכיס, מהרהרים, קוראים עוד פעם ולאחר מכן חושבים איך לענות. טווח הקשב של האנושות הצטמצמם לגודל שבו כותבים ציוץ בטוויטר. הכל קצר טווח ושטחי. אין סבלנות להתרכז במשהו ולחשוב עליו ברצינות. אחד המחירים הכבדים שהאנושות משלמת כיום הוא שהעולם הפנימי שלנו נעשה דל".

יש כאלה שיטענו שכלל לא צריך תוכנות כמו קוגניפיט.

"לא הייתי מבזבז עשר שנים מהחיים שלי אם לא הייתי בטוח שכן. אנחנו לומדים מהניסיון ומפתחים שגרה לכל דבר. השגרה משתלטת על הפעילות המוחית שלנו, לכן אין ברירה אלא לאתגר את המוח במכוון. לא צריך בכל מקרה את קוגניפיט או אימון מוחי אחר. אם אתה נוסע למקום חדש נוצרים קשרים רבים בין תאים - אתה לומד להתמצא סביב המלון שלך, אתה יוצר מפה קוגניטיבית של מקום לא מוכר.

"אבל אתה לא נוסע כל הזמן למקומות חדשים. בדיוק כפי שלא כל יום אתה מרים משקולות. לכן צריך ללכת לחדר כושר. אנחנו לא מאתגרים מספיק את המוח. גם לא מדובר בהשקעה גדולה מדי, אלא ב-20 דקות תרגול שלוש פעמים בשבוע. בזמן הזה אתה מבצע תרגילים שמותאמים לך אישית. התוכנה לומדת אותך ומציעה דרגת קושי תואמת, שלא תוכל לפתח אתה שגרה כפי שקורה בסודוקו או בתשבצים".

יש עדיין חוקרים שסבורים שזה קשקוש.

"יש מאות פרסומים בכתבי עת ובעיתונים מכובדים שתומכים בתרגילים לשיפור קוגניטיבי. תמיד יהיו אלה שיטענו שזה מוזר להם. האקדמיה עצמה מתנגדת לרעיון שמנפץ תיאוריות קיימות. תמיד יהיה חוקר שימצא לך ניסוי אחד מתוך 300 שאומר שאין שיפור מהותי. קוגניפיט עובדת כיום על מחקרים מבוקרים עם אוניברסיטאות כמו ייל, קולומביה ואילינוי. יש חברות רציניות רבות שפעילות בתחום".

אז למה חדרי כושר למוח לא פורחים?

"כשקבוצת הבייבי בומרס, בני 60-65, יתחילו לקבל דיאגנוזות של שיטיון - הכל ישתנה. זה גם עניין של זמן. גם בני 20-40 ירגישו בסופו של דבר את הירידה ביכולות הקוגניטיביות שלהם.

"ברגע שאנשים יגיעו לשיא חייהם ויגלו שהם ניצבים בפני תחרות קשה בשוק העבודה, שהם מתפקדים פחות טוב לפני פרזנטציה או בזמן מכירה, הם יבינו שהם צריכים לאמן את עצמם. יש בעיה של שיווק תוכנות כאלה. לפני כמה שנים ניגשה לקוגניפיט קבוצת מורים קוריאנים שהיתה במסע לסייע לתלמידים בקוריאה הדרומית להיות יותר חכמים. הם חזרו הביתה עם שתי המלצות: ליישם תוכנית מאוניברסיטת ג'ון הופקינס ללימוד הוראה לילדים מוכשרים במיוחד, וליישם תוכנות של קוגניפיט לילדים. הם ביקשו מקוגניפיט תוכנה לבני 7-12 שלא היתה לנו. הם היו מוכנים לממן את הפיתוח שלה, ולבסוף עשינו את זה. כיום ילדים בקוריאה הדרומית מתנסים בתוכנה לאחר בית הספר".

עזבו את הטלוויזיה

בישראל פועלים כיום שני חדרי כושר למוח: בריינספא בתל אביב ובריין-טריין ברעננה. מנוי חודשי חופשי לבריין-טריין עולה 250 שקל בחודש, והמנהל אלי גל מאמין שהרווח כולו של המתאמנים.

"אנשים שפוגשים אותי אומרים: ‘תן לי שלושה טיפים לאימון הזיכרון בלי לבוא למכון'. אני אומר להם שיזרקו את הסמארטפון, יפסיקו להשתמש במחשב הנייד וייפטרו מהטלוויזיה. כמובן שזה לא יקרה. אנשים בוהים שעות בטלוויזיה. אנשים גם חושבים שהעובדה שהם עושים סודוקו משפרת את תפקוד מוחם. אבל סודוקו לא מאתגר כי אנשים לא מנסים לעלות לרמה קשה ומאתגרת יותר. דווקא לימוד שפה או משחקים כמו שחמט וברידג' מסייעים לשמור על כושר קוגניטיבי. אנחנו פונים לבני 40 ומעלה שמבקשים לשמור על תפקודים קוגניטיביים ולחזק אותם".

יש מחקרים שמראים שאין אפקט סטטיסטי מובהק לאימון קוגניטיבי.

"יש מעט מאוד מחקרים שאומרים את זה, ועל חלקם יש לי ביקורת לא מבוטלת. לעומת זאת, מחקרים רבים אחרים מראים בדיוק את ההפך. כולם מצביעים על כך שאימון קוגניטיבי מקטין את ההסתברות ללקות בשיטיון, אבל הוא לא מונע אלצהיימר. הכל עניין של הסתברות. קשה לשווק זאת לעומת חדר כושר גופני כי בחדר כושר רגיל אתה רואה תוצאות כבר אחרי שלושה חודשים. כאן אתה בונה כישורים קוגניטיביים שמסייעים לך בטווח הארוך".

יש שיאמרו שאתם שרלטנים.

"אנחנו אומרים לאנשים בדיוק מה הם יכולים לקבל מאתנו. כל מתאמן שמגיע עובר אבחון והערכה קוגניטיבית. נבנית לו תוכנית, וכל חודשיים-שלושה מתבצעת הערכה נוספת. אנשים מקבלים דיווח גם על התחומים שבהם לא התקדמו. אנחנו לא מוכרים לאנשים לוקשים".

מי האנשים שמתעניינים אצלכם באימון למוח ולאילו תפקודים?

"אנחנו משפרים יכולות קוגניטיביות פשוטות בעיקר לבני 50 פלוס, כמו זיכרון לטווח קצר, בהירות וקבלת החלטות והתמצאות מרחבית שעוזרת לנהיגה. באים גם בני 20 ושואלים אותי: ‘יש לי בחינה בעוד חודש. אם אתאמן זה יעזור לי?'. התשובה היא לא. אני לא מוכר שיפור באיי.קיו. אני לא מוכר חדות מחשבה או יצירתיות. אולי זאת גישת שיווק שמרנית, אבל אני איש מדע וחשוב לי לומר לאנשים בדיוק מה הם מקבלים".

היו מקרים שבהם מתאמן שלך דיווח שמשהו השתנה בטווח הקצר?

"היתה אצלנו מישהי שנושקת לגיל 50, שמנהלת סדנאות להורים וילדים. היא התלוננה שקשה לה לזכור פרצופים ושמות. בנינו לה תוכנית עבודה ולאחר חודש וחצי של אימון היא אמרה שהיא חזרה כרגע מסדנה חדשה וזכרה את כל השמות, וזה עשה לה טוב. עם זאת, אני לא מוכן להתחייב למתאמן שאם הוא לא יזכור את כל השמות אחזיר לו את הכסף".

זיגי רול, 65, תושב רעננה ומנהל אולפן הקלטות, סרטי תדמית ומצגות עסקיות, אומר כי הגיע לבריין-טריין מכיוון שבשנה האחרונה החל לשכוח פריטי מידע. "אתה לא רוצה לקבל את זה. אתה מתעלם ומדחיק. אשתי כל הזמן אמרה לי שאני שוכח דברים ושאני חייב לעשות משהו. בסוף הבנתי שאי אפשר להתעלם מזה. הייתי שוכח אור דלוק בכל מיני חדרים. הייתי שוכח פריטים, כמו קרם פנים באמבטיה. זה פחות השפיע בעבודה באולפן הקלטות. אני מסוגל להיות מרוכז מאוד, ומצד שני גם לא להיות לא מרוכז ברגעים אחרים".

רול אומר כי הגיע לבריין-טריין לאחר שהוא ואשתו קראו כתבה על המקום. "פניתי אליהם ולקחתי גם את אמא של אשתי, בת 85. עברתי מבחן וראיתי איפה אני חזק ואיפה אני חלש. היתה לי בעיה של קשב וריכוז. היה לי קשה לזכור מספרים. היתה לי בעיית זיכרון. לאחר האבחון הם בונים תוכנית אימון אישית. התאמנתי עד כה במשך שלושה חודשים. אני מגיע לשם פעמיים בשבוע למשך שעה וקצת. קשה לדעת אם המצב השתפר. אני מרגיש שכן, אבל זה ייקח עוד זמן. זה תהליך. עוד לא סיימתי את האימון".

מה לגבי אמא של אשתך?

"די קשה לה, לכן מישהו יושב אתה ולא מוותר. ראינו אצלה שיפור. אם היא לא היתה עושה את זה היא היתה מתנוונת".

י', 70 פלוס, מתאמנת אף היא במכון. "הגעתי לחדר כושר למוח כי אני חברת הנהלה בבית הורים בהרצליה, והיתה כוונה לעשות שם חדר כושר כזה. במקום לעשות פיסיותרפיה לגוף עושים פיסיותרפיה למוח. היתה לי בעיית זיכרון. שכחתי מלים ושמות. זה משהו שבא עם הגיל. חשבתי שכדאי לי ללכת אם אני לא משחקת ברידג' או מבצעת פעילות מחשבתית אחרת.

"הגעתי לחדר כושר לפני חצי שנה, עשיתי מבחן, קיבלתי משוב והתחלתי להתאמן. אני נוסעת עכשיו לחודש ולאחר שאחזור אקנה דיסק ואעשה את התרגילים בבית. הייתי יכולה לעשות את התרגילים מהתחלה בבית, אבל העדפתי לעשות אותם במכון כי הצוות דירבן אותי".

והתרגילים שיפרו את בעיית השכחה?

"האמת היא שאני לא מרגישה שיפור ביום-יום. אבל בכל זאת יש כל מיני סימנים שהם שיפרו במקצת את הזיכרון. אם למשל אני אומרת בקול רם, אני זוכרת טוב יותר. אני מצליחה לזכור יותר מספרי טלפון. מקבלים פה עידוד להשתמש במוח כדי לזכור ולא להיות עצלן".

"הזיכרון שלנו לא נפגע"

לא כולם מסכימים שעידן המידע החדש מציב פחות אתגרי חשיבה בפני האנושות. פרופ' יניב אסף מהמחלקה לנוירוביולגיה באוניברסיטת תל אביב רוצה להרגיע את כולנו. "אנחנו חיים בתרבות שמציבה בפנינו אתגרים חדשים כל יום. יכולות הזיכרון שלנו לא נפגעו. אנחנו עדיין משתמשים במערכות זיכרון כמעט בכל פעולה, רק באופן לא מודע. אתמול פתחו לי חשבון של גוגל פלוס ולא ידעתי מה זה, אז עברתי תהליך של למידה: איפה אני מעלה תמונות, איפה אני רושם הודעות ואיך אני שומר על פרטיות. אני לא חשוב שנגישות הטכנולוגיה מאפשרת ללמוד פחות. כשלמדתי לתואר שני ושלישי לא היו מאגרי מידע ממוחשבים. הייתי צריך לשבת בספרייה ולחפש בקטלוגים ספרים מסוימים. אולי היכולת הזאת אבדה לי, אבל משום שיותר מידע מאוחסן באופן ממוחשב אני נחשף לדברים חדשים שבעבר היה לי קשה להגיע אליהם".

בדומה לחוקרים אחרים, גם אסף מאמין שמבוגרים יכולים לשנות את מוחם. איך זה מתבצע? אם למידה היא התפתחות קשרים חדשים שלא היו קיימים קודם לכן בין תאי עצב, אז צפייה במוח באמצעות טכנולוגיית MRI יכולה ללמד מתי המוח לומד. בימים אלה עורך אסף מחקר שבודק עד כמה המוח גמיש. מתנדבים בריאים בשנות ה-30 לחייהם עברו בדיקת MRI, לאחר מכן שיחקו במשחק מחשב של מרוץ מכוניות המעודד למידה מרחבית ומוטורית וכעבור שעתיים של משחק עברו בדיקת MRI חוזרת.

התברר ששעתיים של פעילות למידה אינטנסיבית הספיקו כדי ליצור שינויים ברורים בקשרים באזורים ספציפיים במוח, כמו ההיפוקמפוס, המוגדר כמשפך הזיכרונות למוח. תוצאות המחקר של אסף הראו כי המוח האנושי הבוגר מסוגל להשתנות במהירות רבה ממה שחשבו מדענים עד כה. למעשה, אסף קיבל מדד כמותי לגמישות מוחית, שעשוי לסייע בעתיד בגילוי מוקדם של מחלות כמו אלצהיימר. המטרה הסופית היא להגיע לזיהוי שחיקה בגמישות מוחית בקרב מבוגרים בגיל צעיר יחסית, כדי לחזות אם ילקו באלצהיימר.

אסף ממליץ על חדרי כושר למוח, אבל מאמין שחשוב גם להבין איזה אימון קוגניטיבי מבצעים. "אימון מסוים למוח יסייע בתחום אחד ויבוא על חשבון אחר, כמו בחדר כושר רגיל. הורים, למשל, לוחצים על ילדיהם שילמדו לנגן בפסנתר, אבל הם לא מבינים שזה בא על חשבון התפתחות יכולות אחרות. כך גם חדרי כושר למוח".

מה לגבי התערבות תרופתית או ניתוחית?

"התערבויות מעין אלה מכונות ‘הגברה קוגניטיבית' (Cognitive Enhancers), וכבר כיום ניתנות תרופות להפרעות קשב וריכוז. הבעיה שלי עם התערבות רפואית במוח היא אתית. אני בטוח שזה יהיה אפשרי, יש כבר ניצוצות ראשונים של מחקרים שמראים זאת, אבל השאלה היא אם זה אתי. עד כמה אנחנו רוצים לשחק עם ‘הקופסה' שלנו, עד כמה אנחנו רוצים שתרופות וחדרי כושר למוח ישנו את המוח שלנו. האם אתה מודיע לאנשים בני 30 שהם ילקו בעתיד באלצהיימר, לאחר שמצאת לכך ממצאים במחקר? ברור שלא, כי זה לא אתי. אבל אלה שאלות סבוכות".

דני דנקנר, מנכ"ל חברת Ace שמפתחת תוכנות לאימון קוגניטיבי לספורטאים, מאמין שאורח החיים המודרני מציב אתגרים מוחיים לא פשוטים, והטכנולוגיה לאו דווקא יוצרת אתגר קטן יותר. "יכול להיות שצריך לזכור פחות. אולי יכולות הזיכרון הטקסטואלי והמספרי אכן פחות מאותגרות, אבל החיים המודרניים מכתיבים לנו התמודדות עם קצב שינויים גדול".

מדוע אתם פונים לספורטאים?

"אנחנו מראים בעזרתם כיצד חיזוק יכולות קוגניטיביות משפר את הביצועים גם בספורט. אני מאמין שהתוכנה שלנו טובה גם לאנשים שאינם ספורטאים, כפי שאנשים הולכים לחדר כושר כדי לשפר את הכושר הגופני. אבל רוב האנשים לא עושים זאת מפני שהם עצלנים. הם לא מעוניינים לצאת מאזור הנוחות. להרבה אנשים ברור שכושר גופני ישפר להם את החיים ואת תחושת הרווחה האישית, כמו שברור להם שסלט עדיף על פני ג'אנק פוד, ובכל זאת הם לא עושים את זה".

אולי דווקא הם הצודקים? אולי זה טבעי להישאר באזור הנוחות?

"אתה מגלה שונות גדולה בקרב בני אדם. יש אנשים שמסתפקים במה שיש להם. אם המשפחה סבירה והקריירה במצב טוב - הם מרוצים. יש כאלה שתמיד רוצים להיות טובים יותר. הם גם האנשים שמחפשים שיפור ודואגים לתזונה ולביצועים הקוגניטיביים שלהם".

יכול להיות שאנשים מבינים שחדרי כושר למוח בסך הכל מאפשרים לזכור עוד כמה מספרי טלפון, שהם לא משהו משמעותי.

"מי שהתנסה באימון מבין את התרומה שלו. אנחנו עדיין בחיתולים בכל הקשור לאימון מוח, אבל זה נהפך לעניין משמעותי יותר. כיום יש יותר מ-10 מיליון אנשים שמתאמנים קוגניטיבית - כפול מלפני שנתיים. מי שרוצה לדעת מה הרווח מאימון כושר קוגניטיבי, מוזמן לנסות ולראות.

"כל אחד גם צריך לשאול את עצמו מה בדיוק הוא רוצה להשיג. סוגים שונים של אימון משיגים מטרות שונות. עוד עשר שנים נראה את חדרי כושר לשיפור הקוגניציה פורחים. פעם אסרו על שחקני כדורסל להרים משקולות כי חששו שזה יפגע להם בדיוק בקליעה לסל, כיום אין אתלט תחרותי אחד שלא מתאמן בחדר כושר. אותו דבר יקרה בעניין הכושר המוחי".

חוויית משתמש לאמן את המוח

חמישי, 10:30. חדר הכושר של בריין-טריין ריק ממתאמנים. כאן לא תמצאו משקולות מנופחות או גברים מסוקסים, גם לא מכונות ריצה או סקי עם מסכי פלסמה צבעוניים. כאן לא תשמעו את המדריכה צועקת על המתאמנים בחדר הספינינג בקול צרוד, מנסה להתגבר על מוסיקת אלקטרונית קצבית. חדר הכושר שממוקם בחלק המערבי של רעננה (לדברי אלי גל, מנהל המקום ומייסדו, המיקום הוא לא מקרי) נראה במבט ראשון כמו כיתת לימוד בבית ספר יסודי. שקט כאן. חצי שעה לאחר מכן מגיע המתאמן הראשון, קשיש שמתיישב מול אחד ממסכי המחשב. שלוש מדריכות, פסיכולוגיות ומנהלת חדר הכושר למוח, מסייעות לו ולאחרים שאט-אט מגיעים.

אני מתיישב עם אחת המדריכות מול מסך מחשב כדי להתחיל באימון הראשון שלי. היא מפעילה תרגיל שאמור לשפר את הראייה המרחבית. אני צריך לזהות ספרה וללחוץ על מיקומה של ציפור שמופיעה לחלקיקי שנייה. קל לי. אני מצליח כמעט בכל רגע נתון למצוא את הציפור בדיוק די גבוה. "טוב, זאת הרמה הראשונה", אומרת המדריכה. "אתה רוצה לראות איך נראית הרמה הגבוהה ביותר?". אני מהנהנן בחיוב. לאחר כמה שניות התוכנה פועלת מחדש, רק שהפעם אני צריך לזהות את הספרה באינספור מקומות שבהן הציפור הופיעה לרגע. אני מתחיל להתייאש. זה קשה מדי.

אני עובר לתרגיל הבא. על המסך אני צריך להתאים מקומות תיירותיים מערים מוכרות, למשל באיטליה, לשמות ולמיקום על המפה. ברמה הראשונה זה עוד די סביר. תמיד הייתי חלש בזה ואשתי טוענת שיש לי "זיכרון סלקטיבי". המדריכה מעבירה לרמה גבוהה יותר. אני צריך לזכור שמונה מקומות. בקושי הצלחתי. פתאום אני מרגיש קצת חסר אונים, קצת אידיוט. אני מבין עד כמה אני נסמך על האינטרנט כדי לזכור מידע שפעם הייתי מתרגל באופן שוטף. היום אני כבר לא זוכר יותר מחמישה מספרי טלפון. המדריכה קצת מנחמת ומסבירה שזה הכל עניין של תרגול. מסביב נראה שהמתאמנים, בעיקר מבוגרים, מרוכזים במסך מחשב.

המנוי לחדר כושר בריין-טריין הוא חופשי חודשי שעולה 250 שקל, ואפשר לבוא כמה שרוצים. כל מתאמן מקבל דף תרגילים שמסייעים בשיפור יכולות קוגניטיביות שונות כמו זיכרון, ריכוז וראייה מרחבית. התרגילים על צג המחשב נלקחים מתוכנות אימון קוגניטיבי פופולריות. אפשר כמובן להתאמן בבית על אותן תוכנות. במובן הזה חדר הכושר של בריין-טריין לא שונה מחדר כושר רגיל. כמובן, אפשר לרוץ בחוץ או להרים משקולות בבית, אבל בחדר הכושר - בהנחיית המדריכים וקבלת משוב ועזרה בתפעול התוכנות - אפשר להגיע להישגים הרבה יותר איכותיים ומהירים. אני עוזב כעבור שעה וחצי. בחדר נותרים המתאמנים להמשיך לעבוד מול התרגילים הממוחשבים.

בשורה התחתונה, אם אתם מרגישים שהתפקוד היום-יומי שלכם נפגע במשימות קוגניטיביות, חדרי כושר כמו בריין-טריין ובריינספא הם פתרונות טובים לא רק לגיל השלישי. אבל לי נדמה שאף שיש פתרון לבעיות קוגנטיביות ספציפיות, האינטנסיביות שמלווה את היום-יום בעולם המודרני אינה מציעה פתרון שלם לעובדה שכבר מזמן שכחנו פשוט לחשוב לעומק ולאט. במובן הזה, ייתכן שהפתרון הוא להתנתק כל יום לפחות לשעתיים ממפל המידע הדיגיטלי הסוער. אולי בכך תגלו שתרוויחו סוג חשיבה של חדש, עמוק ואיכותי יותר, וגם תשפרו את הקשרים האישיים עם המשפחה והחברים הקרובים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם