למה זה טוב להקשיב? תוצאות של הקשבה דרמטיות בכל תחום

פרופ' אבי קלוגר, מומחה להתנהגות ארגונית, מסביר על היתרונות המועטים והחסרונות הרבים של פגישות ההערכה השנתיות שחברות רבות עושות לעובדיהן מדי שנה ■ ומה הוא ממליץ לחברה לעשות על מנת להגדיל את המכירות?

רותם שטרקמן
פרופ' אבי קלוגר
פרופ' אבי קלוגרצילום: אמיל סלמן
רותם שטרקמן

אבי קלוגר פרופסור להתנהגות ארגונית בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית. בן 61, נשוי + 3, מתגורר בירושלים.

פרופ' אבי קלוגר, איך הגעת לחקור הקשבה?

זה קרה אחרי 20 שנה שבהן חקרתי את הנזק שתהליכי המשוב עושים לביצועי חברות.

משוב הוא הערכת עובדים, תהליך שנתי שנהוג בחברות רבות.

כן. התרומה של זה מועטה, שלא לדבר על מה שזה עושה ליחסי האנוש בחברה. יש ממש סכנה במשוב. הראיתי במחקר שלי שגם משוב חיובי יכול לגרום להידרדרות בביצוע.

זה לא יכול להועיל?

לפעמים משוב מועיל, אבל בכ-40% מהמקרים הוא מזיק, ובכל מקרה בממוצע התועלת שלו בינונית.

אז עדיף לא לעשות?

ההמלצה שלי היא למעט בזה, בטח במשובים פורמליים. ההמלצה הבאה שלי היא שאם חייבים, אז לעשות ראיון מקדים, שבו העובד בעצמו יעלה רעיונות במה הוא צריך להשתפר. ללכת קדימה במקום אחורה. דבר נוסף: תקשיב לפני שאתה מדבר, ותגרום גם לבן אדם להגיד דברים. אם בנית יחסים טובים, הסבילות של עובד לקדם הערות גדלה.

להקשיב, בקיצור.

להקשיב לאנשים זה גם פחות מסוכן, וגם גורם לתועלת גדולה יותר. בנוסף, מאחורי המשוב מסתתרת אשליה שהביצועים הם תוצאה של האדם הבודד, וכשמבצעים הערכת עובדים רגילה מסתכלים מתחת לפנס אבל לא היכן שהאוצרות נמצאים. ולמרות הממצאים האלה, שהם חזקים ומתמיהים, לא ראיתי שארגונים, משרדי ממשלה וצבאות לוקחים אותם ברצינות.

וזה הפריע לך.

זה גרם לי למשבר זהות מקצועי עד כדי כך שחשבתי לעזוב את האקדמיה ולעשות משהו מועיל יותר. הפסקתי לחקור, ובמשך תקופה הרשיתי לעצמי להתנסות בחוויות רבות, כולל טיפול בעיסוי, פסיכודרמה, קורס מספרי סיפורים, שיעורי פיתוח קול, זן בודהיזם, ייעוץ ארגוני ועוד. הרגשתי שתוך שלוש שנים אני עובר שינוי עמוק ביותר.

איזה שינוי?

הקדשתי זמן לשאלה מה קורה לי, איך אני יכול להיות יותר נינוח עם אנשים ולחוש יותר שלווה פנימית. שאלתי את עצמי איך יכול להיות שבן אדם באמצע שנות ה-40 לחייו משתנה כל כך, מה המנגנון שעובד פה. ואז חזר לי הכובע של החוקר, והמסקנה היתה שמה שמשותף לכל החוויות שעברתי שגרמו לי לשינוי הוא שלמזלי בכולן היו מי שהקשיבו לי. ואז קיבלתי שלוש החלטות.

שהן?

הראשונה: ללמוד כל יום להקשיב קצת יותר טוב. השנייה: ללמוד כיצד מלמדים מנהלים ואנשים אחרים להקשיב. השלישית: להפוך לשותף פעיל ומוביל בחקר ההקשבה - איך היא עובדת ואיך לייצר אותה. היה מעט מחקר על כך, ולכן יותר מעשר שנים זהו העיסוק המרכזי שלי.

זה די טרוויאלי לומר שחשוב להקשיב, לא?

כן, אבל אנשים לא יודעים עד כמה. התוצאות החיוביות של הקשבה מרחיקות לכת, בכל תחום בחיים. בזוגיות, בגידול ילדים, בביצועים בעבודה, בתפקידי מכירות וניהול, בבילוש וברפואה. אין תחום עיסוק שבדקתי שהקשבה לא משפרת בו את הביצועים. זה משמעותי יותר מכל תכונת אישיות. מחקרים מראים את זה.

אתה יכול לפרט?

חברות שאנשי המכירות שלהן הקשיבו יותר ללקוחות - מכרו יותר. רופאים שמקשיבים למטופלים שלהם חוטפים פחות תביעות רשלנות. שופטים ששמעו הקלטות של חקירות הצביעו על חוקרים שהקשיבו יותר כמי שחילצו יותר מידע חדש. נתונים של המדינה מראים שההישגים של התלמידים בבתי ספר שבהם מורים מדווחים על מנהלים שמקשיבים להם - טובים יותר. הקשבה היא גם תרופה.

אישה בטיפול אצל פסיכולוג
אישה בטיפול אצל פסיכולוגצילום: Katarzyna Bialasiewicz / iStockp

כלומר?

מצבם הנפשי של אנשים שמקשיבים להם משתפר. ניסויים מראים שהקשבה מפחיתה חרדה ודיכאון, ומשפיעה יותר מתרופות פסיכיאטריות.

גם פסיכולוג מקשיב.

האמת שאני חושב שהרבה פסיכולוגים לא מקשיבים טוב. השאלה גם לאיזו מטרה הוא מקשיב. פעמים רבות הנטייה לפרש מה קורה לאדם ולתת כותרות למה שהוא אומר מחבלת ביכולת ליצור תקשורת טובה. במצבים רבים פסיכולוג יכול לעזור, אבל העוצמה לא תהיה כמו כשאתה מקשיב לחבר או לבן משפחה, או כשמנהל ועובד מקשיבים זה לזה. אצל פסיכולוג אי־אפשר להחליף תפקידים, ולכן זה לא יהיה דומה.

ללמוד להקשיב דורש הדדיות?

כן, אם אתה מקשיב - יקשיבו לך. רק כשהקשיבו לך בצורה עילאית - אתה מבין את הכוח של ההקשבה, ואתה רוצה לאמץ את זה.

איך מקשיבים?

נתחיל מהסוף. מישהו שמדבר לבוס שלו יודע תוך שנייה אם הוא מקשיב לו או לא. זה אוטומטי, מהבטן. אם הבוס בטלפון או במחשב בזמן שאתה מדבר, אז הוא לא מקשיב. כשמקשיבים, קודם כל מלוא הקשב צריך להיות ממוקד באיש שמדבר מולך.

לא שמעת על חלוקת קשב? מולטי־טאסקינג?

אין דבר כזה. מי שאומר "אני רק מסתכל בהודעות בנייד", סימן שהוא לא מקשיב ב-100%. באחד מכנסי טד הזמינו את הקהל להתחלק לזוגות ולהקשיב זה לזה, ובאופן אקראי שלחו לחלק מהאנשים הודעות בטלפון וביקשו ממי שקיבל הודעה להגיב אליה. בסוף שאלו את בני השיח כמה האדם שהכירו מצא חן בעיניהם, והתברר שאת אלה שהפריעו להם בהודעות - לא אהבו. כלומר, כשאתה עונה להודעה באמצע שיחה, אתה משניא את עצמך על בני השיח שלך. וחוץ מזה, קשב זה לא מספיק.

מה צריך עוד?

צריך לעשות מאמץ כדי להבין את הכוונה והמשמעויות שהמדבר אליך משדר, כולל משמעויות רגשיות - פחד, תסכול, כעס. מה הוא באמת אומר לך. וגם זה לא מספיק. הדרישה השלישית, ואולי זה מפתיע, היא לבוא לאדם שאתה מקשיב לו בגישה של להיטיב אתו ולפתח אותו, ולא לשפוט אותו.

אפילו לא בלב?

גם אם רק עולה לך בראש - הוא לא מתאים, הוא אידיוט - זה מה שתשדר לו. אם לא תעזור לו לגדול, אם לא תטפח אותו, זה לא שווה. מי שמקשיבים לו צריך להרגיש שהצד השני מבין אותו ובעדו בסך הכל, גם אם הוא לא מסכים אתו ומתווכח אתו.

אבל לא מנסה לשכנע אותו.

לא. הקשבה היא דרך טובה לשנות עמדה של מישהו. אם פשוט תקשיב לו הוא יבין את טיעוני הנגד. לעומת זאת, אם תיתן לו את טיעוני הנגד, הוא לא יסכים עמם. אנשים לא מבינים מה קורה כשהם רק מקשיבים, ולפעמים אומרים: רק נתתי לו לפרוק. זה לא נכון. אדם שמדבר משתנה, הוא מבין דברים חדשים על עצמו.

מה הכוונה?

כתבתי עם דוקטורנט שלי מאמר שמראה שהתובנות של אדם שמקשיבים לו נהיות מורכבות יותר והעמדות שלו טובות יותר. תמיד אחרי תרגיל שבו מקשיבים להם, אנשים אומרים שזה עזר להם לפתח תובנות חדשות ונתן להם פרספקטיבה חדשה על הנושא. אתה אומר - מה עשיתי? רק הקשבתי לו. אבל בעצם עזרת לו לגבש תפישה. וזה עוזר גם למקשיבים: אנשים אומרים שזה כאילו שהם עצמם דיברו על משהו.

לפעמים לא קל להקשיב.

באחד השיעורים האחרונים בתרגול שאני מעביר למנהלים אני נותן להם להקשיב 40 דקות בשתיקה. ובהתחלה הם אומרים: 40 דקות? איך אני אקשיב כל כך הרבה זמן? או איך אני אדבר 40 דקות? כשהם מסיימים את הסבב הראשון ואני עושה להם סימן שהזמן עבר, הם לא מאמינים. ובסוף הם אומרים שבחיים שלהם, כולל אצל פסיכולוג, לא היה מישהו שרק הקשיב להם 40 דקות.

"אם מישהו חופר, אני מפסיק להקשיב למלים ומנסה להקשיב לרגש. ואז אני מחזיר לו"
"אם מישהו חופר, אני מפסיק להקשיב למלים ומנסה להקשיב לרגש. ואז אני מחזיר לו"צילום: lorenzoantonucci / iStockphoto v

אז למה אנשים לא מקשיבים?

אחת הסיבות היא שאם אתה באמת מקשיב אתה תיאלץ להשתנות בעצמך, לראות דברים בצורה שלא ראית, כי פתאום יש לך זוויות של אחרים. וזה קשה. יותר נוח להמשיך בדרך שאתה מכיר מאשר לשקול כיוונים חלופיים.

בטח יש עוד סיבות.

יש סיבות רבות לכך שאנשים לא מקשיבים. למשל, היחשפות לטראומות ולאכזריות החיים. אז למה לך? סיפורים על אנשים שמתו מוקדם, התעללויות, הלם קרב. לך תדע מה תגלה. בשנה הקרובה אני מתכוון לערוך מחקר שבודק אם אנשים שמאמינים בכוחה של ההקשבה מחוסנים מהנזק הפוטנציאלי של חשיפה לטראומות, כיצד הם מרגישים אחרי שמישהו נתן בהם אמון והפקיד אצלם סיפור קשה.

מה אתה חושב?

ההשערה שלי היא שאנשים לא ניזוקים מזה, וזה יכול לשנות את החשיבה לגבי הקשבה. פעם שלחתי מנהל באוניברסיטה לתרגל הקשבה עם עובד שהוא החליט לפטר. התברר לו שהעובד מאחר לעבודה כי אשתו חולת סרטן והוא מטפל בה ובילדים.

מזל שהקשיב לו.

פתאום אתה מקבל אחריות רגשית. העובד גם סיפר לו כמה הוא גאה להיות חלק מהאוניברסיטה וכמה הוא מחויב לה למרות השכר הנמוך שהוא מקבל. אז במקום לפטר אותו, הוא סייע לו לעמוד בהתחייבויות שלו. פעמים רבות מנהלים נדהמים לשמוע עובדים שלהם. מנהל אחר גילה למה עובדת שלו יוצאת מוקדם ביום קבוע כל שבוע: התברר לו שזה התור שלה במשפחה לטפל באח עם הפיגור השכלי.

למנהלים שמקשיבים יש בעיית מנהיגות?

יש מנהלים שמרגישים שאם הם יקשיבו לעובדים - אולי העובדים יפחדו מהם פחות. הם יראו בהם חבר ולא מישהו מסוכן.

וזה נכון?

יש בזה משהו. מחקרים מראים שמי שמקשיב, מפחדים ממנו פחות. מצד שני מעריכים אותו יותר, מייחסים לו יוקרה. אם אתה מנהל בכיר או רופא והגעת למעמד שלך בגלל שאתה פוליטיקאי ועושה מניפולציות וזה עבד לך, אם תתחיל להקשיב תאבד את הערוץ הזה בסטטוס שלך. מצד שני, תוכל להתחיל לבנות אותו אחרת, כי אדם שמקשיב נתפש כמי שיש לו יכולת להנהיג אחרים. היכולת לגרום לאנשים להיות מוכנים ללכת אחריך תלויה בשאלה כמה אתה מקשיב להם.

איך זה שאנחנו רואים מנהיגים שנואמים ונואמים ואף פעם לא מקשיבים?

כי אפשר להצליח גם בלי להקשיב. יש דיקטטורים שיודעים לגרום לאנשים לעבוד, פשוט תשלם מחירים מבחינת רווחה ואיכות חיים. ואם תקשיב יהיו לך רווחים שאולי אתה עוד לא מכיר. ותמיד אפשר לשאול, מה היה קורה לו היית מקשיב, אולי היית מצליח אפילו יותר. אחד התורמים של האוניברסיטה, עורך דין מצליח בשנות ה-60 לחייו, אמר לי שלקח לו 30 שנה להבין שבמקום להשתיק ולפקד על כולם הוא יכול להגיע לתוצאות יותר טובות כשהוא מקשיב, כי זה מאפשר חיפוש פתרונות יצירתיים ופישור. ההצלחה בקריירה גרמה לו לניתוק וריחוק מאנשים.

אם אתה כמנהל יודע מה אתה צריך ואתה חושב שאתה יותר מוצלח מהעובדים, למה בעצם להקשיב להם? דוד בן־גוריון אמר: אני לא יודע מה העם רוצה, אני יודע מה הוא צריך.

אתה יודע מה אתה צריך, אבל אתה לא יודע מה הם צריכים, ואם הם מרגישים שאתה נותן להם משימות בלי כלים, הם ירימו ידיים או יחבלו במטרות שלך, גם אם הם לא יגידו לך. או שהם פשוט לא ילכו אחריך. עובדים שהבוס שלהם מקשיב להם חשים שביעות רצון גבוהה בהרבה מהעבודה. הקשבה עוצמתית פי שמונה יותר מגובה המשכורת מבחינת זו. כדי להצליח להוביל, אנשים צריכים להבין את הרוח שלך ולנסות לפעול לאורה. ואם אין להם קשר אתך הם ייהפכו לראש קטן או יעשו פוליטיקה נגדך. כמה מאמץ עושים ארגונים כדי ליצור חבילות שכר אטרקטיביות, אבל הם מיצו את יכולת התמרוץ וההשפעה על המוטיווציה והביצועים.

אתה מציע שיעשו הדרכת הקשבה?

חברות לא משקיעות באימון של המנהלים או של אנשי השיווק שלהן להקשיב, אף שהתמורה הכספית לכל שקל שיכניסו בהדרכה של הקשבה תהיה גבוהה. זה מתחת לאף. נכון שקשה להטמיע את זה בחברה, אבל התמורה יכולה להיות עצומה.

איך לומדים להקשיב?

זה מאמץ גדול, זה יותר קשה מלהפוך מבטטה בכורסה לפעיל גופנית. צריך ללמוד לתרגל דברים שאתה לא רגיל אליהם. זה לא קורה בין לילה, צריך להתאמן. זה לא שקראת ראיון אחד והחלטת להקשיב. וגם כשאתה כבר לומד זה קשה. אני יכול לתת כמה טיפים.

"אם אתה מנהל בכיר והגעת למעמד שלך בגלל שאתה עושה מניפולציות וזה עבד לך, אם תתחיל להקשיב תאבד את הערוץ הזה בסטטוס שלך"
"אם אתה מנהל בכיר והגעת למעמד שלך בגלל שאתה עושה מניפולציות וזה עבד לך, אם תתחיל להקשיב תאבד את הערוץ הזה בסטטוס שלך"צילום: roibu / iStockphoto via Getty Im

קדימה.

אחד מהם זה להגיד לאדם שאתה מדבר אתו - אני אסתום את הפה וחמש דקות לא אומר מלה, רק אקשיב למה שיש לך להגיד. כשאני שולח אנשים לעשות את זה עם עובדים, בני זוג ועמיתים, הם חוזרים עם תוצאות מדהימות. פעם ביקשתי מיועץ ואשת שיווק באחת החברות שכל אחד ידבר שלוש דקות והשני ישתוק. ככה להעביר שש דקות. הם אמרו שזה היה מדהים: הם פתרו משהו שבשיחה רגילה לא היו פותרים בשעתיים. עוד טיפ שלמדתי מהקצב שלי בשוק: כשאני מבקש ק"ג עוף, הוא נותן לי ואז שואל - "מה עוד?" דמיין לך שאדם מדבר ואחרי שהוא מסיים במקום לדבר בעצמך, אתה אומר לו - ומה עוד? או - האם יש עוד משהו שאתה רוצה לומר? זה טריק מכירות שכל סוחר בשוק יודע, וכשזה מגיע אלינו אנחנו לא עושים את זה.

כי הסוחר רוצה להרוויח, למכור עוד משהו.

השאלה היא אם בתור מנהל, אתה לא רוצה מידע משמעותי יותר. דברים משמעותיים נאמרים רק כשהעובד מרגיש יותר בטוח, ואז אולי יגיד משהו.

יש אנשים שלא בא לי להקשיב להם.

אבל גם כאן יש כלים לשנות את השיח. למשל לשיים את הרגשות שלהם.

מה הכוונה?

מלשון לתת שם. אם מישהו חופר, ולא ברור לאן זה הולך אם בכלל, אני מפסיק להקשיב למלים ומנסה להקשיב לרגש. ואז אני מחזיר לו. אני אומר לו למשל: אז אתה בעצם חושש מהמהלך הזה. פעמים רבות הוא מגיב בחיוך ואומר - זה בדיוק זה. אנשים רבים משעממים או חופרים, אבל יש דרכים לשאול שאלות שישנו את צורת השיח.

יש אנשים שלא סותמים את הפה או שהם חסרי מודעות עצמית.

יש כאלה שלהקשיב להם זה מאמץ, זה כמעט בלתי נסבל, וכדי להתמודד עמם צריך ללמוד יותר מיומנויות של סבלנות. ללמוד לשנות את כיוון השיחה למקום שמועיל לשני הצדדים.

למשל, יש כאלה שכל הזמן מדברים על עצמם. אתה מספר להם משהו, והם ישר מעבירים את הפוקוס לעצמם, על מה שקרה להם.

זאת גישה מנתקת. לפעמים זה יכול להיות שאלה אנשים שלך באופן אישי קשה להקשיב להם. ללמוד להקשיב לאנשים שמוציאים אותך מהכלים זה תהליך ארוך. כדאי להתחיל אותו במקום שקל להקשיב. אם זה קורה לך כשעולה לך זיכרון בזמן שאחר מדבר, שים אותו בצד ותמשיך להקשיב. אל תקפוץ לעצמך. אחרי שהשני סיים לדבר ושאלת אותו כמה שאלות, יכול להיות שיש מקום לשתף בחוויה דומה שהיתה לך. אבל אם אתה מיד אומר "גם לי קרה", השיחה לא תגיע לרבדים עמוקים יותר.

אנשים גם מפחדים משקט ואולי בגלל זה לא סותמים.

אנשים מפחדים מאוד משקט.

יכול להיות שיש פה גם קצת זיוף? אני כאילו מקשיב, אבל יודע מראש מה אני מחליט ויודע שזאת פוזה כדי לצאת טוב כלפי מי שעומד מולי.

זיוף לא עובד. אנשים קולטים תוך שנייה אם אתה עושה את עצמך. הם גם שופטים את המעשים שלך אחרי ההקשבה. אני לא אומר שכל פעם שעובד אומר משהו חייבים לעשות. אבל בודקים אותך אחרי שהקשבת, אם אתה עומד במלה שלך. יש לנו סטטיסטיקות מתקדמות שמאפשרות להבין אם יש אנשים שחווים שכולם מקשיבים להם, ולחלופין אם יש אנשים שיש לגביהם הסכמה שהם מקשיבים טובים.

ומה התשובה?

שלא. מצאנו במחקר שמרבית יכולת ההקשבה תלויה בפרטנר הספציפי. יש בני שיחה שעמם אתה יכול לתקשר טוב יותר ולהשיג תוצאות טובות יותר.

ומה אפשר ללמוד מזה?

שאם ארגונים היו שואלים איך לצוות יחד אנשים שגורמים אחד לשני לתפקד באופן עילאי, הם היו מרוויחים. לא צריך לחפש את האדם המקשיב תמיד, אלא את בן הזוג שיש בו הקשבה לאדם ספציפי. זאת החידה שלי לשנים הקרובות, לזהות את הזוגות האלה. אדם שיש לו אנשים שטוב לו להיות מצוות עמם בעבודה מעלה את שביעות הרצון שלו. זה לפעמים ההבדל בין אחד לאפס, וזה יכול גם לגרום לך לעזוב את מקום העבודה, אם אין לך קשר זוגי לפחות אחד כזה.

מה לגבי קשרי זוגיות רומנטיים?

זה שיש זוג רומנטי לא אומר שיש הקשבה ביניהם. אולי יש משיכה מינית, או התאמה כלשהי, או ששניהם מקשיבים גרועים ונוח להם לחיות בבועה הנפשית שלהם, בלי להתערבב עם אחרים. יש גם זוגות שמתוסכלים מכך שבן הזוג לא מקשיב להם.

אחרי פרידה לפעמים אומרים: כמה חבל שלא הספקתי להגיד לו את כל מה שרציתי. אני חושב על זה שאולי נכון גם להגיד: כמה חבל שלא הספקתי להקשיב לו עוד.

שביעות הרצון מנישואים שבהם מקשיבים היא עצומה. מישהו אמר לי: אחרי 18 שנה, פעם ראשונה שנתתי לאשתי שבע דקות בלי שאני אקטע אותה. הוא אמר: היא הצליחה להגיד לי דברים שלא אמרה לי כמעט שני עשורים שאנחנו ביחד.

יש גם אנשים שבכלל לא רוצים שיקשיבו להם?

יש מיעוט שמודאג מניסיונות ההקשבה שלך. אתה תקבל מהם כתף קרה, כי זה מוציא אותם מאזור הנוחות. אלה אנשים שלא אוהבים שיש להם אינטימיות עם אחרים ולשתף ברבדים יותר עמוקים. אנשים שלא אוהבים לחשוף את עצמם.

הם בודדים?

לאו דווקא. הם יכולים להיות מוקפים באנשים, הם פשוט אנשים שנשארים בבועה הפנימית שלהם, עם סבל רב, גם סבל מוכחש. על זה כמעט אין מחקר.

לפעמים אלה דווקא אנשים שיודעים להקשיב לאחרים?

חשוב מאוד להיות מאוזן. יש כאלה שרק מקשיבים ושואלים שאלות כדי להימנע מלדבר על עצמם. זה לא מועיל. בן אדם שלומד את שני הדברים לומד להקשיב גם לעצמו, גם לצרכים ולרגשות שלו, ומשתפר גם בהתנהלות שלו מול האתגרים של החיים, מול אנשים שקשה להתמודד עמם, כי ההקשבה הופכת אותך למורכב וסתגלן יותר.

אחרי שקראנו את השיחה אתך והשתכנענו, מה הצעד הראשון שכדאי לחשוב עליו?

מה שבטוח: לא ללכת למישהו אחר ולהגיד לו, "אתה רואה? אתה צריך להקשיב לי יותר".

אוקיי.

להפך, לקבל על עצמך ללמוד להקשיב. ולדעת שזאת השקעה ללא תעודת ביטוח. יכול להיות שתשפר את ההקשבה שלך, ובסוף תגלה שאנשים מולך לא מתגמלים אותך בהקשבה בחזרה, וזה יכול להיות מתסכל.

אני מיישם את הנלמד: מה עוד? על מה עוד לא דיברנו?

על כך שמי שבוחר להקשיב צריך גם לדעת לסלוח לעצמו.

על מה?

על הכישלונות שיהיו לו בדרך. כי אתה יכול לצאת משיחה, ואחרי שקראת את הכתבה לתפוס את עצמך ולהגיד: למה לא נתתי לו לדבר, למה הרציתי לו. אני אומר למי שבחר ללמוד וליישם את זה, אם אתה יודע שפיספסת הזדמנות, כבר עשית התקדמות גדולה. אל תשפוט את עצמך לרעה, כמעט כל אחד יכול לשפר בצורה משמעותית את יכולת ההקשבה שלו. יש לי כותרת טובה לראיון הזה.

אני מקשיב.

הקשבה, 1 = 2. מקשיב אחד יוצר תועלת לשני אנשים - לעצמו ולזולת.

חבל שהמסר הזה לא נפוץ יותר.

החלום שלי הוא שילדים ילכו לבית הספר ללמוד קרוא וכתוב והקשבה. ולא למורה שלהם, אלא לחבר שלהם.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ