"כשאומרים לך שהמחקר שלך לא יוביל לשום מקום - זה הסימן להמשיך" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"כשאומרים לך שהמחקר שלך לא יוביל לשום מקום - זה הסימן להמשיך"

פרופ' חיים רבינוביץ' ופרופ' נחום קידר הצליחו להאריך את חיי המדף של העגבניות ובדרך חוללו מהפכה בחקלאות העולמית

תגובות

הנה משהו שלא ידעתם על המשורר והמחזאי נתן אלתרמן. השירים, הספרים, המחזאות והטורים האישיים ב"הארץ" וב"דבר" הפכו אותו לאחת הדמויות הבולטות בהיסטוריה המקומית, אבל לאלתרמן היתה תרומה נוספת, צנועה ומוסתרת אמנם, אבל חשובה מאוד, דווקא בתחום החקלאות.

אלתרמן, שלמד אגרונומיה בעיר נאנסי שבצרפת, היה שותף לאגרונום שלמה צמח בהבאתם לארץ של זרעי העגבניות של זן המרמנד, ששלטו בשוק המקומי במשך שנים רבות. המרמנד התאקלם במהירות בתנאים המקומיים, ועד שנות ה-70 היה הזן העיקרי בשימושם של החקלאים.

הבעיה היתה שהמרמנד הניב עגבניות מעוותות בצורתן, שטעמן לא היה משובח והתרככו כעבור יומיים-שלושה - ולכן התאימו רק להכנת מיץ עגבניות ולשקשוקה. זה לא היה עניין ישראלי בלבד: כ-40% מיבול העגבניות העולמי הושלכו לפח בידי המגדלים, המשווקים והצרכנים.

איש לא חלם אז על יצוא עגבניות מישראל, מפני שלאחר חמישה ימים באנייה מחיפה למארסיי, העגבנייה הגיעה רכה מאוד ולא היתה ראויה לשיווק. ההובלה האווירית היתה יקרה וגם לא שינתה את המצב באופן מהותי, מפני שגם כך העגבנייה הגיעה ברוב המקרים רכה מדי למרכול באירופה.

אלא שזה היה מזמן. כיום נחשבת ישראל לאחת המדינות המובילות בתחום ייצור ויצוא של זרעי עגבניות: מדי שנה מייצאות חברות הזרעים המקומיות זרעי עגבניות בהיקף של 50 מיליון דולר - כשליש מכלל יצוא זרעי הירקות של ישראל.

אחד האחראים להישג המרשים הזה הוא פרופ' חיים רבינוביץ', שזכה באחרונה בפרס לפיתוחים חדשניים בעלי יישום מסחרי על שם קיי. הפרס הוענק לרבינוביץ' כהוקרה על 25 שנות מחקר לפיתוח של תעשיית זרעים משגשגת ורווחית בישראל, בזכות הכלאה שהניבה עגבניות בעלות חיי מדף ארוכים, מבלי לפגוע בטעמן.

הדרך לתוצאה היתה ארוכה, כפי שנזכר רבינוביץ', שהיה בעבר רקטור האוניברסיטה העברית וחזר למעבדתו בפקולטה לחקלאות ברחובות כחוקר מהשורה. "בשנות ה-60 ניסו חוקרים אמריקאים להתגבר על בעיית חיי המדף הקצרים של העגבנייה. הם פיתחו שיטה שבה קוטפים את העגבניות ירוקות, מאכסנים אותן בקירור ולקראת השיווק גורמים להאדמתן על ידי הבחלה באתילן (גז מזרז הבשלה). המגדלים שפעלו בקליפורניה ובפלורידה, שלחו את העגבניות לשווקים הגדולים בצפון - לניו יורק, לשיקגו ולערים גדולות אחרות. עם קבלת ההזמנה מהשוקים בצפון, החקלאים היו מבחילים את העגבניות שנקטפו זה מכבר, מעמיסים אותן על משאיות או על רכבות ושולחים אותן למזמינים - בנסיעה של שלושה-חמישה ימים. העגבניות אמנם הגיעו לשווקים אדומות ויפות, אלא שהן לא הבשילו על השיח - ולכן הצרכן קיבל עגבניות אדומות שטעמן כשל ירוקות.

"יום אחד מצא מגדל עגבניות קנדי בשדה שלו שיח, שהעגבניות עליו לא האדימו ונשארו צהובות כמו לפני הבשלה. טעמן היה נוראי, אף יותר מטעמן של עגבניות בוסר. המגדל יכול היה לעקור את הצמח ובזה לגמור עניין, אלא שהוא עשה דבר חכם: הוא הזמין אליו חוקר מתחנת הניסויים החקלאית הסמוכה וביקש לבדוק מה קרה לעגבנייה. החוקר קטף מהשיח כמה עגבניות, ובדק בין השאר את הגנטיקה של העגבנייה המוזרה. הוא גילה שבשיח התרחשה מוטציה אקראית, המתרחשת מדי פעם בצמחים ובבעלי חיים. המוטציה הזאת לא איפשרה לעגבניות שעל אותו שיח להבשיל, אך גם האטה מאוד את התרככותן וכך העניקה להן חיי מדף ארוכים ללא קירור".

כמה שנים חלפו, וסיפור דומה התרחש בשדה עגבניות בקליפורניה. גם העגבניות האלה נמסרו לחוקרים, ותוצאות המחקר דמו לתוצאות שקיבל החוקר הקנדי. על התופעה נכתבו מאמרים שפורסמו בעיתונות המקצועית ברחבי העולם, וכך שותפו בממצאים חוקרים ברחבי העולם. כולם הסכימו כי המוטציות האלה מתאימות לשמש רק במחקר בתחום ההבשלה, ולא מאפשרות להשתמש בעגבניות בחיי היום-יום.

"אנחנו באוניברסיטה העברית לא קיבלנו את המוסכמות האלה כמובנות מאליהן, והחלטנו לברר איך יתבטאו המוטציות ברקעים גנטיים מגוונים של עגבנייה", נזכר רבינוביץ'. "קיווינו ליצור צירוף גנטי שיניב עגבניות אדומות ובשלות מצד אחד, אך שיהיו להן חיי מדף ארוכים של שבועיים במקום יומיים".

רבינוביץ' שילב כוחות עם פרופ' נחום קידר, "שהיה מורי ורבי באוניברסיטה". צמד החוקרים הקימו חלקת ניסויים קטנה, ששימשה אותם לייצור אלפי הכלאות, ומדי שישי ירדו אליה לבושים בבגדי עבודה ומצוידים בכובע טמבל. "זרענו, קטפנו, הכלאנו, ושוב זרענו ושוב קטפנו, עד ששישי אחד, ה-5 באוקטובר 1973, ערב מלחמת יום הכיפורים, בדקנו את העגבניות שקטפנו מהשיחים בחלקת הניסויים והנה: יש! אאורקה! שיח שגדל מזרע של אחד הצירופים הגנטיים שעשינו הניב עגבניות אדומות שחיי המדף שלהן ארוכים. שבועיים לאחר הקטיף, המרקם שלהן נותר כביום הקטיף. הן המשיכו להיות מוצקות, לא התקלקלו והטעם שלהן היה סביר פלוס. הפלא הזה התרחש לאחר זמן רב של יצירת אלפי צירופים גנטיים וסדרות שלמות של ניסויים. לבסוף זה קרה: נוצר הצירוף המבוקש".

הגילוי הזה היה רק בסיס להתחלה של תוכנית טיפוח מורכבת ויקרה. רבינוביץ' וקידר ניסו לעניין גופים אקדמיים ועסקיים במחקר שלהם, אך לא זכו להיענות: "כולם השיבו לנו שחוקרים רבים בעולם קבעו שאין אפשרות ליצור דבר כזה ולא ייתכן ששני האנשים האלה מרחובות צודקים בטענות שלהם, שסותרות את הדוגמה המקובלת על כולם - שאין מה לעשות עם זה בחקלאות וששום דבר לא ייצא מזה".

לשלב חקלאות עם כלכלה

30 שנה לאחר אותה תגלית, התברר שרבינוביץ' צדק לגמרי. מאז הוא הוביל שורה ארוכה של מחקרים פורצי דרך, שתרמו ליצוא זרעי העגבניות של ישראל יותר ממיליארד ורבע דולר. "כשאומרים לך שהמחקר שלך לא יוביל לשום מקום, ייתכן מאוד שזה סימן שכדאי לך להמשיך".

מחקריהם של רבינוביץ' וקידר שינו לחלוטין את החשיבה בתחום הכלכלה החקלאית בישראל והעניקו דחיפה חסרת תקדים ליצוא זרעי ירקות ומעבר לחקלאות היי-טק, שאינה נשענת על שטחי גידול נרחבים ועל כמויות מים גדולות. סוג החקלאות הזה עשוי לבטל את הצורך במספר גדול של עובדים זרים, שהייצור והיצוא החקלאי בישראל תלויים בהם כיום. לדברי רבינוביץ', יצוא הזרעים הוא חקלאות העתיד של ישראל, ולנו יש יתרון יחסי בתחום - הראש היהודי.

רבינוביץ' מייצג שילוב ייחודי של חקלאי ואיש אקדמיה. הוא בעל ידע עצום לא רק בתחומי החקלאות, אלא גם בכלכלה ופוליטיקה. אחרי הכל, מדעי החקלאות הם מדע שימושי, הקשור באופן הדוק לתמורות עולמיות, כמו השפעת מחירי הדלק על פיתוח זני תירס לייצור ביו-דיזל.

איך הצלחתם לפתח זנים שחברות הזרעים מוכרות במיליוני דולרים?

"התחלנו לעבוד לבד כי האמנו בתגלית שלנו והמשכנו לחפש גורם מימון. עברו כמה שנים ונפגשנו עם עורך דין ישראלי, שחיפש אנשים עם רעיונות מטורפים ומצא אותנו. על אף שהוא ושותפיו לא הבינו הרבה בביולוגיה חקלאית, הם נדבקו בהתלהבותנו והקימו חברה בשם LSL biotechnogies שהשקיעה כפי שמשקיעים בחברת הון סיכון. אמנם אותו עורך דין הכיר עגבניות רק מהסלט, אבל הוא ושותפו נתנו בנו אמון והשתכנעו. הם הביאו את המימון, ואנחנו התחייבנו לאפשר להם למסחר את התוצאות, אם יהיו כאלה.

"לאחר שנים נוספות של טיפוח, השיחים בחלקת הניסויים שלנו הניבו עגבניות שהיו אדומות, בשלות ובעלות חיי מדף ארוכים. המוצר הזה קסם לבעלי חוות גדולות לגידול ירקות במקסיקו, שעד אז קטפו עגבניות ירוקות כמו בפלורידה ולא נהנו מהיתרון היחסי של הקרבה לארה"ב ליצוא העגבניות שגידלו, למעט עלות העבודה הזולה במקסיקו. העגבנייה החדשה, שהתבססה על הפיתוח שלנו, נקטפה באיכות טובה בהרבה מהעגבניות של פלורידה והחקלאים המקסיקנים ייצאו אותה לשווקים הגדולים בארה"ב במחירי פרימיום".

הפיתוח של חוקרי הפקולטה שינה את שוק העגבניות בעולם כולו: הוא צימצם את הפחת בתוצרת, שנבע מהתרככות מהירה של הפרי. תוצאות המחקר איפשרו לייצא עגבניות מהארץ בדרך הים, דבר שעד אז לא היה אפשרי. כיום המסע הימי של העגבנייה מישראל לאירופה נמשך ימים אחדים והן מגיעות לשווקים טריות, רעננות וטעימות כפי שהיו ביום הקטיף.

הפקולטה לחקלאות ביקשה להגן על הפטנט שלה, השווה כסף רב: כדי לעשות זאת היא מוכרת לחברות הזרעים זרעי מכלוא - שמהם אפשר לקבל את העגבניות המשובחות, אך אי אפשר להשתמש בזרעיהן כדי לגדל דור חדש של עגבניות כאלה.

הזכויות על הזנים החדשים נמכרו למקסיקאים. איך הן חזרו לישראל?

"המקסיקאים קנו את הזרעים של הזנים החדשים שחברת LSL ייצרה עבורם בישראל. בשלב מסוים רכשה חברת הזרעים הבינלאומית Seminis חלק גדול ממניות LSL, ולאחר מכן מכרה אותן בחזרה לבעלים המקוריים, ואלה נמכרו לפני שנים אחדות לחברת הזרעים הצרפתית הזרע ג'טיקס. כיום חברות הזרעים הפעילות בישראל, כמו זרעים גדרה, הזרע ג'נטיקס וים תיכון זרעים, מייצרות את הזרעים המתוחכמים האלה עבור חקלאים בישראל, באגן הים התיכון, במדינות אירופה, במקסיקו ועוד".

היקף יצוא זרעי העגבניות מזנים שפיתח רבינוביץ' עם הצוות שלו מסתכם ביותר מ-50 מיליון דולר בשנה - שהם יותר ממיליארד ורבע דולר עד כה. גם האוניברסיטה העברית, שהפקולטה ברחובות היא חלק ממנה, נהנתה מתמלוגים על הפירות העסקיים של פיתוח זני העגבניות - כ-70 מיליון דולר.

הנדסה גנטית? אנחנו מוכנים

המחקר הבסיסי של פרופ' רבינוביץ' ופרופ' קידר הוא רק ההתחלה. בפקולטה לחקלאות נערכים כיום מאות מחקרים, שחלקם עשויים להוביל לפיתוח זרעי ירקות וזרעי גידולים אחרים שיימכרו ברחבי העולם במאות מיליוני דולרים בשנה.

לישראל יש מכוני מחקר חקלאיים מהשורה הראשונה בעולם, חוקרים יצירתיים וחקלאים הששים ללמוד וליישם טכנולוגיות חדשות. ענף ייצור הזרעים מבוסס כולו על ידע ואינו דורש שטחי קרקע גדולים וכמויות גדולות של מים, אלא מכוני מחקר טובים וחוקרים יצירתיים.

כיום עובדים במרץ על השבת הפוריות של שום הגינה, שנכחד לפני דורות רבים. שום הגינה הוא אחד מגידולי ירקות התבלין החשובים ביותר בעולם, אך עקרותו המוחלטת צימצמה מאוד את אפשרויות הטיפוח שלו ואת ריבויו באמצעות זרעים. המחקר שנערך בפקולטה הצליח לפצח את חידת העקרות ולהחזיר לשום את פוריותו. הישג דומה מאוד לזה של פרופ' רבינוביץ' וקבוצת המחקר שלו בטיפוח זני עגבניות וניצול ההישג למטרות מסחריות נרשם בענף הפלפל לזכותו של ד"ר יונתן אלקינד וקבוצתו, שפיתחו זני פלפל לגידול בחממות. זני הפלפל האלה נמכרים בעולם כולו.

כשאנחנו מבררים עם פרופ' רבינוביץ' אם בפקולטה עוסקים גם בהנדסה גנטית, שהוכח כי היא מוזילה באופן משמעותי את מחירי הירקות והפירות, הוא עונה בזהירות רבה. לטענתו, אם אירופה תפתח את שעריה לתוצרת חקלאית שפותחה בשיטות של הנדסה גנטית, חקלאי ישראל וחברות הזרעים הישראליות יגלו שהחוקרים בפקולטה מוכנים לספק את צורכיהם באופן מיידי: "הכל מוכן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#