ובינתיים ליד רמאללה: עיר פלסטינית חדשה למעמד הבינוני כבר בהקמה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ובינתיים ליד רמאללה: עיר פלסטינית חדשה למעמד הבינוני כבר בהקמה

יזמי הפרויקט לא מתביישים לומר כי הם מנסים לבנות את "מודיעין הפלסטינית", ואפילו מתיימרים לעשות זאת טוב יותר

6תגובות

חודש וחצי לפני תחילת ספטמבר, המועד שבו עתידים הפלסטינאים להכריז על הקמתה של מדינה עצמאית, הבולדוזרים באתר הבנייה של העיר רוואבי עובדים במרץ. השטח שבו אמור להיבנות מרכז העיר כבר מיושר; הסלעים שמהם יבנו את הבניינים ניצבים בסמוך; הפועלים שוקדים על הקמת הקומה הראשונה של חמישה בניינים, והיזמים מאמינים כי תוך שנתיים יוכלו להיכנס אליהם מאות המשפחות הראשונות; במשרד המכירות אפשר לראות תמונות של בתים לדוגמה שמהם יוכלו הלקוחות הפוטנציאלים לבחור את רמת גימור האבן המועדפת עליהם. גורל הכביש שיוביל לעיר החדשה עוד לא ידוע, אבל היזמים ממשיכים לבנות אותה מתוך הנחה שקיומה הוא עובדה מוגמרת.

הנסיעה לרוואבי מזכירה כמה מהפכני הרעיון העומד מאחורי העיר - ועד כמה הרשות הפלסטינית זקוקה לה. אנחנו עוברים לצד הכפרים הערביים הבנויים על מדרונות, ללא תכנון או יד מכוונת. הכביש ממשיך ועובר בתוך רמאללה, שאין בה רצף המשכי של מדרכות או צמתים ראויים, מרכז עירוני נגיש להולכי רגל וכבישים מוסדרים.

פרויקט רוואבי - "גבעות" בתרגום לעברית - מבקש לשנות את אופן הבנייה וההתיישבות בשטחי הרשות. יוזמיו לא מתביישים לומר כי הם מנסים לבנות את "מודיעין הפלסטינית", ואפילו מתיימרים לעשות זאת טוב יותר.

לבנייתה של רוואבי אחראים חברת LDR הקטארית והמולטי מיליונר בשאר אל מסרי, שמשקיעים בה 850 מיליון דולר. בעיר עתידות לקום 10,000 יחידות בשש שכונות, שבהן יגורו 40 אלף תושבים.

וקנין עופר

הפרויקט, שיצא לדרך כמהלך פרטי, הצליח בדרך מופלאה לחמוק עד כה משערוריות פוליטיות, אך בשבועות האחרונים מצא את עצמו במרכזה של סערה מדינית. רוואבי היא המקום שממנו יצא לדרך חוק החרם הישראלי, שאושר בשבוע שעבר בקריאה שנייה ושלישית. עילה מרכזית להעברתו של אותו חוק, שאוסר על חברות ואזרחים ישראלים להחרים את תוצרת ההתנחלויות, היתה דרישתו של אל מסרי מהחברות שעובדות בפרויקט לא להשתמש לצורך הבנייה אף לא בבורג שמקורו בהתנחלויות.

הרבה כסף מונח על כף המאזניים בעימות הזה. אל מסרי מעריך כי חברות ישראליות שיעשו עמו עסקים יוכלו להרוויח 400 מיליון דולר, אבל הוא לא מוכן להתפשר. "אתם צריכים להחליט אם אתם מוכרים לנו או קונים מהמתנחלים", הוא אומר. "המדיניות שלנו ברורה: אנחנו לא קונים חומרים ומוצרים שמגיעים מההתנחלויות ביהודה ושומרון או ברמת הגולן. עם לקוחות אחרים - תעשו מה שאתם רוצים.

"היצרנים הפלסטינאים לא יוכלו לספק לנו חצי מהחומרים שלהם אנו זקוקים, גם אם נעזור להם לעמוד בביקושים. יש לפחות 100 חברות ישראליות שהיו מוכנות לחתום על הסכמים אתנו. אני מקווה שנוכל לאחד אותן, כך שיהיה להן קל יותר לעמוד בלחץ. אם לא, חצי מהביקוש ילך לחו"ל".

בסביבתו של אל מסרי טוענים כי הפרויקט שלו לא תלוי בחברות ישראליות, ואומרים כי חוק החרם הוא עניין ישראלי פנימי, שאין לו משמעות עסקית ארוכת טווח עבור הפרויקט. למרות זאת, הם תוהים עד כמה ישפיע החוק על הסכמים שכבר נחתמו עם חברות ישראליות. חברות בנייה ישראליות שעמן דיברנו סירבו לאשר שיש להן קשר עם הפרויקט. בחברת איטונג לדוגמה, הסבירו כי החברה מספקת את תוצרתה לכל חלקי הארץ, ובכללה גם לשטחי הרשות הפלסטינית, אבל סירבו לדבר על רוואבי.

לצאת מרמאללה

אל מסרי מסביר כי הרקע להקמת העיר הוא השינוי בתבנית הסוציו-אקונומית בקרב הפלסטינאים. "הצעירים שחוזרים הביתה מחו"ל לא רוצים לגור בכפר שאין בו מים זורמים שלושה ימים בשבוע", הוא אומר. "הם לא רוצים לשבת כל ערב ב-21:00 עם אבא בסלון ולצפות בחדשות מירדן".

עוזריו הצעירים של אל מסרי ממחישים את השינוי: הם בני 30 פלוס, דוברים אנגלית רהוטה ועדיין לא נשואים. עכשיו יש סוף סוף מישהו שמתכנן לשחרר אותם מהמגורים עם המשפחה הפטריארכלית או לצדה. מישהו מגשים עבורם את החלום המערבי הכל כך מובן מאליו, ובונה להם עיר חדשה לצעירים.

רים אלשייך, צעירה בשנות ה-20 לחייה העובדת בפרויקט ועדיין מתגוררת עם הוריה, אומרת כי התגובות של צעירים לפרויקט מעידות כי הם אוהבים את הרעיון. "מספיק להסתכל בדף הפייסבוק שלנו כדי להבין את זה. הם שואלים על הבניינים ומתי יוכלו לעבור אליהם".

כיצד זה ישפיע על חייהם?

"זאת עיר מתוכננת היטב שיהיו בה תשתיות, סגנון חיים, פתרונות לאנשים עם לקויות. כל העניין הוא שאנשים צעירים יוכלו לגור בדירות קטנות. כיום אין לנו הזדמנות כזו, ורוואבי תתאים לנו מאוד. הדירות בעיר יהיו זולות יותר מאלה שמציעים ברמאללה, בשכם, בחברון ובבית לחם. הן ימשכו בעיקר צעירים עם משכורת ממוצעת".

מנהל הפרויקט, אמיר דג'אני, אומר כי דירה בשטח 115 מ"ר, שבה שלושה חדרי שינה, תעלה 70-80 אלף דולר. הוא מספר כי היזמים חתמו על הסכמים עם ארגון אופ"ק האמריקאי, שלפיהם הארגון יעביר חבילת מימון של 520 מיליון דולר, שתאפשר לזוגות צעירים לקחת משכנתא ולקנות דירה בעיר. "עם הכנסה חודשית ממוצעת של 1,500 דולר, המשכנתא צריכה להיות שליש", אומר דג'אני.

"המטרה היא לספק לצעירים דירות שייראו יקרות - אבל לא יהיו כאלה", מוסיף אל מסרי. "10% מהפניות אלינו מגיעות מפלסטינאים בפזורה, שרוצים להחזיר הנה את הילדים כדי שילמדו פה או מעוניינים לרכוש דירות בשביל עצמם. פלסטינאים רבים שגרים בחו"ל רוצים לקנות בית קיץ ברוואבי, שיחכה להם ליום שבו יחזרו לגור כאן. יש גם ביקוש גדול מצד משקיעים. אבל אנחנו נעדיף שמקומיים יגורו כאן".

אל מסרי לא חושש מבעיה של ביקושים: לדבריו, העיר נבנית על רקע מחסור אקוטי בבתים בגדה, שעל פי הערכתו עומד על 200 אלף יחידות דיור. "יש ביקוש לעשר ערים כמו רוואבי", הוא אומר. "הביקוש גדל מדי שנה ב-16 אלף דירות. פנו אלינו משקיעים שרוצים להקים את רוואבי 2 ו-3, והם עוקבים אחרינו כדי לראות מה יקרה".

השאיפות גדולות: העיר אמורה להכיל מרכז עירוני להולכי רגל, עם בניינים לחברות IT, בתים למסחר ולמגורים, עם קליניקות לרופאים ומשרדי עורכי דין. יהיו בה שבילי אופניים, שטחים ירוקים, מערכות מיחזור מים וספרייה ציבורית. בתוכניות יש מקום גם לתיאטרון, לבית קפה ולתחבורה ציבורית.

בטווח הארוך מדברים היזמים על יוזמות חינוכיות ועל מערכות תמיכה בסטודנטים. ניסרין שאהין, 35, עומדת בראש ארגון ללא מטרות רווח המשתייך לפרויקט, שמטרתו לקדם דיור בר השגה לתושבים העתידיים ומנסה כבר כיום לקדם את בתי הספר שיקומו בעיר, מוזיאון, מרכז תרבות ופארקים.

"המשימה החשובה השנייה שלנו היא לפתח יוזמות שיובילו ליצירת מקומות עבודה", אומרת שאהין. "כבר עכשיו מייצר הפרויקט 8,000 מקומות עבודה. מדי שבוע מראיין אל מסרי עובדים במשך שש שעות. רבים מהם עברו במפרץ הפרסי, וחזרו לרשות בגלל המשבר הכלכלי. אנחנו מנהלים מגעים עם עסקים שונים כדי לספק לתושבים 3,000-4,000 משרות בתוך העיר בתחום הטלקומוניקציה, וליצור תשתיות תקשורת מתקדמות שיאפשרו את הצמיחה הכלכלית של היישוב".

אילו אנשים יעברו הנה?

"צעירים בעלי מקצוע והכנסה בינונית".

איפה הם גרים כיום?

"ברמאללה, ליד ההורים. הם מחפשים מקום מגורים שיש בו תשתיות מתקדמות והזדמנויות. רוואבי תספק להם לא רק מקום מגורים, אלא גם הזדמנות לעבוד ולצמוח. המקום שבו אתה גר והאווירה בו משפיעים על הדרך שבה אתה חושב. אם אנשים יגורו במקום בטוח וירוק עם פרנסה זמינה, הם יהיו פתוחים יותר ויחשבו באופן חיובי".

דבריה של שאהין נוגעים בנקודה גיאו-פוליטית ובמנטליות הלאומית. האם זוג צעיר, המתגורר בדירת חמישה חדרים חדשה בשכונה של זוגות צעירים סמוך לרמאללה, ימשיך להתעקש על זכות השיבה? האם דירות שיכון חדשות כמו אלה במודיעין ובחולון יעוררו עוצמת רגשות כמו בית ערבי עתיק בעין כרם? אל מסרי לא משוכנע: "אני לא חושב שכלכלה טובה יותר תביא פתרון פוליטי. כלכלה טובה יכולה לעודד הסדר. הבעיה הפלסטינית מעולם לא היתה עניין של כסף".

האדריכלית נעמה מליס מזכירה את הדפוסים המוכרים של אורבניזציה: שינויים בתעסוקה הכרוכים בנטישת החקלאות, ירידה בקצב הילודה ועלייה בשיעור ההשכלה. "לערים יש כוח כלכלי ויצירתי גדול, והן מהוות פתח לקידומה של החברה הפלסטינית. המעבר אליהן חשוב מבחינה אקולוגית, כדי לשמור על השטחים הפתוחים. זה כמובן חשוב מאוד לישראל, מפני שאנחנו נמצאים אתם ברצף טריטוריאלי מוחלט".

"עיר כזו תמשוך אליה אוכלוסיה שתהיה מסוגלת לשלם", אומר יובל יסקי, ראש המחלקה לאדריכלות בבצלאל. "אבל חשוב לשים לב שזה פרויקט יזמי לגמרי. כיום יש ברשות ערים מפותחות, והדור הצעיר הוא שער לתרבות חיים אחרת לגמרי. במרחב הפלסטיני יש הרבה בעלי מקצועות חופשיים, שדימוי הפרא האציל נכפה עליהם".

יסקי מודע לבעייתיות הטמונה בהקמת עיר שלמה באופן מלאכותי. "לומר שרוואבי היא מודיעין פלסטינית - זה לא חלומו הרטוב של כל מתכנן עירוני. יש רעיונות רבים שלא עובדים כשמפתחים אותם יש מאין. אני מאמין שבמשך השנים העיר תתפתח ותיהפך לעיר אמיתית יותר".

7,000 בקשות לדירה בעיר

הקמתה של רוואבי זימנה ליזמיה קשיים לא מוכרים. האתגר הראשון היה יצירת רצף טריטוריאלי שעליו אפשר יהיה לבנות עיר מאוחדת. במקום שבו המושג "אדמות מדינה" הוא עניין טעון ומשמעותו נתונה במחלוקת, מקימי הפרויקט היו צריכים לרכוש קרקע מידיים פרטיות כדי לאפשר את הבנייה. "קנינו אותה מ-2,000 משפחות שחיות בגולה", אומר דג'אני. "היינו צריכים להגיע לקנדה, לעירק, לספרד, לכוויית, לבריטניה, לפורטוגל ולאיטליה. איתרנו משפחות שעזבו את האזור ב-1948 וב-1967 והאדמה עדיין רשומה על שמן. זה לקח יותר משנתיים".

התוצאה היא אתר בנייה המתפרש על שני רכסים בגובה של 700 מטר מעל פני הים. באתר יש 65 מצלמות, שמתעדות את התקדמותו של הפרויקט ההיסטורי. בשטח עדיין יש סימני שאלה רבים. האתר אפוף אבק, מפני שהיזמים עדיין לא קיבלו אישור לסלילת כבישי גישה למשאיות. מדי יום עובדות בו יותר מ-100 משאיות, ולכן מיכלית שתפקידה לטפטף מים ולשטח את האבק נוסעת ללא הפסקה באתר כדי למנוע בעיות בטיחות. האבנים המשמשות לבנייה מגיעות מהאתר, ולדברי אל מסרי הפסולת לא עוזבת את המקום - אלא משמשת למילוי וליישור השטח עליו מיועד להיבנות הפארק העירוני.

עדיין לא ברור מהיכן יגיעו מים לעיר. אפשרות אחת היא להביא אותם מנקודה של מקורות הנמצא בהתנחלות הסמוכה עטרת, אך ייתכן שאל מסרי יקבל אישור לקדוח באזור, או שיחבר את העיר למערכת המים של הכפר סמוך.

במעלה ההר, צמוד לשטח הפרויקט, יש תכונת בנייה, שאינה קשורה לפרויקט. אל מסרי אומר כי מאחוריה עומדים בעלי אדמות שקיבלו השראה מהעיר המתפתחת. שיווק הפרויקט עדיין לא יצא לדרך, אך כבר התקבלו 7,000 בקשות לקנות דירות בעיר. שליש מהשטח שעליו תיבנה העיר מיושר, ובאתר יש די סלעים להקמת הבניינים הראשונים. היזמים מעריכים שהחלק הראשון של העיר יאוכלס ב-2013, אך עדיין לא ברור אם עד אז יוסדרו התשתיות ומערכות פינוי השפכים והפסולת.

בנוסף, לא ברור מה יעלה בגורלו של כביש הגישה לעיר. קרוב ל-2 ק"מ ממנו אמורים לעבור בשטח הנמצא בשליטה ישראלית מלאה (שטח C), והאישור לסלילתו מתמהמה כבר תקופה ארוכה. אנשי הפרויקט מעריכים את הנזק שיוצר העיכוב בדחייה של שישה-תשעה חודשים בסיום הפרויקט.

אל מסרי, איש צנום ונערי, בעל חזות אירופית, רחוק מלהיות קבלן קלאסי. הוא משתדל לא להרים נס של מאבק לאומי, ומנסה לתת לפרויקט צביון יזמי. אבל הבעיה הגדולה שלו היא האפשרות שבספטמבר תכריז הרשות על הקמת מדינה פלסטינית.

דוגמה למה שיכול לעולל שינוי פוליטי היא פרויקט דמוי רוואבי, שאמור היה לקום ברצועת עזה. חצי שנה לאחר השקת הפרויקט התרחשה הפיכת החמאס ברצועה, והוא ירד מהפרק. "היינו בצרה גדולה אם הפיכת החמאס היתה מתרחשת שנתיים מאוחר יותר", אומר אל מסרי.

"לאור הסיכונים, זה לא המקום הכי חם לפרויקט נדל"ן", הוא מודה, "יש מקומות טובים יותר לבנות בהם, אבל החיים מלאים אתגרים וחשוב לא להיכנע לסטטוס קוו. מדען עושה מה שהוא יכול. רופא עושה מה שהוא יכול. אני איש עסקים".

תרוויחו כסף מהפרויקט?

"אני רוצה לוודא שנהיה רווחיים או מאוזנים. ארוויח שבריר ממה שאני מרוויח בפרויקטים אחרים בעולם. הייתי יכול למכור את הדירות תמורת סכומים גדולים יותר, אבל תהיה לכך השפעה חברתית".

אז מה תהיה ההתשואה שלך על ההון?

"נהדרת. אנחנו ישנים טוב".

רוואבי

יזמים: חברת LDR ובשאר אל מסרי

השקעה: 850 מיליון דולר

מועד סיום משוער: 2013

מספר תושבים מיועד: 40 אלף

יחידות דיור: 6,000

מחיר ממוצע: 70-80 אלף דולר לדירה בשטח של 115 מ"ר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#