להישיר מבט אל עיני המשקיעים - זירת הדעות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

להישיר מבט אל עיני המשקיעים

מהפכת ה-IFRS מנסה לפתור את העמימות בשוק ההון באמצעות עקרונות ואחריות

5תגובות

באמצע העשור הקודם כבש ה-IFRS את העולם בסערה. זה התחיל באירופה ובאוסטרליה, והגיע מהר מאוד ליתר העולם המערבי. גם קנדה תצטרף השנה ל-IFRS, סין ויפן יעשו זאת בשנה הבאה - ובכך תושלם המהפכה ברחבי העולם.

מהפכת ה-IFRS אינה עניין של מה בכך, לא רק בעבור צרכני המידע ושוק ההון אלא גם בעבור החברות המדווחות ורואי החשבון שלהן. מדובר בשינוי תפישתי עמוק ביותר: מעבר מתקינה מבוססת כללים (based seluR) שאותה "ינקנו" מהאמריקאים במשך עשרות בשנים ועליה התחנכנו, לתקינה מבוססת עקרונות (based selpicnirP). כעת הדרישה היא להפעיל שיקול דעת וחשיבה לגבי כל עסקה, אירוע או שינוי נסיבות. לפי ה-IFRS יש להישיר מבט לעיני המשקיעים ולתת ביטוי בדו"חות לכל שינוי כלכלי.

אפשר לראות זאת היטב בעסקת מכירת מכתשים על ידי כור לכמצ'יינה. רו"ח דב כהנא תבע את מכתשים בתביעה ייצוגית וטען כי בעלי המניות מהציבור קופחו שכן החברה שמחזיקה במכתשים - כור - גבתה לעצמה פרמיית שליטה. התוצאה היתה פשרה, שבה קיבלו בעלי המניות תוספת של 45 מיליון דולר. אילולא ה- IFRS לא היינו מזהים ככל הנראה את ההטבה - שמהווה למעשה אופציית PUT - שהוענקה למכתשים, וכמובן שלא מודדים אותה. מעבר להיבט הדיווחי, המשמעות היא שהרווח הזה גם לא היה ממוסה, וסוגיית קיפוח המיעוט לא היתה מגיעה כלל לבית המשפט. זאת דוגמה טובה לעוצמות של החשבונאות כיום.

ה-IFRS אומץ בישראל כבר ב-2008, אך שלוש השנים הראשונות הן השלב הראשון בלבד. מעבר לחבלי הלידה המובנים, הקושי שנמשך עד עצם היום הזה נובע מהיעדר מוכנות והיערכות של כלל המערכות למעבר ל-IFRS, לרבות חוקי החברות בנושא דיווידנדים ושל חוקי המס.

ה-IFRS נתפש על ידי הקהל הרחב כחשבונאות שווי הוגן, אך חשוב לציין כי גם בעידן ה-IFRS בסיס המדידה העיקרי בדו"חות הכספיים נותר עלות היסטורית. התרומה של ה-IFRS היא בהכנסת בסיס המדידה של שווי הוגן למדידת נכסים פיננסיים כמו השקעות במניות, אג"ח ונגזרים פיננסיים, תוך שהשימוש החדשני של ה-IFRS בשווי הוגן נוגע בעיקר לנדל"ן להשקעה, מתוך תפישה שנכס שמניב תזרימי שכירות דומה במהותו לנכס פיננסי.

שיעור מאלף על החשיבות של מדידת השקעה במניות שאינה מקנה השפעה מהותית בשווי הוגן קיבלנו בפרשת מבטח שמיר ותנובה. בעקבות הדרישה של ה-IFRS למדוד את ההשקעה בשווי הוגן נוצר הצורך לצרף את הערכת השווי. אי הרצון של בעלת השליטה לחשוף את נתוני תנובה הוביל להפסקת המסחר במבטח שמיר שלוותה בהגשת תביעה ייצוגית נגדה והיא נאלצת למכור את השקעתה בתנובה. לולא ה-IFRS היתה ההשקעה בתנובה מוצגת על פי עלותה, ללא דרישה לצירוף הערכת שווי, והחיים היו ממשיכים על מי מנוחות.

אחת הטענות המרכזיות נגד ה-IFRS היא שהוא יצר תנודתיות גדולה יותר בדו"חות הכספיים, כך שחברות הנדל"ן שהציגו ב-2006 וב-2007 רווחים יפים הראו הפסדים גדולים ב-2008. חשוב להבהיר שהחשבונאות היא שפת העסקים, וככזאת היא חייבת להראות גם את התנודות בעסקים. החשש צריך להיות דווקא מהמצב ששרר בעבר, שהציג תמונה ברזולוציה כה נמוכה עד שהיא כמעט לא נתנה ביטוי למשבר החריף. כששיעורי התשואה על הנדל"ן המניב עולים, השווי ההוגן שלו יורד ולהפך. עובדה פשוטה זו באה לידי ביטוי כשבאים למכור או לרכוש נכס, ולכן גם היא צריכה לקבל ביטוי בשפת העסקים.

איש לא חולק על כך שרמת המהימנות של שווי הוגן נמוכה מרמת המהימנות של עלות ודאית. אך אם הייתם מעוניינים לקנות קרקע, מה הייתם מעדיפים לדעת: מהו המחיר שבו קנה המוכר את הקרקע בעבר ברמת ודאות מלאה, או מהו המחיר שבו הוא מעריך את ערכה כיום במסגרת הצהרה רשמית שעליה הוא נוטל אחריות, שאף מגובה בבדיקה ובאישור רואה חשבון? אגב, המחירים בפועל שבהם החליפו כמה קניונים משמעותיים בישראל ידיים בשנתיים האחרונות, שלפי ה-IFRS נמדדו בשווי הוגן ערב מכירתם, הם עדות לאיכות הגבוהה של אומדני השווי ההוגן.

אפשר לראות את השיפור ברלוונטיות של דו"חות חברות הנדל"ן המניב דרך מכפילי ההון שלהם שעומדים סביב הבנצ'מרק של מכפיל הון אחד, להוציא חוסר הוודאות בתקופת המשבר. מסקירה של הנתונים המצרפיים של תשע חברות הנדל"ן המניב הגדולות בישראל עולה כי מכפיל ההון בתום 2007, 2008 (תקופת המשבר), 2009 ו-2010 והרבעון הראשון של 2011 עמד על 1.10, 0.95, 0.52, 1.06 ו-1.15 בהתאמה.

יש להביא בחשבון שעדיין אין זהות מוחלטת בין ההון החשבונאי לבין השווי הכלכלי. הערכת חסר של ההון העצמי נגרמת לדוגמה כתוצאה מהתחייבויות המסים הנדחים בגין השערוכים שמוצגות בחשבונאות בערכן המלא, ללא חישוב ערך נוכחי, ומכך שהחשבונאות אינה נותנת ביטוי לפרמיית הניהול כנכס בלתי מוחשי.

טענה אחרת שנשמעת היא שבעידן ה-IFRS איבד דו"ח רווח והפסד את הרלוונטיות שלו במדידת הביצועים של חברות הנדל"ן המניב, לאור הכללת רווחי והפסדי השערוך. ואולם גם במקרה זה מדובר בהסתכלות שטחית משהו. בחשבונאות המודרנית מספקים הדו"חות הכספיים, ובכלל זה גם דו"ח רווח והפסד, תמונת עומק, ודורשים ניתוח לא פשטני. דומה הדבר לניתוח של תמונת שחור לבן לעומת ניתוח של תמונה צבעונית רב ערוצית.

המשתתפים בשוק ההון חכמים דיים כדי לא לראות את הרווח למניה של חברות הנדל"ן המניב כחזות הכל, ומשתמשים במדדים ביצועיים כמו NOI ו-FFO שמנטרלים את רווחי/הפסדי השערוך ומשמשים ככלי עיקרי לניתוח חברות הנדל"ן.

בדיוק כמו כל דבר אחר בחיים, ה"הכלה" אינה מושלמת. אף על פי כן, אין צורך להתגעגע לתקינה המקומית שלנו. בעבר הלכו כללי החשבונאות בישראל ברחובות אפלים ללא צורך להביט במראה הבינלאומית. אנחנו לא יכולים "לחיות על חרבנו" לנצח כמעצמת דיווח. הכלכלה המודרנית נעה בקצב מסחרר, שמובל על ידי קדמה טכנולוגית וגלובליזציה מוחלטת של שוקי הסחורות וההון ברמה שיוצרת תלות מוחלטת בין שווקים, מדינות ויבשות. 2011 מסתמנת כשנה חשבונאית עולמית משמעותית, שבה מתפרסמים שורת תקנים בינלאומיים חדשים, שמיועדים לפתור כשלים היסטוריים גדולים.

אפילו האמריקאים, חוד החנית של תקינה מבוססת כללים, כבר הכירו בכישלונה החרוץ ובעליונותה של התקינה המבוססת על עקרונות. האמריקאים חוו בעשור האחרון שלושה מגה-משברים שהתקינה המבוססת כללים היוותה עבורם כר פורה: החל בפרשת אנרון, דרך פרשת הסאבפריים וכלה בפרשת ליהמן ברדרס. המשברים היו קשים מספיק כדי לפתור לאמריקאים גם את בעיית האגו, והם כידוע מדברים כיום בפה מלא על לוחות זמנים לאימוץ התקינה הבינלאומית.

דוגמה נוספת לחוזקו של ה-IFRS היא המעבר של פרטנר ב-2009 מה-U.S.GAAP ל-IFRS, אף שכחברה דואלית היא היתה יכולה להמשיך ולדווח לפי התקינה האמריקאית. מהלך זה התאפשר גם על רקע העובדה שרשות ניירות ערך האמריקאית (SEC) עשתה מהלך היסטורי, והכירה ב-2008 ב-IFRS כתקינה ראשית מותרת עבור מנפיקים זרים, ולכן אינה דורשת עוד להציג התאמה של הדו"חות ל-U.S.GAAP. החלטה זו של פרטנר נראית מובנת כיום, אך עד לפני כמה שנים מעבר כזה היה מעורר תמיהה גדולה מאוד על רקע העליונות של התקינה האמריקאית כפי שנתפשה על ידי שוקי ההון.

שלא יהיה מקום לספק: אנחנו עדיין לא נהנים באמת מפירות ה-IFRS - הבוסריים מאוד. על אף שחלפו אמנם כבר שלוש שנים, אנחנו לא באמת מכינים דו"חות כספיים ברוח ה-IFRS. הדו"חות אמנם עומדים בכללי ה-IFRS מבחינה טכנית והצהרתית, אך דו"חות כספיים בני מאות עמודים, רוויים בתיאורים משפטיים מפורטים וטכניים, שלעתים קרובות מפספסים את העיקר או לפחות מטשטשים אותו תוך התעלמות מעקרונות בסיסיים של מהותיות ומובנות, אינם המוצר שאליו מכוון ה-IFRS.

במידה רבה, נותרנו אנשים מבוססי כללים שמיישמים כיום תקינה מבוססת עקרונות. אפילו האקדמיה בחשבונאות, זו שמזינה את הפרקטיקה וגם ניזונה ממנה, לא בהכרח ביצעה את שינוי הפאזה הנדרש, ויש סיכוי גבוה שלא חל באמת שינוי באופי לימודי ראיית החשבון - שנותרו מבוססי כללים טכניים בעיקרם.

גם הרגולציה נכנסה לתהליך המעבר בלמידה תוך כדי תנועה כך שאין באמת הפרדת תפקידים אמיתית וחיונית בין הנהלה לבין רואי חשבון. התקינה הבינלאומית קשה יותר לאכיפה על ידי רשות ניירות ערך, שנדרשת להתמודד עם קשיי אכיפה לא מעטים. רשות ניירות ערך צריכה להתערב בפרשנויות ל-IFRS ולוודא שהחברות לא מנצלות לרעה את שיקול הדעת. בשנה האחרונה היינו עדים לכמה מקרים של התערבות אקטיבית כזו של הרשות, כמו במקרה שבו מנעה מדסק"ש הכרה ברווח רעיוני כתוצאה בהשגת שליטה בעקבות פעולה טכנית באלרון וכמו ההתערבות שהתרחשה לאחרונה בהערכת שווי שבעסקת בעלי שליטה של טאו, שהובילה לביטול העסקה. התקווה היא שמדובר בשינוי מגמה באכיפת ה-IFRS.

מה צריך להתרחש כדי שהמשקיעים יקבלו מידע איכותי? השינוי האמיתי יתרחש כשהנהלות יפסיקו להסתתר מאחורי רואי החשבון ויבצעו את הסוויץ' הדרוש בעיקרון הבסיסי ביותר: הדו"חות הם מצגי ההנהלה והדירקטוריון, ועליהם מוטלת אחריות כבדה. העברת עבודת ההקלדה הטכנית מרואי החשבון לחברות הציבוריות שהתבצעה בשנה האחרונה אינה מספקת. גם יישום ה-SOX הישראלי, שלפיו חברות מעטות דיווחו על ליקויים בבקרה הפנימית התומכת בדו"חות וגם אז רק לאחר שרשות ניירות ערך גילתה בעיות, קצת מדאיג. רשות ניירות ערך נדרשת להיות אקטיביסטית ולהחזיר דו"חות, גם בגין פירוט יתר ובגין אי בהירות. שינוי זה חייב להיות מלווה בשיפור משמעותי בידע המקצועי של הדירקטורים שחייבים להבין את משמעות הדו"חות, לשאול שאלות קשות ולזהות בעיות דיווחיות. שוק הון בריא צריך להרתיע הנהלות ודירקטוריון מפני מצגי שווא, הן באמצעות ענישה פלילית ותובענות ייצוגיות והן באמצעות הדרת רגליים ממניות של הנהלות בלתי אמינות.

הכותב הוא יועץ IFRS, סגן דיקן (חשבונאות) בית ספר אריסון למינהל עסקים, המרכז הבינתחומי הרצליה, ומחבר ספר הטורים "IFRS בשטח"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#