האם חיפה תהיה עיר הצעירים הבאה? - Markerweek - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם חיפה תהיה עיר הצעירים הבאה?

עם שלל פרויקטים שאפתניים, יונה יהב, ראש עיריית חיפה בשמונה השנים האחרונות, בטוח שעכשיו, יותר מתמיד, אי אפשר יהיה להתעלם ממנה

68תגובות

לראש עיריית חיפה יונה יהב היה חשוב במיוחד שנתרשם לטובה מהעיר שהוא מנהל ומכל התוכניות הגרנדיוזיות שיש לו בשבילה. עד כדי כך חשוב, שהוא בעצמו הגיע לאסוף אותנו מתחנת הרכבת. הוא אמנם ישב במיזוג של מכונית הביואיק כשהנהג שלו יצא לקבל את פנינו מחוץ לתחנת חוף הכרמל, אבל זה בכל זאת לא מראה שכיח שראש העירייה בכבודו ובעצמו מטריח את עצמו לאסוף עיתונאיות שהגיעו לפגוש אותו.

המחווה הזאת ממחישה עד כמה חיפה זקוקה לשיווק חזק ולשיפור התדמית. יהב התבדח אתנו: "נו, איך היה לחצות את נחל חדרה? קשה?", ומיד עבר לרשימת האשמות: "אנחנו מקופחים. לא סופרים את הצפון ויש בכך סכנה קיומית. מדינת תל אביב היא סכנה גדולה לישראל. כל המחקרים מראים שברגע שמדינה מתבססת על מרכז אחד, היא מתרסקת. אני אומר שצריך לבזר. איך מבזרים? אם הנהלות יקבלו הטבות בחיפה, הן יבואו לפה. כמה זמן לקח לכן לנסוע לפה? 50 דקות?"

כנראה שגם חיפה לא עשתה מספיק כדי להיות מוקד משיכה.

"במשך שנים היה פה פספוס. דברים זלגו החוצה, ואיש לא התעורר".

אבל אתה כבר שמונה שנים בתפקיד.

"לפי הסקרים שלנו קרוב ל-75% מהתושבים אומרים שהם מתחילים להרגיש בשינוי, אבל זה תהליך שהתחיל רק לפני שש שנים. ב-2009 נעצרה ההגירה השלילית וב-2010 מאזן ההגירה הכולל הוא חיובי. זה תהליך של 15 שנה שהתחיל להתהפך. כבר עצרנו את ההגירה החוצה, ויש הגירה קטנה פנימה - 1% בלבד. אני רואה כמה גנים וכמה כיתות א' אני צריך לפתוח, ומתחיל להרגיש שיש שינוי דמוגרפי. אם זה יתקבע - ואני עוד לא יכול להגיד שזה מתקבע - אנחנו במקום אחר והצפון במקום אחר".

מה היתרון העיקרי של חיפה?

"זו העיר היחידה בעולם ש-20% מתושביה קשורים להשכלה גבוהה באופן ישיר או עקיף. היא מאוד מגוונת, יש כאן תעשיית היי-טק, נמל, תעשייה מסורתית, ועכשיו תהיה גם תעשיית תיירות ענפה. זו עיר עם היצע, שנעים לחיות בה. על הגבול שלה נמצא הפארק הכי גדול במדינה, שגודלו 1,000 דונם".

קמינסקי ירון

ואיפה הבעיה?

"היא עדיין לא מצליחה להיות אטרקטיבית כמו המרכז".

למה?

"בגלל היצע מקומות העבודה. בעיר יש 160 אלף מקומות עבודה. רק 80 אלף מאוישים על ידי חיפאים. 80 אלף האחרים מאוישים על ידי גלילאים ותושבי הסביבה. על כל שני מקומות עבודה שנוצרים בעיר, אחד שייך לאדם שגר מחוצה לה".

יהב נוגע בבעיה המהותית של חיפה. על פניו נראה שמדובר בעיר שיש לה הרבה להציע: חופי ים, ריאות ירוקות, איכות חיים בחלק גדול מהשכונות, מוזיאונים דוגמת המדעטק, המוזיאון היפני, מוזיאון חיפה לאמנות והמוזיאון הימי הלאומי. בית החולים רמב"ם בעיר נחשב למוביל, החינוך בחיפה נחשב טוב ובוגרי מערכת הלימודים השתלבו היטב בכלכלה הישראלית. גם בוגרי הטכניון השתלבו בלב תעשיית ההיי-טק הישראלית והבינלאומית. אם מוסיפים לכך את מחירי הדיור הנוחים יחסית לערים גדולות אחרות, ואת העובדה שחיפה קרובה לטבע, הרי שמדובר, על הנייר לפחות, באטרקציה לצעירים ולמשפחות.

אבל נדמה שהשלם קטן מסך חלקיו. משהו לא מגבש את כל היתרונות האלה לכדי מטרופולין משגשג. צעירים רבים שמבקשים להשתלב בשוק העבודה נאלצים לעזוב את העיר. חלק גדול מהם היו רוצים להישאר, אבל מגלים שאין להם יותר מדי ברירות. העיר מצליחה לייצר אנשים טובים, הבעיה היא שרבים מהם לא רוצים או יכולים להישאר בה. חיפה לא מספקת את הצרכים של הצעירים - החל בקריירה וכלה בחיי פנאי. מרכז הכרמל, למשל, נראה כמו אזור מנומנם ולא אופנתי ומזכיר את תל אביב של שנות ה-80.

מצד אחד ההשוואה לתל אביב מתבקשת, אך מצד שני היא לא הוגנת. חיפה היא לא תל אביב והיא גם לא רוצה להיות כמוה. היא לעולם לא תהיה מרכז פיננסי, עסקי ותרבותי כלל ארצי, אבל מנגד היא לא מצליחה לייצר אופי משלה. לירושלים יש את הרוח, לתל אביב את העדכנות. ומה יש לחיפה?

רגולציה היא לא מלה גסה

התחנה הראשונה בסיורנו היתה ביקור בפארק מת"מ, פארק ההיי-טק הגדול בדרום חיפה, שמכיל משרדי חברות בינלאומיות מובילות כמו גוגל, אינטל ויאהו. השיחה נפתחה במטאפורה עגומה מעט של יהב: "אמא לילדה יפה לא צריכה להתאמץ. אמא לילדה מכוערת צריכה להשקיע המון. אני כמו אמא לילדה מכוערת. חיפה רחוקה מהמרכז ואם לא נשקיע בה, היא לא תהיה יפה".

אבל חיפה היא אחת הערים היפות בישראל. היא נמצאת במיקום נהדר - על ההר מול המפרץ.

"אבל היא לא במדינת תל אביב".

אז מה?

"אז מתי באתן בפעם האחרונה לבקר פה?"

אנחנו מגיעות כל שנה לפסטיבל הקולנוע.

"אתן צריכות לבוא יותר. יש גם את החג של החגים ואת הפסטיבל לתיאטרון ילדים. לאירועים האלה מגיעים יחד 450 אלף איש. הצלחנו להפוך את חיפה גם למרכז שממנו יוצאים לטיולים באתרי הגליל. תפוסת המלונות שלנו היא מעל לממוצע הארצי".

יש עוד תוכניות למבנים מפלצתיים כמו מגדלי חוף הכרמל שחוסמים את הנוף על חוף הים בכניסה לעיר?

"אנחנו מחפשים מתנדבים לפוצץ אותו. הפרויקט הזה היה שגיאה".

איך זה קרה?

"אני תמיד שואל את עצמי אם שגיאות כאלה היו יכולות לקרות אצלי. את כל ההדמיות לפרויקט הם עשו מהים, ומשם זה באמת מבנה יפה, והוא גם לא מסתיר לאף אחד. אם אתה לוקח סירה ויוצא לים, זה נראה כמו מבנה של צלבנים".

זה ההולילנד הקטן שלכם.

"לא היו שחיתויות ושערוריות סביבו. רצו מלון, אבל לא הקפידו שזה לא יהיה מלון דירות. לפחות המלון הוליד את חוק החופים, שיזמה יהודית נאות, שהיתה אז חברת מועצת העיר. בזכות החוק, כיום יש איסור לבנות בקרבה של פחות מ-300 מטר מהים".

יש לכם בעיות רציניות יותר מהמבנה המכוער, כמו ההגירה השלילית והזדקנות האוכלוסיה. נכון ל-2009 כרבע מהתושבים הם מעל גיל 60.

"במשך השנים נעשו טעויות שהבריחו אנשים. ברגע שהנהלות מרכזיות שישבו פה זלגו החוצה, מישהו היה צריך לעצור את המגמה הזאת, וזה לא קרה. סולל בונה, כל חברות הדלק ואגד ישבו פה. זה היה המרכז. גם התעשייה המסורתית שהיתה ענקית בעבר ישבה פה - המגפר, אתא. בשלב מסוים התעשייה המסורתית שבקה חיים וכל שאר ההנהלות ברחו. כתוצאה מכך נוצרו בעיר, משנות ה-70 ואילך, שטחים שלמים שנראו כמו אחרי הפצצה. מצד שני, חיפה גם לא נתפשה כפריפריה. רק במלחמת לבנון השנייה הקימה המדינה את קבינט חיפה והצפון, שיצר לראשונה שינוי. אבל ברגע שממשלת אולמרט ירדה מהמפה כל הפוקוס הזה נעלם. ביקנעם, למשל, יש אזור היי-טק, מכיוון שנתנו להם הגדרה של אזור פיתוח א' באופן מלאכותי. איזו סיבה היתה לרוקן פה את אזורי התעסוקה שקיימים עשרות שנים? זה לא הגיוני.

"בנושאי פיתוח המדינה אין רגולציה. רגולציה היא לא מלה גסה. בשנות ה-50 הביאו עולים באמצע הלילה ושמו אותם באביבים ובמעלות. זה לא היה קם, אם לא היה מישהו חושב שצריך קודם כל את המסגרת, ואחר כך להתחיל לטפח את הפנים. בירושלים בנו את קריית יובל, ובמשך שנים עד קריית יובל הכל היה ריק. בתקופה שהייתי ראש הלשכה של טדי קולק, הוא אמר ‘קודם נבנה את המסגרת, ואז נמלא את הפנים'. למייסדים היתה תפישת עולם מאוד ביזורית, והיא נעלמה".

אבל יהב לא נפגש אתנו רק כדי לקטר, אלא להפך: הוא ביקש לפרוש את שלל הפרויקטים, חלקם שאפתניים ביותר, שבהם מתהדרת חיפה בימים אלה, והם אלה שאמורים להפוך את גלגל המזל שלה.

מה החזון שלך לעיר בעוד חמש שנים?

"אנחנו רוצים להתמצב בשלושה פרמטרים: השכלה גבוהה, מדעי החיים ותיירות. אנחנו מנסים לתפוס את הצעירים בשלב המקדמי ולכן אנחנו ממצבים את העיר כעיר האוניברסיטאית הכי גדולה בישראל. בתחום התיירות, יש 31 בתי מלון בשלבי תכנון ובנייה, שפירושם עוד 1,000 חדרים, נוסף על 1,200 חדרים שיש כיום. כל זה אמור להיות מוכן תוך שנתיים".

כשיהב מדבר על מדעי החיים הוא מתכוון לביוטק, פארק מדע שנבנה בחלקו הצפוני של פארק מת"מ ביוזמת החברה הכלכלית בשיתוף עם מבני תעשייה. מטרתו המוצהרת של הפארק היא יצירת הזדמנויות עסקיות ומקומות תעסוקה בתחומי הביוטכנולוגיה, הננוטכנולוגיה והמחקר המדעי. באוגוסט צפויה להתחיל בנייתו של הבניין הראשון. "לא יוצא פה בניין בלי שאני מאשר אותו. אני מתערב בכל. היה תכנון קודם לבניין בפארק מדעי החיים, אבל לא אישרתי אותו אז עשינו תכנון מחודש. הרעיון הוא שכל בנייה ציבורית בעיר חייבת להיות אייקון אדריכלי. אם אתה מפתח עיר כאתר תיירות, אתה חייב ליצור לאנשים דברים שהם ירצו לבוא לראות".

אם זרם התושבים אכן יגיע לחיפה, יהיה צריך למצוא לו מקום לגור. מתחת למשרדי החברה הכלכלית שוכן משרד המכירות של רמת הנשיא, השכונה החדשה והעצומה שנבנית למרגלות הכרמל. בשכונה, שנבנית על ידי חברת גב ים מקבוצת נכסים ובניין, שהיא גם בעלת השליטה בפארק מת"מ וחברת אוסיף מקבוצת ישרס - מתוכננות 1,063 יחידות דיור ב-18 מגדלים. המגדלים הגבוהים יותר יהיו בני 20 קומות, והנמוכים בני תשע קומות. דירה בת ארבעה חדרים, בשטח 106 מ"ר, נמכרת כרגע ב-1.1 מיליון שקל. לדברי נציגת החברה, מבחינתה של חיפה מדובר בחידוש, משום שעד כה דווקא השכונות הקרובות לחוף הים נחשבו לפחות טובות, ואילו זו השכונה היוקרתית והאיכותית הראשונה בחיפה הנבנית בקרבת החוף.

"ההתערבות שלנו כשלטון היא גם ברזולוציות מאוד טריוויאליות וקטנות", אומר יהב, "אמרתי לאנשי גב ים, ‘בפארק עובדים 10,000 איש, 3,000 מהם לא גרים בחיפה. בואו נעשה שיווק ממוקד'". עד היום, מוסרים בחברה, נמכרו מעל 170 יחידות דיור בשלושת הבניינים הראשונים שקיבלו אישור בנייה ויהיו מוכנים ב-2013. מבין הדירות שנמכרו, 100 נרכשו על ידי עובדי פארק מת"מ.

בסך הכל ניתנו בחיפה, לדברי אנשי העירייה, היתרים לכמעט 20 אלף יחידות דיור, שמתוכן נבנות בפועל בימים אלה כ-5,000 יחידות דיור. יהב ואנשיו מתגאים בכך שקיצרו את זמן והליכי קבלת היתרי הבנייה. "אתן יודעות כמה תחנות יש בחוק בישראל אם רוצים להגיש בקשה בתחום התכנון והבנייה? 170. בדקנו באילו תחנות יש עיכובים. כל תחנה שלנו ושל היזם קיבלה קצובת זמן. סרקנו את כל תיקי הבניין, וכיום כל תהליכי הבירור לפני רכישת נכס יכולים להתבצע באינטרנט. בדקנו איפה דברים נתקעים בהליכי אישורי הבנייה, ואם משהו נתקע, האדריכל או היזם מקבל הודעת SMS. יזם יכול להתחיל לבנות תוך ארבעה חודשים מרגע רכישת הקרקע".

התקדמות מהירה מדי היא לא מקור לצרות?

"יש לנו מקומות רגישים, כמו רכס הכרמל. הכנו מסמכי מדיניות, העברנו אותם בוועדה המחוזית שלנו וזה ראה וקדש. כשמבקשים לבנות 30 קומות וברכס על פי תוכנית בניין עיר מותר לבנות רק תשע, ובמקרים מיוחדים 11, אז יש בעיה. חיפה היא לא תל אביב שיכולה להרביץ בניין של 40 קומות בלי להרגיש".

האדריכל שמואל גלבהרט, חבר מועצת עיריית חיפה וראש סיעת הירוקים שהיה סגנו של יהב בקדנציה הראשונה שלו, וכיום הוא דווקא ממתנגדיו בעירייה, מפקפק ביכולתו של יהב לקצר באמת את תהליכי הבנייה בעיר. בנוסף, הוא אומר שהוא היה זה שמנע בניית מגדלים על הכרמל, בעוד שיהב היה מוכן ל-40 קומות. "אני מכיר דרך אחת בלבד לקצר הליכי בנייה: העיר זקוקה לתוכנית מתאר עדכנית. כלומר, שלא יהיה לכל תוכנית בנייה מהלך משלה, אלא שהעיר תתוכנן באופן מרוכז. אם יש תוכנית מתאר עדכנית, אפשר לקבל אישור בנייה תוך 30 יום.

"יזמתי את תוכנית המתאר של חיפה כבר בינואר 1999. ראשי עירייה לא רוצים תוכניות כי הן כובלות להם את הידיים. כשאין תכנון כולל אפשר לדון בכל יזם ובכל מגרש לגופו. כשנבחרתי לראש מינהל הנדסה רציתי לקדם את תוכנית המתאר, אבל נתקלתי ביונה יהב, שאמר לי במלים אלה ממש: ‘רק תראה עם מה אתה מתעסק. בוא אסביר לך: תוכנית המתאר מעניינת אותי כשלג דאשתקד, ותוכנית תמ"א 30 (תוכנית המתאר הארצית לדרום מפרץ חיפה) כאשתקד דאשתקד. עד שהתוכניות האלה יתקדמו אנחנו כבר לא נהיה פה'. אבל ידעתי שזו הדרך לקצר הליכים ולכן ניסיתי לקדם את התוכנית. עד היום היא עדיין לא אושרה".

על כך הגיב יהב: "תכנית המתאר החדשה של חיפה, ח"פ 2000, אושרה להפקדה על ידי מועצת העיר פה אחד לפני חצי שנה. התוכנית נמצאת כרגע בשלבים הסופיים לקראת מתן התוקף".

באדיבות משפחת עופר

תחנתנו הבאה היתה אתר הבנייה של האצטדיון החדש על שם סמי עופר, השוכן גם הוא בתוך מתחם פארק מת"מ. יהב מזדרז לספר את סיפור התרומה שקיבל מסמי עופר, שבזכותה ייקרא האיצטדיון על שמו. "עשו לעופר זובור במוזיאון תל אביב כשהתנגדו לקריאת המוזיאון על שמו בעבור התרומה שלו. ביום של שיא הזובור צילצלתי אליו ואמרתי לו ‘סמי, אם אתה מעביר אלי את התרומה, אני קורא לחיפה על שמך'. בעקבות התרומה לאצטדיון, הוא נתן גם תרומה לבניית בית החולים התת קרקעי, שיהיו בו 2,000 מיטות, והוא גם תרם לאוניברסיטה. סך הכל הוא שם 300 מיליון שקל".

עופר אמנם תרם כ-80 מיליון שקל, אבל בנייתו של האצטדיון עתידה לעלות 500 מיליון שקל. לדברי יהב, כל הכסף למימון הבנייה כבר מובטח ממקורות שונים. על אף שבצהרי יום חם נראה היה שהעבודה מתנהלת די בעצלתיים, התחייב יהב כי "היא מתבצעת לפי לוחות הזמנים ובמסגרת התקציב. הבנייה אמורה להסתיים במארס 2013, אבל אנחנו מקווים להקדים. אנחנו אמורים לארח את יורו 2013 לנבחרות עד גיל 21. זה אומר שבינואר כר הדשא צריך להיות מאושר על ידי נציגים שיגיעו מחו"ל".

מלבד משחקים של קבוצות הכדורגל הפועל ומכבי חיפה, אמור האצטדיון לארח גם אירועי תרבות וקונצרטים, ומתכנניו מבטיחים שהוא יקנה חוויית צפייה ייחודית לכל 30 אלף הצופים שהוא מסוגל להכיל. "שלא כמו באצטדיון רמת גן, כאן כל אחד יוכל לראות את הבמה, גם בלי מסכי וידאו".

יהב מתגאה בהיותו ראש העירייה הראשון של חיפה שנולד בעיר ומתגורר בה כמעט כל חייו. הוא למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ואחר כך שימש כדובר עיריית ירושלים וכעוזרו של טדי קולק. הוא כיהן כח"כ בכנסת ה-14, במשך קדנציה אחת, מטעם מפלגת העבודה. ב-2003 נבחר לראשות עיריית חיפה מטעם מפלגת שינוי. ב-2006 עבר למפלגת קדימה, וב-2008 נבחר לכהונה נוספת כראש העירייה. אשתו של יהב, פרופ' רבקה יהב, משמשת כראש החוג לפסיכותרפיה באוניברסיטת חיפה. לשניים שתי בנות, אחת הלומדת באוניברסיטת באר שבע והשנייה חיילת, ובן בכור, שמשמש כנציג בנק הפועלים בניו יורק. הבחירות הבאות לראשות עיריית חיפה יתקיימו בנובמבר 2013. לדברי יהב, הוא שואף לרוץ לקדנציה אחת נוספת, כדי להשלים את כל המהלכים שהחל.

מה תעשה אחר כך?

עבדאללה שמא

"אשקיע בנכדים".

בלי פוליטיקה?

"החלטתי להיות ראש עיריית חיפה בגיל 12 ותיעלתי את עצמי לזה. פעם לא רציתי להיות בכנסת. שמעון פרס עשה לי תרגיל אחרי רצח רבין ושיכנע אותי ללכת לכנסת. הייתי שם למשך קדנציה אחת וסבלתי".

ממה סבלת?

"אני היפראקטיבי, וזאת לא היתה מספיק עשייה בשבילי. אבל עשיתי דבר טוב אחד - חוקקתי את חוק הקולנוע, החוק שמסדיר את השקעת המדינה בקולנוע הישראלי".

אתה חובב קולנוע?

"אני לא מבין כלום בקולנוע ולא צופה בסרטים, אבל תמיד חשבתי שזה תחום תרבותי חשוב. יצרתי את הדברים הכי משמעותיים בקולנוע בישראל, בלי שאני מבין או מתעניין בזה. אחרי שיצרנו את חוק הקולנוע נוצרה תעשייה. הכישרון היה פה, נדרש רק המינוף. הקמתי קרן חיפאית לתמיכה בקולנוע כי אני רוצה להפוך את חיפה ללוקיישן. הסרט הראשון שעשינו במסגרת הזאת היה ‘פעם הייתי', של אבי נשר. כולו נכתב על חיפה וצולם בחיפה.

"הסרטים גם יקבלו כסף, ואני גם סוגר להם כביש ונותן להם שמירה ובכך תורם להפקה. עמוס גיתאי מצלם פה, ועכשיו מצלמים פה עוד סרט על רחוב המדרגות, שמוביל מהכרמל למעלה ועד לחוף הים. לפני 28 שנה, כשהייתי חבר מועצה צעיר ייסדתי את פסטיבל הקולנוע. באחרונה בחר ביטאון תעשיית הקולנוע בפסטיבל חיפה לאחד מ-50 פסטיבלי הקולנוע המשפיעים בעולם".

מה אתם עושים כדי לקדם את חיפה מבחינת בילוי וקולינריה? נראה שהיא קצת תקועה בתחום הזה.

"נכון שאין את זה בהיקפים שיש במרכז. צריך להבין שהאופי של החיפאי שונה, סוג הבילוי שלו שונה".

אבל אתם רוצים למשוך אנשים מהמרכז, לא את אלה שכבר פה.

"נוצרו צירים שנהפכו צירי בילוי - ציר מוריה, ציר המושבה הגרמנית, הציר בקריית חיים, ציר אח"י אילת. עכשיו אנחנו בונים את הציר בעיר התחתית".

אנשים לא באים במיוחד לחיפה כדי לאכול במסעדה כזו או אחרת, בעוד שהם כן ייסעו לעכו, למשל, לאכול דגים.

"זה הכל עניין של שם. בקמפוס הנמל קמה מסעדת גורמה עם שם, ובאים אליה מכל הארץ (ראו ביקורת על מסעדת "הנמל 24" בעמוד 32). זה עניין של שנים עד שזה תופס. ציר מוריה הוא בן עשר שנים. ייקח זמן עד שהוא יקנה לעצמו שם. יש שם בתי קפה, מסעדות, פאבים. מהסינמטק עד לאוניברסיטה".

אתם מנסים לשנות גם מבחינה תדמיתית את התחושה של עיר ישנונית?

"אנחנו חתומים כבר שש שנים על תחרות מלכות היופי; הבאנו לפה את גמר כוכב נולד; אנחנו עושים דברים יוצאי דופן כמו הקלבת שבת בכל שישי, בקמפוס למטה. התדמית של העיר התחתית היתה כל כך קשה, עד כי על הרכס לא ידעו מה קורה שם. כל שישי אנחנו מביאים אמן להופעה בחוץ, וכל הפאבים והמסעדות יוצאים החוצה".

אתה חושב שרון חולדאי עושה עבודה טובה בתל אביב?

"כן, טובה מאוד".

בדרכנו אל תוך מנהרות הכרמל, אנחנו חולפים על פני ואדי רושמיה, פיסת טבע פראית שהתמלאה בפסולת בניין מחציבת המנהרות. בקרוב, מספר יהב, עתיד הוואדי ליהפך לפארק אקסטרים. הפארק בוואדי רושמיה אמור להיתוסף אל הטיילת החדשה שתוביל מהנמל ועד עתלית, ושאת סלילתה תאפשר הזזת בסיס ההדרכה של חיל הים, שנמצא כעת ממש על חוף הים ואמור לזוז 70 מטר לאחור. הטיילת, מסביר יהב, תעבור לאורך שמורת הטבע הימית היחידה בישראל. העירייה התערבה בנוף "באופן מינימלי", לדבריו, ובסך הכל פרשה תשעה דקים לאורך החוף. יהב ממשיך ומספר שהעירייה ניקתה את נחל הקישון ובנתה בו פארק - "אתן צריכות לראות מה קורה בו בשבתות".

גם פיתוחו - יש שיגידו, הריסתו - של ואדי רושמיה, נושא את חתימתו האישית של יהב. "כשחפרו את מנהרות הכרמל, דרשתי מהם לא לפנות את החפיר שלהם דרך כבישי חיפה, אז פרצנו את ואדי רושמיה. זה ואדי ענק שיורד מהגרנד קניון ואנחנו חוסמים את המים מהכרמל ויוצרים שם אגם ופארק. לצורך העניין אנחנו מקבלים אלמנטים סיניים מעיריית שנחאי, כי היא עיר תאומה שלנו".

למה לא להשאיר את הירוק באמת ירוק?

"זה נשאר ירוק. מדובר בפיתוחים מינימליסטיים".

אתה לא חושש שהעיר תיהפך למפלצת בטון?

"חס וחלילה. הייחוד של חיפה הוא שיש בה הכי הרבה שטחים ירוקים לתושב - 50 מטר לאדם. על הפרופורציה הזאת נשמור באדיקות".

אבל מדובר ב-50 מטר ירוקים שגנן יצר, או בטבע אמיתי?

"יש לך יערות בתוך העיר. בכל מקום שמורידים עץ, החובה היא להוסיף חמישה. אנחנו לא רוצים להיות תל אביב, גם לא מבחינת כמות התושבים. התכנון פה מבוקר מאוד. בחיפה יש כיום 270 אלף תושבים. הרף העליון שאנחנו שואפים להגיע אליו הוא 330 אלף תושבים ב-2020, לא יותר".

גם בסוגיית השטחים הירוקים מבקש חבר המועצה גלבהרט לדייק את דבריו של יהב. "כשיהב אומר 50 מטר לאדם, הוא מביא בחשבון ואדיות שאפשר להתגלגל בהם, אבל לא מעבר לכך. ממשלת ישראל קבעה בינואר 2000 שבעיר צריכים להיות 10-12 מ"ר שטחים ירוקים פתוחים לציבור לנפש, לא כולל חנייה. רק פארקים עירוניים וגינות. בחיפה חסרים לנו 1,400 דונם. אלה נתונים של העירייה. ואדיות ומדרונות הם לא שטח פתוח שימושי לציבור. השטחים שהטבע העניק לא באים במקום השטחים שהעירייה צריכה להעניק. לאנשים אין פה לאן ללכת עם הילדים. הדר הכרמל יותר צפופה מעזה. מה אומרת המדיניות של העירייה? שהילדים יכולים לשחק על הגגות. לכן הם רוצים להוסיף על כל הבניינים עוד שתי קומות".

תגובת יהב: "גם בנושא זה אין מר גלבהרט מודע ככל הנראה לתוכניות העירייה. כל תוכניות הבנייה של השכונות החדשות בעיר כוללות פארקים ושטחים ירוקים נרחבים ששטחם נע בין 100 ל-150 דונם, הרבה מעבר לנדרש על פי מדיניות הממשלה. בשכונות הבנויות, שבהן אי אפשר להוסיף פארקים, בונה העירייה ומשדרגת מאות גנים ציבוריים בעלות כוללת של עשרות מיליוני שקלים. גם הוואדיות עצמם מהווים חלק חשוב מהריאה הירוקה של העיר. בשיתוף עם החברה להגנת הטבע הוכשרו בהם מסלולי טיול".

מכונית השרד של ראש העירייה חוצה את מנהרות הכרמל במהירות, בנסיעה חלקה ונעימה. "כמה מדהימה המנהרה", מתגאה יהב. "חוצים את העיר תוך שלוש דקות".

ואז אתה נתקע בצד השני עוד שעתיים כדי לחצות את אזור הקריות.

"מכיוון שאנחנו עדיין בונים. אני בונה את המטרונית לכיוון עכו, ולא כל הגשרים בנויים עדיין. ברגע שהמטרונית תתחיל לעבוד, הכל ילך בתיק תק".

ומה עם כלי רכב? יש תכנון להסדרת מעבר מהיר יותר של אזור הקריות?

"מדינה מתפתחת חייבת לשכנע את האזרח לוותר על מכוניתו ולהשתמש בתחבורה ציבורית. לכן צריך לעשות אותה זמינה, נגישה, נעימה ומאווררת. אם המטרונית תהיה הצלחה, זה מה שיקרה. כל עשר דקות תצא מטרונית עם 200 נוסעים, 24 שעות ביממה".

המטרונית היא הרכבת הקלה של חיפה. היא נבנית בימים אלה, ואמורה לנסוע לאורך 40 ק"מ, מעכו דרך הקריות ועד לחיפה. גם כאן מתגאה יהב שהם עומדים בלוחות הזמנים וגם במסגרות התקציב. על בניית המסלול אחראית העירייה, וחברת דן זכתה במכרז להפעלתה. סיום הפרויקט נקבע לספטמבר 2012.

את הנסיעה במטרונית אמור להשלים רכבל, שיוביל מצומת הצ'ק פוסט שלמרגלות הכרמל, למעלה, אל הטכניון והאוניברסיטה. כל קרונית תוכל להכיל 150 איש, ואורך הנסיעה יהיה 11 דקות. עלות הפרויקט היא 200 מיליון שקל, שמתוכם אמורה המדינה לממן 150 מיליון, והעירייה 50 מיליון.

"אנחנו עומדים לפני חתימת חוזה עם האוצר ואז ייקח לנו שנה לבנות את זה", מבטיח יהב ומוסיף נבואה אישית. "אני מאמין שזה יגרום לאיחוד בין האוניברסיטה לטכניון. זה חשוב ויאפשר ניתוב כסף רב יותר למחקרים. בנוסף, נוכל להפוך את השטח שבין הטכניון לאוניברסיטה לפארק".

"ראש עיריית פאריס התאהב"

בדרך הנוסעת מהיציאה ממנהרות הכרמל ועד לעיר התחתית נשקף מצד אחד של חלון המכונית מראה בתי האבן היפהפיים והמוזנחים של ואדי ניסנאס, ומהצד השני נמל חיפה שבו בדיוק עגנה אניית שעשועים אדירת ממדים. "כל יום מגיעה לפה אחת כזאת", מסביר יהב.

מה יהיה עם כל הבתים היפים והמתפוררים האלה?

"זה יהיה מתחם תחנת הרכבת החיג'זית של חיפה. הכל יעבור שיפוץ. יש אזורים בעיר התחתית שפיתחנו, למשל כיכר פאריס. במלחמה הגיע לפה ראש עיריית פאריס, התאהב בעיר, וחזר אחרי כמה חודשים. לקחתי אותו לכיכר, והוא אמר שזה נראה נורא. אמרתי לו ‘כן, אבל הכיכר נקראת פאריס'. אז הוא שלח את מחלקת ההנדסה שלו, שתיכננה פה כיכר פאריסאית. את כל האלמנטים של ריהוט הרחוב אנחנו מקבלים מעיריית פאריס. גם את אזור השוק הטורקי, שנהפך לדוכנים מגעילים, ניקינו. יום אחד הגענו עם מנוף, הוצאנו את כל הדוכנים והשארנו פתק - ‘מי שיש לו בעיות שיפנה לראש העירייה'. אף אחד לא בא".

ומה התוכניות לנמל?

"אנחנו עכשיו נאבקים על כך שהנמל העתידי של מדינת ישראל יקום במפרץ חיפה, ואז הנמל הקיים ייהפך לחזית הימית של חיפה. הרעיון הוא שכל נמל הנוסעים של הקרוזים יישאר במקום, והעיר תתקרב - ייתוספו חדרי מלון ושטחי מסחר. אנחנו כבר מטפלים בהאנגרים שמתפנים ומכינים אותם לייעוד העתידי.

"בתחום התיירות הרגולציה דווקא עבדה. ממשלת אולמרט נתנה לנו מעמד של אזור פיתוח א' מועדף עד סוף 2011, ועכשיו שר התיירות סטס מיסז'ניקוב האריך את זה. יש מצוקה נוראית של בתי מלון בישראל. היה אפשר לצפות את זה מראש. אבל אין רגולציה. אנחנו מילאנו את חלקנו: מי שבא עם כסף יכול להתחיל לבנות. כיום אם את באה לבנות מלון בחיפה, ואת לא דורשת הקלות, תוך 30 יום את מקבלת היתר".

קמפוס הסטודנטים - כפי שמכנה אותו יהב - בעיר התחתית נראה נטוש למדי בצהרי היום. יהב טוען שצריך להסתכל לא על מה שיש כרגע, אלא על מה שהיה לעומת מה שיהיה. הוא מסתובב ברחוב ונראה מחובר מאוד למקום ולתושביו, שעוצרים מדי פעם לברך אותו או לשאול שאלה. "כבר ב-2003 החלטתי שזה יהיה אזור הצעירים של העיר", מחווה יהב בידו על הרחוב המנומנם. "כשהחלטתי למצב את העיר כעיר אוניברסיטאית מרכזית, החלטתי שהג'יפה הזה ייהפך לקמפוס. אל תשאלו מה עשו לי פה בהתחלה. אבל אנחנו נמצאים חמש שנים אחרי שהתחלנו לטפל בעניין, ויש פה כבר 1,000 מעונות סטודנטים. זה היה מקום נטוש ועזוב, מקום של פשע, זנות, דקירות, שוד. מאז השקענו בכל המרחבים הציבוריים עשרות מיליוני שקלים. אנחנו רוצים להגיע ל-2,500 סטודנטים שיגורו פה".

כדי להביא את הסטודנטים, פועל יהב להוצאת העסקים המסורתיים ששכנו בעיר התחתית, לא תמיד לשמחתם של בעלי העסקים. "יש פה כבר שישה פאבים, גלריות ומעט מסעדות. הרעיון בקמפוס הוא שקומת הקרקע מסחרית, ולמעלה יהיו מעונות. אני לא צריך פה חנויות שמוכרות מוצרי גומי ופלסטיק. שימצאו מקום אחר".

בפאב העוגן של יוסקה, מוסד ותיק שקיים מסוף שנות ה-40, יושבים כמה מלחים זרים ושותים בירה. הקירות בפנים מלאים בתצלומים ישנים של ימאים ואניות, ובחוץ כבר לא נשאר הרבה מאווירת הנמל המחוספסת שאיפיינה את האזור בימי הזוהר של הפאב. הזונות עזבו אחרי שסגרו את השער המרכזי של הנמל, שער פאלמר, לפני 15 שנה, והמלחים הפסיקו לעבור ברחוב. ותיקי חיפה מספרים שהאווירה השתנתה מאוד מאז. שחקני הקלפים במועדון הגמלאים של הימאים שנמצא ממול מרימים לרגע את ראשם כשראש העירייה שולח לעברם ברכת שלום צוהלת, ומיד חוזרים לענייניהם.

אחרי כל השינויים שתעשו, האנשים האלה ימצאו את מקומם פה?

"המקומות המסורתיים יישארו. אנחנו נגן על חלק, וחלק נרצה לראות בחוץ. מה שמתאים לליין יישאר פה, ומה שלא - ימצא עצמו בחוץ".

מה זה הליין?

"קמפוס אוניברסיטאי עם כל הנלווה לכך".

האזור הזה כבר נהפך למקום בילוי תוסס וצעיר בערבים?

"לא. עדיין אין את המסה הקריטית".

אחת הדוגמאות לטרנספורמציה שעובר האזור היא המרכז האקדמי כרמל, ששוכן בתוך בניין שהיה מחסן תבואות ושינה פניו ללא היכר. בבניין החדש והמשוכלל לומדים 2,000 סטודנטים, ויהב מתגאה ברמת התכנון וההקפדה על כל הפרטים הקטנים - לוחות חכמים וכיתות חכמות. "תראו איך נראה פה כיסא", הוא מתלהב. בניית המרכז התרחשה בזמן שיא: היזם קיבל אישור בנייה שבועיים מרגע שהגיש את הבקשה.

מה מצב תקציב העירייה?

"מעולה. מאז שאני ראש העירייה לא הייתי במינוס. קיבלתי אותה במינוס 70 מיליון. יש לנו גזבר נמרץ ואנחנו מאמצים מדיניות שמרנית. לא עורכים הרפתקאות, אבל עושים את מה שצריך".

אם יקרה כל מה שאתם אומרים שיקרה, אז אין לכם מה לדאוג.

"אני מבקש לשנות את המינוח. לא אם יקרה - כשיקרה. וזה קורה. כמובן שזה חייב לקרות גם במישור של מקבלי ההחלטות, מכיוון שאז יש סינרגיה בין קבלת ההחלטות לבין מה שקורה בשטח. צריך גם את השיתוף של המדינה. בינתיים השינוי קורה. אין סיבה שהוא לא ימשיך".

מכל התוכניות - טיילת, נמל, תרבות - אפשר לחשוב שאתם בעצם רוצים להיות תל אביב.

"ממש לא. רק לא תל אביב. כל אחד צריך להתמקד באיכויות שלו. אנחנו עיר אינטרוורטית יותר, שקטה יותר, נעים יותר לחיות בה. אנחנו לא רוצים את ההו-הא. אנחנו רוצים את הקישור לטבע בתוך עיר".

אבל ההו-הא הוא מה שמושך צעירים לבוא לעיר, לא? אמרתם שאתם רוצים צעירים?

"אנחנו לא צריכים להיות תל אביב. זה מרגיז אותי כשמישהו אומר, ‘אוי, זה כמו תל אביב'. זה כמו הסיפור של הלילה הלבן, שהתחיל בתל אביב ועכשיו נעשה בכל מיני מקומות. פה אין את זה, כי זה טיפשי לקחת משהו שהתמצב בתל אביב. אנחנו לא מנסים לחקות אותם".

חיפה מעולם לא היתה עיר כיפית/ אריק מירובסקי

הבדיחה שהכי צרבה לחיפאים בעבר היתה שהדבר החשוב ביותר בעיר הוא הכביש לתל אביב. כיום גם חיפאים בדם ובנפש מודים שזה נכון. עשרות שנים מדברים על "עיר עם פוטנציאל", רק שאיש עוד לא מצא אותו. שלוש בעיות יסוד יש בעיר: האחת תל אביב, השנייה היא העבר שלה והשלישית - אנחנו. בעוד הבעיה הראשונה מובנת, את השתיים האחרות צריך להסביר.

חיפה של ימינו היא תולדה של שעטנז משונה שכולל את המנדט הבריטי וההסתדרות. הבריטים, שתיכננו את העיר והפכו אותה למקום אסטרטגי עם נמל ובתי זיקוק, קבעו במידה רבה מאוד את כלכלתה - נמל, תעשייה פטרוכימית ותעשייה כבדה. ההסתדרות החזיקה במפרץ חיפה בשלל מפעלים, וגם חברות ממשלתיות כמו רכבת ישראל קבעו שם את מקומן. עד לפני 30 שנים, לא מעט מנכ"לים מכובדים היו חיפאים.

לא עוד. עם ההפרטה עברו הנהלות החברות למרכז, ודור המנהלים החדש כבר לא הגיע מחיפה. התעשייה הכבדה והפטרוכימית שהיתה גאוות העיר התגלתה כצרה אקולוגית וכאבן נגף בהתפתחותה. העיר נותרה ללא בסיס כלכלי מספק וללא מעמד מנהלים. התפתחות ענף ההיי-טק מרשימה אמנם, אך היא לא נותנת מענה תעסוקתי אמיתי לאוכלוסיה של רבע מיליון איש. היצע התעסוקה בעיר מעיק.

בשנות ה-70 החלה נהירת צעירים החוצה, לתל אביב. אלה לא אהבו את עיר השינה המשעממת וחסרת החיים שיצרה תפישת עיר הפועלים. כי חיפה, למרות המאמצים של העשורים האחרונים, מעולם לא היתה עיר כיפית. ככלות הכל, למי יש זמן לכייף כשמחר בבוקר צריך לקום לעבודה? לא סתם ראש העירייה יונה יהב מנסה לצקת קצת כיף לעיר שלו.

כל זה מהווה תירוץ חלקי מאוד לחרמות על העיר. "אגיע לחיפה רק אחרי שאמות", אמרה לי מכרה, שלא זכרה מתי ביקרה שם לאחרונה. חיפה, עם כל הביקורת, היא העיר היפה בארץ, שמציעה איכות חיים גבוהה בהרבה מתל אביב, עם מוסדות חינוך ואקדמיה מובילים. גם אם היא אינה אידיאלית לבילויים, היא טובה לחיי משפחה (למעט מיעוט מעיק בשטחים ציבוריים פתוחים). כל זה לא יעזור לה, כי כמו שרואים בימים אלה, אנשים מוכנים לשלם שכר דירה גבוה פי שלושה על חורבה בתל אביב, ולשנייה לא מעלים בדעתם לעלות 100 ק"מ צפונה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#