מה תעשו כשהבית החכם יפסיק להקשיב לכם? - Markerweek - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה תעשו כשהבית החכם יפסיק להקשיב לכם?

נורות שנדלקות מעצמן, מקרר שעורך קניות באינטרנט, מזגן שמתכוונן לטמפרטורה הרצויה - בית חכם? נראה אותו מסתדר עם הילדים

תגובות

אנחנו אוהבים טכנולוגיה. אנחנו חיים בין חידושים טכנולוגיים. גאדג'טים מקיפים אותנו מכל עבר. אנחנו מתרגשים בהיסטריה של בני עשרה מכל סמארטפון חדש ומכל אריזה סקסית של מכשיר חדש שנכנס לשוק. רק על דבר אחד אנחנו לא ממש סגורים: הבית החכם.

כבר עשרות שנים מנסים לשווק לנו את הרעיון הזה של בית שינחש אותנו, שיבין אותנו, שיידע בדיוק מה אנחנו רוצים, וכל זה בלי שנצטרך ללחוץ על יותר מדי מתגים. נורות שיידלקו מעצמן כשניכנס לחדר, נברשות שיפיצו אור במחיאת כף, מקררים שיבצעו עבורנו רכישה של קופסת קוטג' ב-8 שקלים מבלי שנטרח לקפוץ לסופר, מזגנים שיידעו להגביר את הקור רק בצד שלו ולחמם טוב יותר את השמיכה החשמלית בצד שלה. הבית החכם הזה אמור להיות משהו בין בן (או בת) זוג אוהב ומבין, שיודע באיזה טמפרטורה אנחנו אוהבים את המקלחת שלנו ואיזו תאורה רומנטית מוציאה אותנו חתיכים בינלאומיים, לבין עבד שיעשה את מה שאנחנו צריכים בלי דיבורים מיותרים ובלי להתווכח.

הבית החכם המפורסם ביותר הוא ביתו של ביל גייטס, מייסד מיקרוסופט, במדינת וושינגטון. הבית, המכונה גם קסנדו 2.0, נבנה על פני כ-6,000 מ"ר במשך שבע שנים בשנות ה-90. שוויו מוערך כיום בכ-150 מיליון דולר. אורחים שנכנסים לבית מקבלים תגית זיהוי דיגיטלית שמשדרת למחשב המרכזי מידע על מקום הימצאם, ובהתאם לכך מופעלים מכשירי החשמל בבית. המערכת משמיעה להם את המוסיקה החביבה עליהם, מכווננת את המזגן לטמפרטורה הרצויה, מעבירה להם שיחות למכשיר הטלפון הקרוב אליהם ומפסיקה את שידור הסרט או הטלוויזיה ברגע שהם עוזבים את החדר.

הבית החכם של ביל גייטס מרושת ב-64 ק"מ של סיבים אופטיים, כולם מוטמנים בקירות, בתקרה וברצפה. גם כל התקעים ומקורות הכוח חבויים. ממידע המפורסם באתרי אינטרנט שמתארים את שכיות החמדה הטכנולוגיות בבית משפחת גייטס עולה כי כל אחד מבני הבית יכול למלא אמבטיה להנאתו באמצעות שלט רחוק סלולרי, כולל הקפדה על טמפרטורת המים המועדפת עליו.

אבל איפה בדיוק אנחנו (כלומר, כל מי שאינו נצר לשושלת גייטס) יכולים לשלב את כל הפינוקים האלה? בדירת שלושת החדרים השכורה שלנו במרכז תל אביב (זאת שבעל הבית שלה מתקמצן להחליף בה את צנרת המים)? או בדירה שרכשנו בפריפריה בעזרת משכנתא מפלצתית ששואבת לנו כל שקל פנוי (עם הריהוט מאיקאה במקרה הטוב, או ממחסן רהיטים בפאתי טירה במקרה הגרוע)? הרי ממילא אנחנו יוצאים בשעת בוקר מוקדמת לעבודה, תקועים בפקקים וחוזרים ממוטטים מעייפות בשעת ערב מאוחרת לשעתיים-שלוש של זמן איכות עם המשפחה, עד שנקרוס מול הטלוויזיה.

הטכנולוגיה קיימת, זמינה וגם כבר לא כל כך יקרה - ובכל זאת, דלתות אוטומטיות הן עדיין אביזר שמתאים יותר לשדות תעופה, למעליות ולסופרים, מאשר לחדר השירותים או לחדר הילדים. השלטים של הטלוויזיה הם עדיין הפריט שהכי נוטה ללכת לאיבוד ולהיעלם ברחבי הבית, ובכל זאת, טלוויזיות שמופעלות בפקודה קולית עוד לא כבשו את השווקים, אף על פי שהטכנולוגיה זמינה לשימוש כבר שנים רבות.

המכשירים אמורים לדבר בינם לבין עצמם ובינם לבין המחשב המרכזי של הבית באמצעות האינטרנט, תקשורת WiFi ובלוטות'. אך האם רוחב הפס והתשתיות שמספקות לנו חברות התקשורת המקומיות יספיקו כדי להחזיק את צינורות התקשורת בכל הבית בין המכשירים השונים לבין המחשב המרכזי? האם החיבור יהיה יציב מספיק?

מה בדיוק יקרה אם המחשב הראשי יחליט שהוא לא מוכן לעבוד יותר (כפי שקרה לאסטרונאוטים ב"אודיסיאה בחלל", כשהמחשב "האל" צבר כל כך הרבה ידע עד שהגיע למצב של התמוטטות עצבים והחליט להשמיד את החללית)? נניח שמשהו התקלקל במערכת ששולטת בתריסים ובהצללה של התאורה בבית. לכאורה, יישום זניח לחלוטין, אבל הוא עלול לפגוע בתגובת שרשרת בכל הרכיבים החכמים שבמערכת: פתאום אין שליטה על המזגן ועל האורות, ומכאן קצרה הדרך לפגיעה בצפייה ב-DVD בסטרימינג כי החדר חם, לח ומואר מדי.

חוץ מזה, בואו נראה את הבית הזה, עם כל החוכמה שלו, מתמודד עם דרישות של שלושה זאטוטים שמתרוצצים מחדר לחדר, קופצים על המיטות, מפזרים צעצועים וצווחים בקולי קולות. אם הבית כל כך חכם, נראה אותו מצליח להושיב את השלושה ולוודא שהם סיימו להכין שיעורי בית. ומי יסדר את הבלגן? מי יחזיר את החלקים של הלגו לקופסה של הלגו הקטן ואת החלקים של הפליימוביל לקופסה של הפליימוביל? ואחרי כל זה, למי יש כוח בכלל למחוא כף באמצע הלילה כדי לבקש מהמחשב המרכזי לכבות את הטלוויזיה ואת האורות שנשכחו בחדר האמבטיה ובמרפסת של המטבח?

בית חכם הוא משהו שאנחנו רוצים שיהיה לנו. לא תהיה לנו בעיה להשקיע אנרגיות ותשומות רבות בדרישות הייחודיות, בתכנון מדוקדק ובהתאמת הרכיבים לשגרת היום העתידית שלנו. נהיה אפילו מוכנים לספוג את התקלות, את התיקונים ואת התחזוקה השוטפת היקרה שהוא יגבה מאתנו. אבל עד שהבית החכם יוכל למלא את התקן של בן זוג אוהב או של עבד נרצע, כנראה שלא תהיה ברירה ואנחנו נמשיך לגדל את הילדים בעצמנו, לנקות את הבית, להירדם מול הטלוויזיה, לכוון את המזגן בשלט רחוק ולהכין לעצמנו את הקפה כמו שאנחנו אוהבים, רק אחרי שנחזור לזרועותיו החמימות מהעבודה.

הבית החכם, כך נדמה, הוא כרגע לא חכם יותר מתלמיד בית ספר ממוצע - אותו תלמיד שהמורים נוהגים לומר עליו שהוא "חכם, אבל לא מממש את הפוטנציאל שלו". הרי איש לא באמת יודע מה הפוטנציאל של התלמיד, והביטוי הזה מצמיח כבר שנים דורות שלמים של אנשים מתוסכלים שמרגישים שהם לא מממשים את עצמם. אז בואו לא נעשה את זה גם לבתים שלנו. גם ככה הם בחרדה איומה מרעידות האדמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#