מרגלית: "לא צריך לבוא לפוליטיקה כשאין לך כלום - צריך לבוא כשהצלחת"

אראל מרגלית, המועמד המפתיע לראשות מפלגת העבודה, לא מוטרד מכך שהמתחרים לא סופרים אותו; "כשברק עזב את המפלגה זה היה כמו שגבר מכה עוזב את הבית"

 אבשלום חלוץ
אבשלום חלוץ
 אבשלום חלוץ
אבשלום חלוץ

לפני שלושה שבועות התקבצו במתחם קרן ההון סיכון JVP בדרך חברון שבירושלים עשרות אנשים נרגשים בגיל העמידה, לרגל פגישת מחזור של בוגרי בית הספר רנה קאסן בעיר. המארח היה אראל מרגלית, מייסד קרן JVP, שמנהלת כיום השקעות ביותר מ-820 מיליון דולר, שהזמין למתחם שבבעלותו את חבריו מהתיכון 32 שנה לאחר שעזבו את ספסל הלימודים. מתברר כי מרגלית, 50, אחד מאנשי העסקים הבולטים בתחום ההיי-טק בישראל ומי שהכריז לפני כמה חודשים במפתיע על מועמדותו לראשות מפלגת העבודה, היה דמות יוצאת דופן עוד כנער מתבגר.

"הוא היה אימת בית הספר", מגלה בת שכבתו, "הרבה פעמים רצו להעיף אותו. אבל הוא היה מוכשר, וחתיך הורס". "הוא אהב לשיר אלוויס וכל הבנות היו מאוהבות בו", מספרת אחרת בלחש, "הוא היה שוויצר גדול". קשה לומר שמרגלית השתנה מאז בהרבה: הוא נראה צעיר מגילו, מגיב בציניות למפגני הרגשנות שמסביב וחסר סבלנות באופן מופגן כלפי הטקס שמתקיים על הבמה, כשהוא מסנן שוב ושוב "קצב, תחזרו לקצב!". כמו בימי התיכון, גם הפעם הוא חייב לגנוב את ההצגה - כשלקול תשואות הקהל הוא עולה לבמה ושר ברגשנות את להיטו של אלוויס פרסלי "Can't Help Falling in Love".

המעבר מתחום העסקים לפוליטיקה יוצא דופן בנוף הישראלי. באפריל נכנס מרגלית בסערה למרוץ לראשות מפלגת העבודה, לאחר שיו"ר המפלגה אהוד ברק הודיע על פרישתו ממנה. העבודה מצאה את עצמה ללא מנהיג, עם שמונה מנדטים בלבד ובמשבר ערכי, אך עם כמה מועמדים בולטים שרוצים להיכנס לוואקום שהותיר אחריו ברק. מרגלית, שמוכר היטב בחוגים כלכליים - אך הרבה פחות בציבור הרחב, החליט להתמודד מול ארבעה מועמדים חזקים ומנוסים ממנו: עמרם מצנע, עמיר פרץ, יצחק (בוז'י) הרצוג ושלי יחימוביץ', כשהוא נעזר בעיקר בניסיונו ובקשריו מהעולם העסקי. ליוויתי אותו במשך שלושת השבועות שקדמו לסגירת המפקד של המפלגה, במטרה להבין מה עומד מאחורי המועמד האניגמטי שנחוש להשאיר את עולם העסקים מאחור, ולהוכיח שבגיל 50, ומבלי שכיהן אפילו יום אחד כח"כ, דווקא הוא יכול להצליח כמדינאי.

מרגלית ערך פגישות אישיות עם ארבעת המועמדים האחרים, ונראה כי הוא היחיד שמצליח לשמור עמם על יחסים חמים - בניגוד ליחסים המתוחים השוררים ביניהם. לפחות כלפי חוץ, לכולם יש מלים טובות לומר עליו, גם לאחרים במפלגה: ח"כ בנימין (פואד) בן אליעזר, שנפגש עם מרגלית, נשמע אומר כי "אראל הוא אדם חיובי והגון, אבל קצת נאיבי", ועמיר פרץ החמיא לו כשאמר לפרשן "הארץ" יוסי ורטר, שמרגלית "פקד אלפים והלך למקומות הכי קשים".

אראל מרגלית

מצד שני, ייתכן שהיחסים הטובים עם המתחרים רק מחזקים את ההנחה הרווחת בקרב רבים במערכת הפוליטית, שלמרגלית אין סיכוי ממשי לנצח בבחירות לראשות המפלגה שיתקיימו בספטמבר: במפלגה טוענים כי המקום הרביעי יהיה הצלחה עבורו. "קשה לי להאמין שאפילו מרגלית בעצמו חושב שהוא יכול לנצח", אומר בכיר במפלגה. אך מרגלית מתנהג כמי שמשוכנע ביכולתו לנצח את השיטה נגד כל הסיכויים. ככל שהזמן עובר והוא צובר עוד ועוד תומכים, גם מתחזק ביטחונו שהוא האיש שינהיג את המפלגה.

שישי, 12:00: ירושלים

פעילי ובכירי מפלגת העבודה מתקבצים באכסניית אגרון שבמרכז העיר לאירוע לציון יום הולדתו ה-100 של טדי קולק המנוח. למרגלית היה קשר מיוחד לקולק: ב-1990 הוא מונה על ידו למוביל התחום הטכנולוגי בירושלים, והביא לבירה עשרות חברות טכנולוגיה. קולק הוא לא הפוליטיקאי היחיד שמרגלית מוקיר. למעשה, יש רשימה ארוכה של מנהיגים שהוא מעריץ - רובם דמויות מיתיות. "אני מעריץ את בן גוריון, צ'רצ'יל, משה, אלכסנדר", הוא מונה אותם כאילו מדובר במכרים ותיקים, "גם את דוד", הוא אומר ומכוון גבוה, לדוד המלך, "אני מסתובב היכן שגם הוא הסתובב. אני נוסע לעמק האלה ומרגיש שאנחנו אחוקים".

מרגלית, שגדל בירושלים וחי בה עד היום עם רעייתו דבי ושלוש בנותיהם, אפילו שקל ללכת בדרכו של קולק. הוא מספר בחוגי הבית שהוא עורך כי בזמנו פנו אליו ממפלגת העבודה וביקשו ממנו להתמודד על ראשות העירייה, אך לדבריו, "דבי והבנות הטילו וטו". מקורבים טוענים כי מרגלית הוא זה שהעלה את הרעיון וויתר עליו לאחר שסקרים ניבאו כי אין לו סיכוי נגד ניר ברקת - איש עסקים משגשג נוסף מירושלים, שנבחר לבסוף ברשימה עצמאית.

על השאלה כיצד מולטי מיליונר כמוהו יכול להזדהות עם המצוקות והעוני במשק, הוא עונה: "גדלתי בקיבוץ נען, ואחר כך בכרמיאל ובירושלים. הבית שלי היה בית נורמטיבי וצנוע. עד 1993 התקיימתי כמו כל ישראלי ממוצע ושילבתי עבודה קשה לפרנסה יחד עם לימודים. הוריי היו פעילים בתחומי החינוך והקהילה. גם לאחר שצברתי הון עצמי המשכתי לנהל אורח חיים צנוע ולא ראוותני ובנותיי התחנכו במסגרות החינוך הציבורי.

"אני גם מעורה בסביבה ובקהילה, ומעורב מאוד בתחום הקהילתי. כשאבחר לתפקיד ציבורי לא אזדקק להתאמות מיוחדות. אין דבר מנקר עיניים באורח חיי".

אל האכסנייה מגיעים בזה אחר זה בכירי המפלגה, בהם איתן כבל, קולט אביטל, עמיר פרץ ויצחק הרצוג, שמכירים באופן אישי את הפעילים העומדים בכניסה ומוצאים זמן לפטפט אתם. מכונית האאודי A6 השחורה והיוקרתית של מרגלית מגיחה, והוא ישוב בה לצד נהגו סרגיי. כשהוא מגיע לכניסה, הוא לא מבזבז זמן על שיחות חולין עם המתנדבים ומשדר ריחוק מסוים מהסובבים אותו כשהוא ממהר להיכנס פנימה. האירוע של המפלגה מתקיים באודיטוריום הקטן שבקומה 3-. נראה שמכאן העבודה יכולה לשאוף רק למעלה.

כשמרגלית נכנס מלווה במנהל הקמפיין שלו שמוליק כהן, שניהל את הקמפיין של פרץ לראשות העבודה ב-2005, ניכר שהוא מתאמץ להיראות שייך לחברי העבודה הוותיקים וניגש ללחוץ את ידיהם, אך הוא עדיין נראה כנטע זר. בין היתר, נמצא כאן היום גם ח"כ אבישי ברוורמן, שבמידה רבה מזכיר את מרגלית. ברוורמן הגיע אל המפלגה כשמאחוריו שורת הצלחות בתחומי הפיננסים והאקדמיה, אך לא השכיל לשחזר אותן בתחום הפוליטי. למרבה האירוניה, מרגלית שוכר את שירותיו של דוברו לשעבר של ברוורמן, יועץ התקשורת נדב גלאון.

אראל מרגלית בחוג בית ברחובות

למרגלית יש דעה נחרצת על מצבה של מפלגת העבודה ועל העומד בראשה, והוא נלהב להביע אותה בפני חברי המפלגה. "כשברק עזב את המפלגה זה היה כמו שגבר מכה עוזב את הבית. המפלגה מעולם לא היתה במקום נמוך יותר. בעשור האחרון העבודה התנהלה באופן כושל, ונהפכה בתהליך מתמשך ממפלגת שלטון בת 44 מנדטים בימי רבין למפלגה שולית בת 13 מנדטים. לציבור כבר אין אמון ביכולתה להוביל לשינוי מהותי. המפלגה ביישה הרבה בוחרים שלה בשנים האחרונות, נכנסה לקואליציה עם גורמים שפעלו בניגוד למצע שלה ונחלשה מאוד. אנחנו צריכים לעשות מהפכה במפלגה, כך שנוכל לחזור ולהיות כוח מוביל שיעשה מהפכה גם בישראל. המפלגה צריכה לראות שיש תקומה. לכן התכנסנו שמונה חבר'ה והקמנו את תנועת 'עבודה עכשיו', שמאמינה כי המשבר הוא הזדמנות לבנות מחדש את המפלגה".

לאחר האירוע באגרון מתקיימת במתחם JVP ארוחת צהריים לידידי בת שבע, שנמצאים בעיר לרגל הופעת הבכורה של מופע חדש של הלהקה. המתחם היה נטוש ומוזנח במשך שנים רבות, ונהפך למוקד לזנות ולסמים. מרגלית אוהב לספר כיצד רכש ושיפץ אותו, והכניס לתוכו את JVP ועמה חברות היי-טק, אנימציה ומרכז תרבות. הוא משווה את המתחם למפלגת העבודה, שזקוקה גם היא, לדבריו, ליזם שישפץ אותה ויפיח בה חיים.

שלישי, 10:00: הרצליה פיתוח

מאז שהכריז על מועמדותו, ערך מרגלית מאות חוגי בית ומפגשים עם תומכים פוטנציאלים, לרוב יותר מאירוע אחד ביום. היום מתקיים מפגש בקומה העליונה של מסעדת אורנה ואלה בהרצליה פיתוח, והמקום מלא בעשרות נשות עסקים שהוזמנו על ידי מרגלית. בין היתר נמצאות כאן שירה מרגלית, גליה אלבין, דלית לאופר ויפעת זמיר. "כל החיים אני עובד וחי עם מנהלות, וגם במשפחה שלי יש נשים שמובילות אותי", פותח מרגלית את נאומו. "אמרו לי: ‘אין לך ניסיון בהיי-טק, למדת פילוסופיה', אבל כיום אנחנו מנהלים השקעות של מאות מיליוני דולרים. אנשים כותבים על סטארט-אפים מצליחים, אבל שוכחים שמאחוריהם יש 15 שנה של עבודה קשה עם הרבה משברים, שדומים למה שאני עובר עכשיו - משבר של שחקן חדש".

הוא מספר שמאז ומתמיד ידע שפניו מועדות לפוליטיקה, וכי כבר בגיל 22 קבע עם רעייתו דבי שהחל מגיל 50 ינסה להגשים את חלומו. "מפלגת העבודה היא הבחירה הערכית היחידה שראויה בעיני. ערכי הליבה שלנו ברורים והם מלווים את תנועת העבודה מאז הקמתה: מדינה יהודית דמוקרטית המעניקה זכויות מלאות לכל אזרחיה, חלוקה צודקת של המשאבים ושוויון הזדמנויות, ניקיון כפיים והשתלבות באזור וחיים בשלום עם שכנינו.

"הדברים תפסו תאוצה לאחר המשט לעזה. דבי ואני לקחנו אתנו חומרים לחופשת הקיץ בטוסקנה. ישבנו וכתבנו מסמך שנקרא 'השלב הבא של השבט היצירתי', שזה כמובן היהודים. נפגשתי עם יהודים בכל העולם, ולאט לאט עברתי תהליך והבנתי שהגיע הזמן להנהיג. כשברק בחר ללכת לא הייתי מוכן ברמה האופרטיבית, אבל כן ברמה הנפשית".

והנה חזונו הכלכלי, החברתי והמדיני על רגל אחת: מרגלית בעד הסדר אזורי המבוסס על פתרון של שתי מדינות בשילוב הסכם עם מדינות מתונות באזור, הוא רוצה להפוך את ישראל למדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית שבה נהנים מהפריחה כל חלקי האוכלוסיה, ותומך בהחזרת האחריות הממשלתית על שירותים ציבוריים מתקדמים.

הוא מציג את רותי שמחה, שותפה מנהלת בקרן פלנוס, שמספרת על ניסיונה העסקי והאישי עם מרגלית. שמחה היא לא אשת העסקים היחידה שמרגלית נידב לקמפיין. בשורת סרטונים שהעלה ליוטיוב לפני כחודשיים נראים כמה מכרים בכירים שלו מהללים אותו ואת יכולותיו. בפרויקט לקחו חלק בין השאר אחד ממייסדי נייס מערכות יואב אבטליון; נשיאת קרן ירושלים רות חשין; ויו"ר ומייסד קרן גיזה זאב הולצמן.

הולצמן צולם באומרו: "אני מכיר את אראל טוב כבר 20 שנה ומאמין ביכולותיו ובנחישות שלו. אני גם מאמין שהוא יכול להוביל ולהנהיג. מדובר באדם רגיש בסופו של דבר, הרבה יותר ממה שהוא נראה כלפי חוץ". מנכ"ל msn ישראל לשעבר ושותף מנהל ב-JVP, אורי אדוני, מכריז בסרטון אחר: "לאראל יש דאגה אמיתית למדינה ורצון להוביל ולקחת אחריות. הוא בא עם חזון שמגיע ממקום נקי בלי עסקנות פוליטית, בלי תככנות ובלי דילים".

אם מרגלית ימשיך לדשדש בביצה הפוליטית, הוא גם יידרש לתת תשובות ולהבהיר את עמדתו בעניינים שעומדים על הפרק, כמו הריכוזיות במשק. "אין זה משנה אם מדובר באנשים או בארגונים. עצם הריכוזיות היא בעייתית", הוא אומר, "לכן צריך ליצור כלים משוכללים יותר שימנעו את ההשלכות השליליות האפשריות של עודף הכוח של גורמים מועטים, ובוודאי יש ליצור כלים שיגנו על הצרכנים מפני ההשפעות של הריכוזיות. הביזור והתחרות הם חלק מהדלק של השגשוג ושל הקדמה.

"מדאיג שקבוצה קטנה משפיעה על הכלכלה. בוודאי שזה מדאיג יותר אם לקבוצה הזאת יש גם שליטה בחופש המידע ובעיצוב דעת הקהל. מיעוט קולות ודעות מערער את מושג חופש הביטוי ואת אחד הכלים החשובים ביותר בדמוקרטיה לצורך יצירת איזונים. הייתי שמח יותר אם לא היתה בעלות צולבת של גורמים על כלי התקשורת".

האם תוכל לעמוד בלחצים שיגיעו מהמיליה העסקי שלך?

"אני לא לחיץ ולא מקבל החלטות על בסיס אישי. אילו פעלתי בדרך הזאת הייתי נכשל. המיליה שלי רחב וכולל יזמים חברתיים, קהילתיים ועסקיים ואמנים. דווקא החיבור של כל הגורמים הוא הדבר שיכול להוביל את ישראל לקפיצת מדרגה. היכולת לתקשר עם כולם באופן שווה היא חלק מהיתרונות שלי".

כיצד אתה מתכנן להוביל שינוי באפקטיביות של המגזר הציבורי בישראל?

"אחד הנושאים החשובים שבהם אני רוצה לטפל הוא המשילות - הדרך שבה יכול השלטון המרכזי להיות אפקטיבי ומשפיע באמצעות מדיניות. אני מתנגד להפרטה בחינוך ובבריאות וחושב שהמדינה צריכה להיות מרכזית בתחומים האלה, לקבוע את המדיניות ואף לנהל אותה. אעודד את הכלכלה באמצעות שימוש מושכל בהטבות, עידוד השקעות כמו חוק השקעות ושילוש תקציב המדען הראשי.

"אני מאמין בשיתוף של הקהילה המקומית בערים ובאזורים השונים, יחד עם השלטון המרכזי, שיעניקו ליזמים חברתיים ועסקיים את המצע לקידום הרעיונות שלהם. אני מאמין גדול בקפיצת מדרגה כלכלית חברתית של מדינת ישראל בעשר השנים הקרובות. קפיצה כזו יכולה להתרחש רק אם אזורים נוספים כמו הגליל, הנגב וירושלים, ואוכלוסיות נוספות כמו החרדים והערבים ייכנסו לתמונה. המהפכה בעיניי היא אזורית ועירונית. החיבור המרתק הוא בין היזם החברתי לכלכלי".

עם זאת, מרגלית אומר שהוא לא מזלזל בתרומת בעלי ההון. "יש להם תפקיד בפיתוח הכלכלה ובשגשוג. אני מציע דרך שמחברת את הכלכלי עם החברתי ולא מעמתת ביניהם. מצד אחד היא מאפשרת להון לתרום ולהרוויח מתרומתו, ומצד שני היא מונעת ממנו להיות חזות הכל. עם רצון טוב ונכונות לנהל את הדברים בדרך שאינה קונפליקט - אפשר להגיע לדו קיום ולסינרגיה".

שישי, 13:30: רחובות

בדירתם הצנועה של בני הזוג יום טוב נערך היום חוג בית נוסף. עינב יום טוב, 32, חוקרת את הפיסיקה של הקוונטים במכון ויצמן הסמוך, ובעלה ניר, 32, הוא איש היי-טק שעובד ב-HP. המשתתפים הם חברים של בני הזוג, סטודנטים לתואר שני בכימיה ובפיסיקה או היי-טקיסטים. אחד מהם, בחור רזה וממושקף, יושב בשורה קדמית עם המצע של מרגלית ורושם עליו הערות מפורטות. "יש פה בחור שעושה לי Proofreading", צוחק מרגלית. הוא מבקש מכל אחד לציין את שמו ואת עיסוקו, ולאחר מכן מראה איך הוא זוכר את שמותיהם בעל פה. אחת המשתתפות אומרת שהיא מנהלת מכון בבית החולים איכילוב. "את מכירה את נבו מהמחלקה הנוירו-כירורגית?", שואל מרגלית, "זה אחי הקטן".

יחד עם מרגלית נמצא היום גם ראש אגף חקירות במשטרת ישראל לשעבר משה מזרחי, שהחליט להתנדב לקמפיין של מרגלית באופן עצמאי. "אתם שואלים למה אני בתוך זה?", פונה מזרחי לקהל. "כי אני מוטרד מהתרבות השלטונית הנפסדת. אנחנו במשולש ברמודה פוליטי שהוריד אותנו לשפל מדיני וחברתי שלא ידענו כמותו. מי שקובע את סדר היום זה אביגדור ליברמן, הרב עובדיה יוסף והחרדים".

לאחר נאום הפתיחה הקבוע של מרגלית מגיע שלב השאלות. "אתה מסוגל לעבוד בעבודת צוות במפלגה, לאחר שתמיד העדפת לנהל ולעמוד באופן יחיד בראש?", שואל אחד הנוכחים. "כן", משיב מרגלית נחרצות, "אבל נכון שהכי נוח לי כשאני עומד בראש, זה היתרון והחיסרון שלי".

"נראה לך שתצליח להתמודד בעולם הפוליטי?", תוהה משתתפת אחרת. "תראי, אני איש עסקים ממולח אבל לפעמים אני מרגיש כמו דביל כשזה מגיע לפוליטיקה", הוא מודה ומוסיף: "זה נורא קשה. כולכם נורא ספקנים בשמאל. האשכנזים הצפונים יכולים לפעמים לשגע אותך. אבל מחנה השמאל זה אייטיז, יש המון אנשים שרוצים פשרה אינטליגנטית". אנשי ההיי-טק שבחדר מפנים אליו, בין היתר, שאלות רבות על עתיד התחום שבו הם עוסקים, נושא שעליו יש לו הרבה מה לומר.

ההיי-טק חדל להיות מנוע צמיחה של ישראל. מזה חמש שנים הוא מהווה אותו נתח בתוצר. אילו תוכניות קונקרטיות יש לך לשיפור הפריון בענפי המשק המסורתיים ובתעשייה, שבלעדיהם לא תהיה קפיצת מדרגה כלכלית?

"ההיי-טק צריך להיות מנוע שינוי כלכלי וחברתי כאחד. אפשר ליצור פה חברות גדולות יותר שעוסקות גם בפיתוח המוצר. המדען הראשי יכול להיות גורם שיעודד את התפרשות ההיי-טק לנגב, לגליל ולירושלים, ויכניס אליו אוכלוסיות נוספות שהודרו ממנו. כך יוכל להיות מנוע צמיחה ומנוע למוביליות חברתית. ההיי-טק הישראלי צריך לעבור פאזה - מחברות טכנולוגיות בלבד לחברות שמשלבות אמנים, מעצבים וכותבים בתהליך היצירה. כיום האדם ניצב במרכז והחברות החדשות משרתות אותו".

איך דוחפים קדימה את המגזר העסקי ואת העסקים הקטנים והבינוניים?

"בבסיס התפישה הכלכלית-חברתית שלי נמצא מרכיב היוזמות: עסקיות, חברתיות וקהילתיות. אני מאמין בפיתוח זהות אזורית ובפיתוח אזורי שבמרכזו משולבים עסקים קטנים, משקי בית יצרניים, בעלי מקצועות חופשיים ויוצרים. שיתוף פעולה של כולם הוא הבסיס לשגשוג ולצמיחה. מי שמבקר ברובע המדיה שהקמתי רואה איך הדברים עובדים הלכה למעשה - אנחנו מעודדים חברות ויוזמות בכל סדרי הגודל להתפתח ולהצליח. אם נעביר למרכז ירושלים באופן מיידי את בית הספר בצלאל ואת רשות השידור, תיווצר סביבם מסה של עסקים קטנים ושירותים תומכים שיידעו מצד אחד לנצל את הגודל, ומצד שני לשתף הרבה עסקים ויוזמות. זו הדרך היחידה להביא לשגשוג ולצדק חברתי, כמו גם לסיפוק עצמי של כל המעורבים".

מרגלית לא עונה על כל השאלות, וכמו פוליטיקאי מיומן מתחמק מנושאים מסוימים באמצעות תשובות ארוכות על סוגיות אחרות. אחת השאלות שחוזרת על עצמה היא מה הופך אותו למועמד ראוי יותר מהמועמדים האחרים לראשות המפלגה, אך הוא אף פעם לא נותן תשובה מנומקת, ומעדיף לדבר על עברו כאיש עסקים ועל מניעיו לפנות לפוליטיקה.

מבחינת מרגלית, הימין הוא לכל הפחות אופציה מסוכנת. "חלקים מסוימים בממשלות הימין הביאו למצב של לאומנות וגזענות במקומות שלא האמנו שכך יהיה, כמו ילד זר שמגורש או ערבי שעושים לו עוול. יש ניגוד בתוך מדינת היהודים, צריך להסתכל על היהדות כעל עם ושבט ולא כעל דת. הישראלים חוששים שאם לא נתמודד עם קונפליקט, כעם, אנחנו נעלם. אבל אני מאמין שהכוח המרכזי של העם היהודי הוא להמציא, ליצור. ליהודים יש חורבן ותקומה".

אחר מנסה להבין מה מניע אותו להתמודד. "המניע הכי גדול שלי הוא הצורך והידיעה שהגיע הזמן להנהיג", הוא עונה בלהט, "והגיע הזמן שלי להנהיג, ללכת קדימה. אנשים יבואו אחרי ונעשה שינוי גדול".

הוא מתייחס ישירות לשלי יחימוביץ': "התפישה המרקסיסטית שלה על מלחמת מעמדות משגעת אותי. אם מישהו מצליח כי המציא משהו זה דבר טוב ולא רע. הרטוריקה של מפלגת העבודה מרחיקה ממנה את הציבור המצליח והנועז". הממושקף שסימן הערות על המצע לא נראה מרוצה. "הדברים שהוא אומר מזכירים את ספרו של מקס וובר ‘האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם'", הוא אומר, "זה קפיטליזם, לא סוציאליזם בכלל". אבל מרגלית יכול לסמן לעצמו וי קטן: בתום המפגש מחפש הממושקף עט, ממלא טופס לביטול חברותו בליכוד, ומתפקד למפלגת העבודה - בדומה למרבית הנוכחים.

שני, 19:00: כפר שמריהו

הערב מתקיים בחצר ביתם רחב המידות של בני משפחת רכטר חוג הבית האחרון לפני סגירת המפקד למפלגה למחרת. העובדה שמדובר בתחנה האחרונה בשורה של אירועים ומפגשים שנערכו בצפיפות במשך כמה חודשים נותנת את אותותיה: מרגלית נראה עייף ולחוץ, מדקלם במונוטוניות ובאנרגיה פחותה את השורות הקבועות שלו ולעתים מתבלבל בדבריו.

הנוכחים לא עושים לו חיים קלים: "מה תעשה אם בוז'י ייבחר, או לא עלינו שלי יחימוביץ'?", שואלת אשה בשורה אחורית. אחר מעלה את האפשרות כי מפלגת העבודה תמצא את עצמה באופוזיציה, ומרגלית עונה שהוא תומך בהצבת אמירה אופוזיציונרית ברורה. "אני יודע את ה'מה'", אומר מרגלית, "ה'איך' הולך להיות יותר מסובך". הלחץ מורגש גם בקרב פעילי המטה: הם רוצים לראות טפסים חתומים, ודוחקים יותר מתמיד במשתתפים לחתום. עד לסגירת המפקד השקיע מרגלית כסף רב מהונו האישי בקמפיין. "כמה הוצאתי? כמה שמותר. האמת היא שעדיף לי לא לדעת", הוא אומר, "דנה (וולף, ראש המטה האישי של מרגלית, א"ח) יודעת בדיוק".

התשובה היא שהוא הוציא על הקמפיין כ-350 אלף שקל מכיסו הפרטי. לעומת יריביו במפלגה, שהצליחו לגייס תרומות של עשרות אלפי שקלים מתורמים רבים, בהם אנשי עסקים בולטים, מרגלית הסתפק בגיוס תרומה אחת בלבד בגובה 1,000 שקל ממשה מזרחי, שותפו למרוץ. בניגוד למועמדים האחרים, כסף הוא לא מכשול עבור מרגלית. "אברהם אבינו היה עשיר, משה רבנו היה עשיר. הם היו אנשים עם אמצעים. לא צריך לבוא לפוליטיקה כשאין לך כלום, צריך לבוא כשעשית והצלחת".

כמה ימים לאחר סגירת המפקד הוא עורך סבב פגישות במסעדת רביבה וסיליה בתל אביב. בניגוד למצב רוחו בחוג הבית האחרון, הוא זחוח ומדבר על עצמו בשצף ובקול רם במיוחד. יום קודם לכן הודיע המטה שלו על כ-9,000 מתפקדים חדשים שגייס ונראה שהנתון הגבוה, גם אם מבוסס על הערכות, מצית בו ביטחון עצמי יוצא דופן. "בוא נדבר תכל'ס, כי בדרך כלל אני צנוע", הוא אומר, "המפלגה הגיעה ל-80-90 אלף מתפקדים. נכון שיש כאלה שפקדו יותר, ונכון שיש כאלה שמקושרים יותר למנגנונים של המפלגה. אבל אנשים מחפשים מנהיגות אחרת. תראה כמה מומנטום צברתי. זה גורם לי לתחושה שיזם ששינה את פני המציאות העסקית יכול לבוא ולשנות בעצמו את המציאות הפוליטית".

אראל מרגלית

מייסד קרן הון הסיכון JVP ומתמודד על ראשות מפלגת העבודה

גיל: 50

מצב משפחתי: נשוי + 3

מגורים: ירושלים

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ